|
248872550
"אילו עמדתי כאן במקרה ולא בכוונה, בהחלט היתה זו
הזדמנות נאה לקצת יאוש."
אני מאמין ששווה לרפרף בקטעים, גם אם הם מושפעים יתר
על המידה מפרנץ קפקא, שי גולדן ואפילו מועדון קרב.
לא מיועד לשוחרי שלום ולאנשים שלמים.
כמו כן גם ארצה לבקש מכם להתייחס לקטעי בדרכה של
תנועת האסתטיקה הבריטית- שפטו אותם על פי הסגנון ולא
על פי הנושא.
מסתבר שלטבח מסוג זה אין אפליות ואין דעות קדומות - כל העומד
בדרכם ללא כל קשר לדת, גזע או מין עלול להיפגע.
|
אני בעיקר זוכר את היום בו גררו את אחרון הנאמנים מפתח- תקווה
לכפר סבא, שם הלקו אותו בשוטים עד אשר נפחה נשמתו ואני כפות
הייתי להתבונן מהצד.
|
כל בוקר היא בטח יוצאת ממצב פוסט-טראומטי רק כדי לשוב ולקבל
בערב טראומה חדשה.
|
"הפרדויות, הא?"
"אכן כן, זהו היום בו דרכינו נפרדות" ובכינו האחד על כתף השני.
|
עצמי אומר שזה נורמלי, אני אומר שזה הרסני.
|
"אני חולה", ענה לו שניצל והלה צחק עד שכמעט ונפל מהתלולית.
|
כשדותן התעורר ביום רביעי בבוקר לקול השעון המעורר הוא ידע
בדיוק מה הוא, בדיוק מה מצפים ממנו להיות: צעיר, רענן ושחוק.
הוא ידע שאין ברירה אחרת ורק כך העולם סובב וכמובן שעדיף לסוב
עמו.
|
את בטח יודעת
שהיופי והאושר הנצחיים
גלומים בשתיקה לבנה
ממש כמו תכריכי קבורה
|
עת המוות
אובדן הנפש
בוא הנקמה
בסירת דוגית כחולה
|
שכן אבלתי ודאבתי
והבל נשאר לי עולמי
|
העולם שהגדיר את סוגי הטיפוסים נראה נפל לתרדמת משונה שכן כל
הנותר הוא מנגנון הגנה והרי גם הוא מתמוטט אט-אט מטה. אהובתי
החדשה בשרשרת האירועים הספונטניים מזמרת לה ברקע מה שיכול
להוות מזמורי פתיחה לדאבון נורא שבעיצומו כולנו נשיר בקול גדול
וניצוץ בעיניים
|
בתמונה הסוריאליסטית היא היתה מאוד נוגה, זוהי בהחלט
האפותיאוסה של חייה ומותה.
|
|
אם אין אני לי?
מי לי?
יצחק רבין |
|