|
צריפו של הסנדלר שְלֹמֹה, שתחת אלף נשותיו של המלך הגדול ששמו
כזה - הייתה לו סבתי אֵסְתֵר (במלעיל!) אחת, ורצועות עור
למכביר - היה גם הוא בגוון הכללי של הבית...
|
משהו בגופה, שעבר כברת-דרך ארוכה, היה נע פתאום, זז, מתעורר,
מתנער, מתפרץ, משתחרר מכובד המשקל שהיה נַחֲלַתוֹ בכל יום אחר.
כמו האדים שהיו בוקעים מקנקן התה, מפלסים להם את דרכם מעלה
בעוז רוח שכזה, בהסתערות אבירית, בחרב שלופה לפנים, בלי לדעת
מה יעלה בגורלם.
|
תשעה שקלים ועשרים אגורות, היו כל מה שהצליח מִישָה לראות בתוך
נרתיק החצוצרה שלו, שהיה פתוח לעוברים ולשבים כבר שעתיים
ומחצה. חמישה שקלים מתוכם, היו "הון עצמי" שמִישָה הניח כדי
שאולי יפתחו עבורו את הלב, ויחד איתו את הכיס.
|
כִּנְווֵה הֲדַּרַך
בִּימֵי רֵאשִׁית אָב
|
וְכָל שֶׁנּוֹתָר - אֲדָמָה
וְדוֹדִי, שֶלִצְבִי דָמָה
|
אִם יַעֲקֹב יָכוֹל, לְרָחֵל -
הַאוּכַל גַּם אֲנִי, לְנַשֵּׁק --- לְיַעֵל ?
|
|
|
הענין הוא שאי
אפשר לכתוב
סלוגן לא מתחכם.
כי גם אם אכתוב
סלוגן לא מתחכם
זו התחכמות, כי
ביקשו סלוגן
מתחכם ועשיתי
דווקא.
רואים? לא
הצלחתי לכתוב
סלוגן לא מתחכם. |
|
