[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אסף רבינר

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני לא זוכר כמעט כלום.
רק את ג'וק בורח ממני כשניסיתי ללטף אותו.
אבל בעצם הוא תמיד בורח כשאני שיכור אז זה לא ממש חדש.
חושך בחוץ.
אני לא מאמין ששרפתי עוד יום בשינה.

שמעתי אותה פותחת את הדלת ומתווכחת עם בחורה נוספת.
התחילו צעקות והמילים היחידות שהבנתי היו "היום", "תהרגי",
"כבר",
ו- "בסדר" עצבני" שצעקה יעלי.
נשמעה טריקת דלת, יעלי צעקה "אני הולכת", פתחה את הדלת וטרקה
אותה גם היא.

כשנוכחתי שהגעתי לחדר השינה שלה נכנס הרעיון הלא כל-כך מטורף
ועם זאת קצת פנטזיונרי שהיא סך הכול רוצה לנצל את הגוף שלי.
לחישה סקסית ארוכה מאחור "ערני" גרמה לי לסובב את ראשי, אך
במקום הגוף העירום שציפיתי לראות, מחבט מתכתי התקרב למצחי
במהירות מפחידה ופגע בו.

סובבתי מעט את ראשי ימינה , והמילה "חוטיני" רצה במוחי למשך 2
השניות שבהן ראיתי את ישבנה מתרחק עד שפנתה לכיוון אחר שהיה
מחוץ לשדה ראייתי.
אלוהי, ישבן אלוהי.
חייכתי חיוך קטן וחסר כוח והמשכתי להסתכל לכיוון המסדרון
בתקווה.

את צלחת הספגטי שמה על בטני והחלה לאכול עם הידיים.
חומה של הצלחת הציק לי אך הריחות פיצו על הכאב.
הזזתי את בטני מעט כדי שתתייחס גם אליי ותאכיל אותי, והיא נעצה
בעיני מבט נוקב.
היא הכניסה את אצבעותיה המלוכלכות ברוטב אל פי וכשמצצתי מהן את
הרוטב, צחקה והחלה

" שמתי לב שהסתכלת עליי, אני יעל ".
" ערן, באת עד אליי רק כי הסתכלתי? "
" אתה חמוד ורציתי לבדוק אם אתה גם נחמד ".
" תודה. אני חושב שאת יפהפייה, יעל ".
- " אני בטוחה שאתה אומר את זה לכל בחורה " .
- " רק ליפהפיות " .

יומן
בערך ב- 10 בבוקר ליקוק קטן באוזן ימין העיר אותי מחלום מוזר
במיוחד.
שלחתי את ידי הימנית אחורה וליטפתי אותה בניסיון לבדוק,
בלי
להסתובב ולהסתכל עליה, מה היא לובשת.
מאחר ולא לבשה חזיה, שיחקתי קצת עם הפטמות שלה, ליטפתי
את

אני מרגיש עייף, גוסס, מחפש מקום לשכב בפעם האחרונה ולדמיין
אותה עליי, מתחתי, לידי, בתוכי ומסביבי.
התמונה שלה מתחילה להיעלם לי, החלום מתחיל להיטשטש והלב שותק.
סכין חותכת בבשר והלב שותק, מסרב לדבר עם גוף שמסרב לאהוב.

סופני
פיטמה ימנית הזדקרה ובלטה לה מבעד לחולצתה.
חגורת עור חומה הידקה מכנסי ג'ינס כחולים משופשפים מירכיה ועד
למורד רגליה, שם חיכו להם מגפי בוקרים לבנים וקצרים, מפתים
בלובנם.

מישהו דפק בדלת, ומורדי, שכבר היה קרוב למצב של בכי מרוב צחוק
צעק בקול קטוע "מ י ש ם ?
קול בס גברי וחזק ענה : זו אני, יעל.

קראו לו מורדי, מורדי המסתובב.
ואם היית קורא לו, נותן לו שקל או אפילו רק עשר אגורות, הוא
הייה קופץ,
עושה סיבוב סביב עצמו, וצועק "יוהו" כמו קאובוי אמריקאי למרות
שהוא הייה בסה"כ משוגע חצי-רומני חצי-טוניסאי מעכו.

אין שום דבר מעניין בטלוויזיה ורדיו הוא לא אפשרות בגלל
הכינורות.
אני מרגיש כאילו יש תחנה מזורגגת של קול המוזיקה בתוך הראש, רק
בלי הקריין עם הקול המשכנע.

לפנות ערב.
אני פותח את העיניים ומוצא את עצמי מחטט בפח הזבל הירוק ברחוב
מוטה גור.
איך לעזאזל אני מגיע לכאן כל יום ?
ואיך הצחנה הזאת לא העירה אותי עד עכשיו ?

אני לא זוכר את תוכן החלום במלואו אבל 2 קטעים ממנו נצרבו
במוחי :
1. דמות הגורליה שלבשה טוקסידו שחור ושתתה קפה מספל לבן וגדול,
תוך
כדי תיפוף עם 2 הרגליים על הרצפה בקצב אחיד .
2. 2 נמלים לבושות בשמלות אדומות רוקדות לצלילי "LOVE ME DO"
של
החיפו

הרגשתי איך התמונה שלה שוכבת עירומה על המיטה ממלאת את הראש
שלי.
תמימה, טהורה, מצחיקה כמו שרק היא ידעה להיות.
היא היתה אלוהים בשבילי ואני... בגדתי בה.
אני בגדתי ביצור האלוהי שהיה מוכן לסבול את ההומור המוזר שלי
ואת הדיכאון שאני משרה על כל מי שסובב אותי.

אני מנסה לשכנע את עצמי שאני יכול,

דיאלוג
רוצה לשמוע בדיחה?"
"לא"
"מי שאל אותך בכלל?
2 סרטנים הולכים על חוף הים.
אחד מוציא 2 סיגריות ושואל את השני: רוצה לעשן?
אז השני עונה לו: אתה משוגע? אתה רוצה לקבל בן-אדם?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
לבד קורא, לבד כותב,
לבד צוחק במזוייף.
רושם שירים וסיפורים
ומתעייף דרך אגב.

אהבה
I want to cry with you
But never see you sad

הגות
sitting duck across the bay
playing pool like everyday.
i just want to go away
and watch the end of time

אני אוהב אותך כמו בחלום אינסופי
מלאכית של שלווה ושלום
מרגשת כמו פרפרים שעפים
ויפה כמו נצנוץ יהלום.

אהבה
אתה רואה את אלי ונמס
היא מתקרבת וראשך סחרחר
בכל גופך זרמים מסממים
כאילו חוץ ממנה שום דבר.

טיפות רכות מלחייו את מלקקת.
דמעות של עצב שמציף אותי עכשיו.

בתוך אמבט של שוקולד מריר
מפיפי, מתלהם ומלטף,

מחשבות עמוקות יותר מדמעות
זולגות מעיניים כחולות.
שני גופות עירומים על החול של הים
אוהבים בלי לשאול שאלות.

אינטרוספקטיבי
שובר קירות,
עושה שטויות,
מוצא עוד סיבה
להמשיך לחיות

אהבה
את החלום שלי בלילה
את החיים שלי ביום

חולם עלייך בלילות,
מחזיק ציור שלך קרוב ללב
כדי להרגיש אותך יוצרת רגשות

לפני 1001 דמעות
חלום, חיבוק ונשיקה
התמוססו לכוס קפה
עם 2 קשים צבעוניים.

רוחות ערב נוגות שהחורף שכח
מספרות עלילות רחוקות.
צריף קטן מתנדנד על גבעה ירוקה
בוכה על השקט שאין.

מה שהתחלת נגמר מזמן.
מה שכתבת חקוק באבן.
כל שהשארת הוא זיכרון.
כל שחלמנו לעולם לא נגשים.

אני הכלב שלעולם לא תלטפי,
פרי התאווה שלעולם לא תקלפי,
אני הגבר שמעולם לא תרגישי בתוכך,
הילד שלעולם לא יישב בחיקך.

לגעת בך שוב
להרגיש את ליבך
פעימות הוא מחסיר
כי את כבר אינך

מצב
דמעות יורדות על החלון,
זולגות לאט אל הרצפה,
מתערבבות במבוכה של ילד ואישה בוכה.

אודה
מביא את הגשם,
נביא השלווה,
ממציאו של גן-עדן,
האיש שכותב אהבה

הוא גנב לי אותך
אהבה במשבר

רוצה אותה שלי עכשיו
אך נתונה היא לאחר .
מרוב הגות, פחדן נהייתי
ולכן נשאר לבד

ואני יושב בצילו של עץ הפרי,
מסתכל על ירח ורוד,
מבקש ללטף את הכלב שלי,
מבקש ללטף עד מאוד

הם באים אליי...
מריחים את הכאב ואת הפחד.
נשענים, נותנים כתף ותומכים בי.
אין בי יותר מדי לתת עכשיו, אך הם לא מוותרים עליי.

עניינים של הלב יספר לה,
מאחר ובה הם עוסקים.
היא תציע משגל וסיגריה
והוא, ברוב חשק, יסכים.

כעס
אין לי שום סיבה להיות שמח.
אין לי שום סיבה להיות עצוב.
למה לי לרצות עכשיו ללכת,
כשאין שום משמעות לאן אשוב?

עצב
פרידה דואבת מחלום מתוק נוסף
סוגרת מעגל כואב של רגשות .
צלקת קטנטנה נוספת על הלב
מתעמעמת לתוך ים של מבושות .

הגות
שתיקה...
צרחה ללא קול
שמהדהדת הדהוד דומם.
תגובה ללא מילים
למראות קשים מנשוא

ביקורת
שכבת קצפת מכסה עוגה של דמן ושל בוץ, במין דשדוש חסר פשרות של
ילדים לובשי מדים, המבקשים על המחר להשאיר את רושמם.

ברגעים של התעלות
רושם שירים לאור ירח.
בורח למקום רחוק
ברגעים של מבוכה.

אהבה
אני חשוף לפגיעותייך,
אני מוצף ברגשותייך,
אני מסור לרוך שפתייך,
אבוד לנצח בין ירכייך

געגוע
טירוף מלא בנשיקותייך
המופרחות אל השמיים.
פנים יפות שלא שכחתי,
חיוכך לעד אשמור.

הגות
מותח ביקורת בלי קשר.
סוגר קצוות שמוטב כי נשארו פתוחים.
גומר עוד סיגריה.
מנסה לפתור תשבץ של חיים שלמים

אני כותב שירים כי שעמום
אני מוחק מילים כשאין תקווה
אני סובל כשבא לי הייאוש
אני אצחק כשהיא תהייה קרובה

מצב
בלי קולר , בלי חבר

שורות לבן נעלמות לתוך
אפים של מכורים שמחפשים
מקום לנוח על שברי
מראה סדוקה.

אני פורק נשקי, נשכב בבוקר לידך
מילה אחר מילה, את מתעוררת.
כורעת ברך, מציעה לי אהבה
גופך צמא, אך בי תשוקה אינה בוערת.

בדידות
בימים חולם רק עליה,
הבזקים של מתוק ושל רך.
ציפייה ארוכה אל האופק,
ניצוצות של תקופה שחלפה.

עצב
מקווה שאת עוד מחפשת,
כי תקוה איבדתי מזמן,
מקווה שאת עוד מחפשת,
כי בי כבר אין עניין.

לא יכול בלעדייך להעביר את היום

בדידות
תשובה קצרה וממצה אני איתי לוקח,
למקום אחר שיש בו נחמה.
מקום אחר שבו אוכל לדמוע ולנוח,
מקום שאין על-פני האדמה.

הגות
חיוך קטן על דל שפתיי כמעט מזכיר לי
את הבלהות, את החלום, את הסיפוק.

בקבוק הוויסקי מתרוקן לו לאיטו לתוך
פיו של משוגע שהוא אני באמצע
חורף של סיביר.

הרהור
לו רק היית יודעת
כמה את יפה

הגות
נעים באותו מרחב קוסמי
בשני קווים מקבילים,
היא בקו שמוביל אל הלב
ואני בקו השני.

הגות
כיסוי אעטה לעינייך
התכולות כרקיע וים.
לא הים בו נפגשנו שנינו
אלא זה הנמצא לו אי שם.

חושב על מה שכבר אינו
מה שהיה ונעלם,
ומחפש את מקומי
בתוך עולם אבוד בינתיים

בדידות
אבל יודע שאת שם
ודמעות על לחייך,
מחפשת גם אותי
את החסר שבחייך.

כולא תלתל שחור בתוך בועה שקופה.
קינה שוקעת בנפשי מתוך הרגל.

ג'ננה
אישה בלונדינית בגלימה
כחולה וגם קצת אדומה.
מתעופפת בשמיים
מצילה את עולמה.

ארספואטיקה
שירה כותבת את עצמה מבלי לדעת
מילה קושרת עוד מילה בעבותות.
שחור מחליף לבן ברמזים וחרוזים.
שורות נופלות ואת הדף מלכלכות.

אהבה
להתבזבז, להתמזמז
להתכרבל, להתמסטל
להתעלס ולהרגיש אותך שלי.

אהבה
לא כותב יותר עליה, אולי מתוך ייאוש
את הבטחותיה השארתי מאחור.
קיבצתי את כולכם כדי לצעוק:
שארשה ל'אמור, שארשה ל'אמור.

מרוקן.
מוריד קנקן אחרי קנקן.
חשוף
מדליק סרטן באור כסוף.

אמונה
אני שולח נשיקה לרוח,
במרדף אחר ההיא אשר ברחה.
דמעה קטנה וטיפתית בה משתלבת
על כן היא אדומה, חמה ומלוחה.

שורר בדידות, אחי
שורר לאהובה שעל הגשר
שורר כמה שרק אפשר מבלי למות.

קורות חיי בוטים,
ובקשה על לשוני.
שחרור קטן בדרך לפריצה המיוחלת

אהבה
ואני לבדי
רק רוצה לטעום,
מהפרי הבשל
שהוא פרי בטנך,
מלילות אהבה
ומחום ליבך.

קצרצר
כדור אחד בראש,
מכתב פרידה צורח.
אדם אחד נשאר גיבור,
אבל לבד

בדידות
חיבוק.
הלב פועם לאט, מתגעגע לאהוב.
צחוק הגורל מקטין אותי לכדי צימוק.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ואולי המסאז'ים שהיית עושה לי, וגרגורי ההנאה שלך כשירדתי לך.
ואולי כשאמרתי לך "מון אמור, ז'טם, אהובתי" כמו ב- "חתול,
מפלצת" של פורטיס.

אני לא חושב שאני צריך להתנצל.
זה לא שאני שונא אותך או שאת לא יפה מספיק בשבילי או משהו
כזה.
אני פשוט לא יכול איתך יותר.
אני יודע שהיינו מאושרים ושנראינו טוב ביחד, ואת לא יכולה
להגיד
שהסקס הייה פחות ממדהים.

כיף לראות ערוץ האופנה אבל אני חושב שאם אני אנסה לחבק בחורה
כזאת, היא תישבר לי בין הידיים עם העצמות הדקיקות שלה.
אני מודה שחיצונית בחורות רזות לרוב נראות טוב יותר אבל "אין
מה לתפוס".

My heart stands still when you take your shirt off,
bra-less.
You lay on the bed next to me, relaxes your head on me chest
and begins to cry quietly.

קרעת לי את חוט המחשבה, אוויל בלי דעת.
קטן אמונה אתה וכל כולך שקרים.
את דעותייך שמור לעצמך, חסר תועלת.

אני אדיוט
כי יריתי לשני אנשים בלב ולא ידעתי

היא אומרת לך שאתה מבוגר מדי בשבילה
אתה מחייך ואומר לה שזה לא הגיל, זה התרגיל
אפילו אתה כבר לא באמת מאמין לזה
אתה כבר לא ילד.

כשעברה אותי, העברתי את מבטי אל עבר ישבנה, ונגסתי נגיסה נוספת
מהבייגל.
האמת, שאת המשפט הקודם הייתי מעדיף קצת הפוך, אם המצב היה אחר
:
העברתי את מבטי אל עבר הבייגל, ונגסתי נגיסה נוספת בישבנה.

אוטוביוגרפי
"זה" משהו שעובר עלי פעם בכמה חודשים, בלי שום סיבה מיוחדת,
ומשתלט לי על החיים לכמה דקות, שעות ולפעמים אפילו ימים.
השבוע "זה" קרה לי בפעם השביעית אז החלטתי לתת ל"זה" שם...
" ה כ א ב " .
" ה כ א ב " תוקף בלי שום אזהרה מוקדמת ובלי שום התחשבות.
הוא חד, חז

אהבה
הכל היה בסדר עד שאמרת את המשפט ההוא.
את יודעת לאיזה משפט אני מתכוון, או שבעצם אני לא בטוח שאת
יודעת כי אין לך מושג למה אני מגיב כמו שאני מגיב עכשיו.
"אני חושבת שאף פעם לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת אותך"

היפרדות
ואם את יכולה
גם אל תופיעי לי יותר בחלומות

אירוטיקה
לא מכשף את החזה הנפלא שלך.
לא יונק את הפטמות הדבשיות שלך.
לא מכסה בנשיקותיי את הבטן הרכה שלך.
לא מעסה את ירכייך באצבעותיי.
לא מלקק, לא משחק בתוך תוכך.

נראה לי מטומטם לחשוב.
ממילא מה שאמור לקרות, יקרה.
להסתכל על העולם ולחייך.
ואם לא לחייך אז לפחות לבכות.

לפעמים נראה לי שאני הגבר האחרון בארץ שיורד לבחורה לפני שהיא
יורדת לו.
לפעמים נשמע לי כאילו אני האדם האחרון בעולם שאוהב לשמוע גם
מוזיקה קלאסית וגם רוק כבד.

עדיין מרגיש את הטעם שלך על השפתיים שלי.
הריח שלך חורך את הגרון.

אני מאמין.

זה לא כ"כ מוזר להגיד את זה עכשיו אבל אני שר כשאני מאושר.

נמאס לי מהמחשבות המעורפלות שמסתובבות לי בראש ומשחקות
פינג-פונג עם המוח שלי.
נמאס לי מבחורות סקסיות שמשגעות אותי רק כדי לראות אותי
משתגע.
נמאס לי מבחורות דרמטיות, שאין להן מושג על מה הן מדברות,
זורקות רמזים, ואח"כ מתפלאות שאני לא מבין אותן.

היפרדות
ראיתי אותך בסה"כ אולי 10 פעמים במהלך החיים שלי .
הפעמיים האחרונות השאירו בי סימן.

רק מחשבות עלייך מחזיקות אותי.
זיכרון עמום של הריח שלך מרפה ממני את אחיזתו.
השמיים עוזרים לזה שניצב מול פחדיו, אבל הפחד שלי הוא הפחד
לאבד אותך שוב, והוא יותר חזק ממני.

עד שלמדתי לאהוב את החזה הדו-מימדי השטוח שלך את הולכת ומגדילה
אותו?
עכשיו אני אמור לאהוב אותו יותר?
או שאת אמורה לאהוב אותו יותר?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני לא מצליח לכתוב שום דבר טוב
אני לא מצליח לכתוב שום דבר
אני לא מצליח לכתוב שום
אני לא מצליח לכתוב

"אני נוטש את הדרכים שגורמות לי להפוך
למי שאינני מעוניין להפוך"...

תרגום חופשי לניק דרייק

תרגום חופשי לשיר הצ'לו של המלנכולי הנצחי, ניק דרייק :

"תיראי כה שבירה בקרירותו של הליל,
כשצבאות הרגש יצאו להילחם"


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
כבשים תועות
שלי, בעזרת האל
ארפא אתכן.
את נשמותיכן
האבודות אציל.
אני המלאך, אני
הגואל.


תסתמו ותתפשטו.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1725. בבמה מאז 30/1/01 3:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאסף רבינר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה