|
"אם את רוצה את יכולה לנגוס לי בוריד ולשאוב לך מעט". מה לא
נעשה אנחנו המלצרים בשביל טיפ קצת יותר גדול.
היא שלפה שני ניבי ענק ונגסה לי ביד שמאל.
|
הם ישבו בנפרד, הכי רחוק שרק אפשר, הוא בצד אחד של החדר והיא
אי שם בצד השני. קשה לי לדמיין אותם כל כך רחוקים זה מזה, כמו
שקשה לי להיזכר למה הכרתי ביניהם מלכתחילה,
|
מילים ישנות,
שאוצר המילים שלי גמע
ואיננו משחרר,
הן כמו אהבות ישנות,
שנצרתי בתת מודע.
|
האהבה שוב הוצאה להורג
בטקס חינוכי,
והנה כדיוניסוס
היא שוב קמה לתחייה,
|
לפעמים נדמה
שהכל זה רק משחק פנטומימה,
תכף יפוג הזמן,
ונחזור לחיים האמיתיים.
|
אני עדיין יכול לשמוע
את פעימות לבך,
שוב הוא פועם בזיכרוני,
כאילו מניח אני את הראש
על חזך עכשיו.
|
שאיש לא ישמע,
שאיש לא ידע,
מהו סבלם של אצילי הנפש?
|
ובכל זאת מתוך בורות באהבה,
נזכרנו, כמובן בלית ברירה,
שהסם הוא רק עוד מחלה
מתוך סל התרופות,
שנגד החברה.
|
ברגע שהוא מעל כל זמן,
ברגע כזה אפילו יש שלום,
או אולי ניצנים ראשונים של פתולוגיה,
|
האם היא פרי ההגיון,
המתייחס אליה כפרי
בוסר,
דבר שצמח בתוכו,
בניגוד לכל לוגיקה אפשרית?
|
טועם משפתייך,
ומחליף את בדידותי
בחברתך,
למראית עין של מספר שניות.
|
לא שוקע בכלום, לא מש ממקומי,
לא ממצמץ, לא נושם,
כולי בו, וכולו בי.
|
"I still think he did a good dead, the world is pretty
boring when a lot of girls commit suicide do to a lost love,
or an obsession to certain guy"
|
Jain: "yap, he was a great conversation for some time, but
in a while you get tired of discussing walt witman's sex
life, especially when the topic is the inspiration of your
lover's orgasm"
|
אישה גבוהה בלבן חצתה לפתע את הכיכר, נושאת עמה שק מצרכים.
פרמינידס נכנע לתנועה המאולצת של גלגלי עיניו וליווה אותה
בחצייתה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"כל מי שעומד
מלפניי, מאחוריי
ומשני צדדיי,
הוא העומד".
אחת, שתיים,
שלוש...
ואולי הכוונה
שמישהו/י באמצע,
ולא שלוש, אלא
לפחות ארבעה
זכרים מכל
עבריו/ה
(ואבריו/ה)?
לאלוהים
פתרונים,
ולאלוהות
פתרונות.
ת. ריסים |
|
