חייל ולכן נעלם לפעמים, מצטער אם מגיב באיחור או
אפילו לא מגיב בכלל - לא תמיד מוצא את הזמן לכך,
ולכן מבקש סליחה מוקדמת.

{+} למען הסדר הטוב החלטתי להעביר כמה מהיצירות
היותר ישנות שלי אל פינת הארכיון - זה לא אומר שהן
נשכחו או שהן פחות טובות חלילה, אתם מוזמנים לקרוא
ולהגיב על כל היצירות (גם אלו שבארכיון כמובן).
++++++++++++++++++

עוד אבוא אל סיפך / נתן אלתרמן

עוד אבוא אל סיפך בשפתים כבות.
עוד אצניח אליך ידיים.
עוד אומר לך את כל המילים הטובות,
שישנן,
שישנן עדין.

כי ביתך העני כה חושך לעת ליל
ועצוב בו ודאי לאין סוף.
וחיי שכרעו בלי הגיע אליך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.

אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת
היא שלך.

כיבוי אורות "אבא, נכון שאני במבי?" "מה פתאום? את תמר." "לא, אני במבי." "למה את במבי?" "כי אמא של במבי מתה, ועכשיו גם אמא שלי מתה, אז אני במבי."

אמרי-נא אחותי את תחת שמי העופרת נחפש מוצא לסומק נחפש חירות לפעימה, במקום אחר. אמרי-נא אחותי את.

הבל הרהור ושאלתי את עצמי מתי מתחיל כאב בדידותנו, מתי החיים מתחילים להכאיב לנו בעול משאם על צווארנו. אך לא מצאתי את התשובה, כי ילדים בודדים ועצובים ישנם לרוב, ואולי מחשבות על מוות וקץ-לכל אין להם עדיין, אך דבר זה אינו גורע מכאבם.

גורל לפעמים העתיד מפחיד אף יותר כשהוא גלוי מאשר אותם רגעים בהם הוא מסתתר בצל הלא-נודע. אתה אבוד, אני רואה זאת בעיניך. לכן אגלה לך במעט, אולי הידיעה תקל עליך, אך אולי היא גם תאמלל אותך ותקרב את ידך אל האקדח הקר - תגמול בלבך את ההחלטה.