|
holylushi@walla.co.il
אריאל גלילי, יליד 1984, חובב רוק פסיכודלי מושבע.
את מרבית שנות ילדותו בילה במרחבים האינסופיים של
קיבוץ שדות ים... (הלוואי...)
בכל מקרה, הנני כאן, מיוסר מאי פעם, סגפני מתמיד,
חולה נפש, אשפוז כפוי.
אזי - קראו שיריי, כתבו בקורת בונה או בקורת זונה,
בכל מקרה חוות דעת מקצועית. (אולי גם אתם זקוקים
לאשפוז מדי שבוע). ותנו למילים לעשות בכם (כמו
שהדודה וולך היטיבה לתאר) או במילים אחרות, תנו
אהבים ,התעלסו, הטהרו - בדרך לעוד שבוע נטול רחמים
של אובדן חושים...
והיכן שאת יחידת חיי ושכינת מאווי - נסתרת מעיניי...
היגלי נא והניחי לקוצי לשרוט את רגלייך היחפות
מכאב...
זה נראה כל- כך רחוק פתאום...
כפיסת בשר מקועקעת מקבר שלם
|
גם אני התחלתי לחלק ציונים לעוברים ושבים...
|
לא אשאל אותך לפשר הדבר הזה...
|
ואלוהים לא ראה
ואלוהים לא שמע.
|
התחבאתי בין פרוסת החייים לבין פרוסת המוות...
|
גם אני אחזתי באקדח...
נשמע תמוה לא?
|
ייגוני הוא שסוחף איתו את כל השאר...
|
אף כי קסמו לי
לא התעכבתי ל...
לא התפללתי...
לא חדלתי
|
אני לאט גוסס, ואת כל-כך יפה...
|
הוא כבר את זממו ביצע... חרד לקשתותיו...
|
דם נוזל על לבן -
השחור מתבהר
|
בנדנדת האחידות שועטים כל הברואים לעבר הטחב...
|
מי שייחל
אביב
יכרוך עצמו בלולאת התקווה
לעולם חדש
|
כשעטו האתים על נשמתו
והחל המרוץ אחר המריצה...
|
מנסים אותי... מקיצים בי דמים...
|
פחדתי שוב לשמוע hey you...
|
אם הייתי מלאך אלוהים הייתי
מנסה להתנקש בחייו...
|
רק נשב על החול האדמדם הלוהט
לא בהמתנה
בכניעה
|
אני לא הייתי מרים ידיים סתם כך...
|
וכלאחר יד, היא שוב יוצאת מהאוטו מאובקת, לבנה, מתה...
|
מחר אקפץ לדרכי משאות זרים...
|
כולם מדברים על שלום, שיוויון אבל פלסטיניות אתה לא רואה, לא
פוגש ואפילו לא מזיין ולזה אתה קורא אהבה?
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
צבוטאותי
וקוטאותי
משקיעים בקבוצת
כדורגל, רובי
שפירא מתאבד...
מי נישאר?
שרוליק
ישראלוביץ' מאמן
הילדים החדש,
בסיפור מסביב
למדורה. |
|
