|
לא זכורה לי פעם שאמרתי לא למשהו, לא שינה לי הסוג, מקורו או
הדרך בא חדר לגוף. לבלוע, ללקק, להריח, לעשן, להסניף, כל
הדרכים ישרות בעיניי. תמיד הצהרתי שאני טוב בלהיות מסטול.
והשיטה, כל עוד היא לא מכאיבה, היא שיטה טובה. רק שתעיף אותי
ותיקח אותי הכי רחוק שניתן.
|
אני מסרב לקבל את הנוכחות שלה, מושך את השמיכה מעבר לראשי.
"נו ישנוני, תתעורר" היא נצמדת אלי מגששת עם ידיה לאורך גופי.
"אני רואה שמישהו פה התעורר" היא אומרת שהיא אוחזת בידה את
זקפת הבוקר שעבורי מעולם לא היתה קשורה לאיזשהו אירוע מיני.
|
קול נשי טייל בין מחשבותי, לוחש לי הצבעים האלה לא הולכים יחד.
אולי היתה זו חברה ישנה, ידידה ואולי קולה של אמא, שמגיל שש
(בו איבדה את השליטה על הגרדרובה שלי) טענה שאני לבוש בחוסר
התאמה מוחלט. האמת בחושך כזה אף אחד לא ישים לב.
|
אני משוכנע שיובל בנאי שר לי הישר לתוך שפורפרות האוזן "את לא
כמו כולם" בכל פעם שאני רואה אותה כך, שערה הבלונדיני טופח על
כתפיה החטובות בכל עליה וירידה של גופה
|
טוב זה לא ממש מדויק שלא קיימת שום סיבה, אז היא לא ידעה שאני
מעשן גראס, זאת סיבה לכעוס ולהעלב, לצערי הרב (או לשמחתי הרבה)
לפני שנים ספורות גיליתי כי סקס, הרבה, הרבה יותר מהנה לאחר
מספר שאיפות מתערובת מגולגלת
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אקספרסיוניזם
בתחת שלי.
פעם אחרונה שאני
קונה משקפיים
מוכנים
בסופר-פארם.
מתוך "ערב עם
פיקאסו"
בתיאטרון חולון |
|
