|
זו אותה השמש הרכונה מעל...
|
אור שחרית ממעל הפציע
וזהב בגאונו שטף ארץ
ציוץ הציפרים אף הגי נשמע
והטל ברוגע מירוק עלה
|
אז האמנתי, הלך לו.
תפסני אחר
הוליכני לסימטא,
"ראה: הנה חלכא ונדכא ומתים
|
הקרך בשעות לילה לא נים
כשחשיכה נעה חוצות וירח מעטרה
רצון ליטול הקסת ולכתוב ביזע
לתאר בדידות בין המון ולשקוע
|
ואחרי כן אשב תחת הגפן
צילה תפרוש ותשוככני מיוקדה
עלעליה בחמדה יפגשו בראשי
ואת ענביה תעזיב לידי
|
הכך היה? שטויות מבראשית!
שקרנים ופוחזים הימים כלילות
אחד בתורו ישלחך לחברו
אל תאמן בם, ימים כלילות.
|
בשדה העמק ירח רד
נערה עמדה עם כלנית ביד
אל מי הכלנית? שחו שיבולים,
אל דודי אהובי זימרה היא.
|
עלי מפתנכם יושב המעיק
צובט ומיילל, מציק ושואל -
עד מתי תתעלם ותיסתר?
לא כך.לא תוכל להיפטר, שכח!
|
שמים ממעל
השחירו מפחם
היקום נמתח
בנכאות עד
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
