|
הייתי רוצה לומר דברי טעם שיש בהם משמעות קיומית אבל
אומר לכם רק דבר אחד:
שלום
מה שנשאר לי זה לעלות על ההר,
לבקר את החול והחלחלה ולאמר להם שלום
|
כשאני כבר רחוק כל כך במדבר, תאנחו, תחייכו ותחבקו את הכר
|
התרחק ממני מדבר
כי אני כבר שוכח
|
ארון, כולם יוצאים היום מהארון.
מפסיקים להדחיק את זרעם ומוציאים אותו לשווא,
בשירותים של תחנות מרכזיות.
|
כי מה הם מעשים ומחשבות ללא מגע חם ואוהב, אנושי?
|
באמצע הכביש הסואן שוב בלילה
ליד שלטי הניאון המוארים ומבהבים
|
אני גם לא חש
אני חושש לחוש
אם אחוש חיש מהר אראה את הזמן שאינו עובר.
|
כשאני באמצע המדבר אני מרים חופן של חול
מעבר לכל זעקות ה"הקשב" וטפיפת הנעליים הצבאיות
אני רואה חול מתפזר ואת קרני השמש דרכו
|
אשה
אהבה
חתול
כבשה
גם חיוך אשיג
|
עם תחושת המחלה גלים שוטפים אותי
|
יצירה היא המשחק של חיי,
משחק של אינטלקט שאני עושה במיוחד בשבילך
|
רבותיי, גבירותיי הנכבדים
מר עצב, גברת מלנכוליה
|
מה חשקה נפשי בנעורי הנערים בניעור מזיקנה, לעולם שכולו תום.
שיהיה לי נחמד ונורא, בשדה של פרחים או קוצים עם ילדה בעירום.
|
לפעמים אני פותח את שולחני לקפה של צהריים...
באים לשבת אחד , לפעמים שניים
לכל אחד יש מה לאמר, בחיוך בזמן שתיית הקפה,
לכל אחד יש תאוריה, כל אחד כל כך יפה,
|
ואני אשאר בעיר הנרקבת.
והיא... על רוח מדבר על שטיח קסמים רוכבת.
|
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
