|
זמן רב חיכיתי ליום אתמול. ידעתי עליו זמן לא מועט ונהייתי
דרוך יותר ויותר ככל שקרב אותו היום. ידעתי למה לצפות, אך
הציפייה לא הכינה אותי למה שהתרחש באותו היום.
|
האם לחיים יש קצב משלהם - או שאנחנו קובעים אותו?
|
הגיעה העת ובאה השעה,
נחתה ורגשה עליהם הצרה -
הלכה נסתלקה אהבת עולמים,
משני העלמים, לבבות צעירים.
|
חבקני חזק רק עוד פעם,
ואז תעזבני -
להאיר בזיק אורך
את הקירות העירומים
|
הנה ירד כבר ליל
על העיר הענוגה
וכבר שקטו הרחובות מחוץ
תחת צבא הכוכבים.
|
וכל אלו יחדיו,
דברי ימים חיים -
עוד זיכרון,
ועדות מצטרפת
לחסך שנוצר,
לחלל שנפער.
|
|
|
-שוב איחרת!
"נכון"
-נו?
"מה?"
-אין לך תירוץ
המסביר מדוע
איחרת?
"איחרתי בשעה
בסך הכל. לא
צריך תירוץ שלם
בשביל זה. מספיק
חצי תירוץ"
-נו?
"מה נו?"
-תן חצי תירוץ
"השעון"
-השעון מה?
השעון לא צלצל?
השעון צלצל ולא
התעוררת? אתה
צלצלת והשעון לא
התעורר?
"זה מה שביקשת,
חצי תירוץ"
חרקגול צופה
ביותר מדי
תכניות ילדים
דידקטיות |
|
