| 
 
 
 
 
 
 
 | 
 | 
 לפתע הבחנתי בשפתייה שהיו כחולות מדי בהשוואה לגוון הרגילשלהן, הן לחשו משהו, לחשו; "החומה רק בראש שלך".
 
 | 
 | לא קשה להבחין באותם אנשים דוחים, אותם מקבצי נדבות השרויים עלהרצפה שתמיד אתה מתמלא סלידה מהם, תמיד מנסה כמה שיותר להתרחק
 מהיצורים האלה.  פשוט מלכלכים את הרחוב, באמת.
 
 | 
 | לעיתים אני חושב שהיא באמת אהבה את המקצוע בו עסקה אף על פי,שלמראית עין נראה המקצוע מחזורי ומכני..
 
 | 
 | 
 הידעת שכך זה יתנגן?תמונה שיצרנו,
 גורל שצירנו,
 צבעיהם ידהו עם השנים?
 
 | 
 | טעיתי וסליחות,לא קונות נחמות
 
 | 
 | כמו עלה שלכת,נשמט בשיא פריחתו,
 זהוב ויפה
 ואני כמו ניצן משתוקק למות לצידך.
 
 | 
 | אנצור את הזכרון בפיסת שמיים כחולה,שמי חיי שחורים, מבשרים מלחמה
 
 | 
 | אדמה מפוררת ממלחמות,שאלוהים עשה עמה חסד,
 וטבל אותה בירק, וציפור ואמת.
 
 | 
 | ואני סובל,מחכה שיסבלו גם
 מצחנת הריקבון,
 אבל הם נחנקים מבלי לשים לב,
 
 | 
 | שורשים שניזונו מגופות,חודרים דרך סדקי,
 חולשות
 
 | 
 | והאחר, רומס כוכבים,וכוכבים נופלים כל הזמן
 
 | 
 | אמרת ששני הפכים,זה לזו נמשכים.
 ונמשכת
 הדרך
 
 | 
 | הלוואי והייתי רק מקולל.כך יכולתי להטיל את האשמה,
 להיפטר ממוסריות, ולהצדיק זאת,
 שהרי מקולל הייתי ממילא,
 ו
 
 | 
 | רגעים של חורף גשום,מחזירים אותי אלייך
 
 | 
 | חיי ריקים,טלאים,
 תיבה שעייפה מלהכיל
 
 | 
 | נזדקן מעט נתקמט במקצת
 ואז נתראה,
 נראה.
 
 | 
 | ובכל לידה של לבנה בתולית,הן כמראה הכמהה לבבואה
 במעוז החיות של הנפשות.
 
 | 
 | נפרדנו לשלום,כמו פיסות הניתקות מכוכב נופל
 
 | 
 | תוף גדול מחקה פעימות לב,מתגברות כשההרמוניה עוטפת את איבריו.
 
 ואין נגנים
 שיפיחו חיים בכלי האלים,
 
 | 
 | מבקש,שתקטוף לו את התפוח,
 התפוח שיעניק לו מונופול, ועוד
 
 | 
 | כמו ילד,המגורש מבית אמו
 ומבכה הספד
 תוחלת חטאיו
 
 | 
 | ואין שום מפה שתיקח אותי אלייך,ואני רב חובל הכושל בניווטיו,
 ממשיך לתור מעל פני המים,
 אחר מה שכבר טבע מזמן.
 
 | 
 | ספינה תועה במימי השקט,באופק לא נראית לעין ארץ,
 עוגן חלוד תלוי ממתין לנגוס בקרקע יציבה,
 אך יודע שדינו הוא לגווע לעולם.
 
 | 
 | חצו בינינו אופק רחב,שתלו גם עצים נצחיים,
 אתנחם כשיפציע הסתיו,
 אז אוכל להביט בך
 מבעד לענפים.
 
 | 
 | אמרת שהדבר היחידי שאני אוהב בך הוא החלל שיש בי,הסתכלת במבט מוזר,
 עינייך המלאות תבונה, והכחולות, והנוגות
 
 | 
 | החיים הם פשרה עם אלוהים,העולים בקנה אחד,
 עם מעט אבק שריפה,
 ומחסנית כדורים.
 
 | 
 | את,השראת השמיים,
 להמטיר טל על ארץ צמאה
 
 | 
 
 
 
 אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות) 
 | 
        
          | עלק נשלח לעיוןשפצור ומחזור
 
 בחיים לא החזרתם
 לי אפילו סלוגן
 אחד.
 אפילו אחד
 לא!!!!
 
 מושחתים נמאסתם!
 |  
 
   
 
 
 
 
 
 |