|
בשביל אסף הכתיבה היא מושיע. יצירה טובה יכולה ליצור
עבורו שבועות של קטרזיס.
לפעמים עוברים ימים וחודשים ארוכים חסרי מוזה אבל
כשהיא מגיעה היא ממוצה.
כמה שרק ינסה הוא לא יצליח לכתוב אם היא לא פשוט
מגיעה.
באופן כללי המוזה מאוד חשובה לאסף והוא החליט להקדיש
את חייו ליצירת אותה מוזה (והמבין יבין).
מוזה- החיפוש האינסופי המוחלט לקראת הנקודה הפנימית.
המורה למתמטיקה אמרה שלישרים אין סוף; הם לא נגמרים, אנחנו
פשוט רואים רק את החלק מהם שאנחנו משרטטים, ובעצם הם נמשכים
מבלי שנראה. עכשיו, כל ישר שאני מצייר במחברת ממשיך ולא נגמר.
|
בשניה הראשונה הוא ממש צחק. הוא לא האמין שהוא עשה את זה. הוא
לא האמין שהוא, תומר קטש, עשה משהו נועז. הוא פתאום הרגיש
הרגשת כוח שכזאת, שונה לגמרי ממה שהוא חשב שהוא ירגיש. זאת ממש
לא תחושת אבדון, הוא אפילו חשב שזה הרגע המאושר בחייו.
|
את שם
מעבר למסך
אני לא רואה אותך
לא שומע אותך
אבל מרגיש בך
|
|
|
-"תגיד, אתה
ערומקו?"
-"לא, אבל אבא
שלי כן"
טרמפיסטית גנבה
סלוגן מילד
בטרמפיאדה |
|
