|
את לא היית זו שהלכה לאיבוד, את היית זו שהלכה על ארבע. וזאת
לא הייתה הגרביטציה שהורידה אותך למטה. לא. את פשוט עושה מה
שאומרים לך. אז עשית מה שאמרו.
|
ומהם סיכויי להחזיר את החוב העצום הזה?
הייתכן שהעתיד יטרוף אותי, על ערבונותיי המפונטזים?
|
לא ייצרו יפה ממך, והשלום - אבוד.
בלי טיפת דממה מוקצנת, שברירה,
את מתהלכת בין טיפות דקות של מה.
נעים להיזכר, ועוד יותר נעים להיות שם,
|
נעים, לא-נעים, את זה כבר שמענו. אבל מה שלא ייאמן זה: גוף!
זאת אומרת, ממש ממש גוף!
שלפוחית ענקית שמצאתי יום אחד רוכבת עליי.
|
ציפור שתחרבן עליי תזכיר לי
את גבולות אהבתך
ובאמת, מה אכפת לי,
|
והם, והם האחרים,
כהד, כצל קלוש אך ענקי
מסתירים לי את השמש
שהצוואר שלי כבר מתעוות כשמתאווה
לצפות בה במלואה
|
אמא! צעקתי, מי את,
ומה את עושה שם תלויה על עץ,
פרי משונה של אוקטובר, פרי שחום נחמד.
|
|
|
