|
אריאנה. בת 38. חיה ונושמת מילים וצלילים. מתגוררת
בצפון. אימא לילדה מדהימה בת 5. אישה לאיש מופלא.
מגיל 7 כותבת. המילים הפכו לחברות הכי טובות. גשר
מעל מים סערים.
פעם חשבתי שאני כותבת בשביל לחיות. אח"כ חייתי בשביל
לכתוב.
היום כבר יש עוד כל כך הרבה לאהוב......
את ההפסקות במוסיקה ובכתיבה צריך ללמוד לנגן.להקשיב.
בהפסקה מתרחש הדהוד. פנטזיה. שקט. הקשבה. ציפיה.
מתח. שטח פנוי. עדיין לא בנוי. והכל פתוח.
אזור הדמדומים....מרתק אותי.... מה שהיה, ומה שלא..
מה שנשאר ומה שעבר... מה מציאות ומה דימיון....
אריאנה
אנשים אמרו שניסתה להתאבד.
אנשים מדברים.
אנשים יגידו כל מיני דברים כדי להסביר לעצמם דברים שנורא
מפחידים אותם. אפילו שהם יודעים שבעולם המחורבן הזה יש הרבה
דברים דפוקים שאין להם שום משמעות.
אנשים מדברים.
למה אנשים מדברים ככה? היא שאלה את עצמה.
|
רוצי בת סוסה
רוץ בן סוסי/ רוץ ודהר/רוץ במדבר/רוץ בהר/רוצה טוסה/יום
וליל/פרש אני/ובן חייל
כמו איל,
איזו מילה יפה איל
וסוס דווקא מזכיר היסוס.
ונחש?
מנחש צריך להיזהר.
|
"אלוהים שישמור, דוידי, מה אתה חושב שאתה עושה?" שמעתי פתאום
צעקה, הדם ישר עלה לי לראש והכול התחיל להסתחרר. מה לעזאזל היא
חושבת שהיא עושה, נזכרה לתפוס לי עכשיו ביטחון? חשבתי לדפוק לה
כדור בראש ולברוח. ניסיתי לתפוש לה את המבט שלה...
|
רביעי
..את שאהבה נפשי
ביקשתיו ולא מצאתיו
אקום ואסתובב בעיר,
בשווקים, במחנות, בטנקים שרופים
בביבים, ברחובות, אבקשה
את שאהבה
נפשי, לא מוצאת אותה כבר הרבה זמן
יותר מידי זמן מאבד משמעות,
הימים זוחלים לי על העור
כמו נמלים, פרעושים, כינים רעות
|
"עצמתי עיניים והקשבתי לבית שותק. ריק. קירות דוממים. שעת
דמדומים ודמים. דם. צפרדע.. כינים. ערוב. דבר. שחין. ברד. מכת
בכורות. הלוואי שיהיה כבר חורף וישטוף את הכל. לא ישאיר כלום.
יינקה. ייחרב. יבואו ארכיאולוגים עוד הרבה שנים. מה ייגלו.
אימא ובת.
רחוקות.
ל
|
"נו, ומה את חושבת שיגידו כולם?" היו סבא וסבתא לוחשים לה,
כשהם יושבים קרוב קרוב לאימא, על הספות עם הבד הפרחוני האיום,
שאימא כבר התייאשה מלקוות שיום אחד תחליף אותן.
מה יגידו כ - ו - ל - ם? "כולם" הייתה מפלצת שמידי יום הרימה
את ראשה לקבל את מנת יומה
|
בדרך אליך, עצרתי בקיוסק שליד תל-השומר, לא שוכחת לקנות לך את
המאתיים גרם אגוזי קשיו שחיכית להם בכל ביקור. מדמיינת אותך
מכניס אותם אחד אחד לפה המעוות כלפי מטה שלך, טוחן אותם דק דק
כאילו לועס אותם עבור תינוק
|
אימא שלי, שכבה במרכז המטבח, המכשירים השימושיים בהו בה
בחוסר-אונים, מנסים למחוק את הטבח.
במטבח גר טבח/ חבט ולא בטח/באף אחד/במטבח/דר טבח/עד שהטבח
נגמר.
|
כמו עכבישה
תארגי את שתיקתך
|
את צריכה להתגבר,
אתה אומר
בקול
שאין בו צליל.
בלהתגבר יש גבר,
ברוך שלא עשני
|
בחצות ליל שחורים
אני שומעת אותך בוכה
זועק החוצה את כאבך
דרך אורגזמה צהובה
|
הגב מצטמרר למגע
אתה חודר אלי,
לא לפני שמוריד את השעון מהזרוע הימנית.
חודר אל הכוס מלאה
|
הג'ינג'ית של קלימט
מאוננת באין מפריע
על הקיר
שמצידה השמאלי של המיטה
בחדר השינה שלנו
עושה לעצמה טוב
|
|
|
תחשבו על זה
שעובר על כל
הסלוגנים ומחליט
מה יכנס ומה
לא.
הנה, הוא בטוח
יותר עצוב
מאתנו.
המזדהה עם כאבם
של אחרים
ולא יודע שלזה
שמאשר את
הסלוגנים יש
שם:
"זה שמאשר את
הסלוגנים" |
|
