|
מצוקתי נשארה עמי ואהובתי בכתה יותר ממני.
בנסיעה מקפיאה על גדר תיל
מביט למזרח, מצפה לסוף הליל.
וכשעולה השחר מעבר להרים,
נראה אז היטב הנוף שמאחורי הסורגים.
המרחב הגדול דליל בבני אדם.
|
עם רדת הערב תתאייד תקוותם
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
רצף
אורגזמות!
פרובוקטורית. |
|