|
1982, תל אביב, ישראל
בקושי מצליח להביא את עצמו לשים את היצירה
במקום הזה, אבל אולי כדאי לנסות.
בהתחלה הבטיח לעצמו שהוא כותב רק לעצמו ולא
ישתף אף אחד, אבל באמצע התחרט.
מוזר לו לדבר על עצמו בגוף שלישי, אבל זה נראה
מתוחכם ואלגנטי.
מלא סתירות פנימיות.
כל האנשים על המסך של הטרמינל של הנחיתות שוב נראו לי כמו רובי
ריבלין, וברקע ברמקולים שיר חייל של שלמה ארצי הביא לי יותר
דמעות מתמיד, הסקסופון עם הפזמון השלישי נשמע לי כמוך מבקשת
ממני קפה בבוקר, מחייכת חיוך שאני לא יכול לעמוד בו.
|
בדיוק בתקופה המחורבנת הצבא קיבל מענק מטורף. קשה להסביר בדיוק
כמה מטורף, אצלנו בבסיס בנו רחבת החלקה על הקרח, בדיוק איפה
שהיתה לפני כן רחבת המסדרים, והמסדרים בוטלו.
|
|
|
רגע! הסמל של
במה זאת לא ההיא
מ"פרויקט המכשפה
מבלייר" ?
נו כשהיא בוכה! |
|
