|
שכבות גבי שכבות
מונעות מהמתבוננים לראות בבירור,
מה קורה שם בתוך החלל.
|
צועקת- ואין קול, קטנה כל כך ביער הגדול.
ולפתע תבוא נקודת אור
|
היא מתיישבת ולא עוזבת.
הולמת, פוגעת, פוצעת, כובשת.
|
הבועה שלי, כבר מזמן לא בועה.
היא כדור בדולח.
כדור זכוכית עבה וחזק,
מעורפל וחסום.
|
היא בונה לעצמה את המעבר.
מנסה לא ליפול.
|
וכך כל אחד בוחר לו את מסעו.
ומאותה דרך נוצרות אלפי דרכים,
שתואמות כל אדם
|
רועדת.
עומדת בחושך.
ורועדת.
|
מתחילה להסתכל על החיים דרך משקפי שמש מוזרות.
כאלה שבוחנות כל תנועה, כל מילה, כל מעשה
|
הלב.
החזה.
הסיכות שמוצמדות.
החבלים שנכרכים.
|
האור יאיר ולא יחדור, הציפור תרומם מעלה לשמיים אך מעופה
יקטע בשל שרשרת הזהב הקשורה לרגלה.
עולם עטוף בכלוב מתכת זהובה.
|
קופסת עץ המכילה את המציאות הפנימית.
תוכן הקופסא עשוי דבק חם ושפיריות תוצרת אישית.
|
מצויר בטוש.
וכל השאר נחבא מהעין.
|
|
|
בחור שרמנטי
ורגיש מחפש ספה
נוחה וחמה
למטרות השתכנות
קבע.
המלגזן הזועם
קונה רהיטים... |
|
