|
את ואני, בשני עולומות נפרדים
מוקפים מסביב בצבעים עזים
צבעים שעוררבו ויצרו צבע חדש ומוזר
כזה שעוד לא נראה על שום פיסת נייר
|
מביט אני בדמיוני בעיניה הכחולות
וכמו כוכב גם הן מנצנצות
זועקות לחיבוק וגם לנשיקה
אולי אני אהיה זה שבעתיד העניקה
|
כי צבע הוא חלק מהטבע
כי טבע הוא חלק מהרגע
אותו רגע שמכה בנו כך סתם לפתע
|
היא האש שבתוכי בוערת
היפיפיה שלעולם אינה נרדמת
ללב שלה אני כבול
ובחיים כמו במציאות, השמיים הם לא הגבול...
|
הזמן עובר ואין הכרעה
והעץ מיטלטל בין חיים למוות
גשם מתחיל לטפטף על ענפיו
עלים חדשים צומחים ומכבידים על משקלו
|
הכל שקט מסביב
והנוף הירוק מתמשך ללא סוף
נותרנו רק אנחנו והאביב
וכולנו על אותו החוף
|
|
|
אם אני נכנס
לנחיר הימני של
האיש האדום
בפינה יש מצב
שאני יכול לצאת
מהשמאלי.
אפרוח ורוד. |
|
