|
נולדה אי שם ב 1980, תשמח לעבור לאי בודד, אם מישהו
מכיר...
אוהבת תגובות, ושוקולד.
וכואב לה כשהוא לא מצלצל יום, ואחר-כך מתנהג כאילו הכל כרגיל.
אבל בשבילה זה סוף העולם. יום בלי להרגיש.
וכואב לה, כי היא יודעת, אבל בכל-זאת צריכה לשמוע שוב ושוב.
וכואב לה שהיא לא מאמינה.
|
בלילה דורון מנסה לכתוב שירים. שירים שהוא יודע שהחברים שלו לא
יאהבו, כי הם בלי מנגינה, או צעקות, או כעס. בעצם כן כעס, המון
כעס, אבל לא שנאה
|
הרכבת כבר עברה את הגבול. את רחוקה ואני רחוק.
הנוף פה מסחרר, כל-כך שונה. כל-כך שונה מהקירות ,שהיו שלנו,
ששיקענו בהם תמונות - כאלו שלך, וגם של אביך, ותצלום אחד של
שנינו, ישן, מהטיול ההוא בסתיו. היינו מחובקים ורחוקים וכך זה
נשאר.
|
אין חדש, גם לא במלים אלו
שהעומד מאחריהן מורגש בוודאי ברגע זה
בהרים בערים וביערות.
|
אני מתגעגעת אלייך, כורסא נוחה וישנה ומוכרת שלי
כשמושבים אחרים, נוצצים מדי יפים מדי מאיימים מדי.
ושוב אני רוצה לברוח אלייך ולהתכרבל, להטמע בריפוד
הידוע מראש המשעמם הדהוי.
|
אני שומעת קהל שואג
צעדי הבס חודרים לגופי
אינם מתירים לברוח
|
להושיט יד
בלילה ריחני וקליל.
לקלף את השכבות המצטברות,
להפיל את החומה,
|
אדם מצלם תמונות כדי להשאיר
אחריו זכר.
|
ואני שוטפת ספל קפה.
אתה סוגר את הבריח על האורח האחרון.
ידיי מתפנקות להן בזרם המים החמים
שממשיך ומתפשט בי גשאתה מניח עלי את ידיך
|
כמה פשוט וקל היות האדם עם עצמו. כמה זמין, וקשה מנשא.
|
אהבה נושנה
היא כשתיל בערוגה, שנעזב
בטרם הספיק לגדול
|
הייתי מתחככת , מגרגרת, מתפנקת
רוצה-נשארת רוצה-עוזבת
וכולם היו מפנקים אותי ומלטפים
|
אני יושבת לבד בחד. ברדיו שירים עצובים של לילה,
כמו זורים מלח על הפצע הפתוח גרגר אחרי גרגר.
חשבון נפש אחרי האור הגדול.
|
אני עומדת בפני הלהבה המתגברת,
ואין בכוחי כדי לכלותה.
והאש, נסתרת מכל עין,
גלויה לעיני בלבד.
|
מקטרת, כובע שחור, וסדין לבן
נושא עמי להפיג את הבדידות
לאן עם הרץ? לאכול את המלך,
או את המלכה הסוררת?
|
ראשה מורכן, ידה משחקת אצבע עם אצבע
מלטפת את הכוס קלות לאורכה ולרוחבה
מקישה עליה בציפורן ארוכה, שקופה
|
כשאני מסתכלת על אנשים ברחוב, אני חושבת עליהם.
רוצה לדעת עליהם דברים.
|
הוא היה חייכן, הסתכל, מישש, החזיר למקום
ונתן לי למדוד.
|
טיילתי בחורף תל-אביבי בסמטה קטנה
ונכנסתי לחנות ספרים ישנים,
מגדלים מגדלים מכל צד,
ספוגי שמות, ריחות, טבועי אצבעות...
מונחים כמו זכרונות רחוקים ומתוקים
בתאי המוח השקטים.
|
החול הבוער המדברי שתה בצמא את דמעותיו הנושרות,
כגשם של רחמים על הארץ הצחיחה השוממת.
|
|
|
אופס.
שמואל
איציקוביץ' רוצח
מישהו שעה אחרי
שהוא משתחרר
מהכלא על גניבת
תפוזים. |
|
