[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ארם פדן נולד בעיר טבריה ומאז נושא על כתפיו את עולן
של פרדיגמות מסובכות המבטאות תחושות של געגוע למה
שלא קיים, איננו, מעולם לא היה, תעתוע-שוא (אם יש
דבר כזה).
בשנות השבעים למד שפה וספרות ערבית והיסטוריה של
המזה"ת (עתודאי) את השכלתו הצבאית רכש במרכז הארץ
כג'ובניק וכבר אז היה חבר בחוג "בית-הובן" שהיווה
אכסניה רבת השראה למשוררים צעירים.
כשהשתחרר משירותו הצבאי נרשם ללימודי פסיכולוגיה
וסוציולוגיה, אך הלך שבי אחר האנתרופולוגיה החברתית.
בשנת 82 סיים את עבודת השדה בבאקה אל גרביה - שנתיים
של תצפית משתתפת. עבודתו התרכזה בהיבטים ארגוניים,
כלכליים וחברתיים של כיתה דתית מיסטית - אל
ח'לוותיה. עבודת המאסטר נכתבה תחת הדרכתם של פרופ'
עמנואל מרקס ופרופ' מיכאל וינטר.
במשך כל השנים עסק ארם פדן בהוראת ערבית בבתי ספר
תיכוניים, שמש כמתרגל במבואות לאנרופולוגיה ושיטות
מחקר, שמש כמרצה במכללות ובתי ספר שונים.
בשנת 90 הפך ליבואן של מוצרי אלקטרוניקה לרכב וזנח
את עיסוקיו האקדמיים.
במשך כל השנים כתב שירים וסיפורים ואף פרסם שני ספרי
שירה: "ואין שני ואין שחוק" , "גלוי וידוע",  כמו כן
כתב את הרומן "תה לימון ונענע" שהיה נשוא התביעה נגד
סופר אחר שהעתיק פרקים רבים מספרו (זכה אף בסכום של
100,000 ש"ח).
בשנת 2004 הקים את "האקדמיה לבשר ויין" ומאז מפרפר
בין אדי האלכוהול והעשן.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פואנטה
דירת גג. חדר אחד. ששה עשר מטרים רבועים שגזלו מכיסו של הזקן
עשרת אלפים לירות בימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. מיד
כשנכנסנו לגור ב"דירה" התחלתי להעלות מעלה מוטות ברזל שאספתי

כמו בכל שנה היה סופר תחילה את הכסאות שעמדו לרשותו. השנה
התווסף כסא עץ חדש. חודשיים לפני ליל הסדר מצא בחדר הכביסה
המשותף כסא ממורט שנזרק על ידי אחד השכנים והביא את כסאותיו
למניין של ארבעה עשר.

- סיפור ליום השואה ולחג הפסח ובכלל למי שעדיין מפרפר בין זכר

אהבה נכזבת
ראה את שפתיה ממלמלות, שפתה התחתונה משתרבבת מטה בעוית ארוכה,
משמע הביעה התפלאות והשתאות. עשה ראשו מהנהן, כאומר לה "אכן,
אכן, זה אני מרחוב קרדוצ'י", כיווץ את עיניו להראותה חיוך
המביע שמחה, השיבה לו בחיוך רפה.

מסעות
'ויה פלצטו' אינו אלא שביל מסתלל, שאין רואים את סופו, אלא
מנחשים כי המשכו במרום ההר, שם ניבט המבצר הישן של
'מונטווקיה'.

זכרונות
למחרת הגיע האוטובוס של "פרעון". נסענו דרך ערב-אל-ברה,
ערב-אל-פוקרה, וואדי חווארת' עד שהגענו לאום-ח'אלד. זה נסיעה
של כמה שעות, לא כמו היום. איך שירדתי ראיתי זקן אחד ושאלתי
אותו איפה הבית של הייג'ר.

מסעות
פרנקפורט נראתה מחלון הקומה הרביעית נוטה להתכנס בעצמה. מרכז
העולם. המוסיקה החלה גוברת. בבמה הרחוקה יכול היה לראות קבוצת
נגנים שהתמקמה במרכזה ונגנה ג'ז קנדי צרפתי, חיקוי צולע של
מייל זירו.

דיאלוג
מיד באה ההתנצלות שעד היום לא השכיל למצוא אשה בגלל שהשכל
הגברי הלך אחרי הזין והיו לו הרבה שרמוטות שרק רצו לבזבז את
הכסף שהשאירה לו אמא שלו לפני שלושים ושלוש שנים

אהבה
כבר היו השומעים בחזקת שאינם שומעים. רעשי תיקים נפתחים
ונסגרים. רשרוש תוכניות מתקפלות הנתחבות אל תיקי צד וארנקים.
אות הסיום נשמע. המולת הסיום אינה פוסחת על אלו המצויים מאחורי
הקלעים. סבינה כבר כרכה סביב צוארה את ענק הפנינים, מתנה
מגאורגיו שלה שנשאר ברומניה

שוב גשם. רצה לצעוד אל המקום ממנו יצא אמש בשעה מאוחרת. המעיל
נותר בחדר. ממתין מול הדלת הסובבת על צירה מתבונן בגשם הניקווה
בשקערוריות רחבת בית המלון הכפרי.

- מתוך הקובץ צפורניים


לרשימת יצירות השירה החדשות
שואה
באושוינצ'ם רקדו הצעירים
לצלילי ה- Krup Band

וידוי
כל כישלון סופו באומץ להודות
שחומר לא חשוב טיבו מורכב מסך פרודות

פוליטית
הו אדמה
כמה יאוש
דם נחמה
די לקידוש

ביקורת
אם מתגלגלת לה מלה ומחליקה במדרונות השיר
יעוטו הבזים טרפים חדים בבשר המשורר
הרי מלה כעלוותו של עץ נשיר
ואין חריג המעורר

אהבה
אם אין אני כותב לך
אין אני כותב

יחסים
השיח בין המשורר לבין קורא נבער
דומה למפגשים של המומחים עם המוחים
ברור שאם כבר נפגשים אז משהו נשבר
אין צוחקים ואין בוכים

יחסים
עשו תנועות פתוחות סגורות יותר דומות לחטפים
בסוף נגמר בחקירה ויש אומרים שולמו כספים

אהבה
התגנבנו שוב החושך מעלים
פרי בטן רעד-הילולים
עת נצא ימיתו הצללים
סוד אהבהבים נחבא אל הכלים

הגות
הכדורים כבר ערוכים
בסדר יום-יומי
בשוכבי על ערש-דווי
בעורי ובקומי

וידוי
כבר לא פנוי לצ'יק צ'יק צ'אק
אוהב אחת בעיר מקלט
אליה בא בלאט בלאט
להתענג על סתם סלט

ערפילי
הן רעתו "טפו טפו", "השם ישמור",
כצל חסר לשאול-תחתית, מעמקים ובור

עצב
הדרך מן הכפר נראית עתה אחרת
בדרך אל הכפר עושים היום כבר סרט

געגוע
כמה נדושות בגעגוע
עת נחנקת אנחה מהתפרץ
כמה ירחק חיצי כמה ינוע
הלב מאיים להתפוצץ

פוליטית
הס תראי נא סוד השקר צף
עיקול שפתך התחתונה
אולי תצליחי אז לפתוח דף
אני סיימתי עוד עונה

וידוי
מזה אשר חפר
בקשתי שיזכור
אני בתוך עפר
מבקש לקבור

קינה
מה טעם לכלוא?
ציוץ כבוי
מקור שבוי

אהבה
אמרתי לך שלא זכרתי אם אמרת שכך אמרתי
יכול להיות שרק חשבת לאמר לי

יחסים
איך שבים מניכר כפליטים
בני עמי שאבדו כבר תקוה
כבר הכל התברר בין שיטין
רק סתומה נשארה השיבה

יחסים
הותירי ריח גוף שאתעלף
בשקט שנולד ממעופך

מצב
הברות ספורות מורות לנוח
צינור צמוד אגן שבור פתוח

עצב
אני מצר על הבזבוז על הזלזול באלוהי הגוף
הן התקצרה ההמתנה לסוף ברור לסרט-גמר שקוף.

וידוי
בלעז פרנסאווי משל דובר עגת סתרים
תקעתי לה תרועה צרדה רכת שדרים

זכרונות
פרטיטורה פרטיטורה נשפני-העץ תחילה
פרטיטורה אוברטורה טרם צאת מילה

זכרונות
חצאית פליסה נעליים מרוטות עקב
גל גדול בדרך אל החוף נפרדת מכאב

מצב
מביט בתוך עיני
אומר ששמש מסתתרת מאחורי עבים שחורים
אני צוחק ומאמץ גישה ברורה
ששמש כבר שקעה ואין כלל קיצורים

הרהור
אני מכיר אחד
חשבתי שמכיר
אמד נטל שחט
החשה
ולא החזיר

אהבה
עןד בטרם אגאל אשטח ואתגולל
לחן קסמך בתי אכמה ואהלל

יחסים
לא ניתקתי קו ולא העזתי להציע נקודה כמעסיק
בנומך קול בלחש הצעתי פסק זמן אולי גם פסיק

יחסים
עת אספתי לפתחי ראיתי פחד מהו
ימים טובים עכשיו רעים כבר באו

גיהנום
זר היה לי זר נישא זרה שפתו שפתי כיסה
שיר היה בו אמונה אמת ידעתי מעונה

סינופסיס
אל תחששי להזים את מה שזז בתוך מוחי
סירי בל תרחי באגל פעולייך

פוליטית
על קברי יירשם שהייתי אולי
אפיזודה חלום מקסם שוא
לאומה מטומטמת עם טי"תים בלי די
הייתי פטרון מעונב

געגוע
לעת הסתלקות, בימים האחרונים, כשהגוף פועל בעקומות בלתי
ברורות,
העיניים עצומות, הנשימה נתמכת, צינורות מובילי חיים, שקית שתן
מתמלאת,
שמורות עיניים מתנפחות ואין חיוך ואין עצב ואין זכר לשרירי
פנים

געגוע
אם אתבקש לפרשנות בגוף הסרט תקא ממני הסתברות חשרת-עדים
יאמרו אין דמות כזו בחלד אולי מרחת כאן סיפור בדים

אהבה
תוכי ממלא את שובך
ממרחק של ימי נסיעה
דומה הסיפור מסתבך
כמו הייתה לא הייתה נגיעה

כעס
מדון, אדון חימה וכעס
סור מאפק סור מכאן

אהבה
לתור לתור אל מול עיניי מאחוריי ומלפניי
ואת אינך אני כבר שב לאלוהיי לאדוניי

שואה
סתם כדור ועוד סתם כדור
לצד שכן, אולי אח, אולי
עובר אורח סתם עובר אורח
יהודי

הרהור
יגעתי כאב יגעתי זדון יגעתי ריב יגעתי מדון
לא יישאוני לא ינגבו לא יכסוני לא יסחבו

קצרצר
חלפו ימים שירי נחסם
ענבלי-מלעלע

את דרכך אני דרכי החץ במעופו
רק סביב דברנו לא אמרנו לגופו

אהבה
אט אט את את - אני רק חבלים מותח לצדך
אט אט נוטה הרוח משילה קליפות פרי-תאוותך

ערפילי
כמו שאין לדעת מה ילד היום ומה ישריץ הלילה
ומה נחבא בתוך חריץ כורסה נושנת שנזרקה מזמן
כך אין לדעת מה לחשת לי עת שתקתי בשאונו של יום

אכזבה
נסכים שבפגישה הראשונה
הכנתי כד ופת ודבלים לרוב

זכרונות
ואני בימי ילדותי חבשתי ספסליו של
"זרם עובדים"
אחר כך עברתי ל"בית חינוך"
בעיר אחרת

ארספואטיקה
אתמול כתבתי שיר שהמלים הראשונות בו
נולדו מתוך כאב שהסתנן לבת-צחוקי
וכמו היה זה אות להתחלת קרצוף
להצגת "אני נקי"

דיאלוג
עת אספתי לפתחי ראיתי פחד מהו
ימים טובים עכשיו רעים כבר באו

שכול
פחים אני רוקע
מרזבים לחרבה
לאזוב אני מציע
כר משכן לאהבה

וידוי
אם אני סופר את הספרים שלא כתבתי
ומחסיר באלף שיר חלקי מספר שורות סתומות

אכזבה
ואם כי מאוחר
ואם גדרתי את גבולי
אפרוץ אותו מחר

הגות
אם תמהתי לא אזנח
עד רמץ יעטה אדרת-אש

וידוי
"א נ י", אומרת ומושכת הברה
אני בדרך כלל
קונה לי
לענה טרייה מרה
להמתקת חצי גלולה
שמורה

גורל
לבוא חשבון עם המלאך עם השליח
ואין לאל ידי לך להושיע

יחסים
למרות העצב המושך מטה אתגולל שנית לפתחך
גם אם רחקת לכת אל תשכח אני אתך.

סאטירה
אמת אכן חרגה ממנהגה להתנהל ברורה לכל רואה
אמת כזו אינה השקר בעצמו למרות שיש המשתאה
לפשר השונות או התגלות אמת בתוך שלולית המים

אכזבה
היאך תבשיל באלף מטבליו תבליו
בחיך אנין עלב

נוסטלגיה
הו פירנצה שלי
גני בובולי
פורצלן על ההר
אורקסטרה ז'ולי

וידוי
אני הולך אצל קברי להתבונן
בפני האבלים אולי
אראה בם חרטה

הרהור
בכל מאודי
ארצה
שילוו אותי רבים

הגות
מה שאנו משמרים בין קירות המוזיאון
זה חללים קפואים ושקט מתבטל בפני צלצול סיכה נשמטת
שיש לעדכן מפות משום שרק אתמול סללו כאן דרך
למלא את חללי בתמרורים המצביעים על ערך

אהבה
ואני זוכר לך
גומיות בשער ראשך
סרט-נופפים
לצמתך

יין
מתי תבואי את תטי כתף לחטף-קל

הרהור
אני מורה זקן
מורה זקן
מורה שכבר אבד עליו השלח

וידוי
פני הדור כפני הקלף אשר חסר להשלמת תמונה
ולא הייתה זו הוויה זחוחה ולא הייתה זו תאונה

יחסים
מטרה
שגם כוונת מסרבת להציבה בלב חיציה

אהבה
נקדי בי את משפט שפתך המבולבלת
בואי בי פתוחה לך דלת
למפלט

עצב
אני שר קולי נסוג שוב דגלים עלים ברוח
אני שר הזעף שר האור מסתבר זנוח

יחסים
מתוך תחושה שאין בך הסכמה לצעדים סתורים של נוהל-יום ארור
ארים ידיים אות כניעה אפילו אאסוף אמל"ח לא אותיר בעיר פירור

לאלו שסרבו להתענג על שירי פרידה קצרים
משפטים מפוררים
ונקבים בחלילי פעורים

מצב
גם אם ראש נשמט צמה על עורף מיוסר
נרות כבו הכוס ריקה
גם אם חיוך נסוך שפתיים מתרוקנות בשר
אני שואף לנוע בלי זיקה

הגות
את יגוני אולי אסחט מטיובה משובחת
לתת בך סימנים אולי לקחת

זכרונות
כדים שאין תוכם מעיד על גיל
מתחת גשר בין שורות האבנים המסותתות
עדים למציאות שאין בה חיל
סתירות במשפטים וקלישאות ממורטות

בדידות
נכנס בי פרץ תאווה להיפרד מהבדידות
לא סיפרתי זאת לאיש

ביקורת
במקום בו לא זוקפים מאום
הכלום הופך לאסטרטגיה קיומית

אהבה
ואין שניה ואין שלישית האהבות אינן דביקות כמו פעם
זכרי כיצד חלצנו אגדה מקבר מדרגות ביום הולדתך
בהנחה שלא נראה ברק ולא נשמע עוד רעם
פרשי שטיח מיושן על סף ביתך

עצב
מי אמר נגוזה זה מכבר חמלה
ומי יאמר אשמתי
צפור קולה תכלה
אני שורות רשמתי

אקורדים וטאבים
אם אי-פעם אסגוד ליחד
אתהלך כמי שאין בו אלא
בבואת זולת

נוסטלגיה
במעברה פחון גלי ועז שדופה שמלחכת
עם ברז בחצר ועץ-ערום-עלים-שלכת.

מצב
שוקד נוקד יוקד מוקד
עוקד נקוד רוקד רקוד
הדם אדום אדום הדם
ניגר נמהל נספג וחם

יחסים
בטרם תחרי-אף
ותשרפי את גשר-החבלים
המתוח מעל היורה הרותחת שמתחת לכפות רגלינו

כך תגידי "קח אותי"
שפתיים שקר לח

אכזבה
אומר אידאה
אומר חזון שיש להגשימו להנשימו
אומר כמה
אומר נכסף אך אין הולכת היא עמו

כמיהה
למרות מנוחתך למרות החיסרון
סביבך בנועם עדנים נחצב הזיכרון

הן אמרתי לך ידעת בטרם בא קולי בטרם באתי בך ידעת

וידוי
ויש לי עילה לגלות
בניכר שם חשקתי שפתיים
מודה שפיתחתי קצת תלות שפה אל שפה זה שפתיים

מצב
במסעדות גדושות גרושות תלושות מסתם פגישה מקרית
קובעות הן זמן להיפגש לובשות שמלות והבעה טיפשית

תחושתי
על חוף רק עוללי בונה חלום מגדל פלאים מוקף במים
וסיס חוצב נתיב רפרוף ונסיקה בעצר-הכנפיים

כמעט מסיק וכבר נושרים עלי הזית
גם אם איני מסיק דבר מציוצי חוחית פזיזה
קפה של שחר בגינת הבית
עיתון שמוט וממטרה זחוחה כבר מתיזה

עצב
דמעות, אחות, פחות לחות
מאמש

דעת ואמת יוסטו אל ירכתי שדה קטל

אכזבה
ע ו מ ד ב מ ס ד ר ו ן
פ ו ס ע ל א ח ו ר
מ ב י ן ש ז ה ע ת ה נ פ ת ח ת
ד ר ך ל מ נ ו ס ה

שואה
ביום שטוף שמש
גם אם שלג התפתת לו קרב נוצה והצלפה שאת קולה
הרוח תמלא תפקיד חשוב בשימורה של
השנאה

בדידות
הולכת עד הסוף
אומרת
רק אומרת: "הולכת עד הסוף"

ואני מזכיר לך ניגונים מיתר אני מזכיר לך

הגות
לא אזכור את שהיה בי

הרהור
אם קצרה אם רחבה
הרצועה לופתת
צוואר הכלב
פני הדור

ביקורת
הוא מעלג את שמה ואת שבחרה לגעת מרחוק
סיגר בפה עשן סמיך מסתיר עד כמה שמוק

אהבה
את הלחן לשירי כתבנו יחד
תוים שאולים על שפת ימה של תל אביב

אהבה
לא בת קול יצאה אליו מגרוני
כי אם לחש שפתיים
המבקשות להסות את געש הלב.

אין בי כעס כבר ידעת מזמן
רתחו מלים הבל העלו

הגות
ואם תציץ תפרח עטרת
אסל אבקנים לרוח

המוסיקה יש לשער תדעך למחרת
מה שיתברר כפרק זמן מועט

הרהור
אולי זה כתב כניעה
אולי מזכר של תובנות
היריעות למרחוק נראות
עדיין לבנות

ביקורת
סופי קרב לקצה המתיחה אולי אעיף עוד אבן
רוגטקה סוגרת כוונות
למרות הקש למרות התבן
אסגוד לאלף הזונות

יחסים
התעוררתי רק בתום מסע לקו זינוק
השקר התבוסס
ניר שהתאמץ להשתחל

אכזבה
פני הדור כפני הקלף אשר חסר להשלמת תמונה
ולא הייתה זו הוויה זחוחה ולא הייתה זו תאונה

אהבה
מדמעות ההתפרקות ומרסיסי הים
אפשר לדעת אן תלך הרוח
מכאן לשם

וידוי
הצורך להכתיב להשכיב ולנתח עלויות
להסתיר ולהסביר אולי גם לשבח פעילויות

תחושתי
על פרקי ידיים רעד קל ורטט שפת אמי
על חלוק לבן וכתם
על מזרק תקוע בשקית

אהבה
ואם אשיב דברים מלב רוקע
ואם אלחש לך שיר תווים תבין

הרהור
איך אומרים וירטואוז בשפה של מי שלא הספיק לקרוא את קפקא
איך שורדים אהבהבים שמתחילים בדוקא

הרהור
אתה לא טוב לך החושך היא אומרת ופותרת לעצמה את מבטי שהתרחק

יחסים
מתק עסלים כלבת-אש מלוע געש גולש אל מדרונות תלולים.

דיאלוג
לא תשפיל מבט לא תכרע ברך
תל ברוך מאה שקלים לערך

געגוע
אני מסב ממך בהבטחה אלמת
ארחק עתה לפני שיתוסף עוד שיר לסל הנירות
גם בי הותיר הזמן אותו הקמט
צרוב באלף חותמות

בין מעין לאין
זרזיף פתאים נקיק סתור
יש סוד סמוי מעין
אומרים מתי מעט פתור

אהבה
כי שירייך קישורים הם על ידי

לא להחניף לך באתי לא כי צל בדאי

תחושתי
בארץ הפלאות בשקפים שלא מראים לילדים
אני מגהץ לך את הפיג'מה את מבשלת לי אסקלופ ברוטב במיה
אני עושה לך ילד כלאחר יד ושותה מים
בציר משובח

הרהור
אם לפתור חידת האלם
הכחכוח הגרגור
אביט אל מה שמתיימר להיחשב כטור

יחסים
מעש שהתאושש מחום הקיץ
יכולתי להבין

הגות
אני מספר לו שהיא גרה באוהל
הוא אומר לי:
"לא צריך הרבה בשביל לחיות"

מצב
אם אתאמץ להיגרר אל המגרש המבוקש
אשביע את רעבונו של מי שעל שכמו הוטלו מטלות הסדר
האמת שאת הדו"ח המיוחל צפיתי במטושטש
בצעד די פזיז ניתרתי אל מעל הגדר

נוסטלגיה
ב ח ו ר ש ה ש לא ה י ה ב ה ע ץ
כ י א ם ח י ט ה ז ק ו פ ת ק ו מ ה
א נ ס ה ל ה י ז כ ר ב ג י ז ר ת ך ד ק ה צ נ ו מ ה

יחסים
עת שבה חרב לנדנה
וקצף גוף בגוף יבש

אכזבה
קשה להיפרד מהתחושה הזו שאת אכן כואבת ממאנת כך ללדת
נכון שהמגש כבר מעכיר את החלום ואין לבנות עליו מולדת

הרהור
מי שמבקש לשבת יש תקווה שיבקש לשתות ממך
מי שיעמוד ויבקש לשתות סביר שבא לשתות דמך
על כן

"חכה" אומר שומע מזדמן
השיר כמעט בשל
תמחק שורה תדביק מילה
תזרוק לעזאזל

זכרונות
לא פנס ולא צרצר
לא הבל פה מסריח
רק שקט זיכרון-עבר
יסוד להסתלקות אניח

הרהור
בחוץ אורבניות בטון כבוש
במקדשי נסתר מעין
אצלי אצלך ניתן לחוש
שילוב הרוח והמים

יין
כמה שיט כמה זבל
כמה נפח מתמלא בהבלים
כוסות הרי טבען להתנפץ
אחת אחרי זולתה
כשיירת
נמלים

געגוע
שיר ששוררתי
קראתי
שורה שכתבתי
מחקתי

נוסטלגיה
ולהגיש לו תה
בקומקום חרסינה
שמבצבצת ממנו
התווית של ויסוצקי

עצב
ככתב פרידה רואים את הכאב נדחק מפני הרעד
מלים שפופות המוסיקה כבר לא כתמול שלשום

הרהור
אבל משום שאין בי אלא הסכמה כנועה לכללי-כתיבה-תמה
עד שמתפרסם לי שיר בבמה החדשה יוצאת לי הנשמה.

לא את תפילתך

מולדתי, בקשתי,

לא בכדי
למרות ה- Phd
ישליך מעליו
את תאריו

געגוע
שאין הרי דומה הפחד
למה שהתחולל בתוך מוחי חורים פתוחים

לא במקרה מביט מתחת
לערימת ניר כתיבה של מאמרים שטוחים

אהבה
בעיקרון המתנסח לו שורה אחר שורה
למרות הצימאון להתמכר להתעבר
אני מניח לפתחך תצלום סתום ממאורה
ומבקשך להתנזר להתייתר

פזמון
לו קראו לי אילו
ממילא הייתי תנאי
לא הייתי צועק הצילו
משום שלא היה לי פנאי

געגוע
זוכר קסדה פעורה ומדבקה של שוקולד שוויצרי מאחד המסעות
זוכר כיצד חלמתי על שבע כפרות רעות

וידוי
עטופים השניים אור כולא נשימתם
השמש קרן משלחת בוקר לפתחם

יחסים
הודי שאין הניסיון אלא תשתית לעוד סירוב סתמי
מין התחמקות זחוחה ומטופשת

הלל
על גדרותיו וחומותיו
ותעלות המים שכרה סביב מצודת חייו
וכל מה שהחזיק וכל מה שטמן
וכל מה שפלט וכל מה שעזב

מינימליסטי
מתנפחת לה לשון-הרה
משתלחת
משתלהבת

לשקר קביים
יתדות ומוטות
קלנסאות וידים
עוגנים וזוטות

וידוי
עתים אני בוחר מילה גרועה
נניח שנקרא לה "מילה שלא במקום"

אהבה
הנה זרזיף ראשון לחלוח אולי ניצן המתאמץ להיפתח
אומרים נחשול בדרך יסחוף את מה שכבר נשכח

הרהור
עכשיו אני מפסיק
דוחה סיפוק
כך מלמדים במכונים
של מה שמתקרא
איי. קיו. אמוציונלי

ערפילי
וילד רך מליט פנים הלהבות באישוניו
המוסיקה תחריש ושקט מסתנן אגב

אהבה
מי נכנסה אלינו החדר כך נראה הואר
ברכנו לשלום חייכנו תמיד ידענו היא תחזור
ותראה כל כך יפה ממש לא יתואר

יחסים
כמה אפשר לצבור
כמה תסבול פיסת ניר
פחדים מורא מגור
לי זרה אני אתה לי זר

פוסטמודרניזם
שמים זריחה פסגה מחודדת פרפר אל אדם שמים נצהב
פעמון מצטלצל בחושך אין אור בסוף מנהרה השחר נצרב

הגות
מי כותב בשמי
בדיו מוטת ציפורן

אהבה
הו מי שיבתר מילה להברותיה
יפיח בה את נשמתו של ההוגה
יסיר ערווה מסוד בגדיה
אינו טועה אינו שוגה

אהבה
על האדים המתאבכים מעל שפתיים לוהטות יכולתי רק לומר נשרפתי
אם ישאלו על פרק זמן בו התמכרתי לריחות אסביר שרק בגללם
נשארתי

שואה
השקט מפלח
שאונם של הגלים
ילד מתייפח
בכוחות דלים

הלל
ומעצמן חולפות השנים כנקישות הנקר עלי ברוש
מגע בשר בבשר שפה בשפה כקרדום כקלשון ומכוש

זה כמה ימים ולילה
רק ירח שם למעלה
עד לגעגוע מה קרה לה

שפתיים נמתחות העצב זה מכבר נגוז
אל-זדון ואל-מדון ואל-כעוס-רגוז

בדידות
שפתיים נמתחות העצב זה מכבר נגוז
אל-זדון ואל-מדון ואל-כעוס-רגוז
גומות הן נפערות בשיפולי הלחיים
כחול בוהק עיניים ושמיים

אכזבה
היום אכתוב לך שיר באצבע עשויה
כאילו כבר הגיע זמן למרוח

אהבה
יורד חולם הים גלי
הסערה אומרים בפתח
אני מפטיר סתם "תעלי"
חולם אוהב אותך

בדידות
כמו קול המסתלסל מבטן נפוחה עיניים לחלוחית ואין ברכה

יחסים
מארב סמוי הגב מופנה שיער משוח לא רואים פנים
תופין קנוי אגב מגעיל וגוף מתוח מתחבאים שפנים

אמונה
מה לה אדם לאדמה
נוחמה תמה הנשמה

שירה עתיקה
בהאזנה סחופה לרחף לשונך קולך נשימתך
אולי גם אתקרב ואערב
את זכרוני

יין
גבות מתרוממות תחושה של סוף כפוי הדם סמיך שוקע
מי הוא מי ומי היא לי אחד כבר לא יודע

וידוי
אם בהתחלה רציתי לשפד
מיד הובהר לי ובאומץ יש לאמר
שאם חפצתי לתקוע בה יתד
עלי לשכוח מרציפן לטעום מעצב מר

הרהור
מלחמה עזה בין התבוסה לניצחון
אומרת זאת מאחורי גבי שלום
אני מציץ לבחון איך מסתתרת
אמת על הגחון

סוסים מהססים לפסוע
ספק זעיר וכבר ממאנים לרקוע

אהבה
נראה איך שמיים מתנקדים
שורות שורות ופסקאות נוסקות מארץ קור
מפתח-סתיו

סתם צילמתי סתם לחצתי לא כיוונתי כלל מרחק
רק עכשיו פיתחתי סתם חלפתי סתם נכנסתי חצי פילם נמחק

זכרונות
הטיח בי גיטין וצער
נעל בריחים
סגר השער
לא אבוא בו לא אטרח

אהבה
לא אתיר אף לא אפרום את המרחק ממך למרות איגרות ברכה שתשלחי
אעמיק תעלותי אלייך המים יזרמו מאגני אל אגנך גם אם תמחי

יחסים
לחרוני ואסוני
אטפטף לה סוד יצרי
תלחש בשפל רוח
תודה לאדוני

שואה
השיש נאכל הזמן כמו הרוח
כבר לא רואים דבר מכאן חלקים פנים ללוח
אומרים שמצבות עומדות לעד
למרות שזאת איוולת

זכרונות
עכשיו אני מוחק קבצים
מחר לעת פגישה
אל תתמהי מדוע ריק כסאי

אכזבה
"חרמש" אני אומר לה אומרת היא "חרמש" הוא מה
אני חוכך בדעתי למצוא ציור מתאים לזאת הבהמה

עם כל שהתאדה וגז אל השמים
חנות פתוחה וכתם מכנסיים
רשרוש עלים חורשה נפתלת
כרבול זכרי אולי צוצלת

זכרונות
ללכת בעקבות מה שהחסרתי מתוכי
זה צו למבקש לתהות על קנקני

פוליטית
שם למטה מתקוממת בחשאי
תרועה קלושה וצעקה גדומת מיתר
שם למטה בצער הכאב הדווי
רועה תשושה שעת השער הנסגר

פצועה חיה שותתת גם
כבלים ניתקה מכאן לשם

הרהור
פצועה חיה שותתת גם
כלואה בחירותה
כבלים ניתקה מכאן לשם
אמת הפכה בדותא

במחלקה סגורה חלמנו חופש צר-מידות
הארס נעלם אי-שם בין כדורים וחרדות

אלגוריה
איך רציתי לצפצף ולהביא רחוב שלם ל"דום שתיקה"
יצא שרק ספרתי על נהג ותרנגול במצוקה

אלגוריה
גם אם סמר וחשף מלתעות
גם אם שרט ושרד
גם אם ילל כמו בכה בלילות
ער עת צנה וברד

אהבה
על קו הגמר דקירה פולחת אין לשאת את הכאב
אין מקום להתנצל למחות דמעה ולייבב

על תיל זה שיש קוראים אותו היסטוריה
ניתן למצוא מספר יונים הומות

אהבה
בשנתי
עת עצמתי עין
רעף-לשונך בנשיקות
שפתי טבעו שפתים
סרבתי לחכות

אהבה
פני לי מקום.
על פניו האורלוגין
אינו רק שיר.

נמוגה חפויה זימה
ואין ממי ואין ממה

אהבה
אמצא עצמי כמתנצל
לא כך כיוונתי לא כך כתבתי במקור
לא תעזור לי שבועתי
דבר לא יעזור

זכרונות
הרוח זה עתה פנתה לבחון כיצד הגג נטרף בגעש-סער ממזרח
כמו שיר, כמו שאון גדול, כמו פרץ רעם מתנפץ, מתדפק על פח
הדלף יוצר לו פלג משפת מזרן, חורץ נתיב מהיר אל המטבח

גורל
כשזה מגיע זה מגיע
זה מגיע בחטף

הרהור
עד שאתה לא יודע אחרת
זה
ככה זה

ארספואטיקה
כאד מן הנהר מתאבכים צלילים לוליין על חבל שם למעלה
עלמה תביט ידה קפוצה חזה עולה יורד הן די לה

אהבה
כתבתי שאחרת לא תבקיע בי חומות בצורות
שקר שורות קצרצרות
מתוך שירי הצלחתי להסתיר גרלנדה של אורות
עתים נורות עתים נרות

קרבי אליו המערכה בעצומה
הדי הלחשים עדין רועמים
נשקי עיניו המסכה סתומה

ראויה היא לשירי
מתת הרוח בה נוגעת
גם אם אינה המטרה
מתוך שירי בוצעת

מצב
ראי כיצד פקע עבעב
מחריצי הזמן והמקום
ראי כיצד דרך נקודות נסדק הקו
ומתחבר בחום

יחסים
זה שיר שלישי אני רועש הרטט מאחור

אותו המור אותו החן נתתי לך אז פור

מצב
שאין זה הרגלה לקום
ולא ראו אותה רוקדת
הנה תצלע אל פאת האור
הנה הנה מועדת

אז לך על התנגדות למרות המחאה המסוייגת
גם אם דעת רוב אינה ברורה
רק אל תשכח שאין ידך משגת
להשחיל בקושי רב שורה

יחסים
ואולי מראות אמת מבעד למסך
קהל תמה עד היכן ירחיקו הדמויות
התוכניות חולקו בפתח
החושך לא תמך באותיות ובמלים

כאב
בשם הזכות להיכנע אני נסוג מבלי להסתכל אחורנית
משאיר חנית בשטח רומח וכידון

יחסים
הלחש העוטף את הדום הארס
מבוא היה לצעקתי
הכחש שוב דוקר להעלות בי חרס
בשיר עצוב פרטי

אהבה
בהסתמך על ראיות קלושות בחרתי דרך נסיגה
הלב רמז שהמחיר יהא כבד ויש להיכנס לכוננות ספיגה

יחסים
מלים בדויות סולם שרוט אין קצב
ושיר חדש מצל פזמון עתיק

אהבה
כחול עיניו יואב שובב
נכדי אשר שובץ בכתר
איך אגונן ומה תפקיד לי
סב עם סבתך

כמיהה
רהב
מי שאין לאל ידו
לבחור
בין התענגות על

אהבה
אם תסכימי להפשיר
אשיר גלדים
בגדים
אתן לך מה שאת קוראת
עונג מגדים

אם סכר בך מנע לפרוק
ערגה שהצטברה בארגזים
התירי קישורים הרימי ראש
יחדיו שמועות רעות נזים

על ערום דיברתי
עם עצמי בלבד

תפסיקי להתל ואל תהיי תמימה
שעה הרי נמתחת על פני היממה

אהבה
מתייקרת אבן אין כורה ואין פוצע
אדמה חובקת סוד
ים אוקיינוס תהומות שוקע
אין סימן להוד

הרהור
שעה שפותח ומשביע חי רצון ונוטל כזית ומודה
שעה שרוח משתלטת יושב בדד הוזה בודה

יחסים
שם תלמדי שנחל מתמלא מיובלים סמויים
גם אם החקלאים מטים מימיו למאגרים
שם תביני שאין סיפור על פי תקנים
שהתקבלו בחדרים סגורים בלהט השרירים

אז העטי אדרת עדינות, אני מתכנן גיחה
מוותר כאן על קפה, משמיט גם סתם שיחה

הרהור
ט ו ב ל מ ו ת ב ע ד ו נ ג ד מ ו ל ד ת משוחררת
ש ו ב ט ע ו ת ל ק ר ב י צ א ו ת נ ו ע הצמרת

מחאה
אז משהו בפרצוף שלי זקוק לתיקון מהיר
פתחתי אינדקסים של פלסטיקאים
לבדוק אולי אמצא כזה בעיר


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מובהקות - אני יודע שמזל משדרות לא יודעת מה המשמעות של המלה
הזו, אבל בפרקליטות למדו אותי שכדאי לי להשתמש במלה הזו. אני
אסביר לך מה זה מובהקות: נניח שאתה רואה אותי עם רוחמה. זה לא

לא אחת קורה שעל בימת השפה העברית עולה מלה חדשה הקורמת עור
וגידים עד כדי שתשנה את משמעותה על פני השנים ותהא אחות חורגת
למילים שהיו פעם נרדפותיה. מתוך שלוש המלים - טיוטה, סקיצה
ומתווה - התחבבה דווקא האחרונה.


לרשימת יצירות המסה החדשות
דעה
זוכר כיצד סבי היה יוצא מהמקלחת לאחר רחצת הבוקר, מסיט את
הוילאות הזעירים ששמשו כאוהל למכשיר ה"בן-גל", לוחץ על אחד
המנענעים דמויי השנהב, ממתין עד שתידלק הנורה הצהובה, ומשזהר
האור היה מסובב גלגל זעיר המניע מחוג ירקרק...

אקדמאית
לא אחת קורה שבמסע על פני צירי הזמן והמקום "שוכח" היחיד קטעים
ופרקים שלמים. צירי הזמן והמקום מפנים עצמם בפני צירים
"עלומים" של הזיות, חלומות, תוך התעלמות בלתי מכוונת מן
ההווייה.

פוליטית
שכנות משולה לתיאוריה פופולארית המנסה לצקת משמעיות למציאות
מסוכסכת, שהרי הגדר ביני לבין שכני אינה מונעת ממנו לשמוע את
קולי ואת שירי.

"הפרדיגמות" שביסוד "הפעימה המייצבת" המעניקה את "נקודת שיווי
המשקל הארכימדית" בין "שלושת הוקטורים" של "תשומות ביטחוניות"

פוליטית
בקיצוניות נועזת, ללא צל של פשרה, עמד בשארה בראש חבריו:
במערכה הכבדה בחזית הראשונה, מול הריאקציה הישראלית...




להיות אלוף עולם
בליפול ולקום.

שמעון פרס מצתרף
לחברים
של נטשה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 40659. בבמה מאז 20/8/04 9:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לארם פדן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה