|
"מיתולוגי כמו צ'ארלי צ'אפלין, רגיש כמו ג'ורג'
הריסון, נערץ כמו רוברט צימרמן, יהודי כמו אהוד
בנאי, ירושלמי כמו יוסי בנאי, אישה כמו מדונה, זקן
כמו ז'וזה סאראמגו."
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
המשקאות הגיעו לשולחן וסימנטוב נזכר שוב בסיבה במרכזית שבגללה
הוא שומר על מערכת היחסים המוזרה עם לי - אספקת האלכוהול. היא
הייתה נדיבה אליו.
סימנטוב הסתער על הכוס שלו בלגימה ארוכה שחיסלה כמעט חצי כוס.
לי הרימה את כוס המרטיני שלה בתיאטרליות ולגמה לגימה קטנה
|
סימנטוב הרגיש מצוין. לא הייתה לו שום סיבה להרגיש מצוין.
אפילו טוב היא מילה גדולה מדי בשביל מה שהוא היה צריך להרגיש.
למעשה, אם מסתכלים על זה בצורה קרה ואובייקטיבית, כל הדברים
הלכו לרעתו.
|
אחד הדברים הבודדים שהוא אהב בעבודה המסריחה הזאת, היה שהוא
יכול היה לעזוב מתי שהוא רוצה. זאת אומרת, רשמית הוא היה חייב
לעבוד עד אחת עשרה בלילה - אבל שרוני, מנהל הלובי, היה מעלים
עין מהשטויות שלו.
|
אלינור הייתה האורים ותומים שלו, כוכב הצפון. הוא ידע את זה,
והיא ידעה את זה, אפילו שהם אף פעם לא היו ביחד - זוג. זה היה
עניין של זמן כנראה, או של גלגול. בכל מקרה, הם לא הוטרדו
במיוחד מהעניין, כמובן מלבד ההצעות המטורפות של סימנטוב
לאלינור להתחתן איתו.
|
הלילה סימנטוב היה מיואש מזה שהעולם יכול להציע לו כל כך הרבה,
אבל משום מה מציע כל כך מעט. על זה בדיוק הוא חשב כשהחליט שמה
שהוא חייב לעשות זה לצאת אל תוך הלילה.
|
האמת דינה להיאמר במנות קצרות
|
אחרי שעליתי לגדולה נפלתי לסמים, לאלכוהול, הצטרפתי לקבוצת
תמיכה, נסעתי להודו, לבאר שבע ולעמאן. מצאתי לי דיונה בחוף
אשדוד, בניתי בקתה, קניון ורכב חלל. לקחתי את קו 5 למרכז
המסחרי והתאכזבתי. ניהלתי משא ומתן, עמדתי על שלי, הזמנתי את
כולם למשקה על חשבוני.
|
מאה תוים
אישיות אחת
69 שקלים לחודש
31 שנים ו-6 חודשים
עשר אצבעות ואחת מקלדת
אפס ביטחון עצמי
שניים שלושה חלומות
|
|
|
דואל זה ממש
מגניב.
אבל תחשבו מה
יכול להיות יותר
מגניב: דואר
אלקטרוני.
אני סתם מציע
כאן רעיון,
תחשבו עליו.
שמואל
איציקוביץ' בטוח
שהוא נורא
מקורי. |
|
