|
בשנת 1977 חברו יחדיו כמה מרכיבים בתרבות הישראלית
שאפשרו לאסי לבוא לאויר העולם. בראש ובראשונה, גביע
אירופה בכדורסל הגיע לתל אביב. יתר על כן, השלום עם
מצרים היה בשלבי התהוות, והציבור ככלל היה מוכן
לתופעה זו.
אסי מתבלט בעיקר ברב גוניותו. הוא משלב בין יצירה
כתובה ומוסיקלית, וגם בתחומי המוסיקה הוא מתאפיין
בגיוון רב ושילוב של דיסציפלינות.
כאמצעי לשיפור נגינתו בגיטרה, פנה לנגינת פלמנקו,
והתאהב במוסיקת הפלמנקו ובתרבות הפלמנקו בכלל.
מאידך, שורשיו התרבותיים טמונים בתרבות הרוק והפופ
של שנות התשעים. בשלב מאוחר יותר התוודע גם
למוסיקאים הגדולים של שנות השישים והשבעים, המהווים
השפעה מכרעת על יצירתו.
נדבך נוסף במשנתו המוסיקלית של אסי היא האמונה
במוסיקה המכוונת ללב ולרגליים בו זמנית. אסי אינו
בוחל באמצעים כגון מוסיקה אלקטרונית על מנת להגיע
לאחדות זו.
לידיעת ציבור הגולשים (והמתרחצים): השיר המופק ביותר
(השלם ביותר, השירי ביותר, הבשל ביותר) כאן בשלב זה,
הוא Switch Sides (נתחלף בצדדים), שעליו שקדתי שעות
רבות ואני מאד מרוצה מהתוצאה.
אולי כן דבילי, אבל אחושלוקי ארס פואטי
|
בואי נתחלף בצדדים. את תהיי בחוץ, ואני בפנים
|
אין מתים במלחמה הזאת, אבל יש פחד
|
התכתבויות מוסיקליות ביני לבין עצמי
|
פוקח שלוש עיניים ושום דבר לא השתנה
אני אף פעם לא הייתי בהודו
את אף פעם לא חזרת
|
|
|
"אין לא יכול,
יש לא רוצה"
לימור לבנת
בתגובה לפוסטרים
של המתנחלים.
"המפקד, אני לא
יכול". |
|
