|
עכשיו הטלפון מצלצל, ממש באמצע החיים, הוא מרים את השפופרת,
מדבר כמה שניות ומתחיל לבכות, הוא לא יכול להשתלט על עצמו, הוא
יודע שנותרו לו רק 12 שעות לחיות אבל כרגע זה לא מזיז לו
|
עשרות ועשרות של זוגות מכל המעמדות ובגילאים שונים עמדו שם
וצווחות של תינוקות מילאו את חלל האולם. המקום היה נשמע כמו
שוק בשר אנושי שעה שהם התיישבו שם והמתינו לתורם
|
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, או בוקר מוקדמת,
ישבתי בחדר ושמעתי מוסיקה כשלפתע שמעתי את הצרחות
"הצילו!...הצילו!..."
|
אני לא הייתי רגיל - וכמה אפשר?- אבל היא אמרה שזה לא רק
האוכל, לא רק הצ'ולנט, "זה גם הישיבה, הסיגריות, הדיבורים, זה
לא יפה, הם נורא ייעלבו..."
|
השעה חמש בבוקר והזריחה כבר בעיצומה, קרני השמש הבוהקות
מבהירות את ענני העשן המכסים את המזבלה הפרטית שלי והאור
שמתחיל חודר פנימה דרך התריסים מנסה נואשות למצוא הגדרה למתחבא
מתחת לכל הבגדים והזבל הזרוקים בכל מקום...
|
"אין לך מה לפחד יותר, אני בסך הכול גנב. לא התכוונתי להפוך
לרוצח ובטח שאני לא אהפוך גם לאנס" הוא אומר לי ואני מבינה
שהיום זה כבר לא ייקרה.
|
זהו סיפור החיים, סיפור החיים שלך,
שלך, או של זה שיקרא אותו במקומך.
אותו סיפור של צירים, לידה וילדות,
אותו המשך של חיברות ובגרות.
|
יואב בעצם לא נולד,
הספיקה לו הידיעה שהוא היה אמור להיוולד.
|
ואז יש אותנו, האנשים הקטנים, הרגילים,
האנשים שנוסעים במחלקת תיירים,
שאפילו בדרך הסופית והאחרונה, בדרך החטאים,
לא יכולנו להרשות לעצמנו יותר ממחלקת תיירים
|
הוא ילד כל כך טוב, הוא ילד כל כך חכם,
לילד הזה יש ממש פוטנציאל.
|
באטמן שכב שם,
שרוע על הרצפה,
עירום כביום היוולדו,
|
|
|
