|
בסך הכל מישהי שמנסה להיות עצמה.
לא יותר מזה.
ולפני שתביני איך הגעת לשם
תהיי בבית שלו,
בקומה העליונה שההורים סגרו לו
ב-20 אלף דולר כדי שתהיה לו יחידה,
על המיטה וחצי שלו.
וכשיגיע הבוקר תקללי את עצמך,
אבל גם תהיי סוף סוף חופשייה.
|
"How would it feel to live without me
Will you think of me at all?
I'm sorry for loving you so dearly
That's why I'm crying this waterfall"
|
"השומע אתה כיצד שירת הרעמים
מאהבתנו חורזת שירים קסומים...?"
כה אמרה ושפתיה לוהטות...
|
אתה, הרי אתה הטרגדיה שלי,
האבל הקטן שלי,
האכזבה
|
כל כך רציתי
שתאהב אותי כמו פעם.
עשיתי עם הריסים כדי שתחשוב
שזו רק ההתחלה
שיש לי סומק בלחיים.
|
והיית אוהב כפי שלא אהבת מעולם
והעברת יד בשערי
וחייכת
וכל כך שמחנו, אתה ואני
|
לפני שתלך
רק עוד דבר מה
רגע אחד נוסף, חכה
|
וכשגשם בכה ושטף את פניי
מי שהייתי צרחה בתוכי
על ששכחתי שמחה משדה שיבולים
וציפורים אך הזכירו לי בוקר שבא
|
כמה הייתי רוצה לחזור
לאותם זמנים
שבהם סיפרתי לעצמי סיפורי פיות
וחייכתם אליי, ויכולתי להיות.
|
מספיק נאמר על אהבה לא שפויה
רצוי לבכות
אפשר להשתגע
|
אני תוהה
מתי אפסיק לבכות אותך.
מתי יחדל לבי מלצאת אליך
ויתכסה במעטפת קשיחה.
|
אנחנו מתקדמים. צריף מעץ מרקיב פה, מגורי קצינים שם. ופתאום
אנחנו נעצרים.
המקלחות.
אנחנו נכנסים, דורכים אחד על השני, תקתוקי מצלמות מכל כיוון.
המדריכה עומדת, ממשיכה לקרוא מתוך הפתקיות הארורות שלה.
אני מתבונן סביב. כתמים כחולים בכל פינה. מסתכל מקרוב- סימני
|
לפני שהספקתי לומר עוד
מילה מתוקה אחת,
האור כבה.
|
אני בטוחה שהחלק הטוב ביותר היה היכולת לפרוש זוג כנפיים
ולהתרומם במעוף לעבר השחקים. זוהי, בוודאי, ההרגשה הטובה ביותר
שאוכל לאחל לעצמי. וכי אילו מחשבות קודרות יכולות להתגנב למוחי
כאשר הרוח הקלה מחבקת אותי והעננים מציעים עצמם ברכות בכדי
שאוכל להתעטף בהם...?
|
זה אתה שנוגע, אתה שבורח
תדע,
אין לי רגע
אפילו דקה לחכות...
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
האם זה אקדח
בכיס שלך, או
שאתה פשוט חרמן
ועומד לך הזין? |
|
