|
דמותי עטויה צללים, ותוכני הוא פרי דמיונכם.
קלפו רבדיי - מי יודע, אולי תמצאו שם את עצמכם.
על פסגת הר,
בצל עצי בוסתן,
את ואני.
והאופק - ארגמן.
|
בצלו המתקצר של סלע צחור,
שקט נפשי מסתתר מן הכפור,
ואני מקופל תחתיו.
|
|
|
פתאום שמתי לב
שלמקלדת שלי
מחוברות ידיים
-מובטלת ברגע
נדיר של בהירות. |
|
