|
 
שלום לכם,
הכתיבה שלי היא מעין מסע בדרכים פתלתלות,
המסע לאושר, המסע לדרך האור.
כדי להגיע אליו עברתי הרבה , ואני עדיין מחפשת , את
עצמי, את האמת.
אשמח להערות/הארות.
באותו יום שהגעתי אלייך בפעם המי יודע מה להתלונן על כאבים,
הסתכלת לי בעיניים ושאלת "למה את בוכה כל כך הרבה?" לא ידעתי
מה להגיד לך, שכואב לי - שם בפנים עמוק בלב, שיש לי כאב עצום
שאין לי דרך להביע אותו, שהעולם נראה כל כך שחור וקודר?
|
אהבה האם זה קיים? חיים איפה הם?
סגידה למות ובעצם סגידה לאושר
|
סיבוב הנר,
כדי לפזר,
להקרין את האור שיוצא מאיתנו
|
נתת לי את החיים
אך לא אמרתי תודה
נתת לי סבל
|
הדרך אל האושר
הדרך אל התקוות
|
הולך אני לי בשבילים המבודדים
רק אני, ועצמי
כך נותרתי לי לבדי
מסתובב במקומות נטושים
|
הנידון למוות, ובעצם נידון לחיים
כ"כ הרבה חלומות שלא יתגשמו עוד לעולם
|
ילדי המלחמה ילדי הטרור, גופות מרוטשות מכל עבר , דם מלכלך את
צעצוענינו
ותמימותינו הולכת איתם....
|
כנראה שהחיים זה לא הכול
וכנראה שהעולם הוא לא גדול
|
תמהיל של כאב במקום אושר
התרסקות במקום התעלות
|
ניצוץ בעיניים , ניצוץ בחיים
ניצוצות של אהבה
|
ועכשיו החלומות אינם עוד,
התנפצו לכל עבר
על שפת הים, הגלים עוד
גואים ואיתם לבנו
|
ההתהפכות בין אהבה לשנאה
בין טינה להערצה
בין חיים למוות
וביני לבינך
|
אם מישהו יגיד לי לשים את היד על הרגע שבו הכול השתבש אני לא
אוכל להגיד איפה הכול התחיל.
סך הכול מבחוץ הכול נראה כ"כ יפה, ואני יכולה להבין לפעמים במה
אנשים כ"כ מקנאים.
אבל מתחת למסכות שהערב יורד - הדבר האמיתי נחשף.
|
אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תגידי יום
יבוא! הביאי את
היום!
יגאל עמיר
בהפצרה אחרונה
לזאת שאהבה את
התל אביבי. |
|
