[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עצמי עצמי
לשכשך באדוות-חוף פסיעותיך
לוחשות, לוטפות, לוחכות זעקת כיסופיך
הגיגיך,
ממריאים ברוח ים, דואים
בשביל מוזהר על פני מים כסופים
אלי אופק זוהר מסנוור
שוקע נעלם אט אט
... שב לעצמך
וחזרה לעצמך בכבלי טבור
לעולם סביב סביב
ללחום עד תום.


אל היוצרים המוערכים על ידי עצמי עצמיאל היוצרים המעריכים את עצמי עצמי
נולד 1956 ברמת-גן,
רגיש, מחבב לטייל בנופי הארץ וחו"ל
לקרוא שירה ורוח,
במיוחד את ספריו של שלמה קאלו,
ולכתוב את עצמו במאבקו החריף המתמשך הלא נכנע
עם עצמו.
נשוי לרעיה חמודה ויקרה שהולכת עמו יד ביד
בדרכם יחד אל האמיתי ,תכלית חייהם
אלהים שהוא אהבה.
הכמיהה והדרך הזו מתבטאת חזק בשיריו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זוגיות
ה"כחול" מלמל מילים על רוחיות - מגבוה
ו"הסגולה" הרגישה זרה לעולמו המרוחק
מקימה חומת קרח גבוהה ביניהם
ועננים אפורים מהים מכסים את שמיה...

אורבני
הסתכלתי בפניה. פנים כהות אדמומיות משעות שמש אינספור ברחובות,
ואולי גם מאלכוהול? והפה פתוח כל הזמן שואף ונושף. מרירות
מרירות ומרירות מרוחות היו כקרם פנים שכבות שכבות על פניה.
מבטה לא ממוקד היה בכלום, חוץ מאשר שקוע פנימה, מנסה לצוף בתוך
נהר מרירות שוטף לו

אינטרוספקטיבי
"כדי להגיע לאותה ארץ מופלאה, עליך תמיד לכוון את קטרך לאורך
מסילה שחוט שני מוזהב, שקוף כמעט, שזור באדני העץ העתיקים שלה,
עד יצאת את מנהרתך התת הכרתית העצומה, והמשכת באותה מסילה אחרי
חוט השני המוזהב שקוף."

אהבה
זהו סיפור על נערה
שהכרתי מלפני שנים רבות
השיר שכתבתי עליה אז, לצערי
נזרק לא-מכבר לאורך מסילת חיי

אינטרוספקטיבי
התיישבתי במיטה, בחושך. הוריקן של שחפים צורחים סביבי, ואני
יושב שם ער לבדי בחדר הארחה בגלזגו ב-3 אחרי חצות - בעין
ההוריקן, מחכה לשוך הסערה.


לרשימת יצירות השירה החדשות

הומה
רוגש
בועט -
צירי כתיבתי
יאחזוני

אהבה
בלי שתרוצי,
בלי שתחששי כל הזמן,
לחוצה, מתי תגיע
הפרידה
וגעגועי זכרונות.
ודעת נטרפה

כמיהה
אלך עם עצמי
נחבא מעצמי
לא יודע בכלל
מעצמי

אהבה
תשקי בדמעות קוצים
שהצמיח בגנך,
לעטרם נזר מדקרות ננעצות
לתוך ליבך
שותתות דמייך -
צורבות אותיות שירייך

אמונה
אם נאהב
נאהב את כל שברא
זולתנו עצמנו פרח ציפור
ארץ ים שמים
וכל אשר בם

אמונה
נדה אמונתי
כהלך נודד בהרים
כספינה במים סוערים בציור ילדים
כחול עמוק, צבעים עזים
לובן מפרשים
מעלה מטה

אהבה
האירי לבי
מבעד חרכיו וסדקיו,
כאסיר עולם נידון למוות
שצוהר קטנטן נפתח
בכלאו

אינטרוספקטיבי
זכרונות ילדות בשכונה,
עפיפון מחתיכות נייר צבעונייות מעופף לשמי
ילדותי
מעל גבעה

קובץ שירים
מתקרבת השראה
באה אלי
לשולחני
תשב עמי
נשתה "הפוך"

אמונה
רובצים הרחק עמוק בתוך ביצה -
עושים חיים, משתעשעים
מתיזים אחד על השני,
על העולם

אינטרוספקטיבי
אאיר פנסי לתוכו באור חריף
ואראה את כולי, כמו שהנני
כל טומאותיי בו נקוו
למעמקיו
ואביט ואביט ואביט ...

כמיהה
אבן אבנה לאבן
אבן תיבנה לאבן
אחצבם מהררי הנביאים

אינטרוספקטיבי
בלהט חרב מתהפכת ננעלו בפניו שערי גן-עדן
והוא - נגזר גורלו
לא נכנס לתוכם.

אמונה
אינני מצליח לקרוע
טומאתי
לקלפה מלבי
לסננה מדמי

אמונה
סנה-חי דולקת
בלבך,
מפיצה חומה
שמחתה
כיסופיה

כמיהה
יש זמנים עוברים חיי
בגיא אפול צללי מחשך
תלול מפותל
על שברי-סלע דורכות חשופות כפותיי

אהבה
סוערים עזים
נחשולייך,
הומיה עוצמת ערגתם
אלי חוף
ממעמקי ימך...
בהגיעם

אהבה
מילים
מבטים
נגיעות
שתיקות

יחסים
והרי, את כובלת עצמך
לגעש תלות -
פעיל
מבעבע
עמוק בנשמתך

אינטרוספקטיבי
לדוג נשמה
אל תוך נבכיה
פנימה
אל
מעמקי נפשי

כמיהה
די לי
עם עצמי
מעיר בי
חדווה
ושחוק

אינטרוספקטיבי
דלת נפתחת
בלא קיר בלא קול
בלא התראה -
אור זך
מופלא,
מעברה

אהבה
אהבה זכה
מופלאה
פותחת נפשי
לגעת חדוות אדוותיה

אהבה
נותרה דמעתך
לבדה
בתחתית לבה
שנקפא -

כמיהה
כבר כנער, חי בעולמו פנימה
גם כששיחק מתלהב עם כולם,
מתבודד בשדות מעבר לנהר
מחפש לבלי-די

כמיהה
האדע להיות ראוי לחסד חמלתך -
תציפני כולי אהבה אינחופית
מנצחת מנפצת כל הזיותיי ?

יחסים
אם ישבו בשולחנות סמוכים בבית-קפה בכיכר
וישוררו מילותיהם על פיסת נייר...
לכל היותר אולי יצדדו מבט חטוף מחוייך? זר? מנוכר?
לא יביטו אחד בפני השני, בעיני השני
יקומו ילכו יחלפו מבלי לדעת...

סאטירה
יקום
כוכבים
רזי בראשית
אינסופים
אינסופיים

אינטרוספקטיבי
כל רגע בחיי
מתכנס לתוך עצמו
כקונכיה לנקודה
מקשיב לרחשי האינסוף

כמיהה
ברקים
מבול
נחשולים מתנפצים באפילה
מנפצים שובריה

אינטרוספקטיבי
תלויה שם נפשי
על חוט נעלם
מטוטלת על תהום
מתקוממת
פוחדת

מקום
כרתו בוסתנים, כרמים, פרחי-שדות
לרגלי גבעות משקיפות על כחול ים
מבעיר בשקיעה

אהבה
היוכל נחש דעת
אפיקי שמים פולחת צפור?

כמיהה
במרתפי לבי
מסתתר כמוכה שיגעון
עלוב באדם,
מגדל נישא לשמים
בניתי ובניתי במלל פי
להתקרב אליך...

אהבה
צחקקה השושנה לעצמה
ואמרה:
"מי ישווה ליפעת פרחי

קצרצר
מגני,
קטפתי לך ורד
כיסופיי

תחושתי
וילד קטן מתעורר באמצע הלילה
יושב במיטה ושר לעצמו בשקט
בחושך, כשכולם נמים...

אמונה
עמוק בתוכי
חי קבור זרע
כמיהת קולו נבלעת -
לצאת, לפרוץ
לצאת...

סאטירה
וקוצב אטומי -
לב-חכם
מתוחכם
מושלם

אינטרוספקטיבי
מתהלך בחופי נפשי
מבודדים מאדם,
להמיית נחשוליי
משבריי

ארספואטיקה
קיימת הגדרה לשיר
ואינני יודעה,
ואינני רוצה לדעתה -
לא לגדר שיריי

הרהור
מהלכים בכרך
עיניים חבויות מציצות מבט
ממאורות עפעפים חסרי מנוח:
ממששות, ננעצות, משפדות ...

אהבה
מנגו בשומים שמה בצלחת חרס
אדומי זהובי לחיים,
קורנים לי באור חיוכך
כשעובר ליד המטבח

הגות
חצי זריחה חצי דמדומים
חצי גבר חצי אשה
חצי פנים ימני - חצי פנים שמאלי

ייסורים
הלך
לפיד מבט
זעק
ללא קול

כמיהה
ואראה ירושלים בחומה
שעל ההר הקדוש
עולה בלהבות אש
אדירים, ברוח עזה

חלום
ובשוק - פפיה, תפוח ואגוז
גבינה , לחם ויין...
מוצעים באהבה, אין-כסף
"בואו, קחו"

כמיהה
מלחצי ברזל
בליסטראות אש
גייס חמישי מסתער
במחשכי לבי

כמיהה
ושם בתוכי
תנורי ממשיך יוקד
מכה בפטיש כיסופיי
כמיהה כמיהה כמיהה

כמיהה
כאדמה
לשמים

כפרח
לאביב

כפרפר
לאור
ודרור

אינטרוספקטיבי
חודר מבטי
לתוך מעמקי שמיים נפתחים לעיניי
ואבלע

ארספואטיקה
אילו ידעתי את כל המילים
כולן,
בשפתי
הייתי מספיג לתוכן
אינסוף רקמות נפשי

קובץ שירים
את עצמי
את מבטי
כלאתי בתוכו
להיות אסיר עולם

אהבה
יבוא יפול לרגלייך
ישא פצעי עיניו אלייך
שתי כוויות גחלי מצפונו
דלוקות, מושפלות מבט

ייסורים
ברחובות הכרך ובבתי-קפה,
בחופי שקיעה אדומים
בלילות לבנים
אכמה כמשוגע
לה

כמיהה
כמהה נפשי לאלהיי
מחייך אלי בלבי
אשים ידי על חזי
להודות לו

כמיהה
כמהי,
כמהי כיסופייך
נפשי

אינטרוספקטיבי
יושב כותב שיריי
בצפיה פנימית
נוקבת,
וידוי
תפילה
הזדככות

מקום
שותה קפה על צוק החוף
צופה על תנודות משטחי הכחול
ממשיכים מתכדרים מעבר לאופק
ומבטי איננו יכול להתעקם
עימם

אהבה
תמיד תמיד
עם עצמנו
לבד
כמי שנטש
אהוב,
אהובה

בלדה
הולך בטל ברחובות סאן רמי
מבית-קפה לכיכר העירייה
חצי מפוכח, שפם לא מגולח
סיגריה ביד, עצוב מחוייך

אינטרוספקטיבי
לוחם לב על חייו בלהבות
נכווה
נלהט -
דמעה אחר דמעה

אהבה
לרדת
בשביל
מורדותייך
אל
עצמי...

אלוהים
ברדתי מגמלה לעת ערב
והכנרת זוהרת אור זהב
שלא מהעולם

אהבה
והעולם
מביט אלי שטוף אור
צלול
עננים מטפטפים דמעות גיל
על פרחים
ועשב
בגבעת ילדותי ליד הנחל

אהבה
התיכי נפשי בליבתך
ויצאתי מטוהר
כשלושת רעיו של דניאל

אהבה
כנפת כנפייך
לשמים,
נשרה פלומת
עלומים
על שדותייך

כמיהה
והימים שוב מתקצרים
עלה צרוב זהוב נושר
חוף הים מתייתם
מאנשים

אהבה
מבטי במבטך נם
כשלתוך שנתנו מבקיעים ציוצי צפורים
בטרם שחר

אהבה
כן מבטך
כן מבטי
כורע כולו דומע
מבקש סליחה,

הרהור
כשאנשים בלחץ מירוצם לקניות, לבנק, לגראז', לפגישות...
ואני יושב לי בבית קפה מחכה לרעייתי -
מדוע המוזה לעיתים מתעוררת בי בבית-קפה?

אינטרוספקטיבי
שאתה מתחיל מרגיש אותה
בשקט העמוק הכחלחל של הבוקר
באותו בית-קפה,
שותה כוס קפה

כמיהה
חיפושיי במרחבי הרוח מלווים בחיפושיי במרחבי שיריי - שמתארים
רווים אותם. הן חיפושים אלו והן אלו, מתאחדים באותו שביל...
אל מולדת רוחי מילותיי.

אמונה
אבוד תעיתי במורדות חיי
בגיאיות צללי דמיוני
בהעלם אור השמש הנכבית אט אט
ללא ירח ללא כוכב
בשמי פלדה שלי

אינטרוספקטיבי
בין תהומות ושמי סתיו
מעופפים שחפים אדומים
צורחים
וצוללים...

כמיהה
אז תקומנה מילותיי
לתחיה -
נארגות
בגידי נפשי

אינטרוספקטיבי
כמי פלגים סוערים , מבקיעים נופייך
חורצים ערוצם עמוק
חוצים מרחבי שדותייך בריח פריחות אביב,
ממריאות בדממת שחר נודדות דמיונותייך
במעוף אל השמש העולה מעבר להרים
ולאור לבנה במילואה...

כמיהה
מבעבעות עמוק
לוהטות
גועשות
גולשות בנבכי נפש

אינטרוספקטיבי
וחלק מהן, בורחות חומקות ממני
נעלמות חזרה לתוך הלא-מודע
כאילו לא דברו מתוכי לפני רגע בחשיכה.
ואצא לחפשן בפנסי שכיביתי, מאיר לתוך הכרתי
ואראה רק ים אפילה שוקט, צללו כדג לתוכו.

כמיהה
מאירות לי
באפלה
את הפתח אי שם
שממעל...

כמיהה
נכנס לחנויות ספרי-שירה, חולפות עיניי
מילים
שורה
שורות

כמיהה
נע ונד שוטטתי במדברך
בורח כקין ומחפש
נדלקו כיסופייך כסנה בוער
והיו לי עמוד עשן ואש -
לא אוכלו

כמיהה
שם
אובד בהררי נשמתי
מחפש שביל,
שבילי
לא רואה שמים לא כוכב
ופנסי המופלא נחלש
הולך ונחלש

אהבה
אהבה מנצחת אותי
מבקיעה גבה חומתי
וכתליי - להיפתח

אינטרוספקטיבי
לחשוף את מה שמתחת מתחת...
"הפנים" -
אולי מעוותות, אולי מפלצתי?
ובשרידים האנושיים שנותרו בי ללכת אל מראת-האמת

כמיהה
ובהתפרצויות לבית ה"אני"
נופל שוב ושוב על פניי
שותת ברוחי, זועק
כורע
ידיי מושטות אליך
לא מרפות...

אינטרוספקטיבי
רעיונות מתנגשים
בנפש -
מתחלקים
מתפזרים
מתנגשים
מתחלקים...

ארספואטיקה
פתח לי
מעיין
בתולי

אינטרוספקטיבי
מציירת נפשי
את עצמה
על פני שכבות צבע
שלא יבשו

יש לי חלום
חלום עתיק קדום
על חיים ראשוניים פשוטים
טבולים בנוף הרים

פוסע לאיטי בשביל
שם בצלע הר
בשבילי הצר המוכר
משכבר,
לא הרחק חבוי לו
"יוחנן במדבר"

אמונה
בוא באורנו
בטח בו, פתח לבך
רווה אהבתנו -
אהבת אלהים אליך,
והיינו דרכך
אליו

כמיהה
רך לבך כנבל
אינספור מיתרים רגישים
רוטטים
לכל משב רוח
עדין

כמיהה
מים זכים רבים פורצים בנפשי, מפשיטים סחבותיה
כמים עכורים נמזגת במים חיים נקיים
מכל

כמיהה
פתחת ליבך הרגיש
חץ נורה היישר
לתוכו -
אל נא תיכנעי נפשי
אהבי

אהבה
נפשי, נפשי,
כמה צמאת אהבה
את
לאהוב

כמיהה
חשוכה
ימתי,
לא נראים לי
גדותיה

כמיהה
כולאת עצמנו
בתוך בועה שקופה
לא-נראית...
מסביבנו אינספור פני-מסיכות
מסוממות כמונו...
נושפות אינספור בועות-מילים

ארספואטיקה
הריתי עוברי מילותיי
במסע אימים אשר בארץ תלאובות
אדומה צהובה, אש, אפלה, תהום

אהבה
זרע בי
עוברית
אהבתך,

והריתיה

מורצים סרטים בהכרה
ואני מנסה לבחור ערוץ מרגיע כמו סרט ילדים
כמו שיר ערש...

כמיהה
כשהגלים מתגבהים
מתערבולות במעמקיי
כשהלבה בפיריי נשמתי
רותחת,
לשתוק לשתוק

אינטרוספקטיבי
להתבונן לתוך עיניו
בתמונתו
שבצללי החדר

כמיהה
זהוב
כעלה בסתיו
מרחף ללא צליל
כוסף לי כיסופיו
בלאט

כמיהה
גואה נפשך משוועת
לפרוץ
לפרוץ מהכל
להשיל עצמך כבול בטבור
לעולם סביב סביב
מעצמך

אינטרוספקטיבי
אינספור פעמים הלכתי בנעוריי
לשדות שמעבר לנהר
עם עצמי,
נסתר שם בחורשת אורנים
קראתי פילוסוף אחר פילוסוף
עד שכוכבים בצבצו בחשיכה
ממעמקי היקום
לפעמים, עורבים התקבצו חגו הנמיכו
מעליי בין הצמרות בצרחות מלחמה,
והייתי בורח.

כמיהה
הוצתה נפשי
בנעוריי
לא יכולתי
אחרת

אמונה
אלוהי
נתן בי מאכלת
לא רחומה
מהפכת מוחצת נשמתי
עד זוב, מזרזפת
ייסוריי בדיו שיריי
תפילותיי

כמיהה
נשקפות
במי אגם חבוי
למעמקי כחלת,
הפריחו באביב
מרבדי פרח לבן

אהבה
לבנות עצמך
להיות עצמי
חדש

כמיהה
ברקים
מבול
נחשולים מתנפצים באפילה
מנפצים שובריה

לאורך חופי תאוות נסחף עם נערה בעדנת שקיעות אדומות ענוגות,
מלטפות עם החול הרך ורחש אדוות הגלים והרוח
הרכות

אהבה
אם תוכל רק להקשיב לו
בחום
רגיש בליבך,
פשוט
כן
טבעי
גלוי

אהבה
שבילנו ביחד
עולה ויורד
נפתל
נסתר...

כמיהה
פסיעות ראשונות
מתלהבות
חוששות...
יורדות גיא חשוך
לתוך מחשכיי תהום
תוהו ובוהו...

אהבה
מחפשת נפשי
שברירי אהבה גנוזים
במבטך, במבטך
במבטי
למוצאם
לאוספם
לחופנם בלבי

עטופים פני הארץ
זכות וטל
רוויה דממה
חרש נעורים כפרח

ארספואטיקה
מעירים אותך בפעמון
לא מתפשר, או
לייזר ממוקד

ארספואטיקה
עורגת נפשי
לשירי

לתקן שורה בשיר שכתבתי אתמול
לחזור לשירים הישנים של לרמנטוב
לפתוח בלילה אתר של יוצרים מתחילים

הגות
איך אכתוב שירי שלי מתוך עצמי
ספוג כולי
מילים
שיחות
ספרים
שירים

ארספואטיקה
מעבירות מכתב רשום
אישי
(בהול?!)
מתת עצמי
לעצמי

אמונה
ופנימה בתוך תוכי
בקע מעיין מלים
בתולי
זכים פכפוכיו
בהירים אמריו
ברינה מפכים בלבי
אל לבך

ארספואטיקה
שפורץ בי לפתע פרץ רגשי הגיגי מבפנים
(של שיר חדש ?!)
כמו מכת חשמל פתאומית,
לוקח מייד את העט לתופסו במערבולת מילותיי
נסגרות עליו כדבורה סביב פרח

מקום
פוסע לאיטי שם בצלע ההר המוכר, ליד "יוחנן במדבר"
ניצני השקדיות מחייכים לי, פרחים טלולי טל וטוהר
מרנינים סביבי לאור בוקר אביב צח

אהבה
נקיה משם וצורה
אוקיינוס ללא גלים
רק אור ונהרה

אמונה
כל כמה וצמא לאפיקי יה
כל אוד יוקד
לאמת -
בוא יבוא ויביא
ביכוריו
יציר כפיו

אינטרוספקטיבי
רקיע תכול ורדרד
בתולי
מחשיך פניו אט אט
בצנעה
מגלה מאינסוף מעמקיו
נקודות זוהרות -
עולמות נסתרים

כמיהה
צפתי
רגוע
כאד על פני
נפשי

ארספואטיקה
שלח נא איגרת לנפשי,
ובאותיות אור
שיר
מידך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בשעות לילה מאוחרות של דמדומי סתיו, לבדך עם עצמך, נכנסת
ל"במה חדשה" ודפדפת... עד שהגעת במקרה לשיריי.

אינטרוספקטיבי
באותו בית-קפה בא לי לכתוב
כזו השראה מפכה בי
מציפה חיוך מבטי
פנימה מופנה לתוכי ומשם יושב וצופה...

אמונה
ומחשבי על על על
מחשבים את כל אינסוף האותות החשמליים שבגוף האדם,
במוחו -
לגלות "מיהו"

התוכל לחיות חייך
ימים ושבועות
מבלי לפגוש אותה כלל במחיצתך

אינטרוספקטיבי
הנחש הקדמון שחבוי היה בנבכיי יצא ממאורתו
מרים ראשו המשולש וקולו מפתה פתלתל
מכישני שיקוי לתוך לבי -
מושכני החוצה מהגן הרוחי המלבלב שבניתי
בנחילי דם ודמעות...

אמונה
שרק לפעמים שמי טוהר שמיי ולפתע אביך,
ולעיתים הלב פתאום ריק
ריקני סתמי כאילו לא כלום
וכל אמונתי רק מתויקת במגירות התודעה
ולאן הכל נעלם?!

כמיהה
וברחמיך,
הדלקת לי זיק אור
בשחור משחור
והלכת עמי
לצידי
בשביל


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
והרחוב והאנשים שעוברים והכל ,
נראה לי כאילו צופה בחלום נעים הזוי
כמו יפו העתיקה בעת השקיעה כשיורדת מדרגות מדרגות
לטבול בנמל.




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
אם אנסתי גופה
של ילד בן
שמונה, אני
נקרופיל,
פדופיל, או
הומוסקסואל?



-סוטה מבולבל.


תרומה לבמה





יוצר מס' 23128. בבמה מאז 6/6/03 11:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעצמי עצמי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה