|
לפעמים אני מרגיש מותש. תמיד זה קורה לי אחרי יום לימודים
מעייף. לא פשוט לקחת כיתות מעורבות בכל מיני אינטיליגנציות
וללמד אותם. לא פשוט להתמודד עם חינוך מחורבן של בתים מסויימים
מהם מגיעים ילדים מסויימים.
|
הרעש העדין של טיפות הגשם, שתופפו על חלונות הרכבת, הקיץ אותי
משקיעה בתוך ספר הקריאה, שאיים לבלוע את ראשי ולקנח את ארוחתו
באחד מאיברי גופי. הסתכלתי על המהירות בה מתמזגים יחדיו פסי
הרכבת ויוצרים מעין מכונת טוויה של בד חורפי בגוונים חומים.
|
אף אחד לא האמין
ולאף אחד לא היה הסבר,
יום אחד הוא קם בבקר,
לקח פטיש ואת שעוני ביתו
|
מותר לי להישבר מדי פעם,
להתנפץ לחתיכות ולהעלים
את הזיוף השמח והעליז,
שבניתי לעצמי, כמו כד סיני
|
אני יכול לנשום עכשיו לרווחה, חזרתי מהתחתית. "המילואים" היו
התמודדות של ממש, או מבחן של ממש הפעם. שמרנו בבוץ, בגשם, ישנו
באוהל דולף, והתעוררנו בתוך בריכות בוץ ומים.
|
נסעתי למפגש עם חברים.
הרבה זמן לא ראיתי אותם.
בחוץ ירד גשם והקור השתולל במחוזות רבים.
|
ישבתי תחת עץ, על הספסל הציבורי.
הוא עטף אותי בענפיו הגבוהים ועלעליו המתנופפים ברוח,
כמו פעמונים קטנים. הבטתי לצד ימין בעץ נוסף, אשר ענפיו
התנועעו, כמו זוג סוסים השותים מתוך שוקת מלאה במים.
|
זוג מעוצבים ניכנס למק'דונלד'ס. האישה יושבת בכיסא מתכתי
ומעוצב, המתאים לגזרתה החטובה והשברירית, ממש כמו נגזרת נייר,
שהיופי שלה יכול לההרס מכל קימוט. הגבר, שרירי וחסון, צובת
אזורים בגופו כדי לברר עד כמה הוא דל שומן. מידי פעם הוא סופר
את הקוביות האלסטיות של
|
ראיתי תוכנית טלוויזיה, נדמה לי של אושרת קוטלר. בתוכנית
ראיינו מספר הורים ומומחים, לגבי שיטות חינוך מסויימות. אחת
האמהות לימדה את בתה בת השנתיים לקרוא, לזהות מספרים, צורות
וצבעים.
|
בהפקה האחרונה, שהעליתי, שנקראת "המסדרון", עיצבתי את הבמה
האחרונה לקטע- "המערכת"; על הבמה ערמתי כיסאות אחד על גבי השני
במגדלים, בכל מיני גבהים. הכיסאות פנו עם הצד הקדמי שלהם כלפי
חוץ, אל החלון המסורג ואז באותה נקודה התחוור לי משהו.
|
החננו את המסחרית בצד וכבר שמענו קולות רמים, ממש צעקות.
גילינו פתח שמאחוריו הייתה גדר, כמו דלת סתרים לא מוצלחת, אבל
מבלבלת במקצת. קיפלנו אותה ונכנסנו. אחד מהם קיבל את פנינו
בצעקה רמה; הוא נראה כמו מנהיג כנופייה מזדקן.
|
|
|
אני לא עושה
סטוצים כי אני
לא שותה קפה.
אחמד אחמד מסביר
פנים להוריו
המודאגים. |
|
