|
 
השירה היתה מובנית
תמיד בחיי.
בברכות מתחרזות
עסקתי כל ימי.
עתה המוזות
מנחות את שירי.
עוד עיסוק באמתחתי
רישום צורות.
מהווה הוא בשבילי
ביטוי להתרשמויות חזותיות.
הרישום והשירה הם אהבתי
פורקן ליצירתיות...שבי.
אהוד ושירה סיכמו עוד בבנימינה: "אדבר איתך בשיר".
והייתה זו "התחייבות" משותפת, את הפזמון העברי להעשיר.
|
קרן אור מלטפת, מגיחה מבחוץ,
כמשדרת, הרפה, אל תהיה לחוץ.
|
שוטטתי לעת ערב
בסמטאותיה של יפו
סופג את אווירת הכתלים.
|
כשאחוש במשבן
של המוזות החוזרות,
ארגיש בקרבי
בזיק היצירה.
|
הגעגועים חבויים אי שם בתוכך
|
שוצפים החיים
מטלטלים ללא רחמים
|
חיפשתי מזור
דקה של שלווה
ניתוק מוחלט
מטירוף העשייה
|
מדוע לא מנעו את ביזוי החיילים והשוטרים
וקבעו שלשם שמיים אין מעצורים?
|
מכונה מופלאה פועמת בגופנו,
מזינה היא חיים לכל איברנו.
|
נפגשות עיניו עם עיניה, מבט מוכר,
היא לא זרה בביתו, כלל ועיקר.
|
העושה בחול, ילדה,
מרקם קסמים יוצרת, חידה.
|
העיניים...
משמשות כתעודת זהותנו
הן שפת הגוף של נשמתנו
הן עדשת הבריאה של חיינו
|
החיים מורכבים
מתמונות מתחלפות
חזיונות רגעיים
שחולפים לבלי שוב.
|
מאמץ האדם את עיניו,
מבטו נתון למרומים,
מימי קדם חיפש אי-שם
מזלות ופרושים.
|
שעת ליל מאוחרת
החשכה כבר התעייפה,
ליום חדש משתוקקת
המידפק להחליפה.
|
מהלך הייתי
בין שלל פרחים
כמלקט רעיונות
שפרחו זה עתה
|
לדבוק בחלומות, לכאורה הצלה,
משמשים מענה לכל בעיה.
|
עמדה שם בדד ממתינה לאהובה,
גופו אמנם שב אך נשמתו נותרה במלחמה
|
כל כך משתוקק
לחיבוק חם ומלבב.
|
לחופש צמא, ממש מוחלט,
משוחרר מהכול, להיחשב כנמלט.
|
הצייר והמשורר עוסקים במילים וצבעים,
אך מבטאים הם בדרכם את ייצרם של אנשים.
|
יושב אלוהים אי שם במרומים,
מסיט מבטו למטה ולא מאמין.
|
כלאחר נצח הקצתי
לתוך מציאות קסומה
|
המלחמה הסתיימה אך דמותה עדיין מולי.
|
כששיר נולד
אתה שוקע בחלום
כמו מפליג מנמל
על גלי הדמיון.
|
החיים משולים למבוך
אשר תחילתו נתונה
אך נתיבו לא ידוע
והוא מחייב אמונה.
|
מה קורה לכם דור צעיר ומוכשר.
מהיכן נשאב לתוככם כל הדיכאון הממוחזר.
|
מתי על האדם משתלטת לפתע התחושה,
שהנה הוא בשל לעסוק ביצירה.
|
הדורה את ברצלונה
גאודי כישף אותך
|
מחפש עמנו את דרכו,
אינו עוצר ולו לרגע
לחשוב על עתידו.
|
נעורתי מחלום
מציאות הזויה
|
הוא הופיע בין רגע
הציף אותי בתשוקה.
חשתי מרותק,
כמעט במרחק נגיעה.
|
המים גאו, חסרי רחמים,
הטביעו עולם, אנשים תמימים.
|
גן עדן יצר לו האל,
מקסם מלא השראה,
אי-שם מעבר לאופק
בניו-זילנד המופלאה.
|
יושב לו יוצר מול נייר ריק,
זה עתה קם והחליט לשרבט.
|
האווירה משתנה
מאפירה קמעא
|
אהב הוא אותה באביב הפורח
זרי הפרחים שבו את ליבה.
|
פגשתי בחיוך
ממש משובב
כזה שעשה לי
משהו בלב
|
אכיפה וחינוך רפים מחייבים ערנות וחושים דרוכים.
היזהרו במיוחד מאותם פרחחי דרכים.
|
המחזוריות שביקום נשלטת בידי כוחות,
ציפורים נודדות לעולם אינן שוכחות.
|
שירה ראויה
קשה להגדרה
מיום היוולדה
תעמוד לגורלה
|
השירים משקפים את רחשי הלב של היוצר
מציאות שבה הוא מבקש לבטא במילים את מה שבקרבו הוא עוצר.
|
זו יצירת הטבע,
אין שני לה.
האם אין זו הדרך
שבה מתפרצת השירה?
|
רק כששבתי
לחיי השגרה.
הבנתי עד כמה הזדקקה נפשי
לאותה השלווה.
|
שעון הזמן אוזל
שעון הזמן אוזל כחול,
אתה מנסה להספיק הכל.
|
כה משתוקק למרגוע
לחופש הנכסף
להפליג מהנמל
על גבי ספינת מפרש.
|
משנכנס לבריכה מיד צדה את עינו,
בהה לעברה, ממאן להסיר מבטו.
|
יוצר כל אדם את תפאורת חייו,
בימתה תשמש זירה למעשיו.
|
יוצר כל אדם את תפאורת חייו,
בימתה תשמש זירה למעשיו.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חטול?
כטול?
חטול?
כתול?
חתול? |
|
