|
אריאל וינמן, נולד בבת ים בשנת 1986 (ועדיין חי
וקיים)
יצירתי, שנון, מתוחכם, אוהב קוטג' ולהרעיף על עצמו
שבחים שרובם המוחלט הם שקר גס (בעיקר הקטע עם
הקוטג').
נהנה לרוץ למרחקים ארוכים ולהתנגב אחרי מקלחת.
חולם להיות פרסומאי כי זה נשמע מעניין
אמא שלו חולמת שהוא יהיה רואה חשבון (וכנראה שזה מה
שיהיה)
צעקות, יללות, אנשים בלי היגיון
"עוף מפה!", "תזדיין!" "מי נתן לך רישיון?"
סבלנות, אנשים, התאזרו בסבלנות
כי הבא שעובר על החוק יקבל בראש נבוט
זה עוד יחזור אליכם כמו כדור מסובב
אז תפסיקו עם השוק, כי כבר אין פה גיל חובב
|
נדפקנו במבול כי עשינו את הרע בעיני הכל יכול
נדפקנו בגלות כי עבדנו אלילים ופצחנו במחול
משה רבנו נדפק כי לא הרשו לו לארץ לעלות
ומי שהכי נדפקה בסיבוב זו כמובן, אשת לוט
|
הו, בת-ים, בת-ים, איזו מין בחירה
הסתובבות ללא שכפ"ץ שווה מיד דקירה
בשפע יש בבת-ים, לחות חום ומחנק
ואם תציץ לכיס תבחין - כבר אין ארנק
|
גבירותיי ורבותיי - גם עצלן וגם חרוץ
זה מצב בלתי נסבל, לכל פליץ פה יש ערוץ
"מה יהיה כאן בעתיד?" - כך שואל כל מאוכזב
"אם מדריך לטלוויזיה ישקול כמו דפי זהב"
|
את הכעס שלי אני בעצב מסתיר.
אני חש כמו בלון שיצא לו אוויר.
זה קורה עוד ועוד. זה כבר לא נדיר.
ככה זה - כשאתה טיפוס מריר.
|
דני שלי, בשבילי אתה גיבור.
ילדי הקטן, מתי כבר תחזור?
מחכה לך פה, בבית הקר.
שובה אלי, כבר נהיה מאוחר.
|
|
|
אם אין לחם אז
תאכלו עוגות.
ואם אין עוגות,
תעשו דיאטה!
אחת בשביתת רעב
נוסח מארי
אנטואנט. |
|
