|
אנתרופוס אנונימוס נולדה בתחילת המאה כעמליה
קימלסון-לייזרוביץ', בכפר קטן ליד שצ'צ'יץ' שבעמק
יזרעאל. בגיל 13 פירסמה לראשונה רשימה פרי עטה בעלון
הכפר. הרשימה- רשימת השמירה לאותו שבוע- זכתה לאהדה
רבה, ובעקבות זריקת עידוד זו החלה עמליה לכתוב פינה
קבועה של מתכונים מתפוחי-אדמה. לאחר שמתכון לקוגל
מקליפות תפוחי-אדמה זכה בפרס "מתכון הצנע של השנה"
החליטה עמליה לנסוע אל העיר הגדולה תל-אביב. מכיוון
שלא הכירה שם איש נסעה עוד באותו היום חזרה אל הכפר
באוטובוס. היא נפטרה מכולירה בגיל 25, לאחר שפרסמה
783 מתכונים. לאחרונה נתגלו סיפורים אלה בבית שבו
גרה, ועל-פי ההשערה הם אינם קשורים אליה ונכתבו בכלל
על-ידי מישהו אחר.
וברצינות- הסיפורים שלי כאן כי אני רוצה לדעת מה
אנשים שלא מכירים אותי חושבים עליהם. לכן אני מאוד
מאוד אשמח אם תגיבו.
תודה.
נ.ב. - אל תקחו אותי יותר מדי ברצינות. סתם חבל.
הרעיון של הטיזר מעצבן. לא רוצה טיזר. מה תעשו לי?
עדיף שפשוט תקראו את הסיפור.
|
אותו החלום חזר אליה זו הפעם השלישית.
|
מיכאל דורון היה גבר נמוך ומקריח בשנות החמישים המאוחרות
לחייו. בשנות החמישים המאוחרות, כשעלה לארץ מסוריה, הפקיד שאל
אותו מה פירוש השם "והבה" ושינה אותו ל-"דורון". הוא מעולם לא
אהב את השם, אבל מתוך עצלות טבעית מעולם לא טרח ללכת ולשנות
אותו
|
קרני השמש על לחיה העירו אותה
|
אתם באמת רוצים טיזר? לא, לא נראה לי. טיזר זה לא כ''כ מעניין.
אתם יודעים מה, גם אם כן - אני לא רוצה טיזר. באסה לכם.
|
במונית שהסיעה אותה לשדה התעופה היא הבינה שגם עכשיו היא רק
עושה את הדבר הצפוי. מה שהיא עושה כרגע נעשה כבר עשרות פעמים
לפני-כן. בספרים, בסרטים, במחזות, בשדרות טלוויזיה... ובטח יש
עוד בחורות כמוה, שפשוט החליטו יום אחד להתחיל מחדש.
|
היא צנחה אל מותה
מהקומה התשיעית של בניין משרדים מכוסה חלונות
בפנים שלוות
בידיים פרושות
|
הם מתעלמים ממני לפעמים.
אבל זה לא נורא,
מתרגלים לזה.
|
|
אם יש רוב
מחריאה,
אז יש גם מיעוט
משתין?
אביה האיום תוהה
על קנקנה של
הדמוקרטיה
המודרנית. |
|