|
ואולי יום אחד היא תשתנה,
אולי יום אחד היא עוד תיהיה,
אותו אדם שתמיד חלמה ליהות,
אותו אדם ללא רגשות
מרחפת מרוב רוגע
מגרשת את הרוע
שבגופי גדל לאט
|
וכל השניות והדקות והשעות
והמחשבות
כה מתוקות
אך כה כואבות
|
כי זה מה שאני צריכה
אולי אפיל ורק לנשימה
אחת ויחידה
גוף נקי ממחשבה
|
עוד מעט והאור כבר ילטף את עורך
יחמם את גופך, את נשמתך
עוד מעט וכבר לא יהיה צורך בדמעות ילדתי
עוד מעט ותחייכי
|
עברו ימים
והכישלון דהר, ומיהר
ואותו כעס התגבר
|
עוד צעד אל תוך נשמתי
בודקת, בוחנת כל איבר בגופי
נושמת עוד נשימה מסובכת
עוצמת עינים ומתפללת
|
ללא עתיד
ללא מוצא
מרחפת ללא שאיפה.
|
מטפטף בעדינות
על הלב השרוט
והכאב...
|
|
|
