[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אריק ברנס
www.freeall.org
היכנסו שם לדף האישי שלי.

http://WWW.FREEALL.ORG
ICQ 252923915 252923915
אל היוצרים המוערכים על ידי אריק ברנסאל היוצרים המעריכים את אריק ברנס
יש אנשים שקשה להם להתבטא בעל פה.
הוא דווקא יודע לדבר, ואיננו חושש להסביר את עצמו.
עם קהל הוא פורח, ופתאום מתגלה דמות שאנשים לא הכירו
כלל.
הוא יכול לדבר, לנאום, להציג ולשחק.
וכולם ישבו בכיסאות הקטנים שלהם,ולאחר ירידת המסך,
ימחאו כפיים בצורה מנומסת.

ואחרי שיורד המסך... הוא מאבד את עצמו.
הוא לא יכול להסביר מה הוא מרגיש,
מה הוא רוצה ומה מפריע לו.

פרט לכמה יחידי סגולה שיודעים לחלוב זאת ממנו בדקירת
מזלג, איש לא מצליח לחדור לתוכו, לסערה שמתחוללת
בו.

ואז הוא לוקח עט, או מקלדת, או גיטרה
לידיים.
ופתאום הכל זורם החוצה, כאילו מעצמו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
"תגיד לי אתה דפוק בראש או מה? מה נסגר איתך לעזאזל? אני לא
מבינה אותך ואת מצבי הרוח האלה שנופלים עליך, איך אתה יכול
לעשות דבר כזה בלי לדבר איתי קודם, הא? תענה לי..."

גן עדן
אני לא יודע מה עשית לי, אבל אני אוהב את זה
אני כל כך אוהב את זה
אני ממש אוהב את זה,
אני אוהב.

אהבה נכזבת
אולי אם לא הייתי יכול לדבר, הייתי חוסך מעצמי את הצורך העז
לשתף אותך בכל מה שעובר עלי, את השיחות המיותרות בהן אני מתקשר
אלייך חצי בוכה בלי שיש לי ממש מה להגיד.

זכרונות
מנסה לשיר עם הרדיו... לא מצליח,
כל הזמן חושב עליה ועל הקשר המוזר שהתחלנו,
על העובדה המוזרה שאף פעם לא ראיתי אותה על אזרחי, בלי מדים.

זכרונות
ואחרי כמה שניות מתקשר שוב. אני לא זוכר, שצריך להיות שם כפר
ערבי. תפסיקי לצעוק, נו תפסיקי. לא אמרתי, שזה מלחיץ גם אותי
הצעקות והבכי. לא אמרתי, שאני דואג לך יותר משאת דואגת לעצמך.
ניסיתי להיות שקול.

אהבה נכזבת
וכשראינו טלוויזיה, אמא אמרה שאת דומה לה,
לשחקנית, רק יפה יותר ואז, היא שתקה.

אהבה
את מריחה את זה?
את ההרגשה הזו, השונה.
כנראה שאנחנו כבר לא כל כך קרובים

חוסר אונים
ני חושב שעוד לא סיפרו לה את זה,
בעצם, אני בטוח שלא סיפרו לה, מסכנה...
היא שוכבת שם בפנים, לא מרגישה חצי מהגוף שלה מרוב תרופות...

אהבה
נטע, נועה, יערה, חן, מיכל, ועוד מיכל ועוד נטע, ועוד נועה
(כבר אמרתי לך שיש לי בעיה עם שמות?)
וסיון ושחר, רעות, אביב, מור, קרן, גלי, הדר, רונית , שירן,
דין, גל, ושרון.

אמונה
לכל אחד יש קול,
לא קול של דיבור
קול שהוא שומע ואיש פרט לו.
אם אנשים מקבלים אותו,
את הקול הקטן שלהם


לרשימת יצירות השירה החדשות
עצב
הלהבה שבעיניים כבתה, מתעורר ללא אש בתוכי
כבר לא מחייך יותר, לאן נעלמת אחי
פעם חיי היו כמו שיר ארוך, אני והחיים אחד
רוצה לקום בבוקר לחייך, לא להרגיש עוד לבד.

הרהור
זה הכי בולט כשהיא מחייכת

פזמון
ולא הבנת את המבט
כולך אש ולהבות
איפה שהכי כואב לי
בדיוק שם בחרת לבעוט

אהבה
כמו מעריץ של זמר מוכשר.
כמו חסיד של מקובל...

רק חיוך אחד קטן ודי...

שמעתי קול אישה שר בשקט, לקול צלילי מיתרים,
אחרי הקול עקבתי, כמו ריח בסרטים מצויירים

ביקורת
יש אנשים שאומרים: "אחרי שנעבור את הגשר"
רק שיש עוד 200 גשרים אחריו,
מתי יהיה זמן, לעשות מה שרצית
זה לא אחר כך, זה עכשיו.

אהבה
תמיד אהבת את הכתף שלי,
היית נוגסת בה כשהיית משועממת,
מרביצה בה כשהייתי מעצבן אותך,
נצמדת אליה כשמשהו היה מפחיד אותך...

תחושתי
הוא הולך ברחוב ונושם את האוויר הגלילי הזה,
מקשיב לרחש העלים ברוח הקלה,
חוץ מרעש מכוניות קל הכל שקט, מישהו עובד עם פטיש במרחק,
כלב נובח באחת החצרות.

שמת אולי לב שהכל נגמר והתחיל
עם תיק על הגב מחוץ לדלת

ארספואטיקה
כל כך בפשטות זה מופיע
כחול על גבי לבן

אהבה
והאם הלב הוא דימוי, עוד אחד בין אחרים
שיצטרף לשאר המושגים הרומנטיים כמו
חשמל או פרפרים.

גורל
וארגיש כי לשווא צעדתי

כי אגלי זיעתי ירדו לריק

מחבק אותך, לוחש מילים מתוקות באוזנך
ולרגע מזיל דימעה, בלי כוונה מוקדמת
ואת הודפת אותי ממך,
שוב חושב עליה, את אומרת.

מכתב
התרכזי בטקסט שלך ובבן הזוג, השותף להצגה,
תני את ההצגה הטובה ביותר שנראתה על הבמה הזו

העיניים שלה עשו לי את זה, הזיזו את כל מה שהיה צריך להזיז,
כדי שאני אגיב.
הגוף שלה קרא לי, בכל תנועה, בכל שריר.

כשאלוהים יעבוד בשבילנו

הגות
כשעצוב לי, עם מכחול קטן
אני גורם לה לחייך,

כעס
זה הכל בגלל הג'ינג'ית, זו מירושלים או בעצם זו מהמדבר...

בלדה
הגעתי.
ועכשיו הכל יהיה אחרת

להתנתק מהכל, להרגיש את החול,
גרגר ועוד אחד, על העור...

יחסים
לך תבין אותה, היא לא מבינה את עצמה.

ארספואטיקה
אני כבר לא מסוגל יותר,

כמיהה
לפעמים אני רק רוצה לרקוד,
בעיניים עצומות, בלי קשר לאף אחד ולשום דבר,
לנתק את עצמי ממחשבות ולהתחבר לקצב בלבד.

אהבה
אני מריח את זה עלייך,
את ההרגשה הזו, השונה.
כנראה שאנחנו כל כך קרובים
שגם ההתרחקות הזו היא מורגשת.

אהבה
בימים האחרונים אני שוקל להצטרף לקבוצת תמיכה כזו או אחרת.
אין ספק שאני צריך משהו שיעזור לי להתמודד עם כל העקיצות,
של העקרבית המדהימה הזו שאני רוקד איתה.

שיחה זורמת, החיוך עולה לפתע פתאום,
לא ראית אותה אף פעם, ובכל זאת היא מסוגלת להצחיק אותך,
זה משנה איך היא נראית?

הרהור
הדמעות שלך והחלום שחלמת לפני שנתיים,
הפחד הזה שמתגנב אלייך מידי פעם כשאת לא שמה לב
והזיכרון המקסים מאותו לילה שהיית איתו וגרמת לו לבכות

לכל אחד יש קול,
לא קול של דיבור
קול שהוא שומע ואיש פרט לו.
אם אנשים מקבלים אותו,
את הקול הקטן שלהם

אהבה
צוות השחקנים כבר לבוש ומוכן
בקהל יש רחש של חוסר ודאות
הבמאי כבר מרט את רוב שערותיו
המשאית לא תגיע עכשיו.

יחסים
הו רומנטיקה רומנטיקה,
את כזו כלבה בוגדנית,

זה עכשיו וזה אדיר
זה אדיר וזה יפה
זה יפה וזה מפחיד

הרהור
אבל כבשה היא כבשה
ועדר הוא עדר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
העיניים נמלטות ממפגש,
הגוף עוד לא החליט מה לעשות,

אהבה
תסתכלי לי רגע בעיניים,
תסתכלי טוב.
את באמת חושבת שזה לא אמיתי?

חוסר אונים
מחר אני מגיע,
פעם הייתי מביא פרח או שוקולד,
לפעמים תמונות שעוד לא ראית מטיול שעשינו,
הפעם אני מגיע בלי שום דבר כזה,
שום דבר עם ריח טוב או טעם מתוק,
רק זכרונות כמו בתמונות, אבל עצובים יותר.

חוסר אונים
הוא אורב לי בפינות רחוב,
באוטובוסים בעיר זרה,
על הכביש המהיר ועל עמודי החשמל.

היא ואני
היינו מטיילים ביחד והייתי מוצא לך עוד נוצה כמו שיש לך על
התיק,
ואולי גם היינו מוסיפים לזה צדף יפה מחוף הים.
יכולנו להסתכל אחד לשני בעיניים
ולהרגיש שלמים.

חוסר אונים
היה מספר טלפון אחד שהצד השני שלו ידע,
שאני מתקשר כדי לשתוק ולא כדי לדבר,
גם לא כדי לשמוע,

הרהור
ניתקתי את הפלא, לא לבשתי את בגדי היום-יום,
הסתכלתי במראה,
גם זה צריך לקרות פעם בכמה שנים.

אהבה
לא עוד סדין ספוג דמעות,
לא עוד פוך כאובייקט לחיבוק

יש קו דק כזה שעומד ביני לבינך

אהבה
כשאני בתוך משהו, אני מתמסר לו עד הסוף,
ככה זה כשאני עובד,
ככה זה כשאני משחק,
ככה זה כשאני רוקד.

פניה
לפעמים אתה קם בבוקר עם ראש נקי ממחשבות,
מתעסק בצרכים הפיזיים שלך, כמו מוכה ירח,

מכתב
חבל ששיתפתי בזה רק את עצמי.

אינטרוספקטיבי
כשאני מספר בדיחה, או אפילו חושב על משהו מצחיק,
איפשהו מאחור - בראש שלי, אני שומע מן צחוק כזה של קהל,
וכשאני הולך ברחוב או בקניון, אפילו בטיול באמצע המדבר,
תמיד נדמה לי שמסתכלים עלי...

פנטזיה
מחייך חיוך, מאשר שאת לא לבד,
כי תפסת אותי בעיניים,

חלום
כשאני יושב בקהל,

החושך יורד ורחש הקהל נפסק לפתע,

ואני רק רציתי לתקן את העולם, את שלי אני כבר מתחיל,
לתפור חורים עם תלאים של מחשבות חדשות,
למלא חסרים עם ריפוד של אמונה חדשה ורעיונות מבריקים,
העולם הזה משתנה, אין ספק בזה...

היא ואני
עם המבט החצוף שלך
בודקת אותי, כל פינה בגופי
כל קמט בפני, ברוחי

הרהור
אני חושב על זה לרגע,
על כל המילים שיוצאות לי מהפה
ואני לא בטוח מאיפה הן באות

חוסר אונים
ביום שאמות, תבשלו הרבה אוכל,
ושיהיו גם הרבה מתוקים...
ואל תספרו סיפורים עצובים,
תתרכזו ברגעי שמחה שהיו לנו ביחד.

התבגרות
הייתי מספר לך סיפורים ואגדות,
ממציא דמויות שכל אחד היה רוצה להיות,

אהבה נכזבת
בוהה במסך של מכונת הקרינה, אולי יופיע שם פתאום הכינוי הזה
שנתתי לך, אבל יודע שזה לא יקרה, כי מחקתי אותך מהזיכרון, ברגע
של כעס.

ואז מתרחק בשריקה סוחפת
הגוף בים והראש במקומות אחרים,
חלקו בשיר חלקו בנוסטלגיה
ועוד מחשבה מבצבצת על מישהי רחוקה.

הרהור
20 כבשים פועות ברקע, כלבים נובחים,
מכונית עוברת לא רחוק,

יסורים
להתעורר בבוקר,
כשרק לפני רגע נהרגת על הכביש,
אחרי בכי של שעה לפחות על מוות של חבר טוב,

סאטירה
והוא כמעט נחנק מגילויי החיבה הנדבקים,
אתה מחייך שוב, צועק לעולם שאתה אוהב אותו
והוא מעולם לא הבין למה,

אהבה נכזבת
אני יודע בדיוק מה אני מרגיש.
אני? יודע? בדיוק מה אני מרגיש?
אני יודע בדיוק מה אני. מרגיש?

המשפחה מלווה את הארון,
כולם בשוק, הילדים לא כל כך יודעים איך להגיב,
חלקם בוכים, חלקם מתפרקים ממש,

פרק את האישיות שלך לאלפי חלקים

אתה מתחיל לחייג את המספר, מה אכפת לך, גם ככה יש לך 100 דקות
חינם זמן אוויר, לפני הספרה האחרונה האצבע שלך נעצרת

סופני
צפירה,
והראש שלי מקרין בתוכי סרט,
טנקים שועטים,
פרצופים של חיילים,
אוטובוסים מפוצצים.

יסורים
אז אני מסתכל במראה,
ולא יודע מי חייך קודם - אני או ההשתקפות,
מרגיש כל כך... כל כך... אני?!

אהבה נכזבת
כששכבת עם הראש על הבטן
שלי וסיפרת כמה התגעגעת
ומה עובר עלייך

געגוע
רק לפני רגע השתחררתי,
זו מילה כל כך נכונה לתאר את זה...
שחרור.

פתאום היה לי הרבה יותר קל לכתוב מה אני לא רוצה שיהיה
בשנה הקרובה ולא מה שיהיה,
שלא ימותו אנשים שקרובים לכם,
שלא תצטרכו לפחד כשאתם נוסעים באוטובוס,

ביקורתי
תולעת ספרים קראו לי פעם,
ואני חשבתי שזה כינוי מעליב,
אבל אולי עכשיו זה בדיוק מה שנהייתי,
במקום לקרוא אני בולע,
בולס רעיונות מהר מכדי שאוכל לעכל אותם...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
היא בחרה שלא לתמוך בו
שיוכיח את עצמו, די עם האגו

"התקבלת לאנושות"

רציתי לקנות עיתון היום, בגלל נעמי שמר.
מחר אני לא רוצה לראות עיתון, אני גם לא רוצה לקבל שיחות
לפלאפון וגם לא לבכות ולא לנסוע להלוויות ולא להתמוטט.

והם צועדים סביבי בקצב אחד, אחיד.
גב זקוף, ראש למעלה, רקיעות עקב בקצב קבוע.

רואה עצמך מוביל תהליך שלם,
כשאתה מבין שחלמת לרגע, וחוזר
לדף בו היית, כשאתה עוצר רק לרגע,

את השמחה והקופצנות, חיוניות שרואים רק בפרסומת לשמפו

אולי אני אקנה סולם כדי שאוכל להביט לך בעיניים
אבל במקרה כזה במבט אחד תקפיאי את הסולם ואני אפול דרך כל
שלביו.

מערכון
התקשרתי אלייך ביום רביעי בלילה,
כל כך עמוס ברגשות ובמשקעים,
הייתי בתוך מערבולת ובקושי יכולתי לעמוד על הרגליים,
ואת צחקת, נשמעת כאילו הכי טוב לך בעולם,

נראה לי שאמרתי לך את ולא פעם אחת,
אבל זה ממש תלוי בך נכון?
את לא היית חושבת על זה כל הזמן אם לא היה איזה
קול קטן שצועק את זה עמוק בתוכך...

תולעת מרשעת נכנסה למחשב שלי ומחקה הכל...
תמונות שאספתי, אלבומים שלמים במחשב.


לרשימת יצירות הרומן החדשות
אחרי חצי שעה צלצל הטלפון ואז באמת יצאתי מהמיטה בקפיצה, שלא
הייתה מביישת אף נינג'ה. אבא תמיד אומר, שכשמצלצל הטלפון- זה
נראה כל פעם כאילו רק היום גיליתי את ההמצאה המופלאה הזו, זו
שאי-אפשר לדעת מי בצד השני של הקו.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
אז...
לשחלות שלך בא
לרקוד קצת עם
הפרוסטטה שלי?

עוד דרך להגיד
"זיון" מבלי
להגיד את המילה
עצמה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 19185. בבמה מאז 27/1/03 10:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאריק ברנס
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה