|
אך איש אינו עונה
ואין הסנה,
|
הרבה צדק היה
במלחמת לבנון הצודקת;
צדקנו הרבה צדקנו
|
אני סלחתי לך;
אינני יודע אם עד תום הבנת את הכעס
שבי. על שום מה ולמה
וכיצד נמתח מחיי הקודמים לאלו,
|
התצפית מעל ל"נסיכה"
צופה לתוך המלון
במקום
|
בכניסה
לחדר האוכל בצאלים
חילקו חב"דניקים ספרי תהילים
|
הכל כשורה,
איך לומר, החיוך אינו סר
מבט בוחן, מבט אוהד, מבט קר.
|
לפרקים אני ממתין זה מכבר,
לבוש שחורים ומשוסף צוואר;
|
איך כותבים בספרים
את הכמיהה הזו?
אלוהים נתן לשם כך
את תקני ה-IFRS
|
All the different entrances
that lead to something of the same.
|
Sometimes
I try to keep the air inside
So it will last. They said
My heart is beating too fast
|
הבו לי קסמים תעתועים
כמה תעתוע בעולם
סדרת טלוויזיה מתמשכת שאני צופה בה
ולא מכיר את עצמי בה
|
רק, אני מבקש, שלא
תכעסו עלי. אנא אל
תכעסו - כל ההבטחות
ריקם
|
שלדי עצים עירומים
על אי
תנועה. אני ממשיך ללכת.
|
מה יהא על אנשי המשרדים, אני שואל;
מה יעלה בגורלם?
|
עם כל פישוק רגליים וחדירה הופך הלהט לקצת פחות שלהם וקצת
יותר
שלה.
|
הצלם כרות ידיים אפו קטום והדמעות הן עוד גורם
לגוף שיתפורר. באמת שאני בונה את עצמי מחדש
באמת שאני לא. משקר.
|
אני אוהב את זה במדויק
מבלי תזוזה של גלגל העין
קיימת המטרה
יותר מכל קיימת
המטרה
והשקר הוא האמצעי
אני מאמין
|
יש אנשים שאמנות עושה להם את זה
אני מקיא
|
אני מתחזק באמונתי. כל יום
שעובר אני יותר
ויותר חמורו של משיח
|
ואני מתרצה,
כל כך נכון אני
להתפתות.
|
האדם הוא יחידה כלכלית
עם זמן תפוגה
|
עלות שקועה נושאת ריבית והצמדה
|
זכור את הכדור המסתובב ברקה
|
שירים מתנגנים בי
ואחר כך נשטפים
אל חופי אין הרחצה
של ת"א,
|
ואני מדפדף אותי
לעמודים האחוריים,
לשווא; אני רב-
אמן באכזבות.
|
בצרימה שלנו המפלט ממית
הרבה יותר מהסכנה האורבת.
|
את ה כ ל
במנות
קטנות
של ריקנות.
|
אם תשאל
הוא ידבר
באמריקאית
על משהו לא אמיתי.
|
דממתי ודממתך
רעשו
אל מולם
|
יש לי דימום בחניכיים.
טוב, הוא לא הופיע סתם כך,
אך בכל זאת יש לי דימום .
|
ניתן לשרטט דמעות
בקווים ארוכים
של מרחקים
|
בין כל הדברים שאינם
מחזיקים מעמד
|
כשיד מחטטת לי
בכיסי העבר; הופכת
והופכת; אני מתכרכם
לכדי חור שחור
|
וייתכן שמכשפות עדיין תרות את הארץ
בחפשן אחר המראה המושלמת
שיודעת לשקר כשצריך.
|
זה רק הסוד הזה.
הנורא הזה.
|
הימים נמתחים
ומתלפפים זה בזה
ואני יודע ש
העת קרבה ובוודאי
כדאי שאכוון את
שעון העצר
כך שיתריע מפני
כל הקיצים וכל
הפחדים
|
ברווחים בין מילה למילה, אות לאות
ניתן למצוא...
שום דבר חשוב.
|
אני כותב שירה
לאתר מגירה בכדי ש
|
חוץ מזה, צריך מזומן בשביל אופיום ומין.
לא בדיוק תכננתי על טרוצקי וסטאלין
או על רוזה האדומה והפוטש בברלין
|
אוזני כרוייה לרחשים המתרחשים הרחק.
הרחק משידי משגת.
|
ובכל זאת הייתי מוכן
למות עכשיו
כשפני אל השמש וההרים
ונחל דן מפכה ברקע
|
אני צועד חרש חרש לכל אותם המקומות.
|
קוראים
לזה אומנות פוסט סוריאליסטית, פוסט ראציונלית, ניאו ראדיקלית
אכולת נקם.
|
אני אוהב את הקצה
אני אקפוץ משם.
זה כל מה שאני
רוצה.
|
הרבה, הרבה זמן את בוהה. מסתקרנת.
כמו עששית ועש.
כמו חתול ושמנת.
|
יש בי מוות מתעבר
אני הוגה בו ואומר
שלא אהיה קורבן
|
שלוש אבסולוט על אייס ואני מסודר
רוצה לומר לך שאני יכול
כמעט לראות את עצמי מתחת לחופה
מאושר.
|
אני רוצה להאמין ש
לא משנה אלו טעויות אני עשיתי,
הטעות האמיתית היא של אלו
שלא מסוגלים לראות בעדן.
|
רואה את האנשים
עולים ויורדים בשדרה.
|
הרבה שומעים צעדים הרבה,
הולכים טפוף טפוף הולכים,
בעולמו של מטה.
|
בזה אני טוב מאוד. אפשר
לבוא,
נמשיך משם
|
במשפחה,
שניים מתוך ארבעה,
למעשה שלושה - אך יעידו זרים.
|
המתכחשים בחשק,
המחושקים בכחש, לעצמם.
|
שוב אני קורא
באותיות קטנות מדי
על מסך מחשב
|
כשאני רוצה ללחוש לך חבצלות
|
אל תחפשו לי תחליף
עד שאחלים
|
הלב שלי חורק שיניים;
שוחק את האמייל
עד דק.
|
טיסה
משומקום לאףמקום
אתה מתעקש להטריד את הדיילת.
|
השריטה הזו
בוודאי תותיר צלקת
|
היי, רגע
רציתי עוד לומר לך דבר מה. קצר.
אני אוהב אותך.
- לפני שאתה מת כדאי תמיד לסגור קצוות.
|
אני רוצה לסגור בכף היד
כך שאוכל להושיטה לך ולומר,
כאן, כאן טמון העצב שלי.
|
הקצרים של יום אתמול
העמיסו מאוד על המעגלים החשמליים שלי.
גורם לי לרצות
|
שוב לבשתי את
החיוך שלי, לכבודך.
ימי ראשון הארורים
|
משחירה אט אט
את שולי שמלת הניצבת
אל מול שורות האובדים.
|
אני כל-כך לבד
עד שאני זר
לעצמי
|
לא ניתן לברוח
ממי שהינך.
- טעות. ניתן גם ניתן;
רבים נמלטים
|
כל החיים בציור של סלוואדור דאלי,
כשהיד שהוא מושיט לך הופכת לאצבע מאוד מפורשת
(מה שניסיתי לומר מבלי לפגוע).
|
בידי שלי אין דבר מה
וחלל זעיר זה, אף הוא אינסוף של ריקנות
המתרכז בנקודה אחת קטנה
בכף ידך.
|
אני אספק את
הניצוץ
את הרגע הדק בו שתי אבני צור
נפגשות.
|
ניתן לחצות קווים מהר
כבאיבחה של חרב
וניתן ל א ט
בצעדים מ ד ו ד י ם
ובלטישת מבט.
|
גם לטייקונים יש
לב.ומעגן ליאכטה
ונשמה; כמו יהלום נוצץ
במכרות באפריקה. גם
|
כמה נפלא זה יהיה לקבל אותך, כך , בלי מסכות.
|
יש בי רצון
להתכוונן אוטומטית
לעיגול האדום במרכז
|
לא עלה בידי
יש מאין להמציא
מה שהם רוצים.
|
אתה יודע משה, גם אני לא רוצה.
|
, אני משחק לי בלגו מירוצים
לכיוון אחר של החיים.
|
אני מתקנא.
הרוח זורה בעיניי חול אני מפזר בה זרעים.
משמע אני מסוגל למחול, משמע אני יכול.
|
אף הלילות נדמים
חדשים. גם הפחדים.
|
הדברים
שאת זוכרת
בוודאי אירעו
גם למישהו אחר
|
אינני מהמתאמצים,
מערכת העיכול שלי בהחלט יכולה לתמוך
בהספק גז דחוס מינימלי
|
מאחוריי מילים ושתיקות; ואלכוהול שלא משפיע אך בכל זאת
נותן את האפשרות להעמיד פנים.
האדם הוא יצור חברתי
|
אנחנו כאן בשבילך
אז חבל לפספס
תתקשר
מהר
מהר.
ואתה תקבל במחיר מבצע,
|
כל התכניות שהשתעשענו בן לעייפה. כל הפילים הלבנים שבעולם.
כאן
הקונכיות לוחשות את ריקנותן לממאנים להקשיב.
|
בימים אלו,
כשממהרים למות,
גם לנקודה בסוף משפט יש משמעות.
|
מוזר,
מאוד מוזר שאת שואלת.
|
גם אני אוהב וואגנר
ומתגעגע לרייך.
מפנטז בלילות על שבעה פלשתינאים
מזיינים אותי בתחת,
אך הולך לישון בין רגלייך.
|
אל תשימי את הזין שלי
בצנצנת פורמלין,
זה לא מקום שהוא אוהב
|
יקירתי, מסתבר שצדקת גם הפעם.
|
לא בריא לו, למשורר,
להיות מאושר.
הלב נותר בגוף
ולא נוזל
|
בין שני צידי המיטה
השמיכה מתוחה
ביני לבינך.
|
חשבתי, אולי גם בי
את הפחד
|
כשלומדים את הגבולות.
את התיחומים.
כשיודעים היכן לדרוך; היכן הקווים.
כשמבינים
|
זהו כאב שמשתבח
הייחוד בעיניים שקרע אותי לרווחה
והאי-חיוך שבך. אני אשכח
כמעט את הכל
חוץ ממה שניצב שם לבערך יממה;
|
היא מתיישבת על ספסל
בגן, מבוססת בבוץ חדש,
שחולף אבל
פחות.
|
מה יודעים הממרקים את השלט הנושא שמך "מחנה נתן".
|
כשאני מביט לעבר סוליות הנעליים שלי,
אני יכול לראות את הסדקים ברצפה.
|
התוכל את גופי לניצב
ואת ידי ללהב,
|
אויר טוב היה בחוץ;
כמעט ושכחתי אותך.
עד כדי כך טוב הוא היה.
|
איש עני אני
וכל ימיי הייתי עני ומחכה.
מביט. תוהה.
|
בחורבות הקוליסאום הזה
את תראי את מה שאת רוצה לראות
|
לפעמים רוצה
את החזה לשסע
את הלב לשלוף
ולזרוק ברחוב כדי
שיקל עליכם
לדרוך.
|
בשלכת. אז אני הורג אותם.
אם כבר להיות חיוורים,
אז כבר חיוורון מוות.
|
וחסל סדר טיסות
במחלקה ראשונה
למעונבים ש
בקומה העליונה.
|
ואת אמרת, אני הופך והופך בך
רק בכדי למצוא את קצה החוט,
|
צריך לנקות, הוא אומר
צריך לחתוך צריך לספור
הברות.
|
ישנם אנשים
כרסם מתעגלת משתפלת
שבעה
|
המנורות כאן צומחות מהרצפה במקום להשתלשל מהתקרה ואנשים
שצריכים התראה לפני שאתה בא.
היום הלכתי לבד לסרט (התפנה לי מקום בלוח זמנים).
|
ברגעי חסד אני נזכר
באותן הפנים שהיו לך.
|
הלשון שאת עומדת
לפצוע בי פצע.
והשפה שבפיך, השגורה,
חדה כתער
את עושה מלאכתך היטב
|
אורות העיר מתווים לי
בעיקר את גבולות החשיכה.
והיא אורבת
בפינות הסמטאות
|
באתי אצל האלוהים
לכבוס שק חטאיי
בהיכלו. להכפיף
גווי מולו.
|
אלוהים לא
חייך אליי היום.
|
והנה שוב מחשבתה נודדת
כל פעם שיש קצת שקט,
|
ארץ חדשה
והשפה שלך עדיין שרוטה
למרות שאת כאן כבר כך וכך שנים.
ואת סרקת לי כפול את נוזל הכלים
ושוב הטעויות הקטנות הללו. ושוב
הטעויות.
|
אלו וודאי הכדורים הוורודים
, או הכתומים, או האבקה.
|
צריך להיות רוכסן.
אני אומר לך. שיהיה אפשר
לטפל.
|
והרי לכם דבר נוסף
שאין ביכולתי לעשות.
|
פגישה ראשונה
והטעות כבר נעשתה
|
אני קפסולת מוות מתגלגלת
שאני רוצה לגלגל על הלשון.
אתמול שיחקתי עם ילדה במשחקי מחשב
כל כך נהניתי; למרות שמדובר היה, בהשאלה.
|
כל הנערים משחקים לפני.
רוקדים, שרים, מתחרים,
מעצבים, בונים דירה.
|
בדרך כלל אני סתם מתהפך לצד השני.
בדרך כלל אני.
|
האוויר שאת נושמת
כבר חלף בריאותיי
ואלה לא יכלו להכילו זמן מספק
בכדי שאוכל לזכור את שמך
|
אני בכל זאת רוצה
להתנצל על שאני מפריע לסבל שלך
|
את לא חושבת שזה קצת מצחיק,
שאני מנסה להיעלם בעולם שלי
|
לא החלפתי שעון, את הזמן החלפתי אך לא באמת; שהרי רימיתי את
עצמי עוד בטרם נשלחה היד
|
יקירתי,
פנייך עייפות מאוד.
|
היום נזכרתי באסף
הוא בוודאי עדיין
אוהב אותי
|
בוודאי הייתי אקזוטי,
עם טעם אחר. כמו
הקרבין שאחזתי בידי
שמקורו במקום אחר
|
אינני זוכר את
המכונית הישנה.
או את סבא
גא וזקוף מביט לאופק
עת סבתי אוחזת בי
על מכסה המנוע,
בכדי שלא אפול;
|
רק לשבת על גדות אגם רחב ידיים, אגם אין סוף לשאוף
פנימה אוויר פרוץ מעמקים. רגל לטבול עיניים לגמוע שיער לפרוע
למול הרים משתוקקים
|
|
|
באוניברסיטה היו
קוראים לזה טענה
מנצחת.
סוכרזית החיננית
משוויצה בעברה
האקדמי. |
|
