|
ינואר 2008 - סה"כ הצפיות בדף היוצר- יותר מ-360000
איש ואישה... ואתה?!
מגבלות אתר זה מבחינה טכנית המחייבת המתנה רבת
חודשים לפרסום יצירות מלל פרוזאיות (ובסוף תהליך
האתר גם קורס ויצירות יורדות לטמיון) - ריכזתי עבור
המעוניינים את כל יצירות הפרוזה במקום אחר כי להלותן
כאן ייקח עוד כמה שנים...
הקישור ליצירות הפרוזה
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=12382&msgid=8541522
"לא ינום ולא יישן" - ספר אחד מבין השניים אשר יצא
לאור , פרי עטי, ותוכנו - שירה ארוטית (180 שירים).
מחירו רק לרוכשים דרכי- 50 ש"ח כולל משלוח והקדשה.
יצא גם לאור ספרי - " רטוב כל הזמן" - 50 ספורי סקס
וארוטיקה (234 עמודים) ואפשר לרוכשו אצלי וגם מחירו
- 50 ש"ח כנ"ל.
להזמנת הספרים - נא לפנות לת.ד. 7079, חיפה (31070)
בצירוף כתובתיכם וצ'ק ע"ס 50 ש"ח.
אני כותב כי...
=============
הכתיבה היא זכות ההבעה
וכל מילה להבהרה כבר מיותרה...
אבל....היא גם מאגר זיכרונות.
יושב וכותב את מלותיי
והנה, עולים וצצים זיכרונותיי
מוארים ומוצקים הם מוצגים
בכוח הלל המילים ממני, נובעים.
ובאות המילים - מפארות או מקלסות
מלטפות או עוקצות,
מנחמות או מדרבנות
את קורותיי שלי עם עצמי
ועם כל מי שחסה בצל קורתי.
ומעצמת המילים שבכוחן לשנות,
לנקות מחשבות, כאב מדחיקות,
מציתות דמיונות,
מובילות אל התקוות.
מי בכלל יכול כתיבה לנטוש
כאשר מקרבייך התחינה לזכור?
אז מגיע אל הקונכייה (הפורום)-
שם אין שקט- שם רק שימוע המילה,
מאיר לכם פנים, מוציאכם מן השכחה
עם זיכרונות והגיגים היוצאים מהנשמה
וחודרים לאיזו נשמה תאומה,
בדרך גם מבקרים אצל נשמה תועה,
וחיש- קל רק בזכות מילה כתובה
על עבר או תקווה,
אתה חש שממרחבי עתיד ועבר
אתה יוצר הווה חדש ונהדר.
שיווו, כיף לכתוב
29/02/02 ©
ציטוט נבחר: "אין לי אלוהים!"
על עצמי: נשאיר משהו לפגישה ב-4 עיניים.
אתר אישי (יצירותיי ע"ג מצגות פאואר-פוינט) :
http://www.angelfire.com/poetry/arbel
מקלעת מעודכנת (יומיומית) של כל יצירותיי :
http://www.softy.co.il/UserPage.asp?UserId=37
פורום שבניהולי :
היידפארק/שירה ופרוזה/פורום אירוטיקה בכתיבה יוצרת
(יש קישור ישיר דרך אתרי האישי).
http://arbelpoem.hydepark.co.il פורום הכתיבה
השוטפת
http://miklaothome.hydepark.co.il פורום המקלעות
היא: נוגעת, מרפרפת, לוחצת קלות (באשכים) ומלקקת פטמות.
הוא: "יורד" לטעום ממיצייך וללקק מכמנייך.
|
"רוצה לגמור?" היא שאלה אותי, ואני רק בהיתי בה אילם ונדהם.
|
כאשר אתה משתוקק למישהי בכל מאודך, חפש קודם כל את הד מאווייה
שלה. מה שקרה לך זה בגלל שלא האזנת לשירת הסירנה אשר הביעה
בשירתה את מאווייה, אלא האזנת אך ורק למאווייך שלך.
|
אריק חשב שהוא מומחה בביצוע ההפרדה הטוטאלית בין סקס לאהבה
והיה משוכנע כי יוכל לנווט בין השניים בשליטה עצמית מלאה
ובהצלחה ,כל עוד אשתו לא תהיה בסוד העניינים.
|
כל 3 חודשים היינו נפגשים בסניף קופ"ח כאשר שנינו מוזמנים
לביקורת רפואית. היינו יושבים אחד מול השניה, בוהים בפרוספקטים
שופעי המלצות הבריאות ומזרי האימה אל מי שמעשן ואולי גם אל מי
שסתם נושם...
|
"אני משועממת וגם מיוחמת".
"נו... ואת לא יודעת איך לטפל בעצמך במצב כזה?"
ענתה: "אוף, אני מאוננת במשך כל אחר-הצהרים אבל זה מבאס לעשות
את זה לבד".
"אוננות זה משחק סולו..." הערתי.
והיא ענתה: "לא בהכרח, אפשר לעשות זאת גם בזוגות!".
|
"אתה יודע, בתוליי אילצוני להתמחות במין אוראלי, אני מעניקה את
המציצה הכי טובה בעולם".
התרוממה ממשכבה, כרעה על ברכיה, פתחה כפתורי מכנסיי ופנתה
ישירות אל אשכיי...
|
הצלצול הטורדני להשכמה כל בוקר ב-6.30 הוא אחד מסיוטיי הגדולים
בחיים ובמיוחד מאז ימי האינטרנט העליזים שבהם השחר המפציע הוא
הסימן ללכת לישון...
|
ביציאתי מחיפה , פתחתי את הפנקס הסודי שלי כדי לבדוק מי מנשות
האינטרנט מתגוררת על תוואי נסיעתי....תמיד אהבתי למזג ביזנס עם
תענוגות, על אותו מיכל דלק....
|
זוכר איך השמש קפחה על ראשינו ומחום יתר היית מחויבת לעצמך
להסירו ואז לפתע פרצו להם השדיים היפיפיים קדימה והציגו עצמם
בגודל הטבעי... וואו, כמה זה חרמן.
|
התיישבתי על מושבי, לאחר שעטפתי גופי בשמיכה ואז היא פנתה
ואמרה:" מה החוכמה לעטות מעליך השמיכה כאשר כל בגדיך שמתחת
רטובים המה?" היה בשאלה הרבה מן התבונה וגיחכתי בביישנות (כן,
משהו אשר היה טבוע בי באותן השנים...)
|
לא אהבה ולא בטיח, זיון נטו- זה מה שסיכמנו בינינו בצט. אמרת
שאת סקרנית לדעת מי עומד מאחורי כל המילים הנוטפות ארוטיקה
ופיתויים.
אמרת שיהיה לך נוח בשעות הלילה,
|
אחה"צ התקשרה "הטוסקנית" והודיעה לי שהחליטה להזמינני לארוחת
ערב מפוארת במלון "שלמה המלך" אשר תחל רק ב-21.00 ולכן מבקשת
לדעת אם ניפגש קודם לכן. השבתיה שמבחינתי אפילו תוך דקות אוכל
להגיע אליה וכדאי שתשלוף כבר את ה"בייבי-דול" מהמזוודה ותשים
על עצמה...
|
ראיתיה עומדת על שפת הכביש בצומת רשפון כאשר לצידה תרמיל
נוודים תפוח. שהתקרבתי גם נוספו פרטים ויזואליים אשר הפכוה
לגורם ששווה האטת הרכב, כמו מכנסי הג`ינס הקצרים שחשפו רגליים
דקות , אף כי שריריות מעט, חולצת טריקו צמודה המגלה יותר
משמסתירה , את חמוקיה החטובים
|
היא התלוננה שרבים הם בנט שרק מברברים אך שמגיע לת4כלס אז היא
שומעת: "תיראי, אני נשוי...לא רוצה לפגוע במשפחה...עליתי לצ'אט
רק בשביל להשתעשע במילים...נחתת עלי בהפתעה גמורה..." וכיוצ"ב.
הצהרתי כי אין לי עכבות מכל סוג שהוא כל עוד מדובר בסקס בין
גבר לאישה
|
בד"כ אני מצפה מאישה למידה של פאסיביות, מה שגורם לי להיות
היוזם והאקטיבי , ולפעמים עד כדי שקשה לי לשכב במנוחה ולהתמסר
לתענוג. אבל אתה, כבר למדתי, שהאקטיביות במחשבה ובמעשה טבועה
בדמה ואודה על האמת שאולי זה מה שכל-כך הקסים אותי ביחסיי עמה.
|
אין לי ספק שגורלי כרוך דווקא בכלבים אשר ליווני כל חיי, מיום
הולדתי ועד היום הזה.... אינני יכול לדמיין לעצמי כלל משפחה או
אדם שלא זכה להערצת ואהבת כלב אליו ובפלאש-בק מהיר על חיי
אינני יכול כלל לדמיין את חיי בלעדיהם.
|
ההורים רק לא ידעו שעוד בטרם הכרת המיועד להיות בעלה הייתה
לילדה הנחמדה שלהם הכרות מעשית עם בחורים, סמים וזיונים ודמי
הכיס לא הלכו על 'סתם' בזבוזים. הילדה 'המקסימה' שברה לבבות על
ימין ועל שמאל- רק צייצה והביאו לה כל המחזרים כל מה שרצתה.
|
טרום-פגישה, החלו המחשבות מתרוצצות בראשה. אם תוגדר אותה פגישה
כ"נפילה", גם פנטזיה להיאחז בה כבר לא תהא קיימת מבחינתה. אם
תצלח אותה פגישה, מה יקרה ליחסים עם אהובה? האם תתמכר כולה -
גם בגופה וביתר שאת, למי שחדר לתוך נפשה במילותיו?
|
הגעתי לדירתו ומצאתיו פותח את הדלת בעוד אישתו משתרעת על הספה
בסלון בבגדי מינימום ובלתי אפשרי היה שלא למקד את עיניי
אליה....
|
הייתה בו מין כאריזמה כזאת, מהולה ביושר פנימי וברדיפה כמעט
פאטתית אחר הצדק המוחלט... בעת צפייתו ב-t.v עברו חבריו חוויה
מינית מסעירה בדמות צעירה ששכנעו להיכנס לבסיס, הובילוה למיטתו
המסודרת ועשו עליה "סיבוב". אמיר כעס על חילול מיטתו אך יותר
מכך קינא ב...
|
בגיל 23, עם סיום לימודי העל-תיכוניים מצאתי את עצמי כמורה
מחנך בבית ספר תיכון מקיף על כיתה "ט" של בני/בנות 16 ובאמת
שהיה לי קשה עם זה...
בלימודיה הייתה חלשה והציון "בלתי מספיק" ו"מספיק בקושי
"אפיינו את תעודתה אך הופעתה הייתה 10."
|
פניות טלפוניות לא איחרו להגיע ובכמויות לא מבוטלות. סינון
ראשוני היה לפי אזור מגורים, שכן לא הייתה לי שום כוונה להיגרר
מאות ק"מ לצורך ביצוע "הטסטים". סינון שני היה כמובן לפי גיל,
כאשר מצב משפחתי לא כל-כך השפיע.
|
אשתו לקחה אותי לחדר השינה ולא חלפו דקות והיינו נתונים בסערת
רגשות ובסקס פראי... חבל"ז. משסיימו "סיבוב" ראשון והיינו
באתנחתא המתבקשת, שמנו אוזנינו למתרחש מאחורי הכותל והבנו כי
בעלה עדיין בשלב השכנועים ואשתי רק משמיעה לאווים מלווי גיחוך
מבוכתיים.
|
לא יודע למה ואיך, אך בדיוק בשניות אלה קלטה בזווית עיניה את
דמותי בחלון ותפסה אותי "על חם" בוהה בה ברתק רב.
הייתי משוכנע שתזעק מהפתעה ותזדרז לעטות על גופה כיסוי כלשהו
אך לא!
היא המשיכה במעשיה רק משולהבת יותר.
|
"מותק, לא יודעת מה להגיד לך, הייתי חייבת לתאם פגישה עסקית
ואין לנו יותר מ-20 דקות", אמרה, "והרי אתה יודע שרק בשביל
להתפשט ואח``כ להתלבש ולהסתדר אני צריכה שעה", הוסיפה. "אז אל
תתפשטי", אמרתי. בעוד היא לבושה אני כבר שמטתי את מכנסיי
ותחתוניי ארצה ואברי הזקור
|
שדיה היו משהו שהייתי חייב פעם אחת לעצמי להתענג (או שלא) על
מה שראיתי רק בז'ורנלים...
משיחות זוטא לא הייתה לגברת הכנסה וכמעט סמוך לתחילת השיחה
הציעה את שירותיה...
|
כאילו אצל שנינו, קיבלה הנשיקה משמעות יותר עמוקה מאשר אקט
ההזדיינות.
התמסרנו לנשיקותינו , כאשר נשיקות הפה לפה התחלפו בנשיקות פה
לפטמה, פה לבטן, פה לפין, ופה לפות...
|
עורו חלק וחם, תחושות ערגה מציפות גופה; היא יודעת שהגבר אשר
היא אוהבת נתון בין זרועותיה ורוכן על גופה. תשוקתה אליו לוקחת
פיקוד והיא רוצה לחוש אותו בתוכה...
|
נקשתי בדלת, ולפניי עמדה בחורה עגלגלה, בשנות ה-30 לחייה,
סקסית, בלונדינית/שחורדינית, ששידרה מיניות למרחוק. התעלמתי
מחזותה וריסנתי עצמי להיות דבק במטרה שלשמה הגעתי לשם.
|
שרים, רוקדים, זורעים...
לעתים מתעייפים, נחים
אך לא מרפים -
מבקשים להיות גם בין הקוצרים.
|
אורי לא מכחיש שבחן את תווי פניה וגופה במהלך הנסיעה ואף מעיד
כי באלה לא היה בכדי לגרום לסערת רגשות מיוחדת - בחורה לא
יפיפייה אך גם לא מכוערת, לא מיוחדת מבחינת הופעתה, "רגילה"
לחלוטין. הצחוק הקולני, מבט העיניים, סגנון הדיבור אלה שיותר
הקסימו אותו וחשב לעצמו
|
הזין שלי עמד זקור כמו טיל המוכן לשיגור, ואז היא לפתע אמרה:
"אני רוצה גלידה."
|
מעולם לא העליתי על הדעת, שאבלה עם גבר במיטה. אחר כך עלו בי
רגשות מעורבים של "אם לא היה לו זין, הוא יכול היה להיות
יפיפייה מהממת"...
|
היא: "לפעמים אני מרגישה צורך לברוח מהכל, לברוח מהקיום
הרוטיני היומ-יומי... אתה לא מרגיש ככה?"
הוא: "לפעמים..."
|
"הנך מוזמן לערב היכרות עם הטנטרה שייערך בביתי ביום...
בשעה... עליך להיות לבוש בבגדים נוחים... הפעילות תתקיים על
מזרונים ותכלול תרגילים מעשיים", זה היה תוכן ההודעה שמצאתי
בתיבת הדוא"ל שלי באחד מערבי השבוע שעבר; הייתה זו ההזמנה
האישית הראשונה שקיבלתי בניגוד
|
ולפתע בלי התראה
בעת יושבך בחדרך
זוכה אתה לביקור קוף נועז
שלא בדיוק ציפה שתהיה נוכח.
|
אני מדמיין אותך כאן, עכשיו, לידי, מתמסרת לי כולך בגוף ובנפש,
ושנינו יחד נסחפים באקסטזה אינסופית.
|
היא נולדה 'עם כפית כסף בפה', ילדה טובה של אבא ואימא, שכבר
בבית הספר היסודי הייתה מלכת הכיתה. אבא סגד ליופייה ואימא
התמוגגה מן הילדה המתפתחת לאישה צעירה, הראויה לגבר רציני,
שיקטוף אותה כפרי בשל.
|
הסוס חלף מתחת לעץ... לא לקח בחשבון את גובה הרוכב... וכאשר
חלף מתחתיו - אני כבר הייתי שרוע על החול, לא בדיוק מבין מה
קורה איתי...
|
"למה אין לך עוד זין?" שאלה. "איזה כיף יכול היה להיות, אם
היית תוקע לי גם בכוס," המשיכה.
נראה כי לתאבונה לא היו גבולות, והמריחואנה הטריפה עליה את כל
החושים.
|
הגעתי לסין בגפי, אבל יצריי התקוממו כנגד הסגפנות הנכפית
והתחלתי לברר בסין שהתעוררה רק עתה, היכן אני עשוי להכיר סינית
משוחררת...
|
פתאום, בלי התראה מוקדמת, נדלקו פרוז4קטורים מכפר נלסון אל
כיוון ה4חללית4 ואז התחוור לי באופן המיידי ביותר איזה גולם
הייתי. ה4חללית4 הייתה בסה"כ פרוז4קטור ענק שהודלק על ראש
הגבעה למראשותיו שכן כפר נלסון...
|
התחלתי ללטף אותה במילים, (את זה לא לימדו אותנו בקורס. זה בא
איתי מהבית) ובראש אני יודע, שהיא לא תשתין לכיוון שלי, גם כי
היא מבוגרת ממני בכמה מספרים, וגם נראתה ילדה טובה, שברמנים זה
לא בדיוק הסטייל שלה.
|
ערה"ש - כל המשפחה מתכנסת אל שולחן האוכל ומשנסתיימו הברכות
והתפילות ובני המשפחה מתפנים למלאכת הלעיסה, נתקלו עיניי בחברי
הטוב ביותר מזה 12 שנים האחרונות. השנה החולפת הייתה קשה עמו
מנשוא שכן לפני מספר חודשים התגלתה בגופו מחלת הסרטן.
|
הנפתי ידי בכוח והסטירה הצטלצלה על עכוזה. הבחנתי אף בסימני
אצבעותיי. היא רשפה אליי בקול תובעני: "ע-ו-ד, ע-ו-ד . אל
תפסיק!"
|
כשהתברר לי כי אינה מגלה התנגדות, נתקפתי דחף של רעבתנות,
והשתוקקתי לבלוע אותה בנשיקות ובחיבוקים. ולמרות זאת, כפיתי על
עצמי תוכנית מסודרת, והתחלתי לזחול לאורך גופה האדיש וחסר
התנועה מלמעלה כלפי מטה.
|
היא פסעה על החול הזהוב כאשר רגליה השזופות מטפסות לעבר ישבנה
החטוב להפליא, ומשם סיירו עיניי אל ביטנה השטוחה ועוד למעלה,
אל שדיה הזקורים, מעוצבים מעשה פסל. צווארה הענוג, שעורו
כקליפת התפוח, נשא פנים יפות וסמוקות.
|
בצדי רגלייך נתגלתה לי ערוותך המגולחת הבוהקת והמחכה. טיפות
קלות של רטיבות כבר צצו ואני לוקח את ידי, אצבעותיי ומפשק קלות
את שפתיי פותך ומגלה לעולם את הפרי המתוק הקטן שלך- דגדגנך.
|
בגיל שלוש חירבן על השטיח, קרא לאמו, שהייתה עסוקה עם אחיו שרק
נולד, ואמר לה: "עכשיו תהיה לך קצת התעסקות גם אתי".
|
יובל שנים של זוגיות כבר אחריהם... משפחה מהמעמד הבינוני עם
מספר ילדים העונה על הציפיות הסטטיסטיות... משפחה 'רגילה' בלי
ייחוד שלא היתה מגיעה לדיון פורומי, אילמלא ההתרחשויות אשר
הביאו על המשפחה סערה בלתי צפוייה.
|
נפגשו "האוהבים האסורים" לפגישה ראשונה שעל קיומה ידעו בני
הזוג, בלתי מוגבלת בזמן, בלי חשש לטלפונים מטרידים של בני הזוג
בסגנון: "איפה את/ה..."מתי את/ה חוזר/ת...?" פגישה ראשונה של
לילה תמים ביחד, פגישה ראשונה בה גם מתעוררים יחד...
|
אם הדלת תהיה פתוחה נעשה זאת שם ואם לא, אז במישורת המדרגות
הסמוכה אל המקום... רק לפרוק ולהתפרק...
|
היא הקלידה את מספר תעודת הזהות שלי ואומרת: "רק אל תגיד
שקוראים לך רון..."
|
ריח מתקתק התפזר בחלל הרכב והשתיים החלו לשאוף מהחומר לסירוגין
ו"סחבק" כאילו נשכח.
האמת שהציעו לי לטעום אך הפחד השתלט עליי...
|
שאלו אותי פעם מתי אבין שחלפו להם שנות בחרותי ושבעצם אני גבר
בשנות ה-40 הצועד לקראת המחצית השנייה של חייו במהירות ההולכת
וגוברת ככל שמטפסים בסולם הגילים.
|
היה היה 'אני' אשר ביקש לעוף בחייו, להיות חופשי כמו ציפור
דרור, להיות צמוד רק לצווי לבו ותשוקותיו. קשה היה ל'אני'
להבין שחלות עליו מגבלות בהיותו נשוי למערכת, למימסד ולאשתו.
"מדוע אינני יכול להיות ציפור דרור, משהו דפוק איתי?"
|
"סחבק," לחשה בקול סקסי. "זה החמוד שעומד לך עכשיו בתוך
המכנסיים. אז מה אתה אומר? אתה חושב שסחבק ירצה לבלות איתי?"
|
אריק היה בחור נשוי בן שלושים וחמש, בעל מידות חיצוניות מושכות
ובעל כושר הבעה שכבש נשים רבות, כאשר עובדת היותו נשוי לא
הטרידה אותן. אריק נהנה לחזר ולהיות מחוזר, ובעיקר אהב את
האפשרות להיות בררן ולהיות זה שאומר "כן" או "לא".
|
החלטנו שהמון האדם לא ישרת את האינטרסים המשותפים, אך מאידך גם
לבית מלון או צימר לא בשלנו. וכך הגענו למסעדת חוף פסטורלית
באמצע שומקום, ולא היה קשה להתמזג עם הטבע... את היית חלק
ממנו!
|
החיבור נוצר בין הלבבות,
המסירות מולידה הבטחות
ואז...
השקט נהיה גם יומנו.
|
אהבה נותנת צידה לאוהבים
אך גם נוטלת הסבלנות להמתין;
|
"לא בקלות אני נכבשת" -
כך היא אומרת
|
בטוב ובקשה - טעם החיים בשניהם
ככתוב במשנת האוהבים: "שמחו בחלקכם".
|
אם צועד אנוכי בנתיב המוצא -
זה רק כי מצאתי עמך אהבה.
|
כל ערגות גופי - אלייך משתוקקות;
"אייך?" - הן שואלות
ברגע זה, שאל מיטתי אני עולה...
|
אין בי מן הסימטריה המשעממת
שאת הדוגמן, על המסלול, מאפיינת
אך, יש בי היופי הקורן מתוכי
כמוצר לוואי של אופיי ותבונתי,
|
בנשמתך - אל געת וראות
בהוד מעלתה, או שמא גברת אסון,
זאת יודעים רק על-פי התוצאות -
נשמה טובה או רעה משפיעה על הכל.
|
רוצה אותי לשבות? -
רק באהבה ובמתק הלשון,
|
ולבי, הצמא לאהבה במילא -
מתאהב בך על נקלה.
|
בלילה שכזה,
אני מנסה להיגמל
מתחושות הבדידות המשתלטות על הנשמה
רק מפני שאמא אהבה כה רחוקה.
|
אתה בהחלט יכול לומר לה
שאתה רוצה לקפוץ אתה, להתווכח, לאכול,
להוכיח כמה אתה הכי... לצחוק, לבכות...
לחיות.
|
למצב רוחי - מצבי צבירה משתנים
שמשתנים ומתחלפים בלי להזמין,
מחלקם אנוס, לאחרים אמתין
כדי לזכות במעט מנוחת שנים
שאולי עוד תבוא
|
ורק שיח מילים עייף
נותר כאנדרטה שכוחת-אל.
|
מה חטא באושר קצר
שהתשלום עבורו כבר נרשם?!
|
אוהב אותך בשעות השקיעה -
מקסימה על רקע קסם בריאה
|
שרביטי נישא בלי רסן
על גבי זכר ניחוחך מאמש.
|
ובמקום בשקיעה לפרפר -
משוך והתגבר על גורל כובל;
האמן כי על חייך - רק אתה שולט!
|
אחבקך, יפה, מכל עבר
כי אני שלך, הגבר
|
אט-אט מתרחק מחיי הישנים
שהיו תחומים כבצינת שלגים
ובא אל האור והחום בסחף נעורים,
|
נהייה שניים כחתומים בברית
לקלף הקליפות ולהמריא
|
מלאך מרחף בחדרי -
זוהי רוחה שנותרת עמי,
גם כאשר גופה רחוק
הוא עמי בחלום.
|
שיכור מפניני פיך המחייך
ומזוהר מבטך המתאהב
|
בחיי משתלבות שנים יפות
וביניהן, לפעמים, עונות קשות.
|
חיי חוסים בסערות
ואת הגשת לי ערכי זהב צרופים
של אמונה מחודשת באהבה
|
הסבירי לי, במחילה,
מה לרוחניות לעשות במיטה
אם איננה, אותך, מובילה
להרגיש טעמה של 'גמירה'?
|
חכמת הגיל גילתה לי את כוחה
של השתיקה; אי האמירה.
|
כשרע לי בנשמה -
אני נאחז באותם רגעים
המהווים משאבים של ערגה
|
לו היו עיניה סכינים -
הייתה לבטח מפלחת גופי...
|
נהיינו כנוכרים -
פרחי חלומות נעקרים
מלבבות חסרי מנוחות...
|
עוצם עיניי בתשוקת ציפיה מרתקת
וגופי נטול מנוחה בתחושה מורעבת
|
כמו במעשה אריגה -
כל דרך מובילה אל רעותה
ובכל דרך נתקלים
גם במה שהייתה כוונה לברוח
|
פרפר גופך מגעגועים
במחול של רעב בלתי-מסופק
|
ושוב העיריני בכישוף מחזורייך
עם פרחי חלומות שיזהרו כעינייך
|
והחליטו לברוח... נגמר הכוח,
הפרידה הפכה לכורח.
|
כל חייו - איש אוהב אישה
זו שילדה,
זו שגידלה
ואת זו, שבתשוקת אהבתה,
אותו עטפה.
|
לא בכל יום
זוהר הרקיע בכחול,
לא כל שחר העולה בחלוני
קד בברכה לעבר יומי
|
לא אלך בלי לומר
גם אם אשוב לראותך כבר מחר
|
גשר שכולו שלי ושלך
שמאבק או סופה לא יחרד
|
בתוך תפאורת ערגה אנוע
אל עומק בלתי-נתפש של הרוח
ואחבק את טעם נשימותיה
אשר הותירה אחריה.
|
לא ארשה דבר שידומם קול צחוקך,
שהרי אני, כל העת בעצם אוהבך.
|
מצפה את לחרב תאוותי שתצא מנדנה,
תחצה גבולות,
תצא מדעתה
לחוש את שיאי התענוגות.
|
מכל שיריי אוהב את אלה המושרים
כקוד הפותח כל השערים
בפני לבי האוהב אותך - האחת
|
ברור מילותיך, אם רצונך לחיות
כי, הסייג הטבעי לחוכמה הוא בעצם לשתוק
ואם כבר נאלצנו להשתמש במילה -
כדאי שנעשה זו במלוא התבונה.
|
הלילה - חלום נצמח לפתחי תשוקות
ואת שפתותינו נקריב בצימאון
אל ניחוח הגופים המתלהטים
מהרגע שנפגשים...
|
מילים נוקשות על זגוגית לבך
וממתינות שתפתחי החלון
|
מתברגת אל אי-השקט של חיי
ואני מנסה לנחש כיוון תנועתה
|
בתוכך אבלע
גם לי, גם לך ההנאה.
|
כפרח שנקטף מסביבתו הטבעית -
ידעתי שלא לעולם תהא חוסני
|
מוכן להיות תלמיד אהבה
למי שרוחה שורה עליי כהילה
וגופה כפצצת אטום
לגופי החושק בה בעירום
|
מבחר רב מאוד
של צירופים בלי סוף
לעין הבוחנת ולבסוף קובעת...
|
רק קולך על-פי טון דיבורך
את לבי מנווט לאמצך
|
אני אוהב אותך עד שיגעון
וסקס עמך גורם לעילפון,
את לי ככוכב הצפון -
זה אומר שאני בכיוון הנכון?
|
עוד רגע ואלך
אך לבי ישאר עמך
|
עדיין בועט בכל-מיני קירות מדומים
הסוגרים עליי מפני בריחתי אלייך כמו אל אי.
|
היא תראה השיר ניצב אל מול עיניה
ותבוא אליי בלילה טרופה מערגותיה.
|
תגידי ת'אמת, באילו קסמים את נוקטת?
איך את אהבתי אליך את מעוררת?
מה אהבתך בכלל מביעה?
כמה זמן תימשך עונתה?
|
אם ברצונך רק לשחק
לכי ומצאי לך צעצוע לטעמך
|
תאים חדשים בגופי
החלו לצוץ -
כמוהם, כוולד וכניצן
פוסעים עמי אל האפשר;
|
כמו שהייתה השעה הראשונה על החוף
הזכורה כפריצת פלא
מעידן ללא עדן.
|
מכירים את אלו הנשבעים לנשותיהם
שיוצאים רק לרגע להינפש
וחוזרים הרבה אחר חצות
עייפים, סחוטים ועל פניהם ההבעות
של מוכי גורל ממכונית עם בעיות
או תרגילים צבאיים הבאים בהפתעות?
|
נותרתי שבוז מהמיית הלב
אשר מעוצמתה - כל היגיון ישבר.
|
התאווה מבעבעת ממעמקים -
בואי ונהיה רק מתואמים
|
שני גופות חלקים
במחול קסמים
יוצאים למסע עינוגים
שרק עכשיו מתחיל...
|
תחת כיפת התשוקות, יצנח ראשך,
שוב תגאנה דמעותייך מאושרך
|
רציתיך ואת מנעת,
"קודם ענג" כך אמרת,
"לא תקבלני
עד שתתן לי".
|
לפני שעות נפרדנו,
להמון חששנו -
איך נתגבר על השתיקה?
|
למה יכולה המחשבה להגדיר מטרה
ואילו לבנו מושך לפיזורה?
|
בואי ותלי בשמי חיי
את כל רגשותייך
ויהיו לי כשמש לאהבתי
|
חתרי, אהובה, בים הקשיים
ותגיעי ליעדים ברורים,
אבל אם ספינתך תיטלטל ללא משים
אזי תתנפצי אל הסלעים.
|
חיזקי נא חושקת ואימצי,
עורי אישה והאיצי
כי הנך מוזמנת למלא חפצך
להיות בשר אחד עם אלילך
|
תני ידך לחולם אושר כמוס
אשר אם לו יאבד - ימות
|
תני לי רק ימים שקטים
שאחייך כתינוק,
|
אז תני לך לשיר
ולחשק לבך בגיל
על כל רגע מתוק שישים חותמו
על מחר שלא נדע גורלו.
|
תני לי להשחיל לך מילה
שתכוון אל היצר המוגבה
ויהיה החשוף
למאור וכיסוף.
|
אזי אזקין בין אמיתות
עם נעורים לוהטים הממאנים להיכבות
|
נשים מלותיי שתתנגנה בלבך
ותורינה לך את דרכך
|
מתי תפגוש אהבתי במלאך שיהא לה כשופט מדופלם
אשר יגלה בלחישה על אוזנה איך לצאת מהבלגן?
|
ככה הדלקת אותי ללא גפרור
והלהבה משתוללת בכל הגוף
|
אוהב את הבעת התענגותך
תוך שאת מתרצה ומגיבה בגופך
לתוצאות מגעיי החמים
אשר את גופך ממיסים.
|
שניים יחדיו - אם יוכלו לשמיים שחורים
להופכם לשמיים בהירים
|
תנו לי אליה ללכת
כי עוד לא תמה המסכת;
|
תנו להתרונן עם אישה בשיכרון
בלי תום לחיזיון.
|
עת לאסוף
את נוצות הלילה המרוטות
ולתת לשמש שוב לעלות
|
גאה בתקוותי שאינה חדלה
לחוש אתך כמו באהבה ראשונה
|
רוצה את הכוכבת
שראיתי אתמול בסרט,
רוצה את הבת היפה
שמבקרת את שכנתי הזקנה
|
לא רוצה יהלום בויטרינה
רוצה לחדור לתוך הווגינה.
|
כוחי עוד במותניי ברוב האתגרים
אך הבונוס לך - הוא ניסיוני.
|
ויהיו יחדיו בשם הרגש
לבנות תוכנית הדבש והשמן
|
לא מצפה ממך לנאמנות או אהבה,
בטח לא מבקש לביית אותך.
ייחודך הוא במתירנות שאין לה גבול
ולא אקשרך לגדר ביתי עם איזשהו איסור.
|
שמש מחייכת אל התכלת,
התכלת משקיפה אל האהבה
|
אני ממתין לך על החוף
עליו רקום סלעך בחול,
ניגש אל הגלים ומבקש:
"כתבו לה - אני, אותך, אוהב".
|
בקיץ, ללא חיץ -
היה לבי אלייך
במציאות ובחלום
|
היה בה, בציפור הקטנה,
ייחוד מן כל החבורה
שבפרי העץ התאהבה
ונהיה פריו, לה, למזונה
|
שי אהבתי נתון לך שנים -
מלוא הטנא מטוב תנובת לבי
אך, ביום הולדתך - כתר על ראשך אשים,
פרחי אהבה עלייך אכביר -
למען יהא שמי בלבך שמור
כשם ששמך בלבבי נצור.
|
שיר לי לכל אירוע
שאת מביאה לחיי כרוח.
|
ממרפסת חדרי חזיתי בלבנה מלאה
מעל חינגת האורות של אילת ועקבה
ובאופק, הקורא לדרכי אגדות,
פגשו שמים בצללית הרי אדום, בפסגות.
|
שקעתי אל החלום שהביאני לשוט בסירה
וכל מה שסביבי - רק ערפילים וחשכה,
ומתוך הדממה נשמעה נקישה
ואל החלום פורץ מין דג קציפה
|
אלמדך הלילה לפרוש כנפיים
ואקחך עמי לטיול בשמים;
|
בפני נשיותה כורע
ומבקש ממנה
אהבתה לקרב ללבו החפץ.
|
שיר הוא מחשבה
או זיכרון המועלים כהצגה
|
מי יתן ותהיי לי
כעדן לנשמתי
ולא כשאול מבכה
ויגון מדכא.
|
לא אפסיק לשיר אל לבך מלבי,
המאמין ביכולתו להשאיר בך חותמי.
|
לא אפסיק לשיר אל לבך מלבי,
המאמין ביכולתו להשאיר בך חותמי.
|
שירם, שיועד להתנגן בלי תום
הגיע אל סף התהום,
כאשר הקדים הפכחון את החלום
עם עלות היום.
|
היא גאה ומתהדרת בייחודה,
יגון ערגה גואה בקרבה
מול תכלת ים ופעמוני בשורה.
|
שירתך לי כשינון עיקרי אהבתנו,
עיקרי גופינו, עיקרי מחשבותינו,
|
שירו לי לשנה חדשה ללא עננה
עם נוף אל האופק ללא הגבלה
|
מה ששם עכור מכוער -
כאן קסום ומטוהר.
|
הייתה זו תחילתה של אהבה גדולה
והנה באו המים ושטפו את כולה
|
בלוע געש התשוקה
טרפה האהבה,
טרפה וצעקה:
"שלא יגמר לעולם!"
|
אם יציעו לך ביעור חמץ מלבבך -
השיבי להם כי טוב לך עם מצפונך.
|
היי אליי מתפנקת ומתרפקת
כי אחרת - תאבדי את הרכבת.
|
שוכב לחוף גופך
וידי עסוקה עם פטמתך,
הרומזת על שיתרחש;
אומרים: "גלי עד סוער",
|
האם האושר בהישג יד
או שכל חזון התפארת רק מסווה רמייה?
|
ויבוא יום נמהר של קנאה ראשונה
אשר מרתיחה מיד מריבה
שאין בה צדיק ואין בה רשע-
ישנה רק תוצאה
|
הכיצד תדע אם התמסרותה
כלחם אשר שלחה?
|
דין אהבתי להישמע לה
כמעיין המפכה, תמיד חדש
|
בכל עת, הלב השבור והקרוע
זועק ודואב על הגורל הפרוע
אשר קטע חיוך מלבב שלעד לא ימוש
מזיכרון עייף ותשוש
|
תמיד תהא עומדת לבדה;
מבפנים החוצה מביטה,
|
שמיים יכולים להיות קודרים
וידי - קוטפת תענוגות ברעד וחיל
|
הסתכלתי בשמיים התכולים,
חדרתי חלקיקי אטמוספירה שקופים
וענני תחושותיי לגבייך כלא היו...
אף כי לא נעלמו.
|
טבע מתפשט מכסות;
איש ואישה פורקים תשוקה.
|
נמשך לבי לאהוב
בדרך שלא עברתי בה מעודה
כי טרם ידעתי כזו אהבה.
|
ואת שמעת
את שזעקה תשוקתי
אל תשוקתך
|
שמתי מלכודת בדרך חייך
כי את שחקנית אהבה מעולה למדיי
שיכולה ללהק לצדי
במשחק חיי אל מול הכוכבים.
|
הרגשות והתחושות,
הנן השלשלאות הכובלות, מעצבות,
אוחזות, מכאיבות ומותירות
אותך כאילו היית לכוד
|
סתם תמונה זוגית
שכלל איננה דמיונית!
|
חייב לבו של היוצר לניגון מלותייך
פן ייעלמו חרוזי שפתו מעין
|
ניחונו לפתע בכוחה של ההשראה
ומגלים את הפורקן בכתיבה אל ועל אותה אישה.
|
ההגיון מבקש תמורות מטורפות,
אך מה הטעם לנסות להיות
משהו ומישהו שאינך כלל ועיקר
אלא אם לבך מנקר ועקשן?!
|
שובב נפשך, הנני,
אשר על אדמת קודשך התנחלתי
ומבקש תמורה לעמלי.
|
כבר אין לי אחיזה במה שנאחזתי
היא כבר לא כאן זו שאהבתי.
|
למען נוכל לזרום באהבה גועשת
כמו נהר לבה ניגרת
|
מעניין היה להציץ במיתולוגיה
על ונוס וקופידון...
|
אוהבת להיות מחוזרת
אך בפני עצמה שמה מכשלת
ובראשה כל הזמן מבשלת
תרחיש של נבגדת;
|
יקדו היצרים כלהבות מחפשות
להבקיע ולחדור בין רגליה המחכות
עם תחתונים שכבר היו רטובים
עוד לפני התנגשות המינים.
|
הכל כבר נאמר לפני אתמול
והמילים הבודדות שנותרו כמו אשכול
ענבים אשר מיינם
שיכור רק יתפכח.
|
הכתפארת יצירתו ברא את האדם
או שמא כעוד נסיון מעבדתי לא מוצלח?
|
חגים
במעגל הבשרים
וכל תפאורתם
בעירומם.
|
ידה מדריכה איברי
אשר יוליד את נשמתי
לתוך קרביה...
|
תענוגות אמיתיים
ברגעים שיחד חולקים...
|
בואי ונפקיר עצמנו לברכת שמים ורוח
שתביא לנו את אהבתנו הלילה לכדי פענוח
|
אל מול פני כוכב לבנים
אשר בחלב השחר הולכים ונמוגים,
משכים אנוכי כציפור ומגשש דרכי
בין מציאות לחלום
|
אהביני,
פן אבוד אהיה
בנתיב דרכי ללבך.
|
עורכת התשוקה תפילה
אל חדוות האהבה...
|
האצילי עליי חסדך, אשת תשוקותיי,
ושקי לנשמתי שאוכל לעצום עיניי,
ובחוששי בראשי
הופיעי לי בחלומי.
|
ואני עולה ומתעטף בדמותך -
היא נוהרת ואני מתפלל.
|
למה לא אקום ואלך לי עם אהובתי
ואבנה בקתה קטנה במו-ידי
על גדות אותו פלג מן האגדה
ושם אמצא לי קצת שלווה
|
הרמתי שוב עיניי
וראיתי טווסת מול פניי...
|
האהבה תפסה שלטון על חיי
ומבטיחה להראות יתרונותיה מלפניי
|
לא נוותר על שעת חמדה
שבדרכנו נקרתה,
אולי הוויה
ואולי רק הרפתקה,
העיקר שבושם מפיצה
|
אין מילים - יש רגשות
רגשות גואות בגוון השקיעות.
|
כמו תעתוע במדבר,
כמו קרן שמש חודרת בחטף -
היא הופיעה מול עיניי...
|
להשתעשע במילים,
להשתעשע במחשבות
במגרשי המשחקים
של המוחות.
|
ואני... אשמע בקולה
ושוב אבכה בגללה...
או שכן או שלא.
|
תנו לשעות הגנובות לחיות
שלא תהיינה המילים עיוורות,
שלא תהיו כמו תולעי ספרים זוחלות
אשר חוורונן נראה למרחוק.
|
נצנצה האהבה ממך
ששווה היה ליפול בשבילך
|
נושא בלבו תפילה
ששוב תוכל האישה שלצידו
לחוות תעצומות הביאה יחד עימו
|
את מציעה עצמי אליי,
את מעוררת את יצריי.
|
מלקק מעלה מקרסולייך
מגיע אל פנים ירכייך
מגשש בערוותך
טועם מלחלוחיתך
|
שש האביב אלי אהבות
שהתעיפו בחורף;
|
אל תקווי למצוא אביר -
אין חובה להיות מזהיר;
די למצוא נחמד ומתחשב -
איש טוב לב ואוהב.
|
יש שאהבה תגרום לבדידות
ויש שבדידות יוצרת אהבה,
ושתיהן, בכל מקום, רק שלי;
|
שתשכך הסערה אלקט עבורך
כל החלומות, כל התקוות שבלבך,
אשר התעופפו לכל עבר,
|
שתאט קצת ממהירות הליכתה
ואולי תיתן לו בה להתאהב
|
מתמוטט על המדרכה
ולא נותר לו מאומה להשכרה
|
אולי אשלח לה שושנים
עם ברכה מעמי
שתראה שוב עולם שכולו שיר
|
תני לחצוב באבנך הרכה
עם איזמלי העשוי פלדה מבהיקה
|
תשוקתי פורצת מבעד לשערייך,
לוחצת על כל כפתורייך
|
הסתירי בשיערך את עינייך!
בל יזכור בועלך את פנייך
כי אבלות ושוממות הן בעת השתגלותך
|
רוצה לתנות אהבים
כמו שהיינו נערים
|
רעב כה גדול נוצר בתוכי
ומחפש את אהבתך ומגעך בי.
|
סערות הלילה ריחפו באוויר
כאשר ירח מסתורי הציץ
דרך חלון חדרנו וחייך
לעבר שעתנו האינטימית ביותר.
|
בואו נקום ונברא
עולם לנשמה
באסכולת החוכמה
שיביאנו מאושרים אל הזקנה
|
לילה יקר, רק תדע
שאינך שותף כאן ל'עבירה'
|
תודה לשיר שחיפש מנגינה
וחשף לי אותך אישה נעלמה
|
בא ארוס התחבולן
והכניס אותי לבלגאן;
|
חיכיתי ללילה שכולם ישנים
כי רציתי להיות בשקט עם עצמי,
|
חיכתה עד בוא תור העוגן
ותיכון מן השורש
למסור גופה למען התשוקה
|
אושיט לך מעדנות גופי
ואת - תהיי שבויתי
|
איה את שאוכל להרנינך ללא פשר?
|
מה שהחל ב''איך''
להעביר זמן אחר
הפך לרומן סוער
עד שנחשף לסוהר
|
חום האהבה מצית לבבות,
לבבות מוצתים מדחיקים צרות
|
שרוף עלייך - כן!
שארוץ אחרייך - לא!
|
מזינים ומוזנים במעשים טובים
הגורמים לרצות עוד ועוד
|
מביטה אליי פנים בפנים,
עיניה אומרות אהבה,
גופה כבר פרוק מחשקה;
היא, לי - חיי, כבר מובנה.
|
שרק נהיה בריאים
ויהיה טוב וגם נעים
|
לא אשב לצפות בגורל כאביון פושט יד
כאשר אולי עוד לא תמו בעולם מכמני הפז
|
ויבוא התקע אל השקע
ויבקשו להיכנס לרגע
|
אפשר שהחיים יחלפו בעצלתיים
אף מבלי לחוש בזמן שבורח מבין הידיים
|
להמשיך ולשאת חיוכך ולבי - זאת התקווה
לימים שהעננים באמת נמוכים
|
נפשי לעצמי מאזינה,
משתאה, חרדה, מחכה
לרינה, נשמתי מצפה.
|
כישפת אותי במלותייך
והרסת אותי בשקרייך.
|
מאביונה לאביונה שבע גופה;
משקר לשקר התרוממה נפשה...
|
האם אפשרי למצוא בעולם
מישהי עמה לחלוק, בה לאחוז, אותה לאהוב... לעד?
|
אל תחנת האוטובוס תמיד ממהרת -
יש לה נהג קבוע בפניו משתפכת
|
כה נעימה היא האש
הגורמת בלי-סוף להתלהב
|
היא שלי, שתולה בגני בהדר
ועושני גבר החש נהדר.
|
כשני גלגלי שניים - סובבים יחדיו
אך כל אחד בכיוון מהופך;
זה עם זה במשולב
ללא חריקה, בסנכרון מושלם.
|
אם תטה לבך לשמוע -
את אנקת-צימאון חייו תשמע
|
הכיצד אכלא בפתק של נייר
את האש הבוערת בקרבי בלי די?
|
במקום זר של שושנים פורחות
הבאתי לך - עצמי כאוהב וצרור נשיקות
|
רבים הרגשות הגועשים בלבי הנסער
וכה מעטים אלה שאהין לחושפם
|
לא תיגע בי לרעה -
כה רך וצח מגעה.
|
היש מי שלא ישא תפילה שלא תכלה אהבתו באפיקי חייו
למען לא תתרושש דעתו עליו?
|
קחי את לבי במקום "שלום"
כי במילא לא אצטרך לו עוד;
|
עולם בסימן של חושך,
עולם בגוון של דם,
עולם בו השמדה היא דין
ואפילו סיפוק חייתי.
|
ואני, כמו שפל וגאות;
נותן, נותן ו... מאבד הסבלנות.
|
לא רוצה עדיין לחדור לתוכך
כי עדיין לא סיימתי להכשירך
לקראת צלילה לתוך מעמקי גופך,
תוך שאהיה בטוח בישועתך.
|
התחושה החזקה
באה לידי הבעה
|
בכל אהבה
לילות של הרהורים
הנתקעים
בדממת הנפש
בגוונים קלים
משירי דמע.
|
אבוא אליך כפרפר ברוח
בדרך הדבש אשר סמן גופך
לנפשי.
|
אינני מתיימר לדעת את שבלבך מתחולל,
רק יודע שכל כולי אחרייך נוהה
וגורל הקשר הזה שלא מדעת -
זה כל מה שברצוני לדעת!
|
כה יפה ונעימה הנך
כשמעינייך בוקעת אהבתך
ואת משמיעה מילות אוהבים
כמו התפרצות הניצנים.
|
אנחנו כבר לא בגיל
בשביל ספסל אחורי במכונית,
מאידך, זה היה ממש 'מדליק'
לעשות אהבה כמו הצעירים.
|
את תאונני עם ידך
אבל אתי תהיה מחשבתך,
והיא תחרוט בראשך
את דמותי שבזיכרונך נושאת.
|
אנסה לומר לה בלילה של מחר,
שאולי תדע, כי בלי שתרצה
קשרה אותי בעבותות
שקשה להשתחרר מהן כה מהר.
|
גפפיני גם הלילה בקולך,
הביאי שלוות לבבך
ואז אבער
ללא חת...
למענך.
|
והנה, כעבור כל השנים
אנו עומדים נרגשים
עם אבק דרכים
ומקל נדודים
ואתה עדיין מבקש את ידי...
|
אם אתייצב מולך
ותראיני שותק
תהא זו בקשת סליחתי...
|
אברא לך חלום,
בשיר לאור ירח
על שושנה
שבדם לבי אאדימה.
|
כל עת והיא רחוקה
אוהב אותה כמו באגדה
ובכל עת וקרבה
היא אכן,
אמנם כן,
יותר מאשר נראה-
אגדה של ממש.
|
נצמדתי אל רגעי אהבתי
וראיתי בך אדמת פלאות.
|
אם תימס הלבנה
אל תוך הלילה,
אדע כי הפקרת עורך
מפני תאוותי.
|
גמר לבי אומר אותך לאהוב
כי עם אחרת לא יוכל גופי 'לגמור'.
|
"נמאס לי לנדוד" היא אמרה
ולא חשבה שנטישת האהבה
ובחיפוש אחר אחרת,
היא כבר הופכת לנודדת.
|
לא הנפנו דגלים,
לא ראיתי עצמנו כלוחמים-
פשוט פליטי חיי הנישואים
שביקשו לגוון את החיים.
|
כל בוקר יוצאת אהבה לדרך -
על שכמה שתילי אושר עומסת,
והיא מחפשת את המייחלים לשתיליה...
|
באהבה בוגרת, חמה ורגישה -
אי הסכמה לא מביאה להסלמה.
|
בשבילך אתכחש לאמת
ובכל שקר איאחז,
עמך אפילו אאמין
ש4לעוף4 זה אפשרי.
|
ויש לנו את בני זוגנו
שמבחינה חוקית מכונים אוהבינו
אך אנו לא נצרכים להם עוד
ורואים באהבתנו גדולות ונצורות.
|
אף כי שיפחותיי אינן זעות
המילים בכל אופן נאמרות,
מלותינו כה קרובות.
|
בכל השעות של "ביחד" לא די
להעניק לך על פי מה שמאוויי,
כי מוגבלים אנו בעולמנו
ורק מזער נותר לאהבתנו.
|
השמש זורחת כל יום
ולעננים אין כאן בכלל מקום,
בדרך שנסללה ביני לבינך,
אף כי לא ימים רבים אכירך.
|
אהבתם נחבטת בין מסתורין ולהט
כמו ספן על ספינה שכמעט טובעת,
|
רק נאיבי יכול לחשוב
שאהבות זכות וצלולות אפשר לקטוף
כפרח בלי קוץ -
זה קיים רק באגדות.
|
כזו היא אהבתה החובקת;
תמיד תוך כדי בדיקה מדוקדקת.
|
פייטני אהבה מתאהבים
ומופלא המלל רב המהלכים.
|
כגשם שחדלו מימיו -
היא אהבת איש לאישה.
|
אהבה- כיריעת שמיים רחבה
אשר בכוכבים רבים פזורה;
יש ונופלים כוכבים,
יש ואל החשיכה צוללים
|
אהבה, כמו טיפה מתוקה בים מלוח,
תחייה כל המת בנשמה; אין ויכוח,
אז מדוע אחרי שבאת מרחוק
אינך משכילה להיוותר קרוב?
|
רק שמש אני אוהב,
לשמש שואף
ואם פרח באמתחתך-
בלישדי אותו אשקה.
|
להיות יצרני כל ההוויות,
ההופכות אהבתנו לתרופה בדוקה
עבור נפש מייחלת וחפצה.
|
ילדות פורחת, עוברת לה
אך האהבה נשארת; רק מחליפה צורה ...
|
ראיתי בדמות המלאה במעלותייך
את החלקים החסרים בחיי
ואף כי ישמע הדבר מוזר-
התאהבתי בך בטרם ארע דבר.
|
תני לי אהבה מעודנת וחייכנית
אשר תמלאני בחדוות חיים
בלי לשחק במשחקי מחבואים
עם אילוצים מרסנים.
|
אין איש היודע מתי ייקטפו חייו
אך, אוי לאיש שיחמיץ את ימיו
רק משום שלא ידע לקטוף אהבה לנפשו
כל עוד היה הדבר בהישג ידו.
|
התאהבתי !
ואולי גם אותך הדבקתי ?
|
אהבה - זו סתם תחושה מסתורית
או אולי משימה בגדר תפקיד?
אהבה - זו רחיפה בעננים
או אולי מחוייבות לאורך זמנים?
|
אהבה מהממת
על ראש הר ניצבת,
פלאים היא מחוללת
למצדדים בדרך...
|
ידיים נלחצו,
עיניים נפגשו,
היה חיוך...
ואנו על חול לבן וקר
מזינים אהבתנו למחר.
|
צוללים אל מעמקי האהבה
מתוך אחדות המחשבה והאמונה
כי מאומה לא ישווה לאהבה שכזאת-
אהבה עם אש שלא ניתן לכבות.
|
הפנטזיות מתעקשות
על זכותן להחוות
ואנו מסירים העכבות -
יודעים שכך צריך להיות.
|
אהבה ממבט ראשון
עם היסחפות בעיוורון,
ללא אהבת המוחשי
אלא בעצם את משאת נפשי,
|
תנו לי אהבה מתרוננת,
צלולה, בהירה וזורמת
אשר את מרחבי היופי המושלם תחבוק
בקסם של רגשות.
|
פעם חשבתי שאהבה היא אגדה
המעוצבת ע"י המחשבה
מסיפורים של אחרים
עד שנכנסת לי לתוך החיים.
|
אתן לך אהבה
כמו ציפור החול-
גם כשתטה למות תקום לתחייה
תמימה כמו תינוקת בת שנה.
|
יהא עולם הזוי בחלומו
אך אני איש עם אהבה מתחת לאפו
ההודף ים של מכשולים
עם נחשול של ניחוחות.
|
את משחקת עמי ב'שבויים'
לדחפים הכי עסיסיים
המתפשטים על הכל
ובספר החול כבר אין ראשון,
אין אחרון.
|
איך אהבה נואשת
המבקשת לטאטא מרצפת
בעוד כל הרצפה מלאה ברפש
המשתרג עד פתח הנפש?
|
אהבה נפעמת נושאת דגלה עם מסר מאיר לעתיד
ורוצה לצעוד בשולי יהלומים וחידושים נוצצים
|
להרגיש אהבה עד שמיים
מסקס, שלאחרים, כה בנאלי.
|
אהבתך שאת עלי מרעיפה
כל-כך ברורה,
אהבתך שעלי את מפזרת
אל לבי חודרת
|
נתגלגלה לה החמה בין ידיי,
כאשר מוללתי פטמותייך באצבעותיי,
אספה לי החמה מנגינות,
בעת דמי גועש לקראת הבאות.
|
ואני קורא בעיניי
את אהבתך אליי,
מטפס אל הפסגות
ומפתך אל הרמות.
|
גדלו שני עצים באותה החצר
כפי שהאהבה - את הקירבה תבקש,
העמיקו שורשיהם והתפתלו ביניהם...
|
כל-כך הרבה אור שמש וכוכבים
אספה אהבתי בימיה הטובים
שאפילו בימות סתיו קרים-
הבית מלא בפירות טובים
|
אהבתי בצהלה שוקקת;
כל יום מחדש נולדת,
כמו שמפניה תוססת
את רגעי הכאן ועכשיו- משכרת.
|
שוכחות אהבות כעפיפון
מה אורכו של החוט אליו קשורות,
ובאה העת, אף בחוסר רצון מופגן,
לוותר על הריחוף בתוך הענן...
|
אל תאמרי: "ממרחק אוהבך"
כי קרה בשבילי זו האהבה,
אל תתני לי סתם לחלום
כי הצינה חודרת אליו דרך החלון.
|
אהבתה כקסם היקום באריזת מתנה
הניתנת רק למי שמגיע אליה למיטה.
|
רק משום אהבתי את אהבתך
נתתי לך אל לבי להתקרב,
גם בעיתות שההגיון ביקש-
אל תיתן לרגש להתערב,
|
אהבתך ככפפות של קסם,
חיוכך כזוהר הפלא...
|
מתלהטת כמפץ היא אהבתי הרועמת
אשר שואגת אהבה חמה וזוהרת,
חובקת אינספור עולמות נסתרים
|
כמו הלך במדבר
צימאוני אלייך בער,
תועה וחסר נשימה
ביקשתי ממך לגימה...
|
באש אהבתי היוקדת-
אביא חלומותיי להודות שהכל אפשרי,
בתשוקתי הלוהטת-
מחול כלולות עמי תרקדי.
|
ונשארתי נטו כובש במילים
כמו שמיים נקיים,
לקבל את מעופך
|
אהבתי מדברת כמו השתיקה
ואעפ"כ היא אמת לאמיתה.
|
בלבי אהבה שאת השפיות סחפה
עם כאבי נשמה הנושאת תפילה
שהזמן לא יעשה את שלו וישחוק,
ששמש תמשיך לזרוח וירח בלבנו דום.
|
כענן היא אהבתם -
ללא ריח וללא גוון,
ואף על פי כן תהא להם מקלט
ממציאות השחיקה לאט.
|
במחול אינסופי של קסם מעשי קונדס
תקטוף אהבתנו פרס אחרי פרס.
|
לא ביכולתי היה לעשותך
אהובתי הראשונה בחלד,
אך רק בידיי הדבר
לעשותך לי אהובה אחרונה.
|
את זיו השמש מקרבת,
לטעום מעסיסה נותנת,
לבשם באהבתה מתנדבת
ושלל צבעיה יצודדו כקשת.
|
כי היא אהובה מושאלת השייכת לאחר
עפ"י הטבעת שעל אצבעה נושאת
אך לא עפ"י לבה שאותי אוהב.
|
אהבתי גורמת לי גאווה,
ואולי אשמע נדוש
אבל לבי נסק לעומק האהבה,
ומקשט אני אותך באהבתי.
|
אהיה לך חבר
ואת כאבך תוכלי לספר;
לא תצטרכי להעמיד פנים
כי תמיד אביב.
|
אהיה לך ככותל לבאות
ותוכלי לשים בתוכי פתקאות,
פתקאות אהבתך הגלויה
אשר הצנעת מתחת לשמלה.
|
זרם דמה של האישה
דורש עבורה בעל כלבבה
והיא, נחושה ונחמדת
תביא את הגבר
אל רוך מצעה הכובש,
|
אוגר חום רגשותייך
שבזדון אהבתך נטעת בי.
|
ומה שאני, עכשיו, אתך
זה בדיוק מה שהאני תמיד שאף-
להיות שמח ומאושר
להיות חופשי ומאוהב...
|
אוהבים בחוכמה
כקשת על נימת לב-כינור מתוחה,
אוהבים בגבורה
כחובלי ספינה בסער שבלבם מנוחה.
|
לומדים לאהוב
מן החול הזהוב
המתעלס עם הים והגלים
שעולים ויורדים, עולים ויורדים...
|
הרוח שורקת,
במוסיקה מתמזגת,
במפרש מהתלת,
בזוג האוהבים מקררת
להט יצרים
שמשנה את הזמנים.
|
לא אוהב שמיים צבועים באפור,
לא אוהב כשאת משבשת תוכניות,
לא אוהב לשמוע ממך על דכאונות
אך, אוהב אותך למרות הכל.
|
תאמרי שלא סביר שאותך לא אצטרך
ועדיין תהיי טועה בהערכת צרכיי ממך.
|
אוהבת נפשי את עדן גופך
שכלהט החרב המתהפכת - בי מהפך
|
היה, היה נשר בהרים
שפגש ביפה מן הנשים,
ביקש לאוהבה
אך ככל בני מינה-
כנפיים לא היו לה;
אפילו לא נוצה.
|
בדרך אהבה ישרה וסוגה
זורע וקוצר ללא הפוגה
|
נושר שבוז אל תוך האווירה הנאצלת
אשר ללבי כהילה קורנת,
חוזה בזרימתך המופלאה ומתרונן
על כי במציאות, זה אני בועלך.
|
בחוץ הרוח נושבת
והסערה מתקרבת,
בחדר הרוח שוקטת
והסערה כבר מתרחשת.
|
רק אל תיתן כל לבך לאהבה
כי אם היא (האהבה) נראית כה בטוחה,
דווקא אז איננה נחשבה
בעיניי אישה שכולה להבה.
|
שם שכבה בעירומה
בים לובן יצועה,
כשיבולת אור העד
המכירה תודה לעונג במבט.
|
היא לא יכולה להירגע ולא לנוח-
כנראה, עד שתרגיש, כי חייה מבוטחים בחברת ביטוח
|
מציאותך לידי
ממלאה אותי
באושר זוהר...
|
מה יהיה כוחי אל מול הפרידה
גם אם היא זמנית ולא מחמת נטישה?
|
סתם דמות שחדרה למסכי
שמעט כבר יודעת על עברי,
רוצה שבחיי תזרח השמש
תמורת אהבתי לה כנגד.
|
ואני אומר לך בקשר לנפשך
שהיא בוערת בלילות כאש;
שאני איננו וכשאני יש -
למה לבך מייחל?!
|
כשאת אומרת: "אני רוצה זיון"-
את לא גורמת לי אפילו לתחילת ריגוש,
|
שמעתי קולך שגירש עננים
והחל הלב עולץ עם הכוכבים.
|
חוטף, מניח ואחר שוהה...
לפעמים עוצר
ואז לכל משחקי החיים
מראה חדש ומקסים.
|
עוטה סביבי נתזי תשוקתך
ומשאירה בי טעם מתוק-מגרה,
מסתערת על גופי כים גועש אלי-חוף
ומשברייך מסעירים בי הרגשות...
|
עזבה הספינה את הנמל וירכינו חיי
את ראשם אל השקיעה ועיניי
נשואות אל הציפורים המתעופפות
מעל ראשי - זוגות זוגות
|
אחרי שהגעשתיך כנהר
ובעיקשות שפכתי עלייך תאוותי,
ירד הזרם וגלש...
|
במנהרת חיי הארוכה
רואה כבר את אור התחיה הרעננה,
ומושיט לעברו את ידי בתקווה...
|
ברוכה תהיי , אהובתי
המביאה סיפוק לגופי ונשמתי.
ונאמר אמן.....
|
והיה בזוהר מצחך
כדי להעיד על הנאתך
שחצית בעקבותיי את הדרך
אל אורגזמה מהממת.
|
חמות ידייך, חם גופך העירום
חבוקים אנו, משקיפים מבעד לחלון
|
אושר, רק ממחוז הממשות,
כאשר יחוש
שכל אשר לו יקר,
ממנו לא נלקח-
אז, בבטחון יבער.
|
מה מאושרים העצים שתניעם הרוח-
כך מאושרת אהבתי אצלך לנוח.
|
רק עם לטיפה קלה,
ומבט מעריץ
והנה...
הלב ממריא.
|
להיות יצרני כל ההוויות,
ההופכות אהבתנו לתרופה בדוקה
עבור נפש מייחלת וחפצה.
|
זכור לי אותו לילה
שממש, אבל ממש "בא" לה,
ובשום טריק של גירוי לא בחלה;
|
אותי לא שמים בצל -
אינני עץ עם פרי נושר;
|
אל הרוח הגדולה- ברך אכרע,
אם תפגישני עם האישה
אשר דתה היחידה-
קסם הפיתוי המיידי
ולהט הפורקן האינסופי.
|
אז היא תתפרץ בשיגיונה
מרשף הקסמים שלא פללה
|
אז מה אם לפעמים רבים?
בלב אוהבים יש גם מקום לכעסים;
|
"אינני יכולה להפסיק לגמור", את אומרת,
מיישירה מבטך אליי בהבעה מופנמת
ורק אז שולחת ידי אל רוכסן מכנסי,
|
ואחרי שעסיס אחרון הטיף
ומלאו קצות ערוותך,
ינץ החלום הירוק
|
רוחות סער שתשתוללנה כאן מחר-
תקפאנה חיש מהר
כי תבקשנה לנחות אי-שם
ולנוח על צמרות האביב שיגאה.
|
ראיתיה משוטטת בחלל בעיניה הבוהות
מחפשת לשתות גיל של חלומות.
|
איה הוא הכוכב
שיגרש ממני חשכת ליל אכזב?
בעינייך כוכבי שובץ
לשכון במסילת חיי.
|
איה האהבה שאין לה תחליף
ושאחריה לא יהיו חיים?!
|
איזה לילה שכזה-
כמו לקוח ממחזה,
כשהראש ריק ממחשבה
והגוף מלא בתאווה.
|
בנקיק נסתר בין הצוקים
מצאתני הנסיכה כותב שירים,
צירפה מילים המספרות על חיים
וביקשה להיות שותפה בלתי אמצעית.
|
צריך שתהיי כשמש בחיי-
שתזרחי באהבתך אליי,
שתתני מאהבתך בלי תנאי
כי לאהבתך צריך בלי אולי...
|
לפעמים אתה קם בבוקר, לו גם בגפך,
ואתה יודע שיש לך אהבה,
אפילו שאינך מכיר, אינך יודע-
אתה מרגיש בה היטב בתוך עצמך,
|
הנה היום המאיר את השביל
ללב, שלא לדעוך, השכיל
כי ידע שהאופק כחול וטהור
כאגדת "אין דבר העומד בפני הרצון".
|
אני מפליג אל מחוז אהבתי
בכוח ערגתי שיודעת, מלבי
שהאהבה ישנה
ואין זולתה!
|
מזדחל אל חופך החדש
בלילה נצחי וקר
להשליך עוגן, ולו גם
ללילה אחד,
באוקיאנוס של זמן נמהר
אשר כבר ספינות רבות קבר.
|
טהור, טהור מדי הוא חלומה
שאינה חשה בהתקרב הסופה...
|
מוחי הקודח עונג רוקח
ולבי הכמה בשיר פוצח,
כשירת הים אבוא אליה.
|
ביער ערוותה השחור היא נזכרת
ומחליטה לעצמה שאף אם היער קסום ומכושף
וגורם לזכרים להימשך אליו
לא תתיר הכניסה בחופשיות
כדי לא להיוותר שוב עם הבדידות והריקנות.
|
אין לי צורך בשום הסבר הסבר מטעמך;
ידך הנרתעת ברטט-
לי היא כבר תשובה מספקת
שלא תרחק השעה וכל צפונותייך תהיי לי מזמרת.
|
לא תביס השירה את כאבי
בהיותה מקסם שווא אמיתי;
מחלחלת אל הנשמה לדקה
ומוצצת את לשדה
|
לכאורה, אין שום סיבה טובה
מדוע תסרב לצפון בקרבי;
|
בואי ונצמח ישר מהעתיד
לתוך סערת רגשות עם דמעות גיל,
עם אותו רעב לאהבה,
להבנה, למילה טובה ולתמיכה.
|
בלי בעירה ורתיחה אין חיים!
|
התחלתי להתאהב בשלמות
עד שאז, בפעם הראשונה,
העזתי להתוודע גם לחולשותייך
|
המון זרים משחרים אל מפתנה
לקחת מקומו על גופה
בעוד הוא עסוק בכיבוש לבבה.
|
אינך אמורה להיות אמיתית-
בטח לא יותר מקובץ מילים
הכלוא בקופסא עם צג
כמו לביאה מאחורי סוגר.
|
היא הלביאה
הציידת הגדולה
שמסתובבת לה גאה
|
קבענו בין עשר לחצות
ואת בוששת להתגלות.
ביקשתי, תתקשרי, נשמע קולך
אבל שכחתי שאינך לבדך.
|
גלשת אליי מהכוכבים
והבאת לי שיאים,
מאז לא יכולתי לשקוט
אך גם לא בדיוק ידעתי עשות.
|
ישבתי והזיתי, לפעמים גם תהיתי
האם בכלל אמצא אהבה כלבבי
קיוויתי, התפללתי בלבי שזה יקרה
ביום שניפגש אתך ואראה.
|
וכי יבוא אליי פרח אמיתי
שיראה לי תפרחתו המשוקקת
אפזר לפניו עלי זהב וכסף.
|
בנועם שפתיה מנשקת,
מחייה כשמעליי גוהרת
ואת חשקי מלבלבת...
|
זוכר את העינויים המקסימים והכאב המענג;
כתשוקה בלי משורה היה הכאב
מהסוג עליו חושבים ואליו כמהים
כל החיים...
|
מפותה פיתוי מוחץ, שאין ממנו חזרה,
להתמסר לאהבה ולתשוקה שאין לה בביתה.
|
אהבה שלך היא השיגעון שלי
השיגעון שלי היא האהבה שלך.
|
עד מותי אשא
ארס תשוקתה
בתוך דמי...
|
איתך רוצה להתברך מיפעתך,
לשבוע מפוריות תנובתך,
שתתני לי חדוות לב
ואולי גם לב בשביל להלל.
|
בואי אליי בעריית בתולייך
ואמחה קורי עגמתך ממצחך וקורי העכביש מבין רגלייך
למען תרעיפי חסד נשיותך הזועקת.
|
ואני, כשהיבטתי אל-על
ראיתי בהם מחזה מרהיב ונשגב
אשר את התקווה בלבי שוב הצית
לקראת קשיי העתיד
|
עינייך צמאות טל
לוהטות לשמש אחרת
עד כלות,
לאש בוערת
בכל אות...
|
אתמלא כמו גביע אל פתח הצוף
ואת תזמזמי באוזניי את לחש הגוף,
תניקי אותי בשירייך הלוהטים
אל מול נופייך השרועים.
|
לא אסיר מעל גופי
את חושיי ורגשות לבי,
גם אם יעיקו על מצפוני
ככבלי ברזל, כאזיקים.
|
אל מול גופך המפזז זהב,
אל מול עינייך האומרות: "קח"
אגיר האור מאצבעותיי....
|
אל מול גופי לוטשת עיניה,
נושכת שפתותיה,
שולחת ידיה כממשמשת באוויר....
|
פרצתי דלתות לבך
והבאתי האור להציפך,
רק אל תביטי לאחור
אל אותו החור
הריק מאושרך.
|
אם את רוצה להצליח באהבתך אליי
פשוט אל תצפי ליותר מדי,
כי האהבה אינה בהכרח
זמן נפלא ובלתי נשכח.
|
שם, ליד הנחל
היי ידייך שולחת
אל זוג זכריותיי המלאות
|
אל תהא לשמועות כצינור מוביל
יען כי, אין בהן משהו מובן
וחוסר השליטה בהן - דבר מסוכן.
|
אל תתני היות לילותיי כה שקטים
כאשר באוזניי - הדי צלילייך עדיין מהדהדים.
|
אם תעמיקי ראות -
תהיי מוכנה לבאות
|
אם אקיץ בבוקר מלטיפתה
אסחף כל היום ברננה
ולכל פיתוייה אכנע
מבלי שהתשוקה תופרע.
|
אם היית נותנת לי לבקרך
יש לשער שהייתי אתך שוכב;
הכל כבר משורטט
בדמיון שירד אל פרטייך.
|
היברכוה, או שמא יקלסוה, על מתת חייהם?
|
אם לעיתים סומא אני מלראות-
אל תבואי אליי עם שוט;
|
אם נרים כוסית לחיי הימים
בהם בראנו לעצמנו
זהות משותפת לשנינו.
|
אם תצליחי רק פעם לשתוק בין היתר
אכתיר נצחון שתיקתך לסמל.
|
תליתי השמש על צווארך
שתהיי תולה על צווארי את אוהלך
המואר מקצה לקצה,
ואוכל לנטות בו
בשיכרון של דבש...
|
נתת בחייך את כל שאפשר
כדי שאהיה (בדרכי שלי) מבוגר ומאושר
ועכשיו תורך לדאוג רק לעצמך,
להיות מאושרת מן המתרחש סביבך ולהתפנק.
|
להטות כחמניה אחרי שמש
ולגלות את המדבר הרדום של הרגש
מתעורר מן ההרים השבורים,
מבצבץ מתוך הסדקים
ואומר: "לא עוד לצער ולסיגוף...
|
אמור לה כי היא כדור ההרגעה שלך
גם אם בעצמך אתה יודע, כי היא הסערה בחייך.
|
ידעתי כי נכשלתי במשימת כיבושה,
הבנתי שהיא בעצם אישה קרה
|
בואי ואהיה לך כבד הציור
ועשי על גופי יצירה עם יחוד,
מעשה של הגשמה
כמו שרק את יכולה.
|
באישון עיניכם שם אני,
באישון עיניי שם אתם, לידי
ובין האשכולות כבר נכרתה ברית -
ברית בין הרוצים להרגיש.
|
אני, את והלב שבתוכנו
מטיילים על חוף חיינו
הזרוע בחול אהבה לוהטת
והנשמה נכווית, לעתים נצרבת
מן הגעגועים אשר צוברת.
|
אנו קרוצים מהחומר ממנו נעשים
אוקיאנוסים של הנאות משלהוב יצרים,
ורק לבך הטיפש והנפחד
מונע ליצור עולם מחלקיקיו.
|
הכוונה הטהורה מלווה את אומרה
לאורך כל היממה, ויהי מה.
|
להיות כמו חלמון וחלבון
בתוך קליפה אחת.
|
יום בלי צחוק - הוא יום אבוד,
יום של מצב רוח חשוך.
|
ריח עינייך היפות
עוברות מסך אפור,
חודרות לעמקי נשמתי
ואנו במדורה של שניים.
|
שוב קורבנות אומללים
למעשי השכנים השטניים
|
היא ואני, אני והיא-
יומה הוא יומי, לילה הוא לילי.
אהבתי בשבילה-אהבתה בשבילי,
יש בשביל מה , יש בשביל מי.
|
אני חרמן, אני חרמן,
כבר שבוע מתרוצץ מפה לשם,
מתעצבן, בוטה, מציק לסובבים-
חייב בזיון לפריקת מתחים...
|
שתתייצבי מולי
מחייכת וחמודה-
לא יוותר מאומה
מאותה עננה שאתמול חלפה
|
לא משחר אל הסופות והרעמים,
לא מחפש זהב ויהלומים;
תנו לי רק קנקן של יין
ונערה שותקת לידיים.
|
אני זיין בין זיינים,
הכל אני יודע
ואם תרצו אראה לכם
איך ליהנות ולהשתגע
לה לה להלהלה...
|
בלעדייך לא אהיה כלל אני
אך גם אתך ה"אני" איננו בבעלותי.
|
התעוררתי ממגע ידייך המעודן
ועורי החלק הפך למחוספס
ונהיינו חולקים האנרגיה
הניזונה מגודש זרמיה.
|
על גורל הסוד בקע האור
וגווע כל הנראה לעין כהגיון,
והשחר הבוקע עמך מן המזרח
מזרים אנרגיות מחדש.
|
בתוך שלל שיריי ועינוגיי שלפנייך
את מחוללת אהבתך אליי
ועכשיו תורי...
|
ישנם אנשים בתוכי ואני מצמצם ומצמצם...
יודע כי יש להתמקד רק בחשוב ביותר:
|
אנשים רעים
הם כסילים טובים...
|
לא לתת לדמיון לגסוס
דווקא בעת שרק אותו נותר לאהוב.
|
רק שבריר שניה יש בנמצא;
לגשת או להתמהמה נרגש?
|
לבי פותה ורוגש-
היכן החופש שהשכל ביקש?!
|
בדממה אתיר סלילי לבטייך
ואקלעם לסלסלת תשוקותייך
|
אני יודע בדיוק מה אעשה
כאשר עם אהובתי אהיה
במשכננו הנאה
שעל ראש-הר אבנה,
|
אף פעם לא רציתי לחלום
כמו מהרגע שזכיתי אותך לראות,
אותו היום בו הבטת לעברי
ואני כבר ידעתי בתוך תוכי...
|
אפילו כעת, בחלוף שנים,
עדיין רועד עימה הזוהר כבנשיקה ראשונית,
|
אפשר לאהוב את כולך
בציירי במכחול את גופך...
רק אי-אפשר עלייך לפנטז...
|
אין ניסים ואין קיצורי דרך
שיבואו במקומה של החלטה ברורה ומוצקת
להתקדם איכשהו ובאופן אחר
מלבד לשכב ולקונן.
|
גיל ומבוכה אצלי תחשפי
בנוסף לפראיות תשוקתי.
אשר בך לדבוק חפצה
כדבוק אם ליונקה.
|
יש רגע בו אגל לב
באלם מתנוסס
ומבקש לעד להיגנז -
הרגע בו לב של אבן מתאהב...
|
אצלנו כבר נוגנים החיים
כאשר סביבנו הרבה עצים קפואים...
|
אחרוט פני בקעקוע
בתוך נשמתך כגעגוע
|
את תשתלי החלומות
ואני אקצור אהבות,
את תתענגי על האהבות
ואני ארשום לך הזיכרונות
|
יודע שאוהב,
וכל יום משתאה
איך הלכתי שבי אחריה
|
אשת פלא זרה לכוס חלומי נכנסה;
רוו עיניי המיית שיריה ויתאהב לבי בה.
|
באיבר זקור ומלא זרעונים
מכשירך למסע אל הכוכבים
|
כל הלילה, עם נפשי-
אריב על זכותי לאוהבך
על-פי צו יופייך.
|
באתי אלייך בעדינות
והתחלתי בגופך לערוך חיפוש,
מצאתי כלים יפים
שהזמן עשה בהם סימנים,
אך למרות ההשפעות החיצוניות
עוד היה הרבה מה לקוות.
|
אש התאווה קיימת וממתינה
למגע אשר ילבה הלהבה,
לאחר שכבר מלחישתך את שמי
הצתת את חישני תשוקתי.
|
אם אריח את ריחך,
אם אטעם את טעמך-
האם אטבול באשליית ה"יש"
או שאדע בפיכחון לשער
כי מצאתי דרך האהבה
ברומנטיקה המפיצה שלוותה?
|
למה זו נפשך נבהלת
מכל עין-אישה שמולי ניצבת?
|
אתך, אהובה, עוברים ימיי כסרט נע
על אוהבים בחוף ים מוצנע,
אתך, אהובה, עוברים לילותיי כסרט כחול
על אוהבים המשתגלים על חול זהוב...
|
בכל מחשבה בכל תמונה,
בכל פעימה, בכל תחושה,
הנך כמעמקי ים או רקיע בשמיים-
פאר יצירה מרטיט קרביים.
|
את האישה
ואני עולה האהבה
שאל מקומך בא.
|
שם, בשולי לבי,
מעבר לחושך התמידי,
את היא הזוהר הפלאי
שגיליתי על משכבי.
|
מקרקעית משקעי ההשפלה
תמיד אותה שאלה:
"אתה רציני בכוונתך
או שרק 'חפוז' באמתחתך?"
|
את, שבך חשקה נפשי,
שבי נגע שירך,
הניצבת מולי ולא זרה
ועל פניה נראית יפה.
ואני שואל לתומי,
תוהה בנפשי
מה נרקם,
מה קסם?
|
כמה חזקה היית אז כנגדי;
אחרי שחלבת לבי וגופי
ונותרתי כה חלש
כאשר גחנת מעליי ואותי רק הרחת.
ליטפת אותי בעודי מרחף מחוץ לזמן הווה
וכבר עתיד רוקם.
|
אני אוהב שדות מוריקים,
אני אוהב פרחים מכל שלל הצבעים,
הכי אני אוהב את פנייך הסמוקים...
|
כך כורע לך,
שומע לך,
מת עלייך,
פורע חוב אהבתי אלייך;
לא אוהב להרגיש חייב.
|
כנחש בלי כחש פיתיתיה
לעשות שבת הכי יפה שהכירה
כמו להגשים חלום או לשחזר רגעים קסומים.
|
באתי אל קרבך
זקור ועיקש
לנבור בפקעת גופך;
למצוא מעט קירבה ולהתמוסס,
להרגיש משתייך
לשלמות תאוותך.
|
את יודעת שעליך לשוט בכיוון שונה
ולחוש ריח שמש בגופך הדווה,
לחוש בזרימת הרוח בנקבוביות גופך.
|
את מבקשת להתפשט-
את יודעת שמשחקת באש?
|
אך בלילה ההוא, המיוחד,
בו החליטה להיות חלק מחייו,
חשה על בשרה את משמעות האהבה
ואת כל לבה, לראשונה, מסרה.
|
את לוחשת תפילה לאלוהים
והיא עפה כיונה למרומים,
לבקש בשמך את אשר בלבך-
שאמשיך לנצח לאוהבך.
|
את לי ואני לך, היפה בשושנים,
עוד יום כי יחלוף וינוסו הצללים;
אדמה לך לצבי או לעופר איילים
כאשר תעלי על משכבי.
|
להטליל בדמעות גיל
כל רגע מהחיים,
לנשק ליקום ולקרוא:
"את לי רון!"
|
אתמול נטמן זרעי בתוך גופך,
אתמול נטמן צחוקי בתוך עיצבונך...
|
עם זרג בחור הנכון
תעברי לעולם שכולו כחול,
תוכלי לצוף או לטבוע כאוות-נפשך...
|
את ממש לא בסדר
שככה גורמת לי לקצר,
שאינני יכול לכבוש היצר
ואת אומרת: "אתה בסדר".
|
אפתח דלתות בושותייך
למחוזות בלתי מוכרים
ושם נפזם את מנגינות החיים;
רק אל תגידי:" אין לי בעיה עם המילים
אך יש לי בעיה להחליט."
|
אתן לך חלום לדרך חייך
שיסעירך כריח אביבים בקרבייך.
|
אתן לך לגנוב את לבי
אם תבטיחי למזוג שלווה בקילוחי דמי,
אם תבטיחי לא להכאיב
ולא אצטרך עוד לדמעתי.
|
אתן לך לחבקני בחום,
להחזיקני ולא להרפות,
רק אל תשימיני בקולר עבדים
למען אהבה מן החיים.
|
חמק שירי מבין ידיי
והלך לחפש נסיכת חלומותיי,
ואני ישן
אך לבי ער
|
בשוכבי, בקומי ובלכתי
הגיגיי עלייך תמיד עמי; את במחשבתי
|
אני צולל אל אגמי גופך
ואת רטובה, חמה ונעימה...
|
באהבה אני חש שהיא נמהלת ברוח נפשי
ונהיית חלק מאישיותי.
|
רק שאדע כי זו אהבה נכונה -
אכביד ראשי ואחבור לסרעפות מהותה,
לעומק אשלח שורשיי
ואל הפוחז- לא ינועו רגשותיי.
|
כספק חלומותייך
אוחז בפרחייך,
שכבר נבטו ופרחו לתפארת,
ואטפח בלי מחשבה מיותרת.
|
כבר אחר חצות;
השחר ממתין לעלות,
והיא יוצאת לתור ברשת
וממחשכיה לצאת.
|
כאשר נפשי שופעת באהבה
היא מפכה בדממה את אושרה
ועושני חש כבן-יקרות
השוחה בים הברכות
בכוכב המצדד בצדק לאוהבים
גם על חשבון אחרים.
|
מילים ותמונות מרוחות מול העיניים
והעיניים הסקרניות מתגרות אחת ושתיים,
הלב מבקש מגע של שפתיים אדומות ורטובות
והיצרים בולעים ערווות מיוחמות שבתמונות.
|
בעולם משוגע
שחפץ באהבה
אך, עסוק תמיד במלחמה.
|
במחשבתי להיות עולם ומלואו בשבילה
כמו ריח ניחוח העולה מהדשא,
כמו עץ עבות-ירוק עליה יצל,
כמו שמיים כחולים עם שמש לחמם.
|
אני נוסע אל בהירויות מחשבותיי
ורואה את פניך על הים;
חושב על אהבה
שבנועם אלי קרבה.
|
ראיתי את אהבתך
כיצד נלחמת
להיות אשת חיקי הנאהבת,
כיצד הייתה מתפללת
שיעמוד לך הכוח לסובלני בעתיד...
|
באין גופך עמי
אבוא אלייך בשקט
בין געגועי ליל חרש....
ויש גופך עמי
בעלות היום
יסתיים החלום
ואוכל שוב להביט
באהובתי החשאית....
|
גם אם אני נראה שליו
זו לא האמת...
כבר בא לי בתוכך להתפוצץץץ...
בכל גילוי הלב.
|
אל ראשי בא לעתים ללון
כאורח בלתי-קרוא,
כשבריר בהיר או עמום
|
סתם כך, באמצע החיים,
מתנהגים כבני נעורים מאוהבים,
מוכנים לערער מסלול חיים רגיל
עבור סערות נפש וגעגועים.
|
בארץ האהבה שושן מלבלב
במלוא רווית לב
ושיר מהעורקים פורץ -
מסיר כל מכשול וגדר.
|
בארץ הפלאים - הפלא הכי גדול
הוא שכבר לא צריך לחלום
כדי לחוש אהבה בין גבר לאישה.
|
בואי ונצא אל נועם המסע
של להיות יחדיו-
לאהוב ולמות
מעבר למציאות,
בארץ השחקים הנבוכים
עם השמשות והלחלוחים
בחן המסתורין
אשר אותי יקסים.
|
בואי עמי אל ארץ נהדרת
בה נטבול ישותנו בשמש...
|
אני מחבקך...את עוצמת עינייך,
יקירתי, אחזי בי בידייך,
הקשיבי להלמות לבי הפועם
ותביני כמה לקראתך אני מתלהט.
|
את, אוהבת מבולבלת,
שקשתה בענן הימים מועמת,
עוד פתאום תתעוררי במשובת צוהלים,
תצאי לך ממחבוא הצללים,
|
מעבר לערפילי הקסם
של אהבה מרחפת
בניתי לך קשת מרהיבת צבעים
על ענני פנינה קלים,
|
התאבה להיות ביחד
ולהתמסר בלי פחד,
לאבד הראש
מניחוחה הענוג
וטעמה המתוק
של ארוטיקה בלי סוף?
|
ובאת אל גני
מתוך בארות החיים,
לזרום ולשדך
בין
שרידי ערגות
לאפיקי עתיד.
|
בבוא לילות אביב עם ירח
כשהכל מסביב יהיה פורח,
אתאהב בסביבתך המבושמת,
ואשחר לתאוותך המגוונת.
|
נישקתי עינייך
טעמתי שפתייך
ינקתי לשונך
ליקקתי עפעפך
לחשתי לאוזנייך
רפרפתי על ריסייך...
ואת ביקשת עוד....
|
בבוקר של חסד
בין ירכייך אסתתר,
ובשעת מעריב אתחמק
חזרה אל האמת.
|
נתנו השניים חופש לשיכרון חושיהם
והיו רוחצים בטל אהבתם בלב צוהל.
|
כשאני חוזר אל השיגרה
אני שב למימדיי הטבעיים
|
בגל גדול אגהר על גלך-
להציף עמק חלומך,
|
אשיר לציפורייך מנגינה אדירה
עד תמצאנה בי את הנחלה
ותהא יפעתך לי עטרה
לנפשי הכמהה.
|
טבעה ייחודי ביותר; כאילו ניתן לשליטה
אך בעצם עושה מה שרוצה,
כולל תלישתך מתוך עורך
וגלגולך בגן העדן של גופה.
|
בגן חלומותיי-
נעות אלייך שפתותיי
כי בניחוחך הצפת לבי
ונפלתי לפנייך חלל
|
"דוב ההר" בודד הנו;
יד אישה לא חש יובלות
ואל דדה לא הרכין ראש.
|
נעלם החשק לחייך,
נעלם הרצון לפנטז
ובלבי הרגשה רעה
כי האהבה סיימה דרכה
ופנתה למשחקי הסחה
כמו בסירוב להיפרד
מגומי לעיסה שטעמו התפוגג.
|
מתוך שירי נולד חפצה להרוותני בערגתה
אם רק אבטיח שאדע כשתיל רך לטפחה.
|
הוא שומע את דמי השר,
ויודע שמולך אשחק הבלתי-נמהר...
|
שמנו הגופים
על הסדינים,
שלחנו הנשמות
אל החלומות,
שקלנו בין אש לקור;
החלטנו לחלום...
|
אקחך בדרך הטבע אל האהבה,
אפשיטך לפני כל דבר אחר
ואת גופך הרעב אשחרר
לזלול מחסדי הטבע שחנן
גוף חווה ואדם.
|
בואי ושבי לידי
ואמרי לי אם שגיתי
בצאתי אל דרך קשה ועיקשת
למצוא בעולמי את הקשת.
|
הייתה בחורה שטרם בשלה
וכבר מצאה עצמה לאחר חתונה.
עוד טרם ידעה מהות הגבר
הפכה להיות לו לעזר...
עידן האינטרנט פקח עיניים,
היא מתפתה בעצלתיים
לדברי מתק ושפתיים,
ותיעור מתרדמתה עוד יום יומיים...
|
בדרך חיפוש גופך
סימנתי לי קואורדינטות
על פי מידת רטיטותייך...
|
האם במעיינך צמאי אשבור
ומלחש נעורייך אוכל לרוות?
|
" קחי בידייך את איברי;
ככל העולה ברוחך - עמו עשי,
רק זיכרי שאינך יכולה להיות אמיתית
אם אין לך... אותי".
|
קראתי לך: "עלי אחריי, עלי בלא מורא",
שלחתי לעברך יד רומזת וקוראה
מגובה גבורתה להובילך בביטחה
אל דרך מימוש האהבה במלוא התקווה.
|
רציתי אתך לשכב על אבן גזית עתיקה,
ללוות את גופך בגופי אל מסע
של שתיקה, ערגה, תפילה והנאה
בדרך היחידה שאני מכיר- הדרך השקופה
|
מנסה להסיר מעצמי
קורי נפשך שכישפתני,
מנסה למחוק סימני אהבה
אשר חרטת בלבי ללא מחשבה,
מנסה להתעלם מעקבות הלהבות
שהצתת בגופי ועדיין נושא השאריות.
|
שכוב אשכב כאן בלי דעת
ורק המיית הים אל חושיי מגעת;
|
בית, ילדים, אישה- כל אלה כבר לא מעניינים
כאשר המבט דרוך וממוקד אל טבלת ההישגים.
|
בואי ונחלוק את הירח
ונאהב תחתיו באמצע הטבע.
|
בואי ונלך בנתיב האש
אשר נסלל מתשוקת יצר מדוכא,
כי לחיות בלא תשוקה מולכת-
זה ממש 'לחיות בזבל'.
|
בואי נלך לנו ....
אל השדות המוריקים
בהם גופינו יחרשו תלמים.
ואתן הכוכבים שמעל,
לך, אהובתי של המחר.
|
בואי ונשאל עצמנו
כי אני מודאג וטרוד בגיננו-
התהיי שלי או לא?
|
אשתה עמך לשכרה
עד תיעלם חשרת עבי המחשבה
וכסוס שחור המפשק נחיריים
אצהל לתוכך, אחת ושתיים,
|
הימים לא מחכים-
בימינו הם כה חופזים,
אז בואי ונחתור אל החוף-
מצחיק שבעולמנו עוד אפשר לאהוב...
|
בפינה נסתרת וחבויה
בחלקת אלוהים הקטנה
שעל הכרמל, שאת אוהבת,
מצאתיך יושבת
ובידיך בקבוק מרלו אוחזת-
רצית כבר להיות משוחררת.
|
ישבה ברחוב החלונות האדומים
וכולם הסתכלו עליה כמו קופים
שראו בפעם הראשונה
מין בובה בחלון ראווה.
|
אנסה במילותיי בך לגעת
ואולי תרצי אותי לדעת,
אשלח לך רק כמה שורות חמות
וננסה ביחד ליהנות מהתוצאות;
|
אספתי כל חלקיק ממך
והייתי אוסף;
בונה אותך מול עצמי...
בשבילי,
עד שחשתי הסערה המתרחשת בגופי
|
מעטים עדיין הפירות שקטפתי
מעמל כל השנים שעברתי,
יבולי טרם גמל;
|
לבי בוער מהצתה מכוונת
אשר מבית תשוקתך את יוצרת
וכל תאוותי זועקת אלייך:
"בואי וכתרי אותי עם לפידיך"...
|
במרחבי חיי היא תלויה ועומדת -
אותה אהבה שבעצמותיי בוערת.
|
אתמול נטמן זרעי בתוך גופך,
אתמול נטמן צחוקי בתוך עיצבונך,
אתמול חדרתי לתוך עולמך,
אתמול פיזרתי עננים ממחשבתך.
|
ירח של אתמול
חלף עם שחר היום;
את כבר לא במיטתי
אך בושמך עדיין באפי.
|
אם לא תצא/י מהדיכאון
אנו עוד עלולים לחשוב
שביחסנו אליך הטעות מצדנו
ואז לריב עם עצמנו
כאילו בגדנו בך
בעצם הסירוב ללחום במקומך.
|
מצאנו שמחה זה במחיצת השני
בגלותנו רזי האהבה הכנה והאמיתית.
|
יצאת להפליג במרחבים רחוקים,
אוף, איזה מזל שיישרנו ההדורין
ועכשיו אהיה חופשי להרהר.
|
זמנם נוטף מילים
לגשם של שירים
העוטרים צעיפי חלומות
סביב המשתוללים באגדות.
|
כה אמר האלוקים:
בזעת אפך תאכל לחם ו... תזיין נשים.
|
בחוץ הרוח זועפת וצולפת
כהוללת עם כל עץ ודלת
וכאן, בפנים, אש האח מרצדת
כמלטפת בי ובך כל איבר.
|
כאשר את מצליבה עינייך בעיניי
אני קורא את מבוכותייך,
אך מסתיר את מבוכתי
כי נותר גברי ברוב טיפשותי.
|
צחוק רך של אהבה צוחקת
ולטיפה רכה של תשוקה נולדת-
זה, ורק זה בלבד, את לבי
ירטיט בחובי.
|
יופי נשמתה ככנפי נוצות
ועומק אהבתה ככחול המצולות,
היא כותבת שיריי אהבה
מהנץ החמה עד שקיעת הלבנה...
|
אני שומע את שחוקך עד לכאן;
לאשר כאן היה - אין חלוף;
עיני נצמדת אל הנוף ולבי - אל החלום.
|
יש שבאו להטביע דמעתם בשיכר,
יש שבאו לפרוץ אזיקי נשמתם,
יש שבאו לערפל חושים ולדובב חוויות,
יש שבאו לחבוק זיכרון ולנער אהבות.
|
טבלתי אצבעי בצלוחית הדבש
ודמיינתי כבר את סיורי החדש -
עמוק בגופך הבלתי-נשכח
גם בעת טעימת חג של תפוח בדבש.
|
אבות, בנים, נשים, אמהות-
לכולם לבבות שבורים בים של דמעות,
מכולם פורצות הזעקות בינות הקברים
ונישאות ממעמקי נפש, אל-על נישאים.
|
כל שיאי אהבתי הטהורה
גלשו אלייך לתוך הנשמה
|
הלב המתלקח אסיר אמון ללבה
והגוף המשתוקק שבוי בידי גופה.
|
וביום שאשמע צלצולך
עדיין אליך אהיה
כמעיין המפכה
ואותך אשקה.
|
שני גופות לוהטים
שעוד ועוד חושקים,
ללאות מסרבים-
רק למצות חפצים
ביודעם שאולי אין מחר
עבור חוטאים מסוגם.
|
ביחד להתחיל יום חדש, תקופה חדשה, חיים חדשים
כמו שיחד יוצאים בספינה ומפליגים...
|
דבר אהבתי מתאר במילים
למען גאוותי בפני אחרים
אך עמך, אהובתי, אדבר במבט סוער
אשר יציתך כמו לפיד של אש.
|
היי קוסמת לגופי הרעב
במתיקות גופך ביכולתך להקל.
|
כל הכיף באהבה שהיא איננה הגיונית;
כזו כמו ריחוף שובב וחלומי.
|
ניצבת לפניי ככלי, אולי חכם אך "כבד"
כאשר רצוני היה אוני ואוני רצוני במעשה,
להיות קרוב עם הגופות
כמו שהנפשות למדו להיות
בזמנים בין השמשות
של היסוסים וחששות.
|
רוח התשוקה
עוד דבקה מאז
אל זיזי האהבה
בין קמטי הפז.
|
והיה החסד הניתן לנו במשורה
כאותו כד שמן של חנוכה
שהספיק, הספיק ומספיק...
|
ממעלות אהבה
נופלים למורדו האכזבה
|
בתכלת השמיים ובגיל אור השמש הזורחת
חשנו כבחלום פלאים הפורש כנפיו בנחת
ומברך את המשך יומנו למען המחר...
|
היא מצפה ומייחלת
לאותו חיוך נכסף שעדיין זוכרת,
ובינתיים מעשנת סיגריות בשרשרת
וחושבת שהוא עם אחרת...
|
ניגרו חלומותיי כטל על גופך
אשר נהיה משתוקק ולוהט,
וכל נגיעה מטעמי, אשר ניחשה תאוותך -
הפכה לרעידת אדמה אצלך.
|
אהבה -
בית זכוכית לה,
אשר ממנו היא מתחברת
אל פלאי הנפש המאוהבת.
|
בכביש הערבה שטוף השמש
חשתי בשלווה גדולה עליי נושבת;
נתתי לזמן החש לחלוף
עד שפי, את שפתותייך, שוב יפגוש.
|
ככל שקומתנו מנמיכה רקיעים
כך קוראת האשלייה לשוב אל הגבהים
להמריא בשנית בכל הכוחות -
פשוט, כדי לחיות.
|
רדי, דממה, אל החיים ההומים
ותני פה לעוצרי יגון!
|
להיות עפר על דרכיי לא ביקשתיך
אך לזרום עם אפיקי מחשבתי - יהיה עדיף,
כי אם לא נלך באותו שביל אחד -
חורף וקיץ, יום ולילה יהיו לשווא.
|
מזרועות הריק
נולד ביניהם הזיק.
|
אני נושם עמוק ונאנח
כמו, אבל זה לא, פורקן,
זה בכי על אובדן
של עידן שנגמר.
|
גם אם לפתע הים יסער
ועלינו שנאה ואבדון יירק,
ניאחז בצוק התקווה עד שוב יירגע
ובזוהר האור הכחול שוב ניגע.
|
בכל יום חדש
אני רוצה להרים המפרש
ולשוט אתך ברוח הזמנים
|
שירי זהב ומילים יפות
זורקים בנט כרוח הדמיון
עד שנוצרת בבואת חלום
עליה נסחפים אל האושר או לאבדון.
|
ברוח ההומה של האהבה
גוהרים גופינו בתשוקה
בכל מקום...
|
יופייך לא נוצר בשבילי-
הוא רק כלי בשבילך לצוד שכמותי;
האם תעניקי לי גם מתנתך
במבט מכונף באהבתך?
|
בכתב אדוות הגלים
היא כותבת הערגות על הסדינים;
|
ניצב הרחק במרחב
בלב מתרחב ופתחו אליך...
|
עבר חיי כבר לא שייך לי
כי מטוס השעות כבר המריא
ואני בדרך אל עתידי
|
זה סיפור על בחורה צעירה
שאת שיריי ישבה וקראה
ובמקום להבין מתוך השירה
את זעקתי אל האהבה לשמה,
היא סברה שאני כבר מוצף בה
וחבל שתשקיע בוידוי מצידה.
|
זה סיפור על בת-מאזניים המבקשת
לראות את האיזון בפלס
ואז, תוכל לרדת משתי הכפות
ובמקום אחד - להתחיל לחיות:
|
בחצות הליל, עת לבבי ער ולא ער,
נפתח אשנב והושלך לעברי זר
בדמות אישה אשר עליה שמעתי
אך לא הכרתי.
|
אומרים: אהבה באה, אהבה הולכת,
יד הגורל, או יד הדמיון, בה מולכת
אבל כאן היה זה אחרת-
היא לא נתנה ללבה להוביל הדרך.
|
בכביש הערבה היא שכנה,
אותה בקתה לשעת מנוחה
לנהגי המשאיות השועטות
שחיפשו מזור לעיניהם הטרוטות.
ובאותה בקתה עבדה בחורה,
בשבילי "פנתרה"...
|
בלהט היצר הקדמון
דרוך אנוכי אל הזיווג הנכון.
|
לא עניין פשוט, הבליינד-דייט, בכלל
ולהמליץ עליו - לא קל!
|
בלילה חם נושם כחול
נעשה אהבה על החול הזהוב.
|
בלילה חרישי שכזה
את תחילתנו אני משחזר -
איך ככה, במקרה, כביכול
כשבעצם הצהרת: "אני רוצה לישון"
|
אלחש לך זיו מעומק ערגתי
ונתערבב בבליל הצבעים.
|
לאהבה לא עורכים מאזנים;
אהבה לא מודדים במושגים של רווחים והפסדים
אלא, לאהבה מאפשרים לזרום לכל עבר
כמי מעיין מתגבר
|
גמלה החלטה בלבי
לזרוק מעליי מטען רציני
ולטוס בלי מטען
אך מבלי שלבי יחסר.
|
כמו ים שקט
שלפעמים גועש,
אך תמיד קסם בתוכו אוגר,
מעומקי אותך אפדה...
|
קצת גרוטסקי לבקש מן השמש
שתשטוף בקרניה את החדר
כאשר הנשקף מן החלונות
הם קירות בתים עם טיח מט ליפול.
|
מלוא תקוות בלב
שחליפות ניצת וכבה,
אך את פשר העתיד לא יגלה
ואנו, הלאה, נגשש ונתעה.
|
גם אם אצחק ואפזר פרחים,
גם אם אלך לשדות ואשזור זרים,
גם אם אצא בחברה ואצחק -
עדיין תשרור תוגתי - רק מחופשת בבגד חג.
|
אל תתן לאהבה מלבך להסתלק
כי בלעדיה מאומה לא יישאר;
|
כל העצים מן הסביבה
כבר יודעים סודה
אך שותקים כשותפים לדבר עבירה
ורק ענפיהם זעים קמעה
|
במבואות האתמול
עוד הבהב האור;
היית עדיין בין ייחוליי
המשתרכים לקרביי.
|
במבואות האתמול -
הוא סרט על עליות ומורדות
ממנו נצבטו לבבות
והמוזות היו - לעתים שרות, לעתים אילמות.
|
חצינו עונות
בלא מעט הנאות
שבאו מן התשוקה
אשר הולידה אהבה.
דין אהבה להפריח אגדה
אך אנו בנינו הוויה...
|
הנה אני- זוהר וקצת עצוב
ניגש למכרז על לבך השבור
אשר נדרש להברקה וחידוש
ואת מבקשת לבחון ערכי הנקוב.
|
אתך, משולחת הרסן,
אני מרחף במלוא היצר...
|
במסע לעבר הקשת
היא מגוון לגוון מקפצת...
ועכשיו היא צועדת בלבן
בדרך בתולית ממש כקורבן
שם תיאסף מדרכה המתישה
אל תוך הרוך והאהבה...
|
גיל - לעולם איננו פוחת;
רק לאט, לאט תמיד עולה...
|
בלב גואה ובתקווה רבה
עולים לרכבת ויוצאים למסע-
מעלה, מעלה אל שיא האהבה
והשמחה רבה.
|
את עוול התרחקותך
אי אפשר לתקן,
אך בואי והראיני במופת
שאת טירופי ביכולתך לרפא
עם התשוקה שהצטברה בתוכך
מאז לכתך...
|
הדי המלחמה נתחלפו בשירת הים,
חולות זהובים במרחב במקום קירות הממ"ד,
ארוס מרחף ממעל,
היא ואני בגופינו מחוללים בחוף הים
|
היא בוכה בעומקי נשמתה ושאתה שואלה
היא כאילו מחייכת ועונה:
"הכל בסדר"
אך עיניה יגעות מרוב כאב וסבל.
|
הכיצד אעבור דרך השמש
ואוותר על הבעת החשק?
|
נראה כי אני בנתיב הנכון
לאהוב שלא מתוך שיגעון
אלא, על בסיס המעשה הנבון
אל נוכח האוהבת אותי בשיגעון.
|
צעדינו לא יביטו לאחור;
רק יפליגו לקראת האור
המבטיח ליתן מתת
לכל מי שעלה בהר...
|
הרצון והיכולת סוללים נתיב
מחייב, שאת הניגון יזהיב;
זהו רצון הגורל...
|
חוצה עמך מדבריות של אור,
ימים ולילות של שאגת דרור,
מרקע לבי בסדנת אהבה
מכושף עלומים, מוצת אש תשוקה.
|
בואי ונתמסטל ואת הזמן נערפל
באגדת פריחות של לילה מרחף
כזר צף עלי-נעימות בעצמנו נהרהר
וניחוח הקטורת - אד מן הלבבות ירומם.
|
בסוף השביל המר
אצפה אני לך
עם צלילי המחר
ואומר:
בואי אל חיקי
ואת בכיך השתיקי.
|
אני משוטט בסימטאות המחשבה הטובה;
במחסן הזיכרונות שלי אתך, ממש מהתחלה-
גם אם כולם מחוץ לתחום ההרגשות והתחושה
דרוש לעשות קצת סדר במחשבה...
|
אנהה חרישית
אחר האהבה שתנעים נשמתי
בעדנה, בשיר ובניגון מתמשך
מבראשית דעתי ועד שבקבר אמק;
אם היא בנמצא - היא תהא שלי,
ואם היא בדיונית - אוותר לבדי
|
זוג הורים חשים נטושים
ואת דרכי צאצאיהם אינם מבינים
על לבם מתעצבים
|
זרועותייך עדיין מתכרכות סביבי
ריחך המשכר עדיין באפי;
גם אם היה בך ארס טמון -
על עצמי לא אחוס, לא אנוס.
|
הרשי לי לפרוץ אל גופך הענוג
וארביץ בך תאוותיי הטורפות.
|
את הטעם הטוב
מצאתי אצלך,
את הריח הטוב
הרחתי ממך,
את היופי
מצאתי בפנייך,
לקחתיך לי להיות עמי
ופיך עם פי;
מצאתי לי אלוהים
בעזרת כל החושים.
|
בואי וניתן לאהבה לטהר המכאובים,
להרוות גיל היצרים,
להיות כילדים ההוזים
חלומות הצוברים מאוויים,
בואי!
זה אפשרי!
|
כאשר ירבה הגלוי על הנסתר
תמצאיני יושב בעיגולי השמש בסוף הזמן,
מנסה עדיין לפרוח עם תקוות
למרות שיערי הלבן על הרקות.
|
לבוש אנוכי בגדי שבת
יוצא מביתי ובלילי תקווה -
היום חייבת להיות מסיבה
ואם לא - תתפרק כל החבורה...
|
כל תאווה תהיה כאן מותרת
בעידן עידננו של תבערת.
|
בעיר או בכפר-
זה אותו הדבר,
רק בהבדל אחד,
שבכפר אפשר
למזג אהבתנו
עם הטבע שסביבנו.
|
מסופקים בלי בושת,
אין חיטוט, אין אשמה-
רק תאווה שאיננה נמוגה
בעיר שלא קיימת.
|
אם הגמילה כלל אפשרית,
אם את לבי אוכל להשתיק,
אם אגמל ועדיין אוכל לשיר-
כל הדילמה - מלכתחילה טיפשית.
|
לא יסכימו עמי בעלי האמונה
אך, ב-1939, הפקירה ההשגחה העליונה עמדה;
לא הייתה זו הפעם הראשונה
וגם לא תהא הפעם האחרונה...
|
כואב לי; אני יודע שגם לך כואב
ואולי אצל כל אחד מאיתנו הכאב אחר.
תגידי, נכון שאת אוהבת כמו שאני אוהב?-
אז בואי ונעשה הפסקת אש.
|
רואה פלא זה של אישה
אשר לא תמה שירתה,
ואני כאן הזוי מרקיע מילותיה;
בסוד גבהי כוונותיה - אני נוגע.
|
הערב האזין לשתי דמויות
אשר התפנו לעסוק באהבות וערגות
במרפסת ממנה נשקף אופק ירוק
המבטיח להגשים את כל המשאלות...
|
ואז, כמו פעם, כמו אתמול
תיכנסי בדלת הקייצית, כולך נהורה,
תפיצי סביבי ריחותייך, ריחות הפרחים,
אתקרב אלייך ואחבוק התפוחים...
|
עכשיו, תהיה אהבתנו משתפרת;
חזקה מכל אשר הייתה בעת אחרת,
עמוקה כמצולת ים שבאלמוגיה מתהדרת.
|
בלילה של אהבה לאישה
עולה בי חזון אושר ותקווה,
חזון חשק פלאות
ותחיית האון.
|
גופותינו המחובקים
בפריפריה של האהבה
את עוולות החיים
ידחקו הצידה קמעה...
|
אוהב אותך
כמו שאת,
ואשיב לאהבתך העוטפת
מה שלא העזתי עם אחרת...
|
קרוב אלינו
ורחוק מאתנו
בוכה הגשם ברכות
על מי שניטלה ממנו הזכות
לאהוב...
לחיות !
|
היי לי מלכה בשתיקה
המבשרת בשפתיה בלחישה
כי קיבלו השמיים התפילה
להעניקנו מן האושר שבאהבה.
|
חברנו יחדיו להלך בשביל מתפתל
בקצב אחיד רך ומרחף,
אך במרחב ההגיגים צועד כל אחד כבודד
ובמזמורי מחשבותיו - תכלית מקפל.
|
אל תביטי אחורה בזעם
כי מה שכרך ממראה שותת דם?
|
בקשה צנועה מבקש לבי
מזו הטוענת להיות אהובתי:
|
לא הרבה בקשתי מאהבתנו-
רק שאל רכות הלבנה תביאנו,
שברעננות טל הבוקר תטבילנו,
בעדינות טיפות הגשם תעטפנו
וכנהר איתן תחדור ללבנו.
|
ברגע זה, זונח פיכחון המחשבה
ונהיה גאון הפיסגה משיכרון הנתינה.
ברגע זה, מבקשך לשנות מהלכך,
להתרכז רק בייצרי גופך,
|
ברוב הנשים אין משלך
וזה מה שעושך למאווה מיוחד
לצורכי המסע בשביל החיים
מתוך אהבת רעים ואהבת יצרים.
|
אף כי זקנתי מנדודיי
הצעירוני תשוקותיי
וציווני לחפש עקבותיה
למען אוכל לנשק שפתותיה,
לאחוז בידה
ולקטוף תומתה...
|
מי צריך הפתעות בחיים?-
די לי כי תגע בי השמש לתמיד,
שאהובתי תלטף לי את חזי
ותוכל לומר: "כמו שור - אתה בריא!"
|
וכך נכנסה היא אל מרחבי חיי
ורק בית חדש... זה כל הנדרש.
|
לא הבטחת מאומה
ואף על פי כן רצונותיי דוהרים
אל מערתך העלומה
במלוא היצרים.
|
באים לראות הצגה
או שבאים לככב בה
כדי לחרוג מהסף היומיומי...
|
ישובים היו השניים בשבי אהבתם
ונשמעו מלחשים עתידות גורלם,
חרזו תקוותיהם על חוט עברם
לשמור שלא תימלט מפניהם לעד...
|
כל אחד עולם ומלואו,
לכל אחד עולם משלו,
בכל עולם שבילים אין-סוף
אין אחד שידע את סופו.
|
אולי לעולם לא תהיי שלי
אך תמיד תהיי הכל בשבילי,
אולי לעולם לא תדעי על אהבתי
אך אין זה משנה עוצמת כמיהתי.
|
ובשדה אחד, עם פרחים יפים להפליא,
באה אישה וביקשה את פתילי...
|
חיבקתיה בשדמה הפורחת כאש מלובה
וגופי הל מפרכס בזהבה,
הלמות לבי - כהולם לבה;
מתאהבים ממבט, ככה בשדמה.
|
את מחפשת לך חוף לנחיתה -
אולי יהיה זה שוב חלוני
אם ובשוך סערת נפשי,
ואוכל להושיט לך לטובה את ידי,
כמו לסלוח בשם לב אשר הכזיב
|
בשוך סערת המילים
לא ניראה מאומה באוויר,
אך הנשמה ספונה במשקעים מרים
ואין ידיעה על השפעתם לימים-
יש המחשלים ויש המכשילים;
אישית, לא מומלץ כלל לאוהבים!
|
בשולי הדרך לאי-שם
התקשרת לומר שהכל נגמר,
והאופן שבו זה נאמר
בעצבים חזקים ללבי נקשר.
|
מיוחד היה הלילה עמך, שהאהבה
החליפה התשוקה השגורה,
נסקה אל מרומי ההערצה,
הובילה אל השלווה בנשמה
ומתוכה גויסו כל החושים
לעשות אהבה במקום זיונים.
|
באהבה- מומלץ, כמובן,
להיות מחדש ומפתיע לבקרים
ולא לשקוט על השמרים.
תחשבי טוב אם כגשם תרציני
או אולי משהו קצת יותר "פוליטי"?
|
מקשיבים
אל בדיות של פלאים
וכותבים שירים -
כאילו משתעשעים
בשלולית הדלה
טרם התייבשותה.
|
בכל מקום, בכל זמן, עוטים רוחי
ככסות מגן למצב רוחי,
אפילו שהטוב ממש לידי
עדיין הם גוברים עם כל פעימה מלבי.
|
לרכון אל הצמרת, להתעלם מן הטפל
עד התעבות המתק שבלב השלם.
|
נתייצב אל מול מאבקינו
אשר גם אם יהמו כנחשול-ים -
על כל נגף - אהבתנו תגבר;
|
על עפרו של פרדס
הוחלט בית לייסד,
בא דחפור אל העץ:
"כאן בית רוצים לעצב".
השיבו העץ:
"להדר העצים מה יקרה?"
|
אל תחפשי כלי צעיר וחשמלי
שאולי רטיטותיו חזקות יותר,
ומסעירות את גופך
|
כשאהבתי הולכת ברחובות העיר
מתכווננים אליה כל המבטים
|
בשעה של אהבת-יחדיו
מתרפקת בי חמימות ליבך
כהבל צמא על זגוגית חלון
שעליו אני משרטט לך חלום.
|
בשעה זו של הלילה
אבוא אליך, אהבה,
שתחבקיני בכל זרוע ...
|
ובשקוט לבי ייעורו חושיי
אל ריח וטעם אהבותיי
כמהלך ביער סוד
העובר מליל אל יום
בדמי המיית הצמרות
וברכות דממת רשת האורות.
|
פותח תיבת המסרים
ומוצא שמי חקוק באותיות ידך,
צף מבין שורות המילים
על המים השקטים של אהבתך
ונזכר בקולך המתנגן
שכל פעם מחדש מעביר בי טלטלה.
|
לא אזעק מרות -
אתכנס לשתיקות המוצפנות,
אהיה לכוד בגעגועיי
בתוך רשת חיי.
|
רציתי שתהא מקור מאוויי;
מקדש לסגידותיי,
אך היא - לא התכוונה לכלום;
בשבילה היה זה סתם פיתוי.
|
אהבה יצאה לסופשבוע
כשהיא מתחברת לתדר חיים רגוע;
קראה מחשבות, חשה תחושות,
התענגה ממגעים ולבה ער לבאות;
|
בת מזרח הנך-
על כך הכל מרמז
|
בתוקף היותך אהובתי
בואי והציליני מבדידותי,
בתוקף היותך אהובתי
בואי והוציאיני מדכאוני...
|
חדר כמו כל החדרים,
סדינים פרחוניים אך לא מיוחדים,
מוסיקת רקע נעימה אך לא מטריפת חושים,
נגוהות נר מרצדים אך לא משלהבים...
|
עלה המסך בתיאטרון הרגשות
וצלליות התשוקה פצחו במחול,
מפגינות פוזות על ימין ושמאל
והיה ביניהן מתח מיני גדול.
|
היו הייתה חותנת מחוטבת
שלבעלה כבר צמוד הקטטר,
אך לחתן המיועד "חבילה" מבורכת
שכל אחת הייתה חומדת.
|
המצמוץ שבעינייך
והתמימות שבמבטך
מעוררים מחשבות זימתיות עלייך
בגאווה להיות מושא תפילתך.
|
אתה חייב לעשות לי טובה"-
כך אליי פנתה,
"מחפשת אני עמה חוויה
אך היא בתולה
וממך רק אבקש, עבורי, להכשירה,
שתדע לתת יותר מעצמה"...
|
גבר מאוהב נהיה מיוחד;
כמעט שכבר לא "גבר" בכלל
פרט לאותו איבר אחד
שמשתבח מהמצב המיוחד.
|
בלחישתך ככחול הים השוקק-
לי, כנימפה יפיפייה את נראית.
אבל...
|
זו את או אני
שחש מחולל בנפשי?
|
גוף אישה - אליו אצמא עד מות,
פתאום מולי בוקע בגלי זהב ואש,
דמות זולפת זריחה
לכל המבקש ובא.
|
גוף לצד גוף -
זה את ואני בשעת הזדווגות
של רצון וגעגוע
לקרוע חלום פרוע,
|
גופה לי כארץ חמדות -
תר בה וחש חוויות:
מלטף הרריה במבט זוחל,
זוחל אל ערוציה בדמיון חושק
|
צפה ועולה התאווה
כמו נפרצו סכרי התשוקה,
כמו נפתחו עלי כותרת
וחושפים פרח לתפארת.
|
די לי בגופך העירום להביט
ומיכלי מאוויי מתמלאים ביצרים;
|
לא מבקש שתתאפקי יותר
כי הלילה מה שרצית- אתן.
|
אם היה מי שבאמת רואה
את תולעת הייסורים שאדם עובר,
היה צריך לתת עיניו לרגע
להביט אל היצור שגירש מעדן
ולומר: שילמו דורות עוון ראשוניו
אשר נענשו ללא אף מחילה אחת,
|
חלום שפרח פעם בנשמה -
האם יוכל למות כלא היה
או שלעולם ילווה האדם
ויישמע קול הדו לאורך הימים?
|
על ראש מעייני
פרוש בכנפיו גורל לא ידוע
ואינני רוצה לדעתו.
|
את ואני יחדיו
הוא גורל שנועד,
שאיננו ניתן לשינוי,
איננו ניתן לפיצול,
ממש לא יאומן
מה שקורה כאן
|
את זכה ונאה,
גורמת הנאה;
לך מגיעה מתנה-
כל חיי שנה, שנה.
|
את מפעמת את רגשותיי,
את מכיילת את מיתריי,
|
קול לבבי רחש לי שיחו;
גילה לי את מכאובו.
|
לעת ערב גיליתי את שמי
חקוק יפה באותיות שירך
וצף אל מול עיניי האוהבות
כסירה על מי מנוחות.
|
ואז, תדע כי הומה היא ומבקשת אהבתי
להתמזג כמזרח ומערב כדרך הטבעית.
|
היו ימים,
בהם יכולתי להושיט לך אצבע לנגיעה קלה,
או את כל כף ידי ללטיפה,
משם הייתי עובר בחופשיות מרובה
|
אזעק לך מעמקי נשמתי-
גם אם אדע שלא תעני.
|
משולה האהבה לטל פניני רוך וחמלה
הניצבת כגדר עוטפת ומגינה
הנחושה בדעתה
לא לפתוח דלתה
מפני רעם הסערות
ולא להיכנע לזעם השנאות.
|
הביאי לי נפשך המשתוחחת
ואזקפה מלהתפלש במרי וכעס,
אקרבך אליי ואלייך בשיטה מענגת
ושוב אל הניר והגיל תהיי מרותקת.
|
כאשר גרוני לפתע משתנק-
אני יודע שגם היום אותך אוהב.
|
נדמה שקר בלילות בלי קרבתך לגופי
אך מקרבתך ללבי את כבר לידי.
|
רד אלי וגע בי, אור
ושיאי אהבה חדשים כאן אכבוש,
אסנוור לב אישה
ואפריח נשמתה הגלמודה.
|
כאדם לאה קרע מפרשי ספינתו
וכמעט אבד הדעת של עצמו
בהמתנה המתישה והנסערת
שמגעגוע לאהובתו תמיד מתפרצת.
|
מול עיניי גלים ושחפים,
ובדמיוני אהבה מגשים,
האין זאת דמותך היפה
אשר מבין הגלים עולה וצפה?
רואה אני דמות אישה מהממת
ובנגוהות השמש על הים, נראית מפזזת...
|
היא תושיט לי יד
ותאמר: "משדה הבור והבר
נצמח זה לצד זה ומאהבה נפרח".
|
אזכור
איך את לבי שבתה
והביאה אותי לממלכתה
אך לא השכילה
לשלוט על אהבתה שלה.
|
אני אוהב את הלילות
בהם שפתייך מצוות עלי: "גש הלום!"
|
כל יום שטיפות הגשם יורדות
עושה לי לבכות...
|
חורף, גשם וחרציות
שברוח נעות,
השמש מציצה וראש הן זוקרות
כאילו אומרות:" למרות הצער רוצות לחיות"...
|
נתתי לך מחוכמת חיי
וקיבלתי ממך את נעוריי...
|
באהבת נעורים יכולתי להשתובב כרצוני
מבלי שהיית דורשת: "תהיה רציני!"
|
סובלת,
בלתי נסבלת.
למה מצפה
או, שמא לצפות חדלה?!
|
סיף מול סיף
ודמעות בעיניים
בדו-קרב של הימור נבהל
וחפוז כמחבואים מפני הגורל.
|
בשניים, מתנופף לו היצר
כחרב מתהפכת,
כבר ימים רבים נטוש הקרב;
מתי ינוצח הפחד ותשוקתם תרעם?
|
כשאני מבקש לשים ראשי בין שדייך -
לא תמיד זה בגלל שאינני שולט ביצריי
|
זמן הגעגועים
מוגזם לחלוטין,
זוחלים הימים
שאינך לידי,
גם על מרוץ הזמן שיחדיו-
אני מלין, דרך-אגב.
|
אם במלותיי אני מקרבך אליי.....דייני.
אם מלותייך מקרבות אותי אלייך...דייני.
אם בבדיחה מעלה חיוך....
אם.....
|
אין בי רעב לאהבה חד-צדדית;
רק לכזו שתחסר למישהי במותי.
|
כאשר הלכת
ונותרתי לבד
אין מחסה בפני הנפילה
מלבד השתיקה.
|
בשולי האהבה ניצב דלי מלא דמעות
שהיה מתמלא בכל עת שאמרנו: "להתראות",
כל פרידה גרמה לאושר לזרום אחורה
ונקבה בלב הזועק: "קדימה".
|
הרופא ציווה על דוד אור
לקנות מחשב ולהתחבר ל-NET "עוד היום",
לחפש פורום עם הרבה דמיון
אשר בו הדמיון נחשב לכשרון,
אפילו המליץ הד"ר על ארבלון
שמנהל איזה פורום ב"תפוזון".
וככה הגיעה דודה אורה -
ביד אחת מקלדת ובשנייה בננה,
והתחילה על ארבלון לפנטז...
|
הכל דומם בכתליי
אך מאומה לא במקומו.
|
כתרנגול הזהב הזוהר עם החמה,
קורא לה בקול פעמונים:
"דרוך אנוכי אלייך כחשמלית".
|
נתתי ללבי דרור
כי רציתי מאוד לאהוב
|
תנו לי ללכת בצל אישה שבייצרה סוערת
אך בנפשה שוקטת,
אישה שאת דמי החם אוהבת
ואת נפשי מרסנת.
|
דרוש לוליין מקצועי
בעל נסיון וכושר הסתגלותי
לעמוד בכל מצבי הלחץ הנפשי
שהחיים מנחיתים תדיר חופשי,
|
מקרה אחד
קורה יחדיו
לשנינו,
בתוך תוכנו,
בעמקי נשמתנו
ובבשר מבשרנו
ולומדים חכמת היש באהבה.
|
אצה האהבה כספינה נרגשת,
כחץ - שלוחה אל השחקים מגל דרוך כקשת,
תרנים להטו, נסים רעדו
וגלים שקמו עליה לא יכלו
|
ובמסע האהבה
נשמתי צרורה
במקלעת שיערך
וכל חיי
כפותים בלבך...
|
אהבות קטנות
אינן קורצות
בהיותן נגועות בליקויי העבר-
שימוש באיבר ללא רגש בכלל !
|
דרך החלומות
מנסים להגיע
אל השקט המוזר
|
דרך הטבע היא בשלווה להשתרע,
לתת לאהבה לחלחל ולשגע
|
במקום להושיט ידייך קדימה
בערגה מטרפת ומזמינה,
נגסת בסבלנות רוחי
וניפצת את חלומי.
|
אם ילך אדם בדרך שבחר הלב עבורו -
כל מוקשי העננים לא יוכלו לאורו
|
גשם זלעפות בחוץ
וסערת לב שוב,
ימים אפורים
של הדיפת מילים
בהתבצרות תחושות
של חוסר הבנות;
ימים לא טובים
ששנינו אחרת רוצים.
|
הכיצד מבלי לרקוד
יידע הלב באיזו רקדנית לבחור?
|
דרך הצחוק כל עצב נפרוץ,
ניתן לנשמה על מיתר זה לפרוט
אפילו בהיותה פוסעת רחוק
אל נתיב חיים ללא חוף.
|
בא האביב והפך תקוותה לאורה
אך ככל שירב האור - שחה קומתה,
איבדה ביטחונה
ונחלשה.
|
הייתה בחורה שטרם בשלה
וכבר מצאה עצמה לאחר חתונה.
עוד טרם ידעה מהות הגבר
הפכה להיות לו לעזר.
שיעבדה חייה למטרותיו
והייתה שיפחה לגחמותיו,
דעה עצמית לא פיתחה,
תמיד רק הסכיתה ושמעה....
|
דרכי מכוונת אל האהבה המגוונת-
זו שבכל מקום, בכל עת, מתרוננת
|
אין האהבה יכולה להיות מוגדרת
כהתרחשות נייחת בחלל
אלא, היא מתניידת מעלה ומטה,
סחור-סחור במעלות או במורדות הכוכבים...
|
הוא, האורח,
שבגופה מתארח,
נסחף במסילות כיבושה
ושט בנתיבי השלווה...
|
יקירתי, המחפשת הנך את האור?-
הוא רק כאן עלי-אדמות.
|
קוראים לך, געגועיי, מעלות החמה
לראות דמותך, עם ערב, עירומה...
|
תפילה לי אלייך קטנה
שרק תישארי אלי צמודה,
קחי החושך מלילות הקור
וזרחי מעלי באורך הטהור
|
זו האישה שגמלה בהחלטתה
לעולם לא להיכנע
ותמיד לטפס
אל צמרת העץ
הגבוה בסביבה,
תמיד לחפש אהבה עמוקה
יותר משהים אי-פעם היה...
|
יש לי מה לומר, לחוש, לשיר ולאהוב-
האם זה אפשרי בכלל בלי שאלות?
|
האם תסלחי לי אם אתחרט
שאתמול לא חייכתי לעברך?
האם תסלחי לי אם אתחרט
שאתמול לא חיבקתי גופך?
|
יש לי אמביציה לשאת חן בעיני חבריי,
יש לי תקווה שאוכל לאהוב את אוהביי,
|
צנחתי אל עולמך
אשר חשפת לאיטך
ונגלה אלי הבלתי מוכר-
כל חדרי הפחד המוסתר
מפני המחר הבלתי-ידוע
ששולט בהווה הפרוע.
|
הבא ברכה לאוהב
אשר במחשבותיו אובד
פן מרוב לבטיו יתייאש
עוד בטרם יטבול באש.
|
הבאתי לך שי מעצמי-
את אהבתי...
|
נכון שבלבך כאב הגעגוע
וכבר רצונך לכיווני לנוע?
|
משהו בתוכך
שאני חש...
זוהי אהבתי
שנתתי לך,
והיא מתוכך
חורטת האמת
שבינינו.
|
מאותה תחושה ראשונית
נולדה אהבה ממשית....
עד שהגיע יומה של האהבה
להתייצב אל מול חומה גבוהה.
|
האם תבטיחי לי דקות של תקווה
אשר יהיה בכוחן להשכיח אכזבה?
האם תבטיחי לי רגע של אהבה
שיהפוך לתקופת חיים שלמה?
|
הבי לי אהבה מקורית, חדשנית ועדכנית
אשר תחבר בקלות עבר, הווה ועתיד...
|
שבעת הזאת מביט בלבנה הצחורה
ומקווה שאינו לבד המוקסם מזוהרה -
|
שאתן בך עיניי ואראה רק אור,
שתתני לי ידך ואחוש ניעור,
שתתני לי לבך ואטבול בזיוך,
שתתני לי גופך ואשפע מטובך.
|
קצת שקט אבקש לנפשי הסוערת
שאראה אותך רק להרף,
שאתנחם בנועם חסדך,
שאשים ראשי בחיקך,
אשמע את לבך ההומה
ואזכר בעברנו היפה.
|
לבכי שלה, לעצב שלה כבר אין השפעה
אך אם תלמד להסתפק בהנאות המזומנות
אוכל לסתום את החורים בנשמתה
ולבוא עם סל מלא הבטחות.
|
אם האהבה בחיי מולכת
הרי את לי היהלום שבכתר,
אם זמן חיי מאהבה מונע -
הרי שאתך עונג לי בכל דקה.
|
הבטיח לה גאות בחיים-
לצאת במחול,
לצחוק ולהתרונן
וגם להזדיין...
|
בכולם מצאה פסול ומומים:
אחד נעים ונחמד
אך נטול מעמד,
השני יש לו דעה
אך חסרה לו המאה,
השלישי גוץ
והרביעי- סתם מישהו מעוץ...
המונים באו ואת כולם דחתה
ועדיין לא מצאה את בן-זוגה.
|
את חייבת לדעת ממשית
שאם הכל ימות- כבר לא ארגיש!
|
המחשבות הטובות עלייך
היא ההגות המלבלבת כשקדיה פורחת
|
הפיחי בי הכוח לראות ולשאת
כי הגיעה העת שאושר אותי יחבק...
|
הרגשות הנן הד לך, עצמך,
לקול אשר מכבר נרקם בך
|
הדלקת, אהובתי, בכוכבי פז את רקיע חיי;
האם להביא לך כמוהר את חלומותי?
נוכל לטמון לעומק את רזי הלב
וכצרוף הכסף - את תאוותנו נטהר
|
נגזרנו מעיניי העולם
ונבלענו בחשק הרב
להתיז רשפי תאווה
|
ההיה זה רק אתמול-
אותו רגע קסום שאזכור
שהפך את אהבתנו להמנון
הקירבה שטעמה כה מתוק?
|
הוד האישה - ללבי כמכמורת,
לחישתה באהבה - לחושיי כתזמורת;
|
העבר כבר מאחורינו
למען ימים שנצטרך לזיכרוננו,
העתיד לא בידינו
כי טרם נוצר עבורנו,
ואנו ניצבים רק עם ההווה
והולכים לאיבוד זו בזה
ממגע של קסם מיוחד
המשכיח מאתנו את כל העולם...
|
הי, הוזה, פקחי עיניים
וראי קרני שמש קורצים אלייך,
ראי אותי, אהובך,
תוסס אל מול גופך...
|
ותוך כדי דיבורה
החלה מתפוררת היצירה אל האדמה
וכל פירור בוכה עמי
על מות יצירתי.
|
אהבה מופיעה ונעלמת
כמו הולוגרמה צבעונית ורוטטת;
לפי זווית ראייתה
על-ידי החווים אותה.
|
לא, לא אצא כאן במחול של שיגעון;
אלך לי לחפש את האור
אשר עליי ישאג:
"אסור לך להישאר בדד".
|
הקיץ נדמה
שסופו לא נראה,
מהחום אני נמלט-
מסתגר בביתי הממוזג,
מתפשט לחלוטין-
נודיסט בביתי
מאחורי הוילון,
מציץ לרחוב,
רואה אלמנה בשחור
השרויה ביגון
ומעז
לעצמי לפנטז...
|
הולך בעקבותייך,
מוליך אותך,
שנינו הולכים יחדיו
בין פוארות הזמן...
|
צולל אל ים שירייך
אך נפשי מתעלה למרומים,
סופגת במסעה ממסתורין הכיבושין
והיישות ממש משתגעת,
|
מראשית גופי
בא עלייך צלי-
שגיא ואיום
משפד גופך כאלפי חניתות;
|
את כל-כך יפה-
כשושנה אדומה.
את כל-כך מדהימה-
לב מסעירה על נקלה.
|
אגיע לנקודת מפגש בלתי מוגדרת
ואראה אותה מכל האנשים - ביופייה זוהרת,
ואשמע אותה בין כל הרעשים
קוראת בשמי מעל לכל הראשים,
קולטת אותי מיד -
מתקרבים חיש קל,
מתבוננים זה בזו, מנסים לעכל -
זה הרגע שאסור יותר לדמיין!
|
ציפורים תשרנה לנו שיר;
שיר חיים מהסס וקורן
על הזיית יום צעיר שיוולד
ותזריח נפש חרדה ומצפה.
|
בכל נפתולי האהבות תהיי מפוייסת מהזכרונות
עד נמצא את החוף הנקי מתהומות.
|
פעם ביקשה לרחוץ ביין את גופה
ובקוויאר למרוח עורה
בטרם הציעה גופה;
כיום היא מיד מציעה.
|
הגיל הולך ונמשך לאיטו;
כבר הרבה שנים מאז החל דרכו
ואין איש יודע העת לסיומו
אך, ככל שהולך ומוסיף קידומת בהגדרתו-
הוא מצליח את הלב לעכור.
|
למה לחכות עד לכפור
אשר את עינינו יעצום?!
|
אורג חלום חדש משלו-
הכל בכדי שהזמן - יעשה את שלו.
|
היא פתחה דלת ביתה לרווחה-
את זוג עופריה כלל לא הסתירה.
במן תנוחה מתגרה עמדה,
כאילו את מדד תשוקתי בדקה.
|
מזמינך לטייל עמי במצולות הקסמים-
אומרים ששם קולות הדממה מתרוממים
מהתהום אל השחקים
וכל החשקים זועקים.
|
והיא, שלא ידעה לקבל
וחשבה שכל חייה נועדו כדי לתת -
שוב נתנה לו בהכנעה
|
והנך החולמת
שלשמיים מחייכת
מכל חלום שנקרה בדרך
עד שמקיצה ואז מקננת
על האופוריה שמתפוגגת
לפני שאת בכלל מממשת.
|
היא ישבה על החוף
בעיניים עצומות,
התקרבתי בלאט מתוך שקיקה
ונגעתי בה בכוונה תחילה,
|
עם הפנים אל היום שאחרי
ועם הזיכרון של היום לפני,
השליכה מעצמה כל מועקה
והתמסרה אל התקדשות חטאה.
|
האם ישנם רגעים בחיי אדם
שאינו רואה שום אופק לפניו;
רק שער ענקי שצבעו חידלון
וכמעט לא בא להמשיך לחיות?
|
יצא מן המסגרת,
נפתח אל עולם נושם,
מצא שפתיי אהובה למגעי לילות
וחדל להזדקן.
|
תגידי ת'אמת,
מה יותר יפה?-
שמיים בהירים (ללא ענן)
חד- גוניים,
או שמיים כחולים
בשילוב עננים מתחלפים?
|
החיים מייצרים מצבים
ואני עסוק ביניהם בדילוגים;
ממצב א' קיים כאן ועכשיו
אל מצב ב' שכעת עדיין אי-שם,
|
גם בעבורי
טרם הסתיימו החיים;
הם רק מתחילים...
|
מופלא תמיד החיפוש אחר המיוחד/ת בחיים
להעניק לנו חיים מעבר לצרכים הקיומיים -
את "החצי השני" אשר הופך קיום להווית חיים.
|
עוד נשכב חופשיים בשדות
ועיניים נעצום,
את-פרפר ואנוכי הצוף
והאושר- הוא החלום הרטוב.
|
חשבתי לעצמי
שאם תלכי
ולא אראך-
לא אחפשך.
אפילו נדרתי לעצמי
כי זה סוף הכרחי;
צריך לוותר,
צריך להתפשר.
|
המטרה כבר רומזת,
השמיים שלחו לך מסר
ואת, עדיין תקועה בדרך עם תמרורים
שרק הולכים ומתרבים
|
זה אני- גופי ולבי,
המבקשים להיות בין זרועותייך,
להעשיר תעצומות
של חשק עד אינסוף,
לגלות כוחה של אהבה...
|
לא העליתי בדעתי
שתסתכל על מישהו מבלעדי,
חשבתי שתשים עינה רק בי,
שהרי אמרה, שאוהבת כל סמ"ר בגופי.
|
מהפעם הראשונה בה היה בתוכה
לחדול כבר לא יכל,
כי ליצרו נשמע בכל.
|
היא היתה פעם אחרת
כאשר חייה התנהלו על מי השקט,
אך כיום לבה ככברה
ואין בו מקום לאהבה.
|
היא הייתה אשת עסקים
ולפתע נטרפו כל הקלפים,
העסק היה על הפנים
והחובות הפילו אותה לקרשים,
ואז פנתה לאלוהים.
|
כשהיא אוהבת פניה נראים אחרת-
היא יפה שהיא אוהבת.
כשהיא עמי נפגשת או בכך נזכרת-
היא יפה שהיא אוהבת...
|
היא לא הבינה שכל פגישה שהיא מבטלת-
היא לא קלטה שהיא מרחיקה ומתרחקת.
היא לא הבינה שלצרכיה בו היא משתמשת
היא לא קלטה שבעצם כבר לו- מאומה לא נותנת.
|
היא אישה מופלאה
ששווה את זכרותי,
היא היחידה
שאזיין בכל נשמתי,
היא הטהורה
שחדרה גם לנפשי.
|
אהבה מאוחרת מבקשת להיוולד
והיא הססנית ומסרבת להתרגש,
אמנם חום היא אוהבת
אך מאש הפרידה היא נשרפת
|
בסוף הדרך הארוכה של אינסוף תהיות
יגיע זמנה לייצר סדרי עדיפויות
ואז כמו פאזל המורכב בשניה
היא תדע שרק אני נותרתי בשבילה.
|
היא שכבה בשדה
וגופי לה כמלכודת דבש
|
היא תמשיך להצניע את סודה-
שלא ידעה מעולם אהבה.
|
היה גיל- היה כזה-
יהא זכרו ברוך גם כעת.
|
היה לשנינו חלום מאוד נפוץ -
להאזין למשבי כוכבים המושכים לבוקר רכות,
להתעלס בהמולת האשדות
|
היו זמנים
שהיית הסבלנית בנשים
בעת שגיונותיי.
|
החשק הפרוע דגדג בעצבים
ואופס... הצפה חמה של איברים.
|
היי לי נוף שיעטוף אהבתי
ואשלח לך יום חי ועורג.
|
לו רק תהיי כעץ הפורח
אשר שורש לצמיתות טיפח.
|
אם תחייכי אליי כמו שדות מוריקים,
כמו פרדסים עם תפוזים כתומים,
כמו שיבולים מוריקות
|
היי מנצחת גופי בתאוותך
ולפנייך אודה באיבר מתקשה.
|
רוצה שתהיי מפרש המתמלא ברוחי
ברום תורן ספינתי,
רוצה אותך כבתולה עקודה
אך עם רזומה של מנוסה,
|
הלכנו רחוק, פסענו עמוק,
בערנו עד כלות,
נכנענו לתחושות האחרות
החופשיות והמאווררות.
|
יש נשים שאם תראה תמונתן
לא תתעכב עם מבטך לבוחנן;
אנינות טעמך הויזואלי
תשדר לך: "מאומה היא לא עושה לי".
|
אז ושם הייתי עבד לאהבתך
כי קשרת אותי בשרשרת תשוקתך,
משכת אותי אל זרועותייך
ובקשת כי אגשים כל משאלותייך.
וככה, ששכבנו על החול
והבטנו אל השמים ונשתוק
והיית מכורבלת בתוך זרועותיי
אהבתיך ממעיינות רגשותיי.
|
היבטנו...
נפרצו הסכרים,
חייכנו...
והיינו מתמזמזים...
|
אשיר לכם שיר על ים
כמוהו לא הושר,
של ים שבתוכי נישא
עם כל נשימה, עד חתימתה,
הים שבי משורר, למען השקט...
|
הישארי, ציפור, הישארי
עד אסיר כתר קוצים מראשי,
אעדה שוב חיי אהבה על מצחי
ואפתח לך חלוני.
|
הישנו חלום
שיש לו יתרון
על דעה צלולה
שבפקחות יתרונה?
|
מנסה לעשות סדר במחשבות
ולמיין את אינטימיות המאורעות
וסבור כי בעת ההיא
שבין ירכייך היה צווארי
ובלשוני עינגתי דגדגנך,
את רק היית מרוכזת באנחתך...
|
הניפה בי נס נפשי
כיודעת לאהוב ולגמוע
|
יושב וחושב
למה בעצם אוהבך,
ואז נזכר בחיוכך
שככה, בלי סיבה, מתפרץ.
בקולך המזדחל
אל תוך נשמתי, בנקל,
נוגע בנימי לבי
ואני נמס, כולי.
|
הרשי לי לענגך בעת "המשחקים"
כי בחרת בי כקופידון של מילים.
|
תני לי ה'תחת'
ותרגישי בלהט
|
כאשר מאומה לא הגיוני יותר
ואת חשה שהכל מבלבל ומתסכל,
אני הוא המנסה לפתור הבעיה
ולהביאך אל סף התשובה הנכונה.
|
אט-אט החלו עינייך מרגלות סביבי
במין מבט אביבי...
לוטף וחובק היה מבטך;
ניצת, זוהר ומנצנץ
אל התקווה החדשה,
העקשנית, המפצירה: "רוצה אהבה!"
|
"כולי" חייך בעצבות ואמר:
"טרם למדתי לחיות ואת כבר...?
כולי עוד חולם חסר אונים
המכוסה בשברים מבולבלים,
מה שידעתי- שכחתי הכל;
התרצי ללמדני שוב לאהוב?"
|
אתלווה אל צל תקוותה
המתכחלל סביבה.
|
מלאן פעמים כבר ראיתיך
וכל פעם שאראך לידי
אתאהב בך שוב
ככה, כמו כלום.
הלב מיד מתחיל להאיץ,
כל זעף לחיוך אני מחליף,
כל הדאגות דוחק אל העבר.
|
זהו המועד בו אפריח לילך
בניחוח הכרמים העולים מגופך
|
אם אגע בך ואתלהט מחום גופך
בחשק רב את תאוותך אשרת.
|
רק עקצוצים הזורמים בי בחום ובריח
ומניעים גלגלי מוחי הקודח
יכולים לשאתני בתדהמה אל רצוני
|
החזאי הודיע מבעוד מועד:
"היזהר, אתה עומד להתאהב!"
|
הכניסיני תחת שמלתך
והיי לי אשת עינוגים
ויהיו שדייך משענת לראשי
וערוותך- קן זיוני ההכרחיים.
|
לעומת צבעים שגוונם דוהה
הוא באהבתו לעולם ישהה.
|
אקטוף לה מפרחי הבר
(למענה אעשה כל דבר),
אשזרם בזהירות יתר
ואשים בשיערה כנזר.
למען תדענה כל היתר
מי זכתה בכתר.
|
התרהיב נפשי עוז
את הלא נודע, עמי, לחצות,
שם אין קרקע לרגל לדרוך
ואין שביל לפסוע בו?
|
לבך שולט על תבונתך-
כך את הסברת בעצמך.
אם לבך הוא אדונך
הכיצד לא יראה בסבלך?
הכיצד לא יצווך
לשכוח את מפקירך?
|
לצליל אהבת אישה יקיץ בו צחקו,
בשלמות האמונה יינק ממנה אושרו
בצחותה - יטוהר הלב מכל ריח אכזבה
ולא יצטרך עוד למחשבות פרישה.
|
הלילה נטפו משפתותייך מגדי אהבה
והאפלת על כל מחשבה מטרידה,
|
כמה רציתי שניחשף-
בטוח שלא נתאכזב,
אבל בקרנות המזבח אוחזת
ומהויזואלי חוששת...
|
יום קר ומנוכר עם שמש זורחת
ויחד עם כל התפרחת
כה מר בלב
על אובדן מבאס
של אהבתי הפורחת
לאהובתי האורחת
בגופי ונפשי שיזכרו דמותה
לאחר שאיננה, הלכה
|
נדמה, אהובה, כי בתוך סערה
היינו, ואורות החוויה שהייתה
הנה ה"הללויה" בלבב.
|
ידעתי שסבך החיים אורב כפרא
ולכן ביקשתי לא לחצות לבד הדרך,
ביקשתי: בואי ונצעד יחדיו,
ידעתי שלא טוב היות האדם לבד.
|
לבה כבר לא בוכה
על מגע של מאהב
שהיה נהדר
אבל...עזב.
|
כולם התעניינו במיוחדת
ואף ניגשו ושאלו למי שייכת.
כשחשה בזה - שאלה עצמה:
הכיצד הם התלהבו ורק לא מי שרצתה.
|
אני כותב את שעל לוח לבי
למען המחר - שלא ימחוק זיכרוני
|
היו אוהבים את בשר גופכם המתפרקד
שבו הזוהר, בו החן
כאשר טובע החשק בשפע האון שאינו חרד
וכברק הזוהר הנו מזדקר.
|
יפתח דלתות היכלו
לכל עגום ומבקש שכחה,
ומאש מלותיו יחלק לנפשות
אשר ממגור קופאות,
למושיע צובאות ומצפות,
לאשף לא-נודע, רב פלאים,
אשר יבוא ויזרע זרעים
של חלום משקר או משכר
אשר פחד מוות או תוהו חיים ישכך.
|
שפתותינו נפגשו לרגע קט
חיככנו אף באף,
הצמדנו גוף לגוף
וגלי החשק החלו לצוץ.
כפתורי בגדים נפרמים,
רעש הריצ`רצ`ים המזמזמים
ופתאם גופות ערומים נצמדים
ולחיבוקך מצטרפת התזזית.
|
לפעמים שופר עליך מזלך
ואתה מכיר מישהי מיוחדת עבורך
ואתה יודע כבר מהתחלה
שכאן מדובר במשהו נפלא,
והחיים נראים מחייכים...
|
אני פורץ אל ערוותה
ונובע בזרעי על לחלוחיתה
ופתאום המון אורות, פרחים
ושירים במוחי מתרוצצים;
כמו מתחדשת הווייתי
כמעשה בראשיתי.
|
מבטה היוקד רק מצווה:
"עכשיו אתה עליי עולה",
ואני, מין מדריך שכזה,
שלגחמות הלקוחה לא מסרב...
|
האם יוכל חשק לבדו
להניע לב הכואב מערגתו?
מה עם תשוקותיי האנוכיות
שאת מסתתרת מפניהן כשבלול בקונכייתו?
|
המציאות קוראת באפור
והרגש פורח באדום
יחד עם התשוקה בכחול-
אז מה יקרה לניצוץ?
|
"רק תשכב כאן לידי", אמרת
"רק להיות בשקט", הוספת
"רק תקשיב למוסיקה", הצעת
ואני רק עשיתי מה שביקשת.
שפתיי פגשו שפתייך,
לשוני פערה שפתייך,
לשוני פגשה את לשונך,
לשוני נשאבה לקרבך.
|
נשענתי עלייך ונישקתיך
ופקו ברכייך לשבריר,
אחזתי ראשך בידיי ונישקתיך
ונעתק הדיבור מפיך...
|
ואולי תשיבי במטבע ביטוייך
ותמצאיני מתחנן לפנייך,
שתתני עוד שעה נוספת
שבה אשפריץ לכל עבר?
|
היה זה הסתיו שלא הביא חורף בכלל
אלא, תפרחת אביב וקדחת אהבה הביא בכנפיו...
|
רק הגעתי וברגע אפפת אותי
בחיבוקים ונשיקות, כערב-רב של פרפרים,
התנפלת בחלקות על לחיי, מצחי
כל גופי...
|
לאחר שאת גופה אייגע
בעינוגי האוהב הבלתי נלאה,
ונפשה המתרגעת תחשק בשינה
לא מופרעת,
אתבונן סביב דמותה
ו...
|
תיתן הברכה את ריחה הרווה
ומתוק יהיה שיר הלב שמאהבה גואה
גם אם תכה בי רוח סערה
ברצון גאוותה להשיבני אל חשכתה.
|
ללא התראה מוקדמת,
לעולם לא שמעתיך נוקשת,
יום אחד התעוררתי
ואותך לידי מצאתי,
לא מוזמנת-
כל-כך נועזת,
לחיי חודרת...
|
המבט הראשוני שנפגש
שלב זרועות
לצעוד יחדיו בדרכים
שלא היו לעולם מתקרבות
אילולא אותו מבט.
|
מתבלבלים...
גם מן האור וגם מן הערפילים,
אך העיקר שמאוהבים.
|
אהבתי לך כתרופה -
זו כבר עובדה,
רק אמרי
הכיצד אותה תרצי;
כטיפות מן האלים?
כחצים מן המילים?
בעיניי, דווקא, הכי ישים
שתעקבי אחר המעשים!
|
העירי בי אליך את הכמיהה
לבלוע הכוכבים שעל ראשך כעטרה,
תני לשירה שבנו ששוב תלבלב
ותגרש מלבנו את הכאב.
|
ריח עורך, טעם נשיקתך,
צליל לחישתך,
לטיפת שיערך,
כולם מקיפים סביבתי
ואת חודרת ללבי
כאילו בפעם הראשונה
שאני בכלל פוגש אישה.
|
למה את תמיד נרתעת?
למה שולט בך הפחד?
למה נס כל אומץ מלבך?
|
הפילי עליי פלאי אהבתך
שירקדו סביבי גם בהיעדרך
ואוכל להשליך יהבי
שזהו מתוק-גורלי.
|
מחובקים...מרגיש בך בין זרועותיי
קרובים...גוף אל גוף סמוכים
מריחים...בניחוחות הגוף עטופים
מנשקים...טעם הגופות טועמים
מתעלסים...בתשוקה מתמלאים, תאווה פורקים.
|
הם נכנסו לדרך עלומה
של אהבה אסורה.
רצו לפרוץ גדרות,
רצו חייהם לגרות.
היו לפתע בין החיים
קודם היו ליבותיהם שבורים.
|
אל תשלחי עם מילותייך למחוזות מתוקים
בטרם הרווית יחסים בנוזלים טבעיים
כי במקום לראות כוכבים ומלאכים
תצטרכי להתמודד עם שדים מציקים.
|
אני לא מבין את אהבת 'להיות ולא להיות'
שפעם זוהרת וגלויה ופעם נעלמת ללא עקבות,
זו שבשובבות מדלגת - רגע נראית ורגע לא,
כחוששת לגורלה ומחפשת מסתור.
|
את סתם מתישה אותי
עם ה"חבל" ו"אבל" ששולחת לי,
|
את לא אתי הרבה-
את כבר בעולם אחר,
את מגלה את מה שהיה ממך נסתר-
עולם התיאבון המוגבר
אשר אותך דוחף לומר
יותר מאוחר:
"הלוואי שלא ייגמר לעולם-
אני מתחילה להתמכר מעכשיו".
|
"מי שלחך דבר אל לבי ולהפשיטו?"
|
קובע שעה לצ'ט אוהבים,
מגיעה אהובתך שאת פיה חוסמים,
להתקשר בטלפון עליה אוסרים,
את ידיה כמעט קושרים,
כל חייה אפופת נאצות,
באה לשמוע מילים רכות.
הצ'ט נותר אמצעי אחרון
לפרוק מהלב את כל השחור.
|
בוהקים אל נצח אהבתנו,
מתמזגים עם הטבע באהבתנו-
הים, האוויר והשמש הם שושבינינו-
תפאורה מלאה לאושרנו.
|
חייב לדעת שרק אני שלך ובלעדי- אין.
יודע אנוכי כי למאהב אין זכויות
אך אין בידיעה כדי להרגיע העשתונות,
באתי אלייך מתוך הרגשות,
נסחפתי במהירות ולא יכול לעצור.
|
עם קרניים של אור הלכתי להתחבק,
להבין בחשוף, בטמון בנבכי העולם האחר
בו שלהבות אהבה מרפאות כל לב
אך לפתע הבחנתי על פניה באור דועך
וכל החזון נגוז, נותרתי לבד.
|
בחסדי התשוקה שבשניים ניצתת-
ניצל אנוכי מכלייה מייסרת...
|
הצגת עצמך בפניי
ונהיית מושא הערצת חושיי
ואני חייב לפעול בנושא;
לשנות עתידי ואפילו ההווה.
|
התרשי לי להעניקך אהבה ולו אף קצרה
כאילו יצאנו לאיזה טיול ברכיבה
אל ארץ התענוגות בלי שום הבטחה
ואני מדריך נאמן, מבטיחך נאמנה
שאתייחס אלייך במתיקות ראויה
|
רק הקדימי ככל שאפשר
למען יומי יהולל,
למען לילי יקודש
בזרועותייך החובקות
ואוכל לזמר לך מזמור ברכות.
|
ביקשת לנסות משהו חדש
בשדה אשר טרם נחרש,
אז, בואי ונשחק לנו משחק
בו אני קוף נחמד וחושק
ואת - תפוח אדום על העץ.
|
הקיץ שלי חוגג את ניצחונו
בזיו ובפרץ נגוהות;
שקטו הרוחות, שמיים לא קודרים -
קיץ של אהבה אין גודרים;
|
בחדר קטן שקרובים קירותיו
מונה לב אוהב את פעימותיו
כי לא כתמול שלשום תחושותיו
מאז יבשה באר השראותיו.
|
רק תארי לעצמך
מה היה מצבך
לו היו לי מן הסתם
יותר מזוג ידיים אחד...
|
הרגעים הכי יפים עמך
הם הרגעים עם הדממה
|
ואת-אני רגע ריגעה לשני
בחיים של אני לך ואת לי.
|
יש ימים שמתקרב אלייך
ויש ימים שמסתתר מפנייך,
יש ימים שצריך לך
ויש ימים שמפחד ממך...
|
נהיה מכושפי חושים
טמירים ונעלים
מעבר לכל הררי הקשיים.
|
שם, עמוק במצולת הוויתם
יכולים החיים להתנהל במלואם,
לשכון לבטח, הרחק מכל חידה וזר,
אילו יקפאו פני האגם, שם -
לא יוכלו אבנים שהושלכו לחדור בעדם.
|
איך והאם להשתלט על תשוקות
או, שמא, לתת להן בלי בקרה לפרוץ
ואת האהבה האמיתית לחוות?
|
אצלי, ברומן עם החיים,
הופיע פעמיים האלוהים
ורצה שאשיב לו את חיי;
שכנעתיו כי יוכל לנהל השמיים גם בלעדיי.
|
רחוקות הגופות וקרובות הנשמות
והרעב לחוש בך עושה בי שמות,
שורף בעצמות ומהתל במחשבות
|
מתפשטים מהר תוך כדי
המוזרות שבחיפזון
היא הגורמת לשיכרון-
לחוש ההגיון אין מקום
בין גבר ואישה ערומים על חוף.
|
נצמדת עמוק אל האושר הניכסף;
מצצת, נמצצת, ינקת, הנקת -
בפה, בעיניים, ברטט איברייך
השבעת בשפע את רעב תשוקותייך...
|
אבער עלייך עם השהיה,
אגע בך ברכות המגע,
אתמסר אלייך כל שעה ביממה,
אתך מאומה לא ייעשה בחופזה
כי הרי כבר הגענו שנינו להבנה
שכאן מדובר בלא פחות מ...אהבה.
|
בשעה שאת פונה לדשדש בביצות חייך-
את, בעצם, מפנה לי עורף ונוטלת ממני את יכולותיי
להיות לך אי של אהבה...
|
השיבי לי המבט הראשון
בגללו התאהבתי עד שיגעון,
השיבי לי את התרחבות הלב
בגללה קשה להתאפק...
|
קצינים מעוטרים עם הבעה קפואה
מגיעים לביתנו לבשר הבשורה,
לאחות החלל שעובר בבטנה
וכל יום מחכה ללידה.
עומדים מול הדלת
עם פרפרים בבטן,
חוששים מעצמת התגובה
של אישה לפני לידה.
|
התעוררתי מקול פעמונייך,
קרני השמש היו לי זיו פנייך
|
החושים מגששים, אישונים נפקחים
אל מראות הצבעים הקדושים,
אל מראה האישה העירומה שלידי
שעוד בלילה הניחה ראשה על כתפי.
|
אם יגיע היום
וינחת לפתע עלינו השלום...
|
החלל מרעיף תנומה,
אהבתם מרעיפה שלווה,
מבטם מצית תשוקה
וגופם בוער מתאווה.
|
חינכתי עצמי לשירה
מתוך השראה,
אינני הכותב כמכונה
המתארת עבודה זרה...
|
התכסי בעירומך, חולת אהבה,
חממי קורייך עד הזעה;
יתעורר הזמן אשר יצריו אהבה
ולא תהיי יותר דועכת ונוגה.
|
פעם עשתה דרכה בים האהבה
ובינות אבריה עברו הגלים...
|
נוגעת בנפשי, אהבתך,
ומחזיר מנפשי בנגיעת גופך,
במעשה אהבה
שכולו מגע ונגיעה...
|
אם הייתי מביא לך עולם ומלואו,
אם הייתי מגשים לך כעת כל חלום-
יש להניח שלא היו נשאלות אלו השאלות
ולא היה מקום לשום תהיות...
|
מתרגש
מרהיב גשת
חג סביבך...
|
התאהבנו ממבט ראשון ולא שני,
ממגע ראשון ולא הססני.
|
יום כי ייחשף אדם צמא עין
אל מראות גוף אישה בעירומו-
ישא כאבו בין חלציים
אך לבו ינץ ברומו.
|
את כאן, לידי,
מאיצה את חשקי,
ואני ממולל תלתליך בידי-
מושך קצת זמן עד ש"תתבשלי".
|
מי זו שהלכה לקראתי בחשכה
ובאה למולי עם האור שבתוכה
ואני פצחתי בשיר אהבה
כאשר ברקע מלאכים ששרים במקהלה
ומזמינים אותי לטיול ברקיע
בטענה שלאוהב כמוני זה מגיע?
|
התגלותך בחיי היא מן הגורל
ואם אסיים בין רגלייך- כך נגזר.
טוב, אולי אני קצת יהיר ו"משוגע",
אבל רק את היא הסיבה !
|
חבקיני בזרועותייך ואעשך למאמינה-
בעצמך, בי, בנו, באהבה.
אינני מאמין שאהבה מכאיבה
כי די לצרות בשעתן, במחילה...
|
התזכרי את המבטים ההדדיים
שאל רכסי האהבה היו מטפסים,
וגם כאשר היינו אילמים
היינו בעצם משוחחים?
|
במקום בו כל מאוויי
לפרוט שמך על נימיי-
התיאותי היות עמי?
|
התייחדות - אותן השעות שבמיעוט
שאני מבקש לעצמי ההתבדלות
מכל מבטי היגיעה
ושיחות הדיומא
|
היא לא נעה, בקושי נשמה
אך הניחה לו להמשיך ולנשקה-
הוא עבר מפיה אל צווארה
והיא בעיניים עצומות - מעונג גנחה...
|
עוד רגע קט תקחי את כולי...
התלטפיני ותוליכיני באהבה
או, שמא תחנקיני רק מתאווה?
|
שני גופים
והלבבות באחדות פועמים,
בערגה,
בעוצמה אדירה,
נושקים
נושמים,
נושפים,
מזדיינים....
|
אני סולח לה
על כל רגע שאותי מפקירה
רק בגין השעות המייחדות
של מפגש הגופות
אשר את הדעת מטריפות
וכל הזמן יש חשק לעוד.
|
בואי ועגני כאן, עמי, עם צי רגשותייך
מבלי שתחושי, חס וחלילה, כי חנייתך
תיהפך להיות סימן חולשה מטעמך.
|
אפילו אם המלחמה תפרוץ
וקירות סביבנו יטו ליפול,
נרשה לכל לקרות
ואצבע לא ננקוף
בעת שגופי בא אל גופך
ואין ראשינו נתונים לסובב.
|
ניעורתי לקראת מבטך
וערגותיי נפרצו לגופך
|
שנים שלא התייחס,
פעם בחודש אולי מימש,
ראה אותה גוועת,
מאבדת את הדעת,
הבחין איך שוקעת לאיטה
ולא טרח לברר מה הסיבה.
|
רעב אני למגעך, אהובתי -
כבר חלף לו זוהזמן רץ לו קדימה
כאשר רק זכר פגישותינו בלבנו פנימה.מן רב בלי...
|
ראיתי התפארת
בחזותה המרגשת;
בעודה בבגדיה
וגואים שדיה...
|
הזמנת אותי להתפזר בשדה פרחייך
החבוי במשעול בין רגלייך
|
אין רזרבה בזמן לחיות,
אז כל אימת שמתחילה לדאוג-
שאי תפילתך אליי מאי-שם,
אפילו סתם "תרימי טלפון" קטן...
|
אמש היינו מזדיינים
ומעלינו דלקו הברקים...
|
התוכלי לצבוע חיי
בצבעי המרחבים
בהם אמצא מקלט
עד בואם של ימים טובים?
|
התקווה מנופפת כל הדרך
לפני ואחרי הצועדים באהבה,
|
משתחל עם עזוזי בין שוקיה
עד תלפות חלציי
ויתערסלו חשקיי
ואז...
אנחנו ממריאים.
|
שימי גז והרתיחי כבר דמך...
לא התכוונתי שתעשי זאת עם התה שהבאת עמך!
בואי ואמרקך בלהבת יצריי הגואים
וממני תוכלי ללגום מיצים רותחים.
|
הגעתי אל בינות אהבתך,
היישר מארץ קרה אל תוך חומך,
למצוא שלווה ושקט סביבי
ולגרש סיוטים מחלומי...
|
ואולי
תיפגשנה הנשמות,
קצרות הרוח, ברכבת החלומות
במחצית הדרך,
ואמצאך נושמת
אלי את אור אהבתך,
נושבת עלי מתשוקתך?
|
כי אני פה, לידך, חי וקיים
להיות לך הקשת בענן.
|
ואף נאהב יותר
משעתה הדמיון מאפשר.
ואף נחשוק יותר
וכל יום נצטרך יותר
ואף נשכלל יותר
וכל יום נחרוט בלב.
|
יודע שאוהב,
וכל יום משתאה
איך הלכתי שבי
אך אינני
מצר על היותי בשביה.
|
אם בחיוך ואם בהנהון ראשי
ואם במילה חמה או עשייתי
אבקש עשות למענך ככל האפשר
כמצוות ההקלה על כל נזקק.
|
מחוזות לבי אל העבר העבירנו
ולרומיאו ויוליה הפכנו.
ושוטטתי בנבכי המיתולוגיה היוונית
בלילה שכולך בליבי היית.
ובחרתי להיות הלילה את פיגמליון
כדי לחדור לליבך כפגיון.
אמנם נכון שפסל היה פיגמליון
אך כמוני בעצם - אומן עם קצת כשרון.
ואני משקיע ממרצי לפסלך
|
אפילו החשיכה יכולה להיות ידידה
השולחת אצבעותיה לעורך ואת חשה בצינה
כאילו אהוב נוגע בך-
נוטל ידך בידיו
ומטייל עמך לאור הלבנה.
|
נסיח דעתנו מהזמן המתכלה,
ונמלא גנזך הנפש המתרוקן,
ונלך בדרך הפתלתולה
של אהבה אסורה/ גנובה,
נניח מאחרינו אהבה שסרחה
וכבר איננה ערבה ומתוקה.
|
רציתי לומר לך דברי אהבה
אך משפתיי נעתקה המלה
כי האהבה שיש בי
השכיחה ימיני,
הדביקה לשוני
לחכי.
|
דבוקים אנו בידינו כבדבק עז
וקרני עינינו משתזרים כחוט דק.
משפרים עמדות,
חושפים נשמות,
חודרים פנימה,
מגבירים פעימה.
|
את הראשונה בסלע להכות
ומתוכי נפתח מעיין זך של רגשות
שבכל עת שאני על גופך משתהה
את שם האהבה אני הוגה.
|
והיא הסירה חצאיתה כהרף עין
והחלה לחולל אל מול פניי,
שולחת זרועותיה אליי
ושערותיה סוטרות לחיי.
חמוקיה מציתים בי אש
וכל גופי ממש לוהט.
|
והיית לי האישה שארצה
שרוצה בי שארצה
לרצותה ככל שארצה
לרצות בי ככל שתרצה.
|
יש לאהבתי גוף ונשמה
ותובעת נשימתה
להיאנח ולגעת בה
עם כל קירבה.
|
ושמחת עינייך בנוף גופי
היא שתמלא את חלל נפשי...
|
ויהי כה טוב עמך-
בחטוא חטאי עם חטאך.
|
לא רצתה להבין
שלא אדע המבוא לגנה הפרטי
אם שערה כלל לא פתחה
ואהבה בשבילה - היא רק מילה.
|
וירעו חייהם בשניים
בעמקי וגבעות החיים;
תרים אחר פלגי מים
שם - שרים שיר השירים.
|
נפשותינו נכרכות זו בזו
מלפני ידיעת גוף אל גוף.
אך כזו התשוקה
תיהפך לתאווה-
לא יוכל לנו אף אל עליון.
|
ראיתי לבבך מתקרב אליי
מתוך עננה משתהה וחרדה
שאולי זה רק מגע החלום...
|
בשקט הלילה עובר
ובבוקר אהובתי אל המעיין תרד
תפקיר גופה לברכת הטבע
ואבוא עליה בדרך הטבע
בהפיחי בה תשוקתי בלי להתמהמה,
בפזרי עליה מזרעי
כמו קסם מאת שרביטי
אשר יבשר על בוא המים
בשורשים צמאים...ותאמר:" לחיים".
|
רבבות פעמים התחבקנו כמשתאים,
עשרות פעמים היינו רבים ומחרימים,
הכל כקומפלקס השתפכות של תנועת חיים
בין שני יגונים תמימים ונפלאים.
|
גופתך התפתלה, שלחת יד מולי
וידך השניה ריחפה על גבי.
בשלה, ענוגה, נשאבת אל תוכי,
נאקה בקעה מגרונך לאוזני.
נשנקתי, נחנק קולי
הייתי במלוא אוני.
|
כל עלה, כל סוד הנחשף בהוויה
מגביר את עוצמת יופי הפריחה.
|
מתוך יער אפל
שהמעבר בו קשה-
אל אור השמש את יוצאת
וורד האהבה עוד פורח בידך;
|
באת ושאלנו עצמנו;
היינו מודאגים וטרודים בגיננו,
התהיי שלי או לא?
הגדת כן, וכאן כוס נמזוג
לחיי העולם הנפלא שיהיה
|
נתפסת בלבי כערוגה בבשמה
את כל סביבתה
לעת שחר, במין שיגעון
של אביב ראשון ואחרון.
|
אין בתבל את "האהבה הגדולה"
ואין את זו ה"שלמה",
אין אהבה "לכל החיים";
חלום הוא המושג "נצח נצחים".
|
מן השחר הנימפה תעלה,
אתייצב אל מולה ואתפעם
עם תקווה שבלב- תקווה חדשה
אל מציאות רעננה והומה.
פעימה תחסר,
פעימה תסער,
ידיים מושטות,
ידיים מגששות,
ידיים מלטפות,
ידיים בוערות.
|
אינני מפחד מלהיות לבדי
כי אינני איש בודד בעל כורחי-
אני זאב בודד מתוך בחירתי.
|
זבחתי תשוקתי על מור גופה
ובאלף גוונים הפציעה תאוותה.
|
ממשרד איכות האהבה
יצאה ההכרזה
שלא תוכר שום אהבה במחוז
לפני ניקוי טוטאלי של הראש.
|
היא תרעיף אהבה כוזבת;
תתענג על גחמתה,
ומולה קורבן מתייחם
שטרם מעלה כלל בדעתו
שכל מטרתה רק לנצל,
וצבעי עתידו כגודל דיכאונו.
|
סגול של תשוקות
עם תכלת של ערגות
נפגשו בקן גדול
וצלצלו בפעמון...
|
למלא פי בבירה ושיר
זהו כל רצוני.
|
ממבצרך, בנחיריי כיסוף נושף
בעיניים עצומות ודמיון גואה,
אולי גם באצבעות לאות עד כאב,
נטלת את שירי אותך לזיין.
|
היינו שם, אהבנו זו את זה,
שבענו שם ואעפ"כ
האהבה לא הסתיימה,
התיאבון רק גדל.
|
רק שאת לידי-
הכל חוזר למצב טבעי.
|
זו האישה שבאה אליי עירומה -
בלי כללי משחק ובגופה,
רק מחייכת ומביטה
אומרת לי: " אתה סוכריה!"
|
מנסה להבין
מאיזו סיבה,
לאיזו תכלית
ואיך
התחלת להיות
|
אני לא חושב שיש לזקוף זאת כגנאי
שתשוקתי עדיין קיימת ומכוילת עלייך;
זו לא מחלת מין לרצות להיות בפנים
במקום הכי חשוך שמאיר לי פנים.
|
כל הנחלים זורמים אל הים
ואתך- כל הימים מובילים אל המחר,
|
זו שעה נפלאה
של רעדת הלב
ואני רועד....
|
קמו עלי יצרי החומדים
לזחול לתוכה בכל ערוץ אפשרי...
|
ואת כאילו מיוסרת
זורקת אלי מבט של חתולה מורעבת
ואני חש בעויתותייך ורעידותייך
ומסופק מהעובדה שאני אבי כל הנאותייך.
|
תמיד חשבתי שזיכרונות צצים מן הנעורים,
אולי זה היה נכון עד שיצרת בי זיכרונות קרובים;
|
הרבה אפשר לעשות על החוף
אך אתך היה ניתן לחשוב
רק על להסיר הביקיני ממך,
לתת לארגמן השקיעה לעטוף גופך
ולדמות כי מעשה האהבה
הוא עם השמש הנעלמה
|
מבטי חיבה / פלירט נטול סכנה
גיחוכים מלאי שמחה / מחשבות אהבה אסורה,
ריגושים מרטיטים / איברים מזקירים....
|
על שמש המפזזת אור מקרניה
אינני תמה,
על האור שבזריחתה -
גם לא אתמה,
|
מולקולות נכנסות לתאוצה,
וזה טוב, זה מופלא...
|
ערב יום העצמאות בלי זיקוקים
כדין לילה של מזמוזים בלי זיונים;
זאת ידעה אהובתי בלי הסברים
והזמינה ארוחה לשניים תחת הכוכבים,
אל מול חוף תל-אביב, בסוכה לבנה ודקלים.
ליהנות מדגים וזיקוקים.
|
זיקפה היא הדרך מא' עד ת'
בלי להתפתל לשווא,
בלי ליטות חס וחלילה הצידה,
לחדור ישר וקדימה
בעת שעצביה לך יקראו
ונחיריך שלך - ירעדו.
|
כמה פעמים בחיים קורה
שאתה מתייצב מול...ופותח הלב,
אומר לאישה שאותך כבשה:
"אותך אני אוהב, אני נשבע"
|
רוחש הדם בעורקיי
וזועק את זכויותיי
לשמחה בלב
שלא תיפסק.
|
אתך נראה הצג כשושן,
אתך נשמע רעש המקלדת כמחיאת כף
ואני מגביה בהזייתי לעוף
מבלי שמישהי תאמר לי: "חצוף",
ואני מגיע אלייך כרסיס אור מבין הצללים,
מתגלה אלייך במילות השירים...
|
פי נשק לך-
איפה ומתי- לא אשכח,
זרועותיי חיבקו אותך-
לאותו יום שוב אייחל.
|
זכר נכסף אנוכי
לאישה שתהא קורנת בתוכי.
|
איש אחד אסף כל חושיו
להיות עמה בשארית חייו
והיא נתנה לו רק סתיו וחורף
והוא נשאר בגפו רועד.
|
במסלול אינסופי של עונג פסענו אט
וניחוח התשוקה פרש כנפיו
על איש שאת אהובתו קורע
בתנועה נשגבת של זורע.
|
כשאת נמצאת לידי
יש לי בקושי זמן לעצמי-
לא לישון וגם הפריבילגיה לחלום
היא משהו שאינני מעז לדרוש.
|
את באה והולכת,
הולכת ובאה
והזמן לא עוצר מלכת
באהבה המוזרה,
ונחרט- כך או אחרת,
והופך לעובדה.
|
נסי להיות ציפור קטנה
הניצבת על כף ידי ומזמרת להנאתה;
מבוקר עד ערב רק תשירי לכבודי
ואת כל השאר תשאירי בשבילי.
|
ראשי לוהט, דמי שוקט -
ממתינים לרחמי קולך להתנוצץ
|
שעדיין מצפים בלי סוף
לראות כל המראות
באותה צורה
שבימי החלד נראתה...
|
זר היה הלילה כל-כך
וכל שערה מראשי סמרה
מאז בים השמש שקעה
והיא מלצחוק חדלה.
|
תקווה שבלב - תקווה חדשה
אל מול מציאות הומה
פעימה נחסמת
פעימה סוערת
נשמה בוערת,
כאש שלהבת...
|
עוד לפני יפציע השחר -
הקסם כבר יפוג;
מאומה לא יבקשו -
רק לילה חם ירצו.
|
זרע פיתויי בך נזרע
וקול החרטה והמצפון לא נשמע,
במשחקים אסורים בחרנו
לאחר שממין נישואינו התאכזבנו.
|
היכוון נתיבו במו-ידיו
או שיכוון ביד הגורל?-
לשבט ולחסד יסתובב על צירו
במסלולי יממות החורצים בגופו ונפשו.
|
בואי ונתחיל בשניים שיחה - גם אם ניגרר לויכוח
ואל תחמיצי זמנך לתוך הכר, כבודדה, ותבכי לרוח.
|
אין מקום לשברון הלב
שרק נשמות מכווצות להן
מכות על תריסים מוגפים
ומחפשות גאולה בכל מחיר.
|
בואי, היי לי ברוכה בפראות חופשיה,
היי נידה מולי כחווה; עירומה ושזופה,
בואי אליי אל ההרים;
למה אנחנו מחכים?
|
"חבק נפשות השניים
נשק לבבות ולא רק שדיים".
|
רגליי ילכו עמך לאורך חייך
כחברך הטוב שידעת מימייך!!!
|
עוד רחוקה הדרך אל החיים כזוג
אך טוב לי, כי סוד אהבתה בנפשי כמוס;
|
לכל איבר בגוף יש שם-
שלא נטייל בו כמו סומא בערפל,
כדי שנוכל בכל פינה
להגדיר מטרה ולנגוע בכוונה;
|
תגידי את! - יש משהו טבעי יותר
מאשר לחגוג אהבתי אלייך בהקדם?
היי בטוחה! - אף אחד לא ימצאנו
כי נשאר העולם מאחורינו.
|
נוגעות ורושמות הגופות,
והתשוקות עולות וצצות,
כבחבלי לידה עובריים
|
חדוות בשרים סימלה את צעירותו
בהיותו כבול אל חבלי תשוקתו
וזעק: האם לנצח תהיה עמו,
והיא לא השיבה לו...
|
רוצה שאלייך אחדור?
היי לי כקרן אור
מלאה זיו וזריחה
ולא תאחר הזיקפה
|
והיה, אם תיכזב נבואת לבי
לא אפנה להסתתר באוהלי,
כהיחבא אדם מפני בעל חוב,
|
דבר אחד בדוק -
רק פתרון אחד נגד הבדידות;
אם נרצה או לא נרצה-
רק באהבת אישה הפתרון הזה.
|
ואת צועדת אל תוך הלילה נינוחה והדורה;
יודעת שכל העולם שלך באהבה.
|
רק מעץ הדעת טעמת
אך מעץ החיים לא נגסת-
כאישה שתמיד רוצה הכל לדעת - לא נהגת...
מספרים שדווקא היה נאה וטוב למאכל.
|
כל שעות הצפייה התפרקו מיידית
כאשר הסתערתי על גופה עם ידי ולשוני;
חווית כיבוש כזאת יש רק פעם בחיים...
ואולי תתחדש שוב באביב.
|
הפין מקיץ ומזדקר לראות
אל אותו החור
המאחה מציאות ואשליה
לחווית המאה...
|
ועם חוטי התשוקה
נתפור קרעי המציאות המרה,
נטווה קורי מחשבות
על כמיהות...
|
אומר: "הלוואי ולא חלום
ואם כן, אזי שלא ידום".
|
בלשוני סימנתי מתחמי בך,
בתשוקתי בניתי חומות סביב לך,
באהבתי - אני הנתיב בחייך.
|
חשתי כי דמי מתמלא בכוחות מחודשים,
נבוך, צוחק וחונק את כל ההיסוסים.
|
כמו הייתה אהבתי רשת דייגים,
שהביאה אותה אל חוף מבטחים,
חוף התקווה הטובה
של חופש המעוף באהבה.
|
לעוף גבוה בשמיים
לתת לשמש ללטף פנים בקרניים,
לרקוד שוב על עננים
את ריקוד החיים...
|
חוק הזוגות השלובים
עם תמונות הנישוקים
על רקע הדמדומים,
בחוסר יכולתי להגשים
עולים לי על העצבים.
|
ישב האיש וצ`וטט
בת זוג לעצמו חיפש,
זו רחוקה ,זו שמנה,
זו טיפשה, זו קרה,
וכך חלפו הלילות
ומול המסך המשיך לבהות...
|
דיסקו סוער
אותו סוחף
ואל מול פני אהובתו
הוא מחולל מחולו-
מחול התשוקה
שמגופו פרצה,
מחול פיתוי
בלתי שפוי...
|
כשאני מתאהב באישה -
זיכרון דמותה וחווית הנשמה
מקיימים ביניהם פגישה-חגיגה
לשעת גילוי מצולת לבי הגנוזה ...
|
שאלתי: "למה תבקשי את קרבתי?"
והיא זרקה לעברי: " עבור חזון אימהי;
עשה לי ילד בצלמך ובצלמי
והתנדף מחיי כגז טבעי".
|
ניסתה לתפור לעצמה חיים
שיהיו לה יפים...
גייסה את כל החלומות
ובנתה עולם של הדמיות.
|
שלחתי ידי המשמשנית
לחפש על גופך
תשוקתי לאישה,
אשר נדמה כי כבר אבדה,
|
את מציאות מציתת דמיון כפרפרת,
את שקטה וגם סוערת,
את רגילה וגם קצת אחרת,
|
צלילי הנשמה כבר אינם רוטטים
במסלולי כמיהה נמתחים
|
בעיגול של קטורת וכשפים,
כבמעיין מעומק ההרים,
פכתה התשוקה מנבכי הנשמה העורגת
לשמור אמונים לאהבה מיוחדת
שגורלה טרם הוכרע.
|
היא שכבה על גבה בחול
ובדמיונה עלה חיזיון
על אותו בחור מפתה
שאצלו איבדה בתוליה לפני יובל.
|
מחיטוט בוירטואל כמקובל
חוששתני שאיהפך לקניבל...
|
חייב להימצא פתרון ממשי
על בסיס ההבטחה האנושית...
|
חייב לעשות זאת בדרכי שלי
או ששום דרך אחרת לא בשבילי.
|
חיים לי אתך גם בלילות,
בעת שהשקיעה אל החלומות
בונה לי מגדל של תקוות...
|
ושוב עלומים מתבזבזים,
שוב אברים מפוזרים,
שוב המון הרוגים ופצועים
שהיו פעם אנשים מאושרים.
|
"התאהב" במאוהבת באחר
מבעד צג מחשבו הסוהר
וכל יום פילל
שהרומן שם יסתיים.
|
אבירים
שבלילה באים
בתשוקת פרצים,
כזרם הפלג בהרים
רינת עינוגים משחררים
מגופה הנשרף כלהבה.
|
חלום על סביבותיה חג עבורה
וידו את כתפה ניערה:
"עורי אישה-
|
המרחק שבינינו גורם לי לחלום
ולראותך צפה ועולה במחשבות
|
בסביבה נטושה בלילה מפחיד
יכול השחור פשוט להמית
ואז יוכל השיר את כוחו להראות
וכל לב דווי, כטל להרוות.
|
ואני כפרפר חולה אהבה
מטייל עלייך בגבעת הערווה
עד שרטט גופך מתשוקה
ושמעתיך בלחישה מפצירה:
"בוא אליי פרפר נחמד..."
|
זהו לא חלום בתחושה-
זהו חלום הניתן להרחה...
|
את תעצמי עינייך ותהיי אחרת-
אני חרמ(ו)ן ואת כינרת.
|
זהו החלום המצוי
שהנו תחליף הזוי
לחוסר שינה כפוי
על מי שמצוי
רחוק מהרצוי -
רחוק ממך!
|
אותו חלום ממשיך ומספר
שמאחורי הערפל
יש שדרת עצים אשר נטענו בעבר
וצמרותיהם נעות גבוה מן הראש, עכשיו.
|
גומעים תחושות מרחוק
ואין בכוחם להרוות,
אז מבקשים לממש-
שנוכל להתענג בעולם הזה
|
היה זה חלום רחוק,
לילה שלם יחד להיות,
לעשות אהבה עד כלות כל הכוחות,
מבלי שהשעון קובע עובדות.
|
כל הלילה התהפכה
על משכבה
וגופה מתייסר
בחלום שולט ומתהולל.
|
נהייה "שפוט" כל-כך
שהיא זו שנכנסה לתוך חייו בקלות
והפכה את החלומות למציאות...
|
לבבות הומים בקצב מטריף
כאשר הזיכרונות עולים וצצים
על פנטזיות אהבה
ותקווה שלא רפתה
ומאפשרים לנשמה
להיאחז במשהו בערגה.
|
חלומות-
אינם יותר מאשר אשליות קטנות
עד הזיות גדולות, ואשר בבוא העת מתנפצות.
חלומות הם כמו בורות עמוקים
אשר אליהם נופלים או מחליקים מבלי משים.
|
חלומות- כמו סיפורי אגדה קסומים
נותנים לחיות באושר לעולמי רגעים.
|
מתחת למעטה הקשה לפיצוח
יש רוך אישה הרוחץ באמבט של שיש
וקול חלקלקות המים
כמו לטף יד הוא עבורה;
יד נחמדת לעורה
המקלפת כל תפאורתה,
ורוצה רק להיות על האדמה - סרוחה
וכל גופה מרמס לתאווה.
|
מחמם כמדומה
עולם בלי גיל
ורק אנוכי מזקין.
|
נולדה בי המחשבה
שאולי חמש הנשיקות
מייצגות חמש אהבות.
|
שלא תהיינה קורות עם נבחר
נותרות בלי לקח נלמד!
|
...ועכשיו עיניה מזוגגות
כליל כוכבים עם אור נגוהות,
ועכשיו מחשבותיו נינוחות-
כעל גלי הים נרגעות,
ועכשיו שניהם רובצים יחדיו-
מודים על חסדי תשוקתם.
|
את רוצה שבאמת שוב אוהב?-
הציתי בי, את, מחדש כוכב!
|
יד ביד, לב אל לב,
יוצאים לנו לטייל
בארץ מלאה מאוויים
אשר כולם מתמקדים בחפץ החיים.
|
סלקי מדרכך ערמות
נשורת הסתיו הצורם
וגלי שביל האהבה
באביב אפשרי.
|
חוץ מהיותי גולש מוכר
נהייתי יותר בן-אדם -
מביע ומסור, מביע ואוהב
כל שהיה עצור בלבי עתה משחרר
|
חשבתי שהלילה לא תהיינה שפתותייך עסוקות
חשבתי שהלילה תהיינה זרועותייך פתוחות,
שכל-כך הרבה ימים מכאן נעדרת
ולא היו לי התשוקות שבי עוררת.
|
בהיות אדם חש ערירי
יעתר לבו לפיתוי העתיר
אשר יכרה באוזנו
קול מפתה בתקווה לשינוי מצבו.
|
האורות כבויים, הנרות דולקים
והזרמים האנושיים - כמו חשמל מוליכים,
את הפלוס ואני המינוס-
מה יקרה עוד רגע עם הפיוז?
|
אנשק לך על שפתותייך
ואת תשאבי את לשוני אל פיך
כאילו נזכרת בחסדיה של זו
בעת שמטיילת בינות ערוותך.
|
דרכו של משורר להלל ;
"את חתיכה" זה כבר "פאסה".
|
זוכרת איך עלית על השולחן
ונתת את ריקוד השטן?
זוכרת איך התבוננתי בך משולהב
ומבטיי תידלקו את גופך המוטרף?
|
רואים שרוצה לבכות הלילה;
טוב או רע לה?
רואים שהומה לבה הלילה;
טוב או רע לה?
|
כה טובה אליי ויותר
עם כל יקר-הלב
הכלוא בתוכך
ולא תוכלנה אלף מילים לספר.
|
אם תחכי למחר ולא יגיע
האם החרטה תרגיע?
אם השחר לא יפציע
מה את הנשמה ירגיע?
|
שולח אלייך קרני פז
ובכל קרן כלוא שיר, רק לך
|
עץ ללא שמש לא יצמח;
נשמה גלמודה רק תדעך,
פרח ללא שמש לא יפרח;
אדם בגפו לא יצלח.
|
טווה לעצמי חיים חדשים
על ענני נוצה קלילים;
לשוט בתכלת התקווה
כאותו ברבור מן האגדה.
|
טווס מה יכול לעשות? -
בין השאר גם אותך לאהוב,
לילה אחד משבעה לילות
כי יש עוד הרבה תרנגולות.
|
צריך להיזהר ממצוקים גבוהים
מהם נראים המפלים כה מרהיבים,
אך בקרקעיתם הבלתי-נראית
מספרות האבנים המדרדרות את האמת.
|
היא תנטוש מיד את המלאכים
לטובת טייפון אמיתי
|
ראה הכוכב את הפוטנציאל
ושלח בך טיל מאויש...
|
את - כמו שיר מעלות
המוביל אל המרום
בניסיון אחרון של החיים
להשיג שיאי אהבה חדשים.
|
מתקתק לו שעון העולם,
שעסוק מכדי לשמוע דופק לבי;
|
טלאי חיים כחרב מתהפכת
בין מחול מלאכים ואפלה דועכת;
|
פועם-הולם לב מאוהב
החש בין הפטיש ובין הסדן
|
הכרתי בנט לפני כשנה
מישהי שגלי הים הזכירו את שמה;
וגם הייתה בעלת יכולת-
לשנות צורתה כל בוקר:
|
על כל שיריי נמצאת חתימתי
אך למי נמענו - יודע רק לבי;
|
טסתי עמה לירח בלי בגדים;
לא היה צורך בחללית ענקית;
הספיק רק קצת יין בכוסית
ובשדיה להביט...
|
והזעקות המתוקות הנשמעות
שרק מאיש ואישה יוצאים פתאם,
הן העדות לטעם בשלותם
והן התוצאה למימוש תאוותם.
|
שני צבעים לבוקר-
זה שאתך וזה שבלעדייך.
|
שנפגשנו לראשונה
לא הפסקנו לדבר לדקה;
כנראה שטעם המילים
היה מהסוג ששכחנו במרוצת החיים
|
רק לא למצוא עצמותיי נטושות ללא נוע.
|
מאי-שם מגיחה
דמות נאלחה
עם מבט ריק חסר חמלה,
מניע ידיו אל הפצצה
וקוטל את כל הסביבה...
|
אשתי היקרה, נפש מן המובחר,
אל תתגרי בחשק שיכול לחלוף מחר
|
שרים אנו, שרים כל העת, בלי הפסק
והשירים, שטרם שוררת לי, צובטים את הלב.
|
את שירי הגדול שבנפש כלוא -
טרם שמעו
יהיה זה שיר
על שמחת חיים
|
הצמרמורת שברסיסי דמי- ממך!
ההלמות שפעמה בעורקיי- ממך!
|
בדעה נטרפת
ובכמיהה ליד מלטפת-
רוטט גופה הדווי וכמה
לעוד זרע שייזרע בין ערוגותיה.
|
עמוק בתוכי - גלמוד אנוכי
אך חיוכך אותי יצית
ומיד אפתח שערי לך לרווחה
ותבואי באהבתך אל פנים הנשמה.
|
יד ביד מתוך תשוקה מפכה
אל שיאים גבוהים של אהבה זכה.
|
"הכל יהיה בסדר,
החיים יהיו ממש כמו סרט"
|
יודע אישה יפה
המעיפה כוכבי נפשה
במילות שירתה.
עולמות שלמים בונה
ואחר כך מחריבה,
וכל בעל לב לידה יחוש
כאבן קלע בלי מסלול.
|
בראתיך, עולמית, מעלטת הזרות
ונהיית לי כוכב מאיר מרהיב
בחן וחכמת מילותייך,
ברגישותך לסובב ולסובבייך.
|
הכרתי ימים אפלים וימים טובים,
חציתי בחיי הצלחות וכשלים
אבל לאהבה הגדולה של חיי טרם זכיתי
ואני מחכה ל"האהבה" בכל מאודי.
והנה רואה אני אור גדול שירד משמיים
כמעט שעיוור לי העיניים...
|
גם אם יום אחד תסתלקי-
תשאירי אחרייך
רק פיסות של חיוכים שהוקפאו למען זיכרוני...
|
מה את רובצת לך על הביצה
כעיוורת, כסומא,
ממששת בכל מקום, בכל פינה,
מנסה להכיר אהבה דרך הקופה?
|
יופייה דבר ידוע בחוצות-
יופי גופה, פניה ונועם ההליכות,
אז עם הנפלא המזוהה
פניתי לחפש את המופלא שהסתתר...
|
הנה, את קרובה להיות מושלמת בציורי
בכל הוד נשיותך...
השלי את? השלי?
|
אני הדרור! את אש לפידי! -
יחדיו נשטף באושר כאשד הרים,
יחדיו נפצח קולות המאוויים
לאלפי שביבי רון נסערים.
|
התוכל בסולם תאוותה אל השחק לטפס
ואיברך יוותר איתן ולא יתמוטט?
|
הכל רק ובמידה
שתזמיניני לארוחה דשנה-
תבשיל וגם יין לצדה.
|
ומלותיי שנצפות
בעיניים אחרות
בתחושת לב זר
שאת לבי לא ידע,
עשויות להטעות
ולבלבל נפשות.
|
אחידות הרגשות והמחשבות
היא שמצווה על יחסינו לשרוד.
|
עילות לפרידה כבר היו הרבה
אך תמיד שהייתה הצעה ממני או ממך -
בסופה של מריבה החלטנו להישאר...
|
מלילה עד לילה
דמותה שולטת לה
על תאי זיכרוני
אשר נבצר הימני
להפשיר לבה
|
בא אור ללבה
מאת הבשורה
והיא... נמה שנתה
שינה נינוחה.
|
אהיה כאן עבורך עם הנץ החמה
ואגונן על חייך מפני השפעה רעה.
אהיה כאן עבורך עד חצות
ואעניק לך אהבתי עד כלות.
אמשוך לבך אליי
בקסם מעשיי ומילותיי.
|
יכול אני להיות גיבורך, אישה
וכל מכאובייך ישכחו בשנייה
ואתייצב לצדך לנצח-
ממש אמסור גופי לך לשבח.
|
האם תרקדי איתי, אהובתי
אם רק אבקשך שתתמזגי עמי?
האם אליי יישאוך רגלייך
מבלי שתביטי עוד לאחרייך?
האם תוכל להשתתף דמעתך
במצעד דמעותיי לכבודך?
האם תעשי כל זאת עבור נפשי
כי הלילה את אהובתי?
|
הרעם ביום בהיר
ואף סופת חול
לא תוכל אל מול הפכחון.
|
לאהבה יכולת מופלאה
לצייר מראות מופלאים
מבלי יכולת הבחנה
בין פינטוזים
לבין המציאות שסביבה.
|
יכולתי לומר שאני מלקט רגשותייך
אך אתפלל: "המשיכי עם האהבה".
|
כים במיטה,
כאוויר לנשימה,
כיבשה לנשמה -
את !
|
יש ורותחים הרגשות והחושים שבגוף,
עת בתוכי , כים, שולט הטירוף.
|
ראית את האור הזורח מתוכי? -
זהו הדבש המופק ונוטף ממיניותי!
|
אלו ימים של ציפיה דרוכה
שמשהו יתרחש למען השלווה.
|
חוללו חמוקייך מלפני
וימתק טעם שפתותייך,
חולל גופך עלי
ונמסו בלהט יצריי...
|
את יפה יותר מכולן;
מול עיניי אין בגופך שום פגם...
...מול עיניי אגם מסתורי
אשר שופע תמיד
ומימיו מקדשים את אוני.
|
לפתע יצא מן האופל,
מצא את האושר,
נתן עצמו לה,
קיבל אהבתה,
באה ההשראה
ויצא בשירה.
|
את חושבת שאת יודעת מי אני,
אבל בעצם אני מה שאת רוצה,
את חושבת שאני זה אני
אבל בעצם אני הוא מה שאת יוצרת לעצמך.
|
בגופינו יצרנו יצירת אהבה
כמעשה של הגשמה מטעם הנשמה,
משהו ייחודי, לטעמי,
שרק את יכולה - אבל רק עמי!
|
יש ונפשי מרימה מפרש
ונישאת עם רוח היצר
ללא משוט והגה;
|
הנרות דלקו,
המוסיקה ניגנה ברכות,
הרמתיך בזרועותיי
והנחתיך על המיטה מלפניי
בעדינות מחוייבת
כמו כלפי משכית שנשברת...
|
את הקול העורג
אשר מבטי עפעפיים מלטף -
את זה בכיסופיי אחפש;
|
בחיק השמש והאור פנים לשזוף
אל עצי האורן הירוק
אשר מחטיו כדבש חיוכים
|
אמצתי לי אגדה על ירח כחול
שכאשר הוא יעלה ויבוא
הוא יביא לי עימו את האהובה
אשר בניתי בראשי את תבניתה.
|
כמו כלבים
אנו הולכים
אל יריד האהבהבים .
|
יש אהבה בעולם למי שאת לבו יפתח.
|
יש אהבות טריות, ריחניות וחמות
כאותן לחמניות
אשר זה עתה יצאו מתנור האפיה,
|
הייתי כבר כאיש גווע
ופתאום הופעת כמו גביש זורח,
שמחק ביעף את תלאות הזמן
וראיתי שוב שמש בינות ענן,
לכל נשיקה מני אז
התמכרתי כמו לסם.
|
יש בי צד מאיר וצד אפלולי -
בדיוק כמו עונות השנה המתחלפות מולי;
פעם עדנת אביב ולהט הקיץ
ופעם שלכת הסתיו וכפור החורף, בחלציים.
|
אני מביט בך ובלבי מקננת
תחושה שהחלה מסתמנת
כי את המלאך,
שציירו חושיי הטובים
המחפשים את האור עבורי.
|
אם אמשוך בחוטים הנכונים
ולפתע, תהי זו את הדוחקת אל המעשים,
אני מבטיח את מניעייך להבין
אך גם אבקשך להמתין.
|
מי יתנני אהבת אישה פותה
אשר תרקום עלי אהבתה בגאווה
ולה, מנפשה, יהיה עושרה.
|
יש לך אהובה - תפסיק לקטר
ותתחיל לזמר!
על שמש דולקת
ואהבה שחוגגת,
אם צריך - אז כרע ברך,
נשק בשגעון הגברת...
|
יש לי מין לב שכזה
הנוטה להתפתות עד אין-סגת,
זורח חליפות מכל הפתעה
אך יודע לספוג גם אכזבה
באותו חסר פעימה.
|
יש לי עניין שלבי יהא ער ושקט;
ללא צל עבר חיוור
|
יש לי תשוקה חושנית
להדהימך הלילה גופנית
עם תאוותי אשר ניצתה
והפכה לבעירת תחושות בלי שליטה
אשר תובילנו למעלה גבוה
אל שצף הזימה שהחלה לנבוע.
|
אם תרגישי אבודה
בלי אור בקצה המנהרה
אתייצב לצדך
ואאיר דרכך
באש לבי היוצא אלייך
ומנתבת דרכי במעשיי עמך.
|
ילדה רוצה לשחק באהבה
ואפשר להשיבה רק בשיר והודייה;
בכוריה טרם הבשילו אל המעשה-
היא יראה ואני ירא.
|
אלו הימים
בהם היא ואני
אינם כבני תמותה רגילים
אלא, כעב"מים בכור גרעיני
|
ישנם לילות שכל אשר מבקשת נפשי
זה, לשמוע את נקישתך בדלת לבבי,
כדי להקיץ נפעם ברוחי
היישר אל תמונתך שעל הקיר.
|
ישנן עוד הרבה נשים בעולם,
רבים עוד יותר הגברים המשחרים לטרפם
אז למה דווקא אני?
למה רק היא בשבילי?
|
יש רגעים בחיים
שאל מישהו מתגעגעים
בעצמה כה עזה
שמטריפה את המחשבה...
|
שנפגשים
נעתקות המילים,
ורק לדומיות מקשיבים,
בעיניים מבטים
שהכל אומרים
ואז אנו לגמרי חשופים...
|
יכול היה להיות נפלא
אם היינו מאמצים את השתיקה;
את, אני, הוא, כולנו נשתוק
ואז תתנדפנה להן כל הגסויות.
|
ידעתי כי אלה אגלי הדמעות
אשר מביעות את אהבתך הנסחפת
בזרמי תשוקתך הבוער...
|
ובאתי במלוא און זיקפתי אליה,
לא כזר המחפש גירוי עם חדירה
אלא, כאוהב העסוק ביצירה.
|
אתחבק לי בשנת הלילה עם מילותייך
כאילו הינך תמצית חיי ואי-אפשר בלעדייך.
|
אוהבים ללא גבולות, בלי בלם
כאילו היה העולם מושלם;
אולי נוכל לחיות בשנים שנותרו
גם את כל השנים שכבר בוזבז
|
הכל מתחיל ומסתיים ברגש, בתחושה -
לא במה שנאמר אלא, במה שנעשה!
אין למילים, בפני עצמן, הרבה ערך
ואם כך נתייחס אליהן - לא תוכלנה לגרום נזק.
|
את שוכבת לצדי וחלומי עלייך,
את נשכבת מעלי ונשימתי מתחתייך
|
...ובינתיים, כאן, סמוך ברחוב
נטמן לו האור
שיכול היה להיות
אילולא היית שוקעת בהזיות.
|
נתתי לכמיהתי
לאהוב בכל כוחי
עד שלהקסים חדלה;
לא היה כל זכר לפעימות ההתחלה.
|
אולי אמרו לך באנטארקטיקה
שאת אישה הכי חמה,
אך בעיניי את רק ילדה קטנה
המנסה לגלות רזי מיטה.
|
לוהט אנוכי כאש אלמוג השבוי במעמקים
ומתבונן מעל- אל קצף הגלים
בכיסופי מרחק...
להכות ולהתנפץ בשר אל בשר.
|
יפים מערומייך
מכליל מלבושייך
אשר לבשת לכבודי
כדי לצוד את עיני.
|
כאשר את מדברת
במין לשון אמנם עילגת
אך אל לבי חודרת
במילות מחשבת,
אינני אלא טמבל
עם מילות קשקשת.
|
ההיסוסים מחווירים כחציר
ובשדמות הלב- מחכות התחושות לקציר;
בשלות כשיבולים מלאות
ליפול ברשתות הזהב ולאהוב.
|
יומי נהיה בהיר,
לבי ניתר כעלעל שובבי,
כל הציפיות לרקיעים כחולים
נראו כבר ברות-מימוש, בהישג ידי.
|
אינני יכול יותר בלעדי אישה
אני תר אחר קול מלטף בצנעה,
אחר מאור עיניים של סיכוי
אחר טעם גוף שיהא כשיקוי...
|
והיה החסד הניתן לנו במשורה
כאותו כד שמן של חנוכה
שהספיק, הספיק ומספיק...
|
הדממה משתררת על ים שכולו תכלת,
אין בשמיים ענן כרבב להסתיר השמש,
הסירה מחליקה על הים במשובת חן
עד ש... גל שובב לפתע קופץ.
|
זה כבר לא כמו שהיה
בימים שטרם הפעלנו מחשבה
וכל הלילות היו חמים ומיוחמים
|
אין לילה שהולכים לישון
בלי "לילה טוף" בטלפון-
הרגל שנולד מן הצורך הנפשי,
איזשהו פיצוי קטן לחסר הפיסי
ואז עולה על יצועי,
חובק את כרית ראשי,
חושב עלייך עד כאב...
|
כבר שנה סחרחר ראשי
אשר הניחני להיות כסיל,
תועה לשם, תועה לכאן
כגורל כל מאוהב.
|
את מזמזמת אהבה
מעל ראשנו, כדבורה,
ולבי יוצא אליך...
להיות צופך בקצה הכאב -
צוף מתוק כפי הנראה.
|
ככהן פרא של האהבה
הקשבתי בקולה
והפלגנו יחדיו אל מחוזות אחרים,
באינרצית ערגת החושקים,
אל ממלכת התשוקה המתפרצת
אשר את האהבה משמרת.
|
אילו יכולתי לשכון בגופך
מבלי להפסיק לחבקך
הייתי כאורח בגן פורח
השואף ומשתכר מן הריח,
מזין עיניי בעלי כותרתך
ולא מיין- משתכר מזיווך.
|
אהבה-כוחה עצום
לעצום עיניים מתענוג
או לסוגרן ולמות
מעצמת הטירוף.
|
מזמינך לדהור בשניים
על אלומת אור עד השמיים;
הרוח תשרוק מסביב,
אור הירח יכסיף.
|
יכולים להיות כל מה שרוצים
כאשר בכוכבים צופים ובלב מקווים.
|
אגלה לך למה אני מזיין בכל הכוח -
זה פשוט בגלל שאני מתאמץ לשכוח
את כל הדברים שלא נותנים לי מנוח
לשכב אתך בנוח.
|
כמעט גווע הכוכב וכבה
והנה נפתחה הדלת ואור בקע.
זו את היית, ברוכה היי
על כי בטעמך בחרת בי.
|
גא בודד זוהר כוכבי
ונדר נפשו אל אהובתי,
אלת האהבה הסוערת
שכל הזמן נודדת.
|
מעבר לשליטתי המוחלטת
בהוויית האהבה הנוצרת,
יודע כי אני העולם שהיא נותנת -
אבקש לעצמי שגם היא מאושרת.
|
מלמעלה ומטה סער קולה;
עד לשחקים היא חתרה,
בשאיפת כל במרומים נגעה
וככה נשבעה:
"רק חלילי רגש לב חי
ינגנו, מהיום והלאה, מלפני".
|
הכוס שלי יהיה הבנזונה
שיזיין לשרביטך את הצורה
עד שאביא עצמי לידי 'גמירה'.
|
תרנגול פוצח בקריאות השחר העולה
ואני מקורי השינה האחרונים מתנתק,
קם אל השחר הקסום
המסמן ליקום גורל היום הצפוי
והדבר הראשון שאני כמובן עושה,
זה להכין לעצמי קפה...
|
עינייך מצועפות... בתשוקותיי עקודה
ואני, הניצב מנגד
מניף אל מולך המאכלת.
|
על מלחמותיי לא אוותר
גם אם לעיתים נופל,
על חטאיי לא אוותר
אם הצלת נפשי תלויה בהם,
לא תראוני על עצמי בוכה
כי עם אור החיים בראני אחר.
|
כזוג יונים רצינו לחיות -
כנגד הסיכויים, אך מלאי חלומות,
שכל המכשולים אפשר למגר
בשיגיונן של אהבה ותשוקה לוהטות כאש
|
לי את, שלי את לעד;
הרי הגיע כבר הזמן...
שברי הקרח בנשיקה אחת
ונהיה כגוף אחד.
|
כחומר אחר ביד היוצר(ת);
חש עכשיו כביום עצרת
באירוע אשר בו אתה השולט
כי המריונטה הפכה לאריה השואג.
|
געגועך כגל שתיזמונו לא ידוע
אך בואו תמיד בטוח...
|
החיתיות מתעוררת כשרגליים נפשקות
ואז הבמה מסורה רק לגופות.
|
את רק תדאגי לרגעים המתמשכים
כחפצך...
|
פגשתי באשה נפלאה,
סימנתי אותה כמטרה,
דרכתי קשתי סביבה
והייתי חץ שננעץ בלבה.
|
נשביע אהבה ותשוקה רעבות
והן, עוד תעטרנה ראשינו בזרי נצחון
כיאה למי שאת החורף יוכל לשרוד.
|
ימי זוהר נוטפי חדווה
מטפטפים עליי עוז
ואני, עטוי שריון זהב
במדי ברזל האהבה,
מכשיר עצמי לכבוש לב
שבי רצה להתאהב.
|
מתגלגלת לה אהבתנו היפה
אל פסגות האפשר בדרך לא קלה
כשירת זמיר ראשונה
אחרי עונת חורף קשה,
ומפיה תבואנה בשורות רעננות
כמנהג הפטריות הצצות.
|
שם, בארץ האהבות, הייתה מנגינה
קצת מודאגת ועצובה
כי החלו להחוויר הפרחים באדרתה
והעלים החלו להתכהות בשערה
|
מדברים שיריי אל נשים הנשואות בבחילה
ושכשלון חייהם מוחבא,
אל המזווגים ללא מזל
המדוכאים באופן בלתי מודע.
|
טוב כי מטר ירחש
ויפקוד נווי מחדש,
כמו שוב להתחיל לחיות-
אצבעות מטר לנשק ולרוות.
|
לבנות ולהקים מלכות ארצית בלי כנפיים,
אשר בין חלומות למציאות תשליב.
|
נכסף אני למגעך הקסום
אשר עושה בגופי כישוף -
גורם בלבי לפולסים מוגברים
ואברי המזדקר ממחשבה - ממתין לפורקנים.
רוצה?- קראי לתופעה אהבה
רוצה?- קראי לה תשוקה.
|
אוהב בעוז כמו לדרור משחר,
אוהב בטוהר כבוזז הלל,
אוהב בערגה,
אוהב באהבה
עם דמעתי וצחוקי
עד יום מותי.
|
שאותם שוטפת השמש באור התמיד.
כל האהבות מחפשות לחבק את היקר והבטוח
|
בך הנני כלוא כבכינור עתיק
ומאזין למנגינה שכבר לא משמיעים מסביב.
|
אל תגידו בסדום שאין קשר
בין, איך שהיא, לו, מוצצת...
לבין רוחו העולה וזורחת כפלא
והוא חש ממש כמלך.
|
אתך ואליך לא אתגעגע
שהרי כל חלקיק שבי - עמך כל רגע.
|
נוטף זרעי לתוך נרתיק-
כלי קיבול יוקד
מבית הבורא היוצר.
ונהיית כל טיפה לפנינה
המשתבחת להוויית אהבה...
|
כל לילה בלעדייך
שקט כאן יותר מדי,
אין זה השקט הרוגע
אלא הראש כולו רוקח.
|
כל עוד הלבבות נוהרים
כמעיין זהב של הגיגים,
לא ניתן לאהבה ליפול-
ברית עבדות לה כאן נכרות.
|
אז אולי נקבל את העובדה
ונגיע לדעה אחידה בקשר למסקנה
כי על מה שכה נפלא אסור לוותר;
אכול ושתה כי המחר - אין לדעת מה צופן?!
|
יש לנו אהבה כזו מופלאה
שכאילו פיות וקוסמים כתבו אותה
ואנו, השחקנים, ממש מכושפים
מהתפתחות העלילה עליה בקושי שולטים.
|
מחפש את הפתרונים
כיצד לזהות בין כל הנשים העלומות
את זו, שבפניה אוכל להביע כל עצמת הרגשות
שיביאוני אל ניחוחות עדי-עד
|
כל שהיה - הוא שיהיה
אם לא עם זו - אז עם אחרת.
|
עכשו באהבתו היא התמלאה;
ביותר אהבה משאי-פעם ידעה,
והוא הכל בשבילה;
הוא כל עולמה...
הוא הכי גבר שידעה...
הוא הכי אהוב שלה.
|
כן, זה אפשרי למצוא בעולם
מישהי עמה לחלוק, בה לאחוז, אותה לאהוב.. לעד.
כן, זה אפשרי למצוא בעולם
מישהי עמה לשיר, לצחוק, לבכות, להתעלס... לעד.
|
את כל און איברו, הוא אליה, מחדיר
כמדליק בלחיצת כפתור
|
אני רוצה להבין-
מה ש'קיבלת' היום לא מספיק?
גם את המחר את רוצה?-
טוב, אם זה מה שאת מרגישה-
אין בעיה; גם אני רוצה נורא
|
ואני עדיין עמך
ממתין לקריאתך:
"שוב אהובי,
סיימתי עריכת חשבון נפשי
והמאזן הטה הכף-
בוא ונעוף בלי כנף".
|
כוכבי בדד דועך
אך במחיצתך - זוהר,
אז אל תגידי: "כל פעם, זה קשה להיפרד"
אלא: "כל שיותר, לבי חפץ להיפגש".
|
כמה סוערת את בקרבך
כלבה המבעבעת מתוכך
ומבקשת לקבע אבנים וצמחים-
גופך לגופי
|
ללמוד יחדיו הכאב והגיל
למען הקל, לא להכביד
|
אי-שם, באחד מן המקומות
החליטה אהבתי: "לא עוד!
רצוני להעמיק שורשים
ונמאס לי ממרוץ ההישגים".
|
כמעט הלכה למות האהבה
ונדמה כי מאבדת את כתרה,
אך לבי פרפר ופרכס אל קרן אחרונה...
בבואי לקבלה - עלתה החמה כולה.
|
בעשן הלבן של ההסכמה
ובקווים הכחולים של התשוקה,
שרטטתי פנייך לקראת פגישה
במאמץ להיות מוכן לקראתה.
הבחנתי בחשבון המסתמן
בין אביונה לכישלון צורב,
בין סופה של התחלה
להתחלה של תקופה...
|
יש גבולות
שלא ניתן לחצות;
כשהם נוצרים-
אז עוצרים,
|
כמו גשר מעל מים גועשים
אחבר בין תשוקותייך וחלומותייך הרטובים,
בין מציאות לחלומות בלי פנים,
בין געגועים אל אוהבים לגעגועים על נוטשים.
|
כמו הלך במדבר
צימאוני אלייך בער,
תועה וחסר נשימה
ביקשתי עוד לגימה...
|
בא אליה במילה נחרזת
והיא כבר 'נשפכת'
ואהבה שוזרת...
|
ואם תראיני במעופי
כמו חזית בלבלובי...
|
רוצה להיות אתך כמו כדור-
להתגלגל... להתגלגל...
ואף פעם לא להיעצר.
|
האהבה, כמו משאבת ואקום ענקית
חפצה לשאוב לתוכה, ככל שאפשר להספיק,
מיופי הבריאה שמסביב הנראה בכל הכיוונים,
|
תחת לובן כוכבים
מאצל חלוני,
שולח אלייך געגועים כחולים
עליהם תוכלי לערוג בלי מילים.
|
גן בלי פרחים
ופרח בלי גנים,
באמצע החיים
ובלי חיים.
הגן נראה נטוש
והפרח כמוש.
|
גן בלי פרחים
ופרח בלי גנים,
באמצע החיים
ובלי חיים.
הגן נראה נטוש
והפרח כמוש...
|
... והכל היה כה זך ורך, כה שליו,
כל-כך משתלב...
כמו פנטזיה אמיתית.
|
כמה בכל תשוקתי
לתחושות המתרוצצות בראשי
שאת רוטטת ו"גומרת"
באשמתי המזדקרת.
|
כאגם לבך, כמוהו, אשב בדומיה
וארקום חלומות עם תקווה
על אושר שאולי עוד יגיע
ואולי... איש עוד טרם הגיע.
|
כחולה שעתי עבורך
אל בין שמשות לבי...
|
כמיהה כנה
היא זו לסוף סבל התהייה,
היא הכמיהה לדמותך
כאשר אינך...
|
ונהיה כמו באור - פנים אל פנים
חיים באהבה כמכושפים.
|
מחלון ההזדמנויות של חיי
חישבתי עוד כמה נשארו בידיי
עד אותו יום של פלא
בו גיליתיך כמוצא אבן נוצצת...
|
רוצה ליפול מובס לרגלייך,
להיות מותך, מכושף ממעשייך,
אילם בזמרת אנחותייך-
מנצח על אביונותייך.
|
רוך שדייך,
ברק עינייך,
חום לטיפותייך,
כספית עגבותייך,
כל אלה, ועוד הרבה יותר,
עליי כמעגל סוגר
|
כנהר חיים היא האהבה בחיינו
אך איך נדע אם נפשנו תכירהו,
ואולי שמא רק ליובל קטן הגענו-
יובל ראשון שפגשנו ועליו התרפקנו?
|
לאהוב או לאהובה
קשה לעיתים לומר האמת נוכחה
כי קשות המילים בביטוין
וקשה למאזין בשומען.
|
כנחל אנוכי
הזורם אלייך, הים,
במלוא מרצי,
אוסף תאוצה בדרך
|
אני יודע, לא לי ביקשת להיכנע,
הייתה זו מחוותך ליצר הרע
אשר עלייך כפה
להשתחרר מאותו איפוק
החוסם תדיר דרכך אל הסיפוק.
|
כנסוך יין אני חג כבחלום
בין שיר אהבה לעלס עם חזון.
|
כסירה- תהיי כולך
בים תשוקות גבוהות גלים.
|
מאהב עתיק אני מצלע הר
ואהבותיי - במילים צד,
שמעתי תפילת אהבתך באוזניי
ובאתי לכרוך אצבעותיי על שדייך,
שלא יאמרו מביני עניין:
"יודע לדבר אבל עושה ביד".
|
עשתה בי כבשלה
ואני כפרי בשל מתשוקתה.
|
לא ראיתיך
אך ידעתיך,
לא חיבקתיך
אך קראתיך,
שותה מילותייך בצמא
כאלילה המובילה אל המטרה
של מימוש אהבת התשוקה .
|
ביקש להזדחל ממסכו למסכה
ולחשוף את דמותה שכבר תיארה,
והיא, אומנית מילים לא קטנה
אומרת: "חבל על כל דקה -
האיסיקיו מקשה על ההבנה -
תתקשר טלפונית תוך דקה".
|
בואך לשלום, רוח מלחכת
אשר סביב גופי מתעכבת,
אל חזי נדבקת,
שיערי משדדת,
הכל כפי שאהובה טובה עושה-
|
כשאני מאוהב אני מוטרף
והחיים כחלום מוקסם.
|
את קוראת לי: "בוא!"
וזרועותיי עונות לך,
את לוחשת לי: "פה!"
ועיניי אלייך כבדולח.
|
כשאת משתמשת בנשיותך
ומשגרת ברק אל גופי עם תשוקתך-
אני, ממגע גופך, מיד מתחשמל;
|
אז שבי מול המראה
עם האמת המרה
שלא באמת השתמשת עם הנשמה...
|
אנחנו לומדים להתענג;
זה את זה למלא,
כשתי ציפורים על אמיר העץ
המעבירות חייהן בשיר ובכיף.
|
הלילה ענדת לי כתרים של אור
בכל טעמי קולך וגווני מבטייך
|
שהייתי ילד קט וטיפש
תחבתי אצבעותיי לאש
וזה היה כואב...
|
בין תהום דווי לשחקים סוערים
ללב, כמטוטלת - חיים קשים.
|
לא אבוא אל סיפוקי
עד שתאמרי: "אתה הוא כל עולמי..."
|
לא אוותר על הרגע של ברך לבין ברך,
פה גומע יין סנוורים,
על סערת החושים המניפה און
ומנפצת עולמות בשיר גופים חרוכים
מלהט היצרים.
|
החיפוש המטורף אחר המוחלט-
להיות אהוב ומאוהב בלי אבל...
|
סוד אהבתי לא אצפון בלבי;
שיראה עולם איך מבקיעה מעיני.
|
בואי אישה להתפאר במעשי ידיים,
להעביר מחשבות במבטי עיניים,
לפרוץ גדר אל תוך גופך,
להתגלגל בכרי ערוותך.
|
לא אתן לך לעזוב לנצח
כי בקרני אורך אני מתחמם
וכל לבי אהבה לך מנצח
ואסור למנגינה הזו להשתתק.
|
חטא אהבה הוא תוצאה
של הרגל המקלקל את קודמתה.
הרגל הוא גבול שמטבעו קורע,
לא מתאים למי שלגיוון משווע.
|
...בינתיים מבטיה כלל לא ברורים
ומחזריה מבולבלים.
|
מתקיימת אהבה מתפלשת בצל תפוח
עם ליטוף חמה ורוח,
קוטפת חלומות מתעוררים
ומייצרת מהם זיכרונות מטוללים...
|
העולם בכלל לא מושלם
ואולי בכלל טרם הושלם?
האם יגענו ולא מצאנו
או אולי לא די התאמצנו?
|
ואני אהבתיה עד מות
כאשר זעקה מכאב עמום
וישבנה היה נרעד
|
כבר כמעט השחר עולה
ומרוב געגועיי הוזה,
שומע מוסיקה מתוך איבריי -
רן גופי, שמחות שערותיי,
משתוקקות ידיי
עד קצות ציפורניי...
|
אל תתני למוחך
להלך עלייך אימים
ואם תלטפיני באהבתך
לא יחשב הדבר כחטאים
כי החטא הנורא מכולם
הוא לשקר לעצמך עד עולם.
|
במילים מזכירים אחד לשניה
אף כי הכוח הוא עם השכחה,
שיש אומרים כי עדיפה במצב הגיוני נתון
כדי שלא נשקע בהזיות מהסוג הירוד.
|
במקום רק נתינה מתגוננת,
תפגוש גם בקבלת מתנה מתרוננת
|
בלבי תרבצי כענן
המפריד בין טוב לרע,
בין ברקים
ליום משמים.
|
לא היה זה חלום של לילה
ולא היתה זו זעקה שנשמעה;
היתה זו לחישתי שמלב באה
ואל תוכך חדרה כסערה:
"רוצה אהבתך,
צריך לתשוקתך..."
|
רק מקווה שאין ביופי את העיקר
כדי שטוב הלב הטבעי לא יאבד.
|
רוצה שאותך אוהב
ליותר מרגע קט?
תני להשעין לבי על משוכת גנך
ולנוח... לרוץ אחר אהבתך - ממש מעייף!
|
בשעת חצות וקצת
כשהשקט סביבי מוחלט,
משקיף מן המרפסת
אל הלבנה הזוהרת
ואז, למרות המרחק
אני ממש בך חש,
נזכר במעשים...
|
מבוקר של תקווה
עד לילה של אכזבה
איש עומד ואוסף
נוסחאות פלא ללב.
|
האפשר לכתוב שיר על נוף
בלי להיות בתוך?
האפשר לכתוב שיר אהבה
בלי להיות בתוכה?
|
לאחוז איתן בכוס החיים
שלא תתנפץ אל מול הפנים.
|
שוכב אדם ליד אהובתו
ושוקע אל תוך חלומו,
בחלום נסיכה קסומה
דוהרת על סוסה,
אל נווה-מדבר בו הוא נמצא,
כי רק אותו רוצה היא לעצמה.
|
לא חלום הנך
גם לא דמות שווא -
רק שאני כאן ואת שם,
משני קצוות של אותו כוכב
|
חיו את רגעיותם
במין אבסטרקט מטושטש
וחיפשו זיז להתלות בו
מעל השוחות שבישימון.
|
יקום לבי, ינבוט זרגי
ואשפוך בה כישופי.
|
חגים אל אזור התשוקה המורמה,
המעלה זקנה בעשן
ונעורים באיבר...
|
אותם עננים המסמלים את הכמיהה
אלה אשכולות השירה הנבנים בתשוקה,
מילה ועוד מילה,
כמו ענן ועננה,
יצטרפו למצע המטרה
שאת שדות תשוקתנו ירוו
|
בילדותי אהבתי להשתכשך באמבט
אך כיום אעדיף במיטה אתך -
הקירות יהיו קרים
אך הגופות לוהטים,
אולי תהא שירתי תועה
אך את תכתיריני כמלך המיטה
|
ותהא תשוקתי לך כתרופה
עד שתנצחי "המחלה".
|
היא אישה מקווה -
אני רואה בה את התקווה.
|
מילים מתוקות - לא יש מאין נולדות,
אלא יש לדאוג שתהיינה תואמות
כפרי מובחר שמויין
באהבה ע"י בעל דוכן,
ככפפות תואמות
לאצבעות.
|
לינוק, ללקק ולאכול רק פרחים
אשר בלעדיהם - מיהו האביב?!
|
תאר לעצמך שאתה נמצא
בחממת זכוכית שקופה ואטומה...
|
לא כל האהבות שמחות;
ודאי שלא תמיד עליזות
כי יש אהבות שנאבקות על חייהן
בין משברי החיים של בעליהן,
|
האם בקרניה צריך לתת אמון בכל מחיר
או שאל פי-בור ימצא כי נחש בהן ילין?!
|
ואולי אעירך מחלומותייך
ואנתקך אל תוך אמת תשוקותייך?
|
מי שעייף שישב בטל
אך נפשי שלי רוצה יותר.
|
יום תמים אהבת אותי !
מחר,כשתפסיקי, מה תאמרי???
|
והיה השיר כסוס מצמיח כנפיים
אשר הבקיע דרכנו לחוש בשמיים,
לצאת אל המסע המשותף
של אני ואת,
אל עצמיות אחת ושואפת...
|
כבר ימים שמאשת חיקי התנזרתי
וצברתי את כל אוני למענך,
התשוקה כבר קודחת במוחי
דמותך כמו היתה חזיוני.
|
רק אמרי לי,לעזאזל,
האם היינו חייבים להפגש?!
|
את מבקשת שאפתח לבי אלייך
ותהיי לי ככותל השומר סודותיי...
|
גם אם תנקטי בשיטה ישנה
וגם אם תנסי לשכללה,
עדיין רעבי אלייך לא ישקוט
ונר אהבתי אלייך ימשיך לדלוק.
|
אין עבותות
נגד אהבות,
אין עבותות
שחזקות מאהבות
ומאומה לא ימנע אהבתי האסורה!
|
נלכדת בשירי שטמנתי לך בחשק
אולם לבי קשוח ואליי מתאכזר;
|
את מרמזת לי על המקום הנכסף
בעוד אני עסוק עם שדייך,
כבר רטוב לך במקום העדין והרך
וקשה לך עם זה שאני טרם נכנס.
|
רוח עוברת בסער
וכופפת צמרות היער,
נוהמת ושורקת ביעף
ואני, כמוה, נישא ונד,
אולי מזקין אך לא נח
מלחפש נשים לוהטות באיבן...
|
אהבה בוערת ורושפת
השולחת אינספור נגוהות של קסם -
אף פעם לא מתעייפת;
רק לפעמים מעייפת,
|
ופתאם מין חברים בלי הסבר-
כבר לא מזדמנים
עכשיו כבר מתואמים.
אין מתח באוויר משום סוג
ובלבנו אין שום היסוס.
במין פאטאליזם קסום
שנינו יודעים - או הכל או כלום!
|
פניי אל האהבה ולאן פניה?
מדוע לעתים פוצעת היא את סוגדיה
ובאה באיחור ומנסה להרגיע
כאשר כבר ידוע כי דבר לא יושיע?
|
נדרים למדתי שאין לנדור
אך, אין בכך כדי למנוע מלטפח תקוות נעימות,
|
לא נתנה לי להיכנס -
ביקשה שעל דגדגנה אתעכב,
|
ארים ראשי אל עינייך
להרים רוך ריסייך,
בלי לחקור,
בלי לפחד
ובלי לסטות
מסוד האהבה במקור.
|
לא סיפרו לי שאצטרך להיפרד
מאותה נאיביות שפותחת לב
ומאפשרת מראש להתאהב.
|
כל הזמן רוצה לשוט בגלים של אור,
שמלת מפרשית ללבוש, לפשוט
ולהתהולל בלילה וביום
בלי אוכף ורסן עליי לדהור
|
לא קל להשביע רצונך
אך במיטה - את מגיעה לסיפוקך
|
בעוד הם מחפשים את אי-ההתאמה מרשעות -
אנחנו מתחשלים במציאות,
בעוד הם מצביעים על העיוות -
אנחנו אוהבים בכנות, אף אם בתמימות.
|
אז הסירי מסיכות,
תני אותך לראות,
תני בגופך לחוש-
ובמחשבותיי לעוף.
הרבה שאלות גדולות,
אולי ברובן לא פתורות,
אבל לעזאזל עם המחשבות-
בואי ואת התשוקה למצות
ובצעד כזה מקרב
כבר לא נירצה לוותר.
|
רוצה להאמין באהבה
בלב ובנשמה
מבלי להיות צפוי להפתעה
שאגמור עם חור בנשמה.
|
ערגה לו בעדנה
עד שבא...
אז עלה הפזמון מבשרה
ליישם את חלומה
על שני לבבות
שהתפעמו בלילות
ממילים בלי מראות,
מתחושות ללא דמויות.
|
נשמת ארצי באפי
ודמי שפוך באדמתי;
אותו לשד, אותו שורש - לארצי ולי
|
מילות אהבה לך בורר
עד שייפגש לב עם לב,
עד שגוף לגוף יתאחד
ואז כבר לא אלחש אהבתי.
|
מכל כיוון שתנסי להימלט
תמצאי את אהבתי חוסמת מבעדך
|
בלב אחד - דירת ארבעה חדרים
שבין חדריה תחושותינו סובבות;
|
אמרת שאת לא רוצה שאגמור,
שאת רק רוצה שאבוא;
לבוא ולא לגמור,
|
ערסל לבי עם הבשורה;
שתהא כמו נדנדה מרגיעה
כי לבי -
הוא הילד שבי.
|
"הבא חדשה טובה
כי צמא אנוכי לאהבה,
ערסל לבי עם הבשורה;
שתהא כמו נדנדה מרגיעה
כי לבי-
הוא הילד שבי".
|
לבי הולם ממלותייך החמות
ואהבתי על לוח לבך אחרוט
בדם נשמתי שלא ידהה.
|
עם גופך, אמנם התמסרת לרבים,
אך בפניי- הזלת דמעה פורצת מחסומים...
|
דעי כי יש באהבתי למחול
אך אין בנפשי לסבול.
אם לבך נשבר משקר
תני לעשות בך פלא,
אבל, במחילה - לא להצליף ללבי
בעת שתסכולייך בכלל ממי שלא אני.
|
רק טיפש יצווה על לבו לאהוב
או שאת סופה של אהבה יחקור,
כי לעצמו - רק מכמורת שווא יפרוש
ולחינם יטריד את מוחו.
|
מבקש להיזכר בדמותה התוססת
שלא ייהפך סיפור חיי לבדותא עילגת.
|
איברי שפך,
קולי נהם,
לבי הלם וצרח...
|
אולי מחר, אולי רק עוד שנה -
הכל תלוי רק בתקווה;
|
חי בעולם לב נודד
אשר כל ימיו לפלא מחכה
שיבוא האביב וימלוך בלב.
|
לבקש ממך לטוות
גשר של רגשות
בו תוליכיני כשבוי אחרייך
|
כל רחשי להיטותו הנפתלים
יצרו סביבה חישוקי תשוקה...
|
הכיצד אוכל את נהר תשוקתי
לכלוא באגם פיוטי?!
|
עד תהיי אל ראש ההר דוהרת
ושם - באושר נאחזת.
|
כאשר המדבר הצחיח
אל הים אותנו יבריח
|
רוצה לגנוח להד שירה
לאור לבנה מלאה
כמו הייתה תשוקתי
|
די לי בכפות ידייך
לדעת הכל אודותייך;
הן האוצלות מחומן על לבי
המבקש להיות לך כנר התמיד.
|
היא לא הייתה סתם עוד אישה;
היא הייתה מעין חלום שבהגשמה
|
העונג בי זע ללא הכרה
ואני משלם חובי לתשוקה.
|
מתבוננים בגלים המתרוצצים
ובזוהר הירח ההופך לנצנוצים,
מאזינים לאוושת הגלים
הנשמעת כמו שיר
על אהבות ממרחקים
של אנשים מאושרים.
|
להופכך לשבויה בלי תואר
אך עם נעורים לנצח.
|
נמגתי בתאווה
ובזרועותיי יפייפיה
הנצמדת אליי כאיילה,
מתמסרת ללהט האהבה
שזה עתה הנץ בקרבה.
|
מרחוק בא קולך
אל שפתותיי, כשאת אינך -
זהו הגעגוע המביאך
ישר אל הלב.
|
רציתי להאזין לגניחותייך
ולא הרפייתי ממעשיי לשוני וידיי,
רציתי להאזין בסיפוק לבקשתך
וחדרתי עם איברי... הבאתיך לאביונך.
|
לו רק היינו בני-חורין
כמו השירים שאנו כותבים
|
רוצה במחיצתך להיות
ו"להציק" לך בשאלות,
להראות לך שירים
ובשפת הים לחפש צדפים...
|
תני לי, אהבה, להיות בסביבתך
שיהיה באפי את ריח טובך,
שתסער נפשי מטעם תשוקתך,
שירווח לגופי מתחושת סיפוקך.
|
להיות האריה שבא
לחיות במחיצתה
|
מכאב הבדידות ומעומק הגעגוע
חושב על מועד הבא לא ידוע,
בו ינבטו שוב ניצני שירתי
ויפרחו להיות אהובתי לידי,
ותוכלנה מילותיי לשנות צביון
ולתאר ליל אהבים ארוך.
|
לרגע צצה בי משאלה
להיות הסנאי התמים;
שאוכל גם אני לחיות באושר ושמחה,
ולראות רק נחת ואור מסביב.
|
מעיפה לעולמות אחרים -
לאקסטזה בשיא הגבהים
של צבעים מרקדים
וקולות מתנגנים
המותירה את הנשמות ערומות
ומחברת בין שתי הגופות
להיות אחד -
אני ואת...
|
מי יתנני היות מלך עליך;
לצור כנשר על שפתותייך
ובכפות ידיי - לחפון שדייך
עד, יסגור גופי כל ניקבות תשוקותייך,
|
את גופי אהבת,
את לבי כבשת,
כל המכשולים הסרת
ואת עץ החיים הפרחת.
ונעתרתי...
|
רצית שאשיר לך
על כל נים ונים בך,
שאבראך בשנית
כאישה אוהבת וחושנית
ואז אולי, רק אולי, תהיי שלי...
|
את כמלאך המייצר שמחתי
והנה אני לוחש אהבתי ללבך...
|
את כמלאך המייצר שמחתי
והנה אני לוחש אהבתי ללבך...
|
לך אליה
והמתק חלומה בשירך,
שתהא עושה בידה לתשוקתה
עד יצלצלו פעמוני ביאתה.
|
אם אפשר היה להסריט
את חיי לאחור,
הייתי טס חזרה
מן המצולות
אל מקפצת חיי...
|
בואי להקשיב, אהובתי,
לפרחים שבאדנית חלוני,
איך עושים אהבים
עם הבריזה החורפית
בלילה קריר
של תחילת אביב.
|
רוצה להיות החוגג עמך
היוולדו של כל יום יחדיו...
|
יש לי אהובה
שמפחדת מאהבה,
היא מפחדת לטבוע-
לא מבינה שמאהבה אפשר רק לפרוח,
היא נצמדת אל ההגיון
כאילו היה הסכר האחרון
ומחזיקה בו בכוח מדומה.
|
עם שלהוב הגופים
נפש נהפנט
|
איך אפשר עכשיו להתחיל הכל מחדש
דווקא כאשר הכל בעצם נגמר?
אפילו את, שהיית כאן עד אתמול
נהיית לפתע רק חזון.
עד אמש ליפפתי שדייך,
זללתי שפתותייך,
נישקתי עינייך
ונרדמתי בזרועותייך,
ולפתע כולך
נהיית ספק אמת.
|
מסתכל בפנייך ואובד במחשבות,
לא רוצה לשגות באשליות,
רק לצאת מהבוץ-
ללמוד באמת לאהוב.
|
להתעורר מתוך סיוט
וליד אהובתך להיות מצוי
|
יש שתפילתם אל הבלתי נראה,
יש אל אבן בצלם אדם,
יש אל הטבע הנישגב
אך אנוכי- רק אלייך!
|
יבוא פרפר - ישב ויביט
על פרפרית חשקנית...
|
זהו המקרה בו אהבה מפריעה
כי האישה כבר נשואה
וגם הגבר נשוי לאחרת
ואהבת השניים "האסורה" רק מבלבלת.
|
לו פגש בקצה כוונתה;
לפחות את עיניה לא מסתירה...
היה חומק משומרים ניצבים
ובא אליה בסתרי סתרים
|
לו ידעתי שאת שבירה
לא הייתי נוגע לשבריר שנייה
כשנגלית באותו הרגע
היית יפה וחזקה כסלע
|
ולו יכל ברק של קודש
ללוות חדירתי להיכל קודשך.
|
האם אוכל לגלוש במפלי גופך,
לעמוד למרגלותייך ולשמוע קולך
המבקש להתחיל לטפס במצוקי התשוקה
עד אגיע לפסגותייך בלי בושה?
|
החיים הומים בחוויות -
טובות ורעות.
|
אנו לומדים ומלמדים
איך באמת אוהבים-
איך נוגעים במהויות,
איך לשמר בלב את הצריבות של עוד.
|
תרו עינייך אחר שדות אהבה
ופגשו בנגוהותיי שבאו מהנשמה
ואנו מהלכים בשדרת ארגמן.
|
אין חש ואין רואה-
רק אני לך אשתחווה,
אכמה לחוש ללא הרף
צמא תאוותי לך כטרף
|
לו רק מעט נתגפף
ושלוות לב אל לב
לסערת חושים תהפך
|
צניעותו הפכה לצו האופנה
ואת איברו היה מכסה בעלה תאנה,
וזו הסיבה שלא ידע
שתולעת את האיבר כבר מזמן אכלה.
|
על כולם תעלה הזוועה
אל מול חיות אדם
השופכים דם זך וטהור
של חסרי מגן וישע במעשי טרור.
|
הנך החולמת
שלשמיים מחייכת
מכל חלום שנקרה בדרך
עד שמקיצה ואז מקננת
על האופוריה שמתפוגגת
לפני שאת בכלל מממשת.
|
אמרי לי שתאהביני מלאן שנים
ואם נחליט פעם להיפרד- לא נהיה אבלים
כי נדע בתוכנו שניסינו לפחות
וכחברים, נאמר "שלום".
|
חשבה כבר שבורחת לה הדרך
אך לפתע הכירה בחור כארז,
רצה אליו קלה ומגונדרת
ונהייתה לכלה מכובדת...
|
שפתיים מתקרבות,
לב פועם,
גוף נדרך
לקראת לחישת אהבה
|
לא ביקשת לשחק במשחקי הדמיות,
לא רמזת לסקס-סייבר בלילות,
לא נתת לרקום אשליות,
רק ביקשת מיד - לראות ולהיראות.
|
החלומות המתוקים
שאת הבדידות מגרשים,
עד ששוב אנו מאוהבים
וזוכים בנעורים.
|
טעם החוקית נושן הוא
אך לא כטעם היין השתבח הוא,
אלא החמיץ וסר חינו
ואני עם אישה זרה פה
שטעמה זר ומשכר
וכל המוכר שעכשיו יחכה...
|
"הייה גלוי, הוצא דברים מהלב
ונדע מי נקי ומי אשם".
באמת?!
|
הגורל הביא אותך לקראתי
כדי לקבל את אהבתי,
אשר, יותר משתחשבי שתרצי-
ארצה, לך, לתת מעצמי.
|
ידיים אוהבות
לחיקך ממתינות,
שפתיים צמאות
לנשק גופך מייחלות...
|
בלילה שחלף לחשתי שמך בחלום
והנה נכנסה לחיי מלאכית, פתאום,
לקחה את ידי בידיה
ואמרה לי לבוא אחריה...
|
השעות היפות צפות על התאווה;
גבר מול אישה בעמק האביונה...
|
על סף הפרידה הכפויה
חתמתי על שפתייך בנשיקה
שתוכלי להרהר בה ולהפנים
מהרגע שהמטוס ימריא.
|
"ראי נערצת, האוהב מכל כאן לפנייך
כורע ברך וממתין למוצא שפתייך...
צמאים אנו למלותייך,
זקפי גו ושובי לאוהבייך".
|
"ראי נערצת, האוהב מכל כאן לפנייך
כורע ברך וממתין למוצא שפתייך...
צמאים אנו למילותייך,
זיקפי גו ושובי לאוהבייך".
|
כרענו על החוף בצד המדורה
ואש בלבבותינו מיד אחזה,
דהרה לה האש, לשונות שלחה
כאשר את פשטת את השימלה.
|
אמצע יולי ואנו על החוף,
בחוץ גשם זלעפות - כמו בלבבות,
לרגע עוד נדמה כי יוולד לפתע האור
אך שליח מטעם האופל בא ושלח ידיים ארוכות.
|
אמנם רק גופך נוטש גופי
אך העיתוי ממש קטלני
עבור שתילי אהבה רכים,
עד שראוי אפילו לשלוף מיד
|
עם רדת הגשמים על האדמה
עלי ירדה המהלומה,
סר החיוך מנגד עיני.
אוזני עדיין מחכה לקלוט הברה
ואני נשארתי בודד.
גופי בודד, גופה בודד
אך נפשותינו- לאו!!!
|
כוכבים מנצנצים ומשאלות מקיימים,
מלאכים משרתים לבבות בוכים,
חלומות מתרוצצים להסיר עננים
ואוהבים נצמדים ואהבה עושים.
|
הוא מגביר קצב ההחדרה
ואיננו נוטש, חלילה, הדגדגן מלקיקה,
היא מתנשפת בכבדות, גונחת עזות,
מגרגרת, נאנקת ו...פורצות הדמעות.
|
הדליקי פנסיי עינייך באור תקוות זהובות
כגבעולי אביב בחלומות...
לכבודי ולמענך.
|
כולם נולדו כדי לאהוב,
כולם נולדו לשמוח ולעלוז,
כולם נולדו שווים, נקיים וורודים
אך כנראה שיש שוני בדרכים.
|
את פתאום מתקשרת
ולפני שמילה אומרת,
משתיקתך המרמזת,
אני ממתין לבשורה עצובה
אף כי טרם אעריך שיעורה.
את אומרת בקול שקט
שבסופשבוע לא ניפגש,
כשאני עדיין לא מנחש
איזו סיבה לכך יש.
|
אמרתי לך שאני אוהב ציוץ של ציפורים,
הראיתי לך שאוהב כלבים וחתולים,
הוכחתי לך שאני אוהב אותך.
|
ענן נפל משמיים
והליט סומק לחיי
בעת שהזמנתיך לריקוד הלילי,
לחזות בלבלובי.
|
כמתוך חלום של אהבה
אך בהווית ההגשמה.
|
אומרים שמי שחי מסתכן במוות-
יש מי שיחפוץ למות בלי לחיות?!-
תנו לחיות היטב ושלא תזילו דמעה שאמות
כי כאשר אתפוצץ או אצנח יהיה זה בהתלהבות.
|
אם ברצונך להתחזות
עשה זאת טוב
משחק החיים -
זה לומר ולהציג,
האם תוכל ראות מה שאין?
אז בוא הבל פה או אוויר לצייר.
|
אם תרגישי אבודה
בלי אור בקצה המנהרה-
אתייצב לצידך
ואאיר דרכך
באש לבי היוצא אלייך.
|
קידשתי אותך בלבי
וגם בימים אלה את אתי.
לבכות איננו הרגלי
ולכן צוחק בעצבוני.
בימים של אושר מהול בתבוסות
ממתין לבאות...
|
לי כל רגע יש "למה" חדש
כי נבראתי סקרן בלי חשש.
|
כשחסרה לי אהבה
יצאתי אל המסע,
מחפש אחר האש החמה-
להתרוקן מבדידותי לצידה.
|
אמרי לי למה את זקוקה
כדי ליפול למרגלות האהבה.
|
אמרי לי למה את זקוקה
כדי ליפול למרגלות האהבה
|
הטיפשות שלך אינה חשוכת מרפא
אך תוצאותיה הרות אסון
ואת עצמך רק תשאלי
האם בטיפשות את בוחרת
|
לו רק היתה שוברת את המחסום
בין סקס בטירוף לבין דמיון.
|
יש להניח שהמצב רק יחמיר
עד שתשובי להיות לידי.
אוהב אותך באופן כללי,
שונא אותך שעזבת כך ב"צ4יק",
כל דבר כאן אותך מזכיר...
|
מביט בה בעיניים של אהבה
המלטפות אותה מקרסולה עד קדקודה
ועדיין אין המעשה מהווה הוכחה
והיא שואלת אם אני אוהב אותה,
|
מדוע שלא יראו לתוכם בדרכם האלומה
וימנעו החמצה?!
|
בחוכמה תעשי,
אם רק קצת תתקשחי,
וממנו, אלייך, כל דיבור תאסרי,
ואם בטוב לא יבין - בצעדים תנקטי!
|
כי הנשמה שבקרבינו כבר יודעת-
אני אוהב אותך!
|
את 'רק' רוצה ירח בהיר
ושמש בלי עננים,
'רק' כוכב אחד זעיר
כמו לקוח מן הסיפורים...
|
חולם אותך בסרט מלא
ואומר לעצמי "לעזאזל",
למה חלום צריך להיות ביננו
במקום שנקיץ ונחווה אהבתנו?
|
אני צופה במערומייך
ומזיל דמעותיי-
למה רק הרגע ולא לתמיד?
למה הגורל כה אכזרי?
|
אני מקיים את כל מצוות לבי-
אז למה שאחוש כחוטא?!
אני מספק את כל תאוות גופי-
אז למה שאחוש כחוטא?!
|
כוח המשיכה מגביל וזו עובדה,
כמו שבראייה נכונה
אפשרי לחזות באופן מאוזן
בקונפליקט השברירי של חיינו כאן.
|
שוב גלגול אהבה שאינו מתעייף
חוזר למחוזותיי וסובב
בחלונות הנפערים בגופי
כאשר ציפור כפרתי נוגעת בי.
|
הבחנתי כי בשבילה - לא חשוב כלל מי מצלם
וזוהי רק אהבתה לחוש בקמירת מערומיה מול מבט דוקר.
|
בכוכבים נופלים לא הבחנתי,
אלא רק בכוכבך אשר אלי זהר
ובכל נצנוץ מטעמו, לפניי, פרש
את רשימת המעלות הטובות
שאת לבי אלייך מובילות
|
רק חלום בהקיץ לא אמכור
כי זה - יגווע בטרם ייעור.
|
לאור כוכבים ולנוכח סהר חרמש
נחפזה אל גופי ותעל האש.
-"בוא יקירי, עמול על גופי
שככה מזניח בעלי".
|
נחרוט הטוב מזיכרוננו
למען ימתקו געגועינו
בימי בדידותנו.
|
חן נופייך במלותיי מחטב
למען אונצח כאהובך.
|
אם הייתי רק יודע
שזו הפעם האחרונה שבך נוגע,
הייתי מחבקך ביתר חוזקה
ובוחר באקט שלא ישכח במהרה.
|
נוכל לעשות את הפרידה ליפה
בלי לומר מילות סליחה-
פשוט לשחזר מעשיי האהבה
ולתייק זכרונות הכי מתוקים
|
רק הגישי לי פרחי אמונה לרוב
שלא תקמולנה התקוות
הצפונות בלבי האוהב
הנכסף לקרן אור של אמת,
|
יודע שכל הנעשה ללא אהבה
הופך את החיים לערבוביה,
|
בואי ונדחק כל הרהור חוצץ
כי רק במרחבי היחד יעלוץ לב.
|
התנשאת עמי למרום ככדור פורח
אל רכסי חיים רחוקים
שלא כל יום זמינים;
רק לפעמים...
|
בפעם הבאה, אם וכאשר ניפגש,
למען תוצת קצת האש -
הכניסי קצת להט בדמותך הנאה,
היי גבירת הפורנו ולו גם בכסות ההונאה
|
למען תרצי אותי כמאהבך
אנגן בכל אוני
והם ירקידו נפשך וגופך
שאיראה מושלם למולך.
|
מי באמת יוכל להצביע על מקרה
שבאמת, באמת נשבר ממנו הלב?
האם נוכל להיזכר במישהו שהאמנו בו
ובאמת, באמת תקע לנו סכין בזדון?
לא!
|
למדוני החיים - אל תחמוד את מה שאין;
מצא היופי במה שיש!
איים קסומים מעולמם של אחרים-
אינם ממשיים לעגון עם ספינתי.
|
יש לי מעינייך את המבט האומר:
"אוהבת אותך למרות הכל, לעזאזל."
|
רציתי רק שתדעי כי המרחק בינינו,
באספקלריה של ההנאה שכבר הייתה מנת חלקנו,
אין בו משמעות מספקת
כדי לשכוח אותך ולהתאהב באחרת.
|
התאהבת בי- נולד בך קונפליקט
והוא יצא אל אור השמש ומציק.
כל הפריזמות דרכן ראית עולמך- נשברו,
את כבר לא רגילה לראות העולם כפי שהוא.
עכשיו את במציאות חדשה...
|
אני רוצה להרגיש, אך לא יכול
כי אין די במילים - את גופך הרך צריך,
לנגוע בכל...
עד אחוש בשרי בתוכך נחרך.
|
בואי ותני לי חיים-
זהו כל רצוני !
|
אינני שלך בעולם הממוסד
ואת אינך שלי ביום המשועמם.
בינינו נולד חיבור
רק מתוך כוונת גיוון...
|
אולי ייקח לי מאה שנים
לומר בפנייך שבחי עין ופנים,
מאתיים להלל כל שד ושד,
שלשה ריבוא לשאר, עידן אחד,
אם לא יותר, לכל אבר שלך,
ובאחרון היה לבך נפתח.
|
ואם אש כובה בארזים
מה יגידו האזובים,
הרי הם הוירטואליים
שרק מנסים לעשות יש מאין?!
|
תני לי להרגיש בבטן
כמו רכבת דוהרת
אל ההנאה המוחלטת
מאישה בשלה ובוגרת,
|
שאלת: "בכל אחת אתה תיכף מתאהב -
איך זה קורה שלעולם אינך מתעייף?"
|
עייפה מחייך הגעת כנראה,
אך עכשיו הנך בגלגול שאינו מתעייף
ואת עול חייך השאירי מאחורי גבך,
ראי, אפילו בגילנו ניתן עוד להתאהב.
|
מעשה אהבתנו עלה יפה, כמו
נחתנו על קצפו של גל ענוג
אל מנוחת חולות החוף
ובכל אברינו נדבק החול
|
בואי לעצור את החיים החומקים
בדרך הזמן הגולש במידרונים
ונבחר לרחף במרחבים חובקי אביבים
כאחוזי שיכרונות מלבלבים.
|
היי תגידי, האם אי פעם ניסית
לעבור ולהגיע אל הצד המעשי?
אני מצדי אטפס על הרים
אך האם את בכלל תחכי בצד השני?
|
כשהערב ירד ואיים בצלליותיו עלייך,
כוכבים היו מעל אך לא מי שינגב דמעותייך
אמצתיך ללבי ככל שהצטרכת
וחשבתי שבאהבתי אמנם חשת.
|
עמך אין רגע דל ואפל
והכל בתוכי כל-כך יפה!
|
כמו עופות טרף מאוהבים
נטרוף נא את הזמן בבת אחת,
לבל נימק בין ליסתותיו לאט.
|
אי-שם בבקרים ללא גוון,
מתוך הערפל, עולה יד
בחיפוש אחר "ירידה" צינית, ולא יותר.
|
מראות גופה השתקפו מכל עבר
במראות הפזורות על קירות החדר...
|
לא רוצה להיות אסיר סגפן
שמביט בעוגמה על עבר שבגד,
גם אם הנו כרושם תולדות-
עדיין אעדיף אל העתיד לנדוד.
|
לפסוע בערוגות הכמיהה
אל גופה של אישה...
להשיגה...
להפשיטה...
|
לפתע הפכנו לזרים
עם אינטרסים לא משותפים,
כל-כך רחוקים ומנוכרים
עד שאפילו נפסקה שירת החיים.
|
דמיינת לעצמך "כסף" ו"זהב"
לכבוד יובל שנים נלהב,
אך מה בכלל בשבילו טרחת
כדי להגיע עד לשם?!
|
אור סמוי חודר לנפש המייחלת
ופרועה דהירתה כמי האשד;
היא מבקשת לנתץ ולהמריא
מעבר לחומות הדממה של אדישותי.
|
דברי אלי מעץ, סלע או כוכב
ורק שלא יהא זה קול אכזב.
|
היי נא לי קול עורג לנשמתי
המבקשת ליטוף תמידי
ולא רק כאשר מזדקר לו אברי -
את נזכרת בי.
|
ושכל העולם יראה ויקנא -
אינני מתבייש מרגש גואה
לאהובה שאל חיי מזמן חדרה
אך ריגוש חדש ומופלא היום הביאה.
|
שיערך זהב-
התמזג עם חול הים
עטפת אותי בחיבוק חם
ונהייתי מאוהב אל מול ים.
|
רצוני סוף סוף התגשם
כאשר קראת לי בשם
אל מול רוח וים,
פרשתי זרועותיי אל על
|
האם לב ישקוט או יהלום בקרבי -
היינחני לשפיות או אל מימוש דמיוני?
הישותק גופי
או שיזרום עם יצרי?
|
תביטי בי בעיניים חתומות
כמו לא מכירה, כמו לא שומעת...
וכאן יתחיל המסע
שאת סופו לא נדע.
|
כל מחיר יהיה הולם המעמד
של קבלת גופך לקראת שבת
|
בואי ונושיע חיינו לקראת תומם-
נעיר אהבות ותשוקות שנרדמו זה עידן,
נביט שוב בעיניים של אהבה,
נאהב שוב בנחיריים רוטטים מריח התשוקה.
|
יש עיניים לראות
אך הלב או/ו הראש אינם פתוחים לקלוט
|
רק להשכים קום אל שדה הניר-
זוהי משאת נפשי,
ולשמוע בקול רם ואמיתי
שאת אוהבת אותי.
|
עם כל הספק אשר בחלד
אני עדיין מאמין שקיים זוהר פלא,
שבכל לב יש אור וצל
ואם אסתכל עלייך כעל שמש, אגאל.
|
זיכרונות טובים לי עמך וממך,
אך רק מהם אפשר לחיות, לדעתך?
זו, המאהבת, שלצדי, אולי נגדך
אך אצלי היא הכינור שהקיץ בלב.
|
רוצה את אהבתי לך לרקוד
מול חזה מתריס וזקור,
לשמוע טפיפת רגלייך
ולראות האור הנוהה מעינייך.
|
כבד לבך עד מאד-
האם אוכל להרימו?
|
השחלתי הלשון בעדינות
בתוך החור נתתי סיבוב-
סיבוב קטן של לשון
שמקפיץ המון !!!
|
משחזר על גופך זיכרונות
מן האתמול-
זיכרונות אהבה נפלאה
המלווה אותנו מזריחה עד שקיעה.
|
שמים לי גבולות מכל הכיוונים
ואומרים לי שהם ממש הכרחיים...
למי? להם, האומרים
או, לצורכי החיים שלי?
|
רוצה אותך כעפר לרגליי
ערומה ומושפלת שתלקקי מגפיי.
עם כל היותך אלה מתנשאת לגובה
אצלי תהיי שפחה בלי כורח.
|
שריפה בכלל איננה הכוונה
כי אם רק להתחמם מאש האהבה,
במשחק המבוסס על אמת
שבו כל אחד ילמד ליקח וליתן.
|
לתאוותינו אין גבולות
במצוות האהבה הלוחשת: "עוד!"
|
כמו חוקרת ארץ לא נודעת
בכל מפרץ ונקיק בגופי נוגעת,
לכל פיסת גוף מתייחסת
ואין אמצעי בו בוחלת.
|
פתחנו לאושר שערים
בקסמים,
השתנו חיים שניים
שהנפש צמחה ממעמקים.
|
איזה כיף לו לאדיש
שכלום איננו מרגיש
ממה שעובר לו לפני הפנים
ולפתח ציפיות לא צריך.
|
ללכוד מבטי הממורכז
בגוף האישה המעורטל
אשר בדרך להפגיש איבר שתפח
עם שפתיים של פה רך.
|
אהבתך מקור חיים וטעם
אך בד בבד גם מתישה ומכלה,
מזינה את הכאב;
מבטיחה חולשת לב...
|
לחשיפת לב וכליות וירטואלית נכנעת
אבל להיחשף אל האמת היא נרתעת.
הכל במוחה מפולח, פקק עויתות נפער
והיא בקריז אהבה שסופו טרם הוברר.
|
לא ידוע מהיכן השיג הרובה
אותו אל ראשה, יום אחד, כיוון
ונטל את חייה בלי היסוסים
כאילו שהיה אלוהים...
|
אין סיבה בעולם להסתפק בחיים קטנים
בהם רק נחמיץ פנים
|
מאותו היום, מאותו הלילה
היא ואני הרבה ביחד;
|
התקרבה אליי לאט לאט
וייגע פיה בפי כמעט,
הציצה בי במבט של חן
מלא הבטחות לעתיד של "הן".
|
פנייך לכדוני מן המבט הראשון
ומאז לא הצלחתי להסירן עוד,
לא שהייתה סיבה לנסות
למעט הרצון לדעת אם ביכולתי לרצות.
|
שמש עת ערבים כמעט שקעה
אך שמש העולם האחר החלה עולה
והזרימה הודה אל אהבה חדשה
אשר מאז הולמת בפטישה.
|
הזמנים הטובים חיפו על הטובים,
הזמנים הרעים טרפו את הטובים;
ולא נודע כי באו אל קרבם...
|
אז מהי החשיכה
שאני רואה מתחת למסיכה?
האם זוהי התשוקה שבעינייך
או שמא חוסר ההחלטתיות שבמעשייך?
|
"ואת מאירה את חיי
נותנת תקווה למרות סיבלותיי"
תרגום שיר של דבי בון
|
ביד מהוססת ומבט שואל
הזמנתיה לפסוע במשעול הדווה
ביודעי כי בשניים - הכל ישתנה
|
ואולי מבחן האהבה
הוא בכלל ביכולת ההתמדה,
למרות שאין פתרון,
|
מבט ראשון כחץ פגע,
מבט שמלבך נבע
וזה סודו הנפלא.
|
שתוכלי להרגישו בלבך
ולהעניק לו מבטך
שבגללו יסמיק באביב,
|
ומבטנה הומה תפילה
להיות מקודשת, בל תחולל
אהבתה לגבר זר.
|
מביט אל תוך לבך
ומגלה שלבי בלבך שוכן
כמו הירח שעל הים מרקד,
|
כי מילדות חונכה אחרת-
עוצבה להיות שייכת,
מוקדה לשאת חן בעיניי אחרים
גם כאשר כבר טובעת בתוך המשקעים.
|
באתי לבקר אל תוך לבך
ומצאתי עצמי בקרבך,
אוחז באהבתך
ומתאהב...
|
הקשתי, מקיש ואקיש בדלתות
שמאחריהן הפוטנציאל ליהנות.
|
איתך, יש לי אולי סיכוי להירפא
מהבל התאווה המערער...
|
אגרר מרצון לאן שהאושר יזרום
אם רק תלטפני השמש בחום...
|
מנסה לגבוה מעל הקשיים
עבור לבי המבקש לדקלם אביב,
עבור גופי החפץ לרחוץ בנחל של זיו,
עבור חושיי הכמהים להריח פרחים.
|
מלה אחת חמה שבלבי תיגע,
כף יד קלה שגופי תלטף,
מבט שקט ורך שיביא שלווה,
חיוך קורן שעצב יגרש -
|
אני מאמין באהבה כמושג עילאי;
זה לא אומר שאני מאמין בקסמים,
זה לא אומר שמתמוגג מאגדות;
זה כן אומר - מכל פלא משוער מבקש קבלות.
|
אכוון עיניי עמוק לנשמתך,
אהיה כל מהות הוויתך,
אהיה עבורך הנשיקה הכי עמוקה,
אהיה התשובה לכל תקווה.
|
נר היא מדליקה ולחזיון מייחלת;
מלהבת נר קטנה
היא מבקשת שלהבת אדירה;
|
גם אם היה חיוכך רק תופעה חולפת
הייתה עיני זריזה להיות קולטת
שיש עוד סיכוי להרגיש
|
בראשית פקחתי עינייך אל אהבתי
ואת נפתחת כמו פרח לידי,
בראשית נשמע רחש אהבתנו בצמיחתה -
קולות החיים על האדמה.
|
ריחות האהבה מלהגיע לאפך -
לא יוכל למנוע בעדך,
כי, אני משב הרוח עם הבשורה עבורך.
|
נשמתי מטלטלת באוקיאנוס החיים
וישנה העת שגלי הים סוערים ובוגדניים
ואז אתה מחפש מגדלור לחיים
אשר יכוון את חייך אל חוף מבטחים...
|
הבו לי רק מגע יד אישה
ולא אצטרך למאומה...
|
זוהי מלחמה קדושה
על כס הנשיות
לבקש ולהשיב האהבה ללבי
אשר אבדה במצולות המציאות.
|
טיסת משב ללא אבר,
נטולת הרגשת כל יצר
אל אוויר שמיים זך שקיפות
ברחף קל כרחף ההגות.
|
אל תלטף לי ירכיי
הרחק נשיקתך משפתיי
ואל תגע באהבה!"
|
היש עמי הפנאי
לשאת מטעני דאגותיה
על גבי...?
|
...למען תהיי עמי, תאהבי אותי,
לא רק בין קפלי חלומך
אלא, גם במציאות היומ-יומית
|
מה אוכל לתת לך
שאוהבת כל-כך,
יותר משאף ציפיתי ממך -
|
את רעד אמירים כבדי פז עם ערב
על שפת ימה אדומת-שמש;
|
את לבך לאהבה את סוגרת
ואת מחזרייך - הודפת...
בכלל לא בודקת
לאן הרוח נושבת.
|
<עשה לאהובתך מה שאהוב עליך>
|
אם הייתי מזמינך לדהור למרחקים
אל יעדים בלתי מוכרים -
האם היה די בכך כדי שתוכלי להבין
שרק אתך אטפס לרקיעים ואצלול למעמקים?!
|
ראיתי האור אשר נדלק בעינייך;
דקה אחרי - כבר הייתי גומע ממבטייך
את כל תקוותיי
|
היא בסדר, אפילו כמיהותיה תואמות
למה שלי אומר ההגיון.
היא לא בסדר כאשר אובדת בין הכמיהות
ומבקשת מהגיוני ללכת לאבדון.
|
עשתה היא לנפשי,
רוממה את רוחי
ואז הפקרתי את עצמי,
פתחתי סגור לבי.
|
שמא דחקתיך בעוצמה
שלא תאמה לנשמה צעירה?
שמא ציפיתי ביתר בטחון
שתתרגלי למה שאני יכול?
|
מחפש את האוהב שמזלו שפר,
יש עוד כאלה מתי מספר,
רוצה לשואלו מהו סודו המפואר
לגיל אושרו המופלג.
|
האם יש באהבה להביא את הבשורה
שאכן, נגיע אל הנחלה,
שאכן, נמצא את השלווה?
|
זמן חיי איננו בידיי,
אך כל עוד אני חי,
לך, להעניק הרשה לי,
לך, הזקוק לנחמתי...
|
מה טובו יערותיך, חלום
אשר ימתק כל הדרך לשיאו -
אותו זוהר וזיו
שאל יקיצתנו מוביל
|
זוהי הרגשת הרטט הרכה
המביאה פתרונים בכנפה
ומה שהנפש לא מצאה לעמוד בו,
אברת האהבה תנער הכל.
|
לפעמים בורח, לעיתים רודף
אך בכל מקום דמותה תשתקף,
אינני רע או טוב -
מה יהיה הסוף?
|
קול השחפים נישא בחלל
ו"קליק" האהבה עלינו סגר...
|
הייתה מהירה ורדודה
וכהרף נקטעה.
|
חידשתי לך דרכייך -
יאשר לבך בפעימותיו,
חידשתי לך תחושותייך -
יאשר לך גופך ברטיטותיו.
|
הניסיון מטבעו מורכב
גם מבינה וגם מתחושה -
אז למה אף פעם אין ממנו תשובה?!
|
יש והדברים אינם מתרחשים
בדיוק כפי שמתוכננים.
|
הלילה הזה לא אהבה
בקשתי ללבי,
אלא רק מים רבים
מעל לראשי,
שיכבו את האהבה.
|
אותך אני אוהבת,
להפסיד אותך מפחדת,
אז תן מעכבותיי להשתחרר
ותראה אל מולך "אני" אחר.
|
חייכי אליי תמיד חיוכך המיוחד
כמו זה שאתמול פיזרת
וכך את עיניי פקחת לראות
כמה הנך כמהה לנשיקות ועוד...
|
ככל שחלף לו הזמן
השתנה הצליל והגוון
והאשה שאליי נסחפה
|
בפעם הראשונה בחיי
שאביט לתוך עינייך,
אראה אהבה שמחזירה לי במבטה
ותצית בלב תשוקה נמהרה.
|
מה שחסר לנו להשלים המשימה
כן, משימת ההתקרבות למעשה האהבה,
היא ידיעת כל החושים
שאינם ניתנים לשימוש ממרחקים.
|
יש אלוהים? אין אלוהים?
ממש לא מענייני;
העיקר שיש לי אותך ואני.
|
האם זו תשוקה או ערגה
אותו הרעב אלייך שאינו ניתן להכחשה,
להביאך אל פסגות ההנאה
במלוא אוני המוקדש לך בהוקרה?
|
מחשש שתגאה ותגבור על יוצרה
וכאשר נאבד את השליטה -
מי יוכל לה, למהפכה?
|
מה שפיתה אותי היתה הכמיהה המולדת להרקיע אל השחקים-
שהיא תיקח אותי כל-כך גבוה אל האהבה הבנוייה לתלפיות.
|
התזמינני אל בארות נשיותה
ותאמר: בוא, לגום, קח נא...?
|
כל שורה באנציקלופדיה הרפואית
היוותה עבורי תחזית אמיתית
|
כמה זה מוזר ונפלא, מוזר ועצוב
שחששך מן האהבה, שמא לא תשוב,
הופכת אותך בבת-אחת למאהבת ראויה
להיות לי אהובה יחידה,
ואני כל-כך שלך ורק שלך
שאין לך צורך לקנא באף-אחת.
|
בכל פגישה מקרית
פורחת איזו תכלית,
לכל מבט ראשון
ניחוח השיפון,
|
אהבה לי קטנה בדמי זיכרון
אשר הרעידה נפש בימים ובלילות,
אהבה קטנה אשר באה מארץ הצפון
ורשמיה לא נשכחו בחלוף הדורות.
|
להיות עמך בלילות-
פיסית או במחשבות,
הכל בהתאם לנסיבות,
עד עלות החמה עם הבטחות
|
מבקש אלייך להתגעגע תמיד
מתוך ידיעה שהגעגוע הדדי
וחלילה, לא בדיעבד,
לאחר שכבר עזבת...
|
היא לא מחפשת מחמאות:
"את יפה, את מושכת וכגון...
כי זה יגיש לה כל אחד בתפריט
לפני, או אחרי, שאותו - למיטה תכניס...
|
בימים שדמותך משתקפת במראה מאחורי גבי -
אני שש מיד ומבחין
איך קורנות פניי מיד בעדנה,
|
מולך אישה ניצבת,
אוהבת...
כל הלילה מנגנת,
גופה כנבל...
|
מול איום שיני הזמן
אבליט שיניי ואצחק:
הן בחולפך לי תרמוז
אור החן והתקווה בה אחפוץ.
|
את פוחדת מפני האמת
כי אז תרצי אותה.
|
לשמוע מוסיקה איתך
ו... אני נלכד
כמו בים רגוע ובוהק
באור כוכבים חיוור
|
הסר/הסירי חומותייך,
תן/תני גישה לאוהבייך
להבין לנפשך
ולחוש באהבתך.
|
בואי וניתלה על אהבתנו בלי העתיד
ונתקדם בשביליה לאן שתוביל
בכוח תשוקתנו ההדדית
המבקשת ביחסינו להתמיד.
|
זיו התשוקה נדלק
בשולי המרחק שנסגר
|
וישנו, שם בעבר, מאורע
שבעטיו מגיעים לתמרור: "אין מוצא",
ביכולתך להיכנע ולנבול לנצח
או להתקומם... ושוב לפרוח לעד כפרח.
|
את הנהג כבר בחרת, לטוב או לרע,
אז עקרי מראש את הדאגה והתרכזי באמונה,
שאהבה - לא אל התהום מפילה,
אלא, לשחקים מנסיקה,
|
יודע אני שטהורה את-
רק את בעלך ידעת...
אך מה לך כי תנצרי בתולייך
כאשר בחיר המאהבים בעקבותייך?
|
|