|
ינואר 2008 - סה"כ הצפיות בדף היוצר- יותר מ-360000
איש ואישה... ואתה?!
מגבלות אתר זה מבחינה טכנית המחייבת המתנה רבת
חודשים לפרסום יצירות מלל פרוזאיות (ובסוף תהליך
האתר גם קורס ויצירות יורדות לטמיון) - ריכזתי עבור
המעוניינים את כל יצירות הפרוזה במקום אחר כי להלותן
כאן ייקח עוד כמה שנים...
הקישור ליצירות הפרוזה
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=12382&msgid=8541522
"לא ינום ולא יישן" - ספר אחד מבין השניים אשר יצא
לאור , פרי עטי, ותוכנו - שירה ארוטית (180 שירים).
מחירו רק לרוכשים דרכי- 50 ש"ח כולל משלוח והקדשה.
יצא גם לאור ספרי - " רטוב כל הזמן" - 50 ספורי סקס
וארוטיקה (234 עמודים) ואפשר לרוכשו אצלי וגם מחירו
- 50 ש"ח כנ"ל.
להזמנת הספרים - נא לפנות לת.ד. 7079, חיפה (31070)
בצירוף כתובתיכם וצ'ק ע"ס 50 ש"ח.
אני כותב כי...
=============
הכתיבה היא זכות ההבעה
וכל מילה להבהרה כבר מיותרה...
אבל....היא גם מאגר זיכרונות.
יושב וכותב את מלותיי
והנה, עולים וצצים זיכרונותיי
מוארים ומוצקים הם מוצגים
בכוח הלל המילים ממני, נובעים.
ובאות המילים - מפארות או מקלסות
מלטפות או עוקצות,
מנחמות או מדרבנות
את קורותיי שלי עם עצמי
ועם כל מי שחסה בצל קורתי.
ומעצמת המילים שבכוחן לשנות,
לנקות מחשבות, כאב מדחיקות,
מציתות דמיונות,
מובילות אל התקוות.
מי בכלל יכול כתיבה לנטוש
כאשר מקרבייך התחינה לזכור?
אז מגיע אל הקונכייה (הפורום)-
שם אין שקט- שם רק שימוע המילה,
מאיר לכם פנים, מוציאכם מן השכחה
עם זיכרונות והגיגים היוצאים מהנשמה
וחודרים לאיזו נשמה תאומה,
בדרך גם מבקרים אצל נשמה תועה,
וחיש- קל רק בזכות מילה כתובה
על עבר או תקווה,
אתה חש שממרחבי עתיד ועבר
אתה יוצר הווה חדש ונהדר.
שיווו, כיף לכתוב
29/02/02 ©
ציטוט נבחר: "אין לי אלוהים!"
על עצמי: נשאיר משהו לפגישה ב-4 עיניים.
אתר אישי (יצירותיי ע"ג מצגות פאואר-פוינט) :
http://www.angelfire.com/poetry/arbel
מקלעת מעודכנת (יומיומית) של כל יצירותיי :
http://www.softy.co.il/UserPage.asp?UserId=37
פורום שבניהולי :
היידפארק/שירה ופרוזה/פורום אירוטיקה בכתיבה יוצרת
(יש קישור ישיר דרך אתרי האישי).
http://arbelpoem.hydepark.co.il פורום הכתיבה
השוטפת
http://miklaothome.hydepark.co.il פורום המקלעות
היא: נוגעת, מרפרפת, לוחצת קלות (באשכים) ומלקקת פטמות.
הוא: "יורד" לטעום ממיצייך וללקק מכמנייך.
|
"רוצה לגמור?" היא שאלה אותי, ואני רק בהיתי בה אילם ונדהם.
|
כאשר אתה משתוקק למישהי בכל מאודך, חפש קודם כל את הד מאווייה
שלה. מה שקרה לך זה בגלל שלא האזנת לשירת הסירנה אשר הביעה
בשירתה את מאווייה, אלא האזנת אך ורק למאווייך שלך.
|
אריק חשב שהוא מומחה בביצוע ההפרדה הטוטאלית בין סקס לאהבה
והיה משוכנע כי יוכל לנווט בין השניים בשליטה עצמית מלאה
ובהצלחה ,כל עוד אשתו לא תהיה בסוד העניינים.
|
כל 3 חודשים היינו נפגשים בסניף קופ"ח כאשר שנינו מוזמנים
לביקורת רפואית. היינו יושבים אחד מול השניה, בוהים בפרוספקטים
שופעי המלצות הבריאות ומזרי האימה אל מי שמעשן ואולי גם אל מי
שסתם נושם...
|
"אני משועממת וגם מיוחמת".
"נו... ואת לא יודעת איך לטפל בעצמך במצב כזה?"
ענתה: "אוף, אני מאוננת במשך כל אחר-הצהרים אבל זה מבאס לעשות
את זה לבד".
"אוננות זה משחק סולו..." הערתי.
והיא ענתה: "לא בהכרח, אפשר לעשות זאת גם בזוגות!".
|
"אתה יודע, בתוליי אילצוני להתמחות במין אוראלי, אני מעניקה את
המציצה הכי טובה בעולם".
התרוממה ממשכבה, כרעה על ברכיה, פתחה כפתורי מכנסיי ופנתה
ישירות אל אשכיי...
|
הצלצול הטורדני להשכמה כל בוקר ב-6.30 הוא אחד מסיוטיי הגדולים
בחיים ובמיוחד מאז ימי האינטרנט העליזים שבהם השחר המפציע הוא
הסימן ללכת לישון...
|
ביציאתי מחיפה , פתחתי את הפנקס הסודי שלי כדי לבדוק מי מנשות
האינטרנט מתגוררת על תוואי נסיעתי....תמיד אהבתי למזג ביזנס עם
תענוגות, על אותו מיכל דלק....
|
זוכר איך השמש קפחה על ראשינו ומחום יתר היית מחויבת לעצמך
להסירו ואז לפתע פרצו להם השדיים היפיפיים קדימה והציגו עצמם
בגודל הטבעי... וואו, כמה זה חרמן.
|
התיישבתי על מושבי, לאחר שעטפתי גופי בשמיכה ואז היא פנתה
ואמרה:" מה החוכמה לעטות מעליך השמיכה כאשר כל בגדיך שמתחת
רטובים המה?" היה בשאלה הרבה מן התבונה וגיחכתי בביישנות (כן,
משהו אשר היה טבוע בי באותן השנים...)
|
לא אהבה ולא בטיח, זיון נטו- זה מה שסיכמנו בינינו בצט. אמרת
שאת סקרנית לדעת מי עומד מאחורי כל המילים הנוטפות ארוטיקה
ופיתויים.
אמרת שיהיה לך נוח בשעות הלילה,
|
אחה"צ התקשרה "הטוסקנית" והודיעה לי שהחליטה להזמינני לארוחת
ערב מפוארת במלון "שלמה המלך" אשר תחל רק ב-21.00 ולכן מבקשת
לדעת אם ניפגש קודם לכן. השבתיה שמבחינתי אפילו תוך דקות אוכל
להגיע אליה וכדאי שתשלוף כבר את ה"בייבי-דול" מהמזוודה ותשים
על עצמה...
|
ראיתיה עומדת על שפת הכביש בצומת רשפון כאשר לצידה תרמיל
נוודים תפוח. שהתקרבתי גם נוספו פרטים ויזואליים אשר הפכוה
לגורם ששווה האטת הרכב, כמו מכנסי הג`ינס הקצרים שחשפו רגליים
דקות , אף כי שריריות מעט, חולצת טריקו צמודה המגלה יותר
משמסתירה , את חמוקיה החטובים
|
היא התלוננה שרבים הם בנט שרק מברברים אך שמגיע לת4כלס אז היא
שומעת: "תיראי, אני נשוי...לא רוצה לפגוע במשפחה...עליתי לצ'אט
רק בשביל להשתעשע במילים...נחתת עלי בהפתעה גמורה..." וכיוצ"ב.
הצהרתי כי אין לי עכבות מכל סוג שהוא כל עוד מדובר בסקס בין
גבר לאישה
|
בד"כ אני מצפה מאישה למידה של פאסיביות, מה שגורם לי להיות
היוזם והאקטיבי , ולפעמים עד כדי שקשה לי לשכב במנוחה ולהתמסר
לתענוג. אבל אתה, כבר למדתי, שהאקטיביות במחשבה ובמעשה טבועה
בדמה ואודה על האמת שאולי זה מה שכל-כך הקסים אותי ביחסיי עמה.
|
אין לי ספק שגורלי כרוך דווקא בכלבים אשר ליווני כל חיי, מיום
הולדתי ועד היום הזה.... אינני יכול לדמיין לעצמי כלל משפחה או
אדם שלא זכה להערצת ואהבת כלב אליו ובפלאש-בק מהיר על חיי
אינני יכול כלל לדמיין את חיי בלעדיהם.
|
ההורים רק לא ידעו שעוד בטרם הכרת המיועד להיות בעלה הייתה
לילדה הנחמדה שלהם הכרות מעשית עם בחורים, סמים וזיונים ודמי
הכיס לא הלכו על 'סתם' בזבוזים. הילדה 'המקסימה' שברה לבבות על
ימין ועל שמאל- רק צייצה והביאו לה כל המחזרים כל מה שרצתה.
|
טרום-פגישה, החלו המחשבות מתרוצצות בראשה. אם תוגדר אותה פגישה
כ"נפילה", גם פנטזיה להיאחז בה כבר לא תהא קיימת מבחינתה. אם
תצלח אותה פגישה, מה יקרה ליחסים עם אהובה? האם תתמכר כולה -
גם בגופה וביתר שאת, למי שחדר לתוך נפשה במילותיו?
|
הגעתי לדירתו ומצאתיו פותח את הדלת בעוד אישתו משתרעת על הספה
בסלון בבגדי מינימום ובלתי אפשרי היה שלא למקד את עיניי
אליה....
|
הייתה בו מין כאריזמה כזאת, מהולה ביושר פנימי וברדיפה כמעט
פאטתית אחר הצדק המוחלט... בעת צפייתו ב-t.v עברו חבריו חוויה
מינית מסעירה בדמות צעירה ששכנעו להיכנס לבסיס, הובילוה למיטתו
המסודרת ועשו עליה "סיבוב". אמיר כעס על חילול מיטתו אך יותר
מכך קינא ב...
|
בגיל 23, עם סיום לימודי העל-תיכוניים מצאתי את עצמי כמורה
מחנך בבית ספר תיכון מקיף על כיתה "ט" של בני/בנות 16 ובאמת
שהיה לי קשה עם זה...
בלימודיה הייתה חלשה והציון "בלתי מספיק" ו"מספיק בקושי
"אפיינו את תעודתה אך הופעתה הייתה 10."
|
פניות טלפוניות לא איחרו להגיע ובכמויות לא מבוטלות. סינון
ראשוני היה לפי אזור מגורים, שכן לא הייתה לי שום כוונה להיגרר
מאות ק"מ לצורך ביצוע "הטסטים". סינון שני היה כמובן לפי גיל,
כאשר מצב משפחתי לא כל-כך השפיע.
|
אשתו לקחה אותי לחדר השינה ולא חלפו דקות והיינו נתונים בסערת
רגשות ובסקס פראי... חבל"ז. משסיימו "סיבוב" ראשון והיינו
באתנחתא המתבקשת, שמנו אוזנינו למתרחש מאחורי הכותל והבנו כי
בעלה עדיין בשלב השכנועים ואשתי רק משמיעה לאווים מלווי גיחוך
מבוכתיים.
|
לא יודע למה ואיך, אך בדיוק בשניות אלה קלטה בזווית עיניה את
דמותי בחלון ותפסה אותי "על חם" בוהה בה ברתק רב.
הייתי משוכנע שתזעק מהפתעה ותזדרז לעטות על גופה כיסוי כלשהו
אך לא!
היא המשיכה במעשיה רק משולהבת יותר.
|
"מותק, לא יודעת מה להגיד לך, הייתי חייבת לתאם פגישה עסקית
ואין לנו יותר מ-20 דקות", אמרה, "והרי אתה יודע שרק בשביל
להתפשט ואח``כ להתלבש ולהסתדר אני צריכה שעה", הוסיפה. "אז אל
תתפשטי", אמרתי. בעוד היא לבושה אני כבר שמטתי את מכנסיי
ותחתוניי ארצה ואברי הזקור
|
שדיה היו משהו שהייתי חייב פעם אחת לעצמי להתענג (או שלא) על
מה שראיתי רק בז'ורנלים...
משיחות זוטא לא הייתה לגברת הכנסה וכמעט סמוך לתחילת השיחה
הציעה את שירותיה...
|
כאילו אצל שנינו, קיבלה הנשיקה משמעות יותר עמוקה מאשר אקט
ההזדיינות.
התמסרנו לנשיקותינו , כאשר נשיקות הפה לפה התחלפו בנשיקות פה
לפטמה, פה לבטן, פה לפין, ופה לפות...
|
עורו חלק וחם, תחושות ערגה מציפות גופה; היא יודעת שהגבר אשר
היא אוהבת נתון בין זרועותיה ורוכן על גופה. תשוקתה אליו לוקחת
פיקוד והיא רוצה לחוש אותו בתוכה...
|
נקשתי בדלת, ולפניי עמדה בחורה עגלגלה, בשנות ה-30 לחייה,
סקסית, בלונדינית/שחורדינית, ששידרה מיניות למרחוק. התעלמתי
מחזותה וריסנתי עצמי להיות דבק במטרה שלשמה הגעתי לשם.
|
שרים, רוקדים, זורעים...
לעתים מתעייפים, נחים
אך לא מרפים -
מבקשים להיות גם בין הקוצרים.
|
אורי לא מכחיש שבחן את תווי פניה וגופה במהלך הנסיעה ואף מעיד
כי באלה לא היה בכדי לגרום לסערת רגשות מיוחדת - בחורה לא
יפיפייה אך גם לא מכוערת, לא מיוחדת מבחינת הופעתה, "רגילה"
לחלוטין. הצחוק הקולני, מבט העיניים, סגנון הדיבור אלה שיותר
הקסימו אותו וחשב לעצמו
|
הזין שלי עמד זקור כמו טיל המוכן לשיגור, ואז היא לפתע אמרה:
"אני רוצה גלידה."
|
מעולם לא העליתי על הדעת, שאבלה עם גבר במיטה. אחר כך עלו בי
רגשות מעורבים של "אם לא היה לו זין, הוא יכול היה להיות
יפיפייה מהממת"...
|
היא: "לפעמים אני מרגישה צורך לברוח מהכל, לברוח מהקיום
הרוטיני היומ-יומי... אתה לא מרגיש ככה?"
הוא: "לפעמים..."
|
"הנך מוזמן לערב היכרות עם הטנטרה שייערך בביתי ביום...
בשעה... עליך להיות לבוש בבגדים נוחים... הפעילות תתקיים על
מזרונים ותכלול תרגילים מעשיים", זה היה תוכן ההודעה שמצאתי
בתיבת הדוא"ל שלי באחד מערבי השבוע שעבר; הייתה זו ההזמנה
האישית הראשונה שקיבלתי בניגוד
|
ולפתע בלי התראה
בעת יושבך בחדרך
זוכה אתה לביקור קוף נועז
שלא בדיוק ציפה שתהיה נוכח.
|
אני מדמיין אותך כאן, עכשיו, לידי, מתמסרת לי כולך בגוף ובנפש,
ושנינו יחד נסחפים באקסטזה אינסופית.
|
היא נולדה 'עם כפית כסף בפה', ילדה טובה של אבא ואימא, שכבר
בבית הספר היסודי הייתה מלכת הכיתה. אבא סגד ליופייה ואימא
התמוגגה מן הילדה המתפתחת לאישה צעירה, הראויה לגבר רציני,
שיקטוף אותה כפרי בשל.
|
הסוס חלף מתחת לעץ... לא לקח בחשבון את גובה הרוכב... וכאשר
חלף מתחתיו - אני כבר הייתי שרוע על החול, לא בדיוק מבין מה
קורה איתי...
|
"למה אין לך עוד זין?" שאלה. "איזה כיף יכול היה להיות, אם
היית תוקע לי גם בכוס," המשיכה.
נראה כי לתאבונה לא היו גבולות, והמריחואנה הטריפה עליה את כל
החושים.
|
הגעתי לסין בגפי, אבל יצריי התקוממו כנגד הסגפנות הנכפית
והתחלתי לברר בסין שהתעוררה רק עתה, היכן אני עשוי להכיר סינית
משוחררת...
|
פתאום, בלי התראה מוקדמת, נדלקו פרוז4קטורים מכפר נלסון אל
כיוון ה4חללית4 ואז התחוור לי באופן המיידי ביותר איזה גולם
הייתי. ה4חללית4 הייתה בסה"כ פרוז4קטור ענק שהודלק על ראש
הגבעה למראשותיו שכן כפר נלסון...
|
התחלתי ללטף אותה במילים, (את זה לא לימדו אותנו בקורס. זה בא
איתי מהבית) ובראש אני יודע, שהיא לא תשתין לכיוון שלי, גם כי
היא מבוגרת ממני בכמה מספרים, וגם נראתה ילדה טובה, שברמנים זה
לא בדיוק הסטייל שלה.
|
ערה"ש - כל המשפחה מתכנסת אל שולחן האוכל ומשנסתיימו הברכות
והתפילות ובני המשפחה מתפנים למלאכת הלעיסה, נתקלו עיניי בחברי
הטוב ביותר מזה 12 שנים האחרונות. השנה החולפת הייתה קשה עמו
מנשוא שכן לפני מספר חודשים התגלתה בגופו מחלת הסרטן.
|
הנפתי ידי בכוח והסטירה הצטלצלה על עכוזה. הבחנתי אף בסימני
אצבעותיי. היא רשפה אליי בקול תובעני: "ע-ו-ד, ע-ו-ד . אל
תפסיק!"
|
כשהתברר לי כי אינה מגלה התנגדות, נתקפתי דחף של רעבתנות,
והשתוקקתי לבלוע אותה בנשיקות ובחיבוקים. ולמרות זאת, כפיתי על
עצמי תוכנית מסודרת, והתחלתי לזחול לאורך גופה האדיש וחסר
התנועה מלמעלה כלפי מטה.
|
היא פסעה על החול הזהוב כאשר רגליה השזופות מטפסות לעבר ישבנה
החטוב להפליא, ומשם סיירו עיניי אל ביטנה השטוחה ועוד למעלה,
אל שדיה הזקורים, מעוצבים מעשה פסל. צווארה הענוג, שעורו
כקליפת התפוח, נשא פנים יפות וסמוקות.
|
בצדי רגלייך נתגלתה לי ערוותך המגולחת הבוהקת והמחכה. טיפות
קלות של רטיבות כבר צצו ואני לוקח את ידי, אצבעותיי ומפשק קלות
את שפתיי פותך ומגלה לעולם את הפרי המתוק הקטן שלך- דגדגנך.
|
בגיל שלוש חירבן על השטיח, קרא לאמו, שהייתה עסוקה עם אחיו שרק
נולד, ואמר לה: "עכשיו תהיה לך קצת התעסקות גם אתי".
|
יובל שנים של זוגיות כבר אחריהם... משפחה מהמעמד הבינוני עם
מספר ילדים העונה על הציפיות הסטטיסטיות... משפחה 'רגילה' בלי
ייחוד שלא היתה מגיעה לדיון פורומי, אילמלא ההתרחשויות אשר
הביאו על המשפחה סערה בלתי צפוייה.
|
נפגשו "האוהבים האסורים" לפגישה ראשונה שעל קיומה ידעו בני
הזוג, בלתי מוגבלת בזמן, בלי חשש לטלפונים מטרידים של בני הזוג
בסגנון: "איפה את/ה..."מתי את/ה חוזר/ת...?" פגישה ראשונה של
לילה תמים ביחד, פגישה ראשונה בה גם מתעוררים יחד...
|
אם הדלת תהיה פתוחה נעשה זאת שם ואם לא, אז במישורת המדרגות
הסמוכה אל המקום... רק לפרוק ולהתפרק...
|
היא הקלידה את מספר תעודת הזהות שלי ואומרת: "רק אל תגיד
שקוראים לך רון..."
|
ריח מתקתק התפזר בחלל הרכב והשתיים החלו לשאוף מהחומר לסירוגין
ו"סחבק" כאילו נשכח.
האמת שהציעו לי לטעום אך הפחד השתלט עליי...
|
שאלו אותי פעם מתי אבין שחלפו להם שנות בחרותי ושבעצם אני גבר
בשנות ה-40 הצועד לקראת המחצית השנייה של חייו במהירות ההולכת
וגוברת ככל שמטפסים בסולם הגילים.
|
היה היה 'אני' אשר ביקש לעוף בחייו, להיות חופשי כמו ציפור
דרור, להיות צמוד רק לצווי לבו ותשוקותיו. קשה היה ל'אני'
להבין שחלות עליו מגבלות בהיותו נשוי למערכת, למימסד ולאשתו.
"מדוע אינני יכול להיות ציפור דרור, משהו דפוק איתי?"
|
"סחבק," לחשה בקול סקסי. "זה החמוד שעומד לך עכשיו בתוך
המכנסיים. אז מה אתה אומר? אתה חושב שסחבק ירצה לבלות איתי?"
|
אריק היה בחור נשוי בן שלושים וחמש, בעל מידות חיצוניות מושכות
ובעל כושר הבעה שכבש נשים רבות, כאשר עובדת היותו נשוי לא
הטרידה אותן. אריק נהנה לחזר ולהיות מחוזר, ובעיקר אהב את
האפשרות להיות בררן ולהיות זה שאומר "כן" או "לא".
|
החלטנו שהמון האדם לא ישרת את האינטרסים המשותפים, אך מאידך גם
לבית מלון או צימר לא בשלנו. וכך הגענו למסעדת חוף פסטורלית
באמצע שומקום, ולא היה קשה להתמזג עם הטבע... את היית חלק
ממנו!
|
החיבור נוצר בין הלבבות,
המסירות מולידה הבטחות
ואז...
השקט נהיה גם יומנו.
|
אהבה נותנת צידה לאוהבים
אך גם נוטלת הסבלנות להמתין;
|
"לא בקלות אני נכבשת" -
כך היא אומרת
|
בטוב ובקשה - טעם החיים בשניהם
ככתוב במשנת האוהבים: "שמחו בחלקכם".
|
אם צועד אנוכי בנתיב המוצא -
זה רק כי מצאתי עמך אהבה.
|
כל ערגות גופי - אלייך משתוקקות;
"אייך?" - הן שואלות
ברגע זה, שאל מיטתי אני עולה...
|
אין בי מן הסימטריה המשעממת
שאת הדוגמן, על המסלול, מאפיינת
אך, יש בי היופי הקורן מתוכי
כמוצר לוואי של אופיי ותבונתי,
|
בנשמתך - אל געת וראות
בהוד מעלתה, או שמא גברת אסון,
זאת יודעים רק על-פי התוצאות -
נשמה טובה או רעה משפיעה על הכל.
|
רוצה אותי לשבות? -
רק באהבה ובמתק הלשון,
|
ולבי, הצמא לאהבה במילא -
מתאהב בך על נקלה.
|
בלילה שכזה,
אני מנסה להיגמל
מתחושות הבדידות המשתלטות על הנשמה
רק מפני שאמא אהבה כה רחוקה.
|
אתה בהחלט יכול לומר לה
שאתה רוצה לקפוץ אתה, להתווכח, לאכול,
להוכיח כמה אתה הכי... לצחוק, לבכות...
לחיות.
|
למצב רוחי - מצבי צבירה משתנים
שמשתנים ומתחלפים בלי להזמין,
מחלקם אנוס, לאחרים אמתין
כדי לזכות במעט מנוחת שנים
שאולי עוד תבוא
|
ורק שיח מילים עייף
נותר כאנדרטה שכוחת-אל.
|
מה חטא באושר קצר
שהתשלום עבורו כבר נרשם?!
|
אוהב אותך בשעות השקיעה -
מקסימה על רקע קסם בריאה
|
שרביטי נישא בלי רסן
על גבי זכר ניחוחך מאמש.
|
ובמקום בשקיעה לפרפר -
משוך והתגבר על גורל כובל;
האמן כי על חייך - רק אתה שולט!
|
אחבקך, יפה, מכל עבר
כי אני שלך, הגבר
|
אט-אט מתרחק מחיי הישנים
שהיו תחומים כבצינת שלגים
ובא אל האור והחום בסחף נעורים,
|
נהייה שניים כחתומים בברית
לקלף הקליפות ולהמריא
|
מלאך מרחף בחדרי -
זוהי רוחה שנותרת עמי,
גם כאשר גופה רחוק
הוא עמי בחלום.
|
שיכור מפניני פיך המחייך
ומזוהר מבטך המתאהב
|
בחיי משתלבות שנים יפות
וביניהן, לפעמים, עונות קשות.
|
חיי חוסים בסערות
ואת הגשת לי ערכי זהב צרופים
של אמונה מחודשת באהבה
|
הסבירי לי, במחילה,
מה לרוחניות לעשות במיטה
אם איננה, אותך, מובילה
להרגיש טעמה של 'גמירה'?
|
חכמת הגיל גילתה לי את כוחה
של השתיקה; אי האמירה.
|
כשרע לי בנשמה -
אני נאחז באותם רגעים
המהווים משאבים של ערגה
|
לו היו עיניה סכינים -
הייתה לבטח מפלחת גופי...
|
נהיינו כנוכרים -
פרחי חלומות נעקרים
מלבבות חסרי מנוחות...
|
עוצם עיניי בתשוקת ציפיה מרתקת
וגופי נטול מנוחה בתחושה מורעבת
|
כמו במעשה אריגה -
כל דרך מובילה אל רעותה
ובכל דרך נתקלים
גם במה שהייתה כוונה לברוח
|
פרפר גופך מגעגועים
במחול של רעב בלתי-מסופק
|
ושוב העיריני בכישוף מחזורייך
עם פרחי חלומות שיזהרו כעינייך
|
והחליטו לברוח... נגמר הכוח,
הפרידה הפכה לכורח.
|
כל חייו - איש אוהב אישה
זו שילדה,
זו שגידלה
ואת זו, שבתשוקת אהבתה,
אותו עטפה.
|
לא בכל יום
זוהר הרקיע בכחול,
לא כל שחר העולה בחלוני
קד בברכה לעבר יומי
|
לא אלך בלי לומר
גם אם אשוב לראותך כבר מחר
|
גשר שכולו שלי ושלך
שמאבק או סופה לא יחרד
|
בתוך תפאורת ערגה אנוע
אל עומק בלתי-נתפש של הרוח
ואחבק את טעם נשימותיה
אשר הותירה אחריה.
|
לא ארשה דבר שידומם קול צחוקך,
שהרי אני, כל העת בעצם אוהבך.
|
מצפה את לחרב תאוותי שתצא מנדנה,
תחצה גבולות,
תצא מדעתה
לחוש את שיאי התענוגות.
|
מכל שיריי אוהב את אלה המושרים
כקוד הפותח כל השערים
בפני לבי האוהב אותך - האחת
|
ברור מילותיך, אם רצונך לחיות
כי, הסייג הטבעי לחוכמה הוא בעצם לשתוק
ואם כבר נאלצנו להשתמש במילה -
כדאי שנעשה זו במלוא התבונה.
|
הלילה - חלום נצמח לפתחי תשוקות
ואת שפתותינו נקריב בצימאון
אל ניחוח הגופים המתלהטים
מהרגע שנפגשים...
|
מילים נוקשות על זגוגית לבך
וממתינות שתפתחי החלון
|
מתברגת אל אי-השקט של חיי
ואני מנסה לנחש כיוון תנועתה
|
בתוכך אבלע
גם לי, גם לך ההנאה.
|
כפרח שנקטף מסביבתו הטבעית -
ידעתי שלא לעולם תהא חוסני
|
מוכן להיות תלמיד אהבה
למי שרוחה שורה עליי כהילה
וגופה כפצצת אטום
לגופי החושק בה בעירום
|
מבחר רב מאוד
של צירופים בלי סוף
לעין הבוחנת ולבסוף קובעת...
|
רק קולך על-פי טון דיבורך
את לבי מנווט לאמצך
|
אני אוהב אותך עד שיגעון
וסקס עמך גורם לעילפון,
את לי ככוכב הצפון -
זה אומר שאני בכיוון הנכון?
|
עוד רגע ואלך
אך לבי ישאר עמך
|
עדיין בועט בכל-מיני קירות מדומים
הסוגרים עליי מפני בריחתי אלייך כמו אל אי.
|
היא תראה השיר ניצב אל מול עיניה
ותבוא אליי בלילה טרופה מערגותיה.
|
תגידי ת'אמת, באילו קסמים את נוקטת?
איך את אהבתי אליך את מעוררת?
מה אהבתך בכלל מביעה?
כמה זמן תימשך עונתה?
|
אם ברצונך רק לשחק
לכי ומצאי לך צעצוע לטעמך
|
תאים חדשים בגופי
החלו לצוץ -
כמוהם, כוולד וכניצן
פוסעים עמי אל האפשר;
|
כמו שהייתה השעה הראשונה על החוף
הזכורה כפריצת פלא
מעידן ללא עדן.
|
מכירים את אלו הנשבעים לנשותיהם
שיוצאים רק לרגע להינפש
וחוזרים הרבה אחר חצות
עייפים, סחוטים ועל פניהם ההבעות
של מוכי גורל ממכונית עם בעיות
או תרגילים צבאיים הבאים בהפתעות?
|
נותרתי שבוז מהמיית הלב
אשר מעוצמתה - כל היגיון ישבר.
|
התאווה מבעבעת ממעמקים -
בואי ונהיה רק מתואמים
|
שני גופות חלקים
במחול קסמים
יוצאים למסע עינוגים
שרק עכשיו מתחיל...
|
תחת כיפת התשוקות, יצנח ראשך,
שוב תגאנה דמעותייך מאושרך
|
רציתיך ואת מנעת,
"קודם ענג" כך אמרת,
"לא תקבלני
עד שתתן לי".
|
לפני שעות נפרדנו,
להמון חששנו -
איך נתגבר על השתיקה?
|
למה יכולה המחשבה להגדיר מטרה
ואילו לבנו מושך לפיזורה?
|
בואי ותלי בשמי חיי
את כל רגשותייך
ויהיו לי כשמש לאהבתי
|
חתרי, אהובה, בים הקשיים
ותגיעי ליעדים ברורים,
אבל אם ספינתך תיטלטל ללא משים
אזי תתנפצי אל הסלעים.
|
חיזקי נא חושקת ואימצי,
עורי אישה והאיצי
כי הנך מוזמנת למלא חפצך
להיות בשר אחד עם אלילך
|
תני ידך לחולם אושר כמוס
אשר אם לו יאבד - ימות
|
תני לי רק ימים שקטים
שאחייך כתינוק,
|
אז תני לך לשיר
ולחשק לבך בגיל
על כל רגע מתוק שישים חותמו
על מחר שלא נדע גורלו.
|
תני לי להשחיל לך מילה
שתכוון אל היצר המוגבה
ויהיה החשוף
למאור וכיסוף.
|
אזי אזקין בין אמיתות
עם נעורים לוהטים הממאנים להיכבות
|
נשים מלותיי שתתנגנה בלבך
ותורינה לך את דרכך
|
מתי תפגוש אהבתי במלאך שיהא לה כשופט מדופלם
אשר יגלה בלחישה על אוזנה איך לצאת מהבלגן?
|
ככה הדלקת אותי ללא גפרור
והלהבה משתוללת בכל הגוף
|
אוהב את הבעת התענגותך
תוך שאת מתרצה ומגיבה בגופך
לתוצאות מגעיי החמים
אשר את גופך ממיסים.
|
שניים יחדיו - אם יוכלו לשמיים שחורים
להופכם לשמיים בהירים
|
תנו לי אליה ללכת
כי עוד לא תמה המסכת;
|
תנו להתרונן עם אישה בשיכרון
בלי תום לחיזיון.
|
עת לאסוף
את נוצות הלילה המרוטות
ולתת לשמש שוב לעלות
|
גאה בתקוותי שאינה חדלה
לחוש אתך כמו באהבה ראשונה
|
רוצה את הכוכבת
שראיתי אתמול בסרט,
רוצה את הבת היפה
שמבקרת את שכנתי הזקנה
|
לא רוצה יהלום בויטרינה
רוצה לחדור לתוך הווגינה.
|
כוחי עוד במותניי ברוב האתגרים
אך הבונוס לך - הוא ניסיוני.
|
ויהיו יחדיו בשם הרגש
לבנות תוכנית הדבש והשמן
|
לא מצפה ממך לנאמנות או אהבה,
בטח לא מבקש לביית אותך.
ייחודך הוא במתירנות שאין לה גבול
ולא אקשרך לגדר ביתי עם איזשהו איסור.
|
שמש מחייכת אל התכלת,
התכלת משקיפה אל האהבה
|
אני ממתין לך על החוף
עליו רקום סלעך בחול,
ניגש אל הגלים ומבקש:
"כתבו לה - אני, אותך, אוהב".
|
בקיץ, ללא חיץ -
היה לבי אלייך
במציאות ובחלום
|
היה בה, בציפור הקטנה,
ייחוד מן כל החבורה
שבפרי העץ התאהבה
ונהיה פריו, לה, למזונה
|
שי אהבתי נתון לך שנים -
מלוא הטנא מטוב תנובת לבי
אך, ביום הולדתך - כתר על ראשך אשים,
פרחי אהבה עלייך אכביר -
למען יהא שמי בלבך שמור
כשם ששמך בלבבי נצור.
|
שיר לי לכל אירוע
שאת מביאה לחיי כרוח.
|
ממרפסת חדרי חזיתי בלבנה מלאה
מעל חינגת האורות של אילת ועקבה
ובאופק, הקורא לדרכי אגדות,
פגשו שמים בצללית הרי אדום, בפסגות.
|
שקעתי אל החלום שהביאני לשוט בסירה
וכל מה שסביבי - רק ערפילים וחשכה,
ומתוך הדממה נשמעה נקישה
ואל החלום פורץ מין דג קציפה
|
אלמדך הלילה לפרוש כנפיים
ואקחך עמי לטיול בשמים;
|
בפני נשיותה כורע
ומבקש ממנה
אהבתה לקרב ללבו החפץ.
|
שיר הוא מחשבה
או זיכרון המועלים כהצגה
|
מי יתן ותהיי לי
כעדן לנשמתי
ולא כשאול מבכה
ויגון מדכא.
|
לא אפסיק לשיר אל לבך מלבי,
המאמין ביכולתו להשאיר בך חותמי.
|
לא אפסיק לשיר אל לבך מלבי,
המאמין ביכולתו להשאיר בך חותמי.
|
שירם, שיועד להתנגן בלי תום
הגיע אל סף התהום,
כאשר הקדים הפכחון את החלום
עם עלות היום.
|
היא גאה ומתהדרת בייחודה,
יגון ערגה גואה בקרבה
מול תכלת ים ופעמוני בשורה.
|
שירתך לי כשינון עיקרי אהבתנו,
עיקרי גופינו, עיקרי מחשבותינו,
|
שירו לי לשנה חדשה ללא עננה
עם נוף אל האופק ללא הגבלה
|
מה ששם עכור מכוער -
כאן קסום ומטוהר.
|
הייתה זו תחילתה של אהבה גדולה
והנה באו המים ושטפו את כולה
|
בלוע געש התשוקה
טרפה האהבה,
טרפה וצעקה:
"שלא יגמר לעולם!"
|
אם יציעו לך ביעור חמץ מלבבך -
השיבי להם כי טוב לך עם מצפונך.
|
היי אליי מתפנקת ומתרפקת
כי אחרת - תאבדי את הרכבת.
|
שוכב לחוף גופך
וידי עסוקה עם פטמתך,
הרומזת על שיתרחש;
אומרים: "גלי עד סוער",
|
האם האושר בהישג יד
או שכל חזון התפארת רק מסווה רמייה?
|
ויבוא יום נמהר של קנאה ראשונה
אשר מרתיחה מיד מריבה
שאין בה צדיק ואין בה רשע-
ישנה רק תוצאה
|
הכיצד תדע אם התמסרותה
כלחם אשר שלחה?
|
דין אהבתי להישמע לה
כמעיין המפכה, תמיד חדש
|
בכל עת, הלב השבור והקרוע
זועק ודואב על הגורל הפרוע
אשר קטע חיוך מלבב שלעד לא ימוש
מזיכרון עייף ותשוש
|
תמיד תהא עומדת לבדה;
מבפנים החוצה מביטה,
|
שמיים יכולים להיות קודרים
וידי - קוטפת תענוגות ברעד וחיל
|
הסתכלתי בשמיים התכולים,
חדרתי חלקיקי אטמוספירה שקופים
וענני תחושותיי לגבייך כלא היו...
אף כי לא נעלמו.
|
טבע מתפשט מכסות;
איש ואישה פורקים תשוקה.
|
נמשך לבי לאהוב
בדרך שלא עברתי בה מעודה
כי טרם ידעתי כזו אהבה.
|
ואת שמעת
את שזעקה תשוקתי
אל תשוקתך
|
שמתי מלכודת בדרך חייך
כי את שחקנית אהבה מעולה למדיי
שיכולה ללהק לצדי
במשחק חיי אל מול הכוכבים.
|
הרגשות והתחושות,
הנן השלשלאות הכובלות, מעצבות,
אוחזות, מכאיבות ומותירות
אותך כאילו היית לכוד
|
סתם תמונה זוגית
שכלל איננה דמיונית!
|
חייב לבו של היוצר לניגון מלותייך
פן ייעלמו חרוזי שפתו מעין
|
ניחונו לפתע בכוחה של ההשראה
ומגלים את הפורקן בכתיבה אל ועל אותה אישה.
|
ההגיון מבקש תמורות מטורפות,
אך מה הטעם לנסות להיות
משהו ומישהו שאינך כלל ועיקר
אלא אם לבך מנקר ועקשן?!
|
שובב נפשך, הנני,
אשר על אדמת קודשך התנחלתי
ומבקש תמורה לעמלי.
|
כבר אין לי אחיזה במה שנאחזתי
היא כבר לא כאן זו שאהבתי.
|
למען נוכל לזרום באהבה גועשת
כמו נהר לבה ניגרת
|
מעניין היה להציץ במיתולוגיה
על ונוס וקופידון...
|
אוהבת להיות מחוזרת
אך בפני עצמה שמה מכשלת
ובראשה כל הזמן מבשלת
תרחיש של נבגדת;
|
יקדו היצרים כלהבות מחפשות
להבקיע ולחדור בין רגליה המחכות
עם תחתונים שכבר היו רטובים
עוד לפני התנגשות המינים.
|
הכל כבר נאמר לפני אתמול
והמילים הבודדות שנותרו כמו אשכול
ענבים אשר מיינם
שיכור רק יתפכח.
|
הכתפארת יצירתו ברא את האדם
או שמא כעוד נסיון מעבדתי לא מוצלח?
|
חגים
במעגל הבשרים
וכל תפאורתם
בעירומם.
|
ידה מדריכה איברי
אשר יוליד את נשמתי
לתוך קרביה...
|
תענוגות אמיתיים
ברגעים שיחד חולקים...
|
בואי ונפקיר עצמנו לברכת שמים ורוח
שתביא לנו את אהבתנו הלילה לכדי פענוח
|
אל מול פני כוכב לבנים
אשר בחלב השחר הולכים ונמוגים,
משכים אנוכי כציפור ומגשש דרכי
בין מציאות לחלום
|
אהביני,
פן אבוד אהיה
בנתיב דרכי ללבך.
|
עורכת התשוקה תפילה
אל חדוות האהבה...
|
האצילי עליי חסדך, אשת תשוקותיי,
ושקי לנשמתי שאוכל לעצום עיניי,
ובחוששי בראשי
הופיעי לי בחלומי.
|
ואני עולה ומתעטף בדמותך -
היא נוהרת ואני מתפלל.
|
למה לא אקום ואלך לי עם אהובתי
ואבנה בקתה קטנה במו-ידי
על גדות אותו פלג מן האגדה
ושם אמצא לי קצת שלווה
|
הרמתי שוב עיניי
וראיתי טווסת מול פניי...
|
האהבה תפסה שלטון על חיי
ומבטיחה להראות יתרונותיה מלפניי
|
לא נוותר על שעת חמדה
שבדרכנו נקרתה,
אולי הוויה
ואולי רק הרפתקה,
העיקר שבושם מפיצה
|
אין מילים - יש רגשות
רגשות גואות בגוון השקיעות.
|
כמו תעתוע במדבר,
כמו קרן שמש חודרת בחטף -
היא הופיעה מול עיניי...
|
להשתעשע במילים,
להשתעשע במחשבות
במגרשי המשחקים
של המוחות.
|
ואני... אשמע בקולה
ושוב אבכה בגללה...
או שכן או שלא.
|
תנו לשעות הגנובות לחיות
שלא תהיינה המילים עיוורות,
שלא תהיו כמו תולעי ספרים זוחלות
אשר חוורונן נראה למרחוק.
|
נצנצה האהבה ממך
ששווה היה ליפול בשבילך
|
נושא בלבו תפילה
ששוב תוכל האישה שלצידו
לחוות תעצומות הביאה יחד עימו
|
את מציעה עצמי אליי,
את מעוררת את יצריי.
|
מלקק מעלה מקרסולייך
מגיע אל פנים ירכייך
מגשש בערוותך
טועם מלחלוחיתך
|
שש האביב אלי אהבות
שהתעיפו בחורף;
|
אל תקווי למצוא אביר -
אין חובה להיות מזהיר;
די למצוא נחמד ומתחשב -
איש טוב לב ואוהב.
|
יש שאהבה תגרום לבדידות
ויש שבדידות יוצרת אהבה,
ושתיהן, בכל מקום, רק שלי;
|
שתשכך הסערה אלקט עבורך
כל החלומות, כל התקוות שבלבך,
אשר התעופפו לכל עבר,
|
שתאט קצת ממהירות הליכתה
ואולי תיתן לו בה להתאהב
|
מתמוטט על המדרכה
ולא נותר לו מאומה להשכרה
|
אולי אשלח לה שושנים
עם ברכה מעמי
שתראה שוב עולם שכולו שיר
|
תני לחצוב באבנך הרכה
עם איזמלי העשוי פלדה מבהיקה
|
תשוקתי פורצת מבעד לשערייך,
לוחצת על כל כפתורייך
|
הסתירי בשיערך את עינייך!
בל יזכור בועלך את פנייך
כי אבלות ושוממות הן בעת השתגלותך
|
רוצה לתנות אהבים
כמו שהיינו נערים
|
רעב כה גדול נוצר בתוכי
ומחפש את אהבתך ומגעך בי.
|
סערות הלילה ריחפו באוויר
כאשר ירח מסתורי הציץ
דרך חלון חדרנו וחייך
לעבר שעתנו האינטימית ביותר.
|
בואו נקום ונברא
עולם לנשמה
באסכולת החוכמה
שיביאנו מאושרים אל הזקנה
|
לילה יקר, רק תדע
שאינך שותף כאן ל'עבירה'
|
תודה לשיר שחיפש מנגינה
וחשף לי אותך אישה נעלמה
|
בא ארוס התחבולן
והכניס אותי לבלגאן;
|
חיכיתי ללילה שכולם ישנים
כי רציתי להיות בשקט עם עצמי,
|
חיכתה עד בוא תור העוגן
ותיכון מן השורש
למסור גופה למען התשוקה
|
אושיט לך מעדנות גופי
ואת - תהיי שבויתי
|
איה את שאוכל להרנינך ללא פשר?
|
מה שהחל ב''איך''
להעביר זמן אחר
הפך לרומן סוער
עד שנחשף לסוהר
|
חום האהבה מצית לבבות,
לבבות מוצתים מדחיקים צרות
|
שרוף עלייך - כן!
שארוץ אחרייך - לא!
|
מזינים ומוזנים במעשים טובים
הגורמים לרצות עוד ועוד
|
מביטה אליי פנים בפנים,
עיניה אומרות אהבה,
גופה כבר פרוק מחשקה;
היא, לי - חיי, כבר מובנה.
|
שרק נהיה בריאים
ויהיה טוב וגם נעים
|
לא אשב לצפות בגורל כאביון פושט יד
כאשר אולי עוד לא תמו בעולם מכמני הפז
|
ויבוא התקע אל השקע
ויבקשו להיכנס לרגע
|
אפשר שהחיים יחלפו בעצלתיים
אף מבלי לחוש בזמן שבורח מבין הידיים
|
להמשיך ולשאת חיוכך ולבי - זאת התקווה
לימים שהעננים באמת נמוכים
|
נפשי לעצמי מאזינה,
משתאה, חרדה, מחכה
לרינה, נשמתי מצפה.
|
כישפת אותי במלותייך
והרסת אותי בשקרייך.
|
מאביונה לאביונה שבע גופה;
משקר לשקר התרוממה נפשה...
|
האם אפשרי למצוא בעולם
מישהי עמה לחלוק, בה לאחוז, אותה לאהוב... לעד?
|
אל תחנת האוטובוס תמיד ממהרת -
יש לה נהג קבוע בפניו משתפכת
|
כה נעימה היא האש
הגורמת בלי-סוף להתלהב
|
היא שלי, שתולה בגני בהדר
ועושני גבר החש נהדר.
|
כשני גלגלי שניים - סובבים יחדיו
אך כל אחד בכיוון מהופך;
זה עם זה במשולב
ללא חריקה, בסנכרון מושלם.
|
אם תטה לבך לשמוע -
את אנקת-צימאון חייו תשמע
|
הכיצד אכלא בפתק של נייר
את האש הבוערת בקרבי בלי די?
|
במקום זר של שושנים פורחות
הבאתי לך - עצמי כאוהב וצרור נשיקות
|
רבים הרגשות הגועשים בלבי הנסער
וכה מעטים אלה שאהין לחושפם
|
לא תיגע בי לרעה -
כה רך וצח מגעה.
|
היש מי שלא ישא תפילה שלא תכלה אהבתו באפיקי חייו
למען לא תתרושש דעתו עליו?
|
קחי את לבי במקום "שלום"
כי במילא לא אצטרך לו עוד;
|
עולם בסימן של חושך,
עולם בגוון של דם,
עולם בו השמדה היא דין
ואפילו סיפוק חייתי.
|
ואני, כמו שפל וגאות;
נותן, נותן ו... מאבד הסבלנות.
|
לא רוצה עדיין לחדור לתוכך
כי עדיין לא סיימתי להכשירך
לקראת צלילה לתוך מעמקי גופך,
תוך שאהיה בטוח בישועתך.
|
התחושה החזקה
באה לידי הבעה
|
בכל אהבה
לילות של הרהורים
הנתקעים
בדממת הנפש
בגוונים קלים
משירי דמע.
|
אבוא אליך כפרפר ברוח
בדרך הדבש אשר סמן גופך
לנפשי.
|
אינני מתיימר לדעת את שבלבך מתחולל,
רק יודע שכל כולי אחרייך נוהה
וגורל הקשר הזה שלא מדעת -
זה כל מה שברצוני לדעת!
|
כה יפה ונעימה הנך
כשמעינייך בוקעת אהבתך
ואת משמיעה מילות אוהבים
כמו התפרצות הניצנים.
|
אנחנו כבר לא בגיל
בשביל ספסל אחורי במכונית,
מאידך, זה היה ממש 'מדליק'
לעשות אהבה כמו הצעירים.
|
את תאונני עם ידך
אבל אתי תהיה מחשבתך,
והיא תחרוט בראשך
את דמותי שבזיכרונך נושאת.
|
אנסה לומר לה בלילה של מחר,
שאולי תדע, כי בלי שתרצה
קשרה אותי בעבותות
שקשה להשתחרר מהן כה מהר.
|
גפפיני גם הלילה בקולך,
הביאי שלוות לבבך
ואז אבער
ללא חת...
למענך.
|
והנה, כעבור כל השנים
אנו עומדים נרגשים
עם אבק דרכים
ומקל נדודים
ואתה עדיין מבקש את ידי...
|
אם אתייצב מולך
ותראיני שותק
תהא זו בקשת סליחתי...
|
אברא לך חלום,
בשיר לאור ירח
על שושנה
שבדם לבי אאדימה.
|
כל עת והיא רחוקה
אוהב אותה כמו באגדה
ובכל עת וקרבה
היא אכן,
אמנם כן,
יותר מאשר נראה-
אגדה של ממש.
|
נצמדתי אל רגעי אהבתי
וראיתי בך אדמת פלאות.
|
אם תימס הלבנה
אל תוך הלילה,
אדע כי הפקרת עורך
מפני תאוותי.
|
גמר לבי אומר אותך לאהוב
כי עם אחרת לא יוכל גופי 'לגמור'.
|
"נמאס לי לנדוד" היא אמרה
ולא חשבה שנטישת האהבה
ובחיפוש אחר אחרת,
היא כבר הופכת לנודדת.
|
לא הנפנו דגלים,
לא ראיתי עצמנו כלוחמים-
פשוט פליטי חיי הנישואים
שביקשו לגוון את החיים.
|
כל בוקר יוצאת אהבה לדרך -
על שכמה שתילי אושר עומסת,
והיא מחפשת את המייחלים לשתיליה...
|
באהבה בוגרת, חמה ורגישה -
אי הסכמה לא מביאה להסלמה.
|
בשבילך אתכחש לאמת
ובכל שקר איאחז,
עמך אפילו אאמין
ש4לעוף4 זה אפשרי.
|
ויש לנו את בני זוגנו
שמבחינה חוקית מכונים אוהבינו
אך אנו לא נצרכים להם עוד
ורואים באהבתנו גדולות ונצורות.
|
אף כי שיפחותיי אינן זעות
המילים בכל אופן נאמרות,
מלותינו כה קרובות.
|
בכל השעות של "ביחד" לא די
להעניק לך על פי מה שמאוויי,
כי מוגבלים אנו בעולמנו
ורק מזער נותר לאהבתנו.
|
השמש זורחת כל יום
ולעננים אין כאן בכלל מקום,
בדרך שנסללה ביני לבינך,
אף כי לא ימים רבים אכירך.
|
אהבתם נחבטת בין מסתורין ולהט
כמו ספן על ספינה שכמעט טובעת,
|
רק נאיבי יכול לחשוב
שאהבות זכות וצלולות אפשר לקטוף
כפרח בלי קוץ -
זה קיים רק באגדות.
|
כזו היא אהבתה החובקת;
תמיד תוך כדי בדיקה מדוקדקת.
|
פייטני אהבה מתאהבים
ומופלא המלל רב המהלכים.
|
כגשם שחדלו מימיו -
היא אהבת איש לאישה.
|
אהבה- כיריעת שמיים רחבה
אשר בכוכבים רבים פזורה;
יש ונופלים כוכבים,
יש ואל החשיכה צוללים
|
אהבה, כמו טיפה מתוקה בים מלוח,
תחייה כל המת בנשמה; אין ויכוח,
אז מדוע אחרי שבאת מרחוק
אינך משכילה להיוותר קרוב?
|
רק שמש אני אוהב,
לשמש שואף
ואם פרח באמתחתך-
בלישדי אותו אשקה.
|
להיות יצרני כל ההוויות,
ההופכות אהבתנו לתרופה בדוקה
עבור נפש מייחלת וחפצה.
|
ילדות פורחת, עוברת לה
אך האהבה נשארת; רק מחליפה צורה ...
|
ראיתי בדמות המלאה במעלותייך
את החלקים החסרים בחיי
ואף כי ישמע הדבר מוזר-
התאהבתי בך בטרם ארע דבר.
|
תני לי אהבה מעודנת וחייכנית
אשר תמלאני בחדוות חיים
בלי לשחק במשחקי מחבואים
עם אילוצים מרסנים.
|
אין איש היודע מתי ייקטפו חייו
אך, אוי לאיש שיחמיץ את ימיו
רק משום שלא ידע לקטוף אהבה לנפשו
כל עוד היה הדבר בהישג ידו.
|
התאהבתי !
ואולי גם אותך הדבקתי ?
|
אהבה - זו סתם תחושה מסתורית
או אולי משימה בגדר תפקיד?
אהבה - זו רחיפה בעננים
או אולי מחוייבות לאורך זמנים?
|
אהבה מהממת
על ראש הר ניצבת,
פלאים היא מחוללת
למצדדים בדרך...
|
ידיים נלחצו,
עיניים נפגשו,
היה חיוך...
ואנו על חול לבן וקר
מזינים אהבתנו למחר.
|
צוללים אל מעמקי האהבה
מתוך אחדות המחשבה והאמונה
כי מאומה לא ישווה לאהבה שכזאת-
אהבה עם אש שלא ניתן לכבות.
|
הפנטזיות מתעקשות
על זכותן להחוות
ואנו מסירים העכבות -
יודעים שכך צריך להיות.
|
אהבה ממבט ראשון
עם היסחפות בעיוורון,
ללא אהבת המוחשי
אלא בעצם את משאת נפשי,
|
תנו לי אהבה מתרוננת,
צלולה, בהירה וזורמת
אשר את מרחבי היופי המושלם תחבוק
בקסם של רגשות.
|
פעם חשבתי שאהבה היא אגדה
המעוצבת ע"י המחשבה
מסיפורים של אחרים
עד שנכנסת לי לתוך החיים.
|
אתן לך אהבה
כמו ציפור החול-
גם כשתטה למות תקום לתחייה
תמימה כמו תינוקת בת שנה.
|
יהא עולם הזוי בחלומו
אך אני איש עם אהבה מתחת לאפו
ההודף ים של מכשולים
עם נחשול של ניחוחות.
|
את משחקת עמי ב'שבויים'
לדחפים הכי עסיסיים
המתפשטים על הכל
ובספר החול כבר אין ראשון,
אין אחרון.
|
איך אהבה נואשת
המבקשת לטאטא מרצפת
בעוד כל הרצפה מלאה ברפש
המשתרג עד פתח הנפש?
|
אהבה נפעמת נושאת דגלה עם מסר מאיר לעתיד
ורוצה לצעוד בשולי יהלומים וחידושים נוצצים
|
להרגיש אהבה עד שמיים
מסקס, שלאחרים, כה בנאלי.
|
אהבתך שאת עלי מרעיפה
כל-כך ברורה,
אהבתך שעלי את מפזרת
אל לבי חודרת
|
נתגלגלה לה החמה בין ידיי,
כאשר מוללתי פטמותייך באצבעותיי,
אספה לי החמה מנגינות,
בעת דמי גועש לקראת הבאות.
|
ואני קורא בעיניי
את אהבתך אליי,
מטפס אל הפסגות
ומפתך אל הרמות.
|
גדלו שני עצים באותה החצר
כפי שהאהבה - את הקירבה תבקש,
העמיקו שורשיהם והתפתלו ביניהם...
|
כל-כך הרבה אור שמש וכוכבים
אספה אהבתי בימיה הטובים
שאפילו בימות סתיו קרים-
הבית מלא בפירות טובים
|
אהבתי בצהלה שוקקת;
כל יום מחדש נולדת,
כמו שמפניה תוססת
את רגעי הכאן ועכשיו- משכרת.
|
שוכחות אהבות כעפיפון
מה אורכו של החוט אליו קשורות,
ובאה העת, אף בחוסר רצון מופגן,
לוותר על הריחוף בתוך הענן...
|
אל תאמרי: "ממרחק אוהבך"
כי קרה בשבילי זו האהבה,
אל תתני לי סתם לחלום
כי הצינה חודרת אליו דרך החלון.
|
אהבתה כקסם היקום באריזת מתנה
הניתנת רק למי שמגיע אליה למיטה.
|
רק משום אהבתי את אהבתך
נתתי לך אל לבי להתקרב,
גם בעיתות שההגיון ביקש-
אל תיתן לרגש להתערב,
|
אהבתך ככפפות של קסם,
חיוכך כזוהר הפלא...
|
מתלהטת כמפץ היא אהבתי הרועמת
אשר שואגת אהבה חמה וזוהרת,
חובקת אינספור עולמות נסתרים
|
כמו הלך במדבר
צימאוני אלייך בער,
תועה וחסר נשימה
ביקשתי ממך לגימה...
|
באש אהבתי היוקדת-
אביא חלומותיי להודות שהכל אפשרי,
בתשוקתי הלוהטת-
מחול כלולות עמי תרקדי.
|
ונשארתי נטו כובש במילים
כמו שמיים נקיים,
לקבל את מעופך
|
אהבתי מדברת כמו השתיקה
ואעפ"כ היא אמת לאמיתה.
|
בלבי אהבה שאת השפיות סחפה
עם כאבי נשמה הנושאת תפילה
שהזמן לא יעשה את שלו וישחוק,
ששמש תמשיך לזרוח וירח בלבנו דום.
|
כענן היא אהבתם -
ללא ריח וללא גוון,
ואף על פי כן תהא להם מקלט
ממציאות השחיקה לאט.
|
במחול אינסופי של קסם מעשי קונדס
תקטוף אהבתנו פרס אחרי פרס.
|
לא ביכולתי היה לעשותך
אהובתי הראשונה בחלד,
אך רק בידיי הדבר
לעשותך לי אהובה אחרונה.
|
את זיו השמש מקרבת,
לטעום מעסיסה נותנת,
לבשם באהבתה מתנדבת
ושלל צבעיה יצודדו כקשת.
|
כי היא אהובה מושאלת השייכת לאחר
עפ"י הטבעת שעל אצבעה נושאת
אך לא עפ"י לבה שאותי אוהב.
|
אהבתי גורמת לי גאווה,
ואולי אשמע נדוש
אבל לבי נסק לעומק האהבה,
ומקשט אני אותך באהבתי.
|
אהיה לך חבר
ואת כאבך תוכלי לספר;
לא תצטרכי להעמיד פנים
כי תמיד אביב.
|
אהיה לך ככותל לבאות
ותוכלי לשים בתוכי פתקאות,
פתקאות אהבתך הגלויה
אשר הצנעת מתחת לשמלה.
|
זרם דמה של האישה
דורש עבורה בעל כלבבה
והיא, נחושה ונחמדת
תביא את הגבר
אל רוך מצעה הכובש,
|
אוגר חום רגשותייך
שבזדון אהבתך נטעת בי.
|
ומה שאני, עכשיו, אתך
זה בדיוק מה שהאני תמיד שאף-
להיות שמח ומאושר
להיות חופשי ומאוהב...
|
אוהבים בחוכמה
כקשת על נימת לב-כינור מתוחה,
אוהבים בגבורה
כחובלי ספינה בסער שבלבם מנוחה.
|
לומדים לאהוב
מן החול הזהוב
המתעלס עם הים והגלים
שעולים ויורדים, עולים ויורדים...
|
הרוח שורקת,
במוסיקה מתמזגת,
במפרש מהתלת,
בזוג האוהבים מקררת
להט יצרים
שמשנה את הזמנים.
|
לא אוהב שמיים צבועים באפור,
לא אוהב כשאת משבשת תוכניות,
לא אוהב לשמוע ממך על דכאונות
אך, אוהב אותך למרות הכל.
|
תאמרי שלא סביר שאותך לא אצטרך
ועדיין תהיי טועה בהערכת צרכיי ממך.
|
אוהבת נפשי את עדן גופך
שכלהט החרב המתהפכת - בי מהפך
|
היה, היה נשר בהרים
שפגש ביפה מן הנשים,
ביקש לאוהבה
אך ככל בני מינה-
כנפיים לא היו לה;
אפילו לא נוצה.
|
בדרך אהבה ישרה וסוגה
זורע וקוצר ללא הפוגה
|
נושר שבוז אל תוך האווירה הנאצלת
אשר ללבי כהילה קורנת,
חוזה בזרימתך המופלאה ומתרונן
על כי במציאות, זה אני בועלך.
|
בחוץ הרוח נושבת
והסערה מתקרבת,
בחדר הרוח שוקטת
והסערה כבר מתרחשת.
|
רק אל תיתן כל לבך לאהבה
כי אם היא (האהבה) נראית כה בטוחה,
דווקא אז איננה נחשבה
בעיניי אישה שכולה להבה.
|
שם שכבה בעירומה
בים לובן יצועה,
כשיבולת אור העד
המכירה תודה לעונג במבט.
|
היא לא יכולה להירגע ולא לנוח-
כנראה, עד שתרגיש, כי חייה מבוטחים בחברת ביטוח
|
מציאותך לידי
ממלאה אותי
באושר זוהר...
|
מה יהיה כוחי אל מול הפרידה
גם אם היא זמנית ולא מחמת נטישה?
|
סתם דמות שחדרה למסכי
שמעט כבר יודעת על עברי,
רוצה שבחיי תזרח השמש
תמורת אהבתי לה כנגד.
|
ואני אומר לך בקשר לנפשך
שהיא בוערת בלילות כאש;
שאני איננו וכשאני יש -
למה לבך מייחל?!
|
כשאת אומרת: "אני רוצה זיון"-
את לא גורמת לי אפילו לתחילת ריגוש,
|
שמעתי קולך שגירש עננים
והחל הלב עולץ עם הכוכבים.
|
חוטף, מניח ואחר שוהה...
לפעמים עוצר
ואז לכל משחקי החיים
מראה חדש ומקסים.
|
עוטה סביבי נתזי תשוקתך
ומשאירה בי טעם מתוק-מגרה,
מסתערת על גופי כים גועש אלי-חוף
ומשברייך מסעירים בי הרגשות...
|
עזבה הספינה את הנמל וירכינו חיי
את ראשם אל השקיעה ועיניי
נשואות אל הציפורים המתעופפות
מעל ראשי - זוגות זוגות
|
אחרי שהגעשתיך כנהר
ובעיקשות שפכתי עלייך תאוותי,
ירד הזרם וגלש...
|
במנהרת חיי הארוכה
רואה כבר את אור התחיה הרעננה,
ומושיט לעברו את ידי בתקווה...
|
והיה בזוהר מצחך
כדי להעיד על הנאתך
שחצית בעקבותיי את הדרך
אל אורגזמה מהממת.
|
ברוכה תהיי , אהובתי
המביאה סיפוק לגופי ונשמתי.
ונאמר אמן.....
|
חמות ידייך, חם גופך העירום
חבוקים אנו, משקיפים מבעד לחלון
|
אושר, רק ממחוז הממשות,
כאשר יחוש
שכל אשר לו יקר,
ממנו לא נלקח-
אז, בבטחון יבער.
|
מה מאושרים העצים שתניעם הרוח-
כך מאושרת אהבתי אצלך לנוח.
|
רק עם לטיפה קלה,
ומבט מעריץ
והנה...
הלב ממריא.
|
להיות יצרני כל ההוויות,
ההופכות אהבתנו לתרופה בדוקה
עבור נפש מייחלת וחפצה.
|
זכור לי אותו לילה
שממש, אבל ממש "בא" לה,
ובשום טריק של גירוי לא בחלה;
|
אותי לא שמים בצל -
אינני עץ עם פרי נושר;
|
אל הרוח הגדולה- ברך אכרע,
אם תפגישני עם האישה
אשר דתה היחידה-
קסם הפיתוי המיידי
ולהט הפורקן האינסופי.
|
אז היא תתפרץ בשיגיונה
מרשף הקסמים שלא פללה
|
אז מה אם לפעמים רבים?
בלב אוהבים יש גם מקום לכעסים;
|
"אינני יכולה להפסיק לגמור", את אומרת,
מיישירה מבטך אליי בהבעה מופנמת
ורק אז שולחת ידי אל רוכסן מכנסי,
|
ואחרי שעסיס אחרון הטיף
ומלאו קצות ערוותך,
ינץ החלום הירוק
|
רוחות סער שתשתוללנה כאן מחר-
תקפאנה חיש מהר
כי תבקשנה לנחות אי-שם
ולנוח על צמרות האביב שיגאה.
|
ראיתיה משוטטת בחלל בעיניה הבוהות
מחפשת לשתות גיל של חלומות.
|
איה הוא הכוכב
שיגרש ממני חשכת ליל אכזב?
בעינייך כוכבי שובץ
לשכון במסילת חיי.
|
איה האהבה שאין לה תחליף
ושאחריה לא יהיו חיים?!
|
איזה לילה שכזה-
כמו לקוח ממחזה,
כשהראש ריק ממחשבה
והגוף מלא בתאווה.
|
בנקיק נסתר בין הצוקים
מצאתני הנסיכה כותב שירים,
צירפה מילים המספרות על חיים
וביקשה להיות שותפה בלתי אמצעית.
|
צריך שתהיי כשמש בחיי-
שתזרחי באהבתך אליי,
שתתני מאהבתך בלי תנאי
כי לאהבתך צריך בלי אולי...
|
לפעמים אתה קם בבוקר, לו גם בגפך,
ואתה יודע שיש לך אהבה,
אפילו שאינך מכיר, אינך יודע-
אתה מרגיש בה היטב בתוך עצמך,
|
הנה היום המאיר את השביל
ללב, שלא לדעוך, השכיל
כי ידע שהאופק כחול וטהור
כאגדת "אין דבר העומד בפני הרצון".
|
אני מפליג אל מחוז אהבתי
בכוח ערגתי שיודעת, מלבי
שהאהבה ישנה
ואין זולתה!
|
מזדחל אל חופך החדש
בלילה נצחי וקר
להשליך עוגן, ולו גם
ללילה אחד,
באוקיאנוס של זמן נמהר
אשר כבר ספינות רבות קבר.
|
טהור, טהור מדי הוא חלומה
שאינה חשה בהתקרב הסופה...
|
מוחי הקודח עונג רוקח
ולבי הכמה בשיר פוצח,
כשירת הים אבוא אליה.
|
ביער ערוותה השחור היא נזכרת
ומחליטה לעצמה שאף אם היער קסום ומכושף
וגורם לזכרים להימשך אליו
לא תתיר הכניסה בחופשיות
כדי לא להיוותר שוב עם הבדידות והריקנות.
|
אין לי צורך בשום הסבר הסבר מטעמך;
ידך הנרתעת ברטט-
לי היא כבר תשובה מספקת
שלא תרחק השעה וכל צפונותייך תהיי לי מזמרת.
|
לא תביס השירה את כאבי
בהיותה מקסם שווא אמיתי;
מחלחלת אל הנשמה לדקה
ומוצצת את לשדה
|
לכאורה, אין שום סיבה טובה
מדוע תסרב לצפון בקרבי;
|
בואי ונצמח ישר מהעתיד
לתוך סערת רגשות עם דמעות גיל,
עם אותו רעב לאהבה,
להבנה, למילה טובה ולתמיכה.
|
בלי בעירה ורתיחה אין חיים!
|
התחלתי להתאהב בשלמות
עד שאז, בפעם הראשונה,
העזתי להתוודע גם לחולשותייך
|
המון זרים משחרים אל מפתנה
לקחת מקומו על גופה
בעוד הוא עסוק בכיבוש לבבה.
|
אינך אמורה להיות אמיתית-
בטח לא יותר מקובץ מילים
הכלוא בקופסא עם צג
כמו לביאה מאחורי סוגר.
|
היא הלביאה
הציידת הגדולה
שמסתובבת לה גאה
|
קבענו בין עשר לחצות
ואת בוששת להתגלות.
ביקשתי, תתקשרי, נשמע קולך
אבל שכחתי שאינך לבדך.
|
גלשת אליי מהכוכבים
והבאת לי שיאים,
מאז לא יכולתי לשקוט
אך גם לא בדיוק ידעתי עשות.
|
ישבתי והזיתי, לפעמים גם תהיתי
האם בכלל אמצא אהבה כלבבי
קיוויתי, התפללתי בלבי שזה יקרה
ביום שניפגש אתך ואראה.
|
וכי יבוא אליי פרח אמיתי
שיראה לי תפרחתו המשוקקת
אפזר לפניו עלי זהב וכסף.
|
בנועם שפתיה מנשקת,
מחייה כשמעליי גוהרת
ואת חשקי מלבלבת...
|
זוכר את העינויים המקסימים והכאב המענג;
כתשוקה בלי משורה היה הכאב
מהסוג עליו חושבים ואליו כמהים
כל החיים...
|
מפותה פיתוי מוחץ, שאין ממנו חזרה,
להתמסר לאהבה ולתשוקה שאין לה בביתה.
|
אהבה שלך היא השיגעון שלי
השיגעון שלי היא האהבה שלך.
|
עד מותי אשא
ארס תשוקתה
בתוך דמי...
|
איתך רוצה להתברך מיפעתך,
לשבוע מפוריות תנובתך,
שתתני לי חדוות לב
ואולי גם לב בשביל להלל.
|
בואי אליי בעריית בתולייך
ואמחה קורי עגמתך ממצחך וקורי העכביש מבין רגלייך
למען תרעיפי חסד נשיותך הזועקת.
|
ואני, כשהיבטתי אל-על
ראיתי בהם מחזה מרהיב ונשגב
אשר את התקווה בלבי שוב הצית
לקראת קשיי העתיד
|
עינייך צמאות טל
לוהטות לשמש אחרת
עד כלות,
לאש בוערת
בכל אות...
|
אתמלא כמו גביע אל פתח הצוף
ואת תזמזמי באוזניי את לחש הגוף,
תניקי אותי בשירייך הלוהטים
אל מול נופייך השרועים.
|
לא אסיר מעל גופי
את חושיי ורגשות לבי,
גם אם יעיקו על מצפוני
ככבלי ברזל, כאזיקים.
|
אל מול גופי לוטשת עיניה,
נושכת שפתותיה,
שולחת ידיה כממשמשת באוויר....
|
אל מול גופך המפזז זהב,
אל מול עינייך האומרות: "קח"
אגיר האור מאצבעותיי....
|
פרצתי דלתות לבך
והבאתי האור להציפך,
רק אל תביטי לאחור
אל אותו החור
הריק מאושרך.
|
אם את רוצה להצליח באהבתך אליי
פשוט אל תצפי ליותר מדי,
כי האהבה אינה בהכרח
זמן נפלא ובלתי נשכח.
|
שם, ליד הנחל
היי ידייך שולחת
אל זוג זכריותיי המלאות
|
אל תהא לשמועות כצינור מוביל
יען כי, אין בהן משהו מובן
וחוסר השליטה בהן - דבר מסוכן.
|
אל תתני היות לילותיי כה שקטים
כאשר באוזניי - הדי צלילייך עדיין מהדהדים.
|
אם תעמיקי ראות -
תהיי מוכנה לבאות
|
אם אקיץ בבוקר מלטיפתה
אסחף כל היום ברננה
ולכל פיתוייה אכנע
מבלי שהתשוקה תופרע.
|
אם היית נותנת לי לבקרך
יש לשער שהייתי אתך שוכב;
הכל כבר משורטט
בדמיון שירד אל פרטייך.
|
היברכוה, או שמא יקלסוה, על מתת חייהם?
|
אם לעיתים סומא אני מלראות-
אל תבואי אליי עם שוט;
|
אם נרים כוסית לחיי הימים
בהם בראנו לעצמנו
זהות משותפת לשנינו.
|
אם תצליחי רק פעם לשתוק בין היתר
אכתיר נצחון שתיקתך לסמל.
|
תליתי השמש על צווארך
שתהיי תולה על צווארי את אוהלך
המואר מקצה לקצה,
ואוכל לנטות בו
בשיכרון של דבש...
|
נתת בחייך את כל שאפשר
כדי שאהיה (בדרכי שלי) מבוגר ומאושר
ועכשיו תורך לדאוג רק לעצמך,
להיות מאושרת מן המתרחש סביבך ולהתפנק.
|
להטות כחמניה אחרי שמש
ולגלות את המדבר הרדום של הרגש
מתעורר מן ההרים השבורים,
מבצבץ מתוך הסדקים
ואומר: "לא עוד לצער ולסיגוף...
|
אמור לה כי היא כדור ההרגעה שלך
גם אם בעצמך אתה יודע, כי היא הסערה בחייך.
|
ידעתי כי נכשלתי במשימת כיבושה,
הבנתי שהיא בעצם אישה קרה
|
בואי ואהיה לך כבד הציור
ועשי על גופי יצירה עם יחוד,
מעשה של הגשמה
כמו שרק את יכולה.
|
באישון עיניכם שם אני,
באישון עיניי שם אתם, לידי
ובין האשכולות כבר נכרתה ברית -
ברית בין הרוצים להרגיש.
|
אני, את והלב שבתוכנו
מטיילים על חוף חיינו
הזרוע בחול אהבה לוהטת
והנשמה נכווית, לעתים נצרבת
מן הגעגועים אשר צוברת.
|
אנו קרוצים מהחומר ממנו נעשים
אוקיאנוסים של הנאות משלהוב יצרים,
ורק לבך הטיפש והנפחד
מונע ליצור עולם מחלקיקיו.
|
הכוונה הטהורה מלווה את אומרה
לאורך כל היממה, ויהי מה.
|
להיות כמו חלמון וחלבון
בתוך קליפה אחת.
|
יום בלי צחוק - הוא יום אבוד,
יום של מצב רוח חשוך.
|
ריח עינייך היפות
עוברות מסך אפור,
חודרות לעמקי נשמתי
ואנו במדורה של שניים.
|
שוב קורבנות אומללים
למעשי השכנים השטניים
|
היא ואני, אני והיא-
יומה הוא יומי, לילה הוא לילי.
אהבתי בשבילה-אהבתה בשבילי,
יש בשביל מה , יש בשביל מי.
|
אני חרמן, אני חרמן,
כבר שבוע מתרוצץ מפה לשם,
מתעצבן, בוטה, מציק לסובבים-
חייב בזיון לפריקת מתחים...
|
שתתייצבי מולי
מחייכת וחמודה-
לא יוותר מאומה
מאותה עננה שאתמול חלפה
|
לא משחר אל הסופות והרעמים,
לא מחפש זהב ויהלומים;
תנו לי רק קנקן של יין
ונערה שותקת לידיים.
|
אני זיין בין זיינים,
הכל אני יודע
ואם תרצו אראה לכם
איך ליהנות ולהשתגע
לה לה להלהלה...
|
בלעדייך לא אהיה כלל אני
אך גם אתך ה"אני" איננו בבעלותי.
|
התעוררתי ממגע ידייך המעודן
ועורי החלק הפך למחוספס
ונהיינו חולקים האנרגיה
הניזונה מגודש זרמיה.
|
על גורל הסוד בקע האור
וגווע כל הנראה לעין כהגיון,
והשחר הבוקע עמך מן המזרח
מזרים אנרגיות מחדש.
|
בתוך שלל שיריי ועינוגיי שלפנייך
את מחוללת אהבתך אליי
ועכשיו תורי...
|
ישנם אנשים בתוכי ואני מצמצם ומצמצם...
יודע כי יש להתמקד רק בחשוב ביותר:
|
אנשים רעים
הם כסילים טובים...
|
לא לתת לדמיון לגסוס
דווקא בעת שרק אותו נותר לאהוב.
|
רק שבריר שניה יש בנמצא;
לגשת או להתמהמה נרגש?
|
לבי פותה ורוגש-
היכן החופש שהשכל ביקש?!
|
בדממה אתיר סלילי לבטייך
ואקלעם לסלסלת תשוקותייך
|
אני יודע בדיוק מה אעשה
כאשר עם אהובתי אהיה
במשכננו הנאה
שעל ראש-הר אבנה,
|
אף פעם לא רציתי לחלום
כמו מהרגע שזכיתי אותך לראות,
אותו היום בו הבטת לעברי
ואני כבר ידעתי בתוך תוכי...
|
אפילו כעת, בחלוף שנים,
עדיין רועד עימה הזוהר כבנשיקה ראשונית,
|
אפשר לאהוב את כולך
בציירי במכחול את גופך...
רק אי-אפשר עלייך לפנטז...
|
אין ניסים ואין קיצורי דרך
שיבואו במקומה של החלטה ברורה ומוצקת
להתקדם איכשהו ובאופן אחר
מלבד לשכב ולקונן.
|
גיל ומבוכה אצלי תחשפי
בנוסף לפראיות תשוקתי.
אשר בך לדבוק חפצה
כדבוק אם ליונקה.
|
יש רגע בו אגל לב
באלם מתנוסס
ומבקש לעד להיגנז -
הרגע בו לב של אבן מתאהב...
|
אצלנו כבר נוגנים החיים
כאשר סביבנו הרבה עצים קפואים...
|
אחרוט פני בקעקוע
בתוך נשמתך כגעגוע
|
את תשתלי החלומות
ואני אקצור אהבות,
את תתענגי על האהבות
ואני ארשום לך הזיכרונות
|
יודע שאוהב,
וכל יום משתאה
איך הלכתי שבי אחריה
|
אשת פלא זרה לכוס חלומי נכנסה;
רוו עיניי המיית שיריה ויתאהב לבי בה.
|
באיבר זקור ומלא זרעונים
מכשירך למסע אל הכוכבים
|
כל הלילה, עם נפשי-
אריב על זכותי לאוהבך
על-פי צו יופייך.
|
באתי אלייך בעדינות
והתחלתי בגופך לערוך חיפוש,
מצאתי כלים יפים
שהזמן עשה בהם סימנים,
אך למרות ההשפעות החיצוניות
עוד היה הרבה מה לקוות.
|
אש התאווה קיימת וממתינה
למגע אשר ילבה הלהבה,
לאחר שכבר מלחישתך את שמי
הצתת את חישני תשוקתי.
|
אם אריח את ריחך,
אם אטעם את טעמך-
האם אטבול באשליית ה"יש"
או שאדע בפיכחון לשער
כי מצאתי דרך האהבה
ברומנטיקה המפיצה שלוותה?
|
למה זו נפשך נבהלת
מכל עין-אישה שמולי ניצבת?
|
אתך, אהובה, עוברים ימיי כסרט נע
על אוהבים בחוף ים מוצנע,
אתך, אהובה, עוברים לילותיי כסרט כחול
על אוהבים המשתגלים על חול זהוב...
|
בכל מחשבה בכל תמונה,
בכל פעימה, בכל תחושה,
הנך כמעמקי ים או רקיע בשמיים-
פאר יצירה מרטיט קרביים.
|
את האישה
ואני עולה האהבה
שאל מקומך בא.
|
שם, בשולי לבי,
מעבר לחושך התמידי,
את היא הזוהר הפלאי
שגיליתי על משכבי.
|
מקרקעית משקעי ההשפלה
תמיד אותה שאלה:
"אתה רציני בכוונתך
או שרק 'חפוז' באמתחתך?"
|
את, שבך חשקה נפשי,
שבי נגע שירך,
הניצבת מולי ולא זרה
ועל פניה נראית יפה.
ואני שואל לתומי,
תוהה בנפשי
מה נרקם,
מה קסם?
|
כמה חזקה היית אז כנגדי;
אחרי שחלבת לבי וגופי
ונותרתי כה חלש
כאשר גחנת מעליי ואותי רק הרחת.
ליטפת אותי בעודי מרחף מחוץ לזמן הווה
וכבר עתיד רוקם.
|
אני אוהב שדות מוריקים,
אני אוהב פרחים מכל שלל הצבעים,
הכי אני אוהב את פנייך הסמוקים...
|
כך כורע לך,
שומע לך,
מת עלייך,
פורע חוב אהבתי אלייך;
לא אוהב להרגיש חייב.
|
כנחש בלי כחש פיתיתיה
לעשות שבת הכי יפה שהכירה
כמו להגשים חלום או לשחזר רגעים קסומים.
|
באתי אל קרבך
זקור ועיקש
לנבור בפקעת גופך;
למצוא מעט קירבה ולהתמוסס,
להרגיש משתייך
לשלמות תאוותך.
|
את יודעת שעליך לשוט בכיוון שונה
ולחוש ריח שמש בגופך הדווה,
לחוש בזרימת הרוח בנקבוביות גופך.
|
את מבקשת להתפשט-
את יודעת שמשחקת באש?
|
אך בלילה ההוא, המיוחד,
בו החליטה להיות חלק מחייו,
חשה על בשרה את משמעות האהבה
ואת כל לבה, לראשונה, מסרה.
|
את לוחשת תפילה לאלוהים
והיא עפה כיונה למרומים,
לבקש בשמך את אשר בלבך-
שאמשיך לנצח לאוהבך.
|
את לי ואני לך, היפה בשושנים,
עוד יום כי יחלוף וינוסו הצללים;
אדמה לך לצבי או לעופר איילים
כאשר תעלי על משכבי.
|
להטליל בדמעות גיל
כל רגע מהחיים,
לנשק ליקום ולקרוא:
"את לי רון!"
|
אתמול נטמן זרעי בתוך גופך,
אתמול נטמן צחוקי בתוך עיצבונך...
|
עם זרג בחור הנכון
תעברי לעולם שכולו כחול,
תוכלי לצוף או לטבוע כאוות-נפשך...
|
את ממש לא בסדר
שככה גורמת לי לקצר,
שאינני יכול לכבוש היצר
ואת אומרת: "אתה בסדר".
|
אפתח דלתות בושותייך
למחוזות בלתי מוכרים
ושם נפזם את מנגינות החיים;
רק אל תגידי:" אין לי בעיה עם המילים
אך יש לי בעיה להחליט."
|
אתן לך חלום לדרך חייך
שיסעירך כריח אביבים בקרבייך.
|
אתן לך לגנוב את לבי
אם תבטיחי למזוג שלווה בקילוחי דמי,
אם תבטיחי לא להכאיב
ולא אצטרך עוד לדמעתי.
|
אתן לך לחבקני בחום,
להחזיקני ולא להרפות,
רק אל תשימיני בקולר עבדים
למען אהבה מן החיים.
|
חמק שירי מבין ידיי
והלך לחפש נסיכת חלומותיי,
ואני ישן
אך לבי ער
|
בשוכבי, בקומי ובלכתי
הגיגיי עלייך תמיד עמי; את במחשבתי
|
אני צולל אל אגמי גופך
ואת רטובה, חמה ונעימה...
|
באהבה אני חש שהיא נמהלת ברוח נפשי
ונהיית חלק מאישיותי.
|
רק שאדע כי זו אהבה נכונה -
אכביד ראשי ואחבור לסרעפות מהותה,
לעומק אשלח שורשיי
ואל הפוחז- לא ינועו רגשותיי.
|
כספק חלומותייך
אוחז בפרחייך,
שכבר נבטו ופרחו לתפארת,
ואטפח בלי מחשבה מיותרת.
|
כבר אחר חצות;
השחר ממתין לעלות,
והיא יוצאת לתור ברשת
וממחשכיה לצאת.
|
כאשר נפשי שופעת באהבה
היא מפכה בדממה את אושרה
ועושני חש כבן-יקרות
השוחה בים הברכות
בכוכב המצדד בצדק לאוהבים
גם על חשבון אחרים.
|
מילים ותמונות מרוחות מול העיניים
והעיניים הסקרניות מתגרות אחת ושתיים,
הלב מבקש מגע של שפתיים אדומות ורטובות
והיצרים בולעים ערווות מיוחמות שבתמונות.
|
בעולם משוגע
שחפץ באהבה
אך, עסוק תמיד במלחמה.
|
במחשבתי להיות עולם ומלואו בשבילה
כמו ריח ניחוח העולה מהדשא,
כמו עץ עבות-ירוק עליה יצל,
כמו שמיים כחולים עם שמש לחמם.
|
אני נוסע אל בהירויות מחשבותיי
ורואה את פניך על הים;
חושב על אהבה
שבנועם אלי קרבה.
|
ראיתי את אהבתך
כיצד נלחמת
להיות אשת חיקי הנאהבת,
כיצד הייתה מתפללת
שיעמוד לך הכוח לסובלני בעתיד...
|
באין גופך עמי
אבוא אלייך בשקט
בין געגועי ליל חרש....
ויש גופך עמי
בעלות היום
יסתיים החלום
ואוכל שוב להביט
באהובתי החשאית....
|
גם אם אני נראה שליו
זו לא האמת...
כבר בא לי בתוכך להתפוצץץץ...
בכל גילוי הלב.
|
אל ראשי בא לעתים ללון
כאורח בלתי-קרוא,
כשבריר בהיר או עמום
|
סתם כך, באמצע החיים,
מתנהגים כבני נעורים מאוהבים,
מוכנים לערער מסלול חיים רגיל
עבור סערות נפש וגעגועים.
|
בארץ האהבה שושן מלבלב
במלוא רווית לב
ושיר מהעורקים פורץ -
מסיר כל מכשול וגדר.
|
בארץ הפלאים - הפלא הכי גדול
הוא שכבר לא צריך לחלום
כדי לחוש אהבה בין גבר לאישה.
|
בואי ונצא אל נועם המסע
של להיות יחדיו-
לאהוב ולמות
מעבר למציאות,
בארץ השחקים הנבוכים
עם השמשות והלחלוחים
בחן המסתורין
אשר אותי יקסים.
|
בואי עמי אל ארץ נהדרת
בה נטבול ישותנו בשמש...
|
אני מחבקך...את עוצמת עינייך,
יקירתי, אחזי בי בידייך,
הקשיבי להלמות לבי הפועם
ותביני כמה לקראתך אני מתלהט.
|
את, אוהבת מבולבלת,
שקשתה בענן הימים מועמת,
עוד פתאום תתעוררי במשובת צוהלים,
תצאי לך ממחבוא הצללים,
|
מעבר לערפילי הקסם
של אהבה מרחפת
בניתי לך קשת מרהיבת צבעים
על ענני פנינה קלים,
|
התאבה להיות ביחד
ולהתמסר בלי פחד,
לאבד הראש
מניחוחה הענוג
וטעמה המתוק
של ארוטיקה בלי סוף?
|
ובאת אל גני
מתוך בארות החיים,
לזרום ולשדך
בין
שרידי ערגות
לאפיקי עתיד.
|
בבוא לילות אביב עם ירח
כשהכל מסביב יהיה פורח,
אתאהב בסביבתך המבושמת,
ואשחר לתאוותך המגוונת.
|
נישקתי עינייך
טעמתי שפתייך
ינקתי לשונך
ליקקתי עפעפך
לחשתי לאוזנייך
רפרפתי על ריסייך...
ואת ביקשת עוד....
|
בבוקר של חסד
בין ירכייך אסתתר,
ובשעת מעריב אתחמק
חזרה אל האמת.
|
נתנו השניים חופש לשיכרון חושיהם
והיו רוחצים בטל אהבתם בלב צוהל.
|
כשאני חוזר אל השיגרה
אני שב למימדיי הטבעיים
|
בגל גדול אגהר על גלך-
להציף עמק חלומך,
|
אשיר לציפורייך מנגינה אדירה
עד תמצאנה בי את הנחלה
ותהא יפעתך לי עטרה
לנפשי הכמהה.
|
טבעה ייחודי ביותר; כאילו ניתן לשליטה
אך בעצם עושה מה שרוצה,
כולל תלישתך מתוך עורך
וגלגולך בגן העדן של גופה.
|
בגן חלומותיי-
נעות אלייך שפתותיי
כי בניחוחך הצפת לבי
ונפלתי לפנייך חלל
|
"דוב ההר" בודד הנו;
יד אישה לא חש יובלות
ואל דדה לא הרכין ראש.
|
נעלם החשק לחייך,
נעלם הרצון לפנטז
ובלבי הרגשה רעה
כי האהבה סיימה דרכה
ופנתה למשחקי הסחה
כמו בסירוב להיפרד
מגומי לעיסה שטעמו התפוגג.
|
מתוך שירי נולד חפצה להרוותני בערגתה
אם רק אבטיח שאדע כשתיל רך לטפחה.
|
הוא שומע את דמי השר,
ויודע שמולך אשחק הבלתי-נמהר...
|
שמנו הגופים
על הסדינים,
שלחנו הנשמות
אל החלומות,
שקלנו בין אש לקור;
החלטנו לחלום...
|
אקחך בדרך הטבע אל האהבה,
אפשיטך לפני כל דבר אחר
ואת גופך הרעב אשחרר
לזלול מחסדי הטבע שחנן
גוף חווה ואדם.
|
בואי ושבי לידי
ואמרי לי אם שגיתי
בצאתי אל דרך קשה ועיקשת
למצוא בעולמי את הקשת.
|
הייתה בחורה שטרם בשלה
וכבר מצאה עצמה לאחר חתונה.
עוד טרם ידעה מהות הגבר
הפכה להיות לו לעזר...
עידן האינטרנט פקח עיניים,
היא מתפתה בעצלתיים
לדברי מתק ושפתיים,
ותיעור מתרדמתה עוד יום יומיים...
|
בדרך חיפוש גופך
סימנתי לי קואורדינטות
על פי מידת רטיטותייך...
|
האם במעיינך צמאי אשבור
ומלחש נעורייך אוכל לרוות?
|
" קחי בידייך את איברי;
ככל העולה ברוחך - עמו עשי,
רק זיכרי שאינך יכולה להיות אמיתית
אם אין לך... אותי".
|
קראתי לך: "עלי אחריי, עלי בלא מורא",
שלחתי לעברך יד רומזת וקוראה
מגובה גבורתה להובילך בביטחה
אל דרך מימוש האהבה במלוא התקווה.
|
רציתי אתך לשכב על אבן גזית עתיקה,
ללוות את גופך בגופי אל מסע
של שתיקה, ערגה, תפילה והנאה
בדרך היחידה שאני מכיר- הדרך השקופה
|
מנסה להסיר מעצמי
קורי נפשך שכישפתני,
מנסה למחוק סימני אהבה
אשר חרטת בלבי ללא מחשבה,
מנסה להתעלם מעקבות הלהבות
שהצתת בגופי ועדיין נושא השאריות.
|
שכוב אשכב כאן בלי דעת
ורק המיית הים אל חושיי מגעת;
|
בית, ילדים, אישה- כל אלה כבר לא מעניינים
כאשר המבט דרוך וממוקד אל טבלת ההישגים.
|
בואי ונחלוק את הירח
ונאהב תחתיו באמצע הטבע.
|
בואי ונלך בנתיב האש
אשר נסלל מתשוקת יצר מדוכא,
כי לחיות בלא תשוקה מולכת-
זה ממש 'לחיות בזבל'.
|
בואי נלך לנו ....
אל השדות המוריקים
בהם גופינו יחרשו תלמים.
ואתן הכוכבים שמעל,
לך, אהובתי של המחר.
|
בואי ונשאל עצמנו
כי אני מודאג וטרוד בגיננו-
התהיי שלי או לא?
|
אשתה עמך לשכרה
עד תיעלם חשרת עבי המחשבה
וכסוס שחור המפשק נחיריים
אצהל לתוכך, אחת ושתיים,
|
הימים לא מחכים-
בימינו הם כה חופזים,
אז בואי ונחתור אל החוף-
מצחיק שבעולמנו עוד אפשר לאהוב...
|
בפינה נסתרת וחבויה
בחלקת אלוהים הקטנה
שעל הכרמל, שאת אוהבת,
מצאתיך יושבת
ובידיך בקבוק מרלו אוחזת-
רצית כבר להיות משוחררת.
|
ישבה ברחוב החלונות האדומים
וכולם הסתכלו עליה כמו קופים
שראו בפעם הראשונה
מין בובה בחלון ראווה.
|
אנסה במילותיי בך לגעת
ואולי תרצי אותי לדעת,
אשלח לך רק כמה שורות חמות
וננסה ביחד ליהנות מהתוצאות;
|
אספתי כל חלקיק ממך
והייתי אוסף;
בונה אותך מול עצמי...
בשבילי,
עד שחשתי הסערה המתרחשת בגופי
|
מעטים עדיין הפירות שקטפתי
מעמל כל השנים שעברתי,
יבולי טרם גמל;
|
לבי בוער מהצתה מכוונת
אשר מבית תשוקתך את יוצרת
וכל תאוותי זועקת אלייך:
"בואי וכתרי אותי עם לפידיך"...
|
במרחבי חיי היא תלויה ועומדת -
אותה אהבה שבעצמותיי בוערת.
|
אתמול נטמן זרעי בתוך גופך,
אתמול נטמן צחוקי בתוך עיצבונך,
אתמול חדרתי לתוך עולמך,
אתמול פיזרתי עננים ממחשבתך.
|
ירח של אתמול
חלף עם שחר היום;
את כבר לא במיטתי
אך בושמך עדיין באפי.
|
אם לא תצא/י מהדיכאון
אנו עוד עלולים לחשוב
שביחסנו אליך הטעות מצדנו
ואז לריב עם עצמנו
כאילו בגדנו בך
בעצם הסירוב ללחום במקומך.
|
מצאנו שמחה זה במחיצת השני
בגלותנו רזי האהבה הכנה והאמיתית.
|
יצאת להפליג במרחבים רחוקים,
אוף, איזה מזל שיישרנו ההדורין
ועכשיו אהיה חופשי להרהר.
|
זמנם נוטף מילים
לגשם של שירים
העוטרים צעיפי חלומות
סביב המשתוללים באגדות.
|
כה אמר האלוקים:
בזעת אפך תאכל לחם ו... תזיין נשים.
|
בחוץ הרוח זועפת וצולפת
כהוללת עם כל עץ ודלת
וכאן, בפנים, אש האח מרצדת
כמלטפת בי ובך כל איבר.
|
כאשר את מצליבה עינייך בעיניי
אני קורא את מבוכותייך,
אך מסתיר את מבוכתי
כי נותר גברי ברוב טיפשותי.
|
צחוק רך של אהבה צוחקת
ולטיפה רכה של תשוקה נולדת-
זה, ורק זה בלבד, את לבי
ירטיט בחובי.
|
יופי נשמתה ככנפי נוצות
ועומק אהבתה ככחול המצולות,
היא כותבת שיריי אהבה
מהנץ החמה עד שקיעת הלבנה...
|
אני שומע את שחוקך עד לכאן;
לאשר כאן היה - אין חלוף;
עיני נצמדת אל הנוף ולבי - אל החלום.
|
יש שבאו להטביע דמעתם בשיכר,
יש שבאו לפרוץ אזיקי נשמתם,
יש שבאו לערפל חושים ולדובב חוויות,
יש שבאו לחבוק זיכרון ולנער אהבות.
|
טבלתי אצבעי בצלוחית הדבש
ודמיינתי כבר את סיורי החדש -
עמוק בגופך הבלתי-נשכח
גם בעת טעימת חג של תפוח בדבש.
|
אבות, בנים, נשים, אמהות-
לכולם לבבות שבורים בים של דמעות,
מכולם פורצות הזעקות בינות הקברים
ונישאות ממעמקי נפש, אל-על נישאים.
|
כל שיאי אהבתי הטהורה
גלשו אלייך לתוך הנשמה
|
הלב המתלקח אסיר אמון ללבה
והגוף המשתוקק שבוי בידי גופה.
|
וביום שאשמע צלצולך
עדיין אליך אהיה
כמעיין המפכה
ואותך אשקה.
|
שני גופות לוהטים
שעוד ועוד חושקים,
ללאות מסרבים-
רק למצות חפצים
ביודעם שאולי אין מחר
עבור חוטאים מסוגם.
|
ביחד להתחיל יום חדש, תקופה חדשה, חיים חדשים
כמו שיחד יוצאים בספינה ומפליגים...
|
דבר אהבתי מתאר במילים
למען גאוותי בפני אחרים
אך עמך, אהובתי, אדבר במבט סוער
אשר יציתך כמו לפיד של אש.
|
היי קוסמת לגופי הרעב
במתיקות גופך ביכולתך להקל.
|
כל הכיף באהבה שהיא איננה הגיונית;
כזו כמו ריחוף שובב וחלומי.
|
ניצבת לפניי ככלי, אולי חכם אך "כבד"
כאשר רצוני היה אוני ואוני רצוני במעשה,
להיות קרוב עם הגופות
כמו שהנפשות למדו להיות
בזמנים בין השמשות
של היסוסים וחששות.
|
רוח התשוקה
עוד דבקה מאז
אל זיזי האהבה
בין קמטי הפז.
|
והיה החסד הניתן לנו במשורה
כאותו כד שמן של חנוכה
שהספיק, הספיק ומספיק...
|
ממעלות אהבה
נופלים למורדו האכזבה
|
בתכלת השמיים ובגיל אור השמש הזורחת
חשנו כבחלום פלאים הפורש כנפיו בנחת
ומברך את המשך יומנו למען המחר...
|
היא מצפה ומייחלת
לאותו חיוך נכסף שעדיין זוכרת,
ובינתיים מעשנת סיגריות בשרשרת
וחושבת שהוא עם אחרת...
|
ניגרו חלומותיי כטל על גופך
אשר נהיה משתוקק ולוהט,
וכל נגיעה מטעמי, אשר ניחשה תאוותך -
הפכה לרעידת אדמה אצלך.
|
אהבה -
בית זכוכית לה,
אשר ממנו היא מתחברת
אל פלאי הנפש המאוהבת.
|
בכביש הערבה שטוף השמש
חשתי בשלווה גדולה עליי נושבת;
נתתי לזמן החש לחלוף
עד שפי, את שפתותייך, שוב יפגוש.
|
ככל שקומתנו מנמיכה רקיעים
כך קוראת האשלייה לשוב אל הגבהים
להמריא בשנית בכל הכוחות -
פשוט, כדי לחיות.
|
רדי, דממה, אל החיים ההומים
ותני פה לעוצרי יגון!
|
להיות עפר על דרכיי לא ביקשתיך
אך לזרום עם אפיקי מחשבתי - יהיה עדיף,
כי אם לא נלך באותו שביל אחד -
חורף וקיץ, יום ולילה יהיו לשווא.
|
מזרועות הריק
נולד ביניהם הזיק.
|
אני נושם עמוק ונאנח
כמו, אבל זה לא, פורקן,
זה בכי על אובדן
של עידן שנגמר.
|
גם אם לפתע הים יסער
ועלינו שנאה ואבדון יירק,
ניאחז בצוק התקווה עד שוב יירגע
ובזוהר האור הכחול שוב ניגע.
|
בכל יום חדש
אני רוצה להרים המפרש
ולשוט אתך ברוח הזמנים
|
שירי זהב ומילים יפות
זורקים בנט כרוח הדמיון
עד שנוצרת בבואת חלום
עליה נסחפים אל האושר או לאבדון.
|
ברוח ההומה של האהבה
גוהרים גופינו בתשוקה
בכל מקום...
|
יופייך לא נוצר בשבילי-
הוא רק כלי בשבילך לצוד שכמותי;
האם תעניקי לי גם מתנתך
במבט מכונף באהבתך?
|
בכתב אדוות הגלים
היא כותבת הערגות על הסדינים;
|
ניצב הרחק במרחב
בלב מתרחב ופתחו אליך...
|
עבר חיי כבר לא שייך לי
כי מטוס השעות כבר המריא
ואני בדרך אל עתידי
|
זה סיפור על בחורה צעירה
שאת שיריי ישבה וקראה
ובמקום להבין מתוך השירה
את זעקתי אל האהבה לשמה,
היא סברה שאני כבר מוצף בה
וחבל שתשקיע בוידוי מצידה.
|
זה סיפור על בת-מאזניים המבקשת
לראות את האיזון בפלס
ואז, תוכל לרדת משתי הכפות
ובמקום אחד - להתחיל לחיות:
|
בחצות הליל, עת לבבי ער ולא ער,
נפתח אשנב והושלך לעברי זר
בדמות אישה אשר עליה שמעתי
אך לא הכרתי.
|
אומרים: אהבה באה, אהבה הולכת,
יד הגורל, או יד הדמיון, בה מולכת
אבל כאן היה זה אחרת-
היא לא נתנה ללבה להוביל הדרך.
|
בכביש הערבה היא שכנה,
אותה בקתה לשעת מנוחה
לנהגי המשאיות השועטות
שחיפשו מזור לעיניהם הטרוטות.
ובאותה בקתה עבדה בחורה,
בשבילי "פנתרה"...
|
בלהט היצר הקדמון
דרוך אנוכי אל הזיווג הנכון.
|
לא עניין פשוט, הבליינד-דייט, בכלל
ולהמליץ עליו - לא קל!
|
בלילה חם נושם כחול
נעשה אהבה על החול הזהוב.
|
בלילה חרישי שכזה
את תחילתנו אני משחזר -
איך ככה, במקרה, כביכול
כשבעצם הצהרת: "אני רוצה לישון"
|
אלחש לך זיו מעומק ערגתי
ונתערבב בבליל הצבעים.
|
לאהבה לא עורכים מאזנים;
אהבה לא מודדים במושגים של רווחים והפסדים
אלא, לאהבה מאפשרים לזרום לכל עבר
כמי מעיין מתגבר
|
גמלה החלטה בלבי
לזרוק מעליי מטען רציני
ולטוס בלי מטען
אך מבלי שלבי יחסר.
|
כמו ים שקט
שלפעמים גועש,
אך תמיד קסם בתוכו אוגר,
מעומקי אותך אפדה...
|
קצת גרוטסקי לבקש מן השמש
שתשטוף בקרניה את החדר
כאשר הנשקף מן החלונות
הם קירות בתים עם טיח מט ליפול.
|
מלוא תקוות בלב
שחליפות ניצת וכבה,
אך את פשר העתיד לא יגלה
ואנו, הלאה, נגשש ונתעה.
|
גם אם אצחק ואפזר פרחים,
גם אם אלך לשדות ואשזור זרים,
גם אם אצא בחברה ואצחק -
עדיין תשרור תוגתי - רק מחופשת בבגד חג.
|
אל תתן לאהבה מלבך להסתלק
כי בלעדיה מאומה לא יישאר;
|
כל העצים מן הסביבה
כבר יודעים סודה
אך שותקים כשותפים לדבר עבירה
ורק ענפיהם זעים קמעה
|
במבואות האתמול
עוד הבהב האור;
היית עדיין בין ייחוליי
המשתרכים לקרביי.
|
במבואות האתמול -
הוא סרט על עליות ומורדות
ממנו נצבטו לבבות
והמוזות היו - לעתים שרות, לעתים אילמות.
|
חצינו עונות
בלא מעט הנאות
שבאו מן התשוקה
אשר הולידה אהבה.
דין אהבה להפריח אגדה
אך אנו בנינו הוויה...
|
הנה אני- זוהר וקצת עצוב
ניגש למכרז על לבך השבור
אשר נדרש להברקה וחידוש
ואת מבקשת לבחון ערכי הנקוב.
|
אתך, משולחת הרסן,
אני מרחף במלוא היצר...
|
במסע לעבר הקשת
היא מגוון לגוון מקפצת...
ועכשיו היא צועדת בלבן
בדרך בתולית ממש כקורבן
שם תיאסף מדרכה המתישה
אל תוך הרוך והאהבה...
|
גיל - לעולם איננו פוחת;
רק לאט, לאט תמיד עולה...
|
בלב גואה ובתקווה רבה
עולים לרכבת ויוצאים למסע-
מעלה, מעלה אל שיא האהבה
והשמחה רבה.
|
את עוול התרחקותך
אי אפשר לתקן,
אך בואי והראיני במופת
שאת טירופי ביכולתך לרפא
עם התשוקה שהצטברה בתוכך
מאז לכתך...
|
הדי המלחמה נתחלפו בשירת הים,
חולות זהובים במרחב במקום קירות הממ"ד,
ארוס מרחף ממעל,
היא ואני בגופינו מחוללים בחוף הים
|
היא בוכה בעומקי נשמתה ושאתה שואלה
היא כאילו מחייכת ועונה:
"הכל בסדר"
אך עיניה יגעות מרוב כאב וסבל.
|
הכיצד אעבור דרך השמש
ואוותר על הבעת החשק?
|
נראה כי אני בנתיב הנכון
לאהוב שלא מתוך שיגעון
אלא, על בסיס המעשה הנבון
אל נוכח האוהבת אותי בשיגעון.
|
צעדינו לא יביטו לאחור;
רק יפליגו לקראת האור
המבטיח ליתן מתת
לכל מי שעלה בהר...
|
הרצון והיכולת סוללים נתיב
מחייב, שאת הניגון יזהיב;
זהו רצון הגורל...
|
חוצה עמך מדבריות של אור,
ימים ולילות של שאגת דרור,
מרקע לבי בסדנת אהבה
מכושף עלומים, מוצת אש תשוקה.
|
בואי ונתמסטל ואת הזמן נערפל
באגדת פריחות של לילה מרחף
כזר צף עלי-נעימות בעצמנו נהרהר
וניחוח הקטורת - אד מן הלבבות ירומם.
|
בסוף השביל המר
אצפה אני לך
עם צלילי המחר
ואומר:
בואי אל חיקי
ואת בכיך השתיקי.
|
אני משוטט בסימטאות המחשבה הטובה;
במחסן הזיכרונות שלי אתך, ממש מהתחלה-
גם אם כולם מחוץ לתחום ההרגשות והתחושה
דרוש לעשות קצת סדר במחשבה...
|
אנהה חרישית
אחר האהבה שתנעים נשמתי
בעדנה, בשיר ובניגון מתמשך
מבראשית דעתי ועד שבקבר אמק;
אם היא בנמצא - היא תהא שלי,
ואם היא בדיונית - אוותר לבדי
|
זוג הורים חשים נטושים
ואת דרכי צאצאיהם אינם מבינים
על לבם מתעצבים
|
זרועותייך עדיין מתכרכות סביבי
ריחך המשכר עדיין באפי;
גם אם היה בך ארס טמון -
על עצמי לא אחוס, לא אנוס.
|
הרשי לי לפרוץ אל גופך הענוג
וארביץ בך תאוותיי הטורפות.
|
את הטעם הטוב
מצאתי אצלך,
את הריח הטוב
הרחתי ממך,
את היופי
מצאתי בפנייך,
לקחתיך לי להיות עמי
ופיך עם פי;
מצאתי לי אלוהים
בעזרת כל החושים.
|
בואי וניתן לאהבה לטהר המכאובים,
להרוות גיל היצרים,
להיות כילדים ההוזים
חלומות הצוברים מאוויים,
בואי!
זה אפשרי!
|
כאשר ירבה הגלוי על הנסתר
תמצאיני יושב בעיגולי השמש בסוף הזמן,
מנסה עדיין לפרוח עם תקוות
למרות שיערי הלבן על הרקות.
|
לבוש אנוכי בגדי שבת
יוצא מביתי ובלילי תקווה -
היום חייבת להיות מסיבה
ואם לא - תתפרק כל החבורה...
|
כל תאווה תהיה כאן מותרת
בעידן עידננו של תבערת.
|
בעיר או בכפר-
זה אותו הדבר,
רק בהבדל אחד,
שבכפר אפשר
למזג אהבתנו
עם הטבע שסביבנו.
|
מסופקים בלי בושת,
אין חיטוט, אין אשמה-
רק תאווה שאיננה נמוגה
בעיר שלא קיימת.
|
אם הגמילה כלל אפשרית,
אם את לבי אוכל להשתיק,
אם אגמל ועדיין אוכל לשיר-
כל הדילמה - מלכתחילה טיפשית.
|
לא יסכימו עמי בעלי האמונה
אך, ב-1939, הפקירה ההשגחה העליונה עמדה;
לא הייתה זו הפעם הראשונה
וגם לא תהא הפעם האחרונה...
|
כואב לי; אני יודע שגם לך כואב
ואולי אצל כל אחד מאיתנו הכאב אחר.
תגידי, נכון שאת אוהבת כמו שאני אוהב?-
אז בואי ונעשה הפסקת אש.
|
רואה פלא זה של אישה
אשר לא תמה שירתה,
ואני כאן הזוי מרקיע מילותיה;
בסוד גבהי כוונותיה - אני נוגע.
|
הערב האזין לשתי דמויות
אשר התפנו לעסוק באהבות וערגות
במרפסת ממנה נשקף אופק ירוק
המבטיח להגשים את כל המשאלות...
|
ואז, כמו פעם, כמו אתמול
תיכנסי בדלת הקייצית, כולך נהורה,
תפיצי סביבי ריחותייך, ריחות הפרחים,
אתקרב אלייך ואחבוק התפוחים...
|
עכשיו, תהיה אהבתנו משתפרת;
חזקה מכל אשר הייתה בעת אחרת,
עמוקה כמצולת ים שבאלמוגיה מתהדרת.
|
בלילה של אהבה לאישה
עולה בי חזון אושר ותקווה,
חזון חשק פלאות
ותחיית האון.
|
גופותינו המחובקים
בפריפריה של האהבה
את עוולות החיים
ידחקו הצידה קמעה...
|
אוהב אותך
כמו שאת,
ואשיב לאהבתך העוטפת
מה שלא העזתי עם אחרת...
|
קרוב אלינו
ורחוק מאתנו
בוכה הגשם ברכות
על מי שניטלה ממנו הזכות
לאהוב...
לחיות !
|
היי לי מלכה בשתיקה
המבשרת בשפתיה בלחישה
כי קיבלו השמיים התפילה
להעניקנו מן האושר שבאהבה.
|
חברנו יחדיו להלך בשביל מתפתל
בקצב אחיד רך ומרחף,
אך במרחב ההגיגים צועד כל אחד כבודד
ובמזמורי מחשבותיו - תכלית מקפל.
|
אל תביטי אחורה בזעם
כי מה שכרך ממראה שותת דם?
|
בקשה צנועה מבקש לבי
מזו הטוענת להיות אהובתי:
|
לא הרבה בקשתי מאהבתנו-
רק שאל רכות הלבנה תביאנו,
שברעננות טל הבוקר תטבילנו,
בעדינות טיפות הגשם תעטפנו
וכנהר איתן תחדור ללבנו.
|
ברגע זה, זונח פיכחון המחשבה
ונהיה גאון הפיסגה משיכרון הנתינה.
ברגע זה, מבקשך לשנות מהלכך,
להתרכז רק בייצרי גופך,
|
ברוב הנשים אין משלך
וזה מה שעושך למאווה מיוחד
לצורכי המסע בשביל החיים
מתוך אהבת רעים ואהבת יצרים.
|
אף כי זקנתי מנדודיי
הצעירוני תשוקותיי
וציווני לחפש עקבותיה
למען אוכל לנשק שפתותיה,
לאחוז בידה
ולקטוף תומתה...
|
מי צריך הפתעות בחיים?-
די לי כי תגע בי השמש לתמיד,
שאהובתי תלטף לי את חזי
ותוכל לומר: "כמו שור - אתה בריא!"
|
וכך נכנסה היא אל מרחבי חיי
ורק בית חדש... זה כל הנדרש.
|
לא הבטחת מאומה
ואף על פי כן רצונותיי דוהרים
אל מערתך העלומה
במלוא היצרים.
|
באים לראות הצגה
או שבאים לככב בה
כדי לחרוג מהסף היומיומי...
|
ישובים היו השניים בשבי אהבתם
ונשמעו מלחשים עתידות גורלם,
חרזו תקוותיהם על חוט עברם
לשמור שלא תימלט מפניהם לעד...
|
כל אחד עולם ומלואו,
לכל אחד עולם משלו,
בכל עולם שבילים אין-סוף
אין אחד שידע את סופו.
|
אולי לעולם לא תהיי שלי
אך תמיד תהיי הכל בשבילי,
אולי לעולם לא תדעי על אהבתי
אך אין זה משנה עוצמת כמיהתי.
|
ובשדה אחד, עם פרחים יפים להפליא,
באה אישה וביקשה את פתילי...
|
חיבקתיה בשדמה הפורחת כאש מלובה
וגופי הל מפרכס בזהבה,
הלמות לבי - כהולם לבה;
מתאהבים ממבט, ככה בשדמה.
|
את מחפשת לך חוף לנחיתה -
אולי יהיה זה שוב חלוני
אם ובשוך סערת נפשי,
ואוכל להושיט לך לטובה את ידי,
כמו לסלוח בשם לב אשר הכזיב
|
בשוך סערת המילים
לא ניראה מאומה באוויר,
אך הנשמה ספונה במשקעים מרים
ואין ידיעה על השפעתם לימים-
יש המחשלים ויש המכשילים;
אישית, לא מומלץ כלל לאוהבים!
|
בשולי הדרך לאי-שם
התקשרת לומר שהכל נגמר,
והאופן שבו זה נאמר
בעצבים חזקים ללבי נקשר.
|
מיוחד היה הלילה עמך, שהאהבה
החליפה התשוקה השגורה,
נסקה אל מרומי ההערצה,
הובילה אל השלווה בנשמה
ומתוכה גויסו כל החושים
לעשות אהבה במקום זיונים.
|
באהבה- מומלץ, כמובן,
להיות מחדש ומפתיע לבקרים
ולא לשקוט על השמרים.
תחשבי טוב אם כגשם תרציני
או אולי משהו קצת יותר "פוליטי"?
|
מקשיבים
אל בדיות של פלאים
וכותבים שירים -
כאילו משתעשעים
בשלולית הדלה
טרם התייבשותה.
|
בכל מקום, בכל זמן, עוטים רוחי
ככסות מגן למצב רוחי,
אפילו שהטוב ממש לידי
עדיין הם גוברים עם כל פעימה מלבי.
|
לרכון אל הצמרת, להתעלם מן הטפל
עד התעבות המתק שבלב השלם.
|
נתייצב אל מול מאבקינו
אשר גם אם יהמו כנחשול-ים -
על כל נגף - אהבתנו תגבר;
|
על עפרו של פרדס
הוחלט בית לייסד,
בא דחפור אל העץ:
"כאן בית רוצים לעצב".
השיבו העץ:
"להדר העצים מה יקרה?"
|
אל תחפשי כלי צעיר וחשמלי
שאולי רטיטותיו חזקות יותר,
ומסעירות את גופך
|
כשאהבתי הולכת ברחובות העיר
מתכווננים אליה כל המבטים
|
בשעה של אהבת-יחדיו
מתרפקת בי חמימות ליבך
כהבל צמא על זגוגית חלון
שעליו אני משרטט לך חלום.
|
בשעה זו של הלילה
אבוא אליך, אהבה,
שתחבקיני בכל זרוע ...
|
ובשקוט לבי ייעורו חושיי
אל ריח וטעם אהבותיי
כמהלך ביער סוד
העובר מליל אל יום
בדמי המיית הצמרות
וברכות דממת רשת האורות.
|
פותח תיבת המסרים
ומוצא שמי חקוק באותיות ידך,
צף מבין שורות המילים
על המים השקטים של אהבתך
ונזכר בקולך המתנגן
שכל פעם מחדש מעביר בי טלטלה.
|
לא אזעק מרות -
אתכנס לשתיקות המוצפנות,
אהיה לכוד בגעגועיי
בתוך רשת חיי.
|
רציתי שתהא מקור מאוויי;
מקדש לסגידותיי,
אך היא - לא התכוונה לכלום;
בשבילה היה זה סתם פיתוי.
|
אהבה יצאה לסופשבוע
כשהיא מתחברת לתדר חיים רגוע;
קראה מחשבות, חשה תחושות,
התענגה ממגעים ולבה ער לבאות;
|
בת מזרח הנך-
על כך הכל מרמז
|
בתוקף היותך אהובתי
בואי והציליני מבדידותי,
בתוקף היותך אהובתי
בואי והוציאיני מדכאוני...
|
חדר כמו כל החדרים,
סדינים פרחוניים אך לא מיוחדים,
מוסיקת רקע נעימה אך לא מטריפת חושים,
נגוהות נר מרצדים אך לא משלהבים...
|
עלה המסך בתיאטרון הרגשות
וצלליות התשוקה פצחו במחול,
מפגינות פוזות על ימין ושמאל
והיה ביניהן מתח מיני גדול.
|
היו הייתה חותנת מחוטבת
שלבעלה כבר צמוד הקטטר,
אך לחתן המיועד "חבילה" מבורכת
שכל אחת הייתה חומדת.
|
המצמוץ שבעינייך
והתמימות שבמבטך
מעוררים מחשבות זימתיות עלייך
בגאווה להיות מושא תפילתך.
|
אתה חייב לעשות לי טובה"-
כך אליי פנתה,
"מחפשת אני עמה חוויה
אך היא בתולה
וממך רק אבקש, עבורי, להכשירה,
שתדע לתת יותר מעצמה"...
|
גבר מאוהב נהיה מיוחד;
כמעט שכבר לא "גבר" בכלל
פרט לאותו איבר אחד
שמשתבח מהמצב המיוחד.
|
בלחישתך ככחול הים השוקק-
לי, כנימפה יפיפייה את נראית.
אבל...
|
זו את או אני
שחש מחולל בנפשי?
|
גוף אישה - אליו אצמא עד מות,
פתאום מולי בוקע בגלי זהב ואש,
דמות זולפת זריחה
לכל המבקש ובא.
|
גוף לצד גוף -
זה את ואני בשעת הזדווגות
של רצון וגעגוע
לקרוע חלום פרוע,
|
גופה לי כארץ חמדות -
תר בה וחש חוויות:
מלטף הרריה במבט זוחל,
זוחל אל ערוציה בדמיון חושק
|
צפה ועולה התאווה
כמו נפרצו סכרי התשוקה,
כמו נפתחו עלי כותרת
וחושפים פרח לתפארת.
|
די לי בגופך העירום להביט
ומיכלי מאוויי מתמלאים ביצרים;
|
לא מבקש שתתאפקי יותר
כי הלילה מה שרצית- אתן.
|
אם היה מי שבאמת רואה
את תולעת הייסורים שאדם עובר,
היה צריך לתת עיניו לרגע
להביט אל היצור שגירש מעדן
ולומר: שילמו דורות עוון ראשוניו
אשר נענשו ללא אף מחילה אחת,
|
חלום שפרח פעם בנשמה -
האם יוכל למות כלא היה
או שלעולם ילווה האדם
ויישמע קול הדו לאורך הימים?
|
על ראש מעייני
פרוש בכנפיו גורל לא ידוע
ואינני רוצה לדעתו.
|
את ואני יחדיו
הוא גורל שנועד,
שאיננו ניתן לשינוי,
איננו ניתן לפיצול,
ממש לא יאומן
מה שקורה כאן
|
את זכה ונאה,
גורמת הנאה;
לך מגיעה מתנה-
כל חיי שנה, שנה.
|
את מפעמת את רגשותיי,
את מכיילת את מיתריי,
|
קול לבבי רחש לי שיחו;
גילה לי את מכאובו.
|
לעת ערב גיליתי את שמי
חקוק יפה באותיות שירך
וצף אל מול עיניי האוהבות
כסירה על מי מנוחות.
|
ואז, תדע כי הומה היא ומבקשת אהבתי
להתמזג כמזרח ומערב כדרך הטבעית.
|
היו ימים,
בהם יכולתי להושיט לך אצבע לנגיעה קלה,
או את כל כף ידי ללטיפה,
משם הייתי עובר בחופשיות מרובה
|
אזעק לך מעמקי נשמתי-
גם אם אדע שלא תעני.
|
משולה האהבה לטל פניני רוך וחמלה
הניצבת כגדר עוטפת ומגינה
הנחושה בדעתה
לא לפתוח דלתה
מפני רעם הסערות
ולא להיכנע לזעם השנאות.
|
הביאי לי נפשך המשתוחחת
ואזקפה מלהתפלש במרי וכעס,
אקרבך אליי ואלייך בשיטה מענגת
ושוב אל הניר והגיל תהיי מרותקת.
|
כאשר גרוני לפתע משתנק-
אני יודע שגם היום אותך אוהב.
|
נדמה שקר בלילות בלי קרבתך לגופי
אך מקרבתך ללבי את כבר לידי.
|
רד אלי וגע בי, אור
ושיאי אהבה חדשים כאן אכבוש,
אסנוור לב אישה
ואפריח נשמתה הגלמודה.
|
כאדם לאה קרע מפרשי ספינתו
וכמעט אבד הדעת של עצמו
בהמתנה המתישה והנסערת
שמגעגוע לאהובתו תמיד מתפרצת.
|
מול עיניי גלים ושחפים,
ובדמיוני אהבה מגשים,
האין זאת דמותך היפה
אשר מבין הגלים עולה וצפה?
רואה אני דמות אישה מהממת
ובנגוהות השמש על הים, נראית מפזזת...
|
היא תושיט לי יד
ותאמר: "משדה הבור והבר
נצמח זה לצד זה ומאהבה נפרח".
|
אזכור
איך את לבי שבתה
והביאה אותי לממלכתה
אך לא השכילה
לשלוט על אהבתה שלה.
|
אני אוהב את הלילות
בהם שפתייך מצוות עלי: "גש הלום!"
|
כל יום שטיפות הגשם יורדות
עושה לי לבכות...
|
חורף, גשם וחרציות
שברוח נעות,
השמש מציצה וראש הן זוקרות
כאילו אומרות:" למרות הצער רוצות לחיות"...
|
נתתי לך מחוכמת חיי
וקיבלתי ממך את נעוריי...
|
באהבת נעורים יכולתי להשתובב כרצוני
מבלי שהיית דורשת: "תהיה רציני!"
|
סובלת,
בלתי נסבלת.
למה מצפה
או, שמא לצפות חדלה?!
|
סיף מול סיף
ודמעות בעיניים
בדו-קרב של הימור נבהל
וחפוז כמחבואים מפני הגורל.
|
בשניים, מתנופף לו היצר
כחרב מתהפכת,
כבר ימים רבים נטוש הקרב;
מתי ינוצח הפחד ותשוקתם תרעם?
|
כשאני מבקש לשים ראשי בין שדייך -
לא תמיד זה בגלל שאינני שולט ביצריי
|
זמן הגעגועים
מוגזם לחלוטין,
זוחלים הימים
שאינך לידי,
גם על מרוץ הזמן שיחדיו-
אני מלין, דרך-אגב.
|
אם במלותיי אני מקרבך אליי.....דייני.
אם מלותייך מקרבות אותי אלייך...דייני.
אם בבדיחה מעלה חיוך....
אם.....
|
אין בי רעב לאהבה חד-צדדית;
רק לכזו שתחסר למישהי במותי.
|
כאשר הלכת
ונותרתי לבד
אין מחסה בפני הנפילה
מלבד השתיקה.
|
בשולי האהבה ניצב דלי מלא דמעות
שהיה מתמלא בכל עת שאמרנו: "להתראות",
כל פרידה גרמה לאושר לזרום אחורה
ונקבה בלב הזועק: "קדימה".
|
הרופא ציווה על דוד אור
לקנות מחשב ולהתחבר ל-NET "עוד היום",
לחפש פורום עם הרבה דמיון
אשר בו הדמיון נחשב לכשרון,
אפילו המליץ הד"ר על ארבלון
שמנהל איזה פורום ב"תפוזון".
וככה הגיעה דודה אורה -
ביד אחת מקלדת ובשנייה בננה,
והתחילה על ארבלון לפנטז...
|
הכל דומם בכתליי
אך מאומה לא במקומו.
|
כתרנגול הזהב הזוהר עם החמה,
קורא לה בקול פעמונים:
"דרוך אנוכי אלייך כחשמלית".
|
נתתי ללבי דרור
כי רציתי מאוד לאהוב
|
תנו לי ללכת בצל אישה שבייצרה סוערת
אך בנפשה שוקטת,
אישה שאת דמי החם אוהבת
ואת נפשי מרסנת.
|
דרוש לוליין מקצועי
בעל נסיון וכושר הסתגלותי
לעמוד בכל מצבי הלחץ הנפשי
שהחיים מנחיתים תדיר חופשי,
|
מקרה אחד
קורה יחדיו
לשנינו,
בתוך תוכנו,
בעמקי נשמתנו
ובבשר מבשרנו
ולומדים חכמת היש באהבה.
|
אצה האהבה כספינה נרגשת,
כחץ - שלוחה אל השחקים מגל דרוך כקשת,
תרנים להטו, נסים רעדו
וגלים שקמו עליה לא יכלו
|
ובמסע האהבה
נשמתי צרורה
במקלעת שיערך
וכל חיי
כפותים בלבך...
|
אהבות קטנות
אינן קורצות
בהיותן נגועות בליקויי העבר-
שימוש באיבר ללא רגש בכלל !
|
דרך החלומות
מנסים להגיע
אל השקט המוזר
|
דרך הטבע היא בשלווה להשתרע,
לתת לאהבה לחלחל ולשגע
|
במקום להושיט ידייך קדימה
בערגה מטרפת ומזמינה,
נגסת בסבלנות רוחי
וניפצת את חלומי.
|
אם ילך אדם בדרך שבחר הלב עבורו -
כל מוקשי העננים לא יוכלו לאורו
|
גשם זלעפות בחוץ
וסערת לב שוב,
ימים אפורים
של הדיפת מילים
בהתבצרות תחושות
של חוסר הבנות;
ימים לא טובים
ששנינו אחרת רוצים.
|
הכיצד מבלי לרקוד
יידע הלב באיזו רקדנית לבחור?
|
דרך הצחוק כל עצב נפרוץ,
ניתן לנשמה על מיתר זה לפרוט
אפילו בהיותה פוסעת רחוק
אל נתיב חיים ללא חוף.
|
בא האביב והפך תקוותה לאורה
אך ככל שירב האור - שחה קומתה,
איבדה ביטחונה
ונחלשה.
|
הייתה בחורה שטרם בשלה
וכבר מצאה עצמה לאחר חתונה.
עוד טרם ידעה מהות הגבר
הפכה להיות לו לעזר.
שיעבדה חייה למטרותיו
והייתה שיפחה לגחמותיו,
דעה עצמית לא פיתחה,
תמיד רק הסכיתה ושמעה....
|
דרכי מכוונת אל האהבה המגוונת-
זו שבכל מקום, בכל עת, מתרוננת
|
אין האהבה יכולה להיות מוגדרת
כהתרחשות נייחת בחלל
אלא, היא מתניידת מעלה ומטה,
סחור-סחור במעלות או במורדות הכוכבים...
|
הוא, האורח,
שבגופה מתארח,
נסחף במסילות כיבושה
ושט בנתיבי השלווה...
|
יקירתי, המחפשת הנך את האור?-
הוא רק כאן עלי-אדמות.
|
קוראים לך, געגועיי, מעלות החמה
לראות דמותך, עם ערב, עירומה...
|
תפילה לי אלייך קטנה
שרק תישארי אלי צמודה,
קחי החושך מלילות הקור
וזרחי מעלי באורך הטהור
|
זו האישה שגמלה בהחלטתה
לעולם לא להיכנע
ותמיד לטפס
אל צמרת העץ
הגבוה בסביבה,
תמיד לחפש אהבה עמוקה
יותר משהים אי-פעם היה...
|
יש לי מה לומר, לחוש, לשיר ולאהוב-
האם זה אפשרי בכלל בלי שאלות?
|
האם תסלחי לי אם אתחרט
שאתמול לא חייכתי לעברך?
האם תסלחי לי אם אתחרט
שאתמול לא חיבקתי גופך?
|
יש לי אמביציה לשאת חן בעיני חבריי,
יש לי תקווה שאוכל לאהוב את אוהביי,
|
צנחתי אל עולמך
אשר חשפת לאיטך
ונגלה אלי הבלתי מוכר-
כל חדרי הפחד המוסתר
מפני המחר הבלתי-ידוע
ששולט בהווה הפרוע.
|
הבא ברכה לאוהב
אשר במחשבותיו אובד
פן מרוב לבטיו יתייאש
עוד בטרם יטבול באש.
|
הבאתי לך שי מעצמי-
את אהבתי...
|
נכון שבלבך כאב הגעגוע
וכבר רצונך לכיווני לנוע?
|
משהו בתוכך
שאני חש...
זוהי אהבתי
שנתתי לך,
והיא מתוכך
חורטת האמת
שבינינו.
|
מאותה תחושה ראשונית
נולדה אהבה ממשית....
עד שהגיע יומה של האהבה
להתייצב אל מול חומה גבוהה.
|
האם תבטיחי לי דקות של תקווה
אשר יהיה בכוחן להשכיח אכזבה?
האם תבטיחי לי רגע של אהבה
שיהפוך לתקופת חיים שלמה?
|
הבי לי אהבה מקורית, חדשנית ועדכנית
אשר תחבר בקלות עבר, הווה ועתיד...
|
שבעת הזאת מביט בלבנה הצחורה
ומקווה שאינו לבד המוקסם מזוהרה -
|
שאתן בך עיניי ואראה רק אור,
שתתני לי ידך ואחוש ניעור,
שתתני לי לבך ואטבול בזיוך,
שתתני לי גופך ואשפע מטובך.
|
קצת שקט אבקש לנפשי הסוערת
שאראה אותך רק להרף,
שאתנחם בנועם חסדך,
שאשים ראשי בחיקך,
אשמע את לבך ההומה
ואזכר בעברנו היפה.
|
לבכי שלה, לעצב שלה כבר אין השפעה
אך אם תלמד להסתפק בהנאות המזומנות
אוכל לסתום את החורים בנשמתה
ולבוא עם סל מלא הבטחות.
|
אם האהבה בחיי מולכת
הרי את לי היהלום שבכתר,
אם זמן חיי מאהבה מונע -
הרי שאתך עונג לי בכל דקה.
|
הבטיח לה גאות בחיים-
לצאת במחול,
לצחוק ולהתרונן
וגם להזדיין...
|
בכולם מצאה פסול ומומים:
אחד נעים ונחמד
אך נטול מעמד,
השני יש לו דעה
אך חסרה לו המאה,
השלישי גוץ
והרביעי- סתם מישהו מעוץ...
המונים באו ואת כולם דחתה
ועדיין לא מצאה את בן-זוגה.
|
את חייבת לדעת ממשית
שאם הכל ימות- כבר לא ארגיש!
|
המחשבות הטובות עלייך
היא ההגות המלבלבת כשקדיה פורחת
|
הפיחי בי הכוח לראות ולשאת
כי הגיעה העת שאושר אותי יחבק...
|
הרגשות הנן הד לך, עצמך,
לקול אשר מכבר נרקם בך
|
הדלקת, אהובתי, בכוכבי פז את רקיע חיי;
האם להביא לך כמוהר את חלומותי?
נוכל לטמון לעומק את רזי הלב
וכצרוף הכסף - את תאוותנו נטהר
|
נגזרנו מעיניי העולם
ונבלענו בחשק הרב
להתיז רשפי תאווה
|
ההיה זה רק אתמול-
אותו רגע קסום שאזכור
שהפך את אהבתנו להמנון
הקירבה שטעמה כה מתוק?
|
הוד האישה - ללבי כמכמורת,
לחישתה באהבה - לחושיי כתזמורת;
|
העבר כבר מאחורינו
למען ימים שנצטרך לזיכרוננו,
העתיד לא בידינו
כי טרם נוצר עבורנו,
ואנו ניצבים רק עם ההווה
והולכים לאיבוד זו בזה
ממגע של קסם מיוחד
המשכיח מאתנו את כל העולם...
|
הי, הוזה, פקחי עיניים
וראי קרני שמש קורצים אלייך,
ראי אותי, אהובך,
תוסס אל מול גופך...
|
ותוך כדי דיבורה
החלה מתפוררת היצירה אל האדמה
וכל פירור בוכה עמי
על מות יצירתי.
|
אהבה מופיעה ונעלמת
כמו הולוגרמה צבעונית ורוטטת;
לפי זווית ראייתה
על-ידי החווים אותה.
|
לא, לא אצא כאן במחול של שיגעון;
אלך לי לחפש את האור
אשר עליי ישאג:
"אסור לך להישאר בדד".
|
הקיץ נדמה
שסופו לא נראה,
מהחום אני נמלט-
מסתגר בביתי הממוזג,
מתפשט לחלוטין-
נודיסט בביתי
מאחורי הוילון,
מציץ לרחוב,
רואה אלמנה בשחור
השרויה ביגון
ומעז
לעצמי לפנטז...
|
הולך בעקבותייך,
מוליך אותך,
שנינו הולכים יחדיו
בין פוארות הזמן...
|
צולל אל ים שירייך
אך נפשי מתעלה למרומים,
סופגת במסעה ממסתורין הכיבושין
והיישות ממש משתגעת,
|
מראשית גופי
בא עלייך צלי-
שגיא ואיום
משפד גופך כאלפי חניתות;
|
את כל-כך יפה-
כשושנה אדומה.
את כל-כך מדהימה-
לב מסעירה על נקלה.
|
אגיע לנקודת מפגש בלתי מוגדרת
ואראה אותה מכל האנשים - ביופייה זוהרת,
ואשמע אותה בין כל הרעשים
קוראת בשמי מעל לכל הראשים,
קולטת אותי מיד -
מתקרבים חיש קל,
מתבוננים זה בזו, מנסים לעכל -
זה הרגע שאסור יותר לדמיין!
|
ציפורים תשרנה לנו שיר;
שיר חיים מהסס וקורן
על הזיית יום צעיר שיוולד
ותזריח נפש חרדה ומצפה.
|
בכל נפתולי האהבות תהיי מפוייסת מהזכרונות
עד נמצא את החוף הנקי מתהומות.
|
פעם ביקשה לרחוץ ביין את גופה
ובקוויאר למרוח עורה
בטרם הציעה גופה;
כיום היא מיד מציעה.
|
הגיל הולך ונמשך לאיטו;
כבר הרבה שנים מאז החל דרכו
ואין איש יודע העת לסיומו
אך, ככל שהולך ומוסיף קידומת בהגדרתו-
הוא מצליח את הלב לעכור.
|
למה לחכות עד לכפור
אשר את עינינו יעצום?!
|
אורג חלום חדש משלו-
הכל בכדי שהזמן - יעשה את שלו.
|
היא פתחה דלת ביתה לרווחה-
את זוג עופריה כלל לא הסתירה.
במן תנוחה מתגרה עמדה,
כאילו את מדד תשוקתי בדקה.
|
מזמינך לטייל עמי במצולות הקסמים-
אומרים ששם קולות הדממה מתרוממים
מהתהום אל השחקים
וכל החשקים זועקים.
|
והיא, שלא ידעה לקבל
וחשבה שכל חייה נועדו כדי לתת -
שוב נתנה לו בהכנעה
|
והנך החולמת
שלשמיים מחייכת
מכל חלום שנקרה בדרך
עד שמקיצה ואז מקננת
על האופוריה שמתפוגגת
לפני שאת בכלל מממשת.
|
היא ישבה על החוף
בעיניים עצומות,
התקרבתי בלאט מתוך שקיקה
ונגעתי בה בכוונה תחילה,
|
עם הפנים אל היום שאחרי
ועם הזיכרון של היום לפני,
השליכה מעצמה כל מועקה
והתמסרה אל התקדשות חטאה.
|
האם ישנם רגעים בחיי אדם
שאינו רואה שום אופק לפניו;
רק שער ענקי שצבעו חידלון
וכמעט לא בא להמשיך לחיות?
|
יצא מן המסגרת,
נפתח אל עולם נושם,
מצא שפתיי אהובה למגעי לילות
וחדל להזדקן.
|
תגידי ת'אמת,
מה יותר יפה?-
שמיים בהירים (ללא ענן)
חד- גוניים,
או שמיים כחולים
בשילוב עננים מתחלפים?
|
החיים מייצרים מצבים
ואני עסוק ביניהם בדילוגים;
ממצב א' קיים כאן ועכשיו
אל מצב ב' שכעת עדיין אי-שם,
|
גם בעבורי
טרם הסתיימו החיים;
הם רק מתחילים...
|
מופלא תמיד החיפוש אחר המיוחד/ת בחיים
להעניק לנו חיים מעבר לצרכים הקיומיים -
את "החצי השני" אשר הופך קיום להווית חיים.
|
עוד נשכב חופשיים בשדות
ועיניים נעצום,
את-פרפר ואנוכי הצוף
והאושר- הוא החלום הרטוב.
|
חשבתי לעצמי
שאם תלכי
ולא אראך-
לא אחפשך.
אפילו נדרתי לעצמי
כי זה סוף הכרחי;
צריך לוותר,
צריך להתפשר.
|
המטרה כבר רומזת,
השמיים שלחו לך מסר
ואת, עדיין תקועה בדרך עם תמרורים
שרק הולכים ומתרבים
|
זה אני- גופי ולבי,
המבקשים להיות בין זרועותייך,
להעשיר תעצומות
של חשק עד אינסוף,
לגלות כוחה של אהבה...
|
לא העליתי בדעתי
שתסתכל על מישהו מבלעדי,
חשבתי שתשים עינה רק בי,
שהרי אמרה, שאוהבת כל סמ"ר בגופי.
|
מהפעם הראשונה בה היה בתוכה
לחדול כבר לא יכל,
כי ליצרו נשמע בכל.
|
היא היתה פעם אחרת
כאשר חייה התנהלו על מי השקט,
אך כיום לבה ככברה
ואין בו מקום לאהבה.
|
היא הייתה אשת עסקים
ולפתע נטרפו כל הקלפים,
העסק היה על הפנים
והחובות הפילו אותה לקרשים,
ואז פנתה לאלוהים.
|
כשהיא אוהבת פניה נראים אחרת-
היא יפה שהיא אוהבת.
כשהיא עמי נפגשת או בכך נזכרת-
היא יפה שהיא אוהבת...
|
היא לא הבינה שכל פגישה שהיא מבטלת-
היא לא קלטה שהיא מרחיקה ומתרחקת.
היא לא הבינה שלצרכיה בו היא משתמשת
היא לא קלטה שבעצם כבר לו- מאומה לא נותנת.
|
היא אישה מופלאה
ששווה את זכרותי,
היא היחידה
שאזיין בכל נשמתי,
היא הטהורה
שחדרה גם לנפשי.
|
אהבה מאוחרת מבקשת להיוולד
והיא הססנית ומסרבת להתרגש,
אמנם חום היא אוהבת
אך מאש הפרידה היא נשרפת
|
בסוף הדרך הארוכה של אינסוף תהיות
יגיע זמנה לייצר סדרי עדיפויות
ואז כמו פאזל המורכב בשניה
היא תדע שרק אני נותרתי בשבילה.
|
היא שכבה בשדה
וגופי לה כמלכודת דבש
|
היא תמשיך להצניע את סודה-
שלא ידעה מעולם אהבה.
|
היה גיל- היה כזה-
יהא זכרו ברוך גם כעת.
|
היה לשנינו חלום מאוד נפוץ -
להאזין למשבי כוכבים המושכים לבוקר רכות,
להתעלס בהמולת האשדות
|
היו זמנים
שהיית הסבלנית בנשים
בעת שגיונותיי.
|
החשק הפרוע דגדג בעצבים
ואופס... הצפה חמה של איברים.
|
היי לי נוף שיעטוף אהבתי
ואשלח לך יום חי ועורג.
|
לו רק תהיי כעץ הפורח
אשר שורש לצמיתות טיפח.
|
אם תחייכי אליי כמו שדות מוריקים,
כמו פרדסים עם תפוזים כתומים,
כמו שיבולים מוריקות
|
היי מנצחת גופי בתאוותך
ולפנייך אודה באיבר מתקשה.
|
רוצה שתהיי מפרש המתמלא ברוחי
ברום תורן ספינתי,
רוצה אותך כבתולה עקודה
אך עם רזומה של מנוסה,
|
הלכנו רחוק, פסענו עמוק,
בערנו עד כלות,
נכנענו לתחושות האחרות
החופשיות והמאווררות.
|
יש נשים שאם תראה תמונתן
לא תתעכב עם מבטך לבוחנן;
אנינות טעמך הויזואלי
תשדר לך: "מאומה היא לא עושה לי".
|
אז ושם הייתי עבד לאהבתך
כי קשרת אותי בשרשרת תשוקתך,
משכת אותי אל זרועותייך
ובקשת כי אגשים כל משאלותייך.
וככה, ששכבנו על החול
והבטנו אל השמים ונשתוק
והיית מכורבלת בתוך זרועותיי
אהבתיך ממעיינות רגשותיי.
|
היבטנו...
נפרצו הסכרים,
חייכנו...
והיינו מתמזמזים...
|
אשיר לכם שיר על ים
כמוהו לא הושר,
של ים שבתוכי נישא
עם כל נשימה, עד חתימתה,
הים שבי משורר, למען השקט...
|
הישארי, ציפור, הישארי
עד אסיר כתר קוצים מראשי,
אעדה שוב חיי אהבה על מצחי
ואפתח לך חלוני.
|
הישנו חלום
שיש לו יתרון
על דעה צלולה
שבפקחות יתרונה?
|
מנסה לעשות סדר במחשבות
ולמיין את אינטימיות המאורעות
וסבור כי בעת ההיא
שבין ירכייך היה צווארי
ובלשוני עינגתי דגדגנך,
את רק היית מרוכזת באנחתך...
|
הניפה בי נס נפשי
כיודעת לאהוב ולגמוע
|
יושב וחושב
למה בעצם אוהבך,
ואז נזכר בחיוכך
שככה, בלי סיבה, מתפרץ.
בקולך המזדחל
אל תוך נשמתי, בנקל,
נוגע בנימי לבי
ואני נמס, כולי.
|
הרשי לי לענגך בעת "המשחקים"
כי בחרת בי כקופידון של מילים.
|
תני לי ה'תחת'
ותרגישי בלהט
|
כאשר מאומה לא הגיוני יותר
ואת חשה שהכל מבלבל ומתסכל,
אני הוא המנסה לפתור הבעיה
ולהביאך אל סף התשובה הנכונה.
|
אט-אט החלו עינייך מרגלות סביבי
במין מבט אביבי...
לוטף וחובק היה מבטך;
ניצת, זוהר ומנצנץ
אל התקווה החדשה,
העקשנית, המפצירה: "רוצה אהבה!"
|
"כולי" חייך בעצבות ואמר:
"טרם למדתי לחיות ואת כבר...?
כולי עוד חולם חסר אונים
המכוסה בשברים מבולבלים,
מה שידעתי- שכחתי הכל;
התרצי ללמדני שוב לאהוב?"
|
אתלווה אל צל תקוותה
המתכחלל סביבה.
|
מלאן פעמים כבר ראיתיך
וכל פעם שאראך לידי
אתאהב בך שוב
ככה, כמו כלום.
הלב מיד מתחיל להאיץ,
כל זעף לחיוך אני מחליף,
כל הדאגות דוחק אל העבר.
|
זהו המועד בו אפריח לילך
בניחוח הכרמים העולים מגופך
|
אם אגע בך ואתלהט מחום גופך
בחשק רב את תאוותך אשרת.
|
רק עקצוצים הזורמים בי בחום ובריח
ומניעים גלגלי מוחי הקודח
יכולים לשאתני בתדהמה אל רצוני
|
החזאי הודיע מבעוד מועד:
"היזהר, אתה עומד להתאהב!"
|
הכניסיני תחת שמלתך
והיי לי אשת עינוגים
ויהיו שדייך משענת לראשי
וערוותך- קן זיוני ההכרחיים.
|
לעומת צבעים שגוונם דוהה
הוא באהבתו לעולם ישהה.
|
אקטוף לה מפרחי הבר
(למענה אעשה כל דבר),
אשזרם בזהירות יתר
ואשים בשיערה כנזר.
למען תדענה כל היתר
מי זכתה בכתר.
|
התרהיב נפשי עוז
את הלא נודע, עמי, לחצות,
שם אין קרקע לרגל לדרוך
ואין שביל לפסוע בו?
|
לבך שולט על תבונתך-
כך את הסברת בעצמך.
אם לבך הוא אדונך
הכיצד לא יראה בסבלך?
הכיצד לא יצווך
לשכוח את מפקירך?
|
לצליל אהבת אישה יקיץ בו צחקו,
בשלמות האמונה יינק ממנה אושרו
בצחותה - יטוהר הלב מכל ריח אכזבה
ולא יצטרך עוד למחשבות פרישה.
|
הלילה נטפו משפתותייך מגדי אהבה
והאפלת על כל מחשבה מטרידה,
|
כמה רציתי שניחשף-
בטוח שלא נתאכזב,
אבל בקרנות המזבח אוחזת
ומהויזואלי חוששת...
|
יום קר ומנוכר עם שמש זורחת
ויחד עם כל התפרחת
כה מר בלב
על אובדן מבאס
של אהבתי הפורחת
לאהובתי האורחת
בגופי ונפשי שיזכרו דמותה
לאחר שאיננה, הלכה
|
נדמה, אהובה, כי בתוך סערה
היינו, ואורות החוויה שהייתה
הנה ה"הללויה" בלבב.
|
ידעתי שסבך החיים אורב כפרא
ולכן ביקשתי לא לחצות לבד הדרך,
ביקשתי: בואי ונצעד יחדיו,
ידעתי שלא טוב היות האדם לבד.
|
לבה כבר לא בוכה
על מגע של מאהב
שהיה נהדר
אבל...עזב.
|
כולם התעניינו במיוחדת
ואף ניגשו ושאלו למי שייכת.
כשחשה בזה - שאלה עצמה:
הכיצד הם התלהבו ורק לא מי שרצתה.
|
אני כותב את שעל לוח לבי
למען המחר - שלא ימחוק זיכרוני
|
היו אוהבים את בשר גופכם המתפרקד
שבו הזוהר, בו החן
כאשר טובע החשק בשפע האון שאינו חרד
וכברק הזוהר הנו מזדקר.
|
יפתח דלתות היכלו
לכל עגום ומבקש שכחה,
ומאש מלותיו יחלק לנפשות
אשר ממגור קופאות,
למושיע צובאות ומצפות,
לאשף לא-נודע, רב פלאים,
אשר יבוא ויזרע זרעים
של חלום משקר או משכר
אשר פחד מוות או תוהו חיים ישכך.
|
שפתותינו נפגשו לרגע קט
חיככנו אף באף,
הצמדנו גוף לגוף
וגלי החשק החלו לצוץ.
כפתורי בגדים נפרמים,
רעש הריצ`רצ`ים המזמזמים
ופתאם גופות ערומים נצמדים
ולחיבוקך מצטרפת התזזית.
|
לפעמים שופר עליך מזלך
ואתה מכיר מישהי מיוחדת עבורך
ואתה יודע כבר מהתחלה
שכאן מדובר במשהו נפלא,
והחיים נראים מחייכים...
|
אני פורץ אל ערוותה
ונובע בזרעי על לחלוחיתה
ופתאום המון אורות, פרחים
ושירים במוחי מתרוצצים;
כמו מתחדשת הווייתי
כמעשה בראשיתי.
|
מבטה היוקד רק מצווה:
"עכשיו אתה עליי עולה",
ואני, מין מדריך שכזה,
שלגחמות הלקוחה לא מסרב...
|
האם יוכל חשק לבדו
להניע לב הכואב מערגתו?
מה עם תשוקותיי האנוכיות
שאת מסתתרת מפניהן כשבלול בקונכייתו?
|
המציאות קוראת באפור
והרגש פורח באדום
יחד עם התשוקה בכחול-
אז מה יקרה לניצוץ?
|
"רק תשכב כאן לידי", אמרת
"רק להיות בשקט", הוספת
"רק תקשיב למוסיקה", הצעת
ואני רק עשיתי מה שביקשת.
שפתיי פגשו שפתייך,
לשוני פערה שפתייך,
לשוני פגשה את לשונך,
לשוני נשאבה לקרבך.
|
נשענתי עלייך ונישקתיך
ופקו ברכייך לשבריר,
אחזתי ראשך בידיי ונישקתיך
ונעתק הדיבור מפיך...
|
ואולי תשיבי במטבע ביטוייך
ותמצאיני מתחנן לפנייך,
שתתני עוד שעה נוספת
שבה אשפריץ לכל עבר?
|
היה זה הסתיו שלא הביא חורף בכלל
אלא, תפרחת אביב וקדחת אהבה הביא בכנפיו...
|
רק הגעתי וברגע אפפת אותי
בחיבוקים ונשיקות, כערב-רב של פרפרים,
התנפלת בחלקות על לחיי, מצחי
כל גופי...
|
לאחר שאת גופה אייגע
בעינוגי האוהב הבלתי נלאה,
ונפשה המתרגעת תחשק בשינה
לא מופרעת,
אתבונן סביב דמותה
ו...
|
תיתן הברכה את ריחה הרווה
ומתוק יהיה שיר הלב שמאהבה גואה
גם אם תכה בי רוח סערה
ברצון גאוותה להשיבני אל חשכתה.
|
ללא התראה מוקדמת,
לעולם לא שמעתיך נוקשת,
יום אחד התעוררתי
ואותך לידי מצאתי,
לא מוזמנת-
כל-כך נועזת,
לחיי חודרת...
|
המבט הראשוני שנפגש
שלב זרועות
לצעוד יחדיו בדרכים
שלא היו לעולם מתקרבות
אילולא אותו מבט.
|
מתבלבלים...
גם מן האור וגם מן הערפילים,
אך העיקר שמאוהבים.
|
אהבתי לך כתרופה -
זו כבר עובדה,
רק אמרי
הכיצד אותה תרצי;
כטיפות מן האלים?
כחצים מן המילים?
בעיניי, דווקא, הכי ישים
שתעקבי אחר המעשים!
|
העירי בי אליך את הכמיהה
לבלוע הכוכבים שעל ראשך כעטרה,
תני לשירה שבנו ששוב תלבלב
ותגרש מלבנו את הכאב.
|
ריח עורך, טעם נשיקתך,
צליל לחישתך,
לטיפת שיערך,
כולם מקיפים סביבתי
ואת חודרת ללבי
כאילו בפעם הראשונה
שאני בכלל פוגש אישה.
|
למה את תמיד נרתעת?
למה שולט בך הפחד?
למה נס כל אומץ מלבך?
|
הפילי עליי פלאי אהבתך
שירקדו סביבי גם בהיעדרך
ואוכל להשליך יהבי
שזהו מתוק-גורלי.
|
מחובקים...מרגיש בך בין זרועותיי
קרובים...גוף אל גוף סמוכים
מריחים...בניחוחות הגוף עטופים
מנשקים...טעם הגופות טועמים
מתעלסים...בתשוקה מתמלאים, תאווה פורקים.
|
הם נכנסו לדרך עלומה
של אהבה אסורה.
רצו לפרוץ גדרות,
רצו חייהם לגרות.
היו לפתע בין החיים
קודם היו ליבותיהם שבורים.
|
אל תשלחי עם מילותייך למחוזות מתוקים
בטרם הרווית יחסים בנוזלים טבעיים
כי במקום לראות כוכבים ומלאכים
תצטרכי להתמודד עם שדים מציקים.
|
אני לא מבין את אהבת 'להיות ולא להיות'
שפעם זוהרת וגלויה ופעם נעלמת ללא עקבות,
זו שבשובבות מדלגת - רגע נראית ורגע לא,
כחוששת לגורלה ומחפשת מסתור.
|
את סתם מתישה אותי
עם ה"חבל" ו"אבל" ששולחת לי,
|
את לא אתי הרבה-
את כבר בעולם אחר,
את מגלה את מה שהיה ממך נסתר-
עולם התיאבון המוגבר
אשר אותך דוחף לומר
יותר מאוחר:
"הלוואי שלא ייגמר לעולם-
אני מתחילה להתמכר מעכשיו".
|
"מי שלחך דבר אל לבי ולהפשיטו?"
|
קובע שעה לצ'ט אוהבים,
מגיעה אהובתך שאת פיה חוסמים,
להתקשר בטלפון עליה אוסרים,
את ידיה כמעט קושרים,
כל חייה אפופת נאצות,
באה לשמוע מילים רכות.
הצ'ט נותר אמצעי אחרון
לפרוק מהלב את כל השחור.
|
בוהקים אל נצח אהבתנו,
מתמזגים עם הטבע באהבתנו-
הים, האוויר והשמש הם שושבינינו-
תפאורה מלאה לאושרנו.
|
חייב לדעת שרק אני שלך ובלעדי- אין.
יודע אנוכי כי למאהב אין זכויות
אך אין בידיעה כדי להרגיע העשתונות,
באתי אלייך מתוך הרגשות,
נסחפתי במהירות ולא יכול לעצור.
|
עם קרניים של אור הלכתי להתחבק,
להבין בחשוף, בטמון בנבכי העולם האחר
בו שלהבות אהבה מרפאות כל לב
אך לפתע הבחנתי על פניה באור דועך
וכל החזון נגוז, נותרתי לבד.
|
בחסדי התשוקה שבשניים ניצתת-
ניצל אנוכי מכלייה מייסרת...
|
הצגת עצמך בפניי
ונהיית מושא הערצת חושיי
ואני חייב לפעול בנושא;
לשנות עתידי ואפילו ההווה.
|
התרשי לי להעניקך אהבה ולו אף קצרה
כאילו יצאנו לאיזה טיול ברכיבה
אל ארץ התענוגות בלי שום הבטחה
ואני מדריך נאמן, מבטיחך נאמנה
שאתייחס אלייך במתיקות ראויה
|
רק הקדימי ככל שאפשר
למען יומי יהולל,
למען לילי יקודש
בזרועותייך החובקות
ואוכל לזמר לך מזמור ברכות.
|
ביקשת לנסות משהו חדש
בשדה אשר טרם נחרש,
אז, בואי ונשחק לנו משחק
בו אני קוף נחמד וחושק
ואת - תפוח אדום על העץ.
|
הקיץ שלי חוגג את ניצחונו
בזיו ובפרץ נגוהות;
שקטו הרוחות, שמיים לא קודרים -
קיץ של אהבה אין גודרים;
|
בחדר קטן שקרובים קירותיו
מונה לב אוהב את פעימותיו
כי לא כתמול שלשום תחושותיו
מאז יבשה באר השראותיו.
|
רק תארי לעצמך
מה היה מצבך
לו היו לי מן הסתם
יותר מזוג ידיים אחד...
|
הרגעים הכי יפים עמך
הם הרגעים עם הדממה
|
ואת-אני רגע ריגעה לשני
בחיים של אני לך ואת לי.
|
יש ימים שמתקרב אלייך
ויש ימים שמסתתר מפנייך,
יש ימים שצריך לך
ויש ימים שמפחד ממך...
|
נהיה מכושפי חושים
טמירים ונעלים
מעבר לכל הררי הקשיים.
|
שם, עמוק במצולת הוויתם
יכולים החיים להתנהל במלואם,
לשכון לבטח, הרחק מכל חידה וזר,
אילו יקפאו פני האגם, שם -
לא יוכלו אבנים שהושלכו לחדור בעדם.
|
איך והאם להשתלט על תשוקות
או, שמא, לתת להן בלי בקרה לפרוץ
ואת האהבה האמיתית לחוות?
|
אצלי, ברומן עם החיים,
הופיע פעמיים האלוהים
ורצה שאשיב לו את חיי;
שכנעתיו כי יוכל לנהל השמיים גם בלעדיי.
|
רחוקות הגופות וקרובות הנשמות
והרעב לחוש בך עושה בי שמות,
שורף בעצמות ומהתל במחשבות
|
מתפשטים מהר תוך כדי
המוזרות שבחיפזון
היא הגורמת לשיכרון-
לחוש ההגיון אין מקום
בין גבר ואישה ערומים על חוף.
|
נצמדת עמוק אל האושר הניכסף;
מצצת, נמצצת, ינקת, הנקת -
בפה, בעיניים, ברטט איברייך
השבעת בשפע את רעב תשוקותייך...
|
אבער עלייך עם השהיה,
אגע בך ברכות המגע,
אתמסר אלייך כל שעה ביממה,
אתך מאומה לא ייעשה בחופזה
כי הרי כבר הגענו שנינו להבנה
שכאן מדובר בלא פחות מ...אהבה.
|
בשעה שאת פונה לדשדש בביצות חייך-
את, בעצם, מפנה לי עורף ונוטלת ממני את יכולותיי
להיות לך אי של אהבה...
|
השיבי לי המבט הראשון
בגללו התאהבתי עד שיגעון,
השיבי לי את התרחבות הלב
בגללה קשה להתאפק...
|
קצינים מעוטרים עם הבעה קפואה
מגיעים לביתנו לבשר הבשורה,
לאחות החלל שעובר בבטנה
וכל יום מחכה ללידה.
עומדים מול הדלת
עם פרפרים בבטן,
חוששים מעצמת התגובה
של אישה לפני לידה.
|
התעוררתי מקול פעמונייך,
קרני השמש היו לי זיו פנייך
|
החושים מגששים, אישונים נפקחים
אל מראות הצבעים הקדושים,
אל מראה האישה העירומה שלידי
שעוד בלילה הניחה ראשה על כתפי.
|
אם יגיע היום
וינחת לפתע עלינו השלום...
|
החלל מרעיף תנומה,
אהבתם מרעיפה שלווה,
מבטם מצית תשוקה
וגופם בוער מתאווה.
|
חינכתי עצמי לשירה
מתוך השראה,
אינני הכותב כמכונה
המתארת עבודה זרה...
|
התכסי בעירומך, חולת אהבה,
חממי קורייך עד הזעה;
יתעורר הזמן אשר יצריו אהבה
ולא תהיי יותר דועכת ונוגה.
|
פעם עשתה דרכה בים האהבה
ובינות אבריה עברו הגלים...
|
נוגעת בנפשי, אהבתך,
ומחזיר מנפשי בנגיעת גופך,
במעשה אהבה
שכולו מגע ונגיעה...
|
אם הייתי מביא לך עולם ומלואו,
אם הייתי מגשים לך כעת כל חלום-
יש להניח שלא היו נשאלות אלו השאלות
ולא היה מקום לשום תהיות...
|
מתרגש
מרהיב גשת
חג סביבך...
|
התאהבנו ממבט ראשון ולא שני,
ממגע ראשון ולא הססני.
|
יום כי ייחשף אדם צמא עין
אל מראות גוף אישה בעירומו-
ישא כאבו בין חלציים
אך לבו ינץ ברומו.
|
את כאן, לידי,
מאיצה את חשקי,
ואני ממולל תלתליך בידי-
מושך קצת זמן עד ש"תתבשלי".
|
מי זו שהלכה לקראתי בחשכה
ובאה למולי עם האור שבתוכה
ואני פצחתי בשיר אהבה
כאשר ברקע מלאכים ששרים במקהלה
ומזמינים אותי לטיול ברקיע
בטענה שלאוהב כמוני זה מגיע?
|
התגלותך בחיי היא מן הגורל
ואם אסיים בין רגלייך- כך נגזר.
טוב, אולי אני קצת יהיר ו"משוגע",
אבל רק את היא הסיבה !
|
חבקיני בזרועותייך ואעשך למאמינה-
בעצמך, בי, בנו, באהבה.
אינני מאמין שאהבה מכאיבה
כי די לצרות בשעתן, במחילה...
|
התזכרי את המבטים ההדדיים
שאל רכסי האהבה היו מטפסים,
וגם כאשר היינו אילמים
היינו בעצם משוחחים?
|
במקום בו כל מאוויי
לפרוט שמך על נימיי-
התיאותי היות עמי?
|
התייחדות - אותן השעות שבמיעוט
שאני מבקש לעצמי ההתבדלות
מכל מבטי היגיעה
ושיחות הדיומא
|
היא לא נעה, בקושי נשמה
אך הניחה לו להמשיך ולנשקה-
הוא עבר מפיה אל צווארה
והיא בעיניים עצומות - מעונג גנחה...
|
עוד רגע קט תקחי את כולי...
התלטפיני ותוליכיני באהבה
או, שמא תחנקיני רק מתאווה?
|
שני גופים
והלבבות באחדות פועמים,
בערגה,
בעוצמה אדירה,
נושקים
נושמים,
נושפים,
מזדיינים....
|
אני סולח לה
על כל רגע שאותי מפקירה
רק בגין השעות המייחדות
של מפגש הגופות
אשר את הדעת מטריפות
וכל הזמן יש חשק לעוד.
|
בואי ועגני כאן, עמי, עם צי רגשותייך
מבלי שתחושי, חס וחלילה, כי חנייתך
תיהפך להיות סימן חולשה מטעמך.
|
אפילו אם המלחמה תפרוץ
וקירות סביבנו יטו ליפול,
נרשה לכל לקרות
ואצבע לא ננקוף
בעת שגופי בא אל גופך
ואין ראשינו נתונים לסובב.
|
ניעורתי לקראת מבטך
וערגותיי נפרצו לגופך
|
שנים שלא התייחס,
פעם בחודש אולי מימש,
ראה אותה גוועת,
מאבדת את הדעת,
הבחין איך שוקעת לאיטה
ולא טרח לברר מה הסיבה.
|
רעב אני למגעך, אהובתי -
כבר חלף לו זוהזמן רץ לו קדימה
כאשר רק זכר פגישותינו בלבנו פנימה.מן רב בלי...
|
ראיתי התפארת
בחזותה המרגשת;
בעודה בבגדיה
וגואים שדיה...
|
הזמנת אותי להתפזר בשדה פרחייך
החבוי במשעול בין רגלייך
|
אין רזרבה בזמן לחיות,
אז כל אימת שמתחילה לדאוג-
שאי תפילתך אליי מאי-שם,
אפילו סתם "תרימי טלפון" קטן...
|
אמש היינו מזדיינים
ומעלינו דלקו הברקים...
|
התוכלי לצבוע חיי
בצבעי המרחבים
בהם אמצא מקלט
עד בואם של ימים טובים?
|
התקווה מנופפת כל הדרך
לפני ואחרי הצועדים באהבה,
|
משתחל עם עזוזי בין שוקיה
עד תלפות חלציי
ויתערסלו חשקיי
ואז...
אנחנו ממריאים.
|
שימי גז והרתיחי כבר דמך...
לא התכוונתי שתעשי זאת עם התה שהבאת עמך!
בואי ואמרקך בלהבת יצריי הגואים
וממני תוכלי ללגום מיצים רותחים.
|
הגעתי אל בינות אהבתך,
היישר מארץ קרה אל תוך חומך,
למצוא שלווה ושקט סביבי
ולגרש סיוטים מחלומי...
|
ואולי
תיפגשנה הנשמות,
קצרות הרוח, ברכבת החלומות
במחצית הדרך,
ואמצאך נושמת
אלי את אור אהבתך,
נושבת עלי מתשוקתך?
|
כי אני פה, לידך, חי וקיים
להיות לך הקשת בענן.
|
ואף נאהב יותר
משעתה הדמיון מאפשר.
ואף נחשוק יותר
וכל יום נצטרך יותר
ואף נשכלל יותר
וכל יום נחרוט בלב.
|
יודע שאוהב,
וכל יום משתאה
איך הלכתי שבי
אך אינני
מצר על היותי בשביה.
|
אם בחיוך ואם בהנהון ראשי
ואם במילה חמה או עשייתי
אבקש עשות למענך ככל האפשר
כמצוות ההקלה על כל נזקק.
|
מחוזות לבי אל העבר העבירנו
ולרומיאו ויוליה הפכנו.
ושוטטתי בנבכי המיתולוגיה היוונית
בלילה שכולך בליבי היית.
ובחרתי להיות הלילה את פיגמליון
כדי לחדור לליבך כפגיון.
אמנם נכון שפסל היה פיגמליון
אך כמוני בעצם - אומן עם קצת כשרון.
ואני משקיע ממרצי לפסלך
|
אפילו החשיכה יכולה להיות ידידה
השולחת אצבעותיה לעורך ואת חשה בצינה
כאילו אהוב נוגע בך-
נוטל ידך בידיו
ומטייל עמך לאור הלבנה.
|
נסיח דעתנו מהזמן המתכלה,
ונמלא גנזך הנפש המתרוקן,
ונלך בדרך הפתלתולה
של אהבה אסורה/ גנובה,
נניח מאחרינו אהבה שסרחה
וכבר איננה ערבה ומתוקה.
|
רציתי לומר לך דברי אהבה
אך משפתיי נעתקה המלה
כי האהבה שיש בי
השכיחה ימיני,
הדביקה לשוני
לחכי.
|
דבוקים אנו בידינו כבדבק עז
וקרני עינינו משתזרים כחוט דק.
משפרים עמדות,
חושפים נשמות,
חודרים פנימה,
מגבירים פעימה.
|
את הראשונה בסלע להכות
ומתוכי נפתח מעיין זך של רגשות
שבכל עת שאני על גופך משתהה
את שם האהבה אני הוגה.
|
והיא הסירה חצאיתה כהרף עין
והחלה לחולל אל מול פניי,
שולחת זרועותיה אליי
ושערותיה סוטרות לחיי.
חמוקיה מציתים בי אש
וכל גופי ממש לוהט.
|
והיית לי האישה שארצה
שרוצה בי שארצה
לרצותה ככל שארצה
לרצות בי ככל שתרצה.
|
יש לאהבתי גוף ונשמה
ותובעת נשימתה
להיאנח ולגעת בה
עם כל קירבה.
|
ושמחת עינייך בנוף גופי
היא שתמלא את חלל נפשי...
|
ויהי כה טוב עמך-
בחטוא חטאי עם חטאך.
|
לא רצתה להבין
שלא אדע המבוא לגנה הפרטי
אם שערה כלל לא פתחה
ואהבה בשבילה - היא רק מילה.
|
וירעו חייהם בשניים
בעמקי וגבעות החיים;
תרים אחר פלגי מים
שם - שרים שיר השירים.
|
נפשותינו נכרכות זו בזו
מלפני ידיעת גוף אל גוף.
אך כזו התשוקה
תיהפך לתאווה-
לא יוכל לנו אף אל עליון.
|
ראיתי לבבך מתקרב אליי
מתוך עננה משתהה וחרדה
שאולי זה רק מגע החלום...
|
בשקט הלילה עובר
ובבוקר אהובתי אל המעיין תרד
תפקיר גופה לברכת הטבע
ואבוא עליה בדרך הטבע
בהפיחי בה תשוקתי בלי להתמהמה,
בפזרי עליה מזרעי
כמו קסם מאת שרביטי
אשר יבשר על בוא המים
בשורשים צמאים...ותאמר:" לחיים".
|
רבבות פעמים התחבקנו כמשתאים,
עשרות פעמים היינו רבים ומחרימים,
הכל כקומפלקס השתפכות של תנועת חיים
בין שני יגונים תמימים ונפלאים.
|
גופתך התפתלה, שלחת יד מולי
וידך השניה ריחפה על גבי.
בשלה, ענוגה, נשאבת אל תוכי,
נאקה בקעה מגרונך לאוזני.
נשנקתי, נחנק קולי
הייתי במלוא אוני.
|
כל עלה, כל סוד הנחשף בהוויה
מגביר את עוצמת יופי הפריחה.
|
מתוך יער אפל
שהמעבר בו קשה-
אל אור השמש את יוצאת
וורד האהבה עוד פורח בידך;
|
באת ושאלנו עצמנו;
היינו מודאגים וטרודים בגיננו,
התהיי שלי או לא?
הגדת כן, וכאן כוס נמזוג
לחיי העולם הנפלא שיהיה
|
נתפסת בלבי כערוגה בבשמה
את כל סביבתה
לעת שחר, במין שיגעון
של אביב ראשון ואחרון.
|
אין בתבל את "האהבה הגדולה"
ואין את זו ה"שלמה",
אין אהבה "לכל החיים";
חלום הוא המושג "נצח נצחים".
|
מן השחר הנימפה תעלה,
אתייצב אל מולה ואתפעם
עם תקווה שבלב- תקווה חדשה
אל מציאות רעננה והומה.
פעימה תחסר,
פעימה תסער,
ידיים מושטות,
ידיים מגששות,
ידיים מלטפות,
ידיים בוערות.
|
אינני מפחד מלהיות לבדי
כי אינני איש בודד בעל כורחי-
אני זאב בודד מתוך בחירתי.
|
זבחתי תשוקתי על מור גופה
ובאלף גוונים הפציעה תאוותה.
|
ממשרד איכות האהבה
יצאה ההכרזה
שלא תוכר שום אהבה במחוז
לפני ניקוי טוטאלי של הראש.
|
היא תרעיף אהבה כוזבת;
תתענג על גחמתה,
ומולה קורבן מתייחם
שטרם מעלה כלל בדעתו
שכל מטרתה רק לנצל,
וצבעי עתידו כגודל דיכאונו.
|
סגול של תשוקות
עם תכלת של ערגות
נפגשו בקן גדול
וצלצלו בפעמון...
|
למלא פי בבירה ושיר
זהו כל רצוני.
|
ממבצרך, בנחיריי כיסוף נושף
בעיניים עצומות ודמיון גואה,
אולי גם באצבעות לאות עד כאב,
נטלת את שירי אותך לזיין.
|
היינו שם, אהבנו זו את זה,
שבענו שם ואעפ"כ
האהבה לא הסתיימה,
התיאבון רק גדל.
|
רק שאת לידי-
הכל חוזר למצב טבעי.
|
זו האישה שבאה אליי עירומה -
בלי כללי משחק ובגופה,
רק מחייכת ומביטה
אומרת לי: " אתה סוכריה!"
|
מנסה להבין
מאיזו סיבה,
לאיזו תכלית
ואיך
התחלת להיות
|
אני לא חושב שיש לזקוף זאת כגנאי
שתשוקתי עדיין קיימת ומכוילת עלייך;
זו לא מחלת מין לרצות להיות בפנים
במקום הכי חשוך שמאיר לי פנים.
|
כל הנחלים זורמים אל הים
ואתך- כל הימים מובילים אל המחר,
|
זו שעה נפלאה
של רעדת הלב
ואני רועד....
|
קמו עלי יצרי החומדים
לזחול לתוכה בכל ערוץ אפשרי...
|
ואת כאילו מיוסרת
זורקת אלי מבט של חתולה מורעבת
ואני חש בעויתותייך ורעידותייך
ומסופק מהעובדה שאני אבי כל הנאותייך.
|
תמיד חשבתי שזיכרונות צצים מן הנעורים,
אולי זה היה נכון עד שיצרת בי זיכרונות קרובים;
|
הרבה אפשר לעשות על החוף
אך אתך היה ניתן לחשוב
רק על להסיר הביקיני ממך,
לתת לארגמן השקיעה לעטוף גופך
ולדמות כי מעשה האהבה
הוא עם השמש הנעלמה
|
מבטי חיבה / פלירט נטול סכנה
גיחוכים מלאי שמחה / מחשבות אהבה אסורה,
ריגושים מרטיטים / איברים מזקירים....
|
על שמש המפזזת אור מקרניה
אינני תמה,
על האור שבזריחתה -
גם לא אתמה,
|
מולקולות נכנסות לתאוצה,
וזה טוב, זה מופלא...
|
ערב יום העצמאות בלי זיקוקים
כדין לילה של מזמוזים בלי זיונים;
זאת ידעה אהובתי בלי הסברים
והזמינה ארוחה לשניים תחת הכוכבים,
אל מול חוף תל-אביב, בסוכה לבנה ודקלים.
ליהנות מדגים וזיקוקים.
|
זיקפה היא הדרך מא' עד ת'
בלי להתפתל לשווא,
בלי ליטות חס וחלילה הצידה,
לחדור ישר וקדימה
בעת שעצביה לך יקראו
ונחיריך שלך - ירעדו.
|
כמה פעמים בחיים קורה
שאתה מתייצב מול...ופותח הלב,
אומר לאישה שאותך כבשה:
"אותך אני אוהב, אני נשבע"
|
רוחש הדם בעורקיי
וזועק את זכויותיי
לשמחה בלב
שלא תיפסק.
|
אתך נראה הצג כשושן,
אתך נשמע רעש המקלדת כמחיאת כף
ואני מגביה בהזייתי לעוף
מבלי שמישהי תאמר לי: "חצוף",
ואני מגיע אלייך כרסיס אור מבין הצללים,
מתגלה אלייך במילות השירים...
|
פי נשק לך-
איפה ומתי- לא אשכח,
זרועותיי חיבקו אותך-
לאותו יום שוב אייחל.
|
זכר נכסף אנוכי
לאישה שתהא קורנת בתוכי.
|
איש אחד אסף כל חושיו
להיות עמה בשארית חייו
והיא נתנה לו רק סתיו וחורף
והוא נשאר בגפו רועד.
|
במסלול אינסופי של עונג פסענו אט
וניחוח התשוקה פרש כנפיו
על איש שאת אהובתו קורע
בתנועה נשגבת של זורע.
|
כשאת נמצאת לידי
יש לי בקושי זמן לעצמי-
לא לישון וגם הפריבילגיה לחלום
היא משהו שאינני מעז לדרוש.
|
את באה והולכת,
הולכת ובאה
והזמן לא עוצר מלכת
באהבה המוזרה,
ונחרט- כך או אחרת,
והופך לעובדה.
|
נסי להיות ציפור קטנה
הניצבת על כף ידי ומזמרת להנאתה;
מבוקר עד ערב רק תשירי לכבודי
ואת כל השאר תשאירי בשבילי.
|
ראשי לוהט, דמי שוקט -
ממתינים לרחמי קולך להתנוצץ
|
שעדיין מצפים בלי סוף
לראות כל המראות
באותה צורה
שבימי החלד נראתה...
|
זר היה הלילה כל-כך
וכל שערה מראשי סמרה
מאז בים השמש שקעה
והיא מלצחוק חדלה.
|
תקווה שבלב - תקווה חדשה
אל מול מציאות הומה
פעימה נחסמת
פעימה סוערת
נשמה בוערת,
כאש שלהבת...
|
עוד לפני יפציע השחר -
הקסם כבר יפוג;
מאומה לא יבקשו -
רק לילה חם ירצו.
|
זרע פיתויי בך נזרע
וקול החרטה והמצפון לא נשמע,
במשחקים אסורים בחרנו
לאחר שממין נישואינו התאכזבנו.
|
היכוון נתיבו במו-ידיו
או שיכוון ביד הגורל?-
לשבט ולחסד יסתובב על צירו
במסלולי יממות החורצים בגופו ונפשו.
|
בואי ונתחיל בשניים שיחה - גם אם ניגרר לויכוח
ואל תחמיצי זמנך לתוך הכר, כבודדה, ותבכי לרוח.
|
אין מקום לשברון הלב
שרק נשמות מכווצות להן
מכות על תריסים מוגפים
ומחפשות גאולה בכל מחיר.
|
בואי, היי לי ברוכה בפראות חופשיה,
היי נידה מולי כחווה; עירומה ושזופה,
בואי אליי אל ההרים;
למה אנחנו מחכים?
|
"חבק נפשות השניים
נשק לבבות ולא רק שדיים".
|
רגליי ילכו עמך לאורך חייך
כחברך הטוב שידעת מימייך!!!
|
עוד רחוקה הדרך אל החיים כזוג
אך טוב לי, כי סוד אהבתה בנפשי כמוס;
|
לכל איבר בגוף יש שם-
שלא נטייל בו כמו סומא בערפל,
כדי שנוכל בכל פינה
להגדיר מטרה ולנגוע בכוונה;
|
תגידי את! - יש משהו טבעי יותר
מאשר לחגוג אהבתי אלייך בהקדם?
היי בטוחה! - אף אחד לא ימצאנו
כי נשאר העולם מאחורינו.
|
נוגעות ורושמות הגופות,
והתשוקות עולות וצצות,
כבחבלי לידה עובריים
|
חדוות בשרים סימלה את צעירותו
בהיותו כבול אל חבלי תשוקתו
וזעק: האם לנצח תהיה עמו,
והיא לא השיבה לו...
|
רוצה שאלייך אחדור?
היי לי כקרן אור
מלאה זיו וזריחה
ולא תאחר הזיקפה
|
והיה, אם תיכזב נבואת לבי
לא אפנה להסתתר באוהלי,
כהיחבא אדם מפני בעל חוב,
|
דבר אחד בדוק -
רק פתרון אחד נגד הבדידות;
אם נרצה או לא נרצה-
רק באהבת אישה הפתרון הזה.
|
ואת צועדת אל תוך הלילה נינוחה והדורה;
יודעת שכל העולם שלך באהבה.
|
רק מעץ הדעת טעמת
אך מעץ החיים לא נגסת-
כאישה שתמיד רוצה הכל לדעת - לא נהגת...
מספרים שדווקא היה נאה וטוב למאכל.
|
כל שעות הצפייה התפרקו מיידית
כאשר הסתערתי על גופה עם ידי ולשוני;
חווית כיבוש כזאת יש רק פעם בחיים...
ואולי תתחדש שוב באביב.
|
הפין מקיץ ומזדקר לראות
אל אותו החור
המאחה מציאות ואשליה
לחווית המאה...
|
ועם חוטי התשוקה
נתפור קרעי המציאות המרה,
נטווה קורי מחשבות
על כמיהות...
|
אומר: "הלוואי ולא חלום
ואם כן, אזי שלא ידום".
|
בלשוני סימנתי מתחמי בך,
בתשוקתי בניתי חומות סביב לך,
באהבתי - אני הנתיב בחייך.
|
חשתי כי דמי מתמלא בכוחות מחודשים,
נבוך, צוחק וחונק את כל ההיסוסים.
|
כמו הייתה אהבתי רשת דייגים,
שהביאה אותה אל חוף מבטחים,
חוף התקווה הטובה
של חופש המעוף באהבה.
|
לעוף גבוה בשמיים
לתת לשמש ללטף פנים בקרניים,
לרקוד שוב על עננים
את ריקוד החיים...
|
חוק הזוגות השלובים
עם תמונות הנישוקים
על רקע הדמדומים,
בחוסר יכולתי להגשים
עולים לי על העצבים.
|
ישב האיש וצ`וטט
בת זוג לעצמו חיפש,
זו רחוקה ,זו שמנה,
זו טיפשה, זו קרה,
וכך חלפו הלילות
ומול המסך המשיך לבהות...
|
דיסקו סוער
אותו סוחף
ואל מול פני אהובתו
הוא מחולל מחולו-
מחול התשוקה
שמגופו פרצה,
מחול פיתוי
בלתי שפוי...
|
כשאני מתאהב באישה -
זיכרון דמותה וחווית הנשמה
מקיימים ביניהם פגישה-חגיגה
לשעת גילוי מצולת לבי הגנוזה ...
|
שאלתי: "למה תבקשי את קרבתי?"
והיא זרקה לעברי: " עבור חזון אימהי;
עשה לי ילד בצלמך ובצלמי
והתנדף מחיי כגז טבעי".
|
ניסתה לתפור לעצמה חיים
שיהיו לה יפים...
גייסה את כל החלומות
ובנתה עולם של הדמיות.
|
שלחתי ידי המשמשנית
לחפש על גופך
תשוקתי לאישה,
אשר נדמה כי כבר אבדה,
|
את מציאות מציתת דמיון כפרפרת,
את שקטה וגם סוערת,
את רגילה וגם קצת אחרת,
|
צלילי הנשמה כבר אינם רוטטים
במסלולי כמיהה נמתחים
|
בעיגול של קטורת וכשפים,
כבמעיין מעומק ההרים,
פכתה התשוקה מנבכי הנשמה העורגת
לשמור אמונים לאהבה מיוחדת
שגורלה טרם הוכרע.
|
היא שכבה על גבה בחול
ובדמיונה עלה חיזיון
על אותו בחור מפתה
שאצלו איבדה בתוליה לפני יובל.
|
מחיטוט בוירטואל כמקובל
חוששתני שאיהפך לקניבל...
|
חייב להימצא פתרון ממשי
על בסיס ההבטחה האנושית...
|
חייב לעשות זאת בדרכי שלי
או ששום דרך אחרת לא בשבילי.
|
חיים לי אתך גם בלילות,
בעת שהשקיעה אל החלומות
בונה לי מגדל של תקוות...
|
ושוב עלומים מתבזבזים,
שוב אברים מפוזרים,
שוב המון הרוגים ופצועים
שהיו פעם אנשים מאושרים.
|
"התאהב" במאוהבת באחר
מבעד צג מחשבו הסוהר
וכל יום פילל
שהרומן שם יסתיים.
|
אבירים
שבלילה באים
בתשוקת פרצים,
כזרם הפלג בהרים
רינת עינוגים משחררים
מגופה הנשרף כלהבה.
|
חלום על סביבותיה חג עבורה
וידו את כתפה ניערה:
"עורי אישה-
|
המרחק שבינינו גורם לי לחלום
ולראותך צפה ועולה במחשבות
|
בסביבה נטושה בלילה מפחיד
יכול השחור פשוט להמית
ואז יוכל השיר את כוחו להראות
וכל לב דווי, כטל להרוות.
|
ואני כפרפר חולה אהבה
מטייל עלייך בגבעת הערווה
עד שרטט גופך מתשוקה
ושמעתיך בלחישה מפצירה:
"בוא אליי פרפר נחמד..."
|
זהו לא חלום בתחושה-
זהו חלום הניתן להרחה...
|
את תעצמי עינייך ותהיי אחרת-
אני חרמ(ו)ן ואת כינרת.
|
זהו החלום המצוי
שהנו תחליף הזוי
לחוסר שינה כפוי
על מי שמצוי
רחוק מהרצוי -
רחוק ממך!
|
אותו חלום ממשיך ומספר
שמאחורי הערפל
יש שדרת עצים אשר נטענו בעבר
וצמרותיהם נעות גבוה מן הראש, עכשיו.
|
גומעים תחושות מרחוק
ואין בכוחם להרוות,
אז מבקשים לממש-
שנוכל להתענג בעולם הזה
|
היה זה חלום רחוק,
לילה שלם יחד להיות,
לעשות אהבה עד כלות כל הכוחות,
מבלי שהשעון קובע עובדות.
|
כל הלילה התהפכה
על משכבה
וגופה מתייסר
בחלום שולט ומתהולל.
|
נהייה "שפוט" כל-כך
שהיא זו שנכנסה לתוך חייו בקלות
והפכה את החלומות למציאות...
|
לבבות הומים בקצב מטריף
כאשר הזיכרונות עולים וצצים
על פנטזיות אהבה
ותקווה שלא רפתה
ומאפשרים לנשמה
להיאחז במשהו בערגה.
|
חלומות-
אינם יותר מאשר אשליות קטנות
עד הזיות גדולות, ואשר בבוא העת מתנפצות.
חלומות הם כמו בורות עמוקים
אשר אליהם נופלים או מחליקים מבלי משים.
|
חלומות- כמו סיפורי אגדה קסומים
נותנים לחיות באושר לעולמי רגעים.
|
מתחת למעטה הקשה לפיצוח
יש רוך אישה הרוחץ באמבט של שיש
וקול חלקלקות המים
כמו לטף יד הוא עבורה;
יד נחמדת לעורה
המקלפת כל תפאורתה,
ורוצה רק להיות על האדמה - סרוחה
וכל גופה מרמס לתאווה.
|
מחמם כמדומה
עולם בלי גיל
ורק אנוכי מזקין.
|
נולדה בי המחשבה
שאולי חמש הנשיקות
מייצגות חמש אהבות.
|
שלא תהיינה קורות עם נבחר
נותרות בלי לקח נלמד!
|
...ועכשיו עיניה מזוגגות
כליל כוכבים עם אור נגוהות,
ועכשיו מחשבותיו נינוחות-
כעל גלי הים נרגעות,
ועכשיו שניהם רובצים יחדיו-
מודים על חסדי תשוקתם.
|
את רוצה שבאמת שוב אוהב?-
הציתי בי, את, מחדש כוכב!
|
יד ביד, לב אל לב,
יוצאים לנו לטייל
בארץ מלאה מאוויים
אשר כולם מתמקדים בחפץ החיים.
|
סלקי מדרכך ערמות
נשורת הסתיו הצורם
וגלי שביל האהבה
באביב אפשרי.
|
חוץ מהיותי גולש מוכר
נהייתי יותר בן-אדם -
מביע ומסור, מביע ואוהב
כל שהיה עצור בלבי עתה משחרר
|
חשבתי שהלילה לא תהיינה שפתותייך עסוקות
חשבתי שהלילה תהיינה זרועותייך פתוחות,
שכל-כך הרבה ימים מכאן נעדרת
ולא היו לי התשוקות שבי עוררת.
|
בהיות אדם חש ערירי
יעתר לבו לפיתוי העתיר
אשר יכרה באוזנו
קול מפתה בתקווה לשינוי מצבו.
|
האורות כבויים, הנרות דולקים
והזרמים האנושיים - כמו חשמל מוליכים,
את הפלוס ואני המינוס-
מה יקרה עוד רגע עם הפיוז?
|
אנשק לך על שפתותייך
ואת תשאבי את לשוני אל פיך
כאילו נזכרת בחסדיה של זו
בעת שמטיילת בינות ערוותך.
|
דרכו של משורר להלל ;
"את חתיכה" זה כבר "פאסה".
|
זוכרת איך עלית על השולחן
ונתת את ריקוד השטן?
זוכרת איך התבוננתי בך משולהב
ומבטיי תידלקו את גופך המוטרף?
|
רואים שרוצה לבכות הלילה;
טוב או רע לה?
רואים שהומה לבה הלילה;
טוב או רע לה?
|
כה טובה אליי ויותר
עם כל יקר-הלב
הכלוא בתוכך
ולא תוכלנה אלף מילים לספר.
|
אם תחכי למחר ולא יגיע
האם החרטה תרגיע?
אם השחר לא יפציע
מה את הנשמה ירגיע?
|
שולח אלייך קרני פז
ובכל קרן כלוא שיר, רק לך
|
עץ ללא שמש לא יצמח;
נשמה גלמודה רק תדעך,
פרח ללא שמש לא יפרח;
אדם בגפו לא יצלח.
|
טווה לעצמי חיים חדשים
על ענני נוצה קלילים;
לשוט בתכלת התקווה
כאותו ברבור מן האגדה.
|
טווס מה יכול לעשות? -
בין השאר גם אותך לאהוב,
לילה אחד משבעה לילות
כי יש עוד הרבה תרנגולות.
|
צריך להיזהר ממצוקים גבוהים
מהם נראים המפלים כה מרהיבים,
אך בקרקעיתם הבלתי-נראית
מספרות האבנים המדרדרות את האמת.
|
היא תנטוש מיד את המלאכים
לטובת טייפון אמיתי
|
ראה הכוכב את הפוטנציאל
ושלח בך טיל מאויש...
|
את - כמו שיר מעלות
המוביל אל המרום
בניסיון אחרון של החיים
להשיג שיאי אהבה חדשים.
|
מתקתק לו שעון העולם,
שעסוק מכדי לשמוע דופק לבי;
|
טלאי חיים כחרב מתהפכת
בין מחול מלאכים ואפלה דועכת;
|
פועם-הולם לב מאוהב
החש בין הפטיש ובין הסדן
|
הכרתי בנט לפני כשנה
מישהי שגלי הים הזכירו את שמה;
וגם הייתה בעלת יכולת-
לשנות צורתה כל בוקר:
|
על כל שיריי נמצאת חתימתי
אך למי נמענו - יודע רק לבי;
|
טסתי עמה לירח בלי בגדים;
לא היה צורך בחללית ענקית;
הספיק רק קצת יין בכוסית
ובשדיה להביט...
|
והזעקות המתוקות הנשמעות
שרק מאיש ואישה יוצאים פתאם,
הן העדות לטעם בשלותם
והן התוצאה למימוש תאוותם.
|
שני צבעים לבוקר-
זה שאתך וזה שבלעדייך.
|
שנפגשנו לראשונה
לא הפסקנו לדבר לדקה;
כנראה שטעם המילים
היה מהסוג ששכחנו במרוצת החיים
|
רק לא למצוא עצמותיי נטושות ללא נוע.
|
מאי-שם מגיחה
דמות נאלחה
עם מבט ריק חסר חמלה,
מניע ידיו אל הפצצה
וקוטל את כל הסביבה...
|
אשתי היקרה, נפש מן המובחר,
אל תתגרי בחשק שיכול לחלוף מחר
|
שרים אנו, שרים כל העת, בלי הפסק
והשירים, שטרם שוררת לי, צובטים את הלב.
|
את שירי הגדול שבנפש כלוא -
טרם שמעו
יהיה זה שיר
על שמחת חיים
|
הצמרמורת שברסיסי דמי- ממך!
ההלמות שפעמה בעורקיי- ממך!
|
בדעה נטרפת
ובכמיהה ליד מלטפת-
רוטט גופה הדווי וכמה
לעוד זרע שייזרע בין ערוגותיה.
|
עמוק בתוכי - גלמוד אנוכי
אך חיוכך אותי יצית
ומיד אפתח שערי לך לרווחה
ותבואי באהבתך אל פנים הנשמה.
|
יד ביד מתוך תשוקה מפכה
אל שיאים גבוהים של אהבה זכה.
|
"הכל יהיה בסדר,
החיים יהיו ממש כמו סרט"
|
יודע אישה יפה
המעיפה כוכבי נפשה
במילות שירתה.
עולמות שלמים בונה
ואחר כך מחריבה,
וכל בעל לב לידה יחוש
כאבן קלע בלי מסלול.
|
בראתיך, עולמית, מעלטת הזרות
ונהיית לי כוכב מאיר מרהיב
בחן וחכמת מילותייך,
ברגישותך לסובב ולסובבייך.
|
הכרתי ימים אפלים וימים טובים,
חציתי בחיי הצלחות וכשלים
אבל לאהבה הגדולה של חיי טרם זכיתי
ואני מחכה ל"האהבה" בכל מאודי.
והנה רואה אני אור גדול שירד משמיים
כמעט שעיוור לי העיניים...
|
גם אם יום אחד תסתלקי-
תשאירי אחרייך
רק פיסות של חיוכים שהוקפאו למען זיכרוני...
|
מה את רובצת לך על הביצה
כעיוורת, כסומא,
ממששת בכל מקום, בכל פינה,
מנסה להכיר אהבה דרך הקופה?
|
יופייה דבר ידוע בחוצות-
יופי גופה, פניה ונועם ההליכות,
אז עם הנפלא המזוהה
פניתי לחפש את המופלא שהסתתר...
|
הנה, את קרובה להיות מושלמת בציורי
בכל הוד נשיותך...
השלי את? השלי?
|
אני הדרור! את אש לפידי! -
יחדיו נשטף באושר כאשד הרים,
יחדיו נפצח קולות המאוויים
לאלפי שביבי רון נסערים.
|
התוכל בסולם תאוותה אל השחק לטפס
ואיברך יוותר איתן ולא יתמוטט?
|
הכל רק ובמידה
שתזמיניני לארוחה דשנה-
תבשיל וגם יין לצדה.
|
ומלותיי שנצפות
בעיניים אחרות
בתחושת לב זר
שאת לבי לא ידע,
עשויות להטעות
ולבלבל נפשות.
|
אחידות הרגשות והמחשבות
היא שמצווה על יחסינו לשרוד.
|
עילות לפרידה כבר היו הרבה
אך תמיד שהייתה הצעה ממני או ממך -
בסופה של מריבה החלטנו להישאר...
|
מלילה עד לילה
דמותה שולטת לה
על תאי זיכרוני
אשר נבצר הימני
להפשיר לבה
|
בא אור ללבה
מאת הבשורה
והיא... נמה שנתה
שינה נינוחה.
|
אהיה כאן עבורך עם הנץ החמה
ואגונן על חייך מפני השפעה רעה.
אהיה כאן עבורך עד חצות
ואעניק לך אהבתי עד כלות.
אמשוך לבך אליי
בקסם מעשיי ומילותיי.
|
האם תרקדי איתי, אהובתי
אם רק אבקשך שתתמזגי עמי?
האם אליי יישאוך רגלייך
מבלי שתביטי עוד לאחרייך?
האם תוכל להשתתף דמעתך
במצעד דמעותיי לכבודך?
האם תעשי כל זאת עבור נפשי
כי הלילה את אהובתי?
|
יכול אני להיות גיבורך, אישה
וכל מכאובייך ישכחו בשנייה
ואתייצב לצדך לנצח-
ממש אמסור גופי לך לשבח.
|
הרעם ביום בהיר
ואף סופת חול
לא תוכל אל מול הפכחון.
|
לאהבה יכולת מופלאה
לצייר מראות מופלאים
מבלי יכולת הבחנה
בין פינטוזים
לבין המציאות שסביבה.
|
יכולתי לומר שאני מלקט רגשותייך
אך אתפלל: "המשיכי עם האהבה".
|
כים במיטה,
כאוויר לנשימה,
כיבשה לנשמה -
את !
|
יש ורותחים הרגשות והחושים שבגוף,
עת בתוכי , כים, שולט הטירוף.
|
ראית את האור הזורח מתוכי? -
זהו הדבש המופק ונוטף ממיניותי!
|
אלו ימים של ציפיה דרוכה
שמשהו יתרחש למען השלווה.
|
חוללו חמוקייך מלפני
וימתק טעם שפתותייך,
חולל גופך עלי
ונמסו בלהט יצריי...
|
את יפה יותר מכולן;
מול עיניי אין בגופך שום פגם...
...מול עיניי אגם מסתורי
אשר שופע תמיד
ומימיו מקדשים את אוני.
|
לפתע יצא מן האופל,
מצא את האושר,
נתן עצמו לה,
קיבל אהבתה,
באה ההשראה
ויצא בשירה.
|
את חושבת שאת יודעת מי אני,
אבל בעצם אני מה שאת רוצה,
את חושבת שאני זה אני
אבל בעצם אני הוא מה שאת יוצרת לעצמך.
|
בגופינו יצרנו יצירת אהבה
כמעשה של הגשמה מטעם הנשמה,
משהו ייחודי, לטעמי,
שרק את יכולה - אבל רק עמי!
|
יש ונפשי מרימה מפרש
ונישאת עם רוח היצר
ללא משוט והגה;
|
הנרות דלקו,
המוסיקה ניגנה ברכות,
הרמתיך בזרועותיי
והנחתיך על המיטה מלפניי
בעדינות מחוייבת
כמו כלפי משכית שנשברת...
|
את הקול העורג
אשר מבטי עפעפיים מלטף -
את זה בכיסופיי אחפש;
|
בחיק השמש והאור פנים לשזוף
אל עצי האורן הירוק
אשר מחטיו כדבש חיוכים
|
אמצתי לי אגדה על ירח כחול
שכאשר הוא יעלה ויבוא
הוא יביא לי עימו את האהובה
אשר בניתי בראשי את תבניתה.
|
כמו כלבים
אנו הולכים
אל יריד האהבהבים .
|
יש אהבה בעולם למי שאת לבו יפתח.
|
יש אהבות טריות, ריחניות וחמות
כאותן לחמניות
אשר זה עתה יצאו מתנור האפיה,
|
הייתי כבר כאיש גווע
ופתאום הופעת כמו גביש זורח,
שמחק ביעף את תלאות הזמן
וראיתי שוב שמש בינות ענן,
לכל נשיקה מני אז
התמכרתי כמו לסם.
|
יש בי צד מאיר וצד אפלולי -
בדיוק כמו עונות השנה המתחלפות מולי;
פעם עדנת אביב ולהט הקיץ
ופעם שלכת הסתיו וכפור החורף, בחלציים.
|
אני מביט בך ובלבי מקננת
תחושה שהחלה מסתמנת
כי את המלאך,
שציירו חושיי הטובים
המחפשים את האור עבורי.
|
אם אמשוך בחוטים הנכונים
ולפתע, תהי זו את הדוחקת אל המעשים,
אני מבטיח את מניעייך להבין
אך גם אבקשך להמתין.
|
מי יתנני אהבת אישה פותה
אשר תרקום עלי אהבתה בגאווה
ולה, מנפשה, יהיה עושרה.
|
יש לך אהובה - תפסיק לקטר
ותתחיל לזמר!
על שמש דולקת
ואהבה שחוגגת,
אם צריך - אז כרע ברך,
נשק בשגעון הגברת...
|
יש לי מין לב שכזה
הנוטה להתפתות עד אין-סגת,
זורח חליפות מכל הפתעה
אך יודע לספוג גם אכזבה
באותו חסר פעימה.
|
יש לי עניין שלבי יהא ער ושקט;
ללא צל עבר חיוור
|
יש לי תשוקה חושנית
להדהימך הלילה גופנית
עם תאוותי אשר ניצתה
והפכה לבעירת תחושות בלי שליטה
אשר תובילנו למעלה גבוה
אל שצף הזימה שהחלה לנבוע.
|
אם תרגישי אבודה
בלי אור בקצה המנהרה
אתייצב לצדך
ואאיר דרכך
באש לבי היוצא אלייך
ומנתבת דרכי במעשיי עמך.
|
ילדה רוצה לשחק באהבה
ואפשר להשיבה רק בשיר והודייה;
בכוריה טרם הבשילו אל המעשה-
היא יראה ואני ירא.
|
אלו הימים
בהם היא ואני
אינם כבני תמותה רגילים
אלא, כעב"מים בכור גרעיני
|
ישנם לילות שכל אשר מבקשת נפשי
זה, לשמוע את נקישתך בדלת לבבי,
כדי להקיץ נפעם ברוחי
היישר אל תמונתך שעל הקיר.
|
ישנן עוד הרבה נשים בעולם,
רבים עוד יותר הגברים המשחרים לטרפם
אז למה דווקא אני?
למה רק היא בשבילי?
|
יש רגעים בחיים
שאל מישהו מתגעגעים
בעצמה כה עזה
שמטריפה את המחשבה...
|
שנפגשים
נעתקות המילים,
ורק לדומיות מקשיבים,
בעיניים מבטים
שהכל אומרים
ואז אנו לגמרי חשופים...
|
יכול היה להיות נפלא
אם היינו מאמצים את השתיקה;
את, אני, הוא, כולנו נשתוק
ואז תתנדפנה להן כל הגסויות.
|
ידעתי כי אלה אגלי הדמעות
אשר מביעות את אהבתך הנסחפת
בזרמי תשוקתך הבוער...
|
ובאתי במלוא און זיקפתי אליה,
לא כזר המחפש גירוי עם חדירה
אלא, כאוהב העסוק ביצירה.
|
אתחבק לי בשנת הלילה עם מילותייך
כאילו הינך תמצית חיי ואי-אפשר בלעדייך.
|
אוהבים ללא גבולות, בלי בלם
כאילו היה העולם מושלם;
אולי נוכל לחיות בשנים שנותרו
גם את כל השנים שכבר בוזבז
|
הכל מתחיל ומסתיים ברגש, בתחושה -
לא במה שנאמר אלא, במה שנעשה!
אין למילים, בפני עצמן, הרבה ערך
ואם כך נתייחס אליהן - לא תוכלנה לגרום נזק.
|
את שוכבת לצדי וחלומי עלייך,
את נשכבת מעלי ונשימתי מתחתייך
|
...ובינתיים, כאן, סמוך ברחוב
נטמן לו האור
שיכול היה להיות
אילולא היית שוקעת בהזיות.
|
נתתי לכמיהתי
לאהוב בכל כוחי
עד שלהקסים חדלה;
לא היה כל זכר לפעימות ההתחלה.
|
אולי אמרו לך באנטארקטיקה
שאת אישה הכי חמה,
אך בעיניי את רק ילדה קטנה
המנסה לגלות רזי מיטה.
|
לוהט אנוכי כאש אלמוג השבוי במעמקים
ומתבונן מעל- אל קצף הגלים
בכיסופי מרחק...
להכות ולהתנפץ בשר אל בשר.
|
יפים מערומייך
מכליל מלבושייך
אשר לבשת לכבודי
כדי לצוד את עיני.
|
כאשר את מדברת
במין לשון אמנם עילגת
אך אל לבי חודרת
במילות מחשבת,
אינני אלא טמבל
עם מילות קשקשת.
|
ההיסוסים מחווירים כחציר
ובשדמות הלב- מחכות התחושות לקציר;
בשלות כשיבולים מלאות
ליפול ברשתות הזהב ולאהוב.
|
יומי נהיה בהיר,
לבי ניתר כעלעל שובבי,
כל הציפיות לרקיעים כחולים
נראו כבר ברות-מימוש, בהישג ידי.
|
אינני יכול יותר בלעדי אישה
אני תר אחר קול מלטף בצנעה,
אחר מאור עיניים של סיכוי
אחר טעם גוף שיהא כשיקוי...
|
והיה החסד הניתן לנו במשורה
כאותו כד שמן של חנוכה
שהספיק, הספיק ומספיק...
|
הדממה משתררת על ים שכולו תכלת,
אין בשמיים ענן כרבב להסתיר השמש,
הסירה מחליקה על הים במשובת חן
עד ש... גל שובב לפתע קופץ.
|
זה כבר לא כמו שהיה
בימים שטרם הפעלנו מחשבה
וכל הלילות היו חמים ומיוחמים
|
אין לילה שהולכים לישון
בלי "לילה טוף" בטלפון-
הרגל שנולד מן הצורך הנפשי,
איזשהו פיצוי קטן לחסר הפיסי
ואז עולה על יצועי,
חובק את כרית ראשי,
חושב עלייך עד כאב...
|
כבר שנה סחרחר ראשי
אשר הניחני להיות כסיל,
תועה לשם, תועה לכאן
כגורל כל מאוהב.
|
את מזמזמת אהבה
מעל ראשנו, כדבורה,
ולבי יוצא אליך...
להיות צופך בקצה הכאב -
צוף מתוק כפי הנראה.
|
ככהן פרא של האהבה
הקשבתי בקולה
והפלגנו יחדיו אל מחוזות אחרים,
באינרצית ערגת החושקים,
אל ממלכת התשוקה המתפרצת
אשר את האהבה משמרת.
|
אילו יכולתי לשכון בגופך
מבלי להפסיק לחבקך
הייתי כאורח בגן פורח
השואף ומשתכר מן הריח,
מזין עיניי בעלי כותרתך
ולא מיין- משתכר מזיווך.
|
אהבה-כוחה עצום
לעצום עיניים מתענוג
או לסוגרן ולמות
מעצמת הטירוף.
|
מזמינך לדהור בשניים
על אלומת אור עד השמיים;
הרוח תשרוק מסביב,
אור הירח יכסיף.
|
יכולים להיות כל מה שרוצים
כאשר בכוכבים צופים ובלב מקווים.
|
אגלה לך למה אני מזיין בכל הכוח -
זה פשוט בגלל שאני מתאמץ לשכוח
את כל הדברים שלא נותנים לי מנוח
לשכב אתך בנוח.
|
כמעט גווע הכוכב וכבה
והנה נפתחה הדלת ואור בקע.
זו את היית, ברוכה היי
על כי בטעמך בחרת בי.
|
גא בודד זוהר כוכבי
ונדר נפשו אל אהובתי,
אלת האהבה הסוערת
שכל הזמן נודדת.
|
מעבר לשליטתי המוחלטת
בהוויית האהבה הנוצרת,
יודע כי אני העולם שהיא נותנת -
אבקש לעצמי שגם היא מאושרת.
|
מלמעלה ומטה סער קולה;
עד לשחקים היא חתרה,
בשאיפת כל במרומים נגעה
וככה נשבעה:
"רק חלילי רגש לב חי
ינגנו, מהיום והלאה, מלפני".
|
הכוס שלי יהיה הבנזונה
שיזיין לשרביטך את הצורה
עד שאביא עצמי לידי 'גמירה'.
|
תרנגול פוצח בקריאות השחר העולה
ואני מקורי השינה האחרונים מתנתק,
קם אל השחר הקסום
המסמן ליקום גורל היום הצפוי
והדבר הראשון שאני כמובן עושה,
זה להכין לעצמי קפה...
|
עינייך מצועפות... בתשוקותיי עקודה
ואני, הניצב מנגד
מניף אל מולך המאכלת.
|
על מלחמותיי לא אוותר
גם אם לעיתים נופל,
על חטאיי לא אוותר
אם הצלת נפשי תלויה בהם,
לא תראוני על עצמי בוכה
כי עם אור החיים בראני אחר.
|
כזוג יונים רצינו לחיות -
כנגד הסיכויים, אך מלאי חלומות,
שכל המכשולים אפשר למגר
בשיגיונן של אהבה ותשוקה לוהטות כאש
|
לי את, שלי את לעד;
הרי הגיע כבר הזמן...
שברי הקרח בנשיקה אחת
ונהיה כגוף אחד.
|
כחומר אחר ביד היוצר(ת);
חש עכשיו כביום עצרת
באירוע אשר בו אתה השולט
כי המריונטה הפכה לאריה השואג.
|
געגועך כגל שתיזמונו לא ידוע
אך בואו תמיד בטוח...
|
החיתיות מתעוררת כשרגליים נפשקות
ואז הבמה מסורה רק לגופות.
|
את רק תדאגי לרגעים המתמשכים
כחפצך...
|
פגשתי באשה נפלאה,
סימנתי אותה כמטרה,
דרכתי קשתי סביבה
והייתי חץ שננעץ בלבה.
|
נשביע אהבה ותשוקה רעבות
והן, עוד תעטרנה ראשינו בזרי נצחון
כיאה למי שאת החורף יוכל לשרוד.
|
ימי זוהר נוטפי חדווה
מטפטפים עליי עוז
ואני, עטוי שריון זהב
במדי ברזל האהבה,
מכשיר עצמי לכבוש לב
שבי רצה להתאהב.
|
מתגלגלת לה אהבתנו היפה
אל פסגות האפשר בדרך לא קלה
כשירת זמיר ראשונה
אחרי עונת חורף קשה,
ומפיה תבואנה בשורות רעננות
כמנהג הפטריות הצצות.
|
שם, בארץ האהבות, הייתה מנגינה
קצת מודאגת ועצובה
כי החלו להחוויר הפרחים באדרתה
והעלים החלו להתכהות בשערה
|
מדברים שיריי אל נשים הנשואות בבחילה
ושכשלון חייהם מוחבא,
אל המזווגים ללא מזל
המדוכאים באופן בלתי מודע.
|
טוב כי מטר ירחש
ויפקוד נווי מחדש,
כמו שוב להתחיל לחיות-
אצבעות מטר לנשק ולרוות.
|
לבנות ולהקים מלכות ארצית בלי כנפיים,
אשר בין חלומות למציאות תשליב.
|
נכסף אני למגעך הקסום
אשר עושה בגופי כישוף -
גורם בלבי לפולסים מוגברים
ואברי המזדקר ממחשבה - ממתין לפורקנים.
רוצה?- קראי לתופעה אהבה
רוצה?- קראי לה תשוקה.
|
אוהב בעוז כמו לדרור משחר,
אוהב בטוהר כבוזז הלל,
אוהב בערגה,
אוהב באהבה
עם דמעתי וצחוקי
עד יום מותי.
|
שאותם שוטפת השמש באור התמיד.
כל האהבות מחפשות לחבק את היקר והבטוח
|
בך הנני כלוא כבכינור עתיק
ומאזין למנגינה שכבר לא משמיעים מסביב.
|
אל תגידו בסדום שאין קשר
בין, איך שהיא, לו, מוצצת...
לבין רוחו העולה וזורחת כפלא
והוא חש ממש כמלך.
|
אתך ואליך לא אתגעגע
שהרי כל חלקיק שבי - עמך כל רגע.
|
נוטף זרעי לתוך נרתיק-
כלי קיבול יוקד
מבית הבורא היוצר.
ונהיית כל טיפה לפנינה
המשתבחת להוויית אהבה...
|
כל לילה בלעדייך
שקט כאן יותר מדי,
אין זה השקט הרוגע
אלא הראש כולו רוקח.
|
כל עוד הלבבות נוהרים
כמעיין זהב של הגיגים,
לא ניתן לאהבה ליפול-
ברית עבדות לה כאן נכרות.
|
אז אולי נקבל את העובדה
ונגיע לדעה אחידה בקשר למסקנה
כי על מה שכה נפלא אסור לוותר;
אכול ושתה כי המחר - אין לדעת מה צופן?!
|
יש לנו אהבה כזו מופלאה
שכאילו פיות וקוסמים כתבו אותה
ואנו, השחקנים, ממש מכושפים
מהתפתחות העלילה עליה בקושי שולטים.
|
מחפש את הפתרונים
כיצד לזהות בין כל הנשים העלומות
את זו, שבפניה אוכל להביע כל עצמת הרגשות
שיביאוני אל ניחוחות עדי-עד
|
כל שהיה - הוא שיהיה
אם לא עם זו - אז עם אחרת.
|
עכשו באהבתו היא התמלאה;
ביותר אהבה משאי-פעם ידעה,
והוא הכל בשבילה;
הוא כל עולמה...
הוא הכי גבר שידעה...
הוא הכי אהוב שלה.
|
כן, זה אפשרי למצוא בעולם
מישהי עמה לחלוק, בה לאחוז, אותה לאהוב.. לעד.
כן, זה אפשרי למצוא בעולם
מישהי עמה לשיר, לצחוק, לבכות, להתעלס... לעד.
|
את כל און איברו, הוא אליה, מחדיר
כמדליק בלחיצת כפתור
|
אני רוצה להבין-
מה ש'קיבלת' היום לא מספיק?
גם את המחר את רוצה?-
טוב, אם זה מה שאת מרגישה-
אין בעיה; גם אני רוצה נורא
|
ואני עדיין עמך
ממתין לקריאתך:
"שוב אהובי,
סיימתי עריכת חשבון נפשי
והמאזן הטה הכף-
בוא ונעוף בלי כנף".
|
כוכבי בדד דועך
אך במחיצתך - זוהר,
אז אל תגידי: "כל פעם, זה קשה להיפרד"
אלא: "כל שיותר, לבי חפץ להיפגש".
|
כמה סוערת את בקרבך
כלבה המבעבעת מתוכך
ומבקשת לקבע אבנים וצמחים-
גופך לגופי
|
ללמוד יחדיו הכאב והגיל
למען הקל, לא להכביד
|
אי-שם, באחד מן המקומות
החליטה אהבתי: "לא עוד!
רצוני להעמיק שורשים
ונמאס לי ממרוץ ההישגים".
|
כמעט הלכה למות האהבה
ונדמה כי מאבדת את כתרה,
אך לבי פרפר ופרכס אל קרן אחרונה...
בבואי לקבלה - עלתה החמה כולה.
|
בעשן הלבן של ההסכמה
ובקווים הכחולים של התשוקה,
שרטטתי פנייך לקראת פגישה
במאמץ להיות מוכן לקראתה.
הבחנתי בחשבון המסתמן
בין אביונה לכישלון צורב,
בין סופה של התחלה
להתחלה של תקופה...
|
יש גבולות
שלא ניתן לחצות;
כשהם נוצרים-
אז עוצרים,
|
כמו גשר מעל מים גועשים
אחבר בין תשוקותייך וחלומותייך הרטובים,
בין מציאות לחלומות בלי פנים,
בין געגועים אל אוהבים לגעגועים על נוטשים.
|
כמו הלך במדבר
צימאוני אלייך בער,
תועה וחסר נשימה
ביקשתי עוד לגימה...
|
בא אליה במילה נחרזת
והיא כבר 'נשפכת'
ואהבה שוזרת...
|
ואם תראיני במעופי
כמו חזית בלבלובי...
|
רוצה להיות אתך כמו כדור-
להתגלגל... להתגלגל...
ואף פעם לא להיעצר.
|
האהבה, כמו משאבת ואקום ענקית
חפצה לשאוב לתוכה, ככל שאפשר להספיק,
מיופי הבריאה שמסביב הנראה בכל הכיוונים,
|
תחת לובן כוכבים
מאצל חלוני,
שולח אלייך געגועים כחולים
עליהם תוכלי לערוג בלי מילים.
|
גן בלי פרחים
ופרח בלי גנים,
באמצע החיים
ובלי חיים.
הגן נראה נטוש
והפרח כמוש...
|
גן בלי פרחים
ופרח בלי גנים,
באמצע החיים
ובלי חיים.
הגן נראה נטוש
והפרח כמוש.
|
... והכל היה כה זך ורך, כה שליו,
כל-כך משתלב...
כמו פנטזיה אמיתית.
|
כמה בכל תשוקתי
לתחושות המתרוצצות בראשי
שאת רוטטת ו"גומרת"
באשמתי המזדקרת.
|
כאגם לבך, כמוהו, אשב בדומיה
וארקום חלומות עם תקווה
על אושר שאולי עוד יגיע
ואולי... איש עוד טרם הגיע.
|
כחולה שעתי עבורך
אל בין שמשות לבי...
|
כמיהה כנה
היא זו לסוף סבל התהייה,
היא הכמיהה לדמותך
כאשר אינך...
|
ונהיה כמו באור - פנים אל פנים
חיים באהבה כמכושפים.
|
מחלון ההזדמנויות של חיי
חישבתי עוד כמה נשארו בידיי
עד אותו יום של פלא
בו גיליתיך כמוצא אבן נוצצת...
|
רוצה ליפול מובס לרגלייך,
להיות מותך, מכושף ממעשייך,
אילם בזמרת אנחותייך-
מנצח על אביונותייך.
|
רוך שדייך,
ברק עינייך,
חום לטיפותייך,
כספית עגבותייך,
כל אלה, ועוד הרבה יותר,
עליי כמעגל סוגר
|
כנהר חיים היא האהבה בחיינו
אך איך נדע אם נפשנו תכירהו,
ואולי שמא רק ליובל קטן הגענו-
יובל ראשון שפגשנו ועליו התרפקנו?
|
לאהוב או לאהובה
קשה לעיתים לומר האמת נוכחה
כי קשות המילים בביטוין
וקשה למאזין בשומען.
|
כנחל אנוכי
הזורם אלייך, הים,
במלוא מרצי,
אוסף תאוצה בדרך
|
אני יודע, לא לי ביקשת להיכנע,
הייתה זו מחוותך ליצר הרע
אשר עלייך כפה
להשתחרר מאותו איפוק
החוסם תדיר דרכך אל הסיפוק.
|
כנסוך יין אני חג כבחלום
בין שיר אהבה לעלס עם חזון.
|
כסירה- תהיי כולך
בים תשוקות גבוהות גלים.
|
מאהב עתיק אני מצלע הר
ואהבותיי - במילים צד,
שמעתי תפילת אהבתך באוזניי
ובאתי לכרוך אצבעותיי על שדייך,
שלא יאמרו מביני עניין:
"יודע לדבר אבל עושה ביד".
|
עשתה בי כבשלה
ואני כפרי בשל מתשוקתה.
|
לא ראיתיך
אך ידעתיך,
לא חיבקתיך
אך קראתיך,
שותה מילותייך בצמא
כאלילה המובילה אל המטרה
של מימוש אהבת התשוקה .
|
ביקש להזדחל ממסכו למסכה
ולחשוף את דמותה שכבר תיארה,
והיא, אומנית מילים לא קטנה
אומרת: "חבל על כל דקה -
האיסיקיו מקשה על ההבנה -
תתקשר טלפונית תוך דקה".
|
בואך לשלום, רוח מלחכת
אשר סביב גופי מתעכבת,
אל חזי נדבקת,
שיערי משדדת,
הכל כפי שאהובה טובה עושה-
|
כשאני מאוהב אני מוטרף
והחיים כחלום מוקסם.
|
את קוראת לי: "בוא!"
וזרועותיי עונות לך,
את לוחשת לי: "פה!"
ועיניי אלייך כבדולח.
|
כשאת משתמשת בנשיותך
ומשגרת ברק אל גופי עם תשוקתך-
אני, ממגע גופך, מיד מתחשמל;
|
אז שבי מול המראה
עם האמת המרה
שלא באמת השתמשת עם הנשמה...
|
אנחנו לומדים להתענג;
זה את זה למלא,
כשתי ציפורים על אמיר העץ
המעבירות חייהן בשיר ובכיף.
|
הלילה ענדת לי כתרים של אור
בכל טעמי קולך וגווני מבטייך
|
שהייתי ילד קט וטיפש
תחבתי אצבעותיי לאש
וזה היה כואב...
|
בין תהום דווי לשחקים סוערים
ללב, כמטוטלת - חיים קשים.
|
לא אבוא אל סיפוקי
עד שתאמרי: "אתה הוא כל עולמי..."
|
לא אוותר על הרגע של ברך לבין ברך,
פה גומע יין סנוורים,
על סערת החושים המניפה און
ומנפצת עולמות בשיר גופים חרוכים
מלהט היצרים.
|
החיפוש המטורף אחר המוחלט-
להיות אהוב ומאוהב בלי אבל...
|
סוד אהבתי לא אצפון בלבי;
שיראה עולם איך מבקיעה מעיני.
|
בואי אישה להתפאר במעשי ידיים,
להעביר מחשבות במבטי עיניים,
לפרוץ גדר אל תוך גופך,
להתגלגל בכרי ערוותך.
|
לא אתן לך לעזוב לנצח
כי בקרני אורך אני מתחמם
וכל לבי אהבה לך מנצח
ואסור למנגינה הזו להשתתק.
|
חטא אהבה הוא תוצאה
של הרגל המקלקל את קודמתה.
הרגל הוא גבול שמטבעו קורע,
לא מתאים למי שלגיוון משווע.
|
...בינתיים מבטיה כלל לא ברורים
ומחזריה מבולבלים.
|
מתקיימת אהבה מתפלשת בצל תפוח
עם ליטוף חמה ורוח,
קוטפת חלומות מתעוררים
ומייצרת מהם זיכרונות מטוללים...
|
העולם בכלל לא מושלם
ואולי בכלל טרם הושלם?
האם יגענו ולא מצאנו
או אולי לא די התאמצנו?
|
ואני אהבתיה עד מות
כאשר זעקה מכאב עמום
וישבנה היה נרעד
|
כבר כמעט השחר עולה
ומרוב געגועיי הוזה,
שומע מוסיקה מתוך איבריי -
רן גופי, שמחות שערותיי,
משתוקקות ידיי
עד קצות ציפורניי...
|
אל תתני למוחך
להלך עלייך אימים
ואם תלטפיני באהבתך
לא יחשב הדבר כחטאים
כי החטא הנורא מכולם
הוא לשקר לעצמך עד עולם.
|
במילים מזכירים אחד לשניה
אף כי הכוח הוא עם השכחה,
שיש אומרים כי עדיפה במצב הגיוני נתון
כדי שלא נשקע בהזיות מהסוג הירוד.
|
במקום רק נתינה מתגוננת,
תפגוש גם בקבלת מתנה מתרוננת
|
בלבי תרבצי כענן
המפריד בין טוב לרע,
בין ברקים
ליום משמים.
|
לא היה זה חלום של לילה
ולא היתה זו זעקה שנשמעה;
היתה זו לחישתי שמלב באה
ואל תוכך חדרה כסערה:
"רוצה אהבתך,
צריך לתשוקתך..."
|
רק מקווה שאין ביופי את העיקר
כדי שטוב הלב הטבעי לא יאבד.
|
רוצה שאותך אוהב
ליותר מרגע קט?
תני להשעין לבי על משוכת גנך
ולנוח... לרוץ אחר אהבתך - ממש מעייף!
|
בשעת חצות וקצת
כשהשקט סביבי מוחלט,
משקיף מן המרפסת
אל הלבנה הזוהרת
ואז, למרות המרחק
אני ממש בך חש,
נזכר במעשים...
|
מבוקר של תקווה
עד לילה של אכזבה
איש עומד ואוסף
נוסחאות פלא ללב.
|
האפשר לכתוב שיר על נוף
בלי להיות בתוך?
האפשר לכתוב שיר אהבה
בלי להיות בתוכה?
|
לאחוז איתן בכוס החיים
שלא תתנפץ אל מול הפנים.
|
שוכב אדם ליד אהובתו
ושוקע אל תוך חלומו,
בחלום נסיכה קסומה
דוהרת על סוסה,
אל נווה-מדבר בו הוא נמצא,
כי רק אותו רוצה היא לעצמה.
|
לא חלום הנך
גם לא דמות שווא -
רק שאני כאן ואת שם,
משני קצוות של אותו כוכב
|
חיו את רגעיותם
במין אבסטרקט מטושטש
וחיפשו זיז להתלות בו
מעל השוחות שבישימון.
|
יקום לבי, ינבוט זרגי
ואשפוך בה כישופי.
|
חגים אל אזור התשוקה המורמה,
המעלה זקנה בעשן
ונעורים באיבר...
|
אותם עננים המסמלים את הכמיהה
אלה אשכולות השירה הנבנים בתשוקה,
מילה ועוד מילה,
כמו ענן ועננה,
יצטרפו למצע המטרה
שאת שדות תשוקתנו ירוו
|
בילדותי אהבתי להשתכשך באמבט
אך כיום אעדיף במיטה אתך -
הקירות יהיו קרים
אך הגופות לוהטים,
אולי תהא שירתי תועה
אך את תכתיריני כמלך המיטה
|
ותהא תשוקתי לך כתרופה
עד שתנצחי "המחלה".
|
היא אישה מקווה -
אני רואה בה את התקווה.
|
מילים מתוקות - לא יש מאין נולדות,
אלא יש לדאוג שתהיינה תואמות
כפרי מובחר שמויין
באהבה ע"י בעל דוכן,
ככפפות תואמות
לאצבעות.
|
לינוק, ללקק ולאכול רק פרחים
אשר בלעדיהם - מיהו האביב?!
|
תאר לעצמך שאתה נמצא
בחממת זכוכית שקופה ואטומה...
|
לא כל האהבות שמחות;
ודאי שלא תמיד עליזות
כי יש אהבות שנאבקות על חייהן
בין משברי החיים של בעליהן,
|
האם בקרניה צריך לתת אמון בכל מחיר
או שאל פי-בור ימצא כי נחש בהן ילין?!
|
ואולי אעירך מחלומותייך
ואנתקך אל תוך אמת תשוקותייך?
|
מי שעייף שישב בטל
אך נפשי שלי רוצה יותר.
|
יום תמים אהבת אותי !
מחר,כשתפסיקי, מה תאמרי???
|
והיה השיר כסוס מצמיח כנפיים
אשר הבקיע דרכנו לחוש בשמיים,
לצאת אל המסע המשותף
של אני ואת,
אל עצמיות אחת ושואפת...
|
כבר ימים שמאשת חיקי התנזרתי
וצברתי את כל אוני למענך,
התשוקה כבר קודחת במוחי
דמותך כמו היתה חזיוני.
|
רק אמרי לי,לעזאזל,
האם היינו חייבים להפגש?!
|
את מבקשת שאפתח לבי אלייך
ותהיי לי ככותל השומר סודותיי...
|
גם אם תנקטי בשיטה ישנה
וגם אם תנסי לשכללה,
עדיין רעבי אלייך לא ישקוט
ונר אהבתי אלייך ימשיך לדלוק.
|
אין עבותות
נגד אהבות,
אין עבותות
שחזקות מאהבות
ומאומה לא ימנע אהבתי האסורה!
|
נלכדת בשירי שטמנתי לך בחשק
אולם לבי קשוח ואליי מתאכזר;
|
את מרמזת לי על המקום הנכסף
בעוד אני עסוק עם שדייך,
כבר רטוב לך במקום העדין והרך
וקשה לך עם זה שאני טרם נכנס.
|
רוח עוברת בסער
וכופפת צמרות היער,
נוהמת ושורקת ביעף
ואני, כמוה, נישא ונד,
אולי מזקין אך לא נח
מלחפש נשים לוהטות באיבן...
|
אהבה בוערת ורושפת
השולחת אינספור נגוהות של קסם -
אף פעם לא מתעייפת;
רק לפעמים מעייפת,
|
ופתאם מין חברים בלי הסבר-
כבר לא מזדמנים
עכשיו כבר מתואמים.
אין מתח באוויר משום סוג
ובלבנו אין שום היסוס.
במין פאטאליזם קסום
שנינו יודעים - או הכל או כלום!
|
פניי אל האהבה ולאן פניה?
מדוע לעתים פוצעת היא את סוגדיה
ובאה באיחור ומנסה להרגיע
כאשר כבר ידוע כי דבר לא יושיע?
|
נדרים למדתי שאין לנדור
אך, אין בכך כדי למנוע מלטפח תקוות נעימות,
|
לא נתנה לי להיכנס -
ביקשה שעל דגדגנה אתעכב,
|
ארים ראשי אל עינייך
להרים רוך ריסייך,
בלי לחקור,
בלי לפחד
ובלי לסטות
מסוד האהבה במקור.
|
לא סיפרו לי שאצטרך להיפרד
מאותה נאיביות שפותחת לב
ומאפשרת מראש להתאהב.
|
כל הזמן רוצה לשוט בגלים של אור,
שמלת מפרשית ללבוש, לפשוט
ולהתהולל בלילה וביום
בלי אוכף ורסן עליי לדהור
|
לא קל להשביע רצונך
אך במיטה - את מגיעה לסיפוקך
|
בעוד הם מחפשים את אי-ההתאמה מרשעות -
אנחנו מתחשלים במציאות,
בעוד הם מצביעים על העיוות -
אנחנו אוהבים בכנות, אף אם בתמימות.
|
אז הסירי מסיכות,
תני אותך לראות,
תני בגופך לחוש-
ובמחשבותיי לעוף.
הרבה שאלות גדולות,
אולי ברובן לא פתורות,
אבל לעזאזל עם המחשבות-
בואי ואת התשוקה למצות
ובצעד כזה מקרב
כבר לא נירצה לוותר.
|
רוצה להאמין באהבה
בלב ובנשמה
מבלי להיות צפוי להפתעה
שאגמור עם חור בנשמה.
|
ערגה לו בעדנה
עד שבא...
אז עלה הפזמון מבשרה
ליישם את חלומה
על שני לבבות
שהתפעמו בלילות
ממילים בלי מראות,
מתחושות ללא דמויות.
|
נשמת ארצי באפי
ודמי שפוך באדמתי;
אותו לשד, אותו שורש - לארצי ולי
|
מילות אהבה לך בורר
עד שייפגש לב עם לב,
עד שגוף לגוף יתאחד
ואז כבר לא אלחש אהבתי.
|
מכל כיוון שתנסי להימלט
תמצאי את אהבתי חוסמת מבעדך
|
בלב אחד - דירת ארבעה חדרים
שבין חדריה תחושותינו סובבות;
|
אמרת שאת לא רוצה שאגמור,
שאת רק רוצה שאבוא;
לבוא ולא לגמור,
|
"הבא חדשה טובה
כי צמא אנוכי לאהבה,
ערסל לבי עם הבשורה;
שתהא כמו נדנדה מרגיעה
כי לבי-
הוא הילד שבי".
|
ערסל לבי עם הבשורה;
שתהא כמו נדנדה מרגיעה
כי לבי -
הוא הילד שבי.
|
לבי הולם ממלותייך החמות
ואהבתי על לוח לבך אחרוט
בדם נשמתי שלא ידהה.
|
עם גופך, אמנם התמסרת לרבים,
אך בפניי- הזלת דמעה פורצת מחסומים...
|
דעי כי יש באהבתי למחול
אך אין בנפשי לסבול.
אם לבך נשבר משקר
תני לעשות בך פלא,
אבל, במחילה - לא להצליף ללבי
בעת שתסכולייך בכלל ממי שלא אני.
|
רק טיפש יצווה על לבו לאהוב
או שאת סופה של אהבה יחקור,
כי לעצמו - רק מכמורת שווא יפרוש
ולחינם יטריד את מוחו.
|
מבקש להיזכר בדמותה התוססת
שלא ייהפך סיפור חיי לבדותא עילגת.
|
איברי שפך,
קולי נהם,
לבי הלם וצרח...
|
אולי מחר, אולי רק עוד שנה -
הכל תלוי רק בתקווה;
|
חי בעולם לב נודד
אשר כל ימיו לפלא מחכה
שיבוא האביב וימלוך בלב.
|
לבקש ממך לטוות
גשר של רגשות
בו תוליכיני כשבוי אחרייך
|
כל רחשי להיטותו הנפתלים
יצרו סביבה חישוקי תשוקה...
|
הכיצד אוכל את נהר תשוקתי
לכלוא באגם פיוטי?!
|
עד תהיי אל ראש ההר דוהרת
ושם - באושר נאחזת.
|
כאשר המדבר הצחיח
אל הים אותנו יבריח
|
רוצה לגנוח להד שירה
לאור לבנה מלאה
כמו הייתה תשוקתי
|
די לי בכפות ידייך
לדעת הכל אודותייך;
הן האוצלות מחומן על לבי
המבקש להיות לך כנר התמיד.
|
היא לא הייתה סתם עוד אישה;
היא הייתה מעין חלום שבהגשמה
|
העונג בי זע ללא הכרה
ואני משלם חובי לתשוקה.
|
מתבוננים בגלים המתרוצצים
ובזוהר הירח ההופך לנצנוצים,
מאזינים לאוושת הגלים
הנשמעת כמו שיר
על אהבות ממרחקים
של אנשים מאושרים.
|
להופכך לשבויה בלי תואר
אך עם נעורים לנצח.
|
נמגתי בתאווה
ובזרועותיי יפייפיה
הנצמדת אליי כאיילה,
מתמסרת ללהט האהבה
שזה עתה הנץ בקרבה.
|
מרחוק בא קולך
אל שפתותיי, כשאת אינך -
זהו הגעגוע המביאך
ישר אל הלב.
|
רציתי להאזין לגניחותייך
ולא הרפייתי ממעשיי לשוני וידיי,
רציתי להאזין בסיפוק לבקשתך
וחדרתי עם איברי... הבאתיך לאביונך.
|
לו רק היינו בני-חורין
כמו השירים שאנו כותבים
|
רוצה במחיצתך להיות
ו"להציק" לך בשאלות,
להראות לך שירים
ובשפת הים לחפש צדפים...
|
תני לי, אהבה, להיות בסביבתך
שיהיה באפי את ריח טובך,
שתסער נפשי מטעם תשוקתך,
שירווח לגופי מתחושת סיפוקך.
|
להיות האריה שבא
לחיות במחיצתה
|
מכאב הבדידות ומעומק הגעגוע
חושב על מועד הבא לא ידוע,
בו ינבטו שוב ניצני שירתי
ויפרחו להיות אהובתי לידי,
ותוכלנה מילותיי לשנות צביון
ולתאר ליל אהבים ארוך.
|
לרגע צצה בי משאלה
להיות הסנאי התמים;
שאוכל גם אני לחיות באושר ושמחה,
ולראות רק נחת ואור מסביב.
|
מעיפה לעולמות אחרים -
לאקסטזה בשיא הגבהים
של צבעים מרקדים
וקולות מתנגנים
המותירה את הנשמות ערומות
ומחברת בין שתי הגופות
להיות אחד -
אני ואת...
|
מי יתנני היות מלך עליך;
לצור כנשר על שפתותייך
ובכפות ידיי - לחפון שדייך
עד, יסגור גופי כל ניקבות תשוקותייך,
|
את גופי אהבת,
את לבי כבשת,
כל המכשולים הסרת
ואת עץ החיים הפרחת.
ונעתרתי...
|
רצית שאשיר לך
על כל נים ונים בך,
שאבראך בשנית
כאישה אוהבת וחושנית
ואז אולי, רק אולי, תהיי שלי...
|
את כמלאך המייצר שמחתי
והנה אני לוחש אהבתי ללבך...
|
את כמלאך המייצר שמחתי
והנה אני לוחש אהבתי ללבך...
|
לך אליה
והמתק חלומה בשירך,
שתהא עושה בידה לתשוקתה
עד יצלצלו פעמוני ביאתה.
|
אם אפשר היה להסריט
את חיי לאחור,
הייתי טס חזרה
מן המצולות
אל מקפצת חיי...
|
בואי להקשיב, אהובתי,
לפרחים שבאדנית חלוני,
איך עושים אהבים
עם הבריזה החורפית
בלילה קריר
של תחילת אביב.
|
רוצה להיות החוגג עמך
היוולדו של כל יום יחדיו...
|
יש לי אהובה
שמפחדת מאהבה,
היא מפחדת לטבוע-
לא מבינה שמאהבה אפשר רק לפרוח,
היא נצמדת אל ההגיון
כאילו היה הסכר האחרון
ומחזיקה בו בכוח מדומה.
|
עם שלהוב הגופים
נפש נהפנט
|
איך אפשר עכשיו להתחיל הכל מחדש
דווקא כאשר הכל בעצם נגמר?
אפילו את, שהיית כאן עד אתמול
נהיית לפתע רק חזון.
עד אמש ליפפתי שדייך,
זללתי שפתותייך,
נישקתי עינייך
ונרדמתי בזרועותייך,
ולפתע כולך
נהיית ספק אמת.
|
מסתכל בפנייך ואובד במחשבות,
לא רוצה לשגות באשליות,
רק לצאת מהבוץ-
ללמוד באמת לאהוב.
|
להתעורר מתוך סיוט
וליד אהובתך להיות מצוי
|
יש שתפילתם אל הבלתי נראה,
יש אל אבן בצלם אדם,
יש אל הטבע הנישגב
אך אנוכי- רק אלייך!
|
יבוא פרפר - ישב ויביט
על פרפרית חשקנית...
|
זהו המקרה בו אהבה מפריעה
כי האישה כבר נשואה
וגם הגבר נשוי לאחרת
ואהבת השניים "האסורה" רק מבלבלת.
|
לו פגש בקצה כוונתה;
לפחות את עיניה לא מסתירה...
היה חומק משומרים ניצבים
ובא אליה בסתרי סתרים
|
לו ידעתי שאת שבירה
לא הייתי נוגע לשבריר שנייה
כשנגלית באותו הרגע
היית יפה וחזקה כסלע
|
ולו יכל ברק של קודש
ללוות חדירתי להיכל קודשך.
|
האם אוכל לגלוש במפלי גופך,
לעמוד למרגלותייך ולשמוע קולך
המבקש להתחיל לטפס במצוקי התשוקה
עד אגיע לפסגותייך בלי בושה?
|
החיים הומים בחוויות -
טובות ורעות.
|
אנו לומדים ומלמדים
איך באמת אוהבים-
איך נוגעים במהויות,
איך לשמר בלב את הצריבות של עוד.
|
תרו עינייך אחר שדות אהבה
ופגשו בנגוהותיי שבאו מהנשמה
ואנו מהלכים בשדרת ארגמן.
|
אין חש ואין רואה-
רק אני לך אשתחווה,
אכמה לחוש ללא הרף
צמא תאוותי לך כטרף
|
לו רק מעט נתגפף
ושלוות לב אל לב
לסערת חושים תהפך
|
צניעותו הפכה לצו האופנה
ואת איברו היה מכסה בעלה תאנה,
וזו הסיבה שלא ידע
שתולעת את האיבר כבר מזמן אכלה.
|
על כולם תעלה הזוועה
אל מול חיות אדם
השופכים דם זך וטהור
של חסרי מגן וישע במעשי טרור.
|
הנך החולמת
שלשמיים מחייכת
מכל חלום שנקרה בדרך
עד שמקיצה ואז מקננת
על האופוריה שמתפוגגת
לפני שאת בכלל מממשת.
|
אמרי לי שתאהביני מלאן שנים
ואם נחליט פעם להיפרד- לא נהיה אבלים
כי נדע בתוכנו שניסינו לפחות
וכחברים, נאמר "שלום".
|
חשבה כבר שבורחת לה הדרך
אך לפתע הכירה בחור כארז,
רצה אליו קלה ומגונדרת
ונהייתה לכלה מכובדת...
|
שפתיים מתקרבות,
לב פועם,
גוף נדרך
לקראת לחישת אהבה
|
לא ביקשת לשחק במשחקי הדמיות,
לא רמזת לסקס-סייבר בלילות,
לא נתת לרקום אשליות,
רק ביקשת מיד - לראות ולהיראות.
|
החלומות המתוקים
שאת הבדידות מגרשים,
עד ששוב אנו מאוהבים
וזוכים בנעורים.
|
טעם החוקית נושן הוא
אך לא כטעם היין השתבח הוא,
אלא החמיץ וסר חינו
ואני עם אישה זרה פה
שטעמה זר ומשכר
וכל המוכר שעכשיו יחכה...
|
"הייה גלוי, הוצא דברים מהלב
ונדע מי נקי ומי אשם".
באמת?!
|
הגורל הביא אותך לקראתי
כדי לקבל את אהבתי,
אשר, יותר משתחשבי שתרצי-
ארצה, לך, לתת מעצמי.
|
ידיים אוהבות
לחיקך ממתינות,
שפתיים צמאות
לנשק גופך מייחלות...
|
בלילה שחלף לחשתי שמך בחלום
והנה נכנסה לחיי מלאכית, פתאום,
לקחה את ידי בידיה
ואמרה לי לבוא אחריה...
|
השעות היפות צפות על התאווה;
גבר מול אישה בעמק האביונה...
|
על סף הפרידה הכפויה
חתמתי על שפתייך בנשיקה
שתוכלי להרהר בה ולהפנים
מהרגע שהמטוס ימריא.
|
"ראי נערצת, האוהב מכל כאן לפנייך
כורע ברך וממתין למוצא שפתייך...
צמאים אנו למלותייך,
זקפי גו ושובי לאוהבייך".
|
"ראי נערצת, האוהב מכל כאן לפנייך
כורע ברך וממתין למוצא שפתייך...
צמאים אנו למילותייך,
זיקפי גו ושובי לאוהבייך".
|
כרענו על החוף בצד המדורה
ואש בלבבותינו מיד אחזה,
דהרה לה האש, לשונות שלחה
כאשר את פשטת את השימלה.
|
אמצע יולי ואנו על החוף,
בחוץ גשם זלעפות - כמו בלבבות,
לרגע עוד נדמה כי יוולד לפתע האור
אך שליח מטעם האופל בא ושלח ידיים ארוכות.
|
אמנם רק גופך נוטש גופי
אך העיתוי ממש קטלני
עבור שתילי אהבה רכים,
עד שראוי אפילו לשלוף מיד
|
עם רדת הגשמים על האדמה
עלי ירדה המהלומה,
סר החיוך מנגד עיני.
אוזני עדיין מחכה לקלוט הברה
ואני נשארתי בודד.
גופי בודד, גופה בודד
אך נפשותינו- לאו!!!
|
כוכבים מנצנצים ומשאלות מקיימים,
מלאכים משרתים לבבות בוכים,
חלומות מתרוצצים להסיר עננים
ואוהבים נצמדים ואהבה עושים.
|
הוא מגביר קצב ההחדרה
ואיננו נוטש, חלילה, הדגדגן מלקיקה,
היא מתנשפת בכבדות, גונחת עזות,
מגרגרת, נאנקת ו...פורצות הדמעות.
|
הדליקי פנסיי עינייך באור תקוות זהובות
כגבעולי אביב בחלומות...
לכבודי ולמענך.
|
כולם נולדו כדי לאהוב,
כולם נולדו לשמוח ולעלוז,
כולם נולדו שווים, נקיים וורודים
אך כנראה שיש שוני בדרכים.
|
את פתאום מתקשרת
ולפני שמילה אומרת,
משתיקתך המרמזת,
אני ממתין לבשורה עצובה
אף כי טרם אעריך שיעורה.
את אומרת בקול שקט
שבסופשבוע לא ניפגש,
כשאני עדיין לא מנחש
איזו סיבה לכך יש.
|
אמרתי לך שאני אוהב ציוץ של ציפורים,
הראיתי לך שאוהב כלבים וחתולים,
הוכחתי לך שאני אוהב אותך.
|
ענן נפל משמיים
והליט סומק לחיי
בעת שהזמנתיך לריקוד הלילי,
לחזות בלבלובי.
|
כמתוך חלום של אהבה
אך בהווית ההגשמה.
|
אומרים שמי שחי מסתכן במוות-
יש מי שיחפוץ למות בלי לחיות?!-
תנו לחיות היטב ושלא תזילו דמעה שאמות
כי כאשר אתפוצץ או אצנח יהיה זה בהתלהבות.
|
אם ברצונך להתחזות
עשה זאת טוב
משחק החיים -
זה לומר ולהציג,
האם תוכל ראות מה שאין?
אז בוא הבל פה או אוויר לצייר.
|
קידשתי אותך בלבי
וגם בימים אלה את אתי.
לבכות איננו הרגלי
ולכן צוחק בעצבוני.
בימים של אושר מהול בתבוסות
ממתין לבאות...
|
אם תרגישי אבודה
בלי אור בקצה המנהרה-
אתייצב לצידך
ואאיר דרכך
באש לבי היוצא אלייך.
|
לי כל רגע יש "למה" חדש
כי נבראתי סקרן בלי חשש.
|
כשחסרה לי אהבה
יצאתי אל המסע,
מחפש אחר האש החמה-
להתרוקן מבדידותי לצידה.
|
אמרי לי למה את זקוקה
כדי ליפול למרגלות האהבה
|
אמרי לי למה את זקוקה
כדי ליפול למרגלות האהבה.
|
הטיפשות שלך אינה חשוכת מרפא
אך תוצאותיה הרות אסון
ואת עצמך רק תשאלי
האם בטיפשות את בוחרת
|
לו רק היתה שוברת את המחסום
בין סקס בטירוף לבין דמיון.
|
יש להניח שהמצב רק יחמיר
עד שתשובי להיות לידי.
אוהב אותך באופן כללי,
שונא אותך שעזבת כך ב"צ4יק",
כל דבר כאן אותך מזכיר...
|
מביט בה בעיניים של אהבה
המלטפות אותה מקרסולה עד קדקודה
ועדיין אין המעשה מהווה הוכחה
והיא שואלת אם אני אוהב אותה,
|
מדוע שלא יראו לתוכם בדרכם האלומה
וימנעו החמצה?!
|
בחוכמה תעשי,
אם רק קצת תתקשחי,
וממנו, אלייך, כל דיבור תאסרי,
ואם בטוב לא יבין - בצעדים תנקטי!
|
כי הנשמה שבקרבינו כבר יודעת-
אני אוהב אותך!
|
את 'רק' רוצה ירח בהיר
ושמש בלי עננים,
'רק' כוכב אחד זעיר
כמו לקוח מן הסיפורים...
|
חולם אותך בסרט מלא
ואומר לעצמי "לעזאזל",
למה חלום צריך להיות ביננו
במקום שנקיץ ונחווה אהבתנו?
|
אני צופה במערומייך
ומזיל דמעותיי-
למה רק הרגע ולא לתמיד?
למה הגורל כה אכזרי?
|
אני מקיים את כל מצוות לבי-
אז למה שאחוש כחוטא?!
אני מספק את כל תאוות גופי-
אז למה שאחוש כחוטא?!
|
כוח המשיכה מגביל וזו עובדה,
כמו שבראייה נכונה
אפשרי לחזות באופן מאוזן
בקונפליקט השברירי של חיינו כאן.
|
שוב גלגול אהבה שאינו מתעייף
חוזר למחוזותיי וסובב
בחלונות הנפערים בגופי
כאשר ציפור כפרתי נוגעת בי.
|
הבחנתי כי בשבילה - לא חשוב כלל מי מצלם
וזוהי רק אהבתה לחוש בקמירת מערומיה מול מבט דוקר.
|
בכוכבים נופלים לא הבחנתי,
אלא רק בכוכבך אשר אלי זהר
ובכל נצנוץ מטעמו, לפניי, פרש
את רשימת המעלות הטובות
שאת לבי אלייך מובילות
|
רק חלום בהקיץ לא אמכור
כי זה - יגווע בטרם ייעור.
|
לאור כוכבים ולנוכח סהר חרמש
נחפזה אל גופי ותעל האש.
-"בוא יקירי, עמול על גופי
שככה מזניח בעלי".
|
נחרוט הטוב מזיכרוננו
למען ימתקו געגועינו
בימי בדידותנו.
|
חן נופייך במלותיי מחטב
למען אונצח כאהובך.
|
אם הייתי רק יודע
שזו הפעם האחרונה שבך נוגע,
הייתי מחבקך ביתר חוזקה
ובוחר באקט שלא ישכח במהרה.
|
נוכל לעשות את הפרידה ליפה
בלי לומר מילות סליחה-
פשוט לשחזר מעשיי האהבה
ולתייק זכרונות הכי מתוקים
|
רק הגישי לי פרחי אמונה לרוב
שלא תקמולנה התקוות
הצפונות בלבי האוהב
הנכסף לקרן אור של אמת,
|
יודע שכל הנעשה ללא אהבה
הופך את החיים לערבוביה,
|
בואי ונדחק כל הרהור חוצץ
כי רק במרחבי היחד יעלוץ לב.
|
התנשאת עמי למרום ככדור פורח
אל רכסי חיים רחוקים
שלא כל יום זמינים;
רק לפעמים...
|
בפעם הבאה, אם וכאשר ניפגש,
למען תוצת קצת האש -
הכניסי קצת להט בדמותך הנאה,
היי גבירת הפורנו ולו גם בכסות ההונאה
|
למען תרצי אותי כמאהבך
אנגן בכל אוני
והם ירקידו נפשך וגופך
שאיראה מושלם למולך.
|
מי באמת יוכל להצביע על מקרה
שבאמת, באמת נשבר ממנו הלב?
האם נוכל להיזכר במישהו שהאמנו בו
ובאמת, באמת תקע לנו סכין בזדון?
לא!
|
למדוני החיים - אל תחמוד את מה שאין;
מצא היופי במה שיש!
איים קסומים מעולמם של אחרים-
אינם ממשיים לעגון עם ספינתי.
|
יש לי מעינייך את המבט האומר:
"אוהבת אותך למרות הכל, לעזאזל."
|
רציתי רק שתדעי כי המרחק בינינו,
באספקלריה של ההנאה שכבר הייתה מנת חלקנו,
אין בו משמעות מספקת
כדי לשכוח אותך ולהתאהב באחרת.
|
התאהבת בי- נולד בך קונפליקט
והוא יצא אל אור השמש ומציק.
כל הפריזמות דרכן ראית עולמך- נשברו,
את כבר לא רגילה לראות העולם כפי שהוא.
עכשיו את במציאות חדשה...
|
אני רוצה להרגיש, אך לא יכול
כי אין די במילים - את גופך הרך צריך,
לנגוע בכל...
עד אחוש בשרי בתוכך נחרך.
|
בואי ותני לי חיים-
זהו כל רצוני !
|
אינני שלך בעולם הממוסד
ואת אינך שלי ביום המשועמם.
בינינו נולד חיבור
רק מתוך כוונת גיוון...
|
אולי ייקח לי מאה שנים
לומר בפנייך שבחי עין ופנים,
מאתיים להלל כל שד ושד,
שלשה ריבוא לשאר, עידן אחד,
אם לא יותר, לכל אבר שלך,
ובאחרון היה לבך נפתח.
|
ואם אש כובה בארזים
מה יגידו האזובים,
הרי הם הוירטואליים
שרק מנסים לעשות יש מאין?!
|
תני לי להרגיש בבטן
כמו רכבת דוהרת
אל ההנאה המוחלטת
מאישה בשלה ובוגרת,
|
שאלת: "בכל אחת אתה תיכף מתאהב -
איך זה קורה שלעולם אינך מתעייף?"
|
עייפה מחייך הגעת כנראה,
אך עכשיו הנך בגלגול שאינו מתעייף
ואת עול חייך השאירי מאחורי גבך,
ראי, אפילו בגילנו ניתן עוד להתאהב.
|
מעשה אהבתנו עלה יפה, כמו
נחתנו על קצפו של גל ענוג
אל מנוחת חולות החוף
ובכל אברינו נדבק החול
|
בואי לעצור את החיים החומקים
בדרך הזמן הגולש במידרונים
ונבחר לרחף במרחבים חובקי אביבים
כאחוזי שיכרונות מלבלבים.
|
היי תגידי, האם אי פעם ניסית
לעבור ולהגיע אל הצד המעשי?
אני מצדי אטפס על הרים
אך האם את בכלל תחכי בצד השני?
|
כשהערב ירד ואיים בצלליותיו עלייך,
כוכבים היו מעל אך לא מי שינגב דמעותייך
אמצתיך ללבי ככל שהצטרכת
וחשבתי שבאהבתי אמנם חשת.
|
עמך אין רגע דל ואפל
והכל בתוכי כל-כך יפה!
|
כמו עופות טרף מאוהבים
נטרוף נא את הזמן בבת אחת,
לבל נימק בין ליסתותיו לאט.
|
אי-שם בבקרים ללא גוון,
מתוך הערפל, עולה יד
בחיפוש אחר "ירידה" צינית, ולא יותר.
|
מראות גופה השתקפו מכל עבר
במראות הפזורות על קירות החדר...
|
לא רוצה להיות אסיר סגפן
שמביט בעוגמה על עבר שבגד,
גם אם הנו כרושם תולדות-
עדיין אעדיף אל העתיד לנדוד.
|
לפסוע בערוגות הכמיהה
אל גופה של אישה...
להשיגה...
להפשיטה...
|
לפתע הפכנו לזרים
עם אינטרסים לא משותפים,
כל-כך רחוקים ומנוכרים
עד שאפילו נפסקה שירת החיים.
|
דמיינת לעצמך "כסף" ו"זהב"
לכבוד יובל שנים נלהב,
אך מה בכלל בשבילו טרחת
כדי להגיע עד לשם?!
|
אור סמוי חודר לנפש המייחלת
ופרועה דהירתה כמי האשד;
היא מבקשת לנתץ ולהמריא
מעבר לחומות הדממה של אדישותי.
|
דברי אלי מעץ, סלע או כוכב
ורק שלא יהא זה קול אכזב.
|
היי נא לי קול עורג לנשמתי
המבקשת ליטוף תמידי
ולא רק כאשר מזדקר לו אברי -
את נזכרת בי.
|
ושכל העולם יראה ויקנא -
אינני מתבייש מרגש גואה
לאהובה שאל חיי מזמן חדרה
אך ריגוש חדש ומופלא היום הביאה.
|
שיערך זהב-
התמזג עם חול הים
עטפת אותי בחיבוק חם
ונהייתי מאוהב אל מול ים.
|
רצוני סוף סוף התגשם
כאשר קראת לי בשם
אל מול רוח וים,
פרשתי זרועותיי אל על
|
האם לב ישקוט או יהלום בקרבי -
היינחני לשפיות או אל מימוש דמיוני?
הישותק גופי
או שיזרום עם יצרי?
|
תביטי בי בעיניים חתומות
כמו לא מכירה, כמו לא שומעת...
וכאן יתחיל המסע
שאת סופו לא נדע.
|
כל מחיר יהיה הולם המעמד
של קבלת גופך לקראת שבת
|
בואי ונושיע חיינו לקראת תומם-
נעיר אהבות ותשוקות שנרדמו זה עידן,
נביט שוב בעיניים של אהבה,
נאהב שוב בנחיריים רוטטים מריח התשוקה.
|
יש עיניים לראות
אך הלב או/ו הראש אינם פתוחים לקלוט
|
רק להשכים קום אל שדה הניר-
זוהי משאת נפשי,
ולשמוע בקול רם ואמיתי
שאת אוהבת אותי.
|
עם כל הספק אשר בחלד
אני עדיין מאמין שקיים זוהר פלא,
שבכל לב יש אור וצל
ואם אסתכל עלייך כעל שמש, אגאל.
|
זיכרונות טובים לי עמך וממך,
אך רק מהם אפשר לחיות, לדעתך?
זו, המאהבת, שלצדי, אולי נגדך
אך אצלי היא הכינור שהקיץ בלב.
|
רוצה את אהבתי לך לרקוד
מול חזה מתריס וזקור,
לשמוע טפיפת רגלייך
ולראות האור הנוהה מעינייך.
|
כבד לבך עד מאד-
האם אוכל להרימו?
|
השחלתי הלשון בעדינות
בתוך החור נתתי סיבוב-
סיבוב קטן של לשון
שמקפיץ המון !!!
|
משחזר על גופך זיכרונות
מן האתמול-
זיכרונות אהבה נפלאה
המלווה אותנו מזריחה עד שקיעה.
|
שמים לי גבולות מכל הכיוונים
ואומרים לי שהם ממש הכרחיים...
למי? להם, האומרים
או, לצורכי החיים שלי?
|
רוצה אותך כעפר לרגליי
ערומה ומושפלת שתלקקי מגפיי.
עם כל היותך אלה מתנשאת לגובה
אצלי תהיי שפחה בלי כורח.
|
שריפה בכלל איננה הכוונה
כי אם רק להתחמם מאש האהבה,
במשחק המבוסס על אמת
שבו כל אחד ילמד ליקח וליתן.
|
לתאוותינו אין גבולות
במצוות האהבה הלוחשת: "עוד!"
|
כמו חוקרת ארץ לא נודעת
בכל מפרץ ונקיק בגופי נוגעת,
לכל פיסת גוף מתייחסת
ואין אמצעי בו בוחלת.
|
פתחנו לאושר שערים
בקסמים,
השתנו חיים שניים
שהנפש צמחה ממעמקים.
|
איזה כיף לו לאדיש
שכלום איננו מרגיש
ממה שעובר לו לפני הפנים
ולפתח ציפיות לא צריך.
|
ללכוד מבטי הממורכז
בגוף האישה המעורטל
אשר בדרך להפגיש איבר שתפח
עם שפתיים של פה רך.
|
אהבתך מקור חיים וטעם
אך בד בבד גם מתישה ומכלה,
מזינה את הכאב;
מבטיחה חולשת לב...
|
לחשיפת לב וכליות וירטואלית נכנעת
אבל להיחשף אל האמת היא נרתעת.
הכל במוחה מפולח, פקק עויתות נפער
והיא בקריז אהבה שסופו טרם הוברר.
|
לא ידוע מהיכן השיג הרובה
אותו אל ראשה, יום אחד, כיוון
ונטל את חייה בלי היסוסים
כאילו שהיה אלוהים...
|
אין סיבה בעולם להסתפק בחיים קטנים
בהם רק נחמיץ פנים
|
מאותו היום, מאותו הלילה
היא ואני הרבה ביחד;
|
התקרבה אליי לאט לאט
וייגע פיה בפי כמעט,
הציצה בי במבט של חן
מלא הבטחות לעתיד של "הן".
|
פנייך לכדוני מן המבט הראשון
ומאז לא הצלחתי להסירן עוד,
לא שהייתה סיבה לנסות
למעט הרצון לדעת אם ביכולתי לרצות.
|
שמש עת ערבים כמעט שקעה
אך שמש העולם האחר החלה עולה
והזרימה הודה אל אהבה חדשה
אשר מאז הולמת בפטישה.
|
הזמנים הטובים חיפו על הטובים,
הזמנים הרעים טרפו את הטובים;
ולא נודע כי באו אל קרבם...
|
אז מהי החשיכה
שאני רואה מתחת למסיכה?
האם זוהי התשוקה שבעינייך
או שמא חוסר ההחלטתיות שבמעשייך?
|
"ואת מאירה את חיי
נותנת תקווה למרות סיבלותיי"
תרגום שיר של דבי בון
|
ביד מהוססת ומבט שואל
הזמנתיה לפסוע במשעול הדווה
ביודעי כי בשניים - הכל ישתנה
|
ואולי מבחן האהבה
הוא בכלל ביכולת ההתמדה,
למרות שאין פתרון,
|
מבט ראשון כחץ פגע,
מבט שמלבך נבע
וזה סודו הנפלא.
|
שתוכלי להרגישו בלבך
ולהעניק לו מבטך
שבגללו יסמיק באביב,
|
ומבטנה הומה תפילה
להיות מקודשת, בל תחולל
אהבתה לגבר זר.
|
מביט אל תוך לבך
ומגלה שלבי בלבך שוכן
כמו הירח שעל הים מרקד,
|
כי מילדות חונכה אחרת-
עוצבה להיות שייכת,
מוקדה לשאת חן בעיניי אחרים
גם כאשר כבר טובעת בתוך המשקעים.
|
באתי לבקר אל תוך לבך
ומצאתי עצמי בקרבך,
אוחז באהבתך
ומתאהב...
|
הקשתי, מקיש ואקיש בדלתות
שמאחריהן הפוטנציאל ליהנות.
|
איתך, יש לי אולי סיכוי להירפא
מהבל התאווה המערער...
|
אגרר מרצון לאן שהאושר יזרום
אם רק תלטפני השמש בחום...
|
מנסה לגבוה מעל הקשיים
עבור לבי המבקש לדקלם אביב,
עבור גופי החפץ לרחוץ בנחל של זיו,
עבור חושיי הכמהים להריח פרחים.
|
מלה אחת חמה שבלבי תיגע,
כף יד קלה שגופי תלטף,
מבט שקט ורך שיביא שלווה,
חיוך קורן שעצב יגרש -
|
אני מאמין באהבה כמושג עילאי;
זה לא אומר שאני מאמין בקסמים,
זה לא אומר שמתמוגג מאגדות;
זה כן אומר - מכל פלא משוער מבקש קבלות.
|
אכוון עיניי עמוק לנשמתך,
אהיה כל מהות הוויתך,
אהיה עבורך הנשיקה הכי עמוקה,
אהיה התשובה לכל תקווה.
|
נר היא מדליקה ולחזיון מייחלת;
מלהבת נר קטנה
היא מבקשת שלהבת אדירה;
|
גם אם היה חיוכך רק תופעה חולפת
הייתה עיני זריזה להיות קולטת
שיש עוד סיכוי להרגיש
|
בראשית פקחתי עינייך אל אהבתי
ואת נפתחת כמו פרח לידי,
בראשית נשמע רחש אהבתנו בצמיחתה -
קולות החיים על האדמה.
|
ריחות האהבה מלהגיע לאפך -
לא יוכל למנוע בעדך,
כי, אני משב הרוח עם הבשורה עבורך.
|
נשמתי מטלטלת באוקיאנוס החיים
וישנה העת שגלי הים סוערים ובוגדניים
ואז אתה מחפש מגדלור לחיים
אשר יכוון את חייך אל חוף מבטחים...
|
הבו לי רק מגע יד אישה
ולא אצטרך למאומה...
|
זוהי מלחמה קדושה
על כס הנשיות
לבקש ולהשיב האהבה ללבי
אשר אבדה במצולות המציאות.
|
טיסת משב ללא אבר,
נטולת הרגשת כל יצר
אל אוויר שמיים זך שקיפות
ברחף קל כרחף ההגות.
|
אל תלטף לי ירכיי
הרחק נשיקתך משפתיי
ואל תגע באהבה!"
|
היש עמי הפנאי
לשאת מטעני דאגותיה
על גבי...?
|
...למען תהיי עמי, תאהבי אותי,
לא רק בין קפלי חלומך
אלא, גם במציאות היומ-יומית
|
מה אוכל לתת לך
שאוהבת כל-כך,
יותר משאף ציפיתי ממך -
|
את רעד אמירים כבדי פז עם ערב
על שפת ימה אדומת-שמש;
|
את לבך לאהבה את סוגרת
ואת מחזרייך - הודפת...
בכלל לא בודקת
לאן הרוח נושבת.
|
<עשה לאהובתך מה שאהוב עליך>
|
אם הייתי מזמינך לדהור למרחקים
אל יעדים בלתי מוכרים -
האם היה די בכך כדי שתוכלי להבין
שרק אתך אטפס לרקיעים ואצלול למעמקים?!
|
ראיתי האור אשר נדלק בעינייך;
דקה אחרי - כבר הייתי גומע ממבטייך
את כל תקוותיי
|
היא בסדר, אפילו כמיהותיה תואמות
למה שלי אומר ההגיון.
היא לא בסדר כאשר אובדת בין הכמיהות
ומבקשת מהגיוני ללכת לאבדון.
|
עשתה היא לנפשי,
רוממה את רוחי
ואז הפקרתי את עצמי,
פתחתי סגור לבי.
|
שמא דחקתיך בעוצמה
שלא תאמה לנשמה צעירה?
שמא ציפיתי ביתר בטחון
שתתרגלי למה שאני יכול?
|
מחפש את האוהב שמזלו שפר,
יש עוד כאלה מתי מספר,
רוצה לשואלו מהו סודו המפואר
לגיל אושרו המופלג.
|
האם יש באהבה להביא את הבשורה
שאכן, נגיע אל הנחלה,
שאכן, נמצא את השלווה?
|
זמן חיי איננו בידיי,
אך כל עוד אני חי,
לך, להעניק הרשה לי,
לך, הזקוק לנחמתי...
|
מה טובו יערותיך, חלום
אשר ימתק כל הדרך לשיאו -
אותו זוהר וזיו
שאל יקיצתנו מוביל
|
זוהי הרגשת הרטט הרכה
המביאה פתרונים בכנפה
ומה שהנפש לא מצאה לעמוד בו,
אברת האהבה תנער הכל.
|
לפעמים בורח, לעיתים רודף
אך בכל מקום דמותה תשתקף,
אינני רע או טוב -
מה יהיה הסוף?
|
קול השחפים נישא בחלל
ו"קליק" האהבה עלינו סגר...
|
הייתה מהירה ורדודה
וכהרף נקטעה.
|
חידשתי לך דרכייך -
יאשר לבך בפעימותיו,
חידשתי לך תחושותייך -
יאשר לך גופך ברטיטותיו.
|
הניסיון מטבעו מורכב
גם מבינה וגם מתחושה -
אז למה אף פעם אין ממנו תשובה?!
|
יש והדברים אינם מתרחשים
בדיוק כפי שמתוכננים.
|
הלילה הזה לא אהבה
בקשתי ללבי,
אלא רק מים רבים
מעל לראשי,
שיכבו את האהבה.
|
אותך אני אוהבת,
להפסיד אותך מפחדת,
אז תן מעכבותיי להשתחרר
ותראה אל מולך "אני" אחר.
|
חייכי אליי תמיד חיוכך המיוחד
כמו זה שאתמול פיזרת
וכך את עיניי פקחת לראות
כמה הנך כמהה לנשיקות ועוד...
|
ככל שחלף לו הזמן
השתנה הצליל והגוון
והאשה שאליי נסחפה
|
בפעם הראשונה בחיי
שאביט לתוך עינייך,
אראה אהבה שמחזירה לי במבטה
ותצית בלב תשוקה נמהרה.
|
מה שחסר לנו להשלים המשימה
כן, משימת ההתקרבות למעשה האהבה,
היא ידיעת כל החושים
שאינם ניתנים לשימוש ממרחקים.
|
יש אלוהים? אין אלוהים?
ממש לא מענייני;
העיקר שיש לי אותך ואני.
|
האם זו תשוקה או ערגה
אותו הרעב אלייך שאינו ניתן להכחשה,
להביאך אל פסגות ההנאה
במלוא אוני המוקדש לך בהוקרה?
|
מחשש שתגאה ותגבור על יוצרה
וכאשר נאבד את השליטה -
מי יוכל לה, למהפכה?
|
מה שפיתה אותי היתה הכמיהה המולדת להרקיע אל השחקים-
שהיא תיקח אותי כל-כך גבוה אל האהבה הבנוייה לתלפיות.
|
התזמינני אל בארות נשיותה
ותאמר: בוא, לגום, קח נא...?
|
כל שורה באנציקלופדיה הרפואית
היוותה עבורי תחזית אמיתית
|
כמה זה מוזר ונפלא, מוזר ועצוב
שחששך מן האהבה, שמא לא תשוב,
הופכת אותך בבת-אחת למאהבת ראויה
להיות לי אהובה יחידה,
ואני כל-כך שלך ורק שלך
שאין לך צורך לקנא באף-אחת.
|
בכל פגישה מקרית
פורחת איזו תכלית,
לכל מבט ראשון
ניחוח השיפון,
|
אהבה לי קטנה בדמי זיכרון
אשר הרעידה נפש בימים ובלילות,
אהבה קטנה אשר באה מארץ הצפון
ורשמיה לא נשכחו בחלוף הדורות.
|
להיות עמך בלילות-
פיסית או במחשבות,
הכל בהתאם לנסיבות,
עד עלות החמה עם הבטחות
|
מבקש אלייך להתגעגע תמיד
מתוך ידיעה שהגעגוע הדדי
וחלילה, לא בדיעבד,
לאחר שכבר עזבת...
|
היא לא מחפשת מחמאות:
"את יפה, את מושכת וכגון...
כי זה יגיש לה כל אחד בתפריט
לפני, או אחרי, שאותו - למיטה תכניס...
|
בימים שדמותך משתקפת במראה מאחורי גבי -
אני שש מיד ומבחין
איך קורנות פניי מיד בעדנה,
|
מולך אישה ניצבת,
אוהבת...
כל הלילה מנגנת,
גופה כנבל...
|
מול איום שיני הזמן
אבליט שיניי ואצחק:
הן בחולפך לי תרמוז
אור החן והתקווה בה אחפוץ.
|
את פוחדת מפני האמת
כי אז תרצי אותה.
|
לשמוע מוסיקה איתך
ו... אני נלכד
כמו בים רגוע ובוהק
באור כוכבים חיוור
|
הסר/הסירי חומותייך,
תן/תני גישה לאוהבייך
להבין לנפשך
ולחוש באהבתך.
|
בואי וניתלה על אהבתנו בלי העתיד
ונתקדם בשביליה לאן שתוביל
בכוח תשוקתנו ההדדית
המבקשת ביחסינו להתמיד.
|
זיו התשוקה נדלק
בשולי המרחק שנסגר
|
וישנו, שם בעבר, מאורע
שבעטיו מגיעים לתמרור: "אין מוצא",
ביכולתך להיכנע ולנבול לנצח
או להתקומם... ושוב לפרוח לעד כפרח.
|
את הנהג כבר בחרת, לטוב או לרע,
אז עקרי מראש את הדאגה והתרכזי באמונה,
שאהבה - לא אל התהום מפילה,
אלא, לשחקים מנסיקה,
|
יודע אני שטהורה את-
רק את בעלך ידעת...
אך מה לך כי תנצרי בתולייך
כאשר בחיר המאהבים בעקבותייך?
|
היות ואהבה נחבאת בנקיקים
אשר לרגלי החיים,
אצא לי להתהוללות יפה ומענגת
ואשמח לבי ולב המשתוקקת.
|
חם איתך, קר איתך,
פורים איתך, כיפור איתך,
באותה מעטפת לא ברורה
של יחסי גבר עם אישה.
|
אך כל המבואות פתוחים לזוג
מלפני חזות הראייה,
עוד בטרם טעמו הנגיעה
אך בלבם נרקמה מזימה
למצות האהבה כהוויה
בלי לתת צ"אנס למעידה.
|
את הנס שכל יום מתרחש
ולבי דואה,
את מחדשת לי במעשים
את הנעורים.
|
לבבות מאוהבים מתוודים,
מוחות קודחים אובססיבים,
משהו שחייבים להרגיש,
משהו שחייבים להעיז.
|
סוד האהבה הוא הנשמות
אך ספר האהבה נרשם על-ידי גופות,
ואין תקווה לנשמות טהורות
מבלי ירידה אל התשוקות!
|
החליטה להקריב את עצמה
למען העונג האינסופי של האהבה
בידי מי שיקדש חטא תאוותה
על מזבח האהבה.
|
הלכתי ברחוב - אפילה!
נכנסתי לשם - בין חושך לאור!
ראיתיה - שחר!
נישקתיה - אור!
|
מחושל אנוכי כברזל הלוהט
גם אם לבי לעתים דואב,
|
חיינו, כמחזור של צמיחות,
לבסוף, יעניקו לנו פתרונות...
|
למה דווקא אותי
מכל העולם המלא בגברים?
האם מפאת הכרת ניסיוני
בכל סוגי האהבה השונים?
|
להקשיב לנשימותיה הקצביות
אשר בי מציתות הלהבות
ביצרים של בוקר שגרתי
ונותנת קדימות לתאוותי
על חובתי
למקום עבודתי.
|
כבר לא היה זה רק חלום
כאשר כל נימי נפשי יצאו במחול
אל מול תנודות פיתוייך
אשר שאבו את אוני לתוך קרבייך...
|
הפכנו ליער-עד של זיכרונות
אשר ניצבים יהיו ביקום
גם אם כבר לא יהיה בינינו כלום.
|
אם רק היית יודעת
שאפילו דברים קטנים בלי-דעת
מביאים החיוך על פניי
|
מחנך לבי לאוהבך
בכדי שיאהבני לבך,
|
מחפש את ההזייה של החיים
בעריסת דמדומים,
יחד עם רוזנת
שתפרוט על גופי כמסוממת
|
אם הייתי רואה דמותך בין הגלים,
אם הייתי שומע קולך מן השחפים,
אם הייתי חש בלטיפתך מן הרוח
היה אולי עתידי בטוח.
|
ציפור אחת מטורפת, פרועת סער,
מחפשת אחר הטרף - טרף שווא
|
תרה אחרי פני האהוב שנעלם
ושרק החלום ממנו נותר
וכבר חלפו יובלות
עת התגפפו ורוותה קולו.
|
מחר היא תבוא לנגן בחליל,
מחר יישמע הד הכמיהה
|
בואי והתחילי מסעך אליי-
הקטיני מרחק בצעדייך
כי מחר בלילה - בלי להגזים,
נהייה בין אוהבים חוגגים.
|
שאתה מתבגר ו... לתשוקה מצטרפת הבינה,
אז, לפתע, החיים מקבלים משמעות חדשה
ומתגלה היופי שבתחושה שמעבר לתאווה.
|
אמיץ הבודד הנוגע בחור החשוך של הראש
מעמיק לחשוב, עסוק בשלו
בריכוז רב, בברק עז מתקרב ונכנס;
|
הראית את כל האותות שהבזיקו כאורות
והפכו לילותינו לאפלות נהדרות
של סערות נפש וגוף בלתי נשכחות
מהסוג שהנך מבקש לעצמך עוד ועוד?
|
גופך המחוטב לי כמו גן
ואני מטייל לי בגנך כגנן.
רוצה לטפח גנך ולהרוותך,
לשאוף מריחך ולינוק את מיצך...
|
מדמיין כאילו אל מול פניי השתרעת,
הסתכלת עלי בעיני חתולה מורעבת ונבוכה.
כל גופך מפרפר במין תזזית מהודרת
וידיי מלהטות אותך באותה פרפרת.
|
מחשבות, עשו לי טובה ולכו ממני כעבור שעה קלה,
למען לא אתקשר אליכן כאילו הייתן אמת עירומה.
אני יודע שאינני יכול לשלוט על מחשבותיי
אך להתיידד עמכן - כן בידיי.
|
לא אדע מה בי בעצם מצאה
כאשר אומרת לי ששיניתי את עולמה,
אתמול אמרה שאני החבר הכי טוב שהיה...
|
למה מחוגי השעון זוחלים?
למה אי אפשר לקצר לילות וימים,
שעכשיו יהיה המחר המיוחל
והגעגועים יהיו כבר לנחלת עבר?
|
מנפשה חפצה לזעוק:
כמה עוד אשב ואצפה לטוב?
והגורל משיב: "שתוק!"
|
אם הייתי פותח דלתות לבי לרווחה
הייתה באה האהבה בשפעה
|
ביחד מתאמצים לצאת מהביצות
ולהגיע אל אזור הסירות,
אתן, נשוט אל חוף זהוב
שאין בו אבנים פוגעות...
|
ואין הגיג שלא שחררתי
בתהליך התמסרותי הטוטאלית
אלייך...
|
כאשר יראונו באמת מחובקים
ינוסו כל המקלקלים
מחלקת האלוהים הקטנה
שיצרנו בעצמנו מטיב האהבה.
|
מטמון לנו בידיים ובו נאחז
וממנו נזרום עד חסד חדש.
|
מונע על-ידי מקור פנימי,
ראשיתי, לא ניתן לשליטתי
אך ניתן לעיצובי,
כאשר החומר לא ממני.
|
הים יכול לפלוט
המון ערמות של קונכיות,
אך קונכייתי כה מיוחדת,
ולנבור בין סתם קונכיות, אין לי חשק!
|
במיטה תכננה חגיגה אמיתית
בקצב מנגינה שפרצה מתקליט,
ידיה לא פסקו מלטייל על גופי
בעודה רוכבת ובתוכה איברי.
|
מי זו האהבה שאל הלב פורצת
ולפתע נעלמת כרוח חולפת?
|
חוויות משותפות קושרות חוטי חיים יחדיו
ואז נוצרות בעיות בגלל ה'יחדיו'.
|
דואט נפלא זה היה-
באמת שלא צריך מיטה.
|
מילה היא הד העשייה
המיועד לאוזן כרויה למחמאה
או ללב הצופה להנצחה.
|
אומנות המילים
צריכה לגרוף ניצחונות קלים
ואצלי - כל הכיבושים רק בלגן בראש מביאים
|
מילה חמה לה יגיד
כי רק ממנה יצרו כביר;
כובשה כתכלית עולם
בזיע, רטט ותאווה.
|
מצא את לשונו וחידדה כחרב
והיה נועצה באביו בלי הרף,
מותירו הלום ממילותיו
ובז לאגרופיו.
|
לפעמים באות המילים בצרורות;
חלקן טובות, חלקן מרתיעות,
ועל הנשמה מתיישבות,
אחת ברעותה דוחקות.
|
כל חושיי קוראים אלייך
להצטרף ללבנו במחול השדים
בו נאהב ונטריף,
נחשוק וניטרף, נתעלס ונגשים.
|
מילה ועוד מילה,
כמו ענן ועננה,
יצטרפו למצע המטרה
שאת שדות תשוקתנו ירוו...
|
ואת, אשר בתוכך סופה של אש,
מרגיעתני עם מין שבועה כזאת
של העולם הוירטואלי - הכוזב ומכזב.
|
בטח הלכת לישון אחרי ה"פיש"
ואני לא קאפיש
|
מקרינים על המסך
סרט אהבה שלי ושלך.
|
ויחד חלקנו ברזי התאווה
שיצרה חוויה ראשונית אדירה,
...בלי חרטה!
|
להביא לפתח מערתך
את המיית לבי המפעם
באריזה של מין מטרף
עד כאב... גואל.
|
"אני נמסה, מרוגשת ומרטיבה"-
הקלדת, ולי זה מאומה לא עשה.
הקלדתי: "רק בפגישה אהנה מתחושה"
ומעברך חשתי לפתע בשתיקה
|
לא מבין איך שמתי נפשי בכפך
שבעצם אני כלום בשבילך...
זה אני הפראייר הטיפש שהאמין
או שמא אני קורבן של מכשפה במילים?
|
אני רוצה כל כך חזק...
רוצה להיכנע לך...
|
זכור הדם שנשפך כמו מים
רק כדי שתוכל אתה לשבת
ולהביע כל דעה, אפילו איוולת...
|
שמך מלווני לאורך העתים
מאותו היום, שמכמורת לי טמנת
על חוף מכמורת המוזהב...
|
קצר רוח אנוכי בלהט תשוקתי כי רבה
ללקט פתיתי סוכר חיינו מריסייך, כלה,
באותו ארמון פרטי שבנינו לאהבה
על חוף ים זהוב עם בקתה.
|
כבר התמלא בך לבי
וזה קשה להסתיר;
גם אם לפעמים מרים הימים-
את היא יקר סודי.
|
אני כאן, קרוב אלייך,
כמו מלאך שלך בצללי חייך,
מאזן עשתונותייך ככל יכולתי...
|
מלותייך מלב - מקרבות כוכב
אל לב האחר שדאב.
|
המקלדת היא נשק
והמילים...
כקליעים!
אתן מנסים לפגוע כבחץ
במטרה נייחת המתרוצצת בצ'ט.
|
אל תבכי, ילדה, אל תבכי
בגלל חלומות פז שעפו למרחקים,
כי רבים עוד אביבייך הדופק להמריץ,
רבים עוד מחזרייך לב סוער להפעים,
|
היא מבקשת להיות שותפת
בהזיה מטורפת
של הכרת החיים
באמצעות היצרים.
|
אני תמיד מתעורר בבוקרו של יום
באותה מיטה בה הלכתי לישון,
|
ממני אינך יכולה להתנתק-
אני הוא מקור תשוקתך
והרי כל הגיגיך ב"איך להתענג?"
ומי, טוב ממני, יידע לענגך?!
|
מדלג בין שני עולמות
שמרחקם זה מזה כאורך הזיכרונות
|
מקפלת רגלייך סביבי במבט מתחנחן
ומזמינה להבקיע הגנתך
|
רוצה שזה יקרה שוב ומהר-
ריקוד הגופות המהיר והפראי
אשר מחזירני למייטבי...
|
בכל השעות ממתין לעלות בחכתי
מתוך ים חיי הגועשים
את אלה האירועים
אשר ייקרבו בין גופי ונפשי.
|
בחלקת ארץ אהבתי את צומחת
ואני נושק אל גבעות תשוקתך המתפתחת,
|
בצבעי מזרח עזים
שמת חותם על לבי.
|
במקום בדידות צפויה ומוחשת
הבאת עמך אהבה מיוחדת
וחיי לומדים מנהג חדש -
לתת אהבה למען נפשך תזרח.
|
מנחש מעשיה
מלפניה...
כי לבי בלבבה,
מחשבתי בה
ואל גופה
אני בא...
|
יותר משיכולתי לשער בדמיון
שעת המציצה עשתה לי תיאבון,
יומי התחייה יותר מאי-פעם
וחושיי עשו להם כנפיים למעלה.
|
מנת אושרי
כמידת האש הבוערת מקרבך לתוכי
|
מסביב רק אהבה אחת אמיתית
החובקת באצבעות אור את האוהבים
|
הרחתיך בלאט
ושפתיי אל שפתייך נהו -
ויותר לא זוכר כלום...
|
לא, היא לא בשבילך"- אומרת לך תבונתך
אך, תאוות הבשרים עומדת על שלה
ומערפלת מחשבתך עם אדי האלכוהול;
|
מסע גופות במרחב הזמן
לקצב נשמות במרחב האהבה.
|
השתבשו אורחות חיים,
בעצם חוזרים למסלול רגיל,
אבל כל סימני ה"גמילה"
החלו להשפיע עד מהרה.
היום, בלי מחשב, בלי לצ'טט,
|
הוא יוצא חשוף ועריה
אל מרחבי ההווייה
בנעור החול שהצטבר
ומה מבקש?
|
אם הייתי צייר עם מכחולים -
הייתי צובע לך יריעה אין סופית
בתכול צבעי שמיים בהירים
ובירוק צבעי עלים מלבלבים,
|
בואי והתמסרי בגופך
הכמה לפרי תאוותי בתוכך,
שהרי כבר בתחילת מסעך
חלמת על אביונך...
|
נחצה גבול השפיות
אל האהבה בפשוט...
|
היום אני חי מאד;
נטרף אחרייך בלי גבולות,
אז מבלי שום תירוצים ומענות
סיימי עם כל ההכנות הנדרשות,
סלקי מלבך כל העכבות...
|
חיוכך נוגע ללבי
ומשגר מסרים מעודדים למצב רוחי.
|
מסתבך בכיסופיי,
מהציפיה בשתיקה
לעולם שבחלום
ואולי לא יבוא.
|
את השער פתחת בלבי הדווי כבר מזמן
ומאז אנו מסתובבים במרחב,
עניים בחומר ועשירים ברוח
וברוב הזמן המסע זורח.
|
בינות מכמניה בניתי לי עולם מיקסם
ואחריי נעלתיו מכל חמדן...
|
רואה עבר מתפרק מחוסר קיומו
והוא ההולם בראשי בכל עוזו,
חש בסערות המבלבלות
שבכנפיי חובטות;
|
שם, מעבר לגלים,
ישנו חוף מבטחים
בו משבי הרוח מרעננים,
והאהבה שוכנת בצמרות העצים
|
קולותייך שחרשו דומיית לילי
המתיקו חלומי -
הדי גניחותייך במיטתי
יאשירו קיומי.
|
ובשל המירוץ המטורף שבחיים
מחמיץ פניהם של חברים ותיקים
ומנחם עצמי שהם יודעים
שחברים אוהבים אף אם לא מתראים.
|
האם הייתה עוצרת הלבנה במסלולה
אם לא היו מעשינו מלבבות פועמים בתאוצה?
האם הייתה נוצרת אהבה
בלי אותו זיק מן ההתחלה?
התשובה ממש ברורה;
|
טיסה מופלאה... ורגיעה,
מריקוד תשוקה אל חוסר תנועה
|
אספה אותי אל חייה,
זקפנו גוו, שמחנו בקול,
יצאנו במחול
לבשל תקוות משותפות.
|
עבר הענן בתוכי
כמתחבא...
כיסה עיניי כבערפל
והמטיר דמעותיו, בוכה...
|
עוד בטרם נולדו הקשיים האמיתיים-
הוא כבר מעד מבלי משים.
|
חשבת פעם שמעבר לתענוגות
מייצרת אהבתנו גם הזיכרונות
ואף בעת ההיא שהאהבה תדעך
כל הזיכרונות יוותרו לעד?
|
לפעמים ממש לא קל;
ישנם קשיים והתסכול קם
אך בקריצת עין שובבה ועם החיוך
אני מפנה לעצמי את המסלול,
|
היא נעלמה ממבוכה?
היא אבודה בדרכה?
אולי רק לוקחת נשימה
לקראת הצעד הבא?
|
ידיי בין אברייך אושיט
את הקרבה המחשקת אחיש.
נוגע, את רועדת וחמה,
גופך מענג; מגעו קטיפה.
|
"תראו, תראו ממש הפתעה -
דתי הולך בלי לחשוש
... בגילוי ראש"
|
מעשה בחנן החרמן
שכבר לא "דפק" ממזמן,
התקשר לשולה המחלועה
שתמיד אהבה ש"יכניסו" לה.
|
מעשה בחשקנית
שאותי ניסתה להצית,
ובמשחק ההשהייה נקטה,
ביודעה כי כך תגבר התשוקה.
|
שם המתחסדת
פושטת ולובשת
דמות מלכה מפוארת
או זו של זונת צמרת...
|
הוצת רשף אחר רשף, המפגש נהפך לנשף
וכל הנשים כבר לא היו בעניין של גבר.
|
רוצה לגעת ולא יכול,
רוצה לנשק לה את הכול,
רוצה לחבק ואל גופי ללחוץ,
אבל אני רק תינוק שלא יכול.
|
מלהט תשוקתך גופי צעיר
ומחום אהבתך - שר לבי, לך, שיר.
|
תגידי, נכון שכולם אומרים:
"לפעמים נשבר מהחיים
ויש תחושה כזאת
לקום ולברוח מהכול?"
|
מפליא לראותם למדים לנצור משאותיהם,
מושיטים כף לכף בזקיפות כתף
ומהלכים במשותף בנתיב הכמיהה
לקרן האור של אחרי מלחמה.
|
מדמיין איך גופי נמעך בגופך המדהים
ושנינו מתלקחים באש התשוקה האלוהית,
|
לעמוד לצידך בזמנים קשים,
להראות לך את אמיתות החיים,
להביא השמחה אל תוך חייך,
להפוך כל רע לטוב בעינייך,
|
באהבתי הנבולה נולד הספק בקשר לכוונות
והיא - מסתירה ממני את התשובות
באצטלה של טרם גיבוש החלטות.
|
כל אנחה, כל גניחה,
כל דמעה שהינך משירה
אותי מפתה
למעשה אהבה.
|
לא אותו חיפשה
אבל... מצאה.
|
קורא המילים המלוות בתמונות,
שומע המילים בליווי הגניחות,
מרגיש העוצמות בליווי הרגשות,
חודר לגופך בסיוע הדמיונות,
|
בפעום לבי
מתעוררות הרוחות בידיי
ולקולך- שומע דמי
את מצהלות החשק...
|
את ואני, כמו השחקנים,
צריכים לעשות סרטים טובים;
|
עולה השחר - אני ואתה
צעד אחר צעד בחוף "שלך",
אני בעקבי חופר גומות
ואתה מרחרח עם האף בחול.
|
כל גופי רעד, גופי זעק
והיא גונחת: "דפוק אותי חזק."
רצף אורגזמות היא חוותה
בחום השמש על החול בזהב.
|
נשרף בחום גופך,
מתמסר לכיבושך,
בוער בתוך ערוותך,
כאותו הסנה שלא אוכל
כך רוצה לבעור כל חיי.
|
מתעופף סביבך
כמו תווי מנגינה יפיפייה
ומצרצר לך אהבה לרוחב הכר.
|
יורדים לאילת
והעולם כאילו לשניים בלבד,
כאילו בא הקיץ אל הגן,
היא ואני, כמו ילד וילדה, יד ביד.
|
ונהייתה לי האהבה למקור קיום
של טוב-לב, כבוד ושלווה
כמו השחר הקסום
בכל לב שבו נגעה.
|
קול שירי מששון אורך
מקור שתיקתי מהלם יופייך
|
כאשר תבוא אליי
כבר אהיה נרגש מדי...
|
אפילו תיתן בך מבט רוגע
יהיה זה צחוקה הפוגע
ואתה חייב ממנה להשתגע
כי השד שבה- את לבך קורע.
|
כמו לתפוס קרן שמש חמה
ביום סגריר...
|
הנשמות כבר הוצתו מזמן
וחיבורן הוא החזק מכל דבר,
ואל תגידי שאת לא מרגישה
כי אני שומע בהלמות לבך עד לכאן-
קוראת לנפשי להתייצב בפנייך.
|
"מה אתה מרגיש כלפיי?" -
את שואלת,
ואני משיב:
"הומה, שואף, עורג, שוקק
לחמדת השלמות של אהבתנו
החיה, הקדושה, הטהורה, הכבירה".
|
ומרוב שהראש חושב
והלב מתאווה -
הקיים מתערער
והעתיד מתערפל.
|
מרוב שאהבתיה לא יכולתי לומר לה
|
באה שוועתה
להגיע אל ארץ אגדות קסומה,
בלי אחריות ובלי חובה
אך, במציאות חמושה
של אחריות אישית,
|
אבנה לך מרחב מוגן בלבי,
אכרוך חייך בשלי...
|
חושש בין סיכוי לעלול לקרות...
אם תחייך עתה אשמח מאוד.
|
ויצאת בריקוד נשמה כמהה
אל השלווה והרגיעה,
דמך הכחול בעורקייך להט
וממלותיי עלס לך רקחת.
|
בקשתי לעצמי
עוד יום אחד במחיצתך...
|
שילמתי כבר בנדיבות את חובי לבורא
כדי לזכות בבריאות ובשלווה
|
שאוכל להדק מותנך
כאבנט משי המפרגן לגיזרתך,
לפכות בחקך
כמי מעיין, ולטללך
כטל אביב מלטף
|
מי ייתן ויפרחו פרחיה
ויקשטו אהבתי אליה,
מי ייתן שתכלול בין משאלות לבה
להעניק לי את אהבתה.
|
הסקס מאחד את התאווה והרגש
מביא לרצון עצום לגעת, לחוש בגברת...
|
שקט ושלווה
באהבה גדולה-
זו כל התורה,
זו משאת הנשמה.
|
משב רוח מהתל
שובל שמלתך בידר;
נסחפתי כיורה אותך לחבק,
חשתי כי ייצרי- בי אינו מהתל;
|
חודר אלייך ב"כפולה"
ואת שואגת כלביאה,
רועדת...
גומרת...
|
...ושכבת עירומה לצדי
ומשדייך קוסמה ידי
להיות אכולת שלהבת
ובמילים עלייך כותבת.
|
אולי כמו אצל הזוגות הנשואים
מיצית עמי את המסעות הקסומים
ונעת אל עבר השדות הזרים
ואותי שלחת להיסחף אחר יעדים חדשים.
|
לאף-אחד מאיתנו לא נראה מוזר
שבן/ת הזוג החוקי כבר לא נכלל
ברשימת השאלות/ תשובות
הבודקות אפשרויות להתקרבות ביחסים
|
ביער יש משהו מפתה לדבר עבירה-
מין לחש של תאווה ריחנית ומגרה
הקשור בברית מסתרים
עם יצרים אפלים,
|
יש משהו נסתר בגנך היפה;
כסוד אין פתרונים הוא מרחף -
זה לא פלא חידת הלב שכבר התמוסס,
זו לא התחושה העילאית של הסקס...
|
שהזיכרונות אשר בינינו נרקמו
לעולם לא יימחקו,
והלחוד בו אנו שרויים
הוא כמו אותם אלמוגים
אשר בחול זהוב טמונים...
|
בשבילי זהב עוד ננהה
ועסיס מתוק רק נשתה
|
לו רק היית קוראת לי המחשבה
היית מצליחה להבין כמה אני משוגע,
כן עלייך... משוגע ללא תקנה.
|
ובעת שהמרחק רב בין הגופות
מתנווט אני אלייך במחשבות
כמדריך את התקוות
מגעגועים אל משימות
|
יודע מה עושה האהבה
ולכן כה משולהב בגינה.
בשר אני, לא אבן, וחושיי
קובלים, הם החמישה, זכותם עלי
גדולה מזכות המצפון שהוא אחד.
|
משורר לך ברמזים,
כמו היו חיצי משי שקופים,
פוגעים בקלילות ומלטפים,
|
אל תנסה כלל להבינני
כי מסתורית עבורך, אינני.
יודעת אני את עצמי
שמתמסרת אליך בפומבי,
רק אמור מה רצונך ממני-
רוצה לומר שאתה שלי?
|
צפופה רשימת החפצים לינוק משדיה
כאותם שדות, אילנות, נהרות הניזונים ממימיה,
כאותם חבורות אדם המשתכשכים בינותיה
ומתעלסים לחופיה.
|
גבר ואישה שמתאהבים
הופכים להיות, אחד עבור השני,
כשליחי אלוהים
אשר נתן בידם כדור-משחקים...
|
חשוב למיין כל חוויה
במגירה המתאימה;
שתמיד נדע
מי ומה איפה נמצא.
|
חיפשתי למי אוכל להשיב אהבה
ולא כאותו נצלב שנתנה תמורת שנאה.
|
כאשר חלומותינו מתחברים-
מתחככים להם כל הקווים הנפשיים העמוקים
ונהיים ממש משיקים
כמו קורצנו מאותם חומרים חלומיים.
|
במילים רוחשות כמו גלי מדורה,
כמו גלים נושקים לחוף תקווה
הגשתי לה שירים על אהבה
עד שהתאהבה
|
חרטנו דמויותינו לתוך המחשבות
שיהיה בכלוב על מה להגות
ואז הייתי נזכר ברעב שבעינייך
ובשרי היה מדמיין מגע ידייך.
|
מוצאך נכנעת לתאווה
ומתוך גביעי שותה,
טועמת כל טיפה
ובמיציי מתמלאה...
|
גם שמתעורר בבוקר או בצהרים...
לא מתקלפים פנייך מפניי,
ומאז נושא אני פנייך
לכל מקום שמועדות פניי.
|
חיפשה הצדקה לקיומה,
לא רצתה להיות רק מכונה של נתינה,
היא ידעה שראויה לחוש את חווית הקבלה
והחליטה למצות את צעקתה עד תומה.
|
יושב לו אחד מן המובטלים,
מתפרק משרידי חוסר קיומו
וכל חייו חולפים בראשו...
|
כמו צנחן, אני צונח אל אהבתה
ומתחסן מן הטירוף של קודמתה;
במקום מרור טועם מתיקות
מן הדמות המהלכת סביבי בריחוף.
|
כל מבט הנושב מעינה הופך את לבי
אך גם היא משתנה אט-אט לצדי;
לא רק מרווה צימאון גופה
אלא גם מתאהבת לשוכרה.
|
המציאות לא תטפח על פנינו
כי מגדלים באוויר לא בנינו,
מאהבה וירטואלית לא ניזונו,
ציפיות ואשליות לא טיפחנו;
השארנו הכל לאחרי...
|
אישה יפה, אישה נהדרת
אותי מאתגרת
לטפס בכל הסולמות
ולחצות התהומות...
|
הדרך אליי כל-כך פשוטה-
ראית איזו מהמורה?
אז תסתכלי שוב במפה
ושימי פעמייך אלי מלאה בתשוקה
|
כמו ההרים המביטים לכוכבים
וממתינים לאור השחר בבקרים,
כך אני בוהה לכוכבים שמעל
וחולם עליך, אהובתי שאי-שם.
|
היא כבר לא אוהבת את בעלה,
היא עדיין לא החליטה להתמסר לאהובה -
|
כעת היא מורדת מתה אל ארונה
והשניים יוותרו אלמן ואלמנה,
יצבעו בדם ובדמע את קברה
לעין המלווים את מסעם...
|
צד אחד שלי לצדך
ואילו צד שני רחוק ממך...
|
כי טוב להכות בכל הכח על חזה נושם
שלא יהיה למחנק, ברוך השם.
|
רק המית לבבות מתרגשים
מפירה את דממת המתאהבים
בצלילים נמזגים...
|
נתת ללבך לנצח על יצרך,
נתת לאמונתך לגבור על חששך,
נתת לרגש להשכיח מחשבתך
ונותרת עירום ועריה
|
מתוך תקווה ובהעדר שליטה
נופל אל רשת האהבה
כל פעם מחדש,
כל פעם עם אותו חשש.
|
להתחבא בחושך של אורה,
באור של אהבתה.
|
בכל לילה שגופך לידי
וכל המחשבות הופכות למציאותי
מתעוררת ישותי
והופכת להוויתי;
אז מתי כבר אוכל לישון?
|
מתי כבר יגיעו השמיים האביביים
שנוכל ,יד ביד, כשני ילדים,
שוב לשוטט בערוגות האהבה
בגן שהקמנו בתוך הנשמה?
|
אשתה גופך לרוויה?
מתי כבר נפסיק להסתתר במערה?
|
מתי אשמע קולך קורא בשמי
ואתעטף שוב בזיווך?
|
מגלה לעצמי שכל רגע של סתם
הופך לרגע ספון בטעם שלך,
ויודע כי ביננו כל-כך הרבה מובן
ו"הרבה" זה כמעט הכל מוחלט.
|
זוהי שמורה פתוחה-לא פתוחה
לבעלי הנפש הרגישה לעוצמות תחושה,
היכולים לראות אור בחושך,
|
מתיר לך לחדור
אל תחומי המשעול,
בו מתרוצצים חיי
במחשבות מפוזרות למדי,
|
מחשבת הבגידה
ממנה אינה מרפה,
היא כאחוזת דיבוק
במרדף לאחר הסיפוק.
|
כל היום האהבה מתלחשת
עם התשוקה שאינה פוסקת
ושואלת כיצד לא מתעייפת.
|
אבנה לנו עולם מבוסס
על יופי האהבה,
|
אני מתעקש שתתעקשי על גופי
ורק כך אוכל לממש הבטחתי
ללקק את גופך
ובנשיקות קטנות לטעמך.
|
מצאתיו אכול עד עומק שורשיו
ממכת ברק אכזר
שלא חמל.
|
מתמלא ממיציך בכוחות מחודשים
ומחזיק במושכות שדייך הפראיים
הזועקים לעוד עינוגים רטובים ובשלים
|
מי ייתן ותאספי כוחך
ושוב תהיי ניצבת אל מול עצמך,
לאחר ניצחון היגע ודהיית החושים
אשר גרמו לך החיים,
|
דבק ברוחו הצעירה
ו"שם זין" על כל חשד והשערה
אשר צצים כמו פטריה
בראשי אטומים מן השורה,
|
עם חושים אחוזי להבה
נוצר רגש קשה להגדרה
|
כל הרחובות זוחלים לבתי הקברות
בהם מתפקע הצבע הירוק,
אך בלב השחור משחור
רק קריאת: "אולי תוכל לחזור?"
|
רואה את התחלת האהבה
ולא יודע מתי יגיע סופה,
|
כל פעם שאני כאן ואת שם
מסדר אני מחשבותי ועורך לכבודך נאומים
וכל נאומי מלאים צוף ואהבה.
אבל, כשאני כאן וגם את כאן...
|
בידיי אעשה בך קסמים,
בכלל ללא סייגים,
עד שבנפשך ממש תתאהבי
וגופך יהיה מכור לגופי.
|
נאחז אנוכי ביופיך
הנובע מלבי שאצלך
ולא יוכל הוא לקמול
כי אין בכוונת אהבתי לחדול.
|
אם אלך בדרכי הלב,
כמים שוטפים אשאר חפץ,
וגם אם כל העולם יחרב
עדיין, כפלא, יהיה לי אותך.
|
שפעת מעלותייך אספוני לתוכך.
|
כמו זרע יופי נבטה מולי
ועם גופה דימיתי לעצמי
בת-אדם ...
|
השאירי בי טעם לרצות הפעם הבאה
ואז אדע כי מלותייך מאהבה.
|
נבכי אהבה לא משוערים
כרעם מתגלגלים בין ההרים,
מנערים אוהבים בלילות ובימים
אשר לבם משתאה מהריגושים;
|
את כל האנושי אנו מגשימים
עם רגעי הארה המכים בסנוורים
את השיגרה, ואנו שוב מתעוררים.
|
נגני לי בת מזרח, נגני לי
עד שיתערבבו כל נימיך וצלילייך בי
ותהיינה אצבעותייך הקודחות
למנגינות לבי הסוערות.
|
נדדתי אל המרחקים
לחדור אל האור הגדול
והנה מתפתל על שטיחי העינוגים
ומגלה כל אשר בי מרבות הימים,
|
נדרתי נדר לאהוב את חטאיי
את היא אהבתי- בעוונותיי.
|
כנהר חיים היא האהבה בחיינו
אך איך נדע אם נפשנו תכירהו...?
|
כשנגעת בי
כל העולם עלה על גדותיו...
כשהתרחקת ממני
כל העולם ניראה דווה רוח,
|
נלפתת אל מקל נדודיי
ומשדלת ב"די",
מציירת לי חזון קסום של מנוחה
עבור נשמתי התועה.
|
היא נודדת חסרת מנוחה -
מחפשת תמורות כפלא לצמיחה...
|
אף כי סביבי גן רווה-
קמתי וחיפשתי לי נווה.
|
כנווד חפשתי אהבה
ואצלך מצאתי המנוחה;
|
נוודי אהבה בתקופת שיפוצים -
מחדשים כחול השמיים,
משבצים כוכבי קיץ,
מציעים אפיריון תשוקתם
וסותמים על הטינות את הגולל.
|
איש בא אל הצג
וגנב זהות ללא חשש;
|
כל יום אני נוצר אש
עד בוא הערב בו ניפגש.
|
הצלחת לקרוא אותי,
את קוראת אותי בחיות ובחיוניות,
את מנתחת אותי בסקרנות
ולא ירחק היום
ותהיי עבורי הכל,
|
את לי ואני לך -
כאילו, בשל בואי, את נוצרת.
|
ניצוץ עינייך הקסום
שולח אותי גבוה מעל היקום.
חיוכך המקסים מאיר השמיים
וקולך המתוק מהדהד ברכותיים.
|
נותן לך את כל לבי
באריזת אהבתי,
שתיראי בטוחה באהבתך...
|
רואה אותך...
מתרחקת אט אט,
נעלמת בתוך עין הערפל
ורק ניחוח אירוטי נשאר ממך
ואני נותן לך ללכת...
|
אהבה שניצתה לפני כשנתיים ימים
שינתה בחיי את סולם הערכים,
הציבה במקום הראשון את הצרכים הנפשיים
ומיד זיהיתים כרוכים באהבה ללא משים.
|
בא הלילה ולקחך
ונותרתי כזאב בודד,
מיילל אל צלליתך
אשר חתמה מכתבך.
|
נזכר כי ביום זר מימים
היה זה עורך שאת דמי הצית.
|
אבל זה היה פעם...
ואז אמרתי: "אחרי הסוף אין כלום"
וגם אמרתי: "או הכל או כלום"
ועם שתי האופציות האלה בידיעתך
הכל נותר והיה לשיקולך,
|
"אני מאמין שביכולתי להשיג
כל שנפשי רוצה לעצמי,
אני רוצה להאמין שתמיד אפשרי
בפוטנציה לממש את דמיוני".
|
שוב דלק הנר,
שוב לבי אמר הלל
שאי-אפשר בלתי עימה...
|
נתקל בלי-הרף בהמון נשים יפות
שכולן צמאות, כולן קוסמות,
אך אני נחפז אל המיוחדת בנשים
|
חיפש חדוות חיים;
בטוב ובשלום להתרצות בפלא הנשי
|
נחשול אהבהבים משכר
תר לו אחר מוצא, היישר
אל הים הפתוח של הנאות החיים;
לאו-דווקא בסביבת נהרות שקטים
הזורמים בשלווה;
|
לומר לך את האמת? על-ידך כיף להיטרף.
|
קטורת את לשיריי ובחיי,
אור הנך בלבי החי
מאורו של ניגון
שבכולך עטוף.
|
וציפור אחת קטנה שוב תנגן באוזניי
את הניגון הבא מתוך קרביי.
|
אתה רוקד וטס, פורץ למעגל,
רוקד ונרקד, רודף ונמלט
מזרועות נשלחות - משוק הבשר,
ורק בגלל שאל הזרם נדבק;
|
עצובה הפרידה בעל כורחה
וערירי הוא החשק,
|
קח מן החיים
ושים על הפצעים,
כואב, אך לא גדול ממידותיך-
לאט, לאט תחזור לעשתונותיך.
|
אגזור לך פלח מן הלבנה
בגביע של צדף
ואזמינך אל חלומי,
|
כל הלילה אותי סוחטת,
הפוגה לרגע נותנת ושוב מסתערת,
|
ניסחף אל המיית חיים שובביים
שבה עדנה לכל האוהבים
האצים בהמוניהם כלהקות של פרפרים.
|
לא מתחרט על עברי-
כך קניתי את נסיוני
לאוהבך במידה הראויה
ובשיטה בדוקה למניעת אכזבה.
|
הלכנו לחפש עולם של חרציות ושחפים;
ניסינו לא להיות מציאותיים.
השתדלנו לא להיצמד להיגיון
אלא, לתת לרגש להכתיב הכל-
|
מנגינתי כתכלת סוערת בזכותה;
זו תכלת המלטפת את לבה,
מסירה ממנו צערה חיש-מהר
והיא יוצאת שלווה אל מחול התשוקה.
|
נטייל עם רוח הזמן
כל עוד יעמוד החשק שנאזר,
לא נמהר...
|
נישקתיה בכל מקום;
שלא תקרא לי "קמצן",
|
נשתלו בי אירועים ברצף החיים
אשר בראשי שמורים כל הימים,
נשמרים זיכרונות של דמע ושחוק
הנעוצים בוורידיי עד היום, עמוק.
|
ודי לי עם הלבד בלילות
כאשר לבי שאליך מלא באהבות,
מוצף בתשוקות
ומצווה: "תפסיק לפחד, שבור מוסכמות!"
|
המשכתי בעצמי לנגוע,
הידיים ידיי שלי, אך
בתחושת המגע שכולה שלך...
|
אל הלונה פרק נרוץ
נשוב לילדותנו,
ניפרד מעומס החיים
נתמכר למשובותינו ולצחוקינו.
|
"בוא," היא אמרה, "בוא, אהובי;
אני בודדה בביתי..."
|
כי את הוא האור החודר ללב
כמו היה פני ילד מחייך,
כי את כוכבי המנצנץ
אשר שמחה ואושר משרה,
|
"נסה לא לאבדני
כי תצטער אם תשמידני;
עדיף כי תנסה להתקרב
ואז ממני תוכל להתפעל..."
|
נסחפתי בשטף, התמסרתי לרעיון
שאולי בך יימצא לי הפתרון,
ובבוקר אור, ייקל מטעני
ותיראה לי שוב הדרך לחיים היפים.
|
אין מקום או רגע
שהייתי בוחר
יותר
מגופך השחום,
הערום,
המתמסר,
שאלי התחבר.
|
נסעה אל אושר חלציה
לנסוך שלווה בעורקיה,
אך כאן הנחיתה בדידות
ואני גלמוד...
|
חגים ברובעי העיר בלי תכלית
ושאלתי אם ל"הילטון" יעדנו
ואז הודעת שחל שינוי "קטן" בתוכניתנו...
|
לפתע הופיע מלאך האושר במרום
ותשוקת בשרים עלתה מן החלום;
הצטלבו חייה בחיי...
|
רקדה ורקדה בלי די
ויסוב יופייה מלפניי,
נדרכה נפשי בצפייה להתעלסות
נדרך "חלילי" בהזדקרות.
|
מאז, נודד עם התחושות
המעצימות אך גם מעייפות,
ממשיך לנוע בקצב הפעימות
בשם הזכות להיות אהוב ולאהוב,
|
זוהר כקשת בענן;
לי נראה הכל ברור ומובן.
|
נע עמך באהבה על סרגל הזמן
בלי לדעת מה ילד המחר,
אבל כל שעה של אהבה
שווה יותר מכל מה שבלעדיה,
|
מפסגות עוטות שלמות אורה
אל תהום קודרת נחתה,
מנחשולי געגועים סוערים
נותרו רק ניחומים.
|
אנו מביטים איש ברעהו,
אנו יודעים מה יש בינינו,
אנו חשים בפלא האפשרי עבורנו
הנעוץ בתחושה המשוטטת בתוכנו
|
נפל דבר בשדרת האהבה
כאשר יומי לבש גאות וגאווה
על אהבה שקמה ופרחה
כחופת אש מעליי ריחפה.
|
כלא נמצא, כשותק אשר בקרבתך -
אצפה בך סורגת את המשך חייך
ואשמח מקרב לבי בהצלחותייך.
|
לא ארא מנפשי שבעת נדודי סקרנותה
היא משוחררת, מתעשרת וסוערה,
מאירה לי מכל מבט-פגישה,
מכל המיית אישה.
|
על מרכבת אלים דוהרת
אצא עם אהבתי לדרך...
|
שתקת הרבה, דיברת מעט,
אך אני, נצרכתי רק אל המבט.
ראיתי את שבעינייך העמוקות
כמו ספר עם תמונות,
|
בקצה נקיק, בחובה של סופה,
נסתרת לה נקודת ההגשמה...
|
פתחת בי חלונות שהיו סגורים מזמן,
וגם כאלה שלא נפערו מעולם,
נתת לעיניי להקרין אור מחדש
כמי שהביט אל המזרח ובשמש פגש.
|
גיליתי נקודת דופק בצווארה
בעת סקר נשיקות כללי בראשה,
וחשתי בתגובה פתאומית וחדה
שאותי שלהבה לא להרפות מהנקודה.
|
אין שום ספק שיש לאמץ הדיעה
שמוטב לא לחפש אהבה בעת שאחרת שורה
אלא דווקא לבנותה
על עיי חורבות הבדידות והעזובה
שהותירה אהבה שנפחה נשמתה.
|
הפרידה שבפתח נכפתה
היא רק נקודת ציון לאהבה...
|
את אומרת: "להתראות בשבוע הבא"
ואצלי כבר מתחילות נקיפות האהבה,
|
זוכר את הבוקר בו טרם נסעת -
חיבקת אותי חזק ולחצת לי היד,
אמרת: "היה לי נהדר, האם תזכור?"
והשבתי: "מרוב שנהדר חושש שבלעדייך אצלול
אל ימים דלוחי אור".
|
נשאב אל התחושות
לצלילי השתיקות,
שואבך בנשיקה
לצלילי התחושה...
|
אשבע בשם לבי שבלבך נשבה
שאעשה הכל להפוך חלומותינו לעובדה
ואם בדרכנו אי-פעם תיקרה סערה -
בנשמתי אבנה לך חממה.
|
נשגב מבינתי הוא לבי השבוי
על גשר קורי הזהב הטווי
אשר טוותה לי ממרחקי חלום
בשיפעת אהבה של מציאות הלום.
|
הלכתי לשמוע את כל נשואי העולם
פוצחים במזמור הלל קולני;
השמיעו כל שידעו להשמיע
ואני לא שמעתי מאומה.
|
נשים, נשים, נשים -
זן חיוני לקיומי
עם עורן החלק למישוש
|
ואשאיר חותמי עלייך-
על שפתייך
שיביאך לזכור
שתמיד אחשוב
עלייך בהתלהבות...
|
נשוטט לנו בין שבילי האהבה
עם סוס ועגלה ריקה ומזומנה
למנת מטען שכולה אהבה
כי שבענו כבר ממנת האכזבה.
|
סובבת האהבה ונושאת עימה
דגל ענק עם כרזה;
לכל החפץ חיים באהבה ושלום
היא קוראת לעלות ולבוא
|
אם החוויות תתמנה -
גם הרגשות ייכלו במהרה
ואז, יוותר השובך בשיממונו
ללא יונים אמיתיות
|
שעושים סקס ובשכחה נתונים.
|
אהין רק לבקש נשיקה אחת
שאליה תצרפי עוד אחת,
ועוד עשרים, אלף, מאה...
|
אם עמי תתחילי יומך
הרי, תפרח אהבתך
וזוהר מלותייך אליי
יגדיש אהבתי אלייך.
|
תוכלי למצוא פינה חדשה בעינייך
שם תסתירי את פניי
|
חולפות שעות, עוברים הימים
בהם מתגברים הגעגועים...
עד שהם גואים יתר על המידה
וכופים על זוג הנצים התפייסות מהירה
|
נותן לך אהבתי
תמורת קבלתך אהבתי לתוך חייך.
|
עצרתי לפני מעבר החציה
ואז ראיתיך, טווסית נאה...
שם כבר נשארתי תקוע
בלי יכולת להתנתק ולנוע -
|
נתת לי את כל עצמך,
נתת לי לחיות למענך
ויותר לא אבקש
כי מצאתי מה שיש.
|
ראי, השמש זורחת...
בואי ונשב ביחד...
|
אחסום בגופי כל איום אפשרי;
הכל מתוך מצע שלווה ומרגוע עלים
שגם אם נושרים בחורף על גג הטירה -
הם שומרים על קסמה ויופיה.
|
שאני מחפש בנרות
רק נשמה אחת אמיתית עימה לחלוק
מחשבות כמוסות,
כוונות טהורות,
בדיעה צלולה
ובאהבה צרופה.
|
ביקש חוויה לשניים
רק עם מבטים בעיניים
ולטיפות ידיים,
רק חיכוך גופות
עד תתפרצנה התשוקות...
|
באהבה נכונה ראשון-ראשון ואחרון-אחרון
כי אי-אפשר ללכת נגד כיוון השעון.
|
מוטב לסגור הדלת בלי מילים
מאשר להיגרר אל הכעסים.
|
"אסובב מעגלייך כמו כוכב שביט".
|
אישה רכה את אהובה סובבת
ועל סביבותיה שב הגבר...
|
זו את שהיית בזרועותיי אתמול,
זו את שתהווי מושא לכל חלום
עד ששוב ניפגש ונתרגש...
ניפרד... נזכור... נחלום ולא נתייאש!
|
על בסיס תוכניות פיתוי וכמיהות מקננות
עם כאבים מתוקים ושחרור התלהבויות
שלעולם אינן תמות
אף, שתמיד מבקשים למצות עד תום.
|
גלי לי סודך
מניין לך עוז רוחך
שאפילו במדרון סוחף
שומר על שפיותך?
|
היא כבר בדרך העולה
אך, אל העצב עדיין כרוכה,
בסגור עליה קורים
אשר עושים לילותיה כעורים.
|
שוב מטפס בסולם הרגשות העדינים
אשר התעוררו ומבקשים להנץ כמו הפרחים,
אשר יודעים שלא יפרחו לעולם
אך לא יוותרו על זיו פריחתם,
|
בערב לאחר נסיעתך - חושך ועלטה;
הנה כבר חצות ובחלון רק בבואה-
זוהי בבואת התוגה הגואה...
|
סוער הים, כל נחשול - מכשול
וספינות הנפש מטלטלות וחורקות
|
ברכה הייתה באין אושרי
אשר הביאני אל בריחתי
ממציאות עגומה
אל זרועות האהבה.
|
באו אל ההרים
להשתכר מעסיס הרקעים,
השופע מאופק אל אופק
ריחות של טבע נשגב,
|
סחוט פיסית ורווה נפשית-
ממש הרגשה כזאת אלוהית
|
כמו סחרחרת סובבת,
מתהפכת, מתגלגלת,
לא מוצאת פינת מנוח,
לפעמים כבר אין לה כוח
|
הצעתך מנוגדת ליצריי התובעניים
המתנגדים לחלומות רטובים אשר אינם מושגים
ומכורח הגדרתך את היחסים - צריכים להיות מדוכאים...
|
מתוך פחד משותף
למען שתתקיים אהבת הבועה,
נחליט כאן, בלי חשש,
על סטטוס-קוו בגישה.
|
מחושק אנוכי על-ידי רוח ולהבה -
אש האהבה ורוח הנתינה,
מרחף במרבצי אהבתה...
|
כאשר האש נכבית -
שב כל אחד לבדידותו,
במוות לא קליני...
|
די בקריצתה האחת
להצית בך אור זך
הסולל דרכך לחלומות על מלאכים
ואף מייצר הזיות הצצות מן החרכים.
|
אם מאומה לא נאמר
אך שנינו נבין מיד,
משיחת מבטים ועדנת מגעים,
את טוהר הרגש וזוהר הרגעים -
מוטב שנאזין לחדווה כאילמים
ולא נחנוט משב הרגשות בקליפות דיבורים.
|
תמתי לגווע;
בלילה אבוא אלייך,
משורר בלי תואר
לקנן בחלומך.
|
היש סיכוי אחד לאלף
ליצור אצלך תאווה בשצץ
שאוכל להיות לך חדש ומסעיר;
תואם לגילך - גיל העלומים?
|
זהו לבטח סימן לתאווה
שאין לה דרך בטוחה
אך האש תובילני נכוחה
אל המקום הידוע רק לי -
אל יוליה שלי!
|
מעניקה לי בעמקי גופך לחוש במרומים -
סימן שאני צעיר...
|
רחצתי גופה וגופי
במים שבשמתי בג`קוזי,
כרפסתי את מוחה
עם מריחואנה במנה הגונה...
|
הייתי הזריז מבין פרשייך,
השגתיך מכל מחזרייך
וסימנתי עוד דף בחיי, בחייך-
לרצותך אחד לאחד על כל פרטייך.
|
היה זה ליל כל האוהבים
שאת חלומם רצו להגשים,
היה זה הלילה בו שר הלב
והגוף רטט עד כאב...
|
לו תהא לנצח נגיעתי
כמו תהיי ירושלים של רוחי
ולא אבגוד במהותי.
|
קראת לעצמך סינדרלה;
קיווית שיום אחד זה יקרה לך...
|
כל יצריי התגלגלו לצדי
ולבי - התעופף כפרפר מעל הוויתי.
|
מאשה בטוחה
נהיית ילדה נבוכה,
מאשה תכליתית
נהיית ילדה הססנית,
מכוהנת אהבה אסורה
הפכת לקדושה מעונה...
|
...ואהבה חדשה נמצאה
עם קמט שכבר ניראה
מאהבה ישנה
שכבר אבדה !!!
|
לבת קוראים החיים שבחוץ:
"בואי אלינו באופן דחוף".
לאם קוראים הרגשות האנוכיים:
"צריכה את בתי רק לידי".
|
בסירת החלום שוכחים הכול
כהלומי יין המאזינים לצלילי מרום,
|
הבאתי לך סל פלאים
עמוס פירות אוהבים;
רימוני תבונה ורודים,
תפוחי חדוות חיים,
מנגו טעם מעודן
ותשוקה בטעם דובדבן
|
עתידנו כחבל מתוח,
בידיך לוודא שלא יהיה קרוע...
נכון, עבודה קשה!
|
יום הכיפורים
איננו דיבור עם האלוהים -
לי חשובה הסליחה מהחברים!
|
רואה אהבה בעינייך,
רואה אותה על פנייך,
שומע אותה במלותייך,
מבין משמעותה מחששותייך.
|
בפני כל רע
כל דלת נסגרה
וסביב אח, תנור או מדורה
תיסוב כל המשפחה...
|
מחכה לאיתות, מחכה לסימן מרמז
שאת התשוקה ישיב כענן מבשר
לסערה חדשה שתתחולל
מתאווה שחפצה שוב להשתחרר...
|
אני, ספן האהבה,
מפתה את המפרש
בסיפור סערות רחוקות,
ומבטיח לו שאוכל למצוא את החוף.
|
האם תחלקי עמי הדרך
הצפונה ביקר תשוקתך
או, שמא, ניוותר כוכבים עמומים-
נשורים אל חיקם ואינם מאירים?
|
בלבך הנך יודע
שיש חור בחייך
אשר בפיתחו
ישב/ה איש/ה קורם/מת אור
שעם הימים עומעם...
|
"זו סקסית ברמת שיגעון" -
כך שחו חושיי לאיבר שהזדקר באון,
"לך אליה ותיזהר לך מלשפוך"
תראה לה שאתה גבר הכובש יצרו.
|
חלום או מציאות?
מה זה חשוב...
לשניהם חשיבות
בסרט חיים לא פשוט;
חזק, מענג וכואב
על אהבה מכל הלב.
|
כשהסתיו מגיע והקור מחלחל
אראה קרבת גופך באור אחר.
|
התחושה כמו של סודות כלואים
החורשים כנגד השמש - אפלה להביא.
|
לעזאזל, האם יודעת את עצמת השפעתך?
האם לעולם אהיה עבדך?
|
עבדים היינו למוסד הנישואין
בשם השיטה הנורמטיבית להעמדת צאצאים,
ותוציאנו סקרנותנו לשדות זרים
לתהות מה עוד טומנים החיים.
|
לבשי שמלתך כלילת ההוד
לקראת בואי אותך לעבוד...
|
את אהבתי לבד אעשה
עד שמוצקה ומאירה תהא,
ואציגה להלל.
|
גלש לו העובד לצ'ט ב"תפוז"
בתקווה למצוא לעצמו "חפוז".
חיפש לו את זו הגברת
שתעזור לו לסיים את המשמרת.
פתאום קלטה עינו החדה
גולשת 'נטרפת' ע"י עדה שלמה.
|
הגולשת הנסערת מתעוזת המחזר
העדיפה ל"שמור אמונים" למממן
והשאירה המצ`וטט "האדיב"
עם תאוותו בידו והריר בפיו...
|
לכי, אמרי לו, לבעלך - שיעזבך
שאת זמנו אתך כבר מיצה.
עירכי לו, אהובה, מסיבת פרידה
בזו השבת - עבור שנים יפות.
|
נותן לנפשי להתאהב
בהכי אישה שרוצה לתת;
לפשוט בגדה
ועירום אל עירום להתוודע,
עד אשר בה אמצא
את שאיש לא ידע,
|
אני חורט את גורלי
בעיניי, בלבבי במוחי - בעצמי,
ואינני ממתין שייקרה בדרכי
אלא, שמייצרו עבורי,
|
אצא בצעדים שקטים ובתוגה,
אבל אחזור אהובתי, אל חשש
ומה שהחמצנו נשלים חיש קל...
|
מבלי לראות את פנייך-
רק לחוש את מגע ידייך...
|
יצרי מתפרץ למרחוק-
נראה כאילו עד יומי האחרון.
|
ואני רואה בהם מוזות מאובנות
העומדות במים עומדים של נהר אבדון
עם יצירתיות וחיות השוקעים בפסימיזם
של אנשים בלי עצמה, מנוצחים.
|
אהבתך -
כל סוד גוון בקירבה -
אדע!
|
אהבתך -
כל סוד גוון בקירבה -
אדע!
|
ואז נתמזג בתאווה
חסרת כל שליטה,
חשוכת מרפא,
מחדירת כאב
בקצות העצבים...
|
געגועים כגלי-ים המדדים אל החוף;
באים, נעלמים חליפות,
ומשק הים כמו מושכני הלאה-הלאה;
|
עד שיום אחד הגיעה
רוח רעה שביננו ריחפה,
ניסינו להיאחז אחד בשנייה
אבל הרוח היתה יותר חזקה...
|
אהיה שלך
עד ששמש שוב לא תזרח,
עד שזמן יעצור מלכת,
עד שרוח כבר לא מנשבת...
|
על סף הדימיון
היית כמעט הכל;
במשעול המציאות המתעוררת
כבר היית אחרת...
|
באו הבלהה והרעד אל לבה
שאם לא תהא אהבתי לנצח מסורה לה
הרי תהא מבזבזת זמנה
עד תמצא עצמה זקנה וקמלה.
|
עד שיפגש לב עם לב,
עד שגוף לגוף יתאחד...
|
יש אנשים שאינם מכירים את חווית האהבה-
גם אני שכחתי... עד שפגשתי בך...
|
המילים, הקסם והאווירה
הם החיצים שאשלח ואשגר אלייך בכוונה
|
ירחצך בזרימת אונו המחממת
עד שתנצחי את התאווה הבלתי-נשלטת.
|
תשוקתי ממש בוערת,
אלייך היא ממוקדת
עד שתהיי את המעולפת.
|
הרעידי אותי
שאוכל להרגיש,
|
משקיף אל פנייך בהצצה חטופה
ורואה את ראשך המשוך אחורה
ומבע פנייך שהכל מביע
על זרמי תשוקתך שהחלו לנוע.
|
עוד נגיע אל הקלות הפרחית
אשר תעור מתרדמתה...
|
אני מסייר בחדרי הפחד המובן,
מסתער על הבלתי-רציונל,
דוחק הצידה שליחי שטן
המדרבנים למעשה נמהר...
|
עוד מעט תהמה התנומה,
תעצום עפעפיים
אך בדומייתה ייפקח
המבט התוהה.
|
אזכור אותך אהובתי, את כולך,
עד תחלוף השבת ותיעלם.
מכיר אני שבת בלעדך,
יודע מה זה עבורי ועבורך.
|
לו רק הייתה עושה עוד צעד קטן
היה אושרה מוחשי וכאן!
|
אזל אוויר מנפשי המתייפחת
להמשיך להללך בלי דעת,
לקוד מול מסתורייך
ולהישבר משתיקותייך;
|
את תשובי אלי-
כך מנבא לבי החזאי,
|
שלב אחר שלב אנו מתפתים
לכנפי לטיפות המלאכים...
|
עוטפת מרחבי חיי
בנוכחותך,
|
ידעתי יופי העולם בנשיות שמול עיניי
אך עמך גיליתי מה מרתיח את דמי.
|
אותו ביקור חלומי בעולם קסום
כיבה כל הנרות שהדלקתי בעולמנו שלנו.
את זה העולם מוטב להשאיר בשחור
כי זה עולם מכוער,
עולם של מלחמות ושכול...
|
את אומרת שאנו "עולמות שונים" -
האם מן השוני אנו נבנים
או שבעצם אנו דומים
ורק לא מתואמים?!
|
נכון שתשוקתנו היא האקסטזה
אך לי לא די בה-
רוצה אני בחדירה
אל תוך גורם התשוקה
|
הוא מביט על שפתותיה הרטובות,
מתקרב עם לשונו ללקט הטיפות,
מחבק גופה המחוטב
הנתון בבגד גוף בגוון הדובדבן
|
עונות השנה-
אצלי בראש מתחלפות כל יממה;
ככה זה אצל בן מזל תאומים
שהגלים הכחולים רוחשים ומלחשים
|
מתגעגע לגופך הענוג, אישה יפה
שאותי תמיד מפתה
|
הקפת עצמך בביצורים-
כלאת לעצמך היצרים,
חשבת שתוכלי כנגד תחינות הגוף
כמו השפל על הגאות.
|
עושה אתך אהבה
בככל דרך של ההבעה והעשייה
|
בשלווה ובקסם שהשרתה-
כמו מלאך, כמו נסיכה,
ננוח על אי האהבה והאור,
נשוט בעדנה מבלי לחשוש
|
אני אוהב את תרועת החצוצרות
באותו הרגע שאני חודר עמוק,
כמה חגיגי שזה נשמע
יחד עם גניחתה.
|
חשבתי שאנוכי עושה את יומי
אך מכל זווית אתה המביט ומרעיד גני
והדי מעשיך - הם מקור מעשיי
או אי-עשייתי לאורך חיי.
|
לא יכול לשכוח,
לא רוצה לשכוח,
לא אשכח
איך נדלק מקצת אהבה אתך.
|
עייף ועגמומי- זו הגדרת יומי,
והכל בגללך - שברת את לבי.
החיים היו ממש מתוקים, יקירתי,
החיים היו כמו שיר ללבי
ועכשיו שנעלמת ואותי עזבת
למי אני בכלל שייך?
|
סוער הדם במוחה
ועינה אל האהבה
אשר טרם חוותה
בגלל נפשה הכפותה
|
עיני אישה תאבה -
כגחלים טובלות להבה...
|
העיניים הן המבוא אל הנפש
ושער להגיגי השכל.
|
נסי להבין, יקירה, שהמטרה טובה-
לבוא אלייך בהצהרה הכי שובה
המבוססת על האמת שבאהבה
ומכל שקר נקייה.
|
תמיד ידענו את המחיר
לאותם רגעים מאושרים.
זכינו לאהוב ולהיות נאהבים-
פתאום הרגשנו כל-כך נחשבים
|
האתמול והעתיד - שיתבעו עלבונם;
אותי מעניין רק העכשיו...
|
האמת, שאני משתוקק
לטבילת השחרית המנומנמת
בנשיקת בוקר מעוררת.
|
אסגור מרחק ממך
להיות נשלט צוהל
במרחב חייך
|
זו חוכמה ממש קטנה
לומר למישהי חדשה:
"אני אוהב אותך נורא"
כמילת מפתח להגברת התשוקה
|
יש חולם שברגע של אהבה זכה
מפחד מהתוצאה ויוותר בלעדה
ויש חולם שברגע שכזה יתמלא בתעצומות הנשמה
ואת החיים ייתן עבורה.
|
מדד ההנאות בחיים ירד לשפל
ובאתי אל עליסה מארץ האגדות בסתר,
|
היא בדרך-כלל באה אליך בתום ובלחישה
ואתה מקבל אותה בהכנעה
כי מחפש אתה את הטהרה
המרפאה את סערת רוחך,
|
אך הדרך כה מפתה וקוסמת
אז למי איכפת שהיא מתארכת?
זהו גורל מתעתע...
|
העפרונות לבשו צבעים עליזים
אבל אין שמחה בלבם כאשר בקלמר כלואים.
לובן הנייר קורץ להם ממרחקים
ורק לקשקש עליו הם רוצים.
|
צבא הגנה ליהודים
עוקר משפחות וילדים-
לא של אויבים;
דווקא של אחים...
|
העולם עיוור או לא עיוור
אותי לא מעניין-את חיי לא ינהל!
|
אביט בלבנה
ואתמה
על הנס שבחלקי נפל
ואותך, רק לברך אוכל.
|
יחדיו יצרנו תנוחות על קשת בנויה
ולא נצרכנו כלל להחליף מילה;
יחדיו ישבנו על מרומי הגבעה
וצפינו בשקיעתה של החמה.
|
פגשתיה על סף תהום חיי;
מקום בו הלב והרגשות לא תיפקדו
ורק שאר האברים
נשפכו כמו נחלים בכל החורים.
|
אגדות רבות נולדו על התל
שכרגע, דווקא למציאות בהווה, הנו עד;
זמן הווה של זוג אוהב
שבא אל מול הים להתבודד...
|
לחזק את האמון והתקווה
שהיסטוריה קצרה ומשותפת
עוד לגדולות ונצורות מועדת,
ואז אותו התל שאגדות אוגר
יוכל אי-פעם לספר
על אותו הזוג
|
עם אחרת מתוקה הנשיקה
עם אחרת יש עוד תקווה...
|
ערפילי חייה פילסה בתפילה
עד שהגיעה בת-קול ואותה שמעה.
|
עם המילים המורעפות
המריא כוחי
לראות אל קצה חלומי
|
הייתי טובל בטל מיניותה
עד אהפוך לים אושרה.
|
מוסר ערפל החלומות
המתרחקים על כנפי הדממה...
|
רוקם לעצמי אפשרויות
על בסיס רצף הקורות
עם לב אל העתיד...
|
כחול ולבן השזורים יחדיו בדגל
מביאים מין תחושת אחדות פועמת
בכל עת שהסבל מאיים להתפקע
או עשן קרבות מסתלסל ומחורבות בוקע
|
גופות נדבקים
בזיעת תאבים,
מתגלגלים, מלקקים,
יודעים למה מצפים,
הכל נע במסלול המתוכנן
אל רגע שיא מיוחל.
|
טבלתי בתאוות
בהמון שחרים רבי שעות...
|
לא לומד, לא מחכים -
רק נסחף לעונג ולכאבים
בשם אהבה בלתי נשלטת
שמעינוגים וכאביי הכמיהה מוזנת.
|
ענוג ואכזר אובדן הבתולים.
|
אל תגידו שלב זו ממלכה פרטית,
דבר עלום, דבר פנימי...
|
לא עוד ענני פנטזיות במלים
אלא בהחלט מימושן במעשים,
כאשר הוא בערפול החושים
יצא לסיור במחוזותיה הנסתרים...
|
חוצה דרכו וממשיכה לשוט
והלב שגאה נותר נטוש.
|
אגמע- כל עוד מיץ
דמי בשיר;
אקטוף- כל עוד ציץ
החלום השאיר.
|
כעץ האדמה היא אהבתנו
וכשורשו נאחז בתפילתנו
אל ימים כבדי צמרת
שישיבו לאהבתנו התפארת.
|
כל יום את דגלנו הם שורפים
ואנו, את שלהם - אפילו ביום חגנו לא מבזים;
|
אם רק תתכרסם באצטלת יאוש -
לא תהא עמך כבר תקווה לקום;
|
בכל אשר ניגע בידינו
נשאיר עקבותינו-
בלי שנוכל להימנע מכך-
בכל נגוע נשאיר חותם.
|
הערבוביה בין טוב ורע-
פרי כוח הפגם שפגם האדם-
עד מתי תימשך?
מתי תיפסק?
|
לא קל להיות אישה כלבבו
שבאש ובמים תלך בנתיבו
|
שאני מסתכל על העולם
ורואה אותו חייתי ומטורף
אני דבק באהבה, בתקווה ובחברים
כדי לנסות לייצר חיים משופרים.
|
כבמטה של קסם תוסרנה המחיצות
ונעוף לנו על גלי התשוקות
לאיחוד מופלא של רגעים
מלאי השראה לאהבה ומין.
|
אלטף פנייך,
אנק הזוהר הנובע מפטמותייך,
אשתכר בכיף ממילותייך
ואתמסר אל תשוקותייך.
|
פרח אדום, לוהט בכותרתו,
שמדם לבי קיבל גוונו,
פרח אשר יקבל גמולך-
שתהיי נאמנה לו כדרכך,
|
עשית אותי מהללך
גם בחול וגם במועד
על היותי מבורך באהבתך
גם בחול וגם במועד.
|
מכל פלאייך נהייתי איש אוהב
ומכל השינויים בי אפילו לבי התפלץ;
|
אני שולב אהבתך ותשוקתך לפניי,
קולע לי עימם את חיי;
שלב אחר שלב
אנו מעלים את הרף.
|
בעוד עיניי נעוצות בך
וחיוכי מכוון אלייך
עליתי על דוקרני החנייה
ומכוניתי מלנוע שבקה.
|
לנסוע עם האישה מחיפה לת"א, מותר? - מותר!
לשלוח ידיים אל מתחת לחצאיתה, מותר? - מותר!
שאשתך תמצוץ לך בזמן שאתה נוהג, מותר? - אסור!
|
פגישה
עם אישה,
שה, שה,
הכי אישה...
|
אני חייב להודות שכל פגישה בינינו היא ממש מדורה
שסביבה חוגגים כל פרפרי הזיותיי ללא מנוחה,
במלוא אווירה המרפרפת בינינו כשיכורה,
בשלהבות יצרים הנצנפים-נקרעים מרוח התשוקה
|
עמדתי לצידה במבט יוקד
ושאלתי עצמי, רציתי לברר-
מה גורם לי ממנה שוב להסתחרר
והאם אוכל אי-פעם להשתחרר.
|
לבושך שהרבה חשף
בדמיוני כאילו נשר,
לא היה חסר הרבה
לשבור את כללי "ההסדר"
ורק בשבריר של שפיות
הבנתי שזה לא פשוט,
שאם אתפתה אחר ייצרי
למעשה אתקע גול עצמי.
|
היה באותם רגעים משהו ממש מקסים,
מה הלאה עושים? -
לא בא להוציא מילה
מחשש לקלקל את התמונה.
|
סיטואציה כזו, של פגישה מתוכננת
המתחילה או מסתיימת
לא כפי שמראש תואר,
מי טרם חווה בחייו?
|
פגישה
עם אישה,
שה, שה,
הכי אישה...
|
פתאום עמדה דומם ואמרה:
"איזה תוכניות הנך רוקם בדמיונך?"
ושתי עיניה גחלים לוחשות
שבלהבות טובלות,
את יצרי מלהטות... הס מלשאלה
מה תחפוצנה, מה תבקשנה עיניים שלה.
|
נפרוק תשוקות הגוף שנצברו
ונחזק רוחנו לקראת פרידה...
|
יושב ההווה מהורהר ומקשיב
ושואל את העבר: "מה עשית לימים
ששמש עברם התכסתה בעננים
ונהיו המחרים מודאגים?"
|
למה ככה נברא האדם אל הטבע
שאשכיו אינם מתפרקים ותקועים להם קבע?
|
שמעתי שאם מתגעגעים הרבה
ויש בך קצת תמימות-
הופך כל חלום למציאות...
|
עיניי הרואות קבעו עבורי שאת פרח,
אז זה אומר שהמזל שלי פורח?
|
כל הזמן מבין יותר ויותר
כי אם מחוץ למיטה אותך אאכזב-
החגיגה הנפלאה במיטה
תגיע אל סיומה.
|
פולחן אהבה, חינגה וטכס,
מפיצים בי יצרים ורגש
ואני אחריהם, לפנים ולאחור,
מדלג בין כל צבעי המישור.
|
נסה להעבירה מתיבת המסרים אל הסדינים
תצליח רק להישבר לרסיסים
|
אפרע לה חובי
על-פי המגיע לה מאהבתה.
|
המילים שבפיך;
טובות ומלטפות ברעדה ובגיל
ופותחות הלב.
|
פחדתי להשתנות עד שלמדתי
כי אפילו פרפר מקסים שמצאתי
חייב לעבור מטמורפוזה בגוף
לפני שיוכל בכלל לעוף!
|
סר חינה של פינת החמד עם עץ האלון
ונראתה כחלק מארץ הסרחונות
בעיניי מגשימים עם עיניים גדולות.
|
מסתובבים וחגים סביב, סביב,
עד שנופלים כלפי מעלה
על אהבה, גם אם רק לשעה
|
אם תאהבי מה שאראה לך
לא תרצי שאיש ידע- רק אני ואת
ניטול חופן זה של אהבה
ונממשו לפרץ של תאווה.
|
פורש עלייך אצבעותיי,
עשר במספר, הסרות לפקודותייך.
כל אצבע במשימה אחרת
עד שתהיי "גומרת"...
|
האם אי-פעם כבר התפרפרת?
האם על כנפי המלאכית אי-פעם ויתרת?
האם המלאכית ירדה פעם אל הקרקע
ואחרי יצריה האנושים נהתה?
|
פלא אהבה הוכחת לי
ואל כנפייך התכנסתי -
צמא כפרח למים
ולקרן שמש משמיים.
|
את פונה אל החלום
ומשתוקקת לשיר שינגן לך כפלא,
אך הנה בא השחר, מקיצך...
ושיר החלום נחנק ונמוג.
|
כבר איננה מופתעת בראותה
את אחותה של אהבתה -
אהבתו של בחיר לבה;
|
נקרית בדרכי
והברקת לפתע בנשמתי
כאגל בשורת האהבה...
|
כפליט מלחמה -
מלחמת קיום
עם חיוורון של יאוש...
|
לחפש תמיד המגע שכבר ידוע
באותו חוף שאף-פעם לא בטוח...
|
ואני, השואף אל הפסגות, כאילן ברוח -
אשלח שורשי תקוותי בעומק
|
עפים בשמיים אסורים,
ממרקים נשמה ממטענים.
|
בקלחי תירס נגסה ומצצה
במלוא החושניות שידעה,
ואני מבטיי בה נועץ ומפנטז-
הלוואי היה איברי כתחליף משמש.
|
אינני חושב שהבין שהוא הולך לגדול
ומן הסתם ייהפך לשחור
כזה שממטיר ב'גמירה'
ועל העולם יביא ברכה.
|
אתמול שוב הצטלבה הדרך
ונשמתי מבעד לאפך
ריח שאוהב באישה מיוחדת -
ריח אישה שאותי אוהבת.
|
גוף מול גוף מתרגע
לב אל לב מתקבע
פנים מול פנים מחייכות...
הכל מרמז על הבאות.
|
סחפו הגלים את השתיים
אל האופק - בין ים ושמיים
אל ארץ אשר נודעת
רק לנשמה...
|
שלום לך אהוב יקר שלי,
אשר השיב למכתבי
ובין השורות ציינת עובדה
שאני זו שלימדתיך מהי אהבה
|
פניני הדמעה טרם יבשו מכוס עינייך
ואני אומר: לא ייבשו לעולם,
אלא יהפכו לדמעות של ערגה
|
פני עצמך הלילה מכל עיסוק
ואמרי ללבך להיות אליי פנוי
|
אפילו להיות רק פסיק קטן בדף קורותייך;
פיון קטן בלוח השחמט של חייך
|
בלי לקחת פסק זמן
בא אל פישוקך, מוכן ומזומן,
|
מסרת לי את כולך,
רצית שאשפוט תשוקתך
ללא משוא פנים
של יצרים עיוורים...
|
פעם היו נשמעים שירי אהבה
שחרטו בלבבות,
פעם היה האושר בעיניים
והמחשבות הרעות מאחור.
|
פעם היית מטיילת בתוכי,
זוחלת על גופי,
נוגעת בנפשי,
חולמת בנשמתי.
|
פעם חשבתי שהחיים פשוטים -
גם אם לא תמיד ורודים;
פעם התמקדתי בצרכים קיומיים -
חשבתי שעושר מסדר את החיים.
|
הראש היפה הזה שלה
משדר "כן" בתדירות עצומה,
|
רון הציפור קוסם לי בחדווה;
אוזני הוירטואלית מעיניי טובה
ואבקש לי מפלט תחת כנפה.
|
כל ערגותיי פרוצות אל הלילה
המזמן אליו אפלה
|
שבת בפתח-
קחי לך הפרח,
עד שעל דלתך תשמעי נקישה לפתע-
זו הבשורה ממני הניצב בפתח,
|
כל פרח קט שכאן יפרח
יכה בנשמתי את שורשיו.
|
אצלי הפריחה ניכרת
כאשר גופה עמי בערש
|
את פרח זקוף ונאה;
כה גאה, לי מזכירה חופש ודרור
|
היום האשמתי עצמי כחוטא בהזיות
והגיוני, שהשתלט רק לדקות, אמר: "עזוב,
אין לך סיכוי כנגד הרומנטיות הפראית,
זה עשוי ללבך הרגיש, להזיק.
|
עוד ליטוף, עוד נשיקה,
עוד מבט עם תוגת הפרידה
וברגליים כבדות וממאנות
כל אחד פונה אל רכבו בגפו
|
לא השכל הוא מפקדנו
אלא הלב הוא שמנחנו
ואם למען עצמנו נפעל לפעמים
נצטרך לשכוח ערכים אחרים.
אין זה אומר שפושעים אנו
אלא שחפצי חיים אחרים אנחנו...
|
כבר מחכים לי בבסיס;
אל נא תחמיצי פנים,
מחר אחזור,
אז הניחי הראש
ולכי לישון;
שלווה- רוצה אני אותך לזכור.
|
לא תוכלי למחות הזיכרונות
אך תינצלי מן התקוות.
אהיה רק עבר, לא עתיד,
כי לנפשך אין בדעתי להזיק.
|
גדר גבוהה לסקרן קוראת;
הוא מביא סולם ומטפס,
נשען על חלונה ומקווה
שתהא בגפה ואורח תרצה
|
יש לי אלייך אלרגיה
וזה רק טבעי לרצות הפריווילגיה
להסתובב בין חדרי לבך...
|
כמה שמנסים לסדר, למסגר- לא מצליחים,
כי היא ככוכב שביט המבקש לחצות קשת בענן,
|
אין סם תשוקה יעיל יותר
מהמין עצמו
|
היה זה מעוז צורה האחרון-
זוג תחתונים אשר קיבלה כדורון.
האיש אז ניסה לקרוע ,אך לשווא
ושוב ניסה אך הדבר לא ניתק...
|
פתאום נתגלה העולם שמאחורי הקרינה
האינפרא-אדומה;
מיליוני אורות מבהיקים
באלפי גוונים.
|
רוח התלהבותך פרעה חיי
והרטיבה עיניי בתשוקות...
לא פחדתי מהים של גליך!
|
מבקש לעוף ולמצוא הפרח
ממנו יהנה מהצוף וגם מן הריח.
|
את הפנטזיה ואני- רואה ולא ניראה
זאת ממש השיטה הבדוקה
עד להתרחשותה של אותה פגישה
שלגביה בנינו אופרציה שלמה, לקיומה.
|
רק זיכרון שלא ימחה
על פרפר שלגם מצופך,
ילוו את המשך פריחתך
עד למפגש הבא
|
רואה "כחול " בכל -
אפילו ב...לאה גולדברג (-:
|
"כל שנה ושנה מוריק הדשא" (לפחות אצל השכן).
|
פתאום הבין שיש ממש קשר ישיר
בין חלומותיה למה שהוא מחולל בחייה,
|
ופתאום בלעדייך... אני לבד-
ואיך אחזיק מעמד?
רוצה לזעוק בכל הכוחות:
"את שלי ומקומך לידי להיות".
|
ממש לא מעוניין מיד להיתקל
בכל רשמי "הגהינום" שעלייך עובר -
אינך היחידה שעם קשיי חיים עליה להתמודד
אך את בהחלט היחידה שעמה בחרתי להתעלס.
|
מה אתה רוצה,
למה אתה מצפה
מחייך הנוכחיים בעולם האושר?
|
אל מקום אחד הכל הולך- אל האהבה!
|
תעשי לי טובה אחרונה,
כמו שמגיע לכל נידון לתלייה,
אל תבטיחי לי עוד נפלאות
בטרם תתממשנה הקודמות
|
שקועת עיצבון הנך
הנוטע מרירות בלבך
ומדיר אביב ממרחבך.
|
אצפה מול החלון אל שמי התכלת
שאולי תבוא יונת בשורה גואלת
ואת נפשי אלביש בלבוש צחור
|
לאהבה קשת צבעיה
ואנו נבחר מגווניה
לפי סוג האהבה
שבה נפשנו חשקה.
|
בצבעי המילים
אני מצייר חיים.
|
חפה מפשע תאוותי
שרק מבקשת להשגיב חלומך הנשי
|
בחלוף הימים
מתגבר רעב הבשרים
הניזון מאהבה
|
יכולתי לאוהבך רק לרגע קט-
אותו רגע שעל-ידי חלפת
|
ראיתיה עולה מן המים,
מחוללת אל מול פניי
|
ואני צועק את שמך בחלומות הלילה,
חש בתמורה שבי חלה
ומאומה לא יכול לעשות בנידון
רק לקוות ששיריי יוכלו, אהבתנו להחיות.
|
לשבת ולרשום את שמך
המסמן מלפניי את דמותך
ולצוף על פני ההוויה עמך
גם אם את רחוקה בגופך...
|
כמו פרפר אתענג על הצוף
עד שתנשקיני שוב...
|
זהו המעגל הפנימי של ריקודך -
מקום שגישתי אליו רק ברשותך,
|
רואה את כל חיי אל מולי
כמבוך חשוך ומואר בקטעים...
|
מולם ניצב צוק התקווה בבדידותו
ונשבע לנצח לאהוב...
|
הצורך הבלתי-פוסק
להיות כל הזמן נכבש או/ו כובש,
לגלות עוד פוזה חדשה
בריצת המרתון הארוכה...
|
האם לבקש ממך שתתקשרי ונשמע קולך
או שרק בצ4ט נמשיך לפטפט?
|
תפר לו דמות אליה יסגוד
מאריג של תחושות ותשוקות
אשר היא טוותה כלל לא בשבילו.
|
ידו עם המכחול נרעדה
כי בראשו המחשבה על לטיפה
|
וכמו תמיד- מילאתי אחר ההוראות...
|
בא אל הבאר שבנאת המדבר
וביקש שתרווה צימאונו באהבתה;
שתהא נפשו מתעוררת מידה
במקום שתקונן על מר גורלה
כציפור פגועת כנף.
|
החליפה מבטיה עם הלבנה;
אולי זו תביא השינוי, הפתעה -
גבר כלבבה...
|
מתי תחייך הכינרת בפניני גליה
אל זוג אוהבים הטובל במימיה-
לצנן, ולו במעט,
את היצר הניצת?
|
כל מילה כתובה שאלי ממוענת,
כל שיחה שאלי מחוייגת
באוזניי נשמעת כנגינה נפלאה
של מלאכית, אותי ביקרה,
|
זה נפלא ומדהים-
לראות, להקשיב,
לגעת ולהרגיש,
ונפשי תתאווה לך תמיד.
|
אושר לימים הבאים -
חדוות עתיד מנבאים,
הכל לקול צלצול הנענועים
של פעמונים מתפעמים -
|
גם צללי אורות חודרים
מבעד לערפל וחשכת החיים
וזהו אור נשמתך היפה
|
נזין הנשמות לעתיד לבוא
בו צלליות אוהבות בחלום
תהיינה לגופות חושקות לאור היום.
|
הייתה זו שוב השמש שנעה במסלולה
וחשפה תווי הצללית היפה -
מבטי נשבה מיד ממבטה.
|
צמאים נצא בדרך האהבה,
צמאים לעינוגיה ולזוהר שבה
|
בלון הליום צמוד לי למותניים
ואהבתי מוכנה בכל רגע לרחף אל השמיים
תוך מודעות לעובדה
שהריחוף מוביל אל הלא-נודע.
|
רק לשניות קטנות שוכח אותך-
בין צמרמורת לצמרמורת אלייך.
|
עד אור הבוקר, כשיכור
בלבך אפתח חלון אחר חלון.
|
עם המילים כבר נוכל לטייל
במשעול אליו ינחנו הלב...
|
רואה צבעים צועקים אהבה
כמו הייתה אהבתנו חלון ראווה
של מין הבטחה גדולה
שלעולם ניתנה,
וגם לנו מגיעה
איזשהי פיסה.
|
כל חיי צועקים אליי
מן האהבה,
|
מגלה שמי
חקוק באותיות הודעתך ב'פורומי'.
ואני צף בין השורות כסירה
על מים שקטים של אהבה.
|
צריך שעיניך תבטנה בי ארוכות
|
היכן מסתתר אותו אושר מיוחל;
היכן הוא אם אני כאן?!
|
"האלוהים" אולי ברח לכוכבים אחרים
עם אנשים יותר טובים
כי נמאס לו מ"הרעים"
שיורים בלבות אנשים.
|
התקווה לגעת בגופך
איבדה את עצמה לדעת.
את קשובה לי?
|
עם דמיונו קצת גלש
אל מעבר לרקימת חלומות לעתיד שטרם נהיר
וחצה את הקו אל שקיעה באשליות בלי שום בסיס.
|
בלי למה ובלי איך-
כשהכל מדכדך,
רק שקט אבקש
שאוכל בעצמי להיוועץ.
|
מה אעשה, מה אעשה שבי תרצה
כאוויר לנשימה שאותי תצטרך?
מה אעשה שלכל מאווייה בי תרצה
ובכל חלומותיה רק אני אשתקף?
|
לעולם לא תתרשמי מכולם
לעולם לא יתרשמו ממך כולם
אך אל תיפול רוחך
את רק אמרי את מה שבתוכך.
|
אם הפועל היוצא
היא פגישה בין "חוטאת" ל"חוטא"
ומשאלות לב ואשליות וירטואליות
מממשות עצמן לאמיתות ויזואליות
דייני!
|
עוטות המילים מין קדושה,
כמו זו של הנשיקה הראשונה,
מתוך יראה שמא מילה לא במקומה
תחלל אהבה טהורה שנרקמה.
|
"כיבוש אישה" זו המילה,
ולא אני המצאתי אותה.
תמשיך "לבקש" ולא "תקבל",
תתחיל "לכבוש" והיא "תיעתר".
|
גופי רוטט, גופך מפרפר
וקול התשוקה אותנו יסבר
|
חצי כוס של הגיון ותבונה
וחצי כוס תאוות ותשוקה
הוא המרשם שקיבלתי
מהאחד שבראני.
|
ואז, נשמע הקול הפנימי לוחש אל האהבה:
אל תרשי לשבור את שלמותך בשאיפה זולה
כי יש ביכולתך לגשר בדרך נהדרת
בין להט החופש ושלמות המסגרת.
|
קומפלקס הופעתה
המציתה...
מזמר מגרוני,
מחבר את שירי
|
דלת עבורי נפתחה
והיא כה מזמינה
|
תצטרפי לקונצרט התאווה
כנגנית החליל שלכבודך הזקיר
|
אעשה לך עיניים,
אמתיק לך שפתיים
|
אם את באמת קוסמת
תוכיחי שאת גם מסוגלת
לעוד קסם קטן ומושלם -
לכשף עצמך, שלא תעזביני לעולם...
|
לאהבה כוחות מאגיים; כמו קוסמת
אשר בונה לעצמה נדנדה מאוזנת
|
ממקור הנשמה נבע ניגון פרא
וממקור האון - כביר היה הזרם.
|
קורא אותך בשקיקה,
מנסה להתאים המילים לכוונה,
לצרפן כפרי מובחר בחבורה
למה שכבר במחשבותיי סודר באהבה
|
כן, כולם נפגעים
כי זהים הם הכללים
לגבי כל בעלי הלבבות-
במשחק האהבה הם קורבנות.
|
קורה שאתעה בדרכי
אך תמיד שב אל נתיבי
בעזרת מצפן הנישא עמי
בדמות אהובתי, מעוררת מצפוני.
|
אולי ניכרות בי התלאות
אך לפי השיר הן זמניות
|
הוי, אהובתי,
את שואבת מתיקותי,
סוחטת רטיטות מגופי
וממלטת גניחות מפי,
קחי אותי
|
בואי וקחי ממני את כולי
עד כלות עלומיי, אל תרחמי!
|
פלאי תשוקה ממוצה
של זוהר האביונה-
עם עדן שכמותם
"קטן עלינו" כל השאר.
|
בלילה של לב אוהב
אשר ציווה על היצר להתפרץ.
|
בקיץ הזה החופים נטושים
מאימת כרישי אדם וטילים מעופפים,
|
הקיץ בא את האביב להחליף
ואת נסראללה עמו הביא
|
בפני נשיותה כורע
ומבקש ממנה
אהבתה לקרב אל לבו החפץ
|
לא, ממש לא, מפחד לכאוב,
רוצה רק שוב לחוות,
רוצה שוב לאהוב.
|
היה לי המון מה לחשוב
אני יודע על מה אני חושב
אינני יודע למה אני חושב.
כנראה שאני רוצה לחשוב
כנראה שהרצון בא לי כי חשוב לי
אותו הדבר עליו ברצוני לחשוב
|
רטט זעיר שאת לבך יפרפר
ואז נפשך אליי תתמסר...
|
קל להבדילך משאר הדמויות המתרוצצות -
אין אלה עינייך החייכניות,
אין אלה מותנייך המחוטבות,
אין אלה שדייך הזקורים.
|
יודע שבכל רגע שתרצה
היא צריכה רק לחייך
|
הכרתיך במשעולי המדיה הכתובה
והיא רק כמציאת הקמיע לאהבה,
|
האהבה היא בוגדנית ומתחמקת
אך חובה שתהיה תמיד קיימת.
|
שחוקך בך ישכון מאז דף חדש החילות
שהרי רק עתה את נולדת ונוצרת
|
לאות מן החיים,
אך...
גמישות כקנים,
רודפות עינוגים,
ניעורו לחיים,
אך...
רק בזרועות זרים...
|
עוד משפט, עוד נשיקה,
עוד ברכה, עוד שאלה -
הכל ורק שלא ניפרד,
הכל בשביל עוד שניה של יש.
|
גונחים גניחות משחררות,
חווים כאבים מתוקים,
מתפרקים מכל המתחים והכמיהות
ונטענים באנרגיות חיוביות.
|
רגע קצר אחרי
כבר חלף ענן והטיל צל
ומגן העדן של הזיכרון
נותר רק גן שחור.
|
עוד טרם הגעתי כבר הייתי להוט
אך משעמדת למולי כבר רציתי ממש לעוט
|
בואי והצטרפי לאהבתי-
רואה כבר בעינייך כמה את רוצה אותי
|
הבשילה תשוקתה לתפארת;
חיכתה לי, קראה, זעקה ממצור השלהבת
|
כן גברתי, החושקת עם גבולות-
לא ענית על הציפיות;
ביקשתי לרונן ולהתרענן
ולא לאונן;
|
בגין כל הטוב שבזכותך-
בין פנטוז למשנהו - גם נזדיין
|
היי לי כחתולה מבסוטה
ואל תנסי להיות נמרה,
כי נמרות כמוך אני טורף
לארוחת ערב בכיף
|
קצת שקט אבקש לנפשי הסוערת
שאראה אותך רק בתכלת...
|
נפגשנו באמצע הדרך - בין הדממות והמבטים
וגילינו כי אנו עדיין מאוהבים.
|
אל נא לך, אלתי, להתעלל ברגשות
אשר אותם הנך זוממת ימים ולילות.
|
מה ערך המילה
אל מול עצמת הנגיעה?
|
אם תבואי, וגם כשתתרחקי -
תמיד קרובה את אליי
כי עמך אני בנפשי.
|
אין מקום לשקר לעצמך,
רק ללחום בוירוס האכזבה
בעזרת אהבה חדשה
שתצוץ מתוך הלב על נקלה
בפגוש באהובה ראויה חדשה.
|
קר וגשום
שלבה כמו אטום
ומנסה כוחה בהסברים
שללב אוהב נשמעים כתירוצים קלושים.
|
השקיעי בגאון
לקרן האון...
|
"זה לא צודק
שהוא עדיין לא מת
וגם למצוץ איננו נותן"
|
מצאתי קרש הצלה
בך, אהובה, שלקחתיה ככלה
ללא חופה וקידושין.
|
האם תוכלנה המילים
לתאר את המבטים
המשתקפים מעיניי האוהבות
אל עינייך הרעבות?
|
למרות הכל לחשוב
שעוד לא עשיתי הכל
|
עוד יבוא היום ותיווכחי
שאהבתך יכולה להתקיים רק למעני
|
יכול לעשות מחיינו חגיגה-
לו רק היית טיפ-טיפה שמחה.
|
כשאמרת: "בוא וניפרד" - למה התכוונת?
או שבעצם לא התכוונת וסתם אמרת?!
|
מתכננים חיים משותפים -
הכבישים לחיים ממוסדים עדיין חסומים.
|
בואי והיי מציתת האש שלי;
אל תתני לייאושי לפעור לועו...
|
ראשונה לי בנשים
מכל נשות חיי הפגומים
לא במניין אלא כערך
בסולמיות הסחרחרת
של גבר הפוסע בדרך
כסומא בשלג-
|
יש וראשי פורח ככדור
ויש והוא מתנפץ אל רקיע נעול,
|
ראשית אהבה איננה הדבר החשוב ביותר;
היא רק המנה הראשונה שקופידון בישל.
|
רב האור במחיצתך
ואל המרומים אני מלבלב,
|
את לבי הכואב מרגיעה
בזיכרונות על אהבה באדום
אל מול הים התיכון.
|
אדם לאדם זאב
ינשוק בצוואר עד דם
אבל - הרחק-הרחק,
מעבר לגבעות,
בארץ האהבות...
|
לשמוע שיר מתנגן
שיזכיר לך את מי שאתה אוהב,
לראות סביבך אנשים
שאתה אוהב, כשהם מאושרים,
|
ביודענו מה קורה שהמגע מתרחש.
עצמתי עיניי כמתרכז
בנחשולי תשוקתי הפורצים מהלב
|
הגיעו ימי אביב עם שמש מלטפת
כימים ראויים להביא עטרת
ורק את צריכה להיות מזומנה...
אז, אהובה, בידיך הברירה -
אהבה עזה או שבירה מסוכנה.
|
לא אמות בשביל לחיות,
לא אחיה בשביל למות
|
אף כי אינם שלנו כל העת -
מותר להם להתעופף,
כמו היינו צעירים יותר
וזקוקים הרבה...
|
קורן מחיוכך הנוגע ללבי
ומשגר מסרים
מעודדים
למצב רוחי.
|
בין רום לבין שפל
נלפת כגזע עץ
ומחבק את האור והצל שבחיי
ומשנס כוחותיי.
|
רציתי ללכדך כעובר-אורח
וכאלמוני בהחלט לבועלך בכוח
|
רוחות קיץ נושבות שיר לוהט על תשוקה ותאווה
ממני אלייך, והן חודרות לתוכך עמוק, ואת משיבה
ברכות עם נשיקת לשונות בוערת
|
שפתיי צורבות,
אפי קפוא ואדום,
עיניי דומעות,
קור בעצמות
|
רוחי ההוללת
מבקשת לה כרם;
לטרוף אישה
שכיין טעמה
|
במבט שתוי
ראיתיך כיין טהור
המשמח לבב אנוש
|
עורג אל הרון באופק המכחיל-
שם זיכרוני הבהיר, עמה, התחיל;
|
שפתותייך ששורטטו
באין סטייה מהמושלם, באין טעות,
כמעיין דבש אלוהי מואדם
הקורא אלי: "גש הלום, אדם"
ומעורר אלייך את תאוות הבשרים
שהחלה כאן בינות השירים.
|
בערגתך אליי את בעלך הצתת
והלה, ללא דעת, נהנה מאישה דלוקה
וחושב שחולה עליו מחדש מאהבה
ואז מחליט הבעל, בלי דעת
שכדאי חופשה לקחת.
|
רומנטיקה בקולות הנוגעים
ואינם נפרדים,
של הצדדים היפים
ב"סתם" אנשים
עם צדדים אחרים.
|
רוצה לאחוז בגופך האהוב בזרועותיי,
רוצה את שפתייך התאוותניות מול שפתיי
|
אני נחוש ברצוני לרצות
כי נפשי מתחזקת מלקוות.
|
שלא תבוא אליי ב"יציאה" מאכזבת.
|
להתלבט קמעה רצוי
להתלבט עד קץ החיים - פספוס!
ואיך אומר זה ההדיוט -
חיים רק פעם אחת!!!
|
רוצה לבכות איתך בלילה
מאושר השמחה שנסה האפלה,
|
אעבור עמוק סביב השעון
גם אם לא אלך בכלל לישון,
עד שאדעך לפני ולפנים,
עד שאדע אם את בשבילי.
|
רוצה להאמין כי סנוורי האהבה
עוד ירצדו לי בשחוק כל שעה,
וריח גופה יברכני בכל השכמה
כמו שפעם היה...
|
השם הראשון על בדל שפתותייך,
|
תני לי לחבור אלייך ולהתווסף למחר שלך
תני לי להזדחל לנשמתך וללמוד אותך...
|
רוצה את שמינו להאיר
אלי - צעד בטוח ומהיר;
|
הגדירה דעתה בקצרה: "פשוט מסתלבטים..."
|
רוצה לראות בעינייך רק אות
אשר אוכל בעזרתה להביט אל הבאות,
|
רוצה אלייך שוב להימשך
ולגחון אל פתחך,
|
כשאת רחוק -
באים אליי פרפרי ההזיות
ואני נישא עימם אל פאתי האופקים
משם הגיעו אליי צלילי הכינרות שבשחקים.
|
בואי אליי, אהובתי
ונרווה מנעמים אחד מהשני,
רחוק משגרת חיינו
|
ובלילה - בכלל לא
למעט, אותו חלום.
|
כשיצאנו מהחדר
נשם בו ריח התשוקה,
ריח מיצי התאווה
וריח ים אהבתי.
|
בעת שאת מילותיי אשגר לנשמתך
והאהבה תשרור בתוך לבך
בינתיים רואה כבר כוכבים.
|
ריח בושם משכר ריחף באוויר -
את ריח גופה לי הזכיר
|
בקן האהבה אותו אנו חולקים -
צד בצד יושבים/שכובים
ועוברים לעולמות אחרים
שקשה להעביר לאחר בתיאורים.
|
תמיד אמרה: "זה מוקדם מדי
אל תסתכל בתוך עיניי
כי תמיסם בטרם עת...
|
כדולפינים הרוקדים
במסלול הזרמים
כך אהבתנו רוקדת
לצלילי שיריי שאת בוחנת...
|
ממוקדות העיניים
בזוג שדיים
המחיות אותי כמו מאליו
ואני מחדש נולד.
|
רכבת נוסעת מתנועעת
והזיכרון שלי שט לנופי גופך
|
למה רוטטים כפתורי שדייך?
למה נועד העיכוס בישבנייך?
מהו אותו זיע טהור של כתפייך
וכל אש החמדה היצוקה במותנייך?
|
רוח של שטות
מתפזרת לרסיסי רסיסים
הסגירוה ביד המיתר
כשבויה לתמיד...
|
מזמן כבר אוהבים;
אין פחדים, אין בושות
|
מרפרף באצבעותיי על גופה
ולכל אצבע מטרה קדושה.
|
רואה בין שורות ושומע בין המילים
אותות של היסוסים,
רמזים להצבת תנאים,
מופתים למחשבות קרות
בלי יצרים ולהט רגשות
|
לא כגנב בליל אבוא אל קירבך -
את שווה הרבה יותר
|
רציתי למעוך שדייך נכון
שתהיי פורחת נפלאות,
|
רציתי לומר וידוי
על תאווה אסורה
תאווה בין נשוי לנשואה.
תאווה שלא בספרים
אך מזעזעת את הסיפים.
|
ישבנה הכלוא בג`ינס
כאילו קיבל חיים חדשים-
היה זה ישבן חי ושובב
שהדליק כל עובר ושב.
|
יהיו לילותינו יחדיו
דולקים ומציתים את נתיב הזהב
של הנשמות הכמהות
רק לאהבה פשוטה מאוד
|
"אהביני ונהיה לנצח
כי רק בכוח האהבה ננצח".
|
לא הזמנתי חגיגות עם קוסמים -
רק חסד למימוש מאוויים
על אושר ושלווה של יום-יום;
|
רק תני לי ואזכך נהר לבך
עם זהב וכסף שיציפך
|
את רוצה להזדיין? -
כן, לא יותר!
|
אמרי את שמי מבין שפתייך
כי לי זו המוסיקה הממיסה כל חיץ,
|
עוד לפני כלות המילים,
את נמסה, מתמוגגת -
אל זרועות המלאכים צועדת,
מתמסרת לעינוגים המוצעים...
|
רק אתך פשוט לתאר
איך לבי נסער מנשיותך,
איך נספג בי עסיס תשוקתך,
איך אלייך כל גופי התמכר
|
ואז באים המלאכים הטובים
של האהבה, במעילים ארוכים,
בודקים את השפעתה
גם בעת צרה
|
רק כשהנך באפס מרחק - אני מרגיש כמו בחלום,
רק כשאת לידי ודמעות הגיל בוהקות על ריסיי
|
אילולא היו נשים קיימות
כי אז, אין לאבד עליהן מילים רבות;
כיוון שקיימות, וכנראה חיוניות, -
יש להריח ריחן, ליהנות ולהודות.
|
אם תאמרי הלילה: "בוא ונברח"
יש להניח שאמלא בקשתך
כי לבי שוב פועם ומשתוקק
רק בגללך...
|
מה בעצם מחפשים אנשים בחיים? -
למצוא פינה בלי זיהום אוויר נפשי
|
אם רק חלומות באת לפזר
ומהם רק הד ייוותר -
אל תחתמי בי את פלאך
כי בכלאך רגעי יכלה.
|
אם הנך נושאת על כתפייך את רוך הערב
ורק אם אין לשונך חותכת כלהב החרב -
בואי אליי ואתכנס בך כפקעת
|
אתן לך כל מה שאוכל לתת,
רק הבטיחי שתמחי דמעתך.
|
רק היי תמה, חמה ותובענית
ואהיה לך עבד לתמיד,
הגומר ממני אלייך,
הממלא ממני אותך.
|
הנך כמו מבול
ואני חרמן ללא גבול...
|
אור המסך כאילו בקע מנפשך
ומלותייך כנשיקות על לחיי.
אני כבר יודע עלייך לשמור
וכל מחזר אחר אותי גומר.
|
הימים לא מחכים;
הם חופזים וחולפים
ואנו רק חותרים וחותרים-
|
המתיני לי עד אגיע
ואהיה לך לרוח
שנושפת בעורפך
אלי-לילה יורד
ללא עגלות עמוסות משכבר...
|
רק יחד עמך
אוכל אולי לאהוב בשלמות,
|
רק שאחוש בכמיהתה
שוב אפתח לבי.
|
תני ותשגשג אהבתך בלבי,
תני ולאהבתך, את אהבתי, אגיש
|
לא חוקים, לא איסורים,
לא ייסורי מצפון, לא הגבלים -
תנו ליהנות מן החיים!
|
ואני, שלא יכול לישון לבד,
מביט אל החמה ששוקעת לאיטה,
ורואה דמות אשר הרוח מבדרת שמלתה
|
ואני בדרך אל עתידי
להשיג רגעים של שיא
בימים שאינם שלי -
ימים שהם רכוש אהובתי
|
רק לך, אהובה המולכת על סרעפיי,
הכוח להעלותני מתהומיי,
|
ומטעמי נוחיות בלבד לגמו במיטה
והיא בכלל לא זוכרת שהתפשטה...
|
המבט לעומקי לבך -
"אינך לבד", הוא לוחש.
|
שרק מבט עיניה האוהב
יקבע את המתרחש.
|
היא רוקמת את תשוקתה
במבט סהרורי
ובהד צלילי אנחות
וקולה שוקט...
|
מחאי לי כף
וכל השאר כבר רק בינינו...
|
ואין עיני שבעה מלראותך
גם כאשר את מרעיפה עליי מחסדך.
|
הבי רק קו אחד מאורך
ואהיה חדור בכולך,
|
בכל עת שהיא אובדת מדרכי
אני חש שתם עידן ריחופי
|
שמתוכן אצמח
ואביא לפיך את האהבה
|
וברוב רעבוני אל אהבתך
אמלא את משאלתך;
|
ואז, למעשה, אני נהיה
העבד של המלאכה הכי קשה-
להביאך לאורגזמה...
ואת עצמי לשפיכה.
|
אם תמשכיני - ארותק אלייך
ואם תרחיקיני - אבלום משיכתי אלייך,
כי נסיקתי אל-על
מותנה בדבר.
|
שאבוא עלייך יהי אור,
אגע בך - נתחיל לצעוד אל המאוד;
|
לאן שולח אותנו גורלנו? -
נדמה כי, הידיעה לא בתחום זכויותנו
|
שאגע בפניה ותיגע גם היא,
נחוש מגעים רכים,
|
למה כל העיניים צופות אל הים
אף כי לא תיראנה למרחק
ואפילו שלא יכולות לחדור אל התחתית...?
|
אני אוהב, נקודה!
ולא דורש לעצמי הנמקה
כמו שלא מתכוון לספק הוכחה
לכל שאלה שבמוחך התבשלה.
|
האם אפשר ליהנות מחסדי אהבתך,
אפילו רק לילה אחד במחיצתך?
|
סביבך רק אור מפזרת,
אפילו כוכב היית מאירה...
אז למה רק עם עצמך הנך מחמירה?
|
ועדיין שואלת: "מה אתה רוצה מחיי"?!
|
איך אדע כמה תחושתי
עמוקה לפי אמות מידתי?
איך אדע מהי המידה
על-פיה נשקלת אהבה?
|
מה חיבר אותך אליי, אישה;
מה בעצם מחבר גבר לאישה
לשתף פעולה באהבה?
|
אז נכון שיפה ההצהרה
שאין לעמת הגיון עם אהבה,
אך אולי ההצהרה עצמה היא אגדה
ואילו ההגיון הנו עובדה חיה?
|
שואל הלב המבקש שלהבת נצח
מתי תשוב האהבה לנצח
|
מטבע בריאתה
אין האהבה חדלה
מלשאול אין-ספור שאלות
אף כי, לא מצפה לקבל תשובות ברורות;
|
זה נכון שכאשר אנו מאוהבים
אנחנו בעצם על-ידי לבנו שבויים?
|
טוויתי לה קורים
רכים ועדינים
כדי ללוכדה בכלוב לבי
ו... נלכדתי בעצמי.
|
נשבע כמו הצל הצמוד לגופך
להיות ראוי לאהבתך.
|
כשאת אובדת ולא רואה אור- אהיה פנסך המאיר דרכך.
|
פעם נמתי, כמעט מתתי
אך בך פגשתי ומיד נושעתי,
|
היום, כשאני מביט אחורה על השנים שחלפו,
אני רואה את העתיד החדש באופן שקוף,
|
שברירי ועדין מרקם האהבה
וכמשק פרפר מעופף - רגישותה,
אך, כאבירה בכוונתה -
היא רבה בעוצמתה,
|
שבת של שמש בשער
אך זו שאהבה נפשי עזבה עם שחר
|
באותו ליל ירח... על שפת הכינרת,
חשתי כנסיך... זכר מושלם
ומאז ועד עתה אני עמה;
|
ביקשתי אושר בחייך המבולבלים
בלי לשבור את הכלים
|
סיגלתי לי אופן נישוק כטביעת אצבעות
ככה שתיזכרי בי עוד שנים רבות.
|
עכשיו, שהאהבה
כבר הפכה לעובדה
נשב בצוותא
ונשנן עיקרי הווייתה
|
שוב האביב קורא לנו -
לפני שנה אותו כבר הכרנו,
וידך עדיין שלובה בידי
בטיול החיים בו פוסעים.
|
הנה עולה ירח של לילה בהיר
רואים ובלתי נראים. מתעלסים.
|
איזה שד הוציאני מדעתי,
יצק מיצי תאווה לתוכי -
אולי הרבה מעל להרגלי.
|
רגע חמים, רגע סגריר
ומערות העיניים מתרוקנות בשבריר
|
ארוחה רומנטית ויין טוב
שהצליחו רגע בזמן לעצור
עבור אוהבים מסתתרים
בעולם של רגעים גנובים
|
זה לא במקרה שנפגשנו
וממבט ראשון התאהבנו -
זהו הגורל שהתערב לטובתנו
זמן רב מטרם ידיעתנו
|
שום כלום, שום דבר -
רק שקט מוחלט
של רב הנסתר
מאחורי עוד צג.
|
עד שמגיעה שבת
ומטביעה חותם אכזר -
הטלפון אסור לשימוש
מחשש בן-הזוג.
המחשב לא בשימוש
כי לבעלך יש חוש...
|
מתוך כתם של תשוקה
לובנך בהק בחשכה
|
התאהבה בי, דומני,
בגלל רמזים מקריים.
אלו נרמזו, לדעתה, בהתנהגותי
ששידרה מסרים מיניים.
|
את מתקשרת אליי בטלפון מאי-שם,
ממרחק, שבשבילי רחוק מדי, כדי להיות כעת אתך,
את דוברת אליי בטלפון, אוזניי מזדקרות;
מבקשות להייטיב ולקלוט
כל נימה וצליל
של עצב וגיל.
|
כשנפגשים מבטנו -
כל הצבעים של שנינו;
שובבים וצוהלים להנעים אושרנו
|
לא יכול היה לשאת כאבה,
עלה לדירתה
ובמהרה שכבו זו לצד זה - מתעלסים
עד צאת רוחות הרפאים.
|
זה אמנם ההבדל -
שפעם היה הכרח בלהיפגש!
|
רוצה אותי שיכור? -
מלאי ראשי באושר בלי סוף
הציפי לבי באהבתך לרוב
כגפן הנותנת פריה באשכולות.
|
מחויכים ויפים
מדלגים
בינות אורות הנאהבים,
רעננים
כבני בלי גיל,
|
מה שמחזיקני אתך
אף כי הסקס "לא כל-כך"
זו הקירבה אלייך -
הגם ש"לקחת מרחק"
|
כבר לפני שנים הזדמנתי אל תוך חייך,
ביקשתי לברך את שבילייך
ששוב ילבין פתיל הדרך שלפנייך,
|
כשמצאתיך - נפקחו עיניי לראות
ואז ידעתי מה נעים וטוב.
|
נרדמתי ואשקע בשינה
על שדי הנאווה...
|
מאז שנים הרבה
ידעתי להתאהב,
ידעתי אף לאהוב בלבי
אך קשה היה להביע בפי,
וזאת מרוב אהבתי.
|
המשימה הקשה ביותר
היא לתת ללבך להתאהב
|
ישנן המתלהבות מלשוני הצחה
ומבקשות שאכתוב להן שיר אהבה,
אפילו מוסיפות: "אל תשכח לכתוב לי הקדשה!"
ואני משיבן: "יש רק בעיה קטנה".
|
פתחתי לבי לכל עבר
עבור כל חסרי הרגש
|
את, שאהבה נפשי
נועם חשקך אששי
ואהובתי לעולם תהיי-
תהיי עם גופי ותתייפי
|
שאלת: "איכה תרעה, איכה תרביץ?"
וידיי כבר עברו מציץ לציץ,
מכשיר חנייתי אצל חולת האהבה
המבקשת בתפוחים לרפדה.
|
עוד יקפח שרב על הראשים
וככלבים עייפים נרבץ לאיטנו
במעלה משעול דרכנו.
אבל נלקק פצעינו ונמשיך
|
הים בחושך טבע
ורוח שחליפות נשבה
בקלילות בגלים נגעה -
את חלקת המים חספסה.
|
טוב היה לזכור
שאינך חולפת מחיי בין-יום,
שיש לי אותך תמיד אתי
בדרך לא דרך שמזמנים החיים
|
היש מי שיודע בביטחון
מה צופן העתיד בחובו?!
|
תני לי אהבה וריגושים
שיהיו שיריי זכים כגלים כחולים
|
קו הרחמים מן העולם והלאה,
קו עיוות הדין לו כמזון
צל גדול נפל על האור;
האנושיות בחביון.
|
ממעמקי ים חשקתי אלייך
נולדה תשוקתי לשיר עלייך,
זרמים עמוקים בתוך לבי
רוצים אותך לחוש בתאוותי
|
החיים מורכבים מהתקווה אל העתיד ומהזיכרונות של העבר. אם נלמד
מטעויות ונשכיל לבצע שינויים הכרחיים, אז נצליח אולי לעוף בלי
כנפיים...
|
היא נשואה כבר יותר משלושים שנה, היא אשת איש שממזמן איננו
בעלה במובן האמיתי של המילה. אם מדברים על מילים- אין זהו
אמצעי שגור בין השניים; הם בחרו בשתיקה.
לפני כשבע שנים הכירה גבר גרוש באמצעות האינטרנט...
|
הדרך הנכונה, הזריזה, שאינה עלולה לפגום בלהט הראשוני בתקופה
שהיחסים הבין-אישיים עדיין כשתילים רכים ורגישים, היא להעניק
"אהבה באשראי"!
|
...והכי אוהב את מלותייך היוקדות
אשר את אהבתנו מאשרות.
|
אהבתנו נמשכה כבר שנים
וניראה שמישהו מלמעלה הועיד
לנו להיות האוהבים הנצחיים.
|
מקדמת דנן ידוע לכל
שבלי להכיר, לאהוב אינך יכול.
|
לאהבה צמאה נפש האדם
ויום אחד הוא קם
ומגלה שאיננו אוהב בלב
או שאהובתו הפנתה עורף.
|
משהסתכלתי בעיניה
קראתי בהן את שרציתי לדעת,
שהיא כבר יודעת ומבינה נפשי
גם בלי שאומר...
|
אז מה זה שרואה בעינייך את עתידי-
האם זה רק משיגיונות לבי?
אז למה מאמין באמונה שלמה
שאהבתי אלייך-עוד בטרם פגישה נולדה?
|
האהבה בשניים תמיד יכולה
למה שאחד ישבר על-נקלה.
|
היא הפכה אותי ל"אחר"
ואני בכלל לא "אני" יותר.
|
אם אחצה ימים עבורך
רק כדי להיות במחיצתך,
האם תאכזביני?
|
לבי ציווה לאוהבך מהרגעים הראשונים
ומאז רק מחפש את הדרכים
להכיל דמותך ונפשך בקרבי,
לעומק ולגובה המרחב המושגי.
|
אהבתי נתונה לך תמורת
נטיעותייך בלבי,
השראותייך על גופי
ועל התמסרותך כמכלול...
|
הבוקר זה יום רביעי
והיכן את מיוחדת שלי?
מתגרה בזיכרונותיי?
מלמדתני להתרגל לייסוריי?
|
להיות לך אהוב לא יכולתי
כי את זו שאהבת רק בקושי.
|
אם את זקוקה לי... אני כאן
כי אף ברגעים שאין ידינו משגת לגעת
אנו הכוח של האחד לשניה,
אנו מבשרי השלווה לנשמה.
|
אני אוהב את החיים
הנודפים ממלותייך,
אני אוהב את הקצב
המהיר בתגובותייך........
|
ידעתי מילים מהן נולדה אהבה;
יודע אהבה ממנה נולדות המילים...
|
אך כבולה את אי- שם בנפשך-
המצפון עובד שעות נוספות
בתוך תוכך את משמרת עקרונות,
אך מקווה שלא תרפי מהמגיע לך-
קחי את מה שנותן אני לך!!
|
אני אומר לך הרבה מילים
כדי שתשמענה שתיקותיי,
את שותקת
כדי שתשמענה מלותייך.
|
הגענו לכאן כאורחי המצאת המאה
ומצאנו עדת עייפים מהשיטה הישנה,
עייפי אמונה שבכוחם להגשים
תוכניות, משאלות או/ו מאוויים,
וטבול טבלו בוירטואליות המסוככת
שאולי תביא להם התחלה אחרת.
|
שותף פעיל הייתי לך בזריחתך
אך לא אלווך אל שקיעתך.
|
לו גם ידעתי מה עומקה של תהום
שבלבך פעורה משנים אחור,
גם אז לא יודע מה יכולתי יותר
מאשר את אהבתי לפזר.
|
וככל שהלכה האהבה ופשטה
כך הלכה וגבהה החומה
בין "אוהב אני"
לבין "סולד אני"...
|
אינני יודע בדיוק איך לקבל את העובדה
שאותי, לשנות, את מצליחה -
הרי את אישה... רק אישה -
ובהחלט לא הראשונה,
ובמובנים רבים - אם להודות,
אפילו לא שונה מהאחרות.
|
מתעורר בבוקרו של יום,
מתרגש ממה שצפוי לקרות.
יודע שחייב לסיים,
לפני שהערב ירד,
את כל המשימות
שמכל עבר מוטלות
|
לפעמים האהבה מגיעה לסיומה
רק בשל נאיביותה מלכתחילה
שתוכל לגשר על אלף ניגודים
שאפילו אלף גישורים לא יסייעו לפעמים.
|
ולמה אני נזכר בכך עכשיו?
כי מסתכל עלייך ולא מאמין שזו את!
|
עלי למהר, להאיץ בעצמי,
כמה שנים טובות עוד באמתחתי?
ידי הזמן נשלחות לעברי
כמו מנסות לשכנע את הגיוני:
"לך עם לבך"
|
יושב חבוי
ואוהב בגלוי,
יודע מי-
לא יודע למה.
|
אינך אמורה להיות אמיתית-
בטח לא יותר מקובץ מילים
הכלוא בקופסא עם צג
כמו לביאה מאחורי סוגר.
|
"אינני נתון בקשיים"-
זה מה שאשיב לשואלים
כי בהיות האהבה לצדי
תמיד אהיה בין המנצחים.
|
אני עלייך לא אוותר
כי את, אישה, צורך החיים!!!!
|
הרי רק לאישה יש צרכים מיוחדים
שגברים אף פעם לא מבינים,
לכן נקוטה אצלן השיטה:
"שלך-שלי ושלי-שלי"
|
לא מאמין באלוהים הישן
שלא הראה פרצופו בפניי,
שבכל יום נולד בי אל חדש
המכוון דרכיי להצלחותיי
או שם מוקשים לדעוך כוכביי.
|
החיים הם משחק... ואני משחק עימם, עושה אתם משהו כל רגע.
החיים הם שיר... ואני משורר אותם ועליהם כדי שיעברו יותר
בקלות.
החיים הם מוסיקה... ואני מאזין למנגינות החיים.
|
לאהבה סוערת ייחלתי בשקיקה
כבר מהתחלה,
מאהבה זו יצאתי חבוט
בגלל קרב עקוב
על...כלום.
אז אל תראיני נוקשה וסונט,
אל נא תראיני אדיש ושומט-
את מכירה יכולתי לאהוב.
|
איך אדע אם אוהב אנוכי
את התחושה המהפכת בקרבי?!
האוכל לאהוב את הרעבה שבתחושותיי?
האוהב את המתעתעת ברגשותיי?
מי את, אהבה, שכה מסוכנת-
יותר מכל סם שנקרה בדרך,
שלמשוררים גורמת
לכרוע בפנייך ברך?
|
אל תאמר:" אני אוהב אותך"
כי רק להווה הנך מתכוון בכך,
אז אמור מעתה: "עושה אהבה אתך"
וכיוונת דבריך לעבר, הווה ועתיד נמשך.
|
אמרו לי: "עזוב את כל השטויות
ולך תחפש את האושר בחוצות",
אז יצאתי את האושר לתפוס...
|
לעולם אל תחפש את הדרך
לתאר את האהבה במילים
כי מהיותה תחושה מופשטת
קשה היא להסברים;
באה והולכת
כרוח חולפת וחרישית.
|
אם ברצונך באמת לאהוב
בואי ולגמי צוף מלותיי
מבוקר עד ליל,
שכרי לבך, בלבלי מחשבותייך,
עד יוסר מסך ההגיון מלפנייך.
|
הסירי מעצמך חוסר הבטחון
ותפסיקי כל-כך לדאוג,
במקום אושר ללא אהבה
בואי אל האהבה בלי דאגה.
|
לא אצלי ולא אצלו הגאולה
ועד שלא אצלך בנשמה
תגלי את האמת לאמיתה-
מה יגרום לנפשך להיות חופשייה,
לא יהיה לעיל יכולתך
לחוות את ה"אני" שלך בעצמך.
|
אני, את והסיגריה
שוכבים כרגע במיטה
ורק העשן מפריד בינינו
ובין ראשית כוונתנו;
מי שחזו מלא בעשן-
קשה לו להזדיין.
|
אז אמרת שאני אחד ויחיד-
האם תשבעי לי אמונים שתאהביני תמיד?
|
אני איש שאוהב לצחוק
אפילו כאשר בא לבכות,
מסתפק באושר במנות קטנות,
כאותן טיפות גשם צחות,
אשר יטהר מקרבי את הצרות;
ישטוף הדאגות אל ים התקוות.
|
למה לעיתים אתרגז
ועיניי בורקות אש,
עומד אני וצורח
מרגיש שממש רותח,
בא לי לנתץ
אפילו חפצי חן.
|
אני סתם אחד
הנע מפה לשם
במרחב שנוצר בחיי
מעצם יכולותיי
ומשפעת מחדליי.
לא אדע לאן אגיע-
מתי אמעד, מתי אצליח.
|
לא מהחלל נחתתי עליך
אלא שמר גורל כיוון אליך
כדי להחדיר חום ללב קר-
לבי? לבך? - אותו הדבר!
|
אם אמנם את שיריי הבינה
יודעת שמאהבה וירטואלית ארחיקה
ומה שלא ניתן להגשמה
בכלל אצלי לא מסור לנשמה.
|
רבים העורגים בלבם
לשוב אל עברם....
אתך לא היה צריך בכלל
להיזכר בעבר-
ההווה כל-כך נפלא,
שלהקפיאו - זאת המשימה.
|
באהבה כמו במלחמה
או במחלה,
הרבה עלומים מתבזבזים,
הרבה פליטים,
שהיו פעם מאושרים
ועכשיו הם מדדים מבוזים.
|
באהבה קרועה
בין תשוקה עצומה
המושכת חיות
לבין מציאות
של ערפל מחשבתי.
|
מה שהתחיל כמשחק עבורנו
שבה את לבנו,
הסעיר את דמיוננו
והעיר אותנו מתרדמתנו.
אבל...
|
הבחנתי כי סר חיני מלפנייך
גם מבלי לשמוע הרכילות מאחורייך,
יודע מי הוא כוכבך שדרך
ויודע שכוכבי דעך,
אז היי שלום
ולא להתראות.
|
שלום אישה תכליתית
אשר אש חישקה בי תצית.
סיפור חייך פירטת לי בהרחבה
ואת רעבונך לתאווה חשפת בהדגשה.
|
עוד כמה שעות השחר יפציע
ולא אדע מה המחר יציע-
האם יהא זה יום טוב או שחור?
האם יהיה זה יום שבכלל אזכור?
ואם אזכור- הלטובה או לרעה?-
אצטרך להמתין, כנראה, להשכמה,
לפתוח עיתון ולהבין האירועים.
|
ימים רבים וארוכים
שלטה החשיכה ללא מיצרים
עם ערגת נפשי לקצת אור
והנה הגחת לחיי פתאם
והימים כבר לא חשוכים יותר
כי בעזרתך על פחדיי אתגבר
ואעבור אל הצד האחר...
|
אם נודדת שתיקתי-
למה אינך שומעת תחינתה?
|
האהבה נעה כנהר דרך מחוזות העבר,
אל אגם הזיכרונות של קירבה שטרם פגה
ובהיותנו חווים הווה מקרב
נטול עבר וזיכרונות להתרפק,
נדחה את הצהרת האהבה הצפויה
עד שיווצרו אירועי אהבה.
|
בפרידה למטרה טובה
אין כעס ואין שנאה,
אין טינה ואין קנאה,
יש רק עצב לי, ולך התקווה.
|
התפללתי לאהבה אמיתית-
שמא נתקבלה תפילתי?
האם בזו האישה
אמצא די אהבה?
|
רציתי רק לברר
מדוע קשה להתקשר
"נדבר אחרי שתחזור..." אמרת
ואני השבתי: "לא, עכשיו!!"
ואת בפעם האלף
למספר הטלפון שואלת,
כי לא זוכרת ולא רושמת
מרוב זלזול או איוולת.
|
האם נכונה השמועה הנפוצה
שמצאת לעצמך מאהב במהדורה חדשה?
האם שוב ריחפה מעלייך הרוח הרעה
של חוסר יכולת להיות נאמנה?
|
כבר חלף זמן מאז שנפגשנו
ואני מתגעגע לכל מה שחלקנו.
אינני מתכוון שחייבים להיות מאהבים קבועים
ואין לי שום כוונה להרוס לך את החיים,
אך אפשר מידי פעם להיסחף
ו"לגנוב" מטעם הזיכרון שלא יימחה.
|
נפשי זועקת: "עשי עמי אהבה",
גופי זועק: "בואי להזדיין בתאווה",
ממתין לאותה פגישה
בה לא תאמר מילה,
לא יהיה מקום למחשבה-
רק ניישם את שהתבשל לאורך תקופה.
|
אופפת נשמה את חברתה
ואוהבת בשתיקה
ממנה עולה המנגינה-
מנגינת הלב בשיר תודה
עבור כל נגיעה
במעשה האהבה.
|
ואני רק רוצה לאהוב
לעמוד מולך בעיניים נפעמות
לקרב תפוח העץ אל שפתותייך האדומות
ולחשוק...
|
בים הגעגועים שטה נשמתי-
לוחשת: "מהרי ובואי אל חיקי"-
אף כי הים רוחש "מלאן" חידות
אני המלעיטך בתשוקות נעלות
|
מה חשוב אם אשמתי, לא אשמתי
אם התוצאה הסופית היא
שלא אראה עוד את פנייך,
שלא אוכל שוב לחשוק בחמוקייך,
שלא תהיי, כאן, לידי
ביום בו אשתחרר מכלאי?!
|
נסתרת את מחיי האמיתיים
באמצעות וירטואליות מלאה מוקשים,
שאת - מה שאת רוצה להיות
ואני - כל מה שאת לבי יכול להחיות.
|
במחשבה לאחור
בקשתי לחקור
למה שונות תחושותיי עמך
כאשר כלפי חוץ אינך שונה מבנות מינך...
|
זה הזמן שהעברנו יחד-
עצר מלכת באחת,
אך לא ימחק ימים יפים-
גם לא את אלה הרעים,
כי היה בשני הסוגים
כדי להפרות אהבת אסורים.
|
די לניצוץ אור האהבה
שיאיר את האדם בכל מעשה שיעשה,
ומיד ניטעת בו האהבה
וכל אשר יראו עיניו - יאהב.
|
בנקודת זמן מאד אישית
שהעייפות בחיים היא כבר מוחשית,
מבקש הנך לצפות אל העתיד...
|
דרך עינייך חוצה רקיעים
ובהישג יד הרקיע השביעי
ולבי מצטט רגשות עזים
שבי את משרישה, אולי ללא משים.
|
שפתיים שעל עור חם נושקות
עושות דרכן מתוך כוונות ברורות
לנשק קלות על המעטפת
אך לחדור עמוק אל הנפש,
בחיפוש בלתי נדלה לגרום עונג,
יחד עם ידיים המלטפות בכושר,
גוף חם המייחל בקוצר רוח
לפרוק תשוקות ולנוח.
|
בטרם ידעתי אהבה
לא ידעתי סוד האור,
לא ניחשתי סוד התשוקה
והיה עולמי- חושך על פני תהום.
|
כשהייתי צריך לגעת בה לראשונה
חשתי כמי שדוחף ידו לכלוב הלביאה;
מכירים את התחושה?
|
בביצוע 'חטאי אהבה' בניגוד לשאר חטאים, צריך שתהא היכולת לממן
את התענוגות, בעוד בשאר החטאים אולי אף 'עושים קופה'...
|
יש הבשלים לאהבה
ויש רק המתבוננים בה,
יש העושים אהבה
ויש החולמים אודותה,
יש המתעדים אהבה
ויש רק מייחלים במילה.
|
לא נותר לי אלא לבכות על מר גורלי;
נסגרו השערים לחיי המאושרים,
מידפק אני על השערים
עד שישמעני השטן.
אולי יימס ליבו ויחוס על חיי?
|
על ראש הסולם יושב וצוחק גורל מהתל
ולפעמים אפילו יעז לחבל.
כמה כבר יכולים לומר שהגורל נדיב ופזרן?-
הרי ידו כה קפוצה ונדיבותו מועטה בדרך כלל.
|
האם כל אחד מאתנו בעצם "מגלה עולם"?
הרי כל אחד מאתנו מחפש ללא לאות
אחרי אותו עולם בו רוצה לחיות!!
ולא אפריז באומרי שגילוי עולמנו הפנימי
איננו חוויה פחותה מזו של גילוי היבשות.
|
דברי איתי בשפת האוהבים,
פשוט, ותרי על כל העיצורים
ואשוחח עמך בשמחה
רק שהיי אדיבה, ובמיוחד, כנה!
הסירי מעצמך המסכות והחומות
כמו שבין אוהבים צריך להיות.
|
לחדש את השמחה
במשך היום- כל דקה,
לחפש שלווה ודוגמאות של
אושר בכל אשר נלך,
לחיות בשביל האהבה
והיופי שיש לחיים כהצעה.
|
אפילו הספק האחרון כבר נדם
שלא הקמת מדינה היא מטרת האיסלאם
וכי עיקר מטרתם של בני ישמעאל
רק להכאיב לבני-ישראל,
האוהבים את החיים
בעוד הם - אוהבים את המתים!
"בני דודנו" כל-כך משתוקקים
רק להיות 4שאהידים4 קדושים
בעוד אצלנו "הנקודה החלשה"- רגישות לחיים.
|
אם אשתדל- זה יקרה לי בסופו של דבר?
אם אקווה- חלומות יהפכו למציאות בכלל?
אם אבכה- הכאבים ישכחו ?
|
ה"אני" שלי רוצה לראות את יופייך,
ה"אני" שלי רוצה להלל את שמך,
ה"אני" שלי רוצה להודות לבוראך,
ה"אני" שלי רוצה לאהוב את כולך.
|
עבדים היינו למוסד הנישואין
בשם השיטה הנורמטיבית להעמדת צאצאים,
ותוציאנו סקרנותנו לשדות זרים
לתהות מה עוד טומנים החיים.
במצח נחושה ובאיברים זקורים
נתנו דרור למחשבות וליצרים
לתור אחר כל חוויה מרנינה
שיש לעיל ידה להפוך להוויה.
|
אישה-ילדה נכנסה לחיי
והביאה סערה לאורחות חיי.
לפעמים נדמה שאני מכירה
ולעיתים חש כאילו רחוקה.
יש סיפור בעיניה
יש כאב במלותיה,
רוצה אני לרדת לעומק מחשבותיה,
רוצה לנבור בנסיבות תחושותיה.
|
יש לי זמן-
זמן הוא הקלף,
רצית להיות חופשייה?-
אין בכלל בעיה!
את עוד תחזרי בריצה
לאחר שתסיימי לעשות השוואה.
לכי, בלי טובות !
|
בואי ואנצח על שירת תאוותך
ואהרוס כל חומה שעומדת בעדך,
ואביא תשוקתי אל גנך
ולשנינו יקסום החטא.
|
הזמנת אותי לרקוד
וריגשת אותי מאד
מעצם שהייתה זו יזמתך
מתוך עצמך, שבאה ממחשבתך,
ואת יודעת מה חשבתי באותה דקה?-
הלוואי והיינו יכולים לרקוד כל הלילה
ולחוש כה קרובים אחד לשנייה
ולדעת שהכל נרקם כשורה.
|
כל מה שאני, כל מה שאהיה
כבר לא היה ברור בעולם הזה,
אך מרגע שנהיית חלק מחיי
נדמה לי שהשתנה עולם צרכיי
המשתקפים לפתע מעינייך,
זורחים ומרוחים על פניי.
|
כאשר ערפילי הלילה סביבי עוטפים
מזדחלת לנשמתי עת הריגושים,
ועורג להימנות על הזוגות האוהבים והחבוקים...
|
פגישה מהותה קירוב לבבות וגוף
ובד"כ ע"ג עיי חורבות של עזובה או בדידות,
ובכל עת שנוצרת אהבה חדשה,
ולא חשוב עם ארוכה או קצרה,
זוהי שעת ברכה
שחבל להחמיצה.
|
ואני לתומי סברתי כל הזמן
שאת הניקים בצ'ט היא מחליפה
כי היא חוששת מבעלה
אבל פתאם האמת נתגלתה...
|
לא אשאף לאהוב
כדי שמישהי בלבי אסחוב
כי מי צריך כזו אהבה
שהיא יוצרת הרגשת מעמסה?
|
היכן האישה המושלמת
שעבורה כדאי להקדיש החיים?
היכן האהבה הנדירה
שיכולה להימשך כל החיים?
|
יודע את נפשך שאהבה מחפשת
ומכיר מנפשי כל אות שאת משדרת,
כי שנינו יודעים שהאהבה קיימת
אף כי לעיתים האווירה מחורבנת.
אומרים שצרת רבים חצי נחמה,
אז כאשר את מרגישה קצת בודדה
חשבי עלי, המצוי באותה הרגשה.
|
תני לי כל מה שביכולתך
והכי הכי חשוב- תני לי את לבך!
|
היא ביקשה אל הטבע לפרוש,
לצאת אל הטבע ו"לתפוס ראש".
|
פעם גם שעתיים גנובות
היו מספיקות,
כלום לא הווה עילה
לביטול פגישה,
גם שהייתה קצרה
הייתה משביעה,
הלב המה מציפייה
לקראתה,
כאילו הייתה
מהות ההוויה.
בחלוף הזמן גבר התיאבון
או שמא השגרה זקפה ראש פתאם?
|
אז למה כיום לאישה גוף של ילדה
אבל בנשמה מרגישה כמו זקנה?
למה לא נותר מאומה מהתלהבותה
למה כבר לא מתעוררת מריח הסכנה?
|
אני כאן ! את שומעת???
אפילו אם תכחישיני- למה את דומעת?
את מרגישה בודדה?- אני כאן!
את מרגישה מפוחדת?- אני כאן!
אפילו בכאבייך ...אני כאן
אפילו שפונה לוידוייך- אני כאן.
אפילו לא תאמרי מילה
אדע שאת מעבר לפינה,,, כאן סמוכה.
|
אותו לב שבנו מהתל -
מקרב כדי להתייסר
ומרחיק כדי לא להתאכזב.
|
הלילה סוגר עלי...
הנשמה מזהירה מפניו
להיות מוכן
ללילה של כאב והדר.
לאן ייקחני הלילה
אם עיניי האדומות
אשר לקחו חופשה
משינה,
ולמחשבות אין מנוחה?
|
את מתעלמת ממני כל הזמן
בלי לשים לב ללב שנשבר,
קורא בשמך והכל סביב נדם-
מאומה כבר איננו אותו דבר.
|
המילים הכתובות אינן נולדות יש מאין
ואינן סתם עפות ברוח-
הן נולדות בשטח,
אירועי הזמן מעצבות אותן.
|
מנסה נואשות למצוא ההגיון
במשמעותך האמיתית ולא כחלום,
אך לא מוצא הסיבה
ואין די במלים לצורך הגדרה
כדי להסביר לך תחושותיי
המנתבות את מחשבותיי
אל נשיקה, אפילו רק אחת, שלך,
אל חיבוק חם שלך...
|
לעולם לא אעז לרצות את חלומי
כי מראש מנבא את גודל אכזבתי;
החלום הנו התשקיף לסיכוי המוחמץ
שעם יקיצה יחלוף כהרף, בכלל.
|
יושבים אנשים מול הצג
וחותרים ללא חסך
אל חופי הידוע והמושג
אך דינם שיתעו בענק -
מקהים חושיהם בפרוח הדמיון
עד ליום בו יתייצבו מול החידלון,
חרדים להביט אל המשוכות
אז מתפתלים בין ההזיות...
|
אצהיר ואומר שאהבתי אותך
לא יכולתי לומר
מרוב שאהבתי אותך
ולא מרוב שאינני אוהב אותך.
|
הוא יובילך בצליל ניגונים
מחלומות לביצועים,
עד יזדקר החליל
|
להקריב שעות, להקריב את הנשמה,
להקריב את עצמך למען התחלה חדשה.
|
אנו מענים נשמותינו כל לילה
ובבקרים
מסתובבים כמו סהרוריים,
ולו רק היינו מממשים
ברבע זמן שבצ`ט משקיעים,
היו כל רגשותינו ותאוותינו
מרגיעים את הנשמה הסוערת
וייסורי המצפון היו משתתקים.
|
המיניות היא הכוח המניע בחיינו,
לדעתי, אף הצורך בהישרדותנו.
אם נפתח את נוגדן השעמום
ונדרבן את הדחף לגירוי,
נמריץ תאי המוח המחפשים חידושים-
נגלה התמורות במערכות היחסים.
|
את בודדה -אני בודד,
אני מיוחד- את מיוחדת,
אני צובר אהבה-את משחרת לה,
את מלכת התאווה-אני זקוק לה,
שנינו מבדידות וייאוש מפחדים,
שנינו למשחקי מין סוגדים.
|
תמיד אזכור את השיר ששם נוגן
בפגישתנו הראשונה בפאב המוזר,
תמיד אזכור את רקוד ה-slow
אשר התחלתי להתאהב כבר במהלכו.
חשבתי אז לעצמי הכיצד אפשרי
לשמר את ריקודי עמך לכל החיים.
|
השלווה באהבה
לא לכל אחד מתאימה-
יש כאלה שבלי סערה
אין אהבתם נחשבת לחוויה.
|
במר עלייך לבך
עטת עליי ביבבת תשוקתך,
כיבית פחדייך בגופי
והעצמת אותי בפני עצמי.
בזכותך נהייתי ה"מאהב"
שמקבל ויודע לתת.
|
אתה משוכנע שאהבה היא רק אגדה
עד אותו רגע שלתשוקה מצטרפת הבינה
ואז לפתע החיים מקבלים משמעות חדשה
|
היי אמיתית, הפסיקי להתנהג כזרה
כי אחרת אין שום סיכוי לממש
את אשר בחלומנו מתרגש.
רצינו אהבה, חיפשנו אהבה,
מצאנו אותה, הגיע הזמן ליישמה,
אז תשתחררי מכל המתחים,
תפסיקי עם המשחקים הטיפשיים,
בואי וניתן תוכן למילים...
|
עכשיו צריך להתחיל לארגן את החיים החדשים
והשאלה היא מהיכן בדיוק מתחילים.
|
לפעמים, שהראש עומד להתפוצץ-
להיות לבד אתה מבקש, כדי להתייחד.
אתה מחפש את התמורה באוויר,
במים, באור השמש, בהרים...
|
דמעה זלגה מעיניה
כאשר פנתה לארוז חפציה
והוא הפציר לשאול:
"מה אוכל לעשות
כדי להניעך מלעזוב,
מה צריכה אהבתנו כדי לשרוד?"
|
אל נא תדבקי למצפונך ברגע המפגש-
הניחי לעצמך לבחון "אותי"...
|
את אומרת לי למצוא מישהי אחרת
שתאהבני באותה הדרך שלה את היית מורגלת
אבל כל פעם שכבר מכיר מישהי חדשה
הנה, את שוב צצה בסביבה...ושוב אותה צביטה.
|
החשיבה אצלי שנונה
אך לאהובתי פונה בקול התחושה.
חשיבתי להגיון פונה
ואהבתי אל הלב מובילה.
וזאת הטעות הנפוצה-
הקוקטיל הזה הוא פצצה!!
|
ואולי לא יהיה המחר,
אז אומר לך כאן ומיד
שאת האמת שממלאה את חיי...
|
אם אתחפש לשועל כרמים
כדי לרעות בשדות זרים,
האם אמצא את שחיפשה נפשי?
|
אישה תמימת יופי
שביקשה חייה לנהל בלי אופי
ובשם ההפקרות ליבה נאטם
וגופה רק הוא נחשב.
|
חיים הוללים בך שכנו
בהזיות אהבה שבקרבך התקיימו,
אישה תמימת יופי
שביקשה חייה לנהל בלי אופי
ובשם ההפקרות ליבה נאטם
וגופה רק הוא נחשב.
|
מבחין בעצים מלבלבים
והסוסים, כאילו כולם צוהלים.
כל העולם ניראה לי מופלא
בעטוף אהבתי כל סביבתי בהילה...
|
יש שיאמרו כי אהבה משולה
לנהר הסוחף צמחייה רכה,
יש שיאמרו כי אהבה משולה
לסכין חותכת בנשמה עד דימומה,
יש שיאמרו כי אהבה משולה
לרעב שלא ניתן לשובעה,
אני אומר אהבה משולה
לפרח ואת היא זרעו היחידה.
|
אינני בונה הרים
אינני מחפש קשתות בעננים,
רק אוכל להיות עבורך
חבר אוהב תמיד בקרבתך.
|
רוצה ללכת לאיבוד
בים אהבתך-
זו פנטזיה
או מהות הוויה?
|
כמה נשים מוכנות להודות
שזיון כן , אבל בלי נשיקות?
כמה נשים עם בעליהן מתנשקות
בעת המשגל נשיקות רטובות?
|
בזרועות מחבקות אימצתיך חזק אל חזי אל מול השחפים, ועינייך היו
כל-כך נעימות וכל נמש בפנייך כנקודת זהב...ואת מחייכת אלי...
|
זיכרונות רבים צפונים בלבי,
זיכרונות אשר בכל עת ומקום ילווני
ואלה הזיכרונות מיומי הראשון עמך
אשר הביאו האושר והשמחה ליודעך.
|
אני החלטתי לעמוד על שלי בעולם המורכב הזה, שלעיתים אף מאיים,
וזה מקנה לי תחושה של ערך עצמי. לדעתי אסרטיביות היא מרכיב
חשוב בקיום יחסים בינ-אישיים יציבים ומספקים (גם בתחום
המיני).
העיקר לפעול בתחושה של בטחון עצמי!
|
יש לי ילד שמנגן על העצבים
כאשר הוא חושב שעל המחשב אנו שותפים,
יש לי אימא פולנייה , דווקא נדיבה
אבל גם נודניקית לא קטנה.
|
הימים בין לבין פגישה
מטריפים את המחשבה,
הופכים את הציפייה לחוויה
שרק אוהבים נהנים וגם יכולים לה.
|
נכון שחשבתי להתאהב בליזה
אבל מה לעשות שהיא הבריזה?
לא אתייאש מגורל שזוחל
כי לשומקום אגיע אם אמהר.
|
אני מתיירא
מן ההרגל
הקורע אנשים
הנהיים נואשים
ואין כוח אשר יניעם-
אפילו לא אהבתם!
|
אני מבין
שעל תחושותייך אינך יכולה להיות אחראית
ואפילו אין צורך לחקור למה והכיצד -
רק תני לי את הצ'אנס
לצאת מחייך בחן.
|
ערב חג שבמהותו להיות בלתי נשכח
מאגד ערב רב המגוון במלבושיו
בחדר אירועים זוהר ובוהק -
יציאה מעבדות לחירות באו לציין.
גברים עם סיגר, עניבות ופרח בדשים
ונשים יפות, זוהרות שמאופרות בפנים,
|
רוצה לדעתך כידיעתי את עצמי
והזמן שייקח בכלל לא משחק תפקיד
כי איפה אמצא עוד מישהי כמוך?
|
נו, אמרי כבר: "בוא"
כי על ספתי, אצלי, פה
אני סתם שוכב עם נפיחות זקפתי
|
כשאני מסתכל היום בראי
רואה "אני" שונה מזה שהכרתי.
חוץ מהיותי גולש מכור
נהייתי יותר בן-אדם-
מביע ומסור, מביע ואוהב.
|
בימים אלה של חשבון נפש,
בואו וננמיך טוס אל שערי החשק,
בהם נכנסים בקלות יחסית
כל בעלי הזקפה; אפילו אם לא טבעית.
|
חשבתי להפקיר גופי לגופך
ונפשי בידך,
חשבתי שימיי ימלאו במעשייך
ולילותיי במלותייך,
חשבתי להפגיש בין לבבות שבורים
שלאהבה חדשה כה כמהים.
|
לא הרגשת איך פרח פורח
ובודאי לא ידעת הכיצד נובל,
אך תבוא השמש ותאיר בחצרך,
יעלה הירח ויגביה אורו
|
נפל גורל אצלי במשפחה
כי בעצם יום השואה
נחגג גם טקס ברית מילה,
וחווינו אנו את ההוויה
של אומה שהתחדשה,
של אומה המציינת את הישרדותה.
|
אתן לאהבתי למעננו לחקור
את מה שאת ראויה להיות
וכך, אולי תתגשמנה הסגולות
שעדיין גנוזות.
|
יקרת לנפשי, אור לי,
יוצא אליך לבבי, מכורה לי,
ועד אני מקשקש לך באיגרת
תגיע השקיעה ותהי מתמסרת.
|
בגרתי די כדי לעבור
בערוצי האהבה המסולעים באפיקו
של נהר החיים,
ואמנם מרחקי גדותיו מתארכים
ומתעמקים...
|
שומע קולות בחשכה המזמזמים במוחי
והם לועגים לכאבי האישי,
לבדידותי...
לקור שבלבי...
אך לא בגינם אאבד אמונתי
שיש כוח החזק מייאושי...
|
לפעמים המזל הוא לצדך
ומוצא אתה את ה"מיוחדת" עבורך,
ואז אתה יודע שזאת ההתחלה
של משהו כל-כך נפלא.
|
כאשר לב נמשך אל לב קרב
אפילו הבעל פחד להתערב
שאולי יפסיד את מה שעדיין לו יש,
בעצם הכל למעט האש
אשר אבדה שם מכל לב
ודומה שנמצאה לפתע במאהב.
|
בגלל שאת וירטואלית אני יכול לאהוב אותך הכי הכי
מבלי ששקר יצא מפי...
|
נערי מעצמך ה"למה?" הטיפשי,
התעלמי מה"מה יהיה אם?",
התפטרי מהבלבול שבעצמך
אשר הוא חלק מעברך.
|
כולי מלא בלרצות
אעפ"י שחייב להודות
שלא בדיוק יודע מה,
אולי זו רק כמיהה
לחיים שכאלה שאפשר להרגיש
את הרגשת החיים האמיתית.
|
מי שאין לו/ה על מה להודות שיתחיל להתפלל ל....
|
תאוות החיים לי מוכרה
והיא מכולן הגדולה-
חובקת היא בתוכה
את כל התורה.
לא זאת שניתנה בסיני
אלא זאת שלי, בעצמותיי.
|
האם אפשר לרצות מישהי בכזו עוצמה
שבעצם מרוב לרצות חוששים מנגיעה
שאולי אם ניגע היא תיעלם
כמו חלום בדמי ליל?
|
עם יצריי סערתי
ולתוך גופה פרצתי
כמו חיה... לא יותר!
|
וזיכרונות האהבה צצים ועולים
בזמנים בלתי צפויים, לא מתוכננים,
את ימיי ולילותיי משבשים
ואת לבי בדמעות מציפים
ואז שוב מתריס נגד החישוקים
כנגד כל הסיכויים.
|
רק נגעתי בך והכנות מחייבת לומר
שעצמתי עיניי והתפללתי כבר
שברצוני לאחוז בך לעולם -
ככל שבי תלוי הדבר.
|
רק נגעתי בך ואת כבר שאלת:
"אתה אוהב אותי?" ואותי חנקת
|
לא מכיר תמרורי אזהרה
כנהג מרוצים דבק במטרה,
להגיע אל פסגת האהבה
|
סערות מתפרצות על ים שליו,
רוחות של שינוי נושבות בכיוונך
ואת מבקשת להיות פראית ונאהבת
וגם הרבה מפונקת.
אמרת: "עד קצה העולם אחריי תרדוף -
תראה שאתה יודע לאהוב"
|
את אשת תאוות
ובליבך סוערות התשוקות.
את ליבי לקחת להעשיר אהבתך
אך לא אלי אלא לאישך.
איתי היו המשחקים,
אלי היו הרמזים,
אבל למי נותרו המעשים?
למי צלצלו הפעמונים?
|
אמנם חלום הינו משאלת לב
אך בהבעת משאלה אין להסתפק,
צריך להשקיע כל הזמן ב"יש"
אם רוצים שמשאלה תתממש.
|
יכולתי לראות בעיניה
ילדים שטרם נולדו ממנה
וזה היה הסימן לאהבה
שחשתי לאותה אישה.
|
המחשבה המתווכחת עם מה שיש
היא, המביאה עלינו את הסבל המתממש,
|
אין זה מחמם את הלב
שאינני יכול להיכנס בדלתך
וכל הלילות הרבים,
כל הימים האהובים
מוטלים כמדמנה,
בדד כאשפה.
|
אין לי תשובות
ואינני מומחה מתיימר להיות
רק אולי או הלוואי והייתה
נוסחת פלא מופלאה
שבאמצעותה אקחך עמי
למחוזות אהבתי
ומראשך סיוטייך אבריח
ואת צורר נפשך אשכיח.
|
ומה אם לאהוב אינני יכול
בלי לגעת בדמות האהבה,
בלי להיות בין משיגי דמות הגוף?
|
לא לחפש באהבה את הפשר
כי עצם החיפוש ימנע הקשר.
|
אושרו של הזמן
חולף ואינו חוזר-
האם זה לעניין
את עול השיגרה לשאת?!
|
אינני מחפש ביטויים יותר
כי מאלו היו די והותר.
מחפש רק אהבה אמיתית
שאותי שוב תצית.
|
זוכר עצמי שרוע בין זרועותייך
וראשי רק מלא במחשבות טובות עלייך...
אין מאומה להוכיח עוד
וכל מה שחובתנו, זה רק להיות.
|
ומחשבותיי נסחפו אל הזיכרונות-
לתקופה שלא היו "הברזות"
לתקופה רצופת פגישות
עד שקצרה היד לתאר החוויות.
|
לא עשיתי לך כלום-
רק פתחתי צוהר ללבך הרדום.
|
אתה מטייל לאור הזיכרונות
ומגיע אל מחוז החלומות.
אתה נשנק, היא חסרה לך,
גופך אל דמותה ההזויה נפער
ואת נשימתך אתה מהסה.
|
אישה אמרה את דברה-
בעלה אהב וחשק והיא לא נעה,
עשה הכל להביאה אל אביונה
והיא רק אל התקרה בהתה.
ואין זה מקרה פרטי שלה...
|
לאט לאט "נופלים",
לא מודעים, לא מרגישים,
עד רגע אחד מאוחר מדי-
שהגורל כבר בחר בלעדיי.
|
נפל עליך עול-
סימן שאתה גדול.
אז קדימה - התחל במשימה
כי אנו אוהבים אותך עם כל הנשמה!
|
אקרע ממחשבות מטרידות,
אשקע לכמיהות כנות
לסוף התהיות
על להיות או לא להיות
השחקן הראשי בהפקת שיריי
למחזה ריאליסטי של חיי.
|
לו רק יכולתי להתפטר
מחובתי להיות תמיד בוגר
ולחזור לקבל על עצמי
רק חובות וזכויות של קטין...
|
ואני משתגע כבר לומר לך: "רק געי הפעם"
ותדעי האמת - שלעולם לא חשקתי ככה,
כאילו הכל חדש עבורי.
|
שמך המיוחד שאולי רשמת ללא משים
היה חדש כעלה נובט,
לא היה כמוהו לפנייך.
אולי אין בשם כדי לסמן בכלל
מי את באמת
אבל למי זה איכפת?
|
דמך המניע את חייך
זורם לכיווני וחזרה אלייך
ובדרך מיוחדת אזקקהו-
באקסטזה לבנה מגופי אמלאהו,
כאדון האחראי על שיחזור המחשבות
אשכיח רעב נשמותינו המאוחדות.
|
לו רק יכלו מחשבותינו הסוערות
להיהפך למעשים מותרים כסדין לבן וצחור.
|
את הרי יודעת
את אופיים של חיים,
שאם אוהבים אז הם מתוקים ומקסימים,
אז למה שנהיה בין המחמיצים?-
תפסיקי כבר לפסוח בין הסעיפים!
|
אז דעי, אהובה, שאני כאן
וכל פעם שהעולם נראה קר ומנוכר
ותחושי שחוסנך מתמוטט
אהיה כאן לידך
ואהיה הסיבה הנאותה
להמשיך משימת החיים מאהבה.
|
רוצה לכתוב לך שיר אהבה
אשר יסב לך דקירה חריפה
של עונג ברמה שאיננה נתפשת
אלא אם את באמת מאוהבת.
|
אינני יודע אם הגעתי לאהבה וסביבותיה
אבל אני משוכנע כי יודע אודותיה
ככל שאדם בגילי יכול לדעת עליה
ובמיוחד שבכל פרק הזמן חיפשתי אחריה.
|
"למה אתה כל הזמן מסתכל עלי?" את שואלת
ואני משיב שזה עוזר לי לחשוב מה המלאכים חושבים,
|
"למה אתה כל הזמן מסתכל עלי?" את שואלת
ואני משיב שזה עוזר לי לחשוב מה המלאכים חושבים...
|
החיים מורכבים מהתקווה אל העתיד ומהזיכרונות של העבר. אם נלמד
מטעויות ונשכיל לבצע שינויים הכרחיים, אז נצליח אולי לעוף בלי
כנפיים.
|
נראה כי חרך המילוט הינו פיתוי בלבד, כאילו הוא מנסה רק לשגע
אותי, לתעתע בי. ידעתי כי יש בחוץ שמיים, שמש, עצים וחיים אך
לא יכולתי להתנתק מהגיהנום הפרטי שלי...
|
ידעתי כי יש בחוץ שמיים, שמש, עצים וחיים אך לא יכולתי להתנתק
מהגיהינום הפרטי שלי...
|
סעי בשלום וחזרי במהרה
ואמתין לחציית דרכנו בשובך
כי נפשי כבר בכפך
ונפשך למשמרת אצלי.
|
הרמתי השמיכות והחלקתי פנימה, נצמד אליה בחיבוק איטי, שאין
להתנגד לו, ממש כנחש העשוי לכרוך עצמו בלא חיפזון על ענפיו של
עץ יפה.
|
מי אמר שאני לא אוהב וירטואליות?
אוהב אותה - אך לא לשמה!
|
האם גאה גופך גם ברגשי אהבה
וידעת מניין נובעת לה התשוקה?
|
כל מילות האהבה והתשוקה
כל שעות המבוכה
עמדו לפתע למבחן
האם במציאות או וירטואליות עסקינן.
|
רוצה לתנות אהבים
כמו שהיינו נערים...
|
לא ידעתי כי סומנתי על-ידיה להיות טרפה...
|
קראה לי: "אהובי"
זעק לבבי:" הנה אושרי".
|
האהבה היא המרעידה גופי
כמו מרוח הרים
המסתערת על צמרות העצים...
|
חדוות נעורים יש בשלג
וגם בינה סלחנית של זקנה -
בינת החיוך הטהור אשר לא ייעלם
גם בשבוק האמונה והתשוקה ממוות קודר.
|
התיישבה על המושב שבמקרה מצאה
ופלטה: "תודה",
שהרי מהרגע שלידי התיישבה
היה זה המושב הטוב ביותר מבחינתה.
|
כל הסירנות שבתמונות
מיופי רוטטות-
האם תזנק אחת מן הגלים
ותלטף לי את הביצים?
|
אז בואי, גועשת ושטפי אשך בי,
ואמיס קרבייך בזרעי,
עד תשבעי ותתעלפי...
|
ידעתיך בעת נגע השרביט
בעטרת ספיריך
ומפיך לחשת זיווך
מעומק ערגתך.
|
הופעת למולי
במין עמידה חוצפנית,
גאה וכנועה כאחד
תקעת בי מבט של צו.
צייתתי לך בעונג;
משכתיך אליי בלי אומר
למיין את אברייך הרכים ובהירים...
|
אהבה מתלחשת
עם תשוקה שאינה פוסקת.
|
סחפו הגלים את השתיים
אל האופק - בין ים ושמיים
אל ארץ אשר נודעת
רק לנשמה שכבר לא נרתעת.
|
להיות קבור בינות אברייך,
רק שם איברי הרפה והמדולדל
לעץ חזק וזקור יגדל.
|
סלע יצוק על שפת ים הייתי...
ואת מגיעה כרוח המלטפת בי
ותוך זמן את מפוררת אותי,
שכבה אחר שכבה מקלפת ממני,
לחול ים דק ועדין הופכת אותי
והסלע, עוד רגע קט, לא יהיה אני.
|
בין הרים ובין סלעים צצה
לה כלנית אדומה נדהמה
אשר בסבך קרירות החיים
הגיעה בחשכה למערת 4חטאים4
וכה חששה מכבשני סדום ועמורה-
היא רק רצתה לחמם לבה באהבה.
|
יושב אני ותוהה איך זכיתי
באהבתך שלה כה נזקקתי,
באהבה ששומרת על חיוכי,
באהבה שמגרשת את עצבותי,
באהבה שהדליקה אש בלבי,
באהבה שהציתה תשוקה בגופי.
|
אתך התבוננתי בצוקים הלבנים
הנשברים אל מי האוקיאנוס הכחולים,
אתך חייכתי ללא קץ...
ואתך הגיע החורף וגלים מתרסקים אל משברי החוף
ונולדה הידיעה שאינך שלי....
|
מה שווה אהבה הגורמת לדמעה?
למה צריך לכאוב את האהבה?
|
את היא הבלתי- נשכחת
בכל נשימה שממני בורחת,
את היא משאת לבי
כמביאת האושר לנשמתי.
|
השתלטה העלטה על אור שניראה,
נשבר הלב מאהבה שידע
ואז הגעתי אלייך כאור בקצה המנהרה
להביא אל לבך תקווה חדשה.
|
|
|