|
העבר מבקש מקום של כבוד בהווה
ואני יורק לו בפנים וממשיך הלאה הלאה משם
למקום שעליו אני חולם
לכן צריך לישון
כדי לחלום
את מיטי הכרתי ברכבבת. הכי כייף זה להפגש ברכבבת.
רכבבת זה סוג של קוביה שמעבירה אותך ממקום למקום על ידי מחשבה
צרופה בלבד.
ניתן לתאר את אמצעי התחבורה הזה כמטוס בין גלקטי, רכבת בין
אוקיינית או כחבית צפה.
|
הם נפרדו בנשיקה אחרונה, רטובה, שהשאירה את טעם הרוק המשותף,
למיקי מאוס עוד נותר הקונדום המשומש בתחתונים.
|
הגעתי כמו כולם בצעדים בטוחים לחוברת השלישית של אלפי, שזו
היתה חוברת ללימוד האותיות. מה לא עוללנו שם לאותיות, אבל הן
נקמו.
|
כמובן שבהתחלה הם מפקפקים, אבל אחרי שהם מנסים להבהיל אותו או
לקחת לו את הדובי או לתת לו בעיטה בראש, הם מבינים שהוא מיוחד
במינו.
|
מכירים את הדפים האלה שעליהם אתה רושם כל מיני דברים על חברים
שלך שאותם אתה מתכנן לקרוא בהספד עליהם אם יהיה צורך כזה, שלא
תתפס לא מוכן? - אז את הפתקים האלה שכחתי בבית.
|
לפני שיצא, נשק וחיבק חזק,
"בסיום כל פעולה אתקשר כדאי שלא תדאגי", הוא אמר ברוך.
מבטו היה כשל גבר שרק קופץ למילואים,
כולם עושים את זה..
כולם חוזרים.
|
ככה, שהזריחה באופק עוד לא התעוררה, השמיים עדיין חשוכים
והרמזור מאיר באדום, היא הייתה מעבירה את המכונית ל"פארק",
משגיחה שאף מכונית לא בסביבה, ומאוננת על האמברקס.
|
ישנו קשר בין האלים היוונים לפסלים שפיסלו אותם; הפסלים היו כה
רמים ונישאים, עד שהתחברו לאלים עצמם, לאלים היווניים היושבים
בשחקים.
|
לטאות מקיפות את העולם,
ועכשיו מה?
נשארו רק הדקות,
|
אין לי חברים,
מעולם לא הייתי בפאב,
אבל היתה לי ציפור בכלוב,
גם היא לא ביקרה בפאב
|
|
|
פרנץ קפקא -
סתם פקיד קבלה
מדוכא שהוציא את
התסכולים שלו על
נייר ואיזה חבר
טיפש שלו החליט
שזה שווה
פירסום!
פרובוקטור. |
|
