|
 הכי טובה שיש לי, מה לעשות... |
 222723665 החבוב מימין
אסף בן-ימיני (kristoph כפי שהוא ידוע בקרב חבריו)
נולד בשנת 1988.
הוא החל לכתוב לאחר תקופה קשה בסוף שנת 2003.
מאז הוא יוצר ועובר בין נושאי שירה שונים, החל
בפנטזיה וכלה בנפש האדם.
אסף גדל עם william blake, המשורר הרומנטי הבריטי,
בתור מודל לחיקוי ולאחרונה נחשף גם למשורר האמריקאי
בן זמננו, צ'ארלס בוקובסקי.
הוא אוהב לשמוע ביקורת על שיריו, נוקבות ומלטפות,
הערות והארות, הכל מתקבל.
הכתיבה שלו היא בעיקר כתיבה לא מצונזרת, זרם של
מילים מרמות אחרות של הכרה ודמיון.
We listen to the wolfs
As we rip apart
|
Feathers flying through the air
A pointy tip, reflecting the light of the silver sun
|
יופייך כפרח נר הלילה, הפורח בהיחבא.
הינך מתביישת ואינך מודעת לקסם שמסביבך.
|
הילדה הזהובה צורחת
החיים הם דבר שביר
|
ומנגד, שושנים לבנות שם צומחות
ומנגד שושנים
במקום בו נחות הגופות.
|
עשרות קליעים עוברים דרכי
לא נורו ע"י אדם זר
אלא מעשה ידי
|
המילים מתגלגלות משפתייך הענוגות
העולם הוא רק ורד של בדולח
הנצבע בצבעי שחור וארגמן
כדי להסוות את שבירותו
|
כל לילה אני שוקל את עצמי, ורואה כמה חלומות הורדתי
כל בוקר אני שוקל את עצמי, ורואה כמה חלומות קיבלתי
|
שמש כסופה קורצת בחיוך
מרמזת על עתיד ורוד
ואני מסתכל על הדם שנוזל
במהלך קרבות החלטתי למרוד
|
עוד ועוד לעד.
בונים מגדל קלפים, מחזקים.
צובעים הכל בקור רוח.
שלא יראו.
|
אתם מכירים את הילד ההוא?
שמזכיר את כולם ועם זאת את אף אחד? אתם מכירים אותו?
|
הניצוץ השחור שבער בעיניו
הוא היה בלוי ומרוט
חזר משדה הקרב.
|
נגיעות קטנות.
נגיעות קטנות כבלי משים
בוערות כשעור בעור נוגע
נגיעות קטנות עושות חורים
כשלב בלב פוגע
|
הוא הולך.
הוא הולך בין אנשים וטיפות, הוא הולך למטרה לא ידועה.
הוא הלך כבר לא מעט.
|
עננים שחורים, מאיימים, מבשרים על אסון
שבא, מתקרב.
סופה, סערה.
|
עכבישי חרבות מטיילים על העור החשוף
שנותר שם, לאחר שהראיתי לך את עצמי
והם דוקרים ומכאיבים, מתוך רצון טוב
|
עשן סיגריות מרחף בחדר
כמו מחפש נקודת עגינה במציאות
תלתלים סגולים, מהסיגריה וממך
|
הרגש מת, או כלוא, אך לא מורגש
|
הזמן זורם פנימה והחוצה
יוצר לולאת צבעים אינסופית
|
קורי עכביש כסופים
עוטפים את הגוף ברשתם
|
ירח מתכתי
על מים שחורים
ופני אהובתי
כולם פרי עטי
|
חורי סיגריה מעשנים על הכרית, את לא יודעת כמה זה כואב.
שפות זרות ממלמלות באוזניי שירי אהבה.
|
שקיעה.
אני קם, את הולכת לישון,
הריח שלך משגע אותי, ווניל.
חיינו לא נפגשים,
כאילו נעים במעגלים מצטלבים, אבל
התזמון גרוע.
|
חלק אומרים שאני לא כל כך בסדר, שאני משתנה מהר מדי.
הם פשוט איטיים
|
אני רוצה להתפרק.
רוצה ללכת מכות.
רוצה לרקוד עד שאני לא יכול לראות יותר
רוצה לצאת לטייל לבד, במדבר או בשום מקום.
רוצה לטעם דם חם ישר מהווריד של מישהו.
|
אחי, השומע אתה את הנמרים?
אחי, השומע אתה את זאבי ההרים המושלגים?
אחי, הראית את ציפור השיר במעופה?
אחי, היודע אתה היכן נפל לו איקרוס?
|
דם מותך כסוף.
זורם בעורקי פלדה.
|
דמעת הפלדה
על האבן נפלה
הבסיס כולו שבור
|
|
|
- התשמע קולי,
רחוקי שלי?
-שלילי ביותר
המפקד.
-טוב טוראי, צא
לשטח!
דוגי במשימה
צבאית לא חשובה
במיוחד. |
|
