|
april4
רגע מואר מושכל בוטח
מגיח ושולח
נחמות נדהמות .
מחברת רגע לרגע,אך...
אין מספיק מהם עכשיו.
מלחמת האור בחושך
בעמקי ליבי,רוחי,תבונתי
נמשכת...
פחד,כאב,עצב,חדלון
אומץ,חכמה,ערגה,ושגעון.
יופי,רוע,שיר שלא נכתב
במסע המייגע ,לעבר העכשיו.
רגע מואר, מושכל,בוטח
הבא מזור לליבי הקודח.
עוצמת עיניים מתמסרת לתחושה, כעננה גופי עולה, ונשמתי עמו
יחדיו, מחול לוהט בתוך גופי, הדם בורח עד לקצות הכי רחוקים
שיש, ואי אפשר לצאת, אבל להרגיש... כמה שזה מוחשי.
|
נרפה עצבי
מתרחב ליבי
מאירות עיניי את נשמתי
אהבתי ביתי.
|
כמהה לחיזוק, כמהה לתקווה
אמא -
תני לי אהבה!
|
לאפריל בת השש
אהבה אחת יש.
חצי גדול וענק לאמא
חצי עצום וחזק לאבא.
|
תום המבט נעכר בין ידייך
בין רגלייך.
|
מה לה לתקווה בלי הכאב
מה לאמונה ללא הפחד
מה להצלחה ללא הכשלון
מה לו לאדם אם לא ביחד
|
תובנות נפלאות מליל אמש יפציעו
אל שחר ערגת התוגה.
|
גשרי המילים שביננו קרסו.
אתה רוצה לשקמם
ואני לא!
|
מתוק לי ומר הרגש אלייך
סוער ודומם העכשיו
|
איך רציתי להמשיך לחלום עלייך
חלומות מתוקים מדבש, מתוקים מרימונים.
|
האופק מלטף בערגה את המיים
אינו זז משנה את צבעיו.
|
לא אוכל לחוות מחדש, את אותן האכזבות.
לא אוכל להיות שוב, אותה אשה בלהבות.
המהות שבי בערה אז, עודנה.
אך נותבה היא לעבר אחר.
|
חורף בחוץ
חורף בפנים
קריר בעמקי נשמתי.
|
המילים
המילים המדהימות, אשר אינן כלות, ומכילות את כלל ההתחלות
והסופים
המילים המשתלבות המשקפות ומרחיבות את עומק הלב וגווני הדעת
המילים המנחמות המרגיעות השוטפות אך לא שופטות את מסתרי הבינה
והעצם
|
במלחמת ייאוש התשה וגם שבר
מנצחים רק טובי החולמים.
|
קפה ראשון של בוקר
מייצבת מחשבות
מסיתה מסך כבד של ערפל.
|
באביב של שלכת
בין שירת מחשבתי
לא אתה הוא העלם.
לא אתה אלוהים.
|
אך צועדת ימים ושנים
שגרת מסע, נוכחת ונעלמה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מנגלה מוכר
ספרים ??!
ממתי ?!!
אדולף |
|
