|
יליד 85
גר בתל אביב
מעדיף את קצות אצבעותיה
מאשר פרחים נבולים
|
התפוקה לקחה את חפצת נפשי
והם גנבו את מראות עיני
|
In the hands of the creator, just like a wooden doll
|
Must be a reason for this storms
In the middle of the summer
Heavy showers all across the land
|
The complete Kraft of plastic melting
Aiming your sight upstairs
|
On the night streets
Taxi knights and boulevard queens
|
Just a worm wind that takes you to your last dawn
Softly, you are floating with endless bliss
|
Three young girls shouting threw the crystal-clear/black and
cloudy skies
On my way to pay my punishment/respect
|
באחת הצביעי השמיימה
ובשנייה תחפרי בארץ
|
את זורמת שוב
דרך נשמתי הבוערת
ובתוך דמי הסוער המשתוקק להקפאה
|
לכלתי הפכתי שמחתי באותם הימים
ועכשיו גם היא עזבני
לטובת תקוות יותר בנויות
|
רגעים עד לסיום
להתחלה הקוראת
לשינוי ההכרחי
למבנה המעגלי
|
הילדה הכי יפה בגן
יש לה עיניים הכי יפות בגן
וידיים הכי חתוכות בגן
הילדה הכי יפה בגן
|
מעלי חולפות יונים לבנות
ממחיזות את שמחת הנוהל
טבעות נושקות לאצבעות
חיבור חדש בגן המרכזי של המבוך
|
נגיעת ידי על המתכת קופאת
ואין ביכולתנו לראות מבעד לחלון בחשכת הלילה
|
מחלק את השניות
סופר עוד כמה נשאר
|
רצים כמתוך סרט המוחזר אחורה
אל תוך עקבות רגליהם של ענקים
|
למשוך את הגאות כולה על כתפי, ולהתעטף בנשימה האינסופית של
האופק
|
נכתב למישהי
מאוד מיוחדת
שלימדה אותי איך לשנוא.
עוד אחד בסדרת צרורות של כאב.
|
הדמעות החונקות בגרון התחלפו בשתיקה משחררת
וכאבי ליבי התכסו גם הם
בשכבת קרח עבה
|
על שלטי החוצות מופיעים פניו של השד אלפי פעמים
הכבישים נסדקים לאט
וכבר בצעירותם מאבדים הילדים את ראייתם
ונשימותיהם מתחלקות לפי מנות שוות
|
דמות העבר, פריחתם התפוגגה
וגזעי האורן התנשאו מעל יכולתי לצפות
|
מסיכה מבית היוצר של עמק הסיליקון
מתבוננת על עצמה
|
שערים נפתחים בשעת ערביים
העיר מתעוררת והכל נרדם
דגלים מתנוססים מול עיני
הו פרנויה, פרנויה שלי
|
רוקדת בשלווה
לצלילי הסלעים המתנפצים על עצמותי
דמעות נופלות על החול האדום
|
אחזור אליך
מתוך השממה
אל תוך חיקך החם
אל תוך נשמתי הקרועה במיטתך
|
|
|
אני אוהב יותר
לקרוא את
הסלוגנים בצבע
הבהיר, כי אני
לא אוהב כתום
כהה... |
|
