[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות השירה החדשות
געגוע
ביום שמש בהיר
צללים נובטים
בין עלי העץ

מצב
לוליין על כבל מתח גבוה
מחזיק מוט ייצוב
מחפש נקודת איזון
מעל מפלי מתח

אהבה
התזכרי את כפות ידיי הקרות
כמגע מעקות הברזל של החורף

אהבה
המאזינה את כמוני לשיח הנשימות
בשדות הכותנה הלבנים של השחר
להמיית המילים המתחפשות לשתיקה.

בלדה
עם שחר תצאי לדרכך
כששמים באופק יכחילו

הרהור
במעלה רחוב הלל במורד השמש
הלכתי והרהרתי
כמה חכמת רחוב
יש בשלט אחד בין הבתרים -

געגוע
אבא,
כשתבוא
לפני נעילת לילה,

אמונה
מאז שחרב בית אמי
אני הולך אל מקומות שאין בהם כתלים
ואין בהם שערי ברזל,

בתים רבים היו לי,
בית לידתי - רב בו הסתום על המפורש
מעולם לא שבתי לעלות במעלותיו
ולא ירדתי לסוף דעתו

מחזיק ברוח אפם
של אהוביי

זכרונות פורחים מעטרת ראשך
נמוגים אל ענן מרופט,

אני מתיירא מן החושך.
כשאיני רואה את
תחילתי ואת סופי

אילו החריב לנו בית ראשון ולא החריב לנו בית שני, דיינו

לא שתיתי שיכר מופתים
ולא התפכחתי עם
ראיות שאין אחריהן הרהור,

לפעמים אני מתגנב אל קצה הלילה
בהר הקרח
שאין בו סבך ואין בו איל,

איך תרחיקי לכת מן הזיכרונות
התבואי עד עיר העיניים הזרות
שאינן רואות

וידוי
לא ידעתי שאחיה
ומשום כך לא הכנתי לי מדריך
להכרת הרחובות האוהבים

היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה

וכשהשתחררו האיומים החבויים
מתוך המיכלים הירקרקים,

אבא שלי ואלוהים, עליהם השלום,
כבר אינם

יפת הכנף בחלוני משתאה
על אמונתי התמימה במחזור העונות
הטבע דמותי במעמקיך, אמרה,

סיבוב הכדור
יקרע את מסווה האפלה
מעל חיוורון הפנים
בחלון

היא חולמת אנשים קשים עם עיניים רכות וחולמת משיח
שאבדה לו לנצח דרכו.

לכאורה כולם כאן,
מי שעבר ומה שהווה,
משכך כאבים שרשם לי משורר נשכח,
יונה במרפסת מקוננת על מות עצי הזית

בליל סופה
על חוף היום
כשיתבהר האופק

מתחיל כל כך נמוך
שאין לאן לרדת
והיא הכי יפה שיש, כשהיא נפרדת
מצאה לה זמן לשים לי לסוף, עם השקיעה

בבוקר בבוקר
פשטה השמש את נבלת הלילה

הרהור
כל כך הרבה מלים
צריך לשורה קצרה של שיר

איש אחד מתקשה לישון על הספסל ברחוב
איש אחד מתקשה לישון ברחוב על הספסל.

מה יש לו לכנר זקן,
כנרית אחת זקנה כמוהו

כשמשורר נופל מחלון
באמצע השורה

במקדשי
יעלה קרבן אשם
על מיטתי האחת
לא יותר

אם הייתי סופר
יכולתי לספור את הרעבים בעולם כולו
וסופר אותם שנית,

מיום שעמדתי על דעתי

לפעמים, כשהרצפה בבית עמי נעה
אני הולך לשם
בלילה בלילה

ככל שהיא מרחיבה צעדיה
זיקנתי

אילו האמין המורה שלי לחשבון
לעיניו האבלות המביטות למרחק
מתוך המסגרות השחורות
שעל פניו

הקולות ששמעתי מן המירפסות
כלואים עתה בחדרים המוגפים
השבילים שחצו את ילדותי
אינם חוצים אותי עתה

שואה
עיפה בבה זהבה
ועיף מאד הדב
אי צללים היכן השקט
שיאמרו לי לילה טוב

באשמורת אחרונה
כשהלילה הגווע יוצק, ביד רועדת,
כאב טהור על הקירות

אנחנו מתחרים על אויר לנשימה, על קורת גג על חופן אדמה
על ליטופה של אמא
על גובה הקפיצה מעל קו העוני

חלמתי אקדמות לרומנטיקה
בפרחים מסמאי עיניים
בדגלים אדומים ותיקון המידות

הרהור
עם בוא הפסקת אש, אדם תר אחר
משמעות
היא מתרחקת אל האופק
ככל שקרבים ימיו.

לפני החג בנינו סוכה על יד הבית,
עם קישוטי נייר, עם סכך וחרכים לאור כוכב,
עם אתרוג לולב הדס וערבה,
בנינו כדי לזכור.

בספרי שירה אני מעודכן
לארון בחדר הקטן, מדף רביעי מלמטה,

הולך בין אנשים ובין
השמשות
מאזין בין ההברות חושב
בין המלים,

בדידות
דיבורי באוזנייך מתון רך לאיטו
את ילדתי עכשיו,

אהבה
שירתך מהדהדת בתוך חדרי
כשיוסט חלוני המוגף -
יחמקו המלים לטיול חוצות

החול הקריר והמוצק של קו המים
קלט לרגע גל, להרף קצף
את טביעות רגלי.

אהבה
עם שחר יצאתי, יקירה,
לראות הקלו המים,

על קירות ביתי פורחים
פצעי סיד פתוחים בין
דמויות נטולות פנים -

אני מביט בך כשאת פוסעת
את מביטה למרחקים ורואה

געגוע
ראיתי קיר
על הקיר מנחם מנדל ונחמן מאומן

מראש ההר אפשר לראות אש עולה
מן המדבר ופתיתי עננים נושרים אל הים.

שכול
חושך גולש לאיטו מן ההר,
הלילה נושם את קיצבה של הארץ

אם אראך צועדת לקראתי
ברחוב שאכתוב לו מוצא,
אומר לך שהיו עמי חידות
את כולן שכחתי כבר

הרהור
האיש מן העשירון העליון בהכנסה
שאל את האיש מן העשירון העליון במחשבה
מה מחירה של מחשבה טהורה,

בן שש, הייתי בן יקר במשחק
"שלום אדוני המלך
- שלום בני היקרים
איפה הייתם ומה עשיתם?"

שאלתי על טבעותיו ועל תלישותם של עלעלי עגיליו
על משוררת חיוורת נוצה
שהשאירה את שירתה הפלאית בנופו

געגוע
אבא שלי דבר עברית נושנה
שמעלה חיוך רחב על הפנים.

ארספואטיקה
שפת שירי אינה מדויקת מספיק
לפילוסופים

ברחובות המוארים
לא יוצאים הדברים
ידי פשוטם מבתיהם
בלי גלימה של דרש
בלי רעלת ההזיה.

עיסה קדמונית
התגלגלה, עם השנים,
לטורפים ולנטרפים
לרומסים ולנרמסים
ולנולדים הגוועים לאטם

דמעות בעיניי הן תופעת לוואי של האביב
חרצית יחידה בסדקי הבטון היא האביב עצמו,

בליל תמוז
ריח פרומונים של
שירים

בבוא לילי
אמריא אל השמים
שנותר בהם כחול של יום

הרהור
הימים נעים במעגליהם
מבוא האור עד דעיכת הלילה,

כשבאת בימים
(ויותר מהם בכאב)
נכנסנו יחד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
עכשיו אני מדבר על השתיקה הארוכה
שלי




אל הארכיון האישי (32 יצירות מאורכבות)
לחץ כאן לסלוגן
יותר טוב..


תרומה לבמה





יוצר מס' 18628. בבמה מאז 21/1/03 10:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאריה בר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה