|
ילידת 89, מה שיש להגיד כתוב כאן למטה..
קראו והגיבו- מודה לכם מראש..
אני שוכבת על הרצפה מקופלת.
המומה ממה שעשיתי
ועוד בעיטה,
בבטן הפעם.
אני תוהה אם אני יוכל להכנס להריון שוב.
|
הוא לחץ לי את הראש כל כך חזק שפתחתי את הפה. הזין שלו נכנס
פנימה לתוך פי והוא עדיין מחזיק לי את הראש, מניע אותו אחורה
קדימה לפי הרצון שלו.
|
חורים בבטן, רצועות עור, שומן וצלקות אני.
|
היא שייכת אליהם.
אל אלה שהורגים אותה והיא משתפת פעולה.
|
כל נשימה מאומצת,
כל פעימת לב מורגשת היטב בכל גופי הולמת בו בנוקשות.
|
אז מה אם אני חיה בשביל אנשים אחרים.
|
אהובתי, למה לך לבזבז את כל כוחך על חיפוש?
גם ככה לא תמצאי שום דבר בתוכך, כי את סתם אריזה נאה וחלולה.
מבפנים כבר יש חלודה ולכלוך מצטבר.
|
להחביא חתכים, להחביא זריקות, סימנים כחולים.
להחביא את הכאב.
|
קול קטן ושקט אומר לה בראש "לא,את לא באמת רוצה את זה" וקול
שני אומר לה "רוצה לראות שכן?"
|
האוויר נהפך לשחור
המבט נעצר, מטושטש לי.
|
הוא לקח סכין מטבח גדולה וחתך מסביב לליבו.
|
כי דיכאתי אותך לכאבי
והרחקתי אותך, זו אשמתי.
אמרת לי "זכרי ללמוד מטעויות"
|
עיני כמו מראה סדוקה, את שברת אותה.
|
רגע של רגש הוא רגע בעייתי
כי כשיש את החוט בינינו הוא נהפך למציאותי.
רגע של שקט, רגע של דומייה
הניחוח באוויר, כנראה גם הוא שלה.
|
כל כך רוצה לעשות משהו טיפשי
|
הטיפות שבחוץ מנצנצות באורות המהבהבים
של המכוניות העוברות, נאספות לזרמים בצידי הכביש.
|
ברגע שהשקר יתגלה אני אחשף, אני אהיה מוצבת מול תהום, שוקלת
בחוסר היגיון את האפשרויות שלי. חשופה בין שמים וארץ, עירומה
כביום היוולדי
|
לראות אם אני דומה להם. לדעת אם פגמיי הם הפגמים שלהם עצמם.
לזרוק עליהם אשמות שנשארו אצלי שנים
|
לאן את בורחת?
חושבת שעם כל המסכות הללו לא יזהו אותך.
חושבת שאם תשכנעי את עצמך שהשתנת, זה יעבוד.
חושבת שעם הבגדים השחורים כבר לא יראו מי את.
חושבת שאם תגידי לכולם שאת במקום אחר, זה יהפוך למציאותי.
|
לבושה בקפידה, בצורה שרק את יודעת.
יושבת בשולחן ומכינה לעצמך פתקים:
|
מרסנים אותה, מכאיבים לה, מכים אותה אם צריך, רק כדי לאלף את
הכלבה החדשה שלהם.
|
דמעה בודדה, נוצצת באור הירח, גדלה ונחה על הלחי.
כדור זוהר ובוהק עולה בגרוני, כסוף.
|
|
|
אם אין קמח, אין
מצות, לחם,
פיתות, עוגות
ושאר מאפים |
|
