|
מצוקתי נשארה עמי ואהובתי בכתה יותר ממני.
בנסיעה מקפיאה על גדר תיל
מביט למזרח, מצפה לסוף הליל.
וכשעולה השחר מעבר להרים,
נראה אז היטב הנוף שמאחורי הסורגים.
המרחב הגדול דליל בבני אדם.
|
עם רדת הערב תתאייד תקוותם
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
גבר עוזב לפעמים
דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ
השסק,
נצבט בשושן...
לא כואב לו?! |
|