|
יליד 83', חי באלפי-מנשה, לומד בכפר סבא.
כתב יחד עם ירון אשכר את "פסי רכבת בחלל", ספר שהם
מתכוונים להוציא.
שבע דקות. זה כל מה שרון ביקש ממני. אני חבר שלו כבר שלוש שנים
ועוד מכיר אותו שנים לפני זה וכל מה שהוא ביקש ממני זה לחכות
לו שבע דקות. הלכנו אחרי בית ספר כדי לתפוס טרמפים הביתה בעוקף
והוא ביקש שבע דקות. זה הכל. שאני אחכה שבע דקות. אני לא
הסכמתי.
|
היה פעם אדם אחד ברחוב סבבה בשכונת מצליח שקראו לו שוקולד. הוא
היה אדם אדיב ונחמד מאוד. תמיד אומר לכולם בוקר טוב, אם מישהו
היה חולה הוא היה בא לבקר, מביא אוכל, עוזר עם הכלים. הוא היה
עושה הרבה מסיבות ומזמין את כל שכונת מצליח.
|
זהו זה. אחרי כל כך הרבה זמן אבא שלי החליט לצאת לשליחות. הוא
הודיע לנו על זה לפני חודשיים. בהתחלה בכיתי, התחננתי שיתנו לי
להישאר. "אני אגור אצל סבתא" בקשתי. "לא, ילד צריך לגדול
ולחיות עם ההורים שלו, ככה זה הולך" אמא אמרה וגם די גערה בי
על הרעיון.
|
הלכתי עם חברה שלי ברחוב, היא הוציאה סוכריית טופי מהכיס,
הורידה את העטיפה ואכלה אותה. "רוצה גם?" היא שאלה. עשיתי כן
עם הראש. היא נתנה לי סוכרייה. אני אוהב למצוץ את הטופי שלי,
לא ישר לאכול אותו, פשוט למצוץ את הסוכרייה ורק אחר כך לאכול
אותה.
|
תמיד היו אלה הכלניות שלה. היא לא נתנה לאף אחד להתקרב לפרחים
שלה. אפילו לא לבעלה. היא התעללה בבעלה, לא נתנה לו לחיות, אז
בסופו של דבר הוא מת. היו כאלה שטענו שהיא רצחה אותו, אבל לא
הצליחו להוכיח שום דבר. אני עברתי לגור לידה לפני שנתיים בערך
|
|
|
"הלעיטיני נא מן
הכתום הכתום
הזה"
עשיו ליעקב
בגרסת במה |
|
