|
אסף קלדרון.
אסף קלדרון.
מה זה השם הזה?
יש לי תיאוריה שהשם מלמד המון על הבנאדם.
אז מה השם הזה יכול ללמד עליי?
אדם בנאלי, משעמם, חסר חיים וכל ידיעה שהיא לאן
החיים שלא מועדים.
אבל יש עוד פרט קטן, שמשנה את כל התמונה.
האדם הזה נלחם בשם שלו בכל כוחו. לטוב ולרע.
אז כמו שאני אוהב להגדיר את עצמי, אני אדם טיפש
שמסתכל לעומק.
מתסכל הא?
תהנו.....
Once again the lost sailor found himself thought-floating
about the speech he'll carry, the awaiting audience, and the
way home.
He had been lost long enough. It's about time the lost
sailor will be found.
|
אך העולם לא מסכים, לא מוכן לחכות
הילד לכוד בתוך שלל ציפיות
תתחיל כבר ללכת, לוחשים בצעקות
והילד שותק, כי כואב לו לבכות
|
I wanna die
But my lover wont let me
She keeps saying there's a reason to live
|
The next day you'll be crying
Calling me, the way you're used to do
There will be no answer
This pretty boy moved out on you
|
Laughing as pouring rain covers their jokes
Leaving you with nothing but misguided hopes
They tell you to trust them, as if you've got a choice
Just can't get past that familiar sound in their voice
|
We found out that dreaming only leads to expectations
We're better off with nightmares
At least they have some reflections
|
she's got fingers that rip the joy out of living
lips that can kiss my sleeping away
laughter that's rare, and so unforgiving
still her eyes leave me no choice but to stay
|
אם למות אז עם כבוד
מכריחים אותי ללמוד
תלמיד חרוץ וגם משקיע
אל המלחמה אגיע
|
רק תסבירו למה כל כך קשה לי
להעמיד פנים שלא איכפת
ולמה במקום לחבק אתכם
אני צריך להיאבק בשביל כל מבט
|
לבכות, למחות דמעה של דם
לעבור שינוי, להצטרף אל העולם
|
את לא חייבת לבכות, את יפה גם כשאת מחייכת
הייתי צריך להגיד, במקום לקום וללכת
אבל במקום לאחוז בך, ובידיי את העצב לעטוף
בחרתי לחזור הביתה, בתקווה שהוא יחלוף
|
אבל הכל אשליות שמתנפצות לרסיסים
כנראה שלא נהיה כבר ביחד לעולמים
אין לי דרך לשנות וגם לא איך להשתנות
תני לי רק סיכוי להתמכר לרגשות
|
מוקף בשוטים אז קוראים לי חכם
לא זוכר שנשאלתי אם לבוא לעולם
מתחמק מהרגש, מתחבא בחלום
מתעורר בבוקר וכבר סוגר את היום
|
שוב בכי של ילדה יפה
שוב שתיקה בלתי מוסברת
שוב מציאות שמפרידה
שוב רוצה שיהיה אחרת
|
אבל לא משנה לאן ייקחו אותי
גם לא חשוב מה יעשו איתי
ולא משנה למה איהפך מבלי שביקשתי
תמיד תזכרי שאת החלום הכי טוב שחלמתי
|
וכך מאשליה למציאות, מחלום לסיוט
התעוררתי לתוך העולם האפור
כי העולם מצא אותנו, הוא לא וויתר
וכל מה שנשאר זה אור הזריחה שכל בוקר חוזר
|
אחח... אם המוות היה פתרון
כנראה שהייתי פתור כבר מזמן
אך רוחות הנפש שורדות במילא
והרגש גם הוא שורד לו איתן
|
אך החיים מלוחים מדמעות האוהבים
שוטים הם המאמינים שאלו רק העננים
וגשמי האהבה לא פוסקים לעולם
מנציחים את הרגש לתוך בכי מושלם
|
מפלס דרך בין בדידות ופחדים
מוצא את האור, מגלה שזה רק קיר
חוזר על עקבותיי, פוחד להיאבד
עולה על קיאק לים המציאות, להתאהב זה להיפרד
|
תהומות הנשייה קוראות לי
חיוור ורועד
מפוחד ומפוכח
מסתכל בעיני האבדון ונדהם
|
רציתי לעצור את השלכת
להפסיק את הסבל שברחוב
לרקום לך שמיכה של אמת
לו רק ידעתי לאהוב
ואת, היית מתעטפת בשמיכת האמת
ואומרת בתמימות, "יהיה לנו טוב"
אך המציאות הקשה היכתה בך
והחלטת לעזוב
|
העצב שט על פני המים
ועוגן ליד ספינות התקווה הטרופות
הוא מניח זר של כאב בעצלתיים
וסופד להן תריסר שתיקות ארוכות
|
ביקשתי מאלי הדמעות שישתלו את דמותך בעיניי
למען לא יעבור יום מבלי שתגעי בלחיי
כך זלגת לך אהובתי, והגעת עד שפתיי
חדרת עמוק עמוק, זרית מלח על פצעיי
|
כינורות פרידתך צורמים מתמיד
מהפעם הזאת אין חזרה
תזמורת אהבתך כבר לא מנגנת עתיד
העבר לפתע אינו זיכרון, סתם עוד דבר שקרה
|
אני מסתכל לי שוב על הספסל הנטוש
שבו נהגת לארח את ליבי הכבוש
והפרפרים בבטן קופצים אל מותם
הם כנראה הבינו לפניי את מר גורלם
|
והנדודים הללו מעבירים אותו על דעתו
מורי הדרך מוותרים, והוא נותר שוב לבדו
אבוד במסע צלב, לנפש צלובה עוד יותר
כשרק שביל הדמעות שאחריו, מזכיר לו לאן הוא חוזר
|
הדמעות הזולגות ערפלו את חושיי
הכל סופני, ללא אם ואולי
מאבד את עצמי בין שבילים של מהות
חושש לחיי, אך רוצה גם למות
|
אני כל כך מתגעגע, כבר נגמרו המילים
אין יותר סיכוי, אני אבוד ללא תקווה
במקלדת הדמעות העלו כבר גיצים
זה רק עוד סימפטום של מחלת האהבה
|
הרי מבעד לחיוך שנעטה לכבודם
בכיתי אפילו כשהיו פה כולם
ובין דמות לדמות, אני ידעתי היטב
הכאב יחלוף רק כשהאהבה תתקרב
|
עכשיו אני אדיש, ואיכפת לי מתמיד
מנסה כל פיסת רגישות להשמיד
הקיום בוגדני, כל האנשים משקרים
ועוד העזתם ללמד אותי שיש ערכים
|
כי כשהיית לידי כל שקר אכזר נראה אמת נהדרת
גם כשניצלת אותי נראית מאוהבת
אבל על מי אני עובד, מעולם לא אהבת
זו רק אשליה, שליוותה כל מבט
|
אני לא מבין, את הדם הזה כבר ראית
אלו אותם פצעים, הם רק נפתחים מחדש
לא נשאר עוד מקום לכאב שרצית
אך אתה לא מתרצה, ואני כבר מותש
|
אם תשמעי צרחות תדעי שאלה רק האנשים
שמוחבאים בתוך ליבי, אך לעולם אינם יוצאים
ואם תקשיבי טוב גם תשמעי ילדה צוחקת
תדעי שזאת את, שבין הלהבות מוגנת
|
עכשיו הכאב הוא חד ועמוק
כנראה שבחיים לא נגיע רחוק
אולי המוות יסחפנו מכאן
מעבר לקשת, שהוסתרה בענן
|
וזה לא פשוט
אני רק הקישוט
בואי אספר לך קצת על תלות
|
אז קבענו, מתאהבים?
הנה, התחלנו...
את צריכה לחשוב על זה.
|
|
|
"צרת רבים חצי
נחמה"
או שזה היה
"נחמה השרמוטה
צרת רבים?"
צרצר. |
|
