|
כתודה לכם, היקרים לי מכל
על שהייתם לי אוזן קשובה
בלילות ארוכים נטולי שינה,
ובימים לא קלים שטופי דמע.
תודה
הוא רואה את האור,
ואותי מקיף החושך.
|
מתקרבת בצעדים מדודים,
כמו לוליין על כבל גבוה,
|
מי חשב
שבזמן כה קצר
אכאב כך
|
רוח חודרת עצמות,
האם אי פעם הקיץ יחזור?
|
לא עומדת בקצב שלך.
קוראת לך, שתאט.
|
אולי אתה השמן ואני המים
או אולי
אתה המים ואני השמן..
|
כבר כשהייתי קטנה, מאוד אהבתי לעמוד על קצה הרציף, ולחכות
לרכבת שתבוא
|
|
|
החיים הם כמו
רכבת. במוקדם או
במאוחר הם
יתנגשו בך בכל
העוצמה.
אתה יכול להתחיל
לרוץ כשהרכבת
עוד רחוקה
באופק, או
להתיישב לפתוח
שיישיית בירות
ולצפות בה כשהיא
מגיעה. |
|
