|
פעם, כשהייתי קטן, סיפר לי אבי סיפור על דמעות של עשירים.
הוא אמר שגם עשירים בוכים, רק שאת הדמעות שלהם הם מחביאים
במקום סודי סודי.
|
הנסיעה לכיוון העיר הייתה ארוכה, הוא לא נהג לנסוע לבדו ונסיעה
זו הייתה מאוד מיוחדת עבורו, מהתחנה האחרונה עליו לקחת קו
נוסף, פנימי, ולאחר שלוש תחנות עליו לרדת.
|
כי אח אתה לי
אח שנוא
שכל-כך אהבתי
שכל-כך אוהב
|
אלוהי,
אלוהי הירח ואלוהי הדמעות
אלוהי האהבה המתחים והמריבות
תן בי הכוח לידע תמיד
כי אל אחד אתה
|
יעקב,
התוכל ללמדני
עד היכן
התירה תורה
|
כשהמילים שלי
נוסעות להם
ברח' דיזינגוף בת"א
הם נושאות כל הזמן
עיניים לצדדים
|
שיביט בעיניי
שיקשיב לשתיקתי
שיבין.
|
כי בין לילה נברא
ובין לילה קמל
ובין לילה ללילה מבקש ערבונו
|
הנידון לשידור מנסה לגונן
על עצמו,
על אשתו,
על בתו הקטנה.
|
המילה רגישות מעבירה בי צמרמורת
המילה נחישות צורבת גלדי
|
ואת דרכי
ובך בחרתי
וארשתיך לי באמונה
בשקט שבך
שיודע הכל
בעומק
|
אילו אבנים ידעו לדבר
הייתי פונה אל אבן קטנה
שנזרקת בידי ילד שונא
|
מחפש בטבע
אלוהי ההרים
די לי בך
אך גם שם
זועק
"א-ל-י, א-ל-י"
ולא ממשיך
|
ולולא הקור שחודר לתוכי
את שעותיי הייתי לא מונה,
רק נשאר במקומי
כאילו
אין זמן.
|
גלי לי אשת לוט,
מהיכן שאבת את הכוח
להפנות ראש
אל עברך
אל תסכולייך
אל הריסותייך
ומחריבייך
|
והנה גם אנו
אדם וחוה
נושאים על לבבנו
אבן גדולה לביתך
|
אני עומד מולכם
גלים של חוף
גועשים אתם
רועשים,
חזקים כל-כך,
בעוד מספר שניות
החול השקט הזה,
יקבור גם אתכם,
שמה קבורים כל הגלים שהיו לפניכם...
|
גשם בחוץ
כל-כך יפה,
ואני,
בתוך הבועה שלי.
מדי פעם
טיפות מפלסטיק
נמרחות על החלון...
|
לאט לאט עוזבים אותו כולם
רגליו כבר אינן מוכנות ללכת
ידיו אינן מוכנות לישא
עיניו אוכזבו מראות העולם
ושכלו מתחיל לידום
|
וציריי המפגש
רוטטים בגופו
ומבול שאלות
נולד מכאב
|
לא כתבתי
שרק שלשום
קיללתי אותו
באמצע ויכוח
|
ארץ שהקריבה כה הרבה קורבנות
בנים יחידים
על מזבח של אמונה
של אהבה
של שנאה
|
"אז מה נעשה" העז איש ושאל
מבין הקהל הנאור,
"נגזור את נוצותיה" ענה האיש המלומד,
"שהרי זו טובת הציפור."
|
"לכה דודי"
טפטופי חמה אחרונים
נושקים דרכי מולדת
|
רגע אחד לפני
שבראשך אשים כתר
ואוציא לאור
את גלימתך המפוארה
|
אור המדורה דעך
ואני עודי שוכב שם
ידי כפותות כשהיו
כפותות לתמיד
|
שתקתי הבל, ולבי זעק, שתקתי, אך הכאב חלחל עמוק עמוק לתוכי.
ואתה כל הזמן צחקת, התייחסת להכל בביטול, לא הזיז לך מכלום,
"הכל הבל", אמרת - והצלחת, כולם כל-כך אהבו אותך בגלל זה - ילד
אהוב של אמא ואבא.
|
הרגשתי שהעיניים שלו נעוצות בי כמו סכינים חדות,
הרבה זמן לא הרגשתי אורכן של שניות
ועתה הייתי יכול ממש לחוש בשבריר.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא שאתה טיפש
או לא נראה טוב.
אתה פשוט לא
מאמין בעצמך
מספיק - ולכן זה
לא עושה לי את
זה.
מיכלי מסבירה
לאלטמן את
עובדות החיים
חלק א' |
|
