[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










ברגע שהנפש רוצה מנוס,שיחרור מעול החיים,
מוצאת את ההקלה בכתיבה.
כותבת למען שקט רגעי,נותנת ביטוי לנפש
הזועקת מבפנים.
גם היא לפעמים זקוקה למנוחה..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אימה
אמיר?! זה אתה?? איפה אתה לעזאזל?! אפשר להבין מה הולך
כאן??????"
"בואי נראה....אמממ...לא!! ועכשיו לענייננו,אני אענה לך על
שאלותיך
שאולי יגיעו בהמשך,אז זה הולך ככה...

אימה
אמיר היה זקוק למונחה קלה מהלימודים,ואני..למרות הלימודים
האינטנסיביים שלי,הייתי זקוקה למנוחה הזו יותר בגלל אותו
מאורע
שאני לא מצליחה להוציא לי אותו מהראש.

אימה
"אוקיי..שרון נרגעת?"
"לא! ותפסיק לכווץ ככה את המצח שלך,כל הוורידים שלך בולטים!"
"את משגעת אותי! זה פאקינג למה!"
"לא שאלתי אותך למה!! פשוט תפסיק עם זה..
זה זה מפחיד אותי,אתה מפחיד אותי!"

אימה
אבל המפתחות של האוטו לא על השולחן.
אני לא מאמינה! הוא פשוט נסע!
איך לא שמעתי אותו יוצא?! יכול להיות שנירדמתי לקצת?
המוח שלי... אני כבר לא יודעת כלום! כלום!!!

אימה
דבר שהעסיק אותי השבוע זה,שמאז אותו לילה עם אמיר..לא ראיתי
את "הדבר" הזה. כל לילה בשבילי זה להירדם בפחדים עזים.

אהבה נכזבת
ניסיתי לחייך אליו,את החיוך הכובש שלי..אותו אחד שמשגע
בחורים.
את האמת..אני בכלל לא יודעת אם זה החיוך שיצא לי,ולא חיוך
עייף
כזה. מדברים על חיוך,ואני נזכרת בחיוך המדהים שלו..הגומות חן
המתוקות שלו..והדבר הכי חשוב,העיניים שלו.

סופני
טל פשוט הסתכלה עליי, מבלי להוציא מילה.
ידעתי שהיא סובלת... ידעתי שזה הגיע לרמה כזו שהיא לא מסוגלת
לדבר על זה.

אינטרוספקטיבי
המעשה הכי נכון שאי פעם עשיתי ,היה להסתכל לאחור ולראות
אותה... אותה יצירת אומנות מופלאה. התבוננתי בה יורדת במרדגות
לכיוון רחבת הריקודים... באותו רגע,זה היה כאילו כולם נעלמו...
המוזיקה
מתנגנת ברקע, ורק שנינו קיימים.

אהבה
לא יכולתי להוריד את עיניי ממנו,כמו מהופנטת..והוא...הוא הביט
בי,
לא הייתי צריכה להתקרב אליו בשביל לדעת מה צבע עיניו,הן היו
ירוקות,כאלה שאני מסוגלת לצלול בהן ולאבד את חושיי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
אפשר לומר שאני שונאת הכל כולל הכל
אפשר לומר שאני מאבדת כל הגיון בריא הקיים בי

ייסורים
יום אחד ולא ארגיש את הסבך הפנימי
הקשר הסבוך יותר, ואוכל שוב לנשום בחופשיות

ייסורים
רוצה שישמעו את זעקותיי,שאני סוף סוף אקבל מענה לקריאותיי
ואין מענה,והבכי מתעצם...וכואב לי,כואב לי מבפנים

אהבה
מתגעגעת אליו ורק יומיים חלפו
משתוקקת שיחבק אותי,ורק חיבק אותי שלשום

אהבה
ההרגשה הטובה הזו מציפה אותך
רגש שלא תחשוב שתחוש בקרוב עם תחושת הייאוש שסוחפת אותך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
עוד חודש עובר לו,ועוד חודש...ואני מרגישה פספוס בכל דקת קיומי
בזמן זה. מחכה לישועה שרק כבר תגיע,ובאותו זמן פועלת לזרזה.
ושוב כל פעם מתאכזבת.

ביקורתי
תמיד היו לי את המצבי רוח המיוחדים שלי,אבל בסופו של דבר תמיד
ידעתי איך לצאת מהם.

הקשבתי למוזיקה מלנכולית... וזה עוד אחרי הנסיון הבלתי מוצלח
שלי להירדם לקול הרעמים שבחוץ.
אי ההירדמות שלי דיי הגיונית... לא זו הבעיה, בעצם היא תהיה
בעיה כאשר מחר אני בקושי אוכל לקום מהמיטה.

כן אני עצבנית. כן,אפילו עצבנית מאוד!
אני יודעת שזה לא חדש לך..אבל זה מגיע לשיאים חדשים!
ואל תנסי אפילו לומר לי,שלכל אחד יש תקופות רעות בחיים,
וגם היא בסופו של דבר תעבור.
מה תעבור?!?! איזה תעבור??? אני "עוברת" את התקופה
הזו כבר כמעט כל החיים שלי!

פארודיה
טוב,אני עדיין לא יודעת! מחדיר למוחי מחשבות נעימות,ורכות...
נו באמת! על מי אני עובדת?!?!
לא יודעת...מן הרגשה טובה וזהו! (אוח...זה היה קשה... כמעט
כמוך יקירי).

הוא ואני
יש בי כל מיני שגעונות למיניהם,אבל לדבר לטלפון?!
אני חושבת שאני מתחרפנת לאט לאט,ואני כל פעם מחדש עושה את
זה לעצמי,כמו איזו מטומטמת.

הוא ואני
אותך רציתי, בך חשקתי. ואתה... אתה לא ידעת כיצד להתמודד עם כל
ההווייה שלי. כל כך הרבה פרשנויות, חלקן שגויות.
לבסוף הבנתי, לבך שייך למישהי אחרת.




שמואל
איציקוביץ' -
אימתי סיכסכך
ביני לבין פינקי
או ביני לבין
בעלי?








זאת שאהבה את
התל-אביבי


תרומה לבמה





יוצר מס' 12201. בבמה מאז 11/4/02 1:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאפריל בר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה