|
ברגע שהנפש רוצה מנוס,שיחרור מעול החיים,
מוצאת את ההקלה בכתיבה.
כותבת למען שקט רגעי,נותנת ביטוי לנפש
הזועקת מבפנים.
גם היא לפעמים זקוקה למנוחה..
אמיר?! זה אתה?? איפה אתה לעזאזל?! אפשר להבין מה הולך
כאן??????"
"בואי נראה....אמממ...לא!! ועכשיו לענייננו,אני אענה לך על
שאלותיך
שאולי יגיעו בהמשך,אז זה הולך ככה...
|
אמיר היה זקוק למונחה קלה מהלימודים,ואני..למרות הלימודים
האינטנסיביים שלי,הייתי זקוקה למנוחה הזו יותר בגלל אותו
מאורע
שאני לא מצליחה להוציא לי אותו מהראש.
|
"אוקיי..שרון נרגעת?"
"לא! ותפסיק לכווץ ככה את המצח שלך,כל הוורידים שלך בולטים!"
"את משגעת אותי! זה פאקינג למה!"
"לא שאלתי אותך למה!! פשוט תפסיק עם זה..
זה זה מפחיד אותי,אתה מפחיד אותי!"
|
אבל המפתחות של האוטו לא על השולחן.
אני לא מאמינה! הוא פשוט נסע!
איך לא שמעתי אותו יוצא?! יכול להיות שנירדמתי לקצת?
המוח שלי... אני כבר לא יודעת כלום! כלום!!!
|
דבר שהעסיק אותי השבוע זה,שמאז אותו לילה עם אמיר..לא ראיתי
את "הדבר" הזה. כל לילה בשבילי זה להירדם בפחדים עזים.
|
ניסיתי לחייך אליו,את החיוך הכובש שלי..אותו אחד שמשגע
בחורים.
את האמת..אני בכלל לא יודעת אם זה החיוך שיצא לי,ולא חיוך
עייף
כזה. מדברים על חיוך,ואני נזכרת בחיוך המדהים שלו..הגומות חן
המתוקות שלו..והדבר הכי חשוב,העיניים שלו.
|
טל פשוט הסתכלה עליי, מבלי להוציא מילה.
ידעתי שהיא סובלת... ידעתי שזה הגיע לרמה כזו שהיא לא מסוגלת
לדבר על זה.
|
המעשה הכי נכון שאי פעם עשיתי ,היה להסתכל לאחור ולראות
אותה... אותה יצירת אומנות מופלאה. התבוננתי בה יורדת במרדגות
לכיוון רחבת הריקודים... באותו רגע,זה היה כאילו כולם נעלמו...
המוזיקה
מתנגנת ברקע, ורק שנינו קיימים.
|
לא יכולתי להוריד את עיניי ממנו,כמו מהופנטת..והוא...הוא הביט
בי,
לא הייתי צריכה להתקרב אליו בשביל לדעת מה צבע עיניו,הן היו
ירוקות,כאלה שאני מסוגלת לצלול בהן ולאבד את חושיי.
|
אפשר לומר שאני שונאת הכל כולל הכל
אפשר לומר שאני מאבדת כל הגיון בריא הקיים בי
|
יום אחד ולא ארגיש את הסבך הפנימי
הקשר הסבוך יותר, ואוכל שוב לנשום בחופשיות
|
רוצה שישמעו את זעקותיי,שאני סוף סוף אקבל מענה לקריאותיי
ואין מענה,והבכי מתעצם...וכואב לי,כואב לי מבפנים
|
מתגעגעת אליו ורק יומיים חלפו
משתוקקת שיחבק אותי,ורק חיבק אותי שלשום
|
ההרגשה הטובה הזו מציפה אותך
רגש שלא תחשוב שתחוש בקרוב עם תחושת הייאוש שסוחפת אותך
|
עוד חודש עובר לו,ועוד חודש...ואני מרגישה פספוס בכל דקת קיומי
בזמן זה. מחכה לישועה שרק כבר תגיע,ובאותו זמן פועלת לזרזה.
ושוב כל פעם מתאכזבת.
|
תמיד היו לי את המצבי רוח המיוחדים שלי,אבל בסופו של דבר תמיד
ידעתי איך לצאת מהם.
|
הקשבתי למוזיקה מלנכולית... וזה עוד אחרי הנסיון הבלתי מוצלח
שלי להירדם לקול הרעמים שבחוץ.
אי ההירדמות שלי דיי הגיונית... לא זו הבעיה, בעצם היא תהיה
בעיה כאשר מחר אני בקושי אוכל לקום מהמיטה.
|
כן אני עצבנית. כן,אפילו עצבנית מאוד!
אני יודעת שזה לא חדש לך..אבל זה מגיע לשיאים חדשים!
ואל תנסי אפילו לומר לי,שלכל אחד יש תקופות רעות בחיים,
וגם היא בסופו של דבר תעבור.
מה תעבור?!?! איזה תעבור??? אני "עוברת" את התקופה
הזו כבר כמעט כל החיים שלי!
|
טוב,אני עדיין לא יודעת! מחדיר למוחי מחשבות נעימות,ורכות...
נו באמת! על מי אני עובדת?!?!
לא יודעת...מן הרגשה טובה וזהו! (אוח...זה היה קשה... כמעט
כמוך יקירי).
|
יש בי כל מיני שגעונות למיניהם,אבל לדבר לטלפון?!
אני חושבת שאני מתחרפנת לאט לאט,ואני כל פעם מחדש עושה את
זה לעצמי,כמו איזו מטומטמת.
|
אותך רציתי, בך חשקתי. ואתה... אתה לא ידעת כיצד להתמודד עם כל
ההווייה שלי. כל כך הרבה פרשנויות, חלקן שגויות.
לבסוף הבנתי, לבך שייך למישהי אחרת.
|
|
|
אולי תלך כבר
לשירותים?
אני מדבר אליך! |
|
