|
פעם אמרתי
דע את הרע
ואהוב את הטוב.
ואולי, בכלל עדיף לא לדעת.
לפעמים זה קצת יותר מדי.
לירז הפכה את הגרב, והפכה, והפכה. אף פעם לא הבינה איך יודעים
- מה בחוץ, מה בפנים. שוב מתחה אותה, הביטה, ובאחת משכה על
אצבעותיה. כף רגל, עקב, קרסול - מעלה כמעט עד הברך.
|
חלמתי אותך
ואותי
ומספריים גדולים אפורים.
את גוזרת פיסות צבעוניות
של העיר
|
פעם הנחתי
שכל הדרוש לו, לאדם,
הוא מקום
להניח את הראש.
לשמוע את השקט
ממלמל
|
הרוח של הרי ירושלים
מתעקשת
ללחוש שיר ערש מארץ זרה.
|
במקום שאינו יבשה
ואינו ים
אנשים מתכחשים לגרביטציה
|
משהו מנצנץ לי
ומשמיע סוכריות
|
אני רוצה להיות אדם של רגעים קטנים.
אדם של עשן סגול מסתלסל ואצבעות ארוכות. של מבטים שחוקים אבל
עם ניצוץ,
של עפעפיים, ריסים מפוחמים, עיניים פקוחות לרווחה.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
אם תדגדגו אותי,
הלא אצחק?
אם תצליפו בי
בשוט מעור, הלא
אבכה?
יאסר ערפת מתוך
"עשרת הדברים
האהובים על
יאסר" ידוע גם
בשם "חלומה של
דיוה" |
|
