[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אריסטו בולוסאל היוצרים המעריכים את אריסטו בולוס
אריסטו.

פילוסוף בגרוש, משורר בלירה וסופר באגורה. שווה
קניה?



המלצות מערכת :

"אם תאמין תגשים"
כמה עולה לכתוב סיפור?
המלחמה שלי !
מוות

המלצה שלי :

אתם מוזמנים לריבוע הקטן למעלה, מתחבאים שם יוצרים
נפלאים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אינטרוספקטיבי
אני מתעורר לרחובות המטונפים של דרום תל אביב, מקבץ את עשרות
האגורות שמסביבי, מאגד אותם לתוך הכפפות הקרועות שלי, הבל פי
מתאחד עם פיח האוטובוס שמתיז עלי גם הוא מצינתה של שלולית
מקרית אשר שימשה לי סביבה תומכת אתמול בלילה.

זכרונות
"אני מצטער, ילד, לא התכוונתי להפחיד אותך, בוא נלך לברזיה
מאחורי המקלט ואני אעזור לך להתנקות."
כשחושבים על זה, אימא לא תמיד צודקת. למשל, כשאמרה לי שדרך
החוג לקראטה אני אכיר חברים חדשים וגם אלמד להגן על עצמי.
במציאות עדיין המשכתי לחטוף מכות בבי"ס

אוטוביוגרפיה
מימינכם בית חולים רמב"ם שם נולד מיכאל בצהרי כ"ה באייר תשמ"ב,
סיפור הלידה מסע בפני עצמו, התחיל כשיגרה בדרום, אך לאחר
שהדופק חדל תקתוקו כשעון, החליט לעשות הנולד מעשה ! "לא כמו
כולם אצא". ובעידן בו הסכין לא חתכה לפי הזמנה, מיכאל שלכם
בקיסרי יצא. "שבע דקות ב

בגלגל"צ התנגן השיר Streets Of Philadelphia של "הבוס", שיר
מושלם ליום מושלם, אני זוכר עוד יום כזה, שחשבתי שהוא מושלם,
בדרך שונה קצת אמנם, זה היה בשנת 1980, חבר מהמרכז אירח אותי
בחופשה מהצבא, יצאנו לפינגווין

ייסורים
"כמה סיכמנו?"
"250 שקל," אני עונה בלקוניות לא אופיינית לי.
"ומה זה כולל?" שואל הקול הצרוד מעברו השני של הקו.
"כל מה שסיכמנו עליו בשיחה... לא רוצה לא צריך," החלטתי לא
להיות יותר מדי אינפורמטיבי

את יותם הכרתי לפני קצת יותר משלוש שנים כשהתחלנו ללמוד יחדיו
באותה כיתה. גם את עינת פגשתי באותו היום בו פגשתי ביותם.
למחרת הפכנו לשלישייה. הפכנו חברים טובים ונהגנו לבלות ימים
כלילות אחד עם השני. רצה הגורל והתאהבנו אני ויותם בעינת
ובעיני התכלת שלה.

חיכיתי עוד כמה דקות שהשיער יתייבש, החולצה הפרחונית הזאת
מגרדת לי קצת, קילפתי את החולצה הצמודה מהכרס המשתפלת שלי, כרס
מכובדת לילד בן 11 וחצי עוד מעט, אין ספק. אימא הייתה גאה בכרס
שלי, "כמו של אבא שלי כשהיה בגילך".

הם חושבים שאני לא מגיב, אני שומע במעומעם את הד"ר מכריז שיש
סימני חיים חיוניים אבל אני לא יכול באמת לשמוע. תראו הוא אומר
לאבא ואמא, הוא כרגע מונע ע"י רפלקסים, הזמן שלו איתנו קצוב.
אמא בוכה ולא מבינה איך זה קרה לה. הרי רק בחודש שעבר ישבנו
לשוחח על הבחורה...

אורבן לג'נד
מבטיה של אימי מדברים באופן תדיר יותר מפיה בשש עשרה השנים
האחרונות. בכלל, אימא לא הרבתה לדבר, צורת התקשורת המועדפת
עליה לא קוהרנטית במיוחד; בעיקר נהמות, מלמולים ותנועות ידיים
מבולבלות, לפעמים היא שוברת שתיקתה ומשחילה כמה מלים, אבל לא
מלים שאוזן אנושית מסוג

כמיהה
מר 'וורד' נראה חיוור אף יותר מתמיד, פניו לבשו לבן ונראה כי
התשישות הכריעה אותו. הוא ידע שזמנה של מלכתם קצוב ושעליו
לעשות כול שביכולתו להושיעה מן 'הברוך' אליו נקלעה.
הוא החליט מבעוד מועד מה צריך לעשות. למרות הסיכויים הקלושים,
ולמרות הקשיים הרבים,


לרשימת יצירות השירה החדשות
מסמפט את בוקר האתמולים
שם גוף נמתח בגאווה וצמרמורת השכמה מטפטפת על גווי.

בדידות
והיא כאני ואני לא כהיא. ו-
מטר הפקודות הפסיד אך במעט לדמעות
שפקדו סדיניה. חרדת כי -
אנטוש, מעולם לא שיקרתי לך
כשאמרתי "אל לך לחשוש".

כמיהה
תני לי לפסל אותך באבן נגף
בסיתותים וקימורים,
ריקושטים.

צמודי בשרך, התנכרו בבושת פנים למראה
דראונו של עולם שעדיף כי יישכח.
חברייך פנו לדרכים חלופיות, פן
יאלצו לפשפש בזקנך אחר רמזים
לחיים קודמים.

כמיהה
הציפית אשר כיסתה מבצרי, מסתורי, מפלטי,
מוכתמת בשברי זריחה כתמתמים כקליפות
תפוז חמצמץ שהושלך כלאחר, מיד רפה להחזיקו

אהבה
ואני
הנקודה הפרוצה במסכת הברזל שעטית על תווי חייך,
חיכו לטפטוף תאוותי המתפרקדת על לשון -
חיים ומוות נוזלים בין אצבעות ידה.

בדידות
קורקבן יחיד ממורכז בלב משטח לא שטחי ו
בין תיפוף יד לטפטוף אצבעות רועדים סיפיי,

מוכר עצמי כירק, אבדו עליו האתמולים ושלשום ש
מזדקר בגאווה למעשה פשע נתעב שאני אחר ביצע ללא תום.
אני שונא אותך
דיכאון.

שקיעה, חן דועך ליבי נכמר
ערביים, לחשוב אין זמן הגיע מחר
דמדום ליל, חול אצבעותיי נצחי
ירח נעלם, אבדתי, לא יורה דרכי

פחדת כל הזמן מתנודות המחוג
ימינה זה רע, כשנתקע יצאנו לחגוג.
רק אצלך אפס היה מספר מושלם
עכשיו אני נותרתי, להסביר לכולם.

יחסים
נתזים, נתזים ממני מפוזרים לכול
וריקושטים של עצמיות לא ממומשת מרוחים על פניך,
רגע קודם הלבינו עצמאותי בקור רוח
מבדרת, ודמעתי הזלוגה לא משה דרך קבע מפני פיירו,
ולו חצי אמת גלויה.

רגבי האדמה, עדות חיה לשגעוני
פיאת נוכרי שלבשתי בסתרי מעוני,
מעיל עורך לגופי , נולדתי בדמותך
חרון גרוני שנספג בדם סבלך.

חלום
בעולם תעתועי דמיון מסולף, הווייתי
מפזזת בגילופין, נעה במרחבי אוושת לב נפעם,
מתנדנדת בחוסר שווי משקל.

אלגיה
מחייכת לחבר'ה טור גדול מחומה אסייתית ומסתירה
בחריצים פתקים שכתבתי לכל דמעה ותחבתי לקול צרחה,
בנונשאלנטיות מהדסת, באלגנטיות מהנדסת

רמץ, רימה, תולעת חסרת צבעים, נבלה סרוחה
לא לכבודו של הבז לטורפי.
פנייך עגל משתומם, ידך מנקה לחלוח חלונותייך
ואני ידעתי מלכתחילה שהכל באשמתי

אהבה
לא כוכב נופל או ריס טועה על לחי ספוגת דמעות
מציאות שונה מכל דמיון, קרקע איתנה סיפקת מתחת לרגליי הנחשלות

אם דברי חנופה יצאו מפי בלי משים, דעי כי מצטער אני
דברי אמת לא מס שפתיים נושא אנוכי, היי שלי זו תפילתי

הרהור
דמעותיו של אוגוסט אומרות עלינו קדיש
ויחד השתוממנו כיצד זה שהשמש בוכה
והרוח דווקא שותקת
אין אנחנו יותר, וחיץ בין את להוא שאמרו עליו אני,

אהבה
למרגלותייך,
כרוע לעקבות משוררים,
שואף למנהרות חוטמי דיו,
מהול זיעת מתווי שבילים ארוגים
שתי וערב.

קינה
תוהה מתי עזבתי וכיצד שכחתי מעצמי להיפרד
קמצוץ זיכרון מבעבע, מצביע על היום בו החלטתי להתאבד.
שנים הילכתי בינכם, חצי חי, הרבה יותר מחצי מת
המיית הרוח לחשה: "אין דבר כואב יותר מהאמת".

אלוהים
משכרת לטיפתו, משקרת מילתו ומתי המעט שהפסידו התגפפו עם
שמיכת טלאים שנטוותה בזמנים הנוראים והצלקות מביטות אלי חזרה
מזריחה לזריחה.

דמעתי מלטפת חמוקייך,
רגע לפני נעו על פי מנעד קולי,
התמכרו לריתמוס
שנלחש לך ברגעי תאווה,

בראשה עומד
שרביט קסמים רעוע, מנציח
מנצח גרוטסקי

פוליטית
נער רך בשנים, בן למשפחה מכובדת
מתפזר עם רסיסי הזכויות
השפלתו של חייל בונה פצצה משודרגת
זק"א ילקטו כבודכם בין שאריות הזכוכיות.

הלכתי בשביל שלוב יד עם משב רוח, מקפיא גפיי
עלעלתי שוב ושוב ברומן שכתבנו, שלובים זה בזה השקרים
וזיכרונותיי
הזלפתי קמעה מטלו של בוקר, חוזר על עצמי שנים
איבקתי הכר לימיני, שכח ריח שיערך- לילך ושושנים.

חבוש אותי ככובעך, טרוד במחשבות.
עטוף אותי בחייך כציצית, מלאה בכוונות טובות,
נבור בי, הנני ספרי תורה מלאי חיים
בצע אותי כלחם השבת, משרת ההוא במרומים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא ואני
אני ישן עירום בזכותך. תמיד רציתי ולא היה לי עם מי.
ואני רוצה להיות אפילו יותר טוב לב,
בזכותך.
ואני כבר חושב באנחנו בזכותך
ובגללך.

טראחחח, עצמי קורס בצליל נעלם לאוזן בלתי מזוינת.
אני על רגליו כעת, מאבק את שאריות כבודו מחליפה שכורה וכבודו
שרוע על הקרקע, מנקה את שאריות עצמי מכותנתו הבלויה.
מהותי נותרה במערומיה כשרק ערוותה מכסה בושתה, ומבטים יורקי
בוז מפסלים בגווייתה כתמי דיראון.

מלחמתי
ברעב לשפיותי בצעתי עורך לו היה קורם גידים,
הראיתי בעיי חרבותייך
מלים מושחזות ומחשבות מזוינות מרגש ועד נפש.

אינטרוספקטיבי
שלום מוות, מהיכן התגנבת ולמה אתה כל כך סימטרי? למה חייב
להיות לך סוף עוד לפני שבעצם הייתה לך התחלה ולמה לבשת צורה של
כדור בפעם האחרונה שביקרת אותי?
אל תענה, תרבוץ על משכנך כפי שעשית מהיום שהתוודענו לראשונה,
תמשיך למשול ביד רמה על מלכותך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
עברו 21 ימי פרופיל מאז קיפד חייו המצטיין הפלוגתי וחרכי
עיזבונותיו ישוקמו עוד שישים יום ומעשהו בטל,
ציינה הפקידה הפלוגתית וניכר בה כי תמרות העשן היומיות לא
חודרות בחוטמה.

שוב אני מספר, שם על אבן
מתבייש להיות בזרקורים, נבוך מתשומת הלב השנתית.
קפצתי על רימון בשביל החבר'ה... כן בטח.

פסים דהויים, מתכתיים, מפלצתיים
אני מסניפה אותם דרך מנהרות חוטם ו
חולמת להיות תתרנית מרגע זה ואילך.

כשפושטים את הדת, אני אשה, לא שונה מכן.




אל הארכיון האישי (22 יצירות מאורכבות)
למי צריך לרדת
פה כדי להכניס
סלוגנים לבמה?



מישהי שאכפת לה


תרומה לבמה





יוצר מס' 48501. בבמה מאז 3/3/05 21:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאריסטו בולוס
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה