|
בת 18
עם משפחה בעלת הרבה מאוד צלקות.
חבר מאוהב.
מליון צורך לפרוק.
ולב אטום אחד.
תראו, תקראו, תגיבו, אל תגיבו, תבינו, אל תבינו.
תעשו ככל העולה על רוחכם...
רק טוב!
היא תצרח כמו אילם ששכח איך לדבר
|
לו יכולתי הייתי מתחננת עד שהיית. נחנק.
|
כשהרגש קורא לקרבות
ואוושת גליו דוהים
אני נלחמת בהגיון המחשבות
|
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
