צפצוף שעון ניער אותי מהגיגי וקיבתי נתכווצה בבהלה פתאומית:
הרי לא ייתכן שכבר אחת בלילה, נותרו לי חמש שעות שינה ואני
שוכב כאן מאונן מזה מחצית השעה ללא תכלית... "תתרכז ותגמור עם
זה כבר", גערתי בעצמי, והתחלתי חובט בו בנחישות, מנסה שלא לתת
לסלידה העצמית להרוס
|